אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.............................................................................
מתוך ספרו החדש של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'בינה בתורה', לפרשת 'האזינו':תשפ"ג
"כִּתבו לכם את השירה הזאת... לעֵד"
א. עֵדות השירה
וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל; (ל"א, יט)
שירת האזינו צריכה להיות שגורה על פינו כמו קריאת שמע,@ כי היא עֵדות. על מה תעיד "השירה הזאת"?
השירה היא עֵדות נבואית מיוחדת שנאמרה למשה על מנת ללמד את העם, ממש בימיו האחרונים. היא מתארת את ההיסטוריה הצפויה אחרי מות משה. מקופלים בה ימי השופטים והמלוכה, צָרות מואב ועמון נגד ישראל, סיסרא ומדיָן, פלִשתים וארם, עד מצור שומרון והישועה מלחץ ארם. כל הצרות שלפני המעצמות, החורבנות והגלויות.
רמז לכך נמצא בלשון ספר מלכים, על נבואת יונה בן אמיתי לישועת ישראל מיד בית חֲזָאֵל מלכי ארם:
הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה, כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר; כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל; (מלכים-ב י"ד, כה-כו)
ממש כלשון השירה.
ב. אין גלות בשירה
לפי הדברים שראינו לעיל, מסתבר שאין גלות בשירת 'האזינו'. השירה מדגישה זאת במילים: "אמרתי אַפְאֵיהֶם" (ל', מ), 'אַפְאֶה אותם'. דהיינו אשליכם לכל רוח ופֵאה, לקצה העולם. אמנם, לא עשיתי כך "מפני כעס אויב... פן יֹאמרו יָדֵנוּ רָמה..." (וכפי שפירש רש"י).
הוכחה ברורה לכך שאין גלות בשירת 'האזינו' נמצאת בדילוג השירה מפרקי בראשית, הם "יְמוֹת עולם", ישר אל המִדְבָּר; ללא אזכור של גלות מצרים או יציאת מצרים. במקום שגלות מצרים לא נזכרת, אין מקום לגלות בכלל!
המודל של 'חורבן, גלות וגאולה' נמצא במוקד ברית הברכה והקללה (פרקים כ"ח-ל'). בשירת 'האזינו', לעומת זאת, יש מודל אחר: 'מצוקה וישועה'. לחץ וצרות מצד אויבים שכנים, עמים קטנים ומרגיזים. בלי מעצמות גדולות "מקצה הארץ", בלי חורבן וגלות ובלי גאולה ותשובה. רק ישועת ה' לעמו על אדמתו, למען שמו הגדול הנקרא עלינו.
גם בימינו, אחרי חורבן הגולה בשואה וקיבוץ גלויות "מכל העמים" (ל', ג), אנו ניצבים בארצנו הקטנה מול "לֹא עם",# ו"גוי נָבָל" (ל"ב, כא), שמציק ופוגע בנו תדיר, כאשר כבר אין גלות. במקביל, אזהרת השירה מפני "וַיִשְמַן יְשֻרוּן וַיִבְעָט" (ל"ב, טו) ניצבת לפנינו במדויק, באור אדום בוהק.
בניגוד לפירוש זה, לפי הרמב"ן כוללת השירה גם את כל הגלויות:
והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור... והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה, וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם... (רמב"ן ל"ב, מ)
לפי הרמב"ן, השירה מתארת איך ה' השליך אותנו לכל רוח ופֵאה, עד קצה העולם; אבל, ה' אומר: לא הִשְבַּתִי "מֵאֱנוֹש זִכרָם", בגלל "כעס אויב". לפי זה השירה כוללת את כל "ימות עולם" כולל הגלויות, את כל ההיסטוריה של עם ישראל.
אולם, גם לפי רמב"ן יש הבדל גדול בין שירת האזינו לבין הקללות. בברית הקללות, השיבה מן הגלויות תלויה בשיבת ישראל אל ה'. בשירת 'האזינו', לעומת זאת, אין בישועה שום תנאי של תשובה ועבודת ה & ישועת ה' לישראל תבוא לבסוף למען שמו הגדול, כפי שנאמר בנבואת יחזקאל:
וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים; וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ; וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה; (יחזקאל ל"ו, יט-כא)
על כך באה שבועת ה' בסוף השירה:
כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי, וְאָמַרְתִּי: חַי אָנֹכִי לְעֹלָם; (ל"ב, מ)
הרב ד"ר יואל בן-נון- גמ"ח חתימה טובה ושנה טובה
@ דוד של אשתי, ר' דוד בריסק ז"ל, שאלני פעם אם אני יודע שירת 'האזינו' בעל פה. להפתעתו, אמרתי באזניו את השירה מתחילה ועד סוף. אז סיפר לי איך בא עם כמה בחורים ירושלמים שהתנדבו לבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, להיפרד ממורם ורבם הרב שרגא פייבל פרנק זצ"ל. שאל אותם הרב: יודעים אתם שירת האזינו בעל פה? אמרו לו: לא! אמר להם: כל יהודי חייב לדעת, שהרי כתוב "כי לא תִשָכַח מפי זרעו". זה אמנם על התורה בכלל, אבל במיוחד על שירת 'האזינו' – תאמרו שירה זו בכל יום בסוף התפילה, וזה ישמור עליכם. ואכן, כך היה.
