ישראל קריסטל
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
ישראל קריסטל-מנכ"ל -החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה הערב יום רביעי ח' סיון ראש חודש, תשפ"ה -4.6.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "נשא" תשפ"ה
מרצה: סא"ל הרב אודי שוורץ -ראש ענף הלכה ברבנות הצבאית.
הנושא: ?
מקדיש את השיעור להחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
******************************
ניסיתי בשבוע שעבר כאן שלחתי תקציר של השיעור השבועי של הרב זקס זצ"ל שהופק על ידינו בידי הבינה המלכותית, והנה שוב תקציר של השיעור שנשלח השבוע משיעורו של הרב זקס,"כפודקאסט", ניסוי מעניין, אשמח מאד לקבל תגובות, יש טעיות בשפה של הזוג אני יודע אבל פחות מקווה שגם את זה אפשר לתקן. ישראל קריסטל.
https://notebooklm.google.com/notebook/7d22773b-792f-4641-baba-8a854c09d362/audio
******************************
פרק מדהים שהפיק חברי הטוב הרב אמיר דדון מתורתו של הרב לורד יונתן זקס זצ"לכדאי להקשיב
*'מדוע אסור לספור יהודים?*
*מבזקס לפרשת במדבר*
בהגשת הרב אמיר דדון!.
*הפרק החדש לפרשת במדבר:* https://youtu.be/jncjiNgk7F8
******************************
התחלנו בפרשת במדבר והשבוע גם הכנה לחג מתן תורה-שיעור עם סא"ל מיל הרב אשר לנדוי עם הפרשן המדהים "האור החיים הקדוש" אם רוצים לשמוע את השיעור 45 דקות בזום? ותהיה קבוצה, כתבו לי ונפתח שיעור נפרד בזום, מצורף כאן הקלטה של השיעור.
***********************************************************************
סרטון על שבועות - לפרוש בשיא-הרב עמיהוד סולומון רב קהילה כפר גנים .
*********************************************
פרשת במדבר ושבועות-"אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ " - על מְשִׁילוּת במדבר -ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
מְשִׁילוּת - מושג הרווח במקומותינו, היא היכולת לנהל את ענייני המדינה ממשל (government) ומשילות (governance). המושג מתייחס לתהליך עצמו, לפעילות עצמה שמבצע הממשל . ממשל במדינה מודרנית מכיל רשת שלמה של ארגונים ומוסדות שצריך לקיים תיאום בין חלקיה. אחד הדברים החשובים במשילות ,היא לא רק קבלת החלטות טובות אלא גם דרך היישום שלהן.
משילות של ממשלה, משרד ממשלתי, תאגיד ציבורי ופרטי, מציגים את הסטנדרטים המחייבים את הבעלים, חברי הדירקטוריון והמנהלים המקצועיים. סטנדרטים המחייבים - טוהר מידות, מוסריות וערכים, רציונליזציה של מבנה ארגוני תפעולי, של שקיפות ,נאותות וחובת הדיווח , של מתודולוגיה ,של ביקורת ובקרה, של הפרדת רשויות, של יעילות ואפקטיביות, של יציבות ורציפות שלטונית, של שמירת כספי הקופה הציבורית, של תרבות ארגונית, של מינויים על בסיס מקצועי ועניני, של הגבלת תקופת שירות של דירקטורים ומנהלי תאגידים. אם יתקיימו כל אלו, נוכל לנופף בגאון בדגל הממשל והמשילות התאגידית.
פרשתנו מציגה בפנינו שיעור מאלף, אודות התהוות תשתית המְשִׁילוּת של ניהול חיי עם ישראל במדבר, ואת מהותו ומשמעותו של דגל המשילות וזהותו.
על משה העומד בראש משילות המסע המדברי של עם ישראל ולידו אחיו אהרן, מוטלת המשימה להקים את תשתית הממשל והמשילות: " אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם: רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת" (במדבר, א', טז'-יז'). משה ואהרן עוסקים באיוש תפקידי הנהגת שולחן מְשִׁילוּת המדבר.
כיצד תיראה הנהגת שולחן מְשִׁילוּת המדבר, על ראשיו, שריו ודגליו?
