רעיונות לשבת פרשת בראשית תשפ"ד- הרב ד"ר יואל בן-נון-"א-להים" ושם ה' – שם כללי ושם פרטי"&אורי סובוביץ-"אייכה?-ורטיגו"&אריה ארזי-המאמר בנספח-"וַיְכַל וַיִּשְׁבֹּת" &בלומה דיכטוולד-"אָדָם וְחָוָה בֵּין אוּטוֹפְּיָה לָרֵאַלְיָה"&חיים קופל-"טעם העץ כטעם הפרי"&

אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה: דרך אתר החברה: www.hamikra.org בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.) החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה. *חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות. ............................................................................ עמותות וחברות לתועלת הציבור הנדון: הנחיית רשות המיסים להקלה לעניין תרומות בעת מלחמה- מצורפת פנייתו של סמנכ"ל רשות המיסים שהגיעה היום גם לחברה לחקר המקרא. אנו כעמותה מסודרת עם אישור מס 46 מאפשרת לכם בהתאם למכתב המצורף לתרום ולקבל החזר מס לפי סעיף 46. אני מצטט : לדוגמא, עמותה/חל"צ המחזיקה באישור סעיף 46 ושבין מטרותיה הציבוריות חינוך, ספורט או סיוע לנזקקים תוכל להרחיב פעילותה ולגייס תרומות לצורך רכישת ציוד ומזון או כל פעילות אחרת לטובת חיילים, משפחות שנפגעו במלחמה, וכיוצא בכך. בהמשך: התקבלה החלטה במוסדות העמותה/החל"צ לגייס תרומות למאמץ המלחמתי. .2 התרומות שתגייס העמותה ניתנו לשם פעילות שנועדה לסיוע במצב המלחמה. 4 העמותה/החל"צ תרשום בספרי חשבונותיה פעילות גיוס תרומות למאמץ המלחמתי באופן נפרד שיאפשר מסלול ביקורת חשבונאית נאותה. יש לרשום הערה כי התרומה מיועדת: " לרכישת מזון וציוד לטובת החיילים ומשפחות שנפגעו במלחמה". כל הכסף יועבר בהתאם להנחיות רשות המיסים,ופירוט יפורסם ויעלה במייל שישלח במערכת שלנו. בעזרת השם נראה ישועות ובשורות טובות. ישראל קריסטל- החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון. .............................................................................. לזכרם של הנופלים הי"ד, עם תפילה מעומק הלב לישועות ולנחמות! מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא בינה בתורה (בראשית): שם "א-להים" ושם ה' – שם כללי ושם פרטי כידוע, ישנה כפילות בתיאור הברי אה. בפרק הראשון מופיע רק שם "א-לוהים", ואילו בפרק השני הבורא מופיע גם בשם 'הוי"ה'. לצורך הבנת ההבדל, יש לתת את הדעת למשמעות הראשונית של השמות בלשון העברית. כאשר נתבונן, נבחין ששם א-לוהים הוא שם כללי, ואילו שם הוי"ה הוא שם פרטי. כיצד יודעים איזה שם הוא כללי ואיזה פרטי? על פי חוכמת הלשון, שם כללי אפשר ליידע, כלומר, הוא מקבל ה"א הידיעה ('האדם', 'העיר', 'הארץ', 'השמים' וכדו'), ואילו שם פרטי אי אפשר ליידע, כלומר, איננו מקבל ה"א הידיעה. ההיגיון להבדל הזה מובן, משום ששם פרטי כבר מיודע מעבר למה שאפשר להוסיף בו. לשמות אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב, רחל, מרים, משה, אביגיל דוד ודומיהם, אי אפשר להוסיף ה"א הידיעה. שם א-להים מקבל ה"א הידיעה ("הא-להים"), דבר שאינו אפשרי בשם הוי"ה. לאור זאת, הבינו קדמונינו שאין מדובר בשמות מקבילים אלא בשם כללי מול שם פרטי, כפי שכתב באריכות רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי.1] שם א-להים מכוון אל כלל העולם וכלל האנשים, והוא מבטא את המושג הכללי והאוניברסלי של 'א-להים