החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן וריון (1952) היא
עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם - מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46. היו שותפים לעשייה בחסות ותרומה
ניתן לתרום באתר - www.hamikra.org
יום חמישי יט' טבת 23.12.21 שעה 21.00 הרצאה מספר 23 בסדרה.
מרצה :שרה עברון
הנושא: מבוא לספר שמות- במשנתו של הרב זקס זצ"ל
ניתן לשמוע הקלטה באתר החברה לחקר המקרא www.hamikra.org בפייסבוק ביוטיוב ובפודקאסט
פרשת ויחי –"יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה"- גִילָנוּת ובְּכוֹרָה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
הנה הגענו לאפילוג של ספר בראשית, בפרידתו של יעקב מילדיו ומנכדיו. כך מוצגת לנגד עינינו תמונה חוזרת, באירוע הברכות לבני יוסף- מנשה הבכור ואפרים הצעיר, כרפלקציה של אירוע עשו ויעקב, בהעברת ברכת הבכורה לבן הצעיר במקום הבן הבכור: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל, אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף, אֶל-אָבִיו, בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה; וַיֹּאמַר, קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם."
כמו אז במעמד המפגש הקמאי בין יעקב לאביו יצחק:" וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי." כך גם במעמד המפגש בפרשתנו: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת". בשני מעמדי המפגשים הללו מתרחשת דרמה של הענקת ברכת הבכורה לבן הצעיר במקום הבכור. אך הנסיבות שונות בין שני האירועים.
באירוע הקמאי , יעקב בדמותו של עשו, משתוקק למגע פיזי של אביו יצחק – "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי " . אנו מזהים העדר קשר חם שאין בו מגע פיזי של חיבוק או נשיקה של ההורה לילדו. מילת המפתח היא- "אוּלַי". מנקודת ראותו של הילד יעקב. דומה שבבית יצחק ורבקה ,לא זכו הבנים למגע חם ומחבק ויתכן שהייתה לכך השפעה על מערכת היחסים הבעייתית בבית ותוצאותיה.
לעומת זאת בבית יעקב בפרשתנו- כן זוכים הילדים והנכדים, למגע פיזי- מחבק ומנשק :" וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם."
כך ממשיכה פרשתנו לתאר לנו את הדרמה בהענקת הברכה של סבא יעקב לנכדו הצעיר- אפרים ,במקום לנכדו הבכור- מנשה , למורת רוחו של אביהם יוסף : "וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ, אֵלָיו. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר... וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי: כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה." (בראשית, מח', ח'-כ').
אנו תמהים ושואלים - הכיצד יעקב בערוב ימיו ,עדיין ממשיך בנתיב העדפת הבן/הנכד, שאינו הבכור ומכתיר אותו לסוג של בכירות ? מה עלה במסע התיקון של יעקב, בבריחתו מפני עשו אחיו לגולת חרן? האם לא למד דבר מטראומת הרמייה ומכירת הבכורה והברכה בבית אביו יצחק ולאחר מכן אצל לבן בהחלפת רחל בלאה? האם יעקב לא השתנה בדרך משנתו החינוכית, כלפי בניו ונכדיו?
אני סבור שאכן יעקב כן השתנה בערוב ימיו ואף למד את הלקח.
יעקב מנחיל לנו בפרשתנו תובנה ןמורשה שבְּכוֹרָה, איננה בהכרח קושאן של הבן הבכור הכרונולוגי. אלא הבכורה היא מהות שיש בה מרכיבים של – התאמה, מסוגלות וייעוד ספציפי.
מעמדו של הבן הגדול בתורה לא נקבע אוטומטית כבן הבכור, כל עוד האב אינו מסכים לכך. הנה כי כן, כששרה מביעה חשש שאברהם יבכר את ישמעאל הבכור על פני יצחק –"גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. כך גם יצחק שחש כי קרב יום מותו ומבקש לברך את בנו הגדול, ושולח אותו תחילה להביא לו אוכל מִצַּיִד בשדה- " וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל ( לא נאמר – בנו הבכור) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי."