כל שלושה שבטים מהווים מחנה אחד, כאשר אחד מהשלושה עומד בראשם, ונושא את הדגל של המחנה. כך נקבע מיקומו של המחנה וסדר הקדימויות, בזמני תנועת היציאה והחניה – ראשון, שני, שלישי ואחרון.
המחנה הראשון ,מיקומו במזרח, בראשו שבט יהודה וכולל את זבולון ויששכר :"הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב... וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר...מַטֵּה, זְבוּלֻן... כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ "
המחנה השני ,מיקומו בדרום, בראשו שבט ראובן וכולל את שמעון וגד :"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר ...וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן... וּמַטֵּה, גָּד; כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם, יִסָּעוּ "
המחנה השלישי , מיקומו במערב, בראשו שבט אפרים וכולל את בנימין ומנשה: "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד...וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה...וּמַטֵּה, בִּנְיָמִן... כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים, יִסָּעו".
המחנה הרביעי ,מיקומו בצפון, בראשו שבט דן וכולל את אשר ונפתלי: "דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי... וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר...וּמַטֵּה נַפְתָּלִי... כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן, מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת; לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם "
המחנה החמישי, שבט לוי, שלא נמנה ולא נשא דגל, אבל בהחלט מייצג מחנה:"מַחֲנֵה הַלְוִיִּם, בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם "(במדבר, ב', א' – ל' ).
לכל אחד מחמש המחנות, מאפיין ייחודי של – דגל, אופי, יכולות , תפקיד ומיקום במחנה המשילות. הנה לפנינו דגם המשילות הראשון בהיסטוריה וראשיו ,דגם הביחד, של אחדות ולא אחידות.
אם נחשב שכל משפחה במדבר , היא בממוצע בת 4 נפשות, אז נגיע לסה"כ אוכלוסיית מחנה בני ישראל לסך כ2.4 מיליון נפש. כלומר- 5 ראשי מחנה לקואליציה של 5 מחנות שבטיים. אם היינו מתאימים זאת לגודלה של מדינת ישראל כיום, הרי היינו מתאימים החישוב, לכדי כ 17 ראשי שרים ( 17 בגימטריה= טוב). נקודה מעניינת למחשבה, אודות משילות שיש בה מידתיות.
רש"י( 1040-1105) מבהיר לנו מהי משילות ?, בשתי תובנות- מנהיגי ומשרתי ציבור עליהם להיות ראויים למשרתם וגם שירותם הציבורי חייב להיות קצוב בזמן:- "נשא את ראש"- מנה מהם את הראוין לעבודת משא והם מבן שלושים ועד בן חמישים שנה".
ר' משה אלשיך (1593 - 1508 ) מציג לנו קריאה למנהיגי וראשי המשילות לנהוג ברגישות אנושית ובצניעות:" ועוד עשה הוא יתברך בתורתו, בל יתגאה יהודה באומרו- אני ראשון לכולם. על כן אמר: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם, כלומר, לא עתה יבושו השאר, פן יאמר יהודה: גדול אנכי, כי אני ראשון לכולם- כי הלא אינו לפניהם, רק כאילו האחרים קידמוהו ובתוספת וי"ו, כאילו הוא נוסף עליהם....וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים....לבל תזוח דעתו על הקדימה".
מהי משילות? – ממשל מסודר. כך משרטט זאת בפרשנותו שמואל דוד לוצאטן- שד"ל ( 1800 – 1865 ) ( במדבר, א', נב'): " דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות( ב', ב'),אבל הוא כתרגום אונקלוס וכל הקדמונים- חברה מסודרת( דגלו- טקסה באונקלוס מלשון יוונית ופירושה סדר וחברה).והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו...הלוא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה ".
מדוע ממשל ומשילות של ארגון סדר, קביעת גבולות, איזונים ובלמים, כה נדרשים במסע בני ישראל במדבר?
הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס( 1899 - 1986) כתב את ספרו " האלף", שבו מופיע סיפור קצר:" שני המלכים ושני המבוכים" – "מלך ערב נכנס למבוך אותו בנה מלך פרס ומצליח לצאת ממנו לאחר שעות רבות ורק לאחר תפילה. הוא מבטיח למלך הפרסי שיום יבוא והוא יראה לו את המבוך שלו, שהוא מסובך הרבה יותר. לאחר שהוא שובה את מלך פרס, הוא מעלה אותו על גמל ומוליך אותו במדבר. שלושה ימים רכבו, עד שאמר לו: "הו מלך הזמן, עיקר הדור וסימלו. בבבל ביקשת להביא עלי אבדון במבוך של ארד, עתיר מדרגות, דלתות וכתלים. עכשיו מצא הכול יכול לנכון שאראה לך את המבוך שלי, שאין בו מדרגות לעלות בהן, דלתות להבקיען, או חומות להצר את צעדיך. ואז התיר את כבליו והניחו בלב המדבר, שם מת ברעב ובצמא" .
הסיפור מציג לנו שני טיפוסי מבוכים במדבר, המבוך הראשון הוא מבוכו של מלך פרס, המאופיין במחיצות, בגבולות, בחסמים, בבלמים ובמנגנוני הגנה. זה מבוך המייצג את הגבולות והסדר המדברי. לעומתו, המבוך השני של מלך ערב, מאופיין בשטחו הפתוח, ללא בלמים, איזונים, גבולות ומחיצות. הנה כי כן, במבחן התוצאה, מהמבוך הראשון בעל משילות הסדר והגבולות, יוצאים בשלום ואילו מהמבוך השני הפתוח ללא גבולות, שם מתים ברעב ובצמא.
פרשתנו בפתיחתה מאירה את, מִדְבַּ֥ר סִינַ֖י: "וַיְדַבֵּ֨ר ד' אֶל מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם "( במדבר, א',א'). במדבר ניצב לו – הר סיני.
מעמד הר סיני אותו נחווה בחג השבועות, חג מתן תורה, מביא את בשורת הריפוי החברתי והקהילתי של עם ישראל, מזהות של עבדות, לזהות של חירות.
הנה אנו מגיעים לנקודת התקומה, של זהותנו הרוחנית והמוסרית, במעמד הר סיני המואר: ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"( שמות, יט',ב'). מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת". כך עם ישראל הגיע בקבלת התורה בהר סיני, למעמד הנשגב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"( שמות, כ',יד').
השינוי הוא מאני בשפל ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו בתקומה, הרואים את הקולות של זולתנו, של האחר, של השקוף, של זה את זה. זאת המשמעות האמיתית, של סולידריות וערבות הדדית, ושל כל ישראל ערבים זה בזה.
הסופר הפורטוגלי ז'וז'ה סאראמאגו( 1922-2010) ברומן - ״על העיוורון״, מתאר את התדרדרות החברה לחשיכה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת התכונה של: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת". מוטלת חובה על כל העם, ובעיקר על מנהיגיו, לראות את הקולות, במשמעות של - להקשיב ולהכיל דעות שונות, של מי שעומד לידך וחי במרחבך. המעבר הוא דרמטי ,מהשפל של החושך לאור,ממצרים החשוכה שכל אחד ראה רק את עצמו, באותם ימים קשים של חושך, של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו, לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני, של:״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". זאת המשמעות האמיתית, של חירות שיש בה, סולידריות וערבות הדדית, של : "כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה ".
הנה לפני 602 ימים, באבחת חרבות ברזל בשבת שמחת תורה ב- 7.10 בשעה 6.29 בבוקר, השתלט עלינו עיוורון קולסאלי. לא ראינו את הקולות. המילה מחדל, היא קטנה , היא מצמצמת ומגמדת, את הכשל האסטרטגי. כן, היה כאן ליקוי מאורות של המדינה והצבא. בפועל, בבוקר ה7.10, נותרו התושבים הגיבורים בדרום, ללא מדינה . מציאות זאת של מדינה ללא מדינה, של חלל טוטלי של העדר משילות, העצים את תמונת העיוורון של ראשי המדינה והצבא.
כך גם בנקודת השפל בשעה 6.28 באותו בוקר נורא, עוד היינו חברה מפוצלת ומשוסעת. אך זה קרה, באבחת חרבות ברזל, הקמנו עצמנו מנקודת הגורל של השפל וניצבנו בברית ייעודנו, לקריאה – הנני, במישור הצבאי וגם האזרחי.
אבל המשמעות היום בחג השבועות, חג מתן תורה של: ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר" , מחייבת את כולנו ללא יוצא מן הכלל, להתגייסות לקריאת – הנני. זאת המחויבות של -כאיש אחד בלב אחד.