אחד'. שם הוי"ה, לעומתו, מבטא התגלות, קשר ישיר, יחס אישי ובלתי אמצעי, והוא מבטא את המושג של 'השגחה פרטית'. כלל נוסף להבחין בין שמות כלליים ופרטיים הוא ההטיה. שם כללי יכול לקבל הטיה. בהתאם לכך, אפשר לומר 'ארצי', 'ארצך', 'ארצנו', 'עירנו', 'בתיכם'. לעומת זאת, אין אפשרות להטות שם פרטי, ולכן אי אפשר לומר הטיות כגון 'ראובננו', 'שמעונכם', וכדומה. שם א-להים יכול לקבל הטיה. אנו אומרים: 'א-לֹהַי', 'א-לֹהיך', 'א-לֹהינו וא-לֹהי אבותינו', וכן על זה הדרך. לעומת זאת, את שם הוי"ה אי אפשר להטות. לכן ברור, במובן הלשוני הפשוט, שהופעת שם ה' במקביל לשם א-להים אינה מצביעה על מקור כפול ועל סיפורי בריאה שונים. הכפילות מצביעה על הוספת נקודת מבט חדשה. בפרק ב' נוספת נקודת מבט סובייקטיבית של התגלות ה' לאדם וקשר אישי. נקודת המבט האובייקטיבית של פרק א', מאפשרת להאמין בא-להים אחד שברא את הכל, להתיירא ממנו ואף להכיר במלכותו, אך מבלי לעבוד אותו, להתפלל אליו ולדבר עמו. רק מתוך ההתגלות של הפרק השני, בשם ה', יש שיח הדדי וקשר אישי של תפילה, עבודה ומצוות. התורה פותחת פעם אחת בסגנון היראה שבשם הכללי, בביטוי הסמכותי שממנו נובע העיקרון הקרוי 'מונותיאיסטי': א-להים אחד! – 'כל הכוחות כולם – אחד'. בפעם השנייה, התורה פותחת בצירוף הקשר האישי שיוצר יחס בלתי אמצעי. היחס הבלתי אמצעי כל כך משמעותי בפרק הזה, עד שיצירת האדם מתוארת ממש כיצירת כפיו של ה': "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (ב', ז) "וַיִּקַּח ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (שם, טו) חשוב לציין: סיפורי בראשית בתורה שונים באופן יסודי ועמוק מסיפורי ראשית אליליים שנתגלו במסופוטמיה, למרות הקבלות אחדות; היסוד בתורה הוא ההכרה שהכל נברא על ידי א-להים אחד, ורק אז, ה' א-להים "מתהלך בגן" ומדבר עם האדם. מקדש בעדן מקדם היחס והקשר מאפשרים זיקה הדדית בין ה' לבין האדם. לכן, "גן בעדן מקדם" הוא מקום השכינה, המקדש הראשון. על כך מעידים גם הביטויים שנאמרו בסוף הפרק, בחסימת מקום השכינה: "וַיַשְכֵּן מִקדם לגן עדן את הכרֻבים..." (ג', כד) הגן בעדן מקדם הוא מקדשו של אדם הראשון. האדם לא נוצר בגן עדן, שכן "האדם" נוצר מ"האדמה", והוּנח בגן עדן. חשוב לדייק, ש-ה' לא הניח אותו שם לתענוגות או לבילויים, אלא "לעבדהּ ולשמרהּ". עבודה ושמירה הוטלו עליו כמשימות מתוך הקודש. "ועץ הדעת טוב ורע" (ב', ט) הנמצא עם "עץ החיים" בתוך הגן, איננו עץ השכל והחכמה, כי 'דעת', במיוחד בפרשה זו, איננה שכל ולא חכמה, שהרי כתוב בפירוש (ד', א): "והאדם יָדַע את חוה אשתו"! הידיעה המתוארת כאן היא קשר בלתי אמצעי בין איש לאשה, קשר של חיבור ממש; בקשר זה יש, כידוע, גם טוב וגם רע. אם כן, לא אכילת האדם מן העץ יצרה בו חכמה ושכל; גם בתחום המחשבה במקרא, "לדעת חכמה ומוסר" (משלי א', ב) פירושו להתחבר אליהם בקשר עמוק. בצדק דחה הרמב"ם במורה הנבוכים (חלק א', ב) את הפירושים שהאדם למד והשכיל 'בזכות' חטאו. הקשר בין איש לאישה, והקשר בין אדם לה', יכול להיות בהם טוב, ויכול להיות בהם גם רע, וזהו מבחנו של האדם, כי 'טובו בידו' (רמח"ל). 