יעקב נשא עמו זיכרונות לא נעימים מתבנית נוף ילדותו בבית הוריו – יצחק ורבקה , בחשיפתו לטעויות חינוכיות בגידולם של הילדים שהובילו לקנאה , שנאה ורצון נקמה של פגיעה בגופו מצד אחיו עשו.
"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". (בראשית, כה', כז'-כח ').
דומה שמערכת ההורות של יצחק ורבקה, איננה סוגה בשושנים .
רש״ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש 1808-1888) מעמיק בניתוח של כשל מבחן ההורות של יצחק ורבקה : ״ המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים, מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל ... אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו...כי אז הגיבור שלעתיד, לא היה הופך לגיבור ציד, אלא לגיבור לפני ה׳ באמת״. הטעות החינוכית האסטרטגית של יצחק ורבקה נעוצה בכך, שלא הפנימו את העיקרון החינוכי בבית ספר להורים: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". (משלי, כב', ו')
הרב שלמה וולבה מגדולי תנועת המוסר (1914-2005 ),מטיב להסביר ולנתח את כשל מבחן ההורות של יצחק ורבקה : " אין ילד דומה לחברו. אם ההורים אינם יודעים זאת, ומייחסים לילד כוחות שאין לו - החינוך והעמל שהם משקיעים, לא יהיה מכוון כלל אל אותו ילד... אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו. דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר עץ התפוח. אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים, ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב, ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך עם ילדים, אני חייב לדעת, מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן". ( "זריעה ובניין בחינוך", תשנ"ו, עמ', יח').
האם לא מוכרים לנו טעויות אסטרטגיות שעושים הורים בחינוך ילדיהם, שאינם יודעים להבחין בשונות בין ילדיהם , על מנת לדעת לחנכם ולכוונם בנתיב הספציפי והייחודי המתאים להם ? האם לא מוכרים לנו ילדים שגדלו להיות מבוגרים, שמסתובבים בתסכול עמוק, נוכח חוסר ההגשמה וחוסר המשמעות , במקצוע אותו "בחרו" ללמוד ובו הם עוסקים, בגלל לחץ חברתי של הורים וסביבת השתייכות ?. כמו שאנו מכירים אנשים המספרים שאת תעודת סיום הלימודים מסרו להורים והם בחרו לעסוק בעיסוק אחר. כמה ילדים שבגרו להיות מבוגרים, מספרים ברטרוספקטיב, על מוסד לימודים שבו נאלצו ללמוד בצעירותם, בגלל "תסמונת העדר", לחץ חברתי ותסמונת: " מה יאמרו ומה יגידו" , שגרם להם טראומה ולנוגדנים שליליים. עד כמה הורים עושים טעויות אסטרטגיות בחינוך ילדיהם, בהעדפה בין ילדים.
דומה שיעקב עבר בחייו הבוגרים סדרה חינוכית מעצבת שגרמה לו בערוב ימיו, בניגוד לאביו יצחק, להמציא את עיקרון – חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, בראייה חינוכית מבחנת ומבדלת בין ילדים וגם נכדים.
כך נולדה תיאוריית ״שמונה האינטליגנציות המרובות״: שפיתח הווארד גרדנר, פסיכולוג התפתחותי יהודי מאוניברסיטת הרווארד (1983) שיש בה המרכיבים: לוגי מתמטי, לשוני, מוסיקלי, מרחבי, גופני תנועתי, בין אישי, תוך אישי ונטורליסטי. הנה בית הספר להורים הבראשיתי של יעקב, במודל ״היחד בצד הייחוד״, ביכולת ההבחנה המושכלת של הורים, בשונות ובהבדלים בין ילדיהם. לדעת להכיל ולתמוך ולא לדחות לתייג ולהדיר ולהעדיף ילד אחד על פני ילד אחר.