כך באתגרים הניצבים עוד לפנינו, במסע המפרך בדרך הארוכה ,של עיצוב זהותנו ואחדותנו מנקודת השפל הנמוכה, לנקודת התקומה של ייעודנו, נתייצב כולנו כאיש אחד ובלב אחד, אל מול ההר הירוק ונראה את הקולות ולא נתעלם מהם או נכחישם, כשבאוזנינו יהדהד שירו של יורם טהר לב ( 1938-2022) : "פקחתי את עיני... ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת ותכלת השמיים וענן יחיד וראיתי -את ההר הירוק תמיד...הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו - מול ההר הירוק תמיד. וילדינו כבר היום הם עלמים, הורינו - שערם הלבין מרוב ימים. אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל אחינו - אל ההר הירוק תמיד. ההר הירוק כל ימות השנה, אני עוד חולם ושואל לנשום רוחותיך כבראשונה".
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת", נראה ולא רק נשמע, את קולות החטופים, הנמקים במאפליה, במעמקי המנהרות, כבר 602 ימים, שישובו במהרה לחירותם -כאיש אחד בלב אחד.
שבת שלום וחג שבועות שמח
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
דבר תורה - במדבר תשפ"ה - קרקע במחסור
מייקל אייזנברג-משקיע מנהל קרן הון סיכון
דבר התורה השבוע קצת ארוך מהרגיל כי יש זמן בחג השבועות לעיין בו. תודה מיוחדת לידידי חנן בניהו על המתנה: ״ספר המקח והממכר לרב האי גאון״, שיצא לאור לאחרונה ושחלקים מעוררי השראה ממנו יובאו כאן.
פרשת השבוע, פרשת במדבר פותחת במפקד בני ישראל:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא… אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ אִישׁ אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ. וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם. (במדבר א, א - מז)
האיפיון של המתפקדים הוא אנשי הצבא והם אלו שיקבלו נחלה בארץ עליה ילחמו. בהתאם לכך, הלויים שלא עתידים לקבל נחלה של שטחים חקלאיים מניבים, רק ערים לשבת בהן, אינם חלק מהמפקד הראשי. כך, ספר במדבר מתקשר ישירות לסוף הספר הקודם, ספר ויקרא, שהסתיים בדיני שמיטה, יובל וגאולת קרקעות הנוגעים לניהול משאבי הקרקע בארץ, ההבטחות לשגשוג כלכלי: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ג - ו), והאזהרות שם על עונש הגלות - עזיבת הארץ - במידה ולא יכוננו חברת מופת בהתאם לחוקי התורה.
אחרי עבודה מאומצת של חוקרים רבים על חלקים מגניזת קהיר, פורסמה רק לאחרונה ההקדמה לספר המקח והממכר שרב האי גאון חיבר בערבית לפני למעלה מאלף שנים. מסתבר, שרב האי הקדים בהרבה את אדם סמית' בכמה נושאים, ובין השאר עמד על היתרון היחסי שיש למדינות שונות, ועל כך שהמסחר מאפשר לממש יתרון זה:
ומחסדו יתעלה שמו שעשה שחלק מהדברים יהיו בתמורה לדברים אחרים כדי שיעסוק האדם במה שביכולתו כנגד מה שביכולת מישהו אחר, כמו שביאר הכתוב (מלכים א ה, כד-כה): "ויהי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים ועֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ. וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה]".
…הוא, יתרומם ברוממותו, שם חלק מהאנשים בעלי יכולת בסחורה וחלקם בעלי יכולת בכסף כדי שיחליפו את הכסף במה שזקוקים לו, … והתיר להם את הרווחים, כדי שיתעסקו במסחר וייבאו לכל ארץ את מה שאינו מצוי בה ויסייעו להשיג את המבוקש תמורת שכר. כמו שפירש בתיאורים של אופן שימור ייבוא הסחורות אליהם מאזורים גאוגרפיים רבים, והציג בזה פירוש רחב: הרי שמאזורי הים: מתכת הכסף, הברזל, הבדיל, העופרת וכיוצא בזה, הוא מה שאמר (יחזקאל כז, יב): "תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וַעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ]". ומאזורי כ'רסאן ותורכיה: העבדים והנחושת… מאזורי ארץ ישראל: המזונות, הדבש, השמנים והתריאק, כמו שאמר (שם, יז): "יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ]".