1] מאמר ד', ג, מהדורת אבן-שמואל עמוד קנו-קנז. & פרשת בראשית – אַיֶּכָּה? -אורי סובוביץ - מנהל שותף בקרן הון סיכון. ורטיגו אחת התופעות המסוכנות ביותר בטיסה היא אובדן התמצאות במרחב. טייס עלול להיקלע למציאות שבה חוש הראייה שלו מנוטרל בשל תנאי ראות לקויים או בשל העובדה שאינו רואה את הקרקע אלא רק את כחול השמיים והים. אם הטייס יסתמך על חושיו המתעתעים במקום על המצפן, מד הגובה, מד שיעור הנסיקה או מד שיעור הפנייה, הוא עלול לקבל החלטה הרת אסון. הוא עלול לחשוב או לחוש כאילו הוא נוסק השמיימה, בשעה שהוא למעשה מנמיך עוף וצולל חלילה אל עבר הים או היבשה. גם בחיינו האישיים אנו לעיתים סובלים מוורטיגו, ומתבלבלים בין השמיים לארץ. הצדדים השמיימיים בחיינו – עולמנו הרוחני, הנפשי והערכי, לעיתים נדחקים הצידה לטובת הצדדים הארציים בחיינו – כסף, קריירה, כבוד מדומה ועוד. ממש כמו בטיסה, חושינו עשויים לתעתע בנו ולגרום לנו לחשוב שהצלחתנו בחיים ואושרנו תלויים באותם גורמים ארציים. כך, בשעה שנדמה לנו שאנו נוסקים לגבהים חדשים, אנו עלולים למעשה "לצלול". מבלי להיעזר ב"מדי עזר" חיצוניים שיכווינו ויסייעו לנו להישאר נאמנים לצדדים היותר פנימיים ואותנטיים שבנו, אנו עלולים לאבד כיוון וגובה. למרבה המזל, כל עוד האדם נותר קשוב לעצמו, נשמתו לבסוף תהדהד לו בקול חרישי: "אַיֶּכָּה?". בריאת העולם והאדם פרשת בראשית עוסקת בבריאת האדם והעולם. ידוע ומפורסם שפרשת בראשית מורכבת מחלקים רבים של "סוד", יותר מאשר "פשט", ועל כן יש לזכור כי לא ניתן להבין את הדברים כפשוטם וכהווייתם. עם זאת, ננסה להתחקות אחר חלקים מסוימים בפרשה ואחר פרשנותו של הרב קוק כדי לשאוב משם השראה והכְוונה לחיינו כיום. פרשת בראשית נפתחת בבריאת העולם בשישה ימים. העולם עבר ממציאות של "תוהו ובוהו" למציאות מובחנת בין שמיים לארץ, בין אור לחושך, בין הים לרקיע ועוד: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם... וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן... וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" (בראשית א, א–י). היצירה מתחילה דווקא במקום שבו יש הבחנה והבדלה בין הפכים, בין טוב לרע, בין שמיים לארץ, בין ים לרקיע. שכחת ה"אני העצמי" עם סיום תהליך הבריאה, האדם הראשון הצטווה להבדיל בין כל עצי הגן שמהם הותר לו לאכול לבין עץ הדעת האסור במאכל. לאחר שאדם וחווה חטאו ואכלו מעץ הפרי האסור, הקב"ה כביכול "חיפש" אותם בגן עדן: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹקִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (שם, ח–ט). כאמור, פרשת בראשית כולה היא סוד גדול, וברור שאין הדברים כפשוטם, ועם כל זה, ננסה לקרב את הדברים אל המושגים המוכרים לנו. החטא מבטא את החטאת הייעוד, את הסטייה מהדרך, את פספוס המטרה. אדם שמרגיש שחטא לייעודו מנסה לעיתים "לברוח" מנשמתו הזועקת, "להתחבא". עם זאת, כאמור, הנשמה שאותה נפח הבורא באדם תמשיך להדהד בתוכו בזעקה: "אייכה?", היכן אתה? מי אתה? לאן פניך? האדם הראשון מסמל את האדם הכללי, האנושות, שנדרשת לכל אורך ההיסטוריה לשאלה מהדהדת זו: "אייכה"? שאלת ה"אייכה" מרחפת מעלינו כפרטים, כמשפחה, כקהילה, כעם וכחברה אנושית. האם אנו חיים את חיינו מצד הרובד החיצוני בלבד או שאנו נאמנים לעצמנו ולעצמיותנו? האם אנו יצורים שאותם מנהלים הדחפים, היצרים והצרכים האנוכיים שבנו בלבד או שמא בכוחנו ובבחירתנו לנהל את חיינו לאור עולמנו הפנימי, הערכי והרוחני? האם הבחירות שלנו בחיים נובעות משיקולים שאינם פנימיים, מהרצון להישאר באזורי הנוחות המוכרים, מהפיתוי