כך ממשיך יעקב בפרשתנו להציג לנו את המודל המובחן והמותאם של – "שמונה האינטליגנציות המרובות " , במסכת הברכות אותן הוא מעניק לבניו: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם."
הנה כי כן, יעקב מתאים את הברכה לאישיותו, יכולותיו, מסוגלותו והתאמתו של הבן המסוים לייעודו ולתפקידו בחיים. לא כולם צבועים בצבע אחד.
כך לדוגמא אומר יעקב, - ראובן! למרות העובדה הפורמלית שאתה בכורי מבחינה כרונולוגית : רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, אבל ה – DNA שלך – "יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר" וכפי שרש"י מפרש- "הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך", ימנע ממך המנהיגות שתוענק ליהודה המותאם למנהיגות ולבכירות – "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ."
כך גם זבולון המיועד להיות סוחר- "ְזבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן "ואחיו יששכר המיועד להיות עוסק בתורה, כפרושו של רש"י- "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה".
יעקב בפרשתנו, מנחיל לנו מורשה שהגיל הכרונולוגי איננו עדות לחוסר התאמה , כמו בתופעת הגילנות ( Ageism ) . מושג הגִּילָנוּת הוא מושג המייצג תופעה חברתית בימינו הזוכה להתעניינות מחקרית עניפה. המושג מבית מדרשו של ד"ר רוברט באטלר ( 1927-2010), שגיבש, באופן רעיוני ותאורטי, את המושג גילנות בשנת 1969., שהיא דעה קדומה כנגד אדם, המבטאות אפליה. סוג של סטריאוטיפ המתקבע על אדם עקב גילו בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם ויכולותיו. מחקרים שנערכו במדינות המערב גילו כי סטריאוטיפ זה קיים במידה זו או אחרת אצל כל אדם. התופעה מגלמת בחובה הבניה חברתית שלילית של הזקנה, והפליה של קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת, אך ורק בשל גילה הכרונולוגי.
כך מריאן רבינוביץ ( 1934-2010 )בספרו:" גילו של אדם וזמנו האישי" מציג את גילו של האדם המורכב מששה משתנים: הגיל הכרונולוגי, הביולוגי, הקוגנטיבי ,האמוציונלי, החברתי והתפקודי, כאשר כל אדם מתקדם בכל אחד ממשתנים אלה בקצב שונה ובדרך שונה.....מספר השנים שאדם צבר אינם בהכרח מדד לתפנית שלילית בחיי האדם וכי אנשים יכולים לחיות שנים רבות של פעילות ויצירה, של תרומה למשק ולחברה ושל משמעות כפי שחוו בשנים קודמות.
הנה מוכיח לנו יעקב ברום גילו וזקנתו שהוא במלוא כוחו , במשמעות של חַיּוּת וחיוניות שמקופלת במילה- וַיְחִי: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה." ( בראשית , מז', כח').
כך גם יעקב מנחיל לנו בפרשתנו את משמעותה של הגילנות בהקשר להתאמת הבן בגילו הכרונולוגי לבכירות ולבכורה.
יעקב בניגוד לבית הוריו- יצחק ורבקה, פועל בשקיפות מלאה וישירות מול בניו ונכדיו. הוא איננו נזקק להשתמש בדרכי מניפולציה, רמייה וסתר. הכול בפרשתנו – פתוח ושקוף. יעקב לא רק מציג את הָמָה - אלא גם את- הלָמָּה. כך הוא מסביר ליוסף ולנכדיו, מדוע העדיף לבכירות ולבכורה בפועל, את אפרים, אך באותה נשימה הוא גם לא מקפח את מנשה- "גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל". כך גם יעקב בברכותיו לבניו, השונים זה מזה, מקיים מפגש ברכות שקוף ופתוח ומסביר את הרציונל של התאמת כל בן- בכישוריו , אישיותו ויכולותיו, לייעודו ותפקידו בחיים.
המסר של יעקב הוא- יש תמיד להעדיף את המתאים, בעל התכונות והכישורים ולא הסדר הכרונולוגי הוא זה שיקבע. גיל זה לא רק תאריך לידה , אלא גיל הוא רב ממדי.