אם כן, היתרון היחסי של ישראל הוא מוצרים חקלאיים, כפי שעולה מפסוקים רבים בתורה דוגמת: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (בראשית מג, יא), ואפשר שזו הסיבה שהתורה התמקדה בקרקעות. תנובת הקרקע משפיעה על הכלכלה כולה דרך ההיצע של מוצרי המזון, כאשר ההיצע קובע את יוקר המחיה.
בנוסף, ר' האי גאון מסביר שערכו של נכס נובע מהיותו נדיר: "והתבונן בזה, כמו שתראה במה שמתגלה בדבר מהודר שיוצרים בני אדם במלאכתם, כל עוד הוא נדיר הרי הוא יקר, מוערך וחשוב יותר בשוויו. ואם פשט והיה נפוץ בידי בני אדם, ירד ערכו בעיניהם והוזל מחירו. ובזה האמירה הרווחת שערכם הרב של הדברים הוא לפעמים מנדירותם. על פי זה אמרנו שהשערים שמתקיים בהם המקח והממכר הם מהשם יתעלה שמו". בהמשך הוא מבדיל בין המחיר האמיתי של מוצרים בשוק, שנקבע על בסיס ביקוש והיצע, לבין היוקר והזול שנובעים ממניפולציות אנושיות על השוק. לדבריו, השינויים האקסוגניים בהיצע, נועדו להעברת שדר מאת ה' בנוגע להתנהגותינו. מבלי לומר במפורש, רב האי פשוט קורא את פרשת השבוע שעבר, פרשת בחוקותי, לא כנבואה לעתיד לבוא, אלא כתדר כלכלי באמצעותו מתנהל שיח מתמיד בין האדם והעם לבין א-לוהיו.
מניפולציות אנושיות על שיווי המשקל של השוק החופשי עלולות לשבש את התקשורת. מניפולציות אלו יכולות להיות הקטנה יזומה של ההיצע על מנת להעלות את המחיר, מלחמה, התערבות ממשלתית, רמ״י או רבנית:
וכך היוקר והזול, הרי שהיוקר הוא התוספת על השער, עד שמוכרים את הדבר ביותר ממה שהיו מוכרים אותו במקום זה, והזול הוא ההפחתה בזה. ייתכן שיוזל או יוקר כשלוקחים בשער זה, כפי שאמרתי לעיל, ללא שהייתה על כך הסכמה, והיוקר והזול הללו הם מהשער. וכמו כן מי שמונע ממכר הרבים או מפריע בינם ובין הסחורה או מתחכם בנוגע לתמורתה, והיא מוזלת או מתייקרת - הרי שזה מחמת האנשים, וכמו שאמר (מלכים ב ו, כה): "ויהי רעב גדול בשֹמרון וְהִנֵּה צרים עליה עד היות ראש חמור בשמֹנים כסף ורֹבע הקב דִּבְיוֹנִים בחמשה כסף". וכן המפחיתים את הסחורה ואוצרים אותה כדי שתיקבע במחיר יקר - הרי שדבר זה נעשה מהם… וכבר הגדירה התורה שבעל פה הלכות המקיפות עניין זה, שאני עתיד לפרשן בעזרת ה' כאשר אגיע אליהן, עד שאסרה לגזור על הציבור בתחילה את הבטלה בימי השוק, אפילו אם הדבר לטובת כלל הציבור, כדי שלא יתייקר השער, כאשר יתמעטו] המוכרים. כמו שאמרה המשנה (תענית ב, ט): "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים".".
כל אלו דוגמאות לעוות של מה שנקרא בשפה המודרנית אופטימום פרטו, מה שמזיק לרבים. לכן לפי רב האי התורה והנביאים הזהירו מכך במילים חריפות: "הלא תראה שה', יתעלה שמו, כבר הועיד להם עונש חמור וייסורים כואבים. כמו שאמר הנביא (עמוס ח, ה-ז): "לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר, לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר.] נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם"."
