בואו להיות שותפים לעשייה,בתרומה או חסות, אנחנו עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.
ניתן לתרום באתר - www.hamikra.org
החברה לחקר המקרא ממשיכה בסידרת הרצאות בזום (הקוד קבוע וחינם) ובשידור ישיר בפייסבוק :
הרב ד"ר לורד יונתן צבי זקס ז"ל "כפרשן מקרא" -
ביום חמישי הבא כב' חשוון 28.10.21 שעה 21.00 הרצאה מספר 16 בסדרה.
מרצה : הרב יובל שרלו
הנושא: "התמודדות עם אבלות" בהגותו של הרב זקס ז"ל.
ניתן להרשם להרצאות כאן : /https://sacks.hamikra.org
חיבור לזום חינם:
https://zoom.us/j/99767804505?
OVViQ1VNaGpSRGtlZll2TGdLbE1ZUT
מזהה: 99767804505
סיסמה: 37144
&
כל ההרצאות בסדרה זמינות בפייסבוק וגם בפלייליסט ייעודי בערוץ היוטיוב של החברה לחקר המקרא.
https://www.youtube.com/watch?v=mdV64HnEOFM
https://www.facebook.com/mikra.org.il/
נכנסתם אל תשכחו דבר ראשון לתת לנו, לייק= like
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
פרשת וירא – " וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי " , הִנֵּנִי - התבוננות רב ממדית
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
הנני- היא מילה מכוננת בספר בראשית , המציגה מהות ייחודית של - שליחות, נאמנות והתמסרות אנושית טוטלית ללא פשרות לציווי אלוקים.
נפגוש את המילה בתנ"ך – 157 פעם.
כך לדוגמא אצל הנביא ישעיהו : "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישעיהו, ו' ח').
הנני – מעצים את ספר בראשית, הנוטל על עצמו תפקיד חינוכי שיש בו הנחלה לדורות הבאים- "מעשה אבות סימן לבנים".
ראוי לבחון בהתבוננות מעמיקה רבת אנפין את ה- DNA המואר, של - הנני .
נעסוק בדיוננו בשלושה ממדי התבוננות בשלוש זירות- העקידה, הכנסת האורחים וסדום.
הנה בולטת הארתו של - הנני, בממד העקידה בפרשתנו .
כך מתייצב אברהם לניסיון הנני הקשה ביותר:" וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". אין ניסיון גדול יותר המעמיד במבחן את הנני, כשהמוקד הוא- בנך יחידך ואהובך. אנו משתאים ואף אולי מרימים גבה, נוכח התנהלותו הפרואקטיבית של אברהם בעמידה בניסיון- הנני. כך נראה כיצד אברהם פועל אישית ,בדבקות, במידיות ובמהירות :" וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם—מֵרָחֹק". אברהם נמצא במצב צבירה רוחני ותיאולוגי במילוי צו האלוקים, בהתמסרות טוטלית ל- הנני. כך אברהם דואג להרחיק ממנו כל מציאות חומרית בדמות החמור, העלולה לשבש ולהפריע את קיומו המלא והמושלם של– הנני: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם".
הנה כאן, הדרמה של הנני מגיעה לשיאה: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו".
אך אנו סקרנים לדעת האם גם ביצחק דבק משהו מהנני ?- "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי". לא ברורה לנו מידת התמסרותו של יצחק להנני שלו. האם הוא בכלל קיים ?. האם ההליכה יחדיו- היא ביטוי לתיאור פיזי טכני? או שמא גם הלבבות של אברהם ויצחק מתלכדים, למהות – הנני אחת?
פרשתנו ממשיכה לספר לנו :" וַיֹּאמֶר,( דומה שיצחק הוא השואל ויתכן שהוא בהכחשה מלאה ואינו יודע מה שאביו אברהם יודע) הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה ? וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים,".
עתה - הנני האברהמי- מגיע לשיאו . הנה רגע האמת של הנני:" וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ". כל הפרמטרים של עמידה במבחן הנני- מתקיימים ,אחד לאחד. הדרמה בשיאה:" וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ד', מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי ". צפירת ההרגעה בדמותו הופעתו של האיל: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, ד' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ד' יֵרָאֶה ". לא מקרה הוא, שדווקא האיל הוא זה שנבחר להציג את המהות האלוקית של – הנני :“כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים." ( תהילים, מב', ב')
הנה כי כן , ה- DNA של – הנני, מוטמעת בדרגה הגבוהה של חסידות, ענווה וזמינות יוצאי דופן.
כך רש"י מאיר זאת: "הנני- כך היא ענייתם של חסידים, לשון ענוה היא ולשון זימון". כך גם – הנני, דורש מידה גדולה של הקרבה – כקורבן על המזבח.
