לרעיונות פרשת השבוע
פרשת וישב- "ויִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה" – שלושה בורות היברידיים של אור וחושך
ד"ר זאב (ווה) פרידמן *
אנו מתוודעים בפרשתנו לטיפוס הבור ההיברידי- גם וגם.
מחד, הוא מעשה ניסי, שמצפה להתערבותו של נס חיצוני שמימי- מעשה אלוקים, שימלא אותו מים. שכן, כך מתמלא הבור מגשמי שמים, מלמעלה לכיוון מטה, מאידך, הבור בפרשתנו, הוא גם מעשה אדם, המאותגר גם לסמוך על עצמו ולפעול ליציאתו מגלות החשכה שבעמקי הבור, לציפייה שיש בה חוסן אישי ומעשים, ליציאה לגאולה של אור, שיש בה תהליך של מילאות ומשמעות.
הנה כי כן, פרשתנו מתארת את הבור ההיברידי : "ויִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם".(בראשית, לז', כד'). אחיו של יוסף היו אחוזים בקנאה שגרמה לשנאתם את אחיהם הקטן. תכניתם הייתה להרגו בהשלכתו לבור ולבסוף הם מתפשרים במכירתו לישמעאלים שמכרוהו למדיינים. הם עושים הכול למחוק את יוסף מתודעתם ומחייהם. כך אנו פוגשים את בורו ההיברידי הראשון של יוסף , שאותו מאפיין רש"י בפרשנותו: "ממשמע שנאמר והבור ריק, איני יודע שאין בו מים. מה תלמוד לומר אין בו מים. מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו ".
אם הבור ריק, מדוע תורתנו החוסכת במילים, מוסיפה גם:" אֵין בּוֹ מָיִם"? נכון, שהבור הוא ריק ממים, אבל הוא מלא בנחשים ועקרבים.
יוסף במפגשו עם הבור ההיברידי הראשון, מתחיל את מסע ההכנה של משפחת יעקב לגלות מצרים, שתוביל מאוחר יותר לתקופת הגאולה והיציאה ממצרים של עם ישראל. יש כאן צורך להערכות , לתהליך ארוך.
הבור ההיברידי הראשון שאותו חווה יוסף , מלמד אותנו לימוד חשוב. הבור ריק ממים ובכך הוא נטול כל משמעות וייעוד. במקום מילאות של מים, יש בו נחשים ועקרבים, המסמלים את חשכת הגלות שיש בה שעבוד גופני, רוחני ונפשי כמו בגלות מצרים הצפויה. הגלות נעדרת משמעות ומילאות ,בהיותה ריקה ללא מים. במצב זה, יוסף מקבל סיוע ניסי אלוקי שהופך את הנחשים והעקרבים לפסיביים שאינם מזיקים לו. אך מאידך, דווקא העובדה של גלות שהיא ריקה ממשמעות וייעוד של מים, היא גם מקור של כוח שיש בו חוסן אמוני ונפשי , לא לאבד את זהותך גם בגלות בור החשכה ולהיות שותף פעיל בתהליך של גאולה גם בתוך גלות, בהיותך מאמין ומצפה לישועה, אך גם פועל באופן פרואקטיבי לקרב את גאולת הגוף והנפש.
הבור ההיברידי כמטאפורה לסוג של מיכל חיים בתחנות חיינו, הופך להיות בעל משמעות, רק אם תוכנו ובית קיבולו מלא בתוכן חיים של משמעות . בבור זה מתקיים מאבק בין שתי ישויות חיים. האחת שלילית, המיוצגת על ידי נחשים ועקרבים והשנייה חיובית, המיוצגת על ידי מים.
הנחש מסמל את הרוע המפתה והמדרדר לחטא ועונשו ואילו המים מסמלים את התורה כתורת חיים ומסמלים גם את החסד.
כך גם לימדה אותנו המשוררת נעמי שמר בשירה האלמותי- ירושלים של זהב :" איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה ואין עולה להר הבית בעיר העתיקה". נעמי שמר מציבה לנו בשירה ,אתגר שיש בו משמעות לייעודנו כעם ישראל בבירתנו הנצחית, שאמורה להעניק משמעות רוחנית ויהודית לבורות המים הריקים ובכיכר השוק הריקה בירושלים.
הנה כי כן, בבור ההיברידי שאליו מושלך יוסף, יש בו שילוב של גלות וגם של גאולה, שילוב של חושך , וגם של אור. יוסף הנתון בחשכת הגלות במעמקי הבור, מתחבר לתפילה: "שִׁיר, המַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם ד' ....ד', יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע: יִשְׁמֹר, אֶת נַפְשֶׁךָ. ד', יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה, וְעַד עוֹלָם.(תהילים, קכא').
הבור מעצב את אישיותו של יוסף ואת דרכו. יוסף נבנה דווקא מהריק ומֵהאַיִן שבבור. כך נראה בגלגולו של בורו ההיברידי של יוסף, בהמשך נתיב גלותו במצרים. ההתגייסות הפנימית שלו לקחת את גורלו בידו ,להתחבר לסוג של משמעות ויעוד, בצד האמונה והציפייה להתערבות ניסית אלוקית בנתיב שליחותו, מתחברים לתפילה: "ממעמקים קראתיך ד' ". בבור המשמעות נולדה השליחות שהפכה לימים ליוסף המשביר במצרים, שמלמדנו כיצד יש למלא בור חיים ריק, בתוכן ובמשמעות.
