רעיונות לשבת מבית החברה לחקר המקרא-פרשת צו -תשפ"ב " - על התודה וההַקְרָבָה- ד"ר זאב ( ווה) פרידמן & יגאל גור אריה-"בימים משוגעים אלו אנו למדים שמנהיגות בחליפות מתבלבלת במסרים, בערכים ובדוגמא האישית-נחשוב חיובי!"& בועז חדד-במסר חינוכי לקראת חג הפסח

למדו את סיפורכם, את התנ"ך, ולימדו את הדורות הבאים,שכן סיפור המסופר על פני דורות הוא מתנה .! (הרב לורד יונתן זקס ז"ל)

החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון (1952) היא

עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם - מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.

אתם נהנים מהפעילות שלנו? יעזור מאד שתהיו שותפים לעשייה בחסות ותרומה!

הכנסו בבקשה לאתר www.Jgive.com וחפשו את "החברה לחקר המקרא" ותראו את הפעילות שלנו בקידום לימוד התנ"ך דווקא בתקופה זו ! לטובת בני נוער בבתי ספר ממלכתיים חילונים!.

ניתן לתרום באתר - www.hamikra.org

ניתן להנציח בשיקופית הפתיחה לפני ואחרי ההרצאה בימי חמישי.

פרשתצו - " וְהִקְרִיבעַל-זֶבַחהַתּוֹדָה " - עלהתודהוההַקְרָבָה

ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *

פרשתנו העוסקת בעבודת הקורבנות במשכן, מאירה זרקור מיוחד לקורבן התודה. זכה קורבן זה לקיימות עולם : " כל הקורבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל" ( ויקרא רבה, ט', ב').

כך הקורבן מוצג בפרשתנו : "וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַד'. אִם עַל- תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ--וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל-זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל-קָרְבָּן, תְּרוּמָה לַד'; לַכֹּהֵן, הַזֹּרֵק אֶת-דַּם הַשְּׁלָמִים--לוֹ יִהְיֶה . וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל. לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר.( ויקרא, ז', יא'- טו').

מה מייחד את קורבן התודה בהשוואה לקורבנות האחרים?

"אמר רב יהודה אמר רב :ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". ( ברכות, נד' ע"ב).

רש"י ( 1040-1105 ) מתייחס לדברי הגמרא ומפרש:" שלמים הללו- שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בעניין ,ואינן נאכלין אלא ליום ולילה".

עלינו להבין מהו פשר הציווי, לקיים את ההקרבה והאכילה , באותו היום והלילה ולא להותיר למחרת, כמו בקורבנות אחרים.

כאן נאיר את הפשר החברתי לקורבן, בפרשנותו של אַבְּרַבַנְאֵל ( 1437-1508 ): " היה זה כדי לפרסם את הנס. וזה שהבעל מביא שלמי תודה, כשרואה ששלמין אין נאכלים אלא ליום ולילה, הוא מזמין על שלמי תודתו, את אחיו ואוהביו לאכול ולשמוח עמו. וישאלו זה את זה, על מה היה תודתו והוא יגיד להם- הניסים והנפלאות שעשה עמו ד'. וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היה הבעל מזמין לשום אדם, כי לשני ימים ולילה. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו ושלא ייאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם, הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא".

ובכן, עניין לנו עם קורבן מיוחד בעל משמעות חברתית עם אנרגיות חיוביות של שלום אחווה ורעות, שהפרקטיקה בהכרת הטוב והתודה במהות הקורבן, מחייבת סוג של קולקטיביות ולא אינדיבידואליות- חבורה, חברים, קהילה וחברה.

אך בהקשר לערך החברתי של הכרת הטוב והתודה שבקורבן, יהיה מעניין להתמקד באלו השניים- המזבח והכיור, שרק הם זכו להיות מוצגים בפרשתנו :" וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם " (ויקרא, ח', יא). לא נמצא בפרשתנו מוצגים אחרים שהיו במשכן, כמו למשל-הארון, המנורה, השולחן וכו'.

הבה נעמיק באלו השניים וננסה לייחדם בהקשר לנושא דיוננו- על תודה והקרבה.

הנה יבוא הכיור ויציג את ייחוסו לקורבן התודה.

מקור ייחוסו עוד מהקמת המשכן : " וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" ( שמות, לח', ח').

הרמב"ן (1194-1270 ) מפרש : " ויתכן שנאמר בדרך הפשט, שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אוהל מועד לתת מראותיהן בנדבת ליבן, והיה נחושת המראות נחושת קלל ממורט ויפה מאוד. ועל כן ייחד אותו מתחילה לכלי הזה. והנשים בראותן כן נאספות ובאו צבאות, לתת כולן מראותיהן להיעשות בהן כל הכיור וכנו".