מרתק להבחין בניקוד של – הנני בניסיון העקידה. בפתח האירוע מופיעה המילה – הנני , המודגשת רק באות נון אחת- "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ".אך ככל שהדרמה מגיעה לשיאה, המילה- הנני, מודגשת בשתי אותיות הנון- "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי ".
מדוע הנני ,איננה מודגשת בשני הנונים בראשיתו של האירוע, אך מודגשת לקראת סופו?
דומה שבראשיתו של אירוע העקידה שעדיין לא סוער, אין צורך להדגיש בניקוד את שני הנונים.
די לה לנון אחת דגושה. אך ככל שהסערה בעיצומה, דומה שבהדגש הניקוד בשתי אותיות ה-נ במילה הנני, יש משום מסר, להשתקפותה של המציאות התיאולוגית, פסיכולוגית ונפשית שבה נתון אברהם האנושי, בניסיון העקידה . מצד אחד, סוג של רעד ופחד של שני נונים דגושים, נוכח אתגר הניסיון והשליחות, כשהקורבן המיועד הוא יצחק – "בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ". קורטוב לכך, נמצא בתפילת שליח הציבור בתפילות הימים הנוראים – "הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, ד' ד' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁדַּי, אָיֹם וְנוֹרָא, הֱיֵה נָא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלַי וְעַל שׁוֹלְחַי".
אך מצד שני , יש בהדגש הניקוד בנונים, גם עדות לאיתנות,לחוסן, לנחרצות ולדבקות במילוי השליחות והמשימה , שביטויה הוא – הנני.
כך בשירו האחרון של לאונרד כהן – הנני –" אַדִּיר, בַּמְּרוֹמִים יִנָּשֵׂא שִׁמְךָ הָרֵם...בְּצֶלֶם בְּנֵי אָדָם...אַתָּה אוֹהֵב אֶת זֶה ...הִנְּנִי הִנְּנִי , אֲנִי מוּכָן, אֵלִי ".
הנה כי כן, השתקפות – הנני, גם אם לא מופיעה במילה המפורשת – הנני, הרי היא שופכת אור בפרשתנו, לממד נוסף של הפרקטיקה – הנני.
כך אצל אברהם בפתח פרשתנו אנו חווים את קיום - הנני, בממד הכנסת האורחים:" וַיֵּרָא אֵלָיו ד', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ... וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. "( בראשית, יח', א'-ח'). הנני – מחייב התמסרות אישית בתנאי סביבה לא קלים מחוץ לבית הנוח: "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם". הנני- מחייב התמסרות שיש בה נגישות ,מידיות ומהירות-וַיְמַהֵר...מַהֲרִי... רָץ ...עֹמֵד עֲלֵיהֶם.
התנהלות הנני בהכנסת אורחים אצל אברהם , משפיעה גם על לוט בסדום :"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם". מפרש רש"י :" ישב כתיב. אותו היום מינוהו שופט עליהם". השופט לוט היושב בשער העיר, רואה את המלאכים המגיעים לעיר: " וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.". (בראשית, יט', א' –ג' ).
מעשה הנני של אברהם סימן ללוט. כך הוא למד מהם, את מידת הכנסת האורחים. רש"י מאיר את עינינו: "וַיַּרְא-לוֹט -מבית אברהם למד, לחזר על האורחים".
אך בניגוד לאברהם המקיים ללא פשרות ובאופן טוטלי את הנני- של ציווי אלוקים לאורך כל הדרך, הרי אצל לוט, חלים בקיעים בקיום הנני: "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים( המלאכים) אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ד', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ד' לְשַׁחֲתָהּ. ... וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲו�ן הָעִיר" (בראשית, יט', ט'-טו'). כאן בדיוק מתרחש הבקע בציווי - הנני בסדום, בדמות הדִּיסוֹנַנְס הקוֹגְנִיטִיבִי אצל לוט , המתמקד במילה אחת– וַיִּתְמַהְמָהּ ועליה מעוטר הטעם המקראי הנדיר – שַׁלְשֶׁלֶת . הבה נקרא את המילה "וַיִּתְמַהְמָהּ" בליווי ניגון הטעם – שַׁלְשֶׁלֶת , והרי לנו הדגמה חיה לתיאור הסיטואציה הדיסוננסית קוגנטיבית, המקעקעת את מהותה של - הנני, בה נתון לוט- השופט העשיר מסדום. כך מסביר זאת רש"י : וַיִּתְמַהְמָהּ - כדי להציל את ממונו". כך גם התלמוד הירושלמי : " דייך שאתה ממלט את נפשך, מלמד שיצא לוט וידיו על ראשו ולא הציל מנכסיו כלום" ( ירושלמי, סנהדרין, י', ח').
הנה ממד נוסף בפרקטיקה של – הנני.