להגיע להצלחות מהירות ולזכות באהדה חיצונית או מתוך אותנטיות ונאמנות לעולמנו הפנימי? ואני בתוך הגולה הרב קוק מסביר כי הצד האותנטי ביותר באדם בא לידי ביטוי כשהוא מצליח להיות הוא עצמו – נאמן לצדדיו הפנימיים והנעלים. לעומת זאת, בשעה שהוא חוטא לייעודו ונשמתו ונמשך אחר צדדים זרים לו, או שחי לאורך זמן תוך התעלמות מעולמו הפנימי, ה"אני" שלו נמצא במקום זר, בגולה. ייתכן ששעתו משחקת לו, וכלפי חוץ הוא חווה הצלחה, אך מבפנים הוא חש כרסום פנימי, ה"אני" שלו "לא בבית"... וכך כתב הרב קוק (שמונה קבצים, חלק ג, פסקה כד): "ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו (אלא) רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו...". הרב קוק המשיך והסביר כי חטא האדם נבע מכך ששמע לקול הנחש, המסמל ביהדות את היצר הרע, את הצדדים החיצונים באדם, אלה שמסיתים אותו מלהיות הוא עצמו, משום שהוא בוחר להשתעבד כל פעם ל"אל זר" חדש (כמו קריירה, כסף, קניות, דימוי חיצוני וכד'): "חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶכה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית (האני האמיתי שלו) נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר... וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל". הרב קוק סיים את דבריו בקריאה למחנכים, שמהם לכאורה הייתה אמורה לבוא ההכוונה וההשראה לחניכיהם. הם אלו שהיו אמורים לשים לב לעיקר, לנשמה, ל"אני" של כל אחד ואחד מתלמידיהם. התמקדות ברבדים החיצוניים, בציונים, בהישגים וב"הטפת" ידע, מבלי להיות קשובים לאישיות הייחודית של כל תלמיד או תלמידה עלולה להיות הרסנית. כשאדם מורגל מצד עצמו ואף מצד מחנכיו לא להיות קשוב לעצמו, הוא מאבד את היכולת להיות קשוב לזולתו. יתרה מזאת, כשהאדם רואה את עצמו בצורה שטחית וחיצונית בלבד, כך גם הוא יראה את סובביו: "באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה...". בחברה שבה אדם אינו מוצא את ה"אני" שבו, כיצד יוכל למצוא, לזהות ולראות את ה"אחר" העומד מולו? חברה שאינה יודעת להשמיע את הקול הפנימי שלה, הופכת ל"אילמת", ומשם לאלימה. האילמות, חוסר היכולת לבטא את הפנימיות, מתפרצת לעיתים קרובות בשיח חיצוני ואלים. לסיכום תחילת שנה היא זמן טוב לבירור פנימי. הבירור צריך להתחיל ביכולת להבדיל ולהבחין בין חלקי האור לחושך ובין חלקי הארץ לחלקי השמיים שבחיינו. אך אין הכוונה לוותר או להזניח את צדדי החיים הארציים שלנו, אלא להוביל ולרומם אותם לאור צדדי השמיים שבנו. ההתחלה מבראשית מזמינה אותנו להיות קשובים יותר לקריאת ה"אייכה" המהדהדת מאז אדם הראשון. זו הזדמנות להיות מדויקים יותר, כאלו שמנהלים את החיים לאור הערכים החשובים לנו ולא מנוהלים על ידי הדחפים השטחיים הקיימים בנו. זוהי קריאה המופיעה בראשית השנה אך נכונה לכל אורכה; להעצים את הפעולות, ההרגלים ומערכות היחסים שיכולים לתת תשובה אישית טובה לשאלת ה"אייכה". התנהלות הממוקדת ברובד הפנימי, העצמי, שאינה חוטאת לעצמנו ולטוב שבנו מביאה לשמחת הלב ולעין טובה על המציאות ועל הסובבים אותנו. שבת שלום! מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב, ז). & ............................................................................................. אנחנו מארחים כאן את אריה ארזי עם מאמר ראשון על לפרשת בראשית , המאמר מופיע כנספח במייל הזה. מאמר לפרשת בראשית וַיְכַל ... מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת ... מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה מאת אריה ארזי-חוקר נושאי המנהיגות וניהול בתורה ובתנ"ך. סמנכ"ל בדימוס של אוניברסיטת בר אילן. בליל יום העצמאות 1995 התכבד להדליק משואה בהר הרצל . לימד שנים רבות בבר אילן ובמקומות נוספים קורס בנושא ניהול ומנהיגות . חוקר ומרצה על מנהיגות וניהול בתנ"ך. יועץ ארגוני ומנחה סדנאות לניהול ומנהיגות ופיתוח מנהלים. מחבר הספר : פניו אליך – פנים חדשות בפרשיות השבוע. לקריאת המאמר לחצו כאן למידע על הספר פניו אליך לחצו כאן לתגובות arye.arzi@gmail.com & בלומה טיגר-דיכטוולד - בע"ה. לפרשת בראשית - אָדָם וְחָוָה בֵּין אוּטוֹפְּיָה לָרֵאַלְיָה לע"נ הנרצחים הי"ד לרפואת הפצועים להצלת השבויים להצלחת חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ה' נטע גן בעדן, והצמיח בו עצים טובים, ובמרכזו בולטים שני עצים: עץ הדעת טוב ורע, ועץ החיים. ה' הניח את האדם בגן עדן והטיל עליו את התפקיד: לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. רק איסור אחד הוטל על האדם בגן עדן "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: " (ב, טז-יז). מה הייתה מטרתו של איסור זה? יכול להיות שלולא האיסור אדם וחוה לא היו אוכלים ממנו. איסור יוצר את הפיתוי לעבור עליו. ייתכן כי מטרת האיסור הייתה לאפשר לאדם בחירה חופשית שהרי בהיעדר איסור הכול מותר ואין בחירה. צו זה ניתן לאדם בלבד, אך מתוך הכתוב מתברר שאדם עדכן את אשתו לגבי האיסור. התנהלות אדם בפרשה עד כה פסיבית. הפעולה האקטיבית היחידה שעליה כתוב היא קריאת שמות לבעלי חיים וקריאת שם למי שהאל ברא מצלעו. שניהם נעדרי רגש בושה כנאמר " וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ " (פרק ב, כה).המִפגש עם הנחש יוצר מִפנה בפרשה. מפגש זה בין האישה לבין הנחש, מתקיים כשהאישה ללא אדם. השיח מוזר. נראה כאילו הוא ממשיך שיח קודם שלא דווח לנו. "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (פרק ג א). דו שיח בין שניים שלא נפגשו קודם אינו פותח במילים "אף כי". בין אם מדובר בשיח בין שניים ובין אם מדובר בדיבור פנימי של האישה זוהי שיחת המשך לשיחה קודמת. האישה מוסיפה על דברי הא-ל "ולא תגעו בו". הנחש או הקול הפנימי אומר אמת. "לא מות תמותון".האל לא ברא אותם כדי להמיתם, ומלבד זאת הם יכולים בהיותם יודעי טוב ורע, כלומר יצורים תְּבוּנִיִּים, לאכול מעץ החיים ולחיות לנצח. זו גם הסיבה לגירושם המהיר מגן עדן, פן יאכלו מעץ החיים. הנחש מנמק מדוע אסור לאכול מעץ הדעת "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע " (ג. ה). לפנינו אם כן שני יתרונות שעשויים להפך את האדם לאל. חיי נצח ודעת להבחין בין טוב לרע. אבל האישה אינה מתפתה בקלות. היא עדיין אינה אוכלת. היא בוחנת את העץ. "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (ג, ו). כלומר היא משתכנעת לאחר הבדיקה כי לעץ יתרונות רבים, ומסיקה מכך כי דברי הנחש (או הקול הפנימי שלה) אומרים לה כי ראוי לאכול מעץ זה. האישה אינה מְצֻוָּה ועושה. היא משתמשת בחופש הבחירה שלה ומחליטה להפר את הצו האלוהי. זוהי החלטה מודעת. לאחר ששניהם אוכלים מעץ הדעת הם מתוודעים לתחושת הבושה. העירום שהיה טבעי להם עד כה, והוא העירום שמאפיין את כל בעלי החיים, אינו ראוי עוד בעיניהם. הם מודעים להיותם שונים ועל כן הכסות באה כדי לבדל אותם מבעלי החיים האחרים וגם לחצוץ ביניהם. בתשובה לשאלת ה' "אַיֶּכָּה ", משיב אדם "וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא ". כלומר סיבת ההסתתרות היא רגש הבושה. תשובת ה' אמורה לכוון אותו לתגובה אחרת. "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: ". האדם מקבל הזדמנות לחזור בו, לומר חטאתי. ה' מכוון אותו אל קבלת אחריות שהיא לחוש אשמה על חטאו. הפסוקים הבאים מלמדים שהאדם לא נרמז. כל אחד מגלגל את האחריות אל האחר. אדם מאשים את האישה, והיא מאשימה את הנחש. ההרמוניה של גן עדן מופרת. רגע האכילה מעץ הדעת הוא רגע של התפכחות. גו עדן כאוטופיה לא מתקיים לנצח. הוא מציין תום ילדותי בו הא-ל מספק את צרכי האדם. מעתה עליו לחיות בעולם ריאלי. הוא יוצא אל בגרותו וחוֹוֶה את הקושי של חיים אמיתיים, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם ", "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים ". אין אפשרות לשוב לגן עדן כי הוא אינו מקום מוגדר. הוא אוטופיה. לַהַט החרב המתהפכת המונעת שיבה כזאת, היא טבעית. כאשר חוה יולדת את קין ואומרת "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' " (ד,א), היא רואה את עצמה בוראת אדם חדש כמו הא-ל. לאחר שקין הורג את הבל, היא עושה תיקון המתבטא בשמו של הבן השלישי. "וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן " (ד, כה). העדר נטילת אחריות והעדר רגש אשמה מאפיינים גם את תגובת קין כאשר ה' שואל אותו "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" הוא משיב בהיתממות " לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי ". כאשר הוא מודע לחטאו ואומר "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא", הוא חרד ומתלונן בעיקר על העונש שאיננו מידתי לדעתו." הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (ד, יג-טו). לסיכום, גן עדן הוא אוטופיה, שבה מזומנים לאדם כל צרכיו. כדי לאפשר לו את המתנה הייחודית שהעניק לו ה', בחירה חופשית, נאסר עליו לאכל מעץ הדעת שהוא טוב ורע. האדם בחר להפר את את הצו האלוהי, אכל מעץ הדעת ונפקחו עיניו אך לא אל הכרת החטא ורגש האשמה והחרטה, שהוא בין אדם למקום אלא אל רגש הבושה על היותו עירום, שהוא מוסכמה חברתית. מכאן עבר האדם אל העולם הריאלי שבו עליו להתמודד כמבוגר עם קשיי החיים. הקושי של האדם ליטול אחריות על מעשיו, להכיר באשמתו ולתקן את דרכיו, קשה גם לבני הדור השני, לקין. הלוואי שיהיה מורא שמים עלינו כמורא בשר ודם. חודש טוב ובשורות טובות - בלומה דיכטוולד - ‏כ"ה תשרי תשפ"ד & מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 256 - טעם העץ כטעם הפרי -חיים קופל. 1) הגמרא מספרת סיפור מעניין, שיש בו לימוד חשוב. רבי חייא טוען, שיוכל לעשות, שלא תשתכח תורה מישראל, ע"י שהיה זורע פשתן, שוזר ממנו רשתות, בעזרתן צד צבאים, פושט את עורם וכותב עליהם את התורה. מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה שֶׁכָּתַב, היה מלמד את ילדי ישראל. כך הייתה התורה מֻטְמַעַת בָּהֶם, הם יִלְמְדוּ וִילַמְּדוּ הלאה, ובאופן זה לא תשתכח תורה מישראל (ב"מ דף פ"ה:). 