מדרש תנחומא שופך אור על החיבור המיוחד שבין הקמת הכיור והמראות הצובאות של נשות ישראל : " אמרו הנשים - מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן ?. עמדו והביאו את המראות הצובאות, והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל : טלו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין ?. אמר לו הקב"ה למשה : משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכוהנים, שממנו יהיו מתקדשין."

הכרת הטוב והתודה לנשים שבזכותן נגאלנו ממצרים, באה לידי ביטוי בקבלת תרומתן ,של מראות הנחושת שבידן, לעשיית כיור הנחושת, שהיה הכלי היחיד במשכן ללא מידות , ומהותו בתהליך השינוי מטומאה לטהרה.

עתה יבוא המזבח ויציג אף הוא את ייחוסו בהקשר לחיבור המיוחד של- התודה וההַקְרָבָה.

כך כבר למדנו אודות המזבח הבוכה, על העדר הַקְרָבָה למען שלום בית ולמען שלום העולם. שהרי התודה משרה שלום ואחווה ורעות בעולם. המזבח בוכה וזועק כנגד אותם אלו שלא ידעו מהי הַקְרָבָה עצמית:" וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו." ( שמות, כ', יח'-כב'). מפרש רש"י: "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" - שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך, לא יבוא עליו כורת ומחבל והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואו לידי פורענות." על כך בוכה המזבח : דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין צ', ב'). המזבח קורא לשני בני הזוג להקריב קורבן שלהם ולא לפרק את הבית המשפחתי- אנא עצרו רגע לפני שאתם באבחת חרב פוגעים במזבח הזוגי והמשפחתי " חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ", אנא עצרו רגע לפני שאתם מאבדים שליטה- "לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ." .

כך גם פגשנו את הנשיאים מורמי העם, שנאלצו ללמוד בדרך הקשה, כיצד יש להקריב את האגו, היוהרה וההיבריס שלקו בהם, בדרך התנהגותם האלטיסטית : "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן"(שמות,לה',כז'). מדוע החסירו מהם האות י'?

נדרש לכך כבר רש"י ( 1040-1105): "אמר רבי נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה, אלא כך אמרו נשיאים-יתנדבו ציבור, מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין...ולפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם והנשאים כתיב". מסביר לנו ר' שמשון רפאל הירש ( 1808-1888 ) : "הנשיאים חשבו את הקריאה להתנדבות כל העם לפגיעה בכבוד מעלתם, ובציפייתם שתרומת העם לא תספיק- ואז ייפול בגורלם כבוד השלמת החסר, לא מיהרו להשתתף בהתנדב עם ".

אם הנשיאים היו מעבירין על מידותיהם והיו יורדים אל העם בגובה העיניים וברוח הקולקטיבית של קורבן התודה והיו בהַקְרָבָה עם כל הקושי,מנמיכים את יוהרותם וגאוותם, הרי הכול היה נראה אחרת והם היו אף זוכים להכרת הטוב והתודה ושמם היה מלא ולא חסר. אבל דומה שלכך , הם היו זקוקים למידה של הַקְרָבָה עצמית שלא הייתה להם וגם על כך- מזבח בוכה.

הכרת הטוב והתודה, התפתחו בימינו למדע של ממש המעוגן במחקרים רבים, מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החיובית. מחקר שהחל ב 2009 במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך ב2012 בישראל, על ידי החוקרים: פרופ' אורן קפלן, ושות' ושפורסם ב2015 ב The Journal of Positive Psychology, בדק את ההשפעה של התכונה וההתנהגות, של הכרת הטוב והתודה על תסמינים של תגובות דחק של פוסט טראומה, בקרב תלמידי כתות ז'-יב', בדרום הארץ, שנחשפו למתקפות של טילים מהחמאס. תוצאות המחקר היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה, כלומר אלו שחשו לפני התקפת הטילים רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים, סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטים לאחר ההתקפה.

מחקרים אחרים במדע הכרת הטוב והתודה, מצאו, שפיתוח רגש הכרת הטוב, משפר את הבריאות הגופנית ואת החיסון בפני מחלות. רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, תסכול וחרטה ואת ההסתברות לדיכאון. עוזר להימנע מתגובת יתר לחוויות שליליות בדמות שאיפת נקם. גם מסייע לשינה טובה יותר ומעודד את הכרת הערך העצמית. מצמצם את הסיכויים שאדם יקנא בזולתו על הישגיו והצלחותיו. לאנשים מכירי טוב, יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.