כך היא השתקפות– הנני בפרשתנו, בממד הסדומי, בדיאלוג הגורלי בין אברהם לקב"ה: "וַיֹּאמֶר ד', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה... וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם רָשָׁע. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. וַיֹּאמֶר ד', אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. .... וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה" ( יח', כ-לא).
האבן עזרא ( 1089-1167) מתייחס לשאלה, מדוע נאמר בפסוק ,גם בסדום וגם בעיר: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" , הרי ברור שסדום היא העיר ? : " וטעם בתוך העיר- שהם יראים את ד' בפרהסיה, וכן בירמיהו, ה', א': "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה".
נחמה ליבוביץ( 1905-1997 )בעיוניה לפסוק מדגישה בהקשר זה את הדרישה של – הנני, ממנהיגים וממשרתי ציבור: "אבל רק אם אותם מעטים בודדים צדיקים הם - " בתוך העיר", מעורים ומעורבים בחיי העיר, בעסקיה, במשאה ובמתנה, אם מופיעים הם ומשפיעים הם בציבוריותה. אבל אם אין אותם בודדים, אלא נחבאים וחיים חיי צדקות בחדרי חדרים, הם את נפשם אולי יצילו, אך בוודאי אין זכותם יכולה להגן על העיר, ואין העיר אשר דוחקת אותם מתוכם ומכריחה אותם להיסגר בחדרי חדרים ,לבל תפריע צדקותם, לרשעה המתרוננת ברחובות קריה, אין אותה עיר יכולה לדרוש חסות בזכות צדיקיה הנחבאים" .
כלומר, אינך יכול לשרת את הציבור ב- DNA של - הנני, בריחוק ובניתוק מאותם האנשים אותם אתה אמור לשרת. אינך יכול לעסוק בצרכי ציבור באופן אמיתי בשלט רחוק.
גם הפרשן רבי דוד קמחי ( הרד"ק 1160-1235 )מביא בשם אביו, את התובנה של – הנני, למשרתי ציבור, בהקשר לדברי הנביא ירמיהו, ה', א': " שוטטו בחוצות ירושלים וברחובותיה"- כי החסידים שהיו בירושלים, היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות, מפני הרשעים". הנה לנו קריאה ברורה וחדה כיצד על משרתי הציבור לפעול ולנהוג במימוש שליחותם הציבורית .עליהם להיות בקשר עין, בראיה מתמדת, בנגישות ובזמינות עם האנשים אותם הם אמורים לשרת. עליהם לראות הדברים מכאן ולא משם.
הנה אתגר וציפייה ממנהיגים וממשרתי ציבור לקיים את – הנני, בקירוב חברתי ואנושי , בליבת העשייה ועם האנשים אותם אתה משרת.
הבה נחוש בליבנו הפועם את –אברהם אבינו, הנושא בתוכנו את דגל - הנני – " וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ד', מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי."
מעשה אבות, סימן לבנים.
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת -וירא-
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ.... לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר...וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
הצחוק הוא אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו. מתברר כי צחוק הוא דבר רציני.
מדענים טוענים שהצחוק עוזר לבריאות ומשתתף בתהליך הריפוי אצל חולים. במחקרים נמצא שלאחר הצחוק ישנה ירידה בהורמוני הדחק כמו האדרנלין והקורטיזול, דבר המחזק את המערכת החיסונית ומוריד את לחץ הדם. הגוף גם משחרר אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח.
לאחרונה התפתח מקצוע רפואי המשתמש בצחוק למטרות טיפוליות בשם "ליצנות רפואית" שבו ליצנים מסתובבים בבתי חולים ומשעשעים חולים בתעלולים שונים.
שני סוגי צחוק :צחוק ציני ומזלזל שכולו לעג וארס, וצחוק של שמחה ואמונה אופטימית. אפילו השם של בנה יצחק מלמד על צחוק חיובי ובונה. הצחוק סביב לידת יצחק היה מלא בתקווה לגבי עתידו ועתיד העם כולו. מעכשיו לאברהם ולשרה יש בן שימשיך את הדרך. האם זו לא סיבה לצחוק ולשמוח?
מה הוא סוג הצחוק שלנו? האם אנו צוחקים במטרה להקטין את מי שמולנו, או להעצים אותו? האם אנו צוחקים צחוק חלול, מזויף מעליב וחסר משמעות, או צחוק אמתי וטהור?
לצחוק יש מספר רב של יתרונות בריאותיים מגוונים שישפיעו לטובה על חייכם במהירות מפתיעה. כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החיים בקלות, לשמוח, לחייך יותר, ופשוט לצחוק.
מכאן ניתן לאמר שלא רק שהצחוק טוב לבריאות, הוא גם עוזר לשמור על הבריאות !!!
משפט השגור בפי: "הבריאות העיקר היתר צ'ופר "
שבת שלום!
שבת של שמחה צחוקים וחיוכים!
יגאל גור-אריה