2) לכאורה רבי חייא מגדולי הָאָמוֹרָאִים, תלמיד רבי יהודה הנשיא, וכי הוא צריך לעסוק בחקלאות, צייד, מלאכת הסופרים וכתיבת ספר תורה? מדוע אינו מנצל את כישוריו בתורה נטו, ללמוד וללמד ולהשאיר את שאר המלאכות למתמחים בתחום? 3) מסביר "המהרש"א" במקום, שרבי חייא רצה שכל התורה, מתחילתה עד סופה, תהיה כולה מעשה ידיו, ולשם שמים. לכן, הוא דאג שאף הקלף של הספר תורה, ממנו ילמדו התלמידים, יהיה מתחילתו (זריעת הפשתן, עשית רשתות, ציד צבאים וכתיבת הספר תורה) ועד סופו, יעשה לשם שמים ללא שיתוף בצרכים נוספים, או בכוונות אחרות. לדבריו, בלימוד תורה, יש קשר בין המלמד, ואף בין אביזרי הלימוד, ובין התלמיד. וככל שהכל יעשה לשם שמים, כך לא רק שידעו התלמידים את התורה, אלא שהיא תֻּטְמַע בָּהֶם, ולא תשתכח מהם. 4) לפי הסבר המהרש"א, נוכל להסביר את פשר ציווי ה' ביום השלישי לבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ... עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (א-י"א), ולכאורה "עץ", "ופרי" אלו שני דברים שונים? ומסביר רש"י: "עץ פרי" שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והאדמה לא עשתה כן, אלא "ותוצא הארץ ..ועץ עושה פרי" (העץ רק עושה פרי, אך טעמו שונה מהפרי) ולא "העץ פרי" (שטעמו כטעם הפרי) לפיכך, כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אדם על עוונו, נפקדה היא(הארץ) על עוונה. אבל כוונת הבורא הייתה, שנותן הפרי (העץ), יהיה זהה לפרי עצמו, גם מבחינת הטעם, וע"י כך הוא יעניק מעצמו יותר לפרי וממילא איכותו תשתפר. 5) ובדומה לדעת רבי חייא , גם האדם וכלי העזר, משפיעים על איכות לימוד התורה וקליטת החומר ע"י התלמיד וככל שהם פועלים יותר בעשיה, כך רישומם ניכר יותר בתוצאה. 6) רעיון דומה אומר "הספורנו" בפרשת פקודי, על הפסוק "אֵלֶּה פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן " (ל"ח-כ"א). הוא מסביר למה כלי המשכן שנטלטלו במדבר, פורקו והורכבו מחדש עשרות פעמים, לא נפגמו ולא היה בָּהֶם פְּחָת במשך השנים. בעוד שהכלים שיוצרו בתקופת שלמה המלך, לצורך בית המקדש הראשון, היה בהם פחת כתוצאה מהשימוש בהם, ולבסוף הם אף נפלו שלל בידי נבוזראדן, בחורבן בית ראשון.? 7) ומסביר, שכלי המשכן נבנו כולם ע"י "אנשי קודש", בצלאל בן חור ואהליאב בן אחיסמך, לכן שרתה שכינה במעשה ידיהם. אבל מקדש שלמה וכליו, נבנו ע"י בונים ואומנים מצור וצידון, לכן היה בהם בְּלַאי במשך השנים ובסוף אף נלקחו שלל ע"י הכובש. כך שמעבר לידע המקצועי יש השפעה על איכות המוצר וקיומו, כתוצאה מהשפעה רוחנית," והעברת קדושה" ע"י יוצריו. כך בכלי קודש וכך בלימוד אחרים את התורה, כך נהג גם רבי חייא. 8) תשובות לשאלות משמיני עצרת א) ארבעה דברים שאנו מבקשים אותם בשלמות ונרמזים במילה אתרג? תשובה: אמונה,תשובה,רפואה,גאולה. ב) פַּעַם בַּמַּכֹּלֶת קָנוּ וְהִתְחַיְּבוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה יְסוֹבְבוּ? תשובה: במכולת קנו בְּהַקָּפָה. בשמחת תורה עושים הקפות עם הס"ת. 9) שאלות מפרשת בראשית א) מילה בפרשה שבתוכה שלוש אותיות זהות? ב) בְּעִבְרִית אֶפְשָׁר גַּם אֶבְרָה מֵאֵזוֹר גַּמְלָא בִּנְסִיעָה קְצָרָה? שבת שלום מחיים קופל.. החברה לחקר המקרא מאחלת לעם ישראל שבת שקטה,וחודש מבורך בבשורות טובות ורפואה שלמה לכל הפצועים בקרוב ממש. ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or