עד כמה חיינו יראו אחרת במערכות יחסים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לחברו, בלווית החן של הכרת הטוב והתודה. עד כמה מילה אחת – תודה ,עושה את כל ההבדל, ובכוחה להשפיע על איכות חיינו. עד כמה אנו נפגעים ומאוכזבים ובצדק, לא אחת, במצבים של ציפייה, לקבל פרגון (אין מילה כזאת בעברית) ,משוב חיובי ומילה טובה של הכרת הטוב והתודה, על מעשה טוב שעשינו לזולתנו, ואיננו זוכים לקבל זאת. עד כמה אנו מצפים לקבל מילה טובה במקום עבודתנו, במשפחתנו, בקהילתנו ובקרב חברינו. עד כמה מוכרים לנו אותם אנשים שסובלים מקושי מובנה בפיהם, סוג של נכות חברתית ורגשית, לומר תודה. שהרי בידוע הוא, שלפרגן ולומר תודה והבעת הערכה, אינם דורשים משאבים כספיים מיוחדים. עד כמה, פרגון ומילה טובה גורמים להנעת אנשים ועובדים. זה תלוי רק בנו, כהורים, כחברים וכמנהלים .

כך מזדקרת התודה בתפילת על הניסים בפורים: "בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה."

כך גם הכרת הטוב והתודה למרדכי, מבית מדרשו של המלך אחשוורוש- "בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מׇרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמׇרְדֳּכַ֖י עַל־ זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר... וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ " ( מגילת אסתר, ו', א'- ו')

הנה בימים אלו של חושך, של דם ואש ותימרות עשן באמצע אירופה, אנו עדים גם לנקודות של אור, בדמותן של נשים, המנהיגות בחוסן את שיירות הפליטים , בגבורה ובהַקְרָבָה למען ילדיהן. הן זוכות להכרת הטוב והתודה ולסולידריות וערבות הדדית של בני האור שנבראו בצלם אלוקים ומאירים שלום, אחווה ורעות בעולם.

קורבן התודה , בהקשר לייצוגי המזבח והכיור בפרשתנו, מעבירנו במנהרת הזמן, 80 שנה אחורה, עת היינו עם ללא מולדת וכיהודי פליט ונודד הבורח מאימת הרעים. אנו דור השואה והתקומה , היודע - מהי תודה ומהי הַקְרָבָה, היודע גם - שאין לנו לסמוך , אלא רק על אבינו שבשמים ורק על עצמנו, מניף כל שנה ביום העצמאות את נס הקוממיות ונושא תפילה כל שבת : "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ".

שבת שלום ומבורכת

שושן פורים שמח

*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

&

שבת ״צו״-תשפ"ב -מצווה זה חיבור-יגאל גור אריה

..צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו,א-ב)

אנחנו חיים בעולם של חיבורים. הטכנולוגיות החדשות מבוססות, ברובן המכריע על עקרון רשתי: כולנו ביחד למען מטרה מסוימת, אם זו אפליקציה מבוססת המון כמו וייז, כמו זום ,אם זו קבוצת פייסבוק שסובבת סביב רעיון מסוים או קבוצת ווצאפ שנפתחת לשם מטרה מסוימת. ישנם רעיונות כלליים כמו אהבה לבישול, לאמנות, או למוזיקה מסוימת, יש יותר ספציפיים כמו חיפוש דירות, עיצובים גרפיים, מציאת עבודה קורונה ועוד. יש שכל עניינן הוא לדבר, לשתף, לצחוק על או עם דברים ולייצר שיח ויש כאלה, שמבוססות על מעשים טובים אהבה לזולת, גמילות חסד, התנדבות ועוד. המכנה המשותף לכולם הוא ה"ביחד". בלעדיו, לא הייתה מתקיימת קבוצה ולא הייתה מתאפשרת מטרתה.

כלומר, הכוח החזק ביותר בעידן המודרני הוא כוח הביחד ,שיתוף ושקיפות.

..צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר ״..

הכוונה אין צו אלא ב זרוז , מיד ולדורות .למה לזרז במקום שיש חסרון כיס.

מסבירים כיס מלשון כיסוי השומר על כל עיבר, לבל יעשה את הבלתי רצוי.

הפה למשל יש לו שפתיים. שבהן הוא יכול לסגור, מתי שהוא רוצה. להימנע מדבורים רעים.

האוזן יש לה אליה. אפשר לכופף אותה, בכדי לא לשמוע דברים שאינם הגונים.

העין יש לה שמורה ועפעף, כך כל האיברים של האדם המשמשים את חושיו של האדם.