בהמשך לניתוחו של רב האי, להבנתי, היות שבישראל מאז ומעולם הקרקע היא משאב מוגבל, התורה ידעה שהיא מועדת למניפולציות אנושיות ולעליית מחירים. כאמור, בעת העתיקה החלקאות בארץ ישראל היתה הקטר של המשק, וממילא קיים חשש של ממש שעליית מחירי הקרקעות תגרור למעלה את עליית מחירי היבול. לכן, התורה קבעה שכל יוצא צבא בישראל יזכה לנחלה בארץ, וגם הנהיגה מצוות כמו שמיטה, יובל וגאולת קרקעות, כדי להתמודד עם עליית המחירים.
אסביר: הרעיון של חלוקה ליוצאי הצבא מאפשר לכל אחד לקחת חלק במשימה הלאומית ולהיות זכאי לחלק בנכס הלאומי. זה נכון בחלוקה הראשונית עם כיבוש המולדת, ואותו עיקרון מיושם גם כשבמסגרת 'מלחמת רשות' מרחיבים את שטחי המדינה (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם ד, י). גם אם מתחשבים בפרמטרים נוספים לקביעת גודל הנחלה ומיקומה (על פי השתייכות שבטית או החלטת המלך), בסופו של דבר זו שיטה שמאפשרת מתן הזדמנות לכל מי שלוקחים אחריות, ולכן הם חלק ממפקד האומה. בנוסף, כשהחלוקה היא למאות אלפי משפחות המשרתים, ביזור הנחלות מבטיח תחרות משוכללת.
רבים ראו בשמיטה ויובל מצוות סוציאליות המחלקות מחדש, ובאופן שיויוני, את התוצרת וההון. בעיני, היות שהיובל איננו חלוקה מחדש אלא השבת הנחלות למוכרים או לצאצאיהם, היובל נועד למטרה אחרת. היובל מונע את ריכוז משאב הקרקע שנמצא במחסור, בידי משפחות, שבשלב כזה או אחר, הצליחו יותר מאחרים. כלומר, גם אם מישהו נפל כלכלית, באשמתו או שלא באשמתו, מכל סיבה שלא תהיה, ונאלץ למכור את נחלתו, הנכס יחזור אליו או ליורשיו, ולא ישאר בידי הקונה. כך התורה מונעת ריכוז קרקעות ושליטה של יחידים על מחירי הקרקעות והיבול. השמיטה, במסגרתה כל מי שאצר במחסנים חייב להוציא ולהפקיר (מה שמכונה בלשון חכמים 'ביעור שביעית') מעבירה את אותו המסר - אסור לשלוט בשווקים באמצעות שליטה בהיצע. גאולת קרקעות, שמאפשרת לקנות חזרה בכל רגע את הקרקע שנמכרה על בסיס המחיר שבו נעשתה העסקה במקור, גורמת לכך שאם מחירי הקרקע עולים הרי שיש רווח גדול בגאולת הקרקעות כי הן נגאלות על פי השווי ההיסטורי. אופציה לקנייה חוזרת או זכות סירוב ראשונה ממתנות את מחירי השוק. כך המחירים לא עולים כי אף אחד לא ישלם מחיר גבוה יותר על קרקע שיש למישהו זכות להוציא ממנו במחיר נמוך.
בשורה התחתונה - ניהול הקרקעות לפי התורה נועד למניעת עליית מחירים דראסטית, שנובעת מהעברה בין דורית של העושר. המטרה היא שהעושר לא יתרכז בידי משפחות בודדות שכל הזמן צוברות עוד ועוד נכסים כשרק הן מסוגלות לעמוד במחירים המאמירים. כל כיווץ של ההיצע מגביר את יכולתם של יחידים להשפיע על השוק, וגורם לנזק הרבים באמצעות הסטה מהאופטימום של השוק בחיתוך ההיצע והמחיר - השדר הא-להי (או 'היד הנעלמה' בלשונו של אדם סמית'). בראי ההיסטוריה כדאי לציין שהיות ובשיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון רק חלק מהעם עלה חזרה לארץ, לא חלו דיני היובל, (ויש אומרים שהיובל פסק עוד קודם עם גלות סנחריב (בבלי ערכין לג, א - ב)). כך, כעבור ארבע מאות שנה וקצת, אנו מוצאים שערב חורבן בית המקדש השני שלושה עשירי ירושלים מציעים לפרנס את כל העיר! במשך עשרים ואחת שנים! - אחד בקמח, אחד ביין, מלח ושמן, ואחד בעצים (גיטין נו). במילים אחרות, עם כל הנדיבות שהפגינו, נראה שללא יובל וגאולת קרקעות, במשך הזמן שלוש משפחות צברו עוד ועוד נכסים והפכו לשלושה מונופולי ענק שאפילו בעת מצור המחסנים המלאים שלהם מספיקים לעוד שנות דור.