# חשוב להבין ש-ה' וכול לייסר אותנו גם ב"לֹא עם", אם אנו חוטאים כלפיו באי הכרת השגחתו עלינו.
&וזו, לדעת רמב"ן, ההוכחה החזקה ביותר בתורה נגד המינות הנוצרית.
.....................................................................................................................
ב"ה הרב ד"ר יואל בן-נון
'אבינו מלכנו' – מעודכן
עם וידוי ישראלי
נוסחת התפילה של "אבינו מלכנו", שתיקן גדול חכמי המשנה, רבי עקיבא (ודווקא למען ירידת גשמים – תענית כה, ב), מכילה בקיצור נמרץ גם את הפנייה אל "אבינו שבשמים" בתור "בנים אתם לה' א-להיכם" (דברים יד, א) בלשון חסד ורחמים – וגם את הפנייה אל "מלך מלכי המלכים" כעבדים יראים – אהבת ה' ויראתו, בבת אחת.
תפילה שאין כמוה!
הרבה בקשות נוספו ל"אבינו מלכנו" במהלך הדורות (כפי שמעידים נוסחי העדות השונים), אך דווקא הבקשה על הגשם, תפילתו הראשונה של רבי עקיבא, חסרה. ככל הנראה, הסיבה היא שברוב הגלויות לא הייתה בעיה חמורה של גשם כמו בארץ ישראל, שנמצאת "על חוד הסכין", בין ים למדבר, בין גשמי ברכה ובין בצורת – "ארץ אשר... תמיד עיני ה' א-להיך בה", כי "למטר השמים תשתה מים" (דברים יא, י-יב).
גם אין שום בעיה הלכתית להוסיף ל"אבינו מלכנו" לפי שאר צורכי השעה והדור, ובמיוחד בזמני איומים ומלחמות, בארצנו, ובעולם בכלל.
כל מתפלל יכול להוסיף או לבחור מתוך רגשות לבבו (גם מתוך המוצע בזה) –
בימינו אני מציע להוסיף, בין "עשה עמנו למען שמך", לבין "עשה למען שמך... שנקרא עלינו":
אבינו מלכנו, עשה עמנו למען שמך.
אבינו מלכנו, הסר נגיפים ומגפות מעלינו, ומעל עולמך.
אבינו מלכנו, שלח רפואה שלמה לחולי עמך, ולחולים ולפצועים בכל העולם.
אבינו מלכנו, שמע קולנו, וקולות הזועקים אליך בכל העולם.
אבינו מלכנו, סַכֶּל מזימות, איומים ומלחמות, של רשעי עולם.
אבינו מלכנו, הַפֵּל שליטי רֶשַע מכסאותם, והַצֵל עמיהם מידיהם.
אבינו מלכנו, הַשבֵּת נשקם ההרסני של צוררינו (מאיראן).
אבינו מלכנו, הַרחיקֵם מגבולותינו.
אבינו מלכנו, הַשפֵּל גאוותם והפג שנאתם.
אבינו מלכנו, סתום פיות משטיננו ומקטרגנו, בתקשורת, בארץ ובעולם.
אבינו מלכנו, סלק פורעים מתוכנו.
אבינו מלכנו, כלה חטיפות ורציחות, דקירות ודריסות, תבערות ופצצות, מעם נחלתך.
אבינו מלכנו, הסר איומים וחקירות מעל מדינתך.
אבינו מלכנו, הסר טילים ומנהרות מעלינו ומתחתינו.
אבינו מלכנו, הצילנו מאסונות הנגרמים על ידינו (זיהומים).
אבינו מלכנו, הצילנו מאסונות העולים מתוך בריאתך (רעידות אדמה).
אבינו מלכנו, הושע נשים מוכות ומיוסרות, ואנשים מאוימים ומעונים, מידי אכזרים.
אבינו מלכנו, האר פניך ושלח ברכתך לדלים ואביונים ולכל המתקשים לעמוד על רגליהם.
אבינו מלכנו, תן חכמה ובינה בלב רבניך, ממעמקי תורתך, לשחרר נשים עגונות ומסורבות, ובעלים פרודים מעוכבי גט, מכלאם.
אבינו מלכנו, עשה למען שבויים וחטופים שלנו, ולמען המוני נרדפים, שבויים וחטופים בכל העולם.
אבינו מלכנו, עשה למען לוחמינו הבאים באש ובמים להגנת עמך ולקידוש שמך.
אבינו מלכנו, חזק ידיהם של מגיני ארץ קדשך, לוחמי צה"ל, שוטרי משטרת ישראל, אנשי כוחות הביטחון הגלויים והנסתרים, בארץ ובמרחקים, אנשי שירות בתי הסוהר, ואנשי כוחות הכיבוי, ההצלה והרפואה, ושמור עליהם.