לעומת זו המחשבה אין לה שום ״כיס״ לכסות עליה, היא בת חורין פועלת ומשפיעה כל הזמן ,יש לזרז ולשקוד ולשמור על המחשבה, מהרהורים רעים- כאן בא קורבן העולה לכפר על המחשבות הרעות״. זאת תורת העולה היא העולה.״

קרבן אישי כל יום, בא לבלום את רגשות ההתנשאות .

טבעם של בני מעמד מכובד להפריז בערך עצמם. החובות שהוטלו עליהם, דוחפות אותם לחלום על זכויות יתר מעבר למגיע להם- הם ״יחידי סגולה״ לשמר את הסגולה הם מחוקקים חוקים המטיבים לעצמם (למשל חוק החסינות)

לכן יש להקריב קרבן אישי כל יום למנוע רגשי עליונות ולהשוות את העם עם הכהן הגדול-מנהיג העם.

כל אחד מאיתנו הוא אחשוורוש, שמתלבט בכל פעם האם להקשיב להמן שבתוכו: לקולות הביקורת העצמית שרוצים לאבד ולשפוט, לקולות האומרים שהפנימיות שלנו מפוזרת ומפורדת, שאינה שווה.

או להקשיב למרדכי ואסתר שבתוכו: לראות את הטוב והערך הפנימי, לתת אמון ולפעול עם טבעת המלך, להרגיש ראויים לכתר, לרכב על סוס מכובד.

שנזכה לבחור יותר ויותר להאמין ולהקשיב לדברי מרדכי ואסתר, אל הטוב ואל האמון שלנו בעצמנו, לראות איזה מיוחדים ומאירים אנחנו, ולתת משלוח מנות של אהבה לעצמנו.

המסר הוא שהגיע הזמן להכיר ולהתיידד עם המראה החיצוני והפנימי שלנו להתמסר לו. שימו לב למילים,: ישנו חופש גדול כשזוכרים שהכול תחפושת, שהכול משחק, שהבגד אינו בגידה, שהמעיל איננו מעילה והלבוש איננו בושה. אלה חלקיה השונים של מערכת תקשורת שדרכה אנחנו פוגשים אחד את השני ואת עצמנו .

אהרון ניחן באהבת אמת . מודל המנהיגות הרצוי בתחום הפוליטי והעסקי ״מנהיגות מעצבת". מנהיגות המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.

בימים משוגעים אלו אנו למדים שמנהיגות בחליפות מתבלבלת במסרים, בערכים ובדוגמא האישית-נחשוב חיובי ואחד עם השני באהבה רבה .

שבת שלום !

שבת שלווה בחייק המשפחה !!