כך בהמשך פרשתנו , יוסף חווה מפגש עם סוג מטאפורי של בור היברידי שני בנתיב גלותו במצרים : "וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי... וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה " ( בראשית, לט', ו'-יג').
יוסף בבית פוטיפר, מושלך לאותו סוג של בור היברידי מטאפורי ,המציב לו אתגר של התמודדות עם ניסיון שיש בו מאפיינים של הבור הראשון. גם כאן חווה יוסף מאבק עוצמתי בין החושך לאור, בין גלות לגאולה, בין הנחש הקדמוני ( כמו בבור הראשון- שיש בו נחשים ועקרבים) המפתה את חוה בגן העדן, לבין המים של תורת החיים, המוסר והאתיקה, מבית מדרשו של בית אבא יעקב.
"וַיְמָאֵן" היא מילת המפתח המדריכה בפרשתנו, בסיטואציה המורכבת של יוסף , במפגש עם אשת פוטיפר. כידוע טעמי המקרא מעניקים טעם מיוחד לטקסט המקראי. כך מעל המילה "וַיְמָאֵן" מופיע הטעם- שלשלת, כתו נגינה, שבעל הקורא מסלסל את אותה המילה ,בקרשנדו מתמשך ועולה בקצב שלוש. אנו חשים בעוצמה המיוחדת של הדיסוננס הקוגנטיבי המאפיין את ניסיון הפיתוי שבו נתון יוסף. האם ייפול במלכודת הפיתוי וייענה לאשת פוטיפר, או יסרב לה? יוסף כלוא בתוך בור הפיתוי והוא מנהל את מלחמתו הפנימית. דומה שהמושג : Fall in Loveמקבל משמעות נפשית, פסיכולוגית ואתית בסיטואציה של יוסף עם אשת פוטיפר. מהי משמעות המושג- ליפול באהבה שאנו מכירים אותו כהתאהבות ?
יש כאן מסר חשוב שאותו שמעתי מחבר נפשי שאותו ליווינו השבוע בדרכו האחרונה, תלמיד חכם ופסיכולוג פרופ' זאב וונדרר ז"ל, שמדגיש את חשיבות השליטה העצמית ,הצבת הגדר והגבולות שעל האדם להציב לעצמו בתהליך ההתאהבות, כשהוא ניצב סמוך מאד לבור או תהום ועלול חלילה למעוד, להתדרדר וליפול לעומקו של בור או לתהום. " איזהו הגיבור השולט על יצרו". מוצב כאן תמרור :" הזהר, לא למעוד בשפת הבור וליפול לתוכו".
הנה כי כן, בבור ההיברידי השני, יוסף מפגין חוסן אמוני ועוצמה נפשית לא ליפול ולמעוד בפיתוי של אשת פוטיפר, אך מקבל סיוע חיצוני מאביו יעקב. כך מפרש לנו רש"י : "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו". בסיטואציית הפיתוי, מתחולל מאבק פרודיאני אצל יוסף, בין האיד ( היצר והתאווה), לבין האגו ( המציאות הפרקטית) והסופר אגו (המצפון והמוסר) בדמות דיוקנו של אביו יעקב. יוסף גם הוא בשר ודם, מלמד אותנו פרק בשליטה עצמית בפיתויי החיים, המנסים להסיט אותנו לשוליים. בבחינת :" מעשה אבות סימן לבנים".
יוסף אמנם גבר על יצרו וניצח במאבקו בבור ההיברידי הפוטיפרי , אבל התוצאה הייתה בהשלכתו לבור ההיברידי השלישי בפרשתנו- בור בית האסורים : " וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם, אֲשֶׁר אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר". (בראשית, לט', כ').
הנה מבירא עמיקתא ( בור עמוק) הוא עולה לאיגרא רמא בפרשה אותה נקרא בשבת הבאה: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה".(בראשית, מא',יד').
הבור ההיברידי השלישי , עיצב את יכולותיו של יוסף, בפיתרון חלומותיהם של שרי המשקים והאופים ומשם סלל את דרכו ,לפיתרון חלומותיו של המלך פרעה.
גם כאן, יוסף אינו פועל לבדו, הוא יודע לשלב חוסן אמוני עם חוסן רוחני ונפשי: " וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; ....תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. .... הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן....וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. ...... וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם..... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם." (בראשית, מא', ח'-מד' ).
שלושה הבורות ההיברידים שבהם עסקנו, מאתגרים את יוסף וקוראים לו לדעת לחבר שמים וארץ, במשמעות האמיתית של - "דְּהָא בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא, אִתְעַר לְעֵילָא" (ספר הזוהר, ח"א, קס"ד, ע"א)) .דהיינו, ההתעוררות של מעלה( אלוקית) תלויה היא בהתעוררות הבאה מלמטה( האדם) . על פי חכמת הנסתר , יש בכוחה של ההתעוררות האנושית לעורר , להכשיר ואפילו לעצב את כליו של השפע האלוהי היורד מלמעלה . לדעת להתחבר למשמעות ולמילאות באמונה לחסדי שמים, אך גם לדעת להתחבר ליוזמה ולקיחת אחריות אישית על חייך.
לדעת גם להאמין ולפעול לגירוש חשכת הגלות, בהפצת אור הגאולה.
כך יוסף בחוויות הבורות ההיברידים, מחבר אותנו לחג החנוכה שבתוכו מתחולל מאבק קיומי- גופני ורוחני, בין כוחות האור לבין כוחות החושך.
יוסף בהתמודדותו באתגרי הבור ההיברידי מלמדנו, שאת החשכה שמשתררת, יש לגרש - לא במקלות , אלא רק באור. באמונה ובציפייה לישועה אלוקית, אך גם לאחריות אישית ולפעולות פרואקטיביות.
עלינו לגרש את החושך מקרבנו, כבשירה של שרה לוי תנאי : "בָּאנוּ חֹשֶךְ לְגָרֵשׁ. בְּיָדֵינוּ אוֹר וָאֵשׁ. כָּל אֶחָד הוּא אוֹר קָטָן, וְכֻלָּנוּ - אוֹר אֵיתָן. סוּרָה חֹשֶךְ, הָלְאָה שְׁחוֹר, סוּרָה מִפְּנֵי הָאוֹר".
שבת שלום ומבורכת, חנוכה שמח
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
שבת פרשת " וישב " תשפ"ב -יגאל גור אריה
איך שמר יוסף על שפיות אחרי טלטלות עזות ממכירתו לעבדות ומאסר קשה לאחר 22 שנה.
הקריאה המהדהדת והנרגשת של יוסף ״את אחי אני מבקש״,, אינה פרטית אלא היסטורית זו קריאה תמיד נגד ניקור ובעד ערבות הדדית של האמת והחיבור בין חלקי העם!!.
המסר של ״אחריות אישית- אחדות״ היא מילת מפתח קח אחריות על גורלך, אל תהיה תלוי או נגרר, אל תהיה נתון לחסדי הגורל (פוליטיקאים).
תיזום, תפעל, תממש את עצמך אל תאשים את הזולת-אחרים, ראה את עצמך אחראי על חייך. זכור שלא הבור נפל עליך אתה נפלת בו. חלץ את עצמך מהבור. אחריות אישית״ מהסוג הנ״ל מוסיפה אור וברק בעיניים, היא מעצימה היא מעודדת היא לא כואבת לכן רצוי שכולנו ננהג כך.
זו הדרך שתוביל למנהיגות ראויה. האם יהודה היה המנהיג של האחים במכירת יוסף או שיש כאן אחריות אישית של כל האחים.
מעשה אבות סימן לבנים. מכאן עלינו לשאוף באופן מתמיד לאחדות אמיתית- לא אחדות של אחידים, אלא לחיות יחד ממש, למרות האחר והשוני בינינו.
ניצחון המכבים הינו ניצחון האמונה הטהורה על השכל.
היוונים התנגדו לחוקים שאינם מובנים בשכל,
והיהדות רואה באמונה ערך עליון שקודם להבנה השכלית.
"נעשה ונשמע".
יוסף לוקח אחריות.
המילה א ח ר י ו ת.
מתחילה ב- א ומסתיימת ב- ת . כלומר מהתחלה ועד הסוף.
א- הכוונה לאני. קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח- לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי.
אחר- השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר, כל אדם.
אחרי- ברגע שלקחתי אחריות על שלושת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל אחרי.
אחריו- אמונה, יש שיגידו אלוהים, יש שיגידו אנרגיה קוסמית...
ולבסוף – אחריות חשיבות גם לסדר.
בכל שנה, אני נרגש מחדש. יהודה מלמד פרק יסודי בחיי המנהיג: קבל אחריות, אל תסתתר, אל תספר לעצמך סיפור כאילו עליך חלים סטנדרטים אחרים.
ומאז אני מצפה מכל מלך, מנהיג, איש רוח; מאז אני מצפה מכל אב ואם, מכל ראש משפחה, מורה מחנך/ת מדריך/ה, לומר, כשצריך: "טעיתי".
אינני בטוח שאלה הנמנעים מקבלת אחריות, מודעים להיקף הנזק הרוחני והחינוכי לו הם גורמים.
מנהיגים צריכים ללמד, להורות דרך. הם צריכים ללמד הצלחות, אבל אל להם להתבייש בכישלונות. להתנצל, להצטער, לחזור לאחור ולתקן.
יהודה שמו, מלשון הודאה. לא רק הודאה מלשון הכרת הטוב אלא גם הודעה מלשון הודאה על האמת.
ולנו, קוראים על שמו יהודים. אולי כדאי שנסגל לעצמנו תכונה יהודית קדומה, תכונה הנלמדת מאחד מאבות האומה:
להודות על האמת.
לקבל אחריות.
להתנצל.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור אריה