מורשתו של יעקב היא מעשה אבות לבנים- אין גילנות בזקנה כמו שאין גילנות בבכירות ובכורה. הימנעו משיפוטיות ומהכללות. בחנו אותי גם בגילי המופלג וכך גם את המועמד לבכורה, לא לפי הגיל הכרונולוגי, אלא לפי המסוגלות, היכולת וההתאמה.
פרשתנו מסיימת את מסע מורשת בראשית- מעשה אבות סימן לבנים, בימים ההם , בזמן הזה. כך נוכל להיפרד מספר בראשית, באמונה ובתקווה, בברכת - חזק חזק ונתחזק.
ד"ר זאב (ווה )פרידמן
שבת שלום ומבורכת
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת " ויחי" – סיום ספר בראשית.-יגאל גור אריה
בימי מצוקה אלו מתאים לדון בכלכלת חירום.
מהי כלכלת חרום? יוסף הנהיג.(כיום רבים האם יש חוב לאומי ומה גודלו כץ אומר כך היה, ביבי אומר אין חוב יש צמיחה שרת הכלכלה אורנה ברביבאי מראה חדשנות כלכלית, שר האוצר נבנה תוכנית עם חוב לאומי. )
״...ויצבר יוסף בר כחול הים...״ משנתו הכלכלית של יוסף נכונה גם להיום.
אגירה ממלכתית ולא אגירה פרטית.
אגירה פרטית (כמו היום) אשר מצמיחה ספסרות ומולידה את האנוכיות- יוסף שילב את המוסר וחינוך ההמונים במשנתו הכלכלית. אגירה ממלכתית וקיצוב המזון גם בשנות השובע הצמיחה תועלות רבות לחברה המצרית. בלמה את צריכת היתר, מיתנה את העליה בצריכת החיים, עצרה את הנהירה אחר המותרות והשיבה את הפשטות והסתפקות במועט לחיי היום יום. חלוקה שווה של מצרכי יסוד צמצמה את הפערים באוכלוסייה וחינוך לצרכנות נכונה. יוסף קנה את אוכל של כל העיר, ושמר אותו כרכוש המדינה. כך גויסה גם הפסיכולוגיה לשרות הכלכלה.
״אדם נוהג חיסכון במה, שקנה בכספו, אך מזלזל במה שקיבל במתנה״..
יוסף מחוקק חוקים שימנעו ספסרות, שוק שחור ועלית מחירים: איך ??
א. לא יכנס אדם בשני חמורים. = קיצוב המצרכים
ב. לא יוליכו חמורים תבואה ממקום למקום. = אגירה עירונית ולא ארצית.
ג. לא יכנס אדם, עד שלא יכתוב את שמו, שם אביו ושם זקנו...= יזם וממציא הדרכון ,תעודת זהות
יוסף ייצר כלכלה נכונה והיה שר האוצר היהודי הראשון והנכון מכולם.
מי יתן וינהיגו כיום כלכלת חרום כמו יוסף במצרים. נהיה חברה המחבקת מכבדת ואוהבת איש איש את חברו!
לפני מותו מברך יעקב אבינו כל אחד מבניו בברכה אחרת.
מדוע לא בברכה אחידה ו "משפחתית"?
זוהי צוואתו לעם: כל אחד מיוחד בדרכו הוא והתברך בכישרונות ייחודיים, ועליו לנצל את כל כוחותיו
יש 12 שבטים אף אחד לא מנצח, הם אמורים לנצח ביחד. הם צריכים ללמוד איך חיים ללא אחידות אבל באחדות.
לאדם עשר אצבעות כל אחת שונה מחברת, בגובה, בצורה, בעובי .... כך גם האחים כל אחד שונה ואחר מאחיו.
האחדות הינה המטרה המשותפת לכולנו:( אחדות ולא אחידות ) להביא את השלמות האמתית והשלום הנכסף.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !
יגאל גור אריה