אבינו מלכנו, הרם קרן מדינתך.
אבינו מלכנו, הרם קרן ירושלים עיר קדשך.
אבינו מלכנו, תן גשמי ברכה בארצך.
אבינו מלכנו, מלא אסמינו שבע.
אבינו מלכנו, מלא מאגרינו מים.
אבינו מלכנו, עשה למען שמך הגדול והקדוש שנקרא עלינו.
וידוי ישראלי
התוכחות שבדברי הנביאים נאמרו ברובן על חטאי הציבור, ומדברי חז"ל (גיטין נו א) למדנו, שגם מי שלא חטא בעצמו, אם הסתגר בביתו או ישב בחבורה ושמע דברים חמורים ולא מחה, ולא ניסה לתקן כמידת יכולתו להשפיע ולתקן, יש לו חלק בחטאי הציבור, ולא יוכל לפטור את עצמו ביום הדין – על אחריות כזאת לפני חורבן בית ראשון, אמר הנביא ירמיהו (ה', א): "שוטטו בחוצות ירושלִַם וראו נא ודעו ובַקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עֹשֶׂה משפט מבקש אמונה (=יושר), ואסלח להּ", וראו מה שכתב רד"ק שם, שהחסידים בירושלִַם היו מתחבאים בבתיהם, וחששו מלצאת לרחובות להיאבק על היושר.
לעומת זה, בהלכות תשובה שכתב הרמב"ם, ובנוסחאות הווידוי המודפסות בסידורי התפילה, מודגשים חטאי היחיד, ותשובת האדם מחטאו תלויה בווידוי ובחרטה, ובכך שיקבל על עצמו שלא ישוב עוד לחטאים עליהם הוא מתוודה.
מעת שפקד ה' אותנו בשיבת ציון ובקיבוץ גלויות, וזכינו לחיות בתוך חברה יהודית-ישראלית במדינת ישראל הריבונית, מחובתנו המוסרית לקחת חלק גם בחטאי הציבור שאנו חלק ממנו – בשום פנים לא נוכל לצאת ידי חובת וידוי ותשובה רק על חטאי היחיד, בעוד היחד החברתי והציבורי זורם ומשתפך בתקשורת וברשתות החברתיות, עם קיתונות של פגיעות והאשמות, חרפות וגידופים, ומעט מאד סליחות וחרטות ומחשבות של תשובה.
כדי לעורר את הלבבות למחשבות של וידוי וחרטה על חלקו של כל אחד מאיתנו בחטאי הציבור, כתבתי בסדר א-ב כנהוג בסליחות וביום הכיפורים, וידוי ישראלי על חלקו של כל יחיד בחטאי היחד, וחשוב מאד, שלא יחשוב היחיד על כל אלה שאשמים בחטאי היחד (שבוודאי רבים הם), אלא יתרכז ויתמקד בשעת הווידוי והתשובה בחלקו שלו, ובמידת האחריות שלו לחטאי הציבור, כלומר, יכה כל יחיד על חזהו, ואז יש תקווה וסיכוי גם לכפרת הציבור ולישועת היחד.
כיוון, שרבים המתפללים במיוחד ביום הכיפורים, וחמש תפילות נתקנו (ערבית ושחרית, מוסף ומנחה ונעילה), ועשרה וידויים נאמרים ביום הכיפורים, טוב יעשה כל מתפלל אם ימצא מקום גם לוידוי ישראלי על חלקו של כל יחיד בחטאי היחד, ועוד יותר חשוב אם ימצאו קהילות מקום לשלב וידוי ישראלי באמירה ציבורית, שתחבר את היחידים אל היחד בגילוי רצון של תשובה כללית.
אבל אנחנו חטאנו –
אכלנו בלי חשבון בגדנו בלי בושה גאינו בלי גבולות דיברנו בלי דעת השפענו לרעה והתייהרנו לשווא זלזלנו בכל חוק חיללנו כל קודש טפלנו אשמות שקר יעצנו עצות רעות כעסנו בלא צדק לא למדנו לקח מיהרנו לשפוט ולבקר נהגנו בחוסר אחריות (בכבישים, ובכלל) סחרנו בערכים עצלנו בשמירה פגענו בכבוד ובאמון ציערנו הורים וחברים קלקלנו מה שכבר תוקן רמסנו חסרי ישע שיקרנו גם לעצמנו תבענו מכולם, רק לא מעצמנו –
אנא ה' א-לוהינו
תן לנו כוח לצאת מהרגלי הרשע,
יושר להתחרט ולבקש מחילה,
אומץ להודות בטעות ובחטא,
ותן לנו שכל להתבונן מה ואיך לתקן
כדי להיות ראויים לסליחתך
ביום הכיפורים הזה.
הרב ד"ר יואל בן-נון ביחד עם החברה לחקר המקרא מאחלים לכל עם ישראל שנת שלום ואחווה עם אהבת חינם, כי אחים אנחנו.
