רעיונות לשבת פרשת האזינו -תשפ"ג-ד"ר זאב(ווה) פרידמן-"נאום שכחת הראשונים-וחג הסוכות"&מייקל אייזנברג-"קוד מעורפל"&יגאל גור אריה-"מנהיגות!-לקיחת אחריות?" - &חיים קופל- "הטוב שברע"& בועז חדד-"מסר חינוכי".חדש - מצורף קובץ PDF להדפסה.

....................................................................................................................

פרשת "האזינו" -תשפ"ג- " כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ " – נאום שִׁכְחָת הראשונים וחג הסוכות

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

פרשתנו חושפת את נאום - שִׁכְחָת הראשונים.

לשִׁכְחָת הראשונים בנאומו של משה, שני ממדים, הממד האלוקי- "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם", - שִׁכְחָת הקב"ה והממד האנושי –"וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ", - שִׁכְחָת האיש משה.

דומה שמשה בנאומו בפרשתנו ,פונה אל עם ישראל כאומה וכיחידים, אך גם פונה ישירות ליהושע ממשיכו, כאומר להם - אנא, אל תשכחו את הקב"ה ואל תנהגו בו כפיות טובה, אך גם אל תשכחו אותי. אל תשכחו את פועלי למענכם. אל תייצרו נרטיב חדש. אנא זכרו אותי ואת כל מה שעשיתי למענכם כשליחו הנאמן של הקב"ה , אך גם כשליח נאמן שלכם ועבורכם.

מדוע משה בוחר לנאום את נאומו האחרון והמסכם, במתכונת של שירה :"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם" ( דברים, לב', מד') ?

תורת השיווק והתקשורת מלמדת אותנו, שעל מנת להעביר מסר באופן אפקטיבי, שיוטמע, יופנם וישכנע את מקבל המסר, עליך לצרוב בדבריך, לא רק את תבנית ההיגיון והשכל, אלא לא פחות מכך, עליך לצרוב את תבנית הלב והרגש. לכן, נבחר כלי השימוש בשירה , שכולו רגש ותעצומות הנפש, כלי שגורם לרטט לבבות ולחיבור עמוק. השימוש בכלי של שירה , מעצים את הרגש לגבהים אדירים וגורם לדיבוק של חברים.

בנאום שִׁכְחָת הראשונים של משה בפרשתנו, כמו בתהליך של מדרון חלקלק, עם ישראל לוקה בשִׁכְחָה ועוד יותר חמור מכך, בהשכחה של אלוקיו ובגידה בו . משה מדגיש זאת כבר בנאום אחר שלו בספר דברים:" הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ...וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים...וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. " (דברים, ח', יב' –יד').

עוצמת השִׁכְחָה , ההשכחה והבגידה וכפיות הטובה של עם ישראל כלפי אלוקיו, נוכחת בנאום בפרשתנו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ"( דברים, לב', טו').

כך בהמשך- " צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ " (דברים, לב', יח' ).

מסביר זאת המגיד מדובנא (ר' יעקב קראנץ, 1741-1804), שהקב״ה יילד בנו את יכולת התֶּשִׁי - השִׁכְחָה ,אך במקום לעשות ביכולת זו שימוש מועיל, סלקטיבי, מידתי ומבוקר, עם ישראל עשה שימוש רע ובלתי הוגן ביכולת התֶּשִׁי - השכחה, בכך ששכח את - " אֵל מְחֹלְלֶךָ ", הוא שיילד והעניק לך את יכולת – השִׁכְחָה.

כך בחיים, על מנת לשרוד או להתקיים או להתקדם, מנגנון השִׁכְחָה עוזר לנו לא אחת.

לפעמים טוב, למען הבריאות הנפשית שלנו, לשכוח וגם להשכיח דברים לא טובים או מעצבנים שנגרמו לנו על ידי אחרים, כדי לא להישאר בתקיעות ולבזבז אנרגיות נפשיות ומשאבי זמן על דברים שהרגיזו אותנו. עלינו לשחרר ולהשתחרר.

לפעמים טוב וחשוב לצאת מתקיעוּת, להתקדם קדימה ולא לעשות כל הזמן חשבונות ופנקסנות עם אחרים, שלא אחת עלולים גם להביא אותנו לנקימה ולנטירה. אך מה קרה בפועל ? עם ישראל עשו שימוש ציני ובלתי הוגן, בכך ששכחו ואף השכיחו בזדון את הקב"ה, שחולל והעניק להם את מנגנון התֶּשִׁי- השִׁכְחָה.

אך כאמור, בנאום השִׁכְחָה בפרשתנו- משה פונה גם אל יושבי הארץ- "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ" .

משה מעביר מסר נוקב בכלי השירה הרגשי לדור ב' עם כניסתו לארץ וגם אלינו , כאומר- אנא אל תