פרשת ויצא-"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָהוְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה"-סולם הצרכים בחלום יעקב
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
פרשתנו מציגה לנו בראשיתה את חלומו של יעקב. מה פשר הופעתו של החלום שבמרכזו ניצב סולם ועליו מלאכים עולים ויורדים ?
אריך פְרוֹם פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי-גרמני, מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה. בספרו "השפה שנשכחה", מציג את שפת החלום כשפת הסמלים. זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון.
הנה כי כן, החלום מציג לנו ייצוגי סמלים המופיעים בחלום, אך הם גם מתכתבים עם מוטיבים ואירועים במציאות החיים.
החלום נוכח בחיינו, עת אנו ישנים וחולמים. אך הוא גם נוכח במוחנו ובנפשנו במצב של עירנות עת אנו נוהגים לא אחת לומר- יש לי חלום. כולנו יודעים למשל להתחבר לאמרתו האלמותית של מרטין לותר קינג ( 1929-1968)– יש לי חלום - "I Have a Dream ,בנאום שנשא בפני 250,000 מפגינים על מדרגות אנדרטת לינקולן בשנת 1963 ,שבו קרא לשוויון בין-גזעי ולקץ האפליה על רקע זה בארצות הברית.
כך בחלומו של יעקב בפרשתנו אנו מנסים להבין את ייצוגי הסמלים בשפת החלום וכיצד הם מתכתבים עם שפת המציאות הנוכחת לאורך פרשתנו.
פרשתנו פותחת: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו." (בראשית, כח', י'- יג').
הסולם הוא ייצוג של סמל בעל משמעות שעליו שלבים , שעליהם עולים במעלות הצרכים ,מלמטה למעלה.
כך מוצגים הצרכים של יעקב בהמשך החלום : "וַיֹּאמַר, אֲנִי ד' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ." (בראשית, כח', יג'-טו').
אנו כבר נוכחים בחלום, בהבטחה לממש את שלבי סולם הצרכים ובסיפוקם –מהשלב הנמוך הבסיסי והקיומי בסולם של -שמירה והגנה- "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ ", ועד לשלב הגבוה של הגשמת הייעוד –השיבה לארץ המובטחת – "וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת".
הנה לנו זיקה לתאוריית הצרכים של אברהם מאסלו (פסיכולוג חברתי יהודי-אמריקני, 1908 - 1970) המוצגת כסולם של צרכים. כאשר הצרכים הבסיסיים והקיומיים נמצאים בתחתית הסולם, והצרכים שקשורים בצורך למימוש עצמי ולהתעלות נמצאים בראש הסולם. השלב הראשון בסולם מאסלו, מייצג את הצרכים הפיזיולוגיים הקיומיים. השלב השני – הצורך בביטחון ובהגנה. השלב השלישי – הצורך בהשתייכות ובאהבה. השלב הרביעי –הצורך בהערכה חברתית. השלב החמישי והגבוה בסולם מייצג את הצורך במימוש עצמי.
הבה נבחן בפרשתנו לאורך נתיב מסעו של יעקב, כיצד ייצוגי סמלי הצרכים בשפת סולמו של חלום, באים לידי ביטוי בשפת הסולם של מציאות החיים.
כך שפת סולם החלום על שלבי הצרכים, נוכחת הלכה למעשה, עת יעקב מתעורר משנתו ומחלומו ומציג לנו את הפרקטיקה של חשיבות סיפוק הצרכים, בשלבים של - סולם מציאות החיים : "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ד' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי...וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ...וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ד' לִי, לֵאלֹהִים."
מהשלב התחתון-"וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" ועד לשלב העליון בסולם -וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ד' לִי, לֵאלֹהִים."
אך דומה שלא די רק במימוש הצרכים הבסיסיים הקיומיים מבחינה פיזית. חשוב לא פחות סיפוק הצורך הקיומי של האדם – שמו הטוב.
כך לימדו אותנו חז"ל : " רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת; וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן" ( אבות, ד', יג')
כך פותחת פרשתנו : "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה"( בראשית, כח', י'). מהי המשמעות של הבריחה והיציאה של יעקב ?
לא די רק בבריחה ויציאה פיזית, לשם הגנהמהאח שהבטיח לנקום – שהוא שלב בסיסי בסולם הצרכים. אלא, המשמעות של היציאה היא אימננטית ומהותית. דהיינו – תגית הרמאות שדבקה ביעקב, חייבת להעלם מהדימוי העצמי של יעקב את עצמו, אך גם חייבת להימחק מתודעתו של הציבור. הנה כי כך, שמו הטוב של יעקב, הוא צורך בסיסי שעליו למלאו.
שמו הטוב בעיני משפחתו משני צידי הנהר ובקרב סביבתו - אינו מחמיא. כולם יודעים לספר, אודות ניצול חולשתו של עשו שהביא למעשה הרמייה של יעקב ,אל מול אביו יצחק וקבלת הברכה המועדפת לבכור. סיפור הרמייה כבר מוכר לכולם וזוכה לרינונים ולשיחת היום. יעקב גם חשוף לאיום ממשי על חייו מצד עשו.
עד כמה שמנו הטוב חשוב לנו במציאות חיינו.
כך נוהג יעקב בשפת סולם הצרכים של המציאות ומציב לנו את -מעשה אבות סימן לבנים – "וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ."
סמלי יציקת השמן על ראש מצבת חיינו, יש בה אמירה ומסר לחשיבות - שמו הטוב של האדם.
שהרי כבר החכם באדם לימד אותנו בערוב ימיו – "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ." (קהלת, ז', א').
יעקב חייב לעשות הכול כדי למחוק, בתפיסתו את עצמו וגם בתפיסת החברה אותו- את תווית הרמאי. מבחינתו זה צורך קיומי ובסיסי שנגזר משלבי סולם חלומו.
סולם חלומו של יעקב מציב לו אתגר שעליו לעמוד בו, בשלבי אתגרי סולם הצרכים, מיעקב מלשון – עקב ורמייה , כפי שאחיו עשו זעק : "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה." ( בראשית,כז',לו'), לישראל שאותו נקרא בפרשה הבאה : "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל." שמו הטוב יתמזג בשם ישראל- ישר –אל.
הנה יעקב עולה בסולם הצרכים, לשלב הבא בסולם מסלאו- הצורך בהשתייכות ובאהבה.
יעקב חווה זאת באופן שלילי במפגשו עם הרועים הנוהגים בו כאורח שקוף, בעוינות ובניכור: "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ...וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן." ( בראשית, כט' ,ב'-ח' ).
התמיהה הגדולה בהתנהגות הרועים, היא בעובדה שכולם באים ביחד ללא יוצא מן הכלל, לגול האבן מעל הבאר ולהשקות את עדריהם. מדוע כולם באים ביחד באותה נקודת זמן, לבצע פעולה כה פשוטה של הסרת האבן מעל פי הבאר ? האם הייתה מחויבת המצאות פיזית של כל הרועים לגול את האבן ?. רש״ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש 1808-1888) בפרשנות נפלאה ,מנתח את הסיטואציה של קהילת הרועים: ״ באר של ציבור יש לכסותה דרך כלל בכיסוי קל ונוח, לנוחיות הרבים הנזקקים לה. אולם כאן לא היו הבריות נותנים אמון זה בזה ועינו של האחד צרה בשל חברו, שמא חלילה ישאב האחד יותר מן השני. משום כך היה הכיסוי כה כבד. שרק במעמד כולם ובכוחות משותפים יכלו להגיע אל מי הבאר״.
יעקב חווה חוויה טראומטית בשלב הצורך בשייכות ובאהבה במפגשו עם הרועים. כך גם רחל המשוררת (1890-1931) מאירה את חשיבותו של שלב השייכות והאהבה :"בטרם אתא הליל – בואו בואו הכול. מאמץ מאוחד עקשני וער, של אלף זרועות. האומנם יבצר לגול את האבן מפי הבאר".
אך הנה מבצבצת לה קרן אור, במילוי הצורך של שלב השייכות והאהבה בפרשתנו במתחם הבאר, בהופעתה של רחל אמנו : " עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּך."( בראשית, כט',ט'-טו').
שלב השייכות והאהבה בסולם הצרכים של מאסלו, זוכה לעדנה בנקודת הזמן של המפגש הראשוני בין יעקב לרחל ואביה לבן.
עתה הגענו לשלבים הגבוהים בסולם מסלאו -הצורך בהערכה חברתית ובמימוש עצמי.
הנה כי כן, יעקב החסר כל ,בראשית מסעו, הופך לאיש עשיר לקראת סוף מסעו : "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים."( בראשית, ל', מג') אין ספק שיעקב זוכה להערכה חברתית בקרב משפחתו וקהילתו בחרן ודומה שגם בקרב אותם רועים שנהגו בו בעוינות בראשית מסעו. יעקב זוכה ביושר בשמו הטוב , במעמדו ובהישגיו המרשימים.
כך מאירה פרשתנו בסיומה את מימוש השלב הנשגב והגבוה של המימוש העצמי- הייעוד והזהות .