יגאל גור אריה

&

מסרים חינוכיים פרשת צו-בועז חדד- חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
ברשותכם הפעם בפרשת השבוע אנסה לקשר בין פרשת השבוע לבין חג הפסח .
1. למרות חיי השגרה עלינו כל הזמן להתחדש ולחדש גם בחיי המשפחה וגם בתור מורים בבית הספר .עלינו לעניין את תלמידינו בדרכי הערכה שונות ומגוונות כדי לרתק את תלמידינו ולעניין אותם יותר ויותר בחומר הנלמד למרות השגרה . כמו כן עלינו לשמש דוגמה בפועל ולא רק באופן תאורטי.
גם בענייני המשפחה עלינו ליצור מצב שלמרות השגרה ,אנו כל הזמן מחדשים ומתחדשים, כדי שהמערכת המשפחתית תהיה מעניינת יותר ,מרתקת יותר, עם אהבה גדולה כמו האש התמידית שבוערת על המזבח .
בפרשה - בספר ויקרא פרק ו פסוקים א-,ו כתוב " ולבש הכהן מדו בד, ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ..ופשט את בגדיו,ולבש,בגדים אחרים, והוציא את הדשן מחוץ למחנה ,אל מקום טהור" . עבודת הכהן היא עבודה שגרתית במשך כל היום,כל יום .
החלפת בגדי הכהן מרמזת לנו על דרכי הוראה שונות שאנו צריכים להשתמש בהם כדי להעשיר ,לעניין את תלמידינו . הוצאת הדשן( האפר ) מעל המזבח באופן קבוע באה לרמז על שינוי דרכי ההוראה ,לגרוע את הדרכים ושיטות דרכי ההוראה שלא מתאימות לימינו אנו ולהחליפן או לפחות לשלבן באמצעים העכשווים שיתאימו לימינו אנו .
הכוהנים משמשים דוגמה אישית ועובדים באופן פעיל מידי יום ביומו ולא רק נחים על זרי הדפנה ונותנים הוראות מה מותר לעשות ומה אסור . כך אנו צריכים להתנהג עם תלמידינו וילדינו האישיים. הדוגמה האישית היא ערך חשוב בדרגה עליונה להצלחת החינוך.
אותה התחדשות ואותה עבודה שנעשתה מכל הלב במשך כל השנה צריכה להיות בתוכנו כמו אש בוערת, קרי עם רצון עז,אהבה גדולה ובתהליך קבוע ומתמשך ,כמו שכתוב בספר ויקרא פרק ו פסוק ה " והאש על המזבח תוקד( תבער)בו לא תכבה .
זהו המתכון המנצח להצלחה בחינוך של תלמידינו וילדינו ,חידוש דרכי ההוראה תוך כדי שמירת השגרה הקיימת .
כפי שכבר ציינתי זה חשוב מאוד גם בחיי המשפחה ,מצד אחד לשמור על השיגרה , כדי שהמערכת היחסיים לא תהיה משעממת וחסרת אנרגיות חיוביות, שהאהבה אף פעם לא תכבה .
2. חג הפסח ממשמש ובא הוציאו את כל האנרגיות השליליות ופנו מקום לאנרגיות חיוביות.
חג הפסח זוהי תקופה של ניקיונות, יש בה טיהור וסידור מחדש של הסביבה הפיזית בה אנו גרים. אנו בודקים מה אגרנו ומחליטים מה להשאיר לשימושנו ומה לשחרר מאיתנו.
כאשר אנו מפנים את הישן מבתינו אנו מאפשרים לחדש להכנס לחיינו ולפרוח.
גם הגוף שלנו " אוגר לכלוך" ,בדיוק כמו הבית החיצוני שלנו ,ואותו " לכלוך" יכול להיות רגשות, כעסים,פחדים,אשמה ובעצם כל רגש שלילי שלא שחררנו מחיינו.
רגשות שלילים אלה יוצרים חסימות ותקיעויות שונות בחיינו ולא מאפשרים לדברים חדשים וטובים להגיע אלינו.
בפסח יש לנו הזדמנות נהדרת לעשות בדק בית פנימי ולראות מה לא משרת אותנו יותר, אלו מחשבות מטרידות אותנו ,איזה דפוסי התנהגות ואמונות אני רוצה לשחרר מחיי, כל מה שלא רלוונטי, לוותר על דפוסי התנהגות שהיה קשה להפרד . לזרוק את החמץ( חשיבה מעכבת צמיחה) מהם ולפנות מקום לשינוי מתוך שמחה ורצון עז לתת ולתרום.
בני ישראל ,כאשר יצאו ממצרים לקחו איתם לדרך רק את הצידה שבחרו בה,את כל מה שלא רלוונטי השאירו מאחוריהם.
שורש המילה מצרים הוא : מ.צ.ר שפירושו גבול . במצרים חיינו בתוך גבולות חשיבתיים והתנהגותיים של " ככה אני רגיל ,נוח לי ,זה הטבע שלי " . במצרים חיינו בתוך הגבולות הצרים שקבעו לנו . בכלל לא עלה על דעתנו שאפשר וצריך אחרת .
באה יציאת מצרים ולימדה אותנו ואת כל העולם שאפשר וצריך לפרוץ את מגבלות השעבוד וההרגל.
פסח הוא גם לשון פסיחה ודילוג " אשר פסח ה' על בתי בני ישראל במצרים" שמות י"ב כ"ז, ולכן כפי שכבר ציינתי אנו צריכים לדלג מעל המגבלות ומעל ההרגלים שלנו.
יש לשים לב למכנה המשותף בין חג הפסח לבין הרעיון שהצגתי בפרשת השבוע, בשני המסרים דברנו על התחדשות, שינוי ,דברים שצריך לזרוק- כמו האפר שפינינו מעל המזבח , הרעיון של להתחדש ולחדש , רעיון חשיבות הדוגמה האישית, זהו רעיון חשוב מדרגה עליונה גם בימינו, לעשות זאת באהבה גדולה ללא מורה ופחד .
הדוגמה הטובה ביותר בימינו היא מכת הקורונה שפקדה אותנו .בהתחלה זה היה מאוד מרתיע, להתחיל לשנות לחדש ולהתחדש זה דרש מאמץ רב מהמורים ריגשית וגם טכנית ,אבל המורים " עשו מהלימון לימונדה" ,ובאומץ רב " קפצו למים הסוערים " והתוצאות היו מדהימות " ומעז יצא מתוק " שופטים פרק י"ד פסוק י"ד כל הכבוד למורי מדינת ישראל יישר כוח לכולכם.
מאחל לכולנו פסח כשר ושמח ,ממני באהבה גדולה חדד בועז