איך מתרגמים את כל זה לימינו, שעה שאנו חווים עליה מתמדת במחירי הדיור בדיוק מהסיבה שהקרקע במחסור? המציאות שונה מאוד ולכן ההצעה שלי איננה תרגום אחד-לאחד להלכות שלא נוהגות כבר אלפיים וחמש מאות שנים, אלא ניסיון להפעיל מחדש את העקרונות הכלכליים והערכיים של התורה. בעז"ה אציג אותה בדבר תורה של פרשת השבוע הבא - פרשת נשא. מייקל אייזנברג
&
רעיונות לפרשת *במדבר*- יגאל גור אריה.
פרשת במדבר, הפותחת את חומש הפקודים, נקראת תמיד לפני חג השבועות הקרב ובא עלינו לטובה.
פרשת במדבר, 32 פרקים לספר. *שלושים ושתיים אבני דרך*, המציינות את מסלול המעבר מהמון עבדים חסר פרצוף אל עם מגובש ומסודר, הנושא זהות ויעוד ברורים.
בפרשתנו עם ישראל מצווה על סדר חנייה מיוחד במדבר, שבו לכל שבט יש מקום קבוע, דגל וסמל. הדרכה זו היא התשתית ליצירת עם. קביעת מסגרות קבועות, מסר אחד וברור גם כאשר יגיע העם לארץ ישראל ויחיה בה, לכל שבט תהיה נחלה משלו ובה הוא מניף את דגלו. כל דגל של כל שבט היה בצבע אבן החושן השייכת לאותו השבט. על הדגל הופיע סמלו המיוחד של השבט המאפיין את תכונותיו ואת תפקידו. כך למשל על דגל מחנה יהודה הופיע סמל המלוכה- אריה; אצל זבולון סמל יורדי הים– ספינה וכך הלאה.
מצד אחד יש כאן בידול והפרדה, מאידך הבלטה זו מדגישה כי בכדי להגיע לאחדות כל אחד מהחלקים צריך להכיר בערכם של החלקים האחרים היוצרים את המכלול את השלם. גם אם הם שונים ממנו.
לא אחת אנו ההורים נקראים להתלבט בשאלת היחס שבין כפייה לבחירה, בין מסגרת ברורה וקבועה שבה אנו מעצבים את אורח חייהם של ילדינו לבין חינוך לאוטונומיה אישית.
המבנה המשפחתי חייב להציב בבסיסו אדנים של כפייה, הכרח, קווים אדומים. אולם אל לנו להסתפק בכך. מסע משפחתי ארוך נועד לאפשר לכל אחד מבני הבית להפוך את העמדה המשפחתית לעמדה אישית, נבחרת, שעמה הוא מזדהה ומתחבר.
כתב שי פירון; אהבה זקוקה לכללים. *אי אפשר לבנות מערכות יחסים רק על רגשות, על כמיהה ומשיכה*. *חיים זקוקים לכללים. כך זה בין אדם לאלוהים, וכך זה גם בין הורים לילדים. מי שאוהב את ילדיו ידגיש בפניהם את מחוזות האסור והמותר, לא יתבייש להבהיר מה חוצה את רף החיים הרצויים בבית שלנו. מי שפוחד מילדיו או בעיקר מרוכז בעצמו, יפחד מכללים של מותר ואסור, הוא עלול להפוך את ילדיו לאומללים. אולי אפילו אומר זאת בחריפות גדולה יותר: אנשים שאוהבים את הילדים שלהם, *מגבשים כללים מוסריים ומבהירים לילדים מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע*. אנשים שאוהבים את עצמם, מתחמקים מכללים, מסתתרים מהבחנות מוסריות שעלולות להעמידם בפני קונפליקטים*. חבל.
החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות, שר פעם ג'ון לנון. אנחנו נכנסים לתקופה של בין לבין, בין מערכת בחירות אחת לשנייה. בלי לשים לב, שנה שלמה יכולה להפוך לתקופת המתנה די מבוזבזת.
בשבת הזו מתחילים לקרוא את ספר במדבר. יש פרשנים שטוענים שהוא החומש החשוב ביותר, דווקא כיוון שהוא מתרחש בין לבין. הם מכנים אותו ספר של *בלכתך בדרך*. בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ ישראל. איך אנחנו מתייחסים לדרך? האם אנחנו נותנים לה ערך וחשיבות, או מזלזלים ומחכים שהיא תיגמר כבר? האם אנחנו מנצלים היטב גם את הרגעים שבין לבין (בתור, בפקק, בהמתנה), גם את התקופות בחיים שהן תקופות מעבר, או רק מחכים כבר להגיע לאיזה יעד נכסף? הרבי מקוצק אמר על כך משפט עוצמתי, שמלמד אותנו לא להמתין אלא להתרכז בכאן ובעכשיו: *אני אף פעם לא בדרך לאנשהו. אני תמיד כבר במקום*.
בימים משוגעים אלו יש לטפח את אחדות הלבבות הנשענת על מתן לגיטימציה לייחודיות האחר. יש לזכור כי בטיפוחה של האחדות אין הכוונה ליצירת אחידות.
חברה הטרוגנית המאמינה ב ״*אחדות מתוך השוני*״ תחתור לביסוס האחדות תוך הכרה בשוני שבין חבריה, ובד בבד תפעל לאיתור המשותף והמחבר בין השונים.
מתן לגיטימציה לקיומם של צרכים, דעות, אמונות, שאיפות, כישורים ומנהגים שונים לצד שמירה על המאחד בין הגוונים השונים עשוייה לעודד את הפרט להפנות את משאביו הייחודים לטובת סביבתו על בסיס המכנה המשותף ביניהם- למשל נטע ברזלאי היא הדוגמא הטובה לקבלת האחר- זה המסר החשוב לימים משוגעים אלו.
אני מבקש להוסיף בשם ראובן פוירשטיין, ואהבת לרעך כמוך זו מצווה קלה האתגר הוא *לאהוב את חברך שאינו כמוך, ששונה ממך*.
שבת שלום!-שבת שלווה וענוגה!!-שבת של מנוחה לנפש ובשורות טובות!-*יגאל גור אריה.
&
פרשת במדבר-דובי פריצקי-קק"ל
המילה “במדבר” נגזרת מהשורש ד.ב.ר – דיבור. המדבר הוא מרחב שקט, מקום שבו אפשר להקשיב לקול האלוקים. השקט שבו מאפשר לאדם להתכנס פנימה ולהתמקד בשיח עם השכינה – מעין “חדר ייחוד” בין החתן והכלה, בין העם לאלוקיו.
עם זאת, במדבר קל ללכת לאיבוד. האדם עלול לחוש כטלה ללא רועה, חסר כיוון. לכן התורה מתארת את סדר המחנות – מי בראש, מי במאסף – כדי ליצור גבולות, להביא סדר וארגון אל תוך מסע החיים.
המסע במדבר כולל מעבר מתחנה לתחנה – ארבעים ושתיים תחנות סומנו בו – והוא דורש מהנפש גמישות, סבלנות ויכולת להתמודד עם שינוי מתמיד. האקלים הקיצוני, החום והקור, דורש עמידות גם מול מצבי קיצון רגשיים ונפשיים.
להיות יהודי פירושו להבין שהחיים הם מסע – וכדי לצלוח אותו, חייבים לדעת מהו היעד. בלי יעד ברור, קל לאבד כיוון, להתייאש, לוותר. אך דווקא כשהיעד ברור לנגד העיניים, גם אם הדרך קשה – אפשר להגיע אליו.
במהלך מסעות בני ישראל במדבר, נתקלים אנו באתגרים רבים: חטא המרגלים, תאוות הבשר, מחלוקת קורח ועדתו, ברכות וקללות בלעם, פרשיות הנזיר והסוטה. כל אלה מלמדים אותנו שהחכמה האמיתית היא לסלול את הדרך האישית בתוך מציאות מורכבת.
המסע דורש מאיתנו להבחין: מתי מדובר בהזדמנות שצריך לתפוס בשתי ידיים, ומתי מדובר בפיתוי שיש להתרחק ממנו.
שבת שלום ממודיעין -דובי פריצקי.- ברוכים השבים לארצנו היפה.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