הביטוי לכך בחלום נוסף שחולם יעקב לקראת סוף פרשתנו, שיש בו סגירת מעגל מהחלום הראשון: " וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ." (בראשית, לא', י'- יג')
האפילוג בפרשתנו הופך חלום למציאות, בשלב המימוש העצמי בסולם, של הגשמת הייעוד והזהות האמונית במפגש עם מלאכי אלוקים, ובזהות הארץ ישראלית, בנתיב השיבה לארץ ישראל :" וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם ( בראשית, לב',א'-ג')
עתה נשוב לתחילתה של הפרשה : "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". מפרש רש"י :"אמר רבי אלעזר, בשם רבי יוסי בן זמרא. הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש...וראשו בבית אל".
מהי המשמעות של הסולם ושיפועו?
הנה החלום והגשמתו בנתיב המאתגר, במעלה הסולם ושיפועו בהגשמת שלבי הצרכים ,מעיד על כך, שאין יותר ישר מסולם עקום". כך לימדנו רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק( 1787-1859) " "אין דבר שלם יותר מלב שבור, זועק יותר מן הדממה וישר יותר מסולם עקום" .
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
יגאל גור אריה- במסר לפרשת ויצא תשפ"ב
הנאום שנחשב לטוב ביותר במאה העשרים נקרא "יש לי חלום", I have a dream. מרטין לותר קינג נואם על שוויון בארצות הברית. חלום מניע מהלכים, משנה מציאות, גורם למהפכות. צריך חזון כדי לשנות דברים בפועל. גם ביסוד הקיום שלנו מונח חלום. השבוע בפרשה, לפני שיעקב מתחיל את מסע חייו, מופיע החלום המפורסם עם סולם יעקב. מלאכים עולים ויורדים, יעקב שומע בשורות גדולות והבטחות על עתיד מפואר, ומכוח החלום הוא הופך לאביהם של 12 השבטים והמשפחה הזו הופכת לאומה. פרשני הפרשה מסבירים מה היה עוצמתי כל כך בחלום הזה, שהפך גם לסמל בתרבות העולם. עד אותו חלום חשבו כולם שהמציאות היא חד ממדית. יש את המישור האופקי בלבד, את מה שרואים מול העיניים וזהו. החלום חשף בפנינו שיש עוד מישור, אנכי, רוחני, נסתר, מלמעלה למטה, שלא רואים אותו. על הסולם נאמר שהוא "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", כלומר: יש חיבור בין שמיים לארץ, בין הרוחני לגשמי, והחלום הזה מונח. מעתה בבסיס הדרך של עם ישראל.
יעקב בורח מאחיו עשיו והולך אל הלא נודע. בלילה הראשון מחוץ לבית הוא חולם: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".
חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט בחלום ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.
ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית וטובה. ישנם גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות, מראות ואף תחושות הקושרות אותו למין קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.
הבחירה בסולם אינה מקרית. סולם הוא משל לעליה הדרגתית, לטיפוס עיקש אך עקבי, לחריקת שיניים עם כיוון ברור.
האדם המטפס על מדרגה מסוימת משתנה באישיותו בעצם הטיפוס. אם האדם הצליח לטפס גבוה סימן שהוא לא רק התקדם אלא הוא גם השתנה. בתחום הכושר הגופני נהוג להשתמש במושג "סרגל מאמצים". תוכנית אימונים בנויה מסרגל מאמץ שבסופו האדם מגיע ליכולות גופניות, אך גם נפשיות, שבכוחם לגרום לו לשבור שיאים. גם במאמץ הרוחני אפשר וצריך לדבר על סרגל, או יותר נכון על סולם, סולם מאמצים רוחני, אשר בכוחו להביא את האדם ליכולות גבוהות יותר, לשבור שיאים, לנפץ תקרות זכוכית רוחניות ולגעת בשמים.
בכל אחד מאיתנו יש משהו מחלומו של יעקב, כולנו חולמים להגיע רחוק, גבוה. בין כולנו מסתובב לו יעקב עם סולם על הגב ומתחנן בפנינו אל תפסיקו לחלום תמשיכו לשאוף תמשיכו להתקדם. המפתח לשינוי נמצא בשאיפה לעלות גבוה. ועלינו לזכור כי כאשר אנו מטפסים אנו מחדשים אנו משתנים אנו הופכים לאנשים גבוהים יותר. ובסופו של הסולם אפשר לפגוש אנשים טובים יותר. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו זהו החידוש בטיפוס המתמשך והסזיפי בסופו אפשר להפוך לאנשים ערכיים טובים ואוהבים יותר..
שבת שלום !
שבת שלווה וענוגה!
יגאל גור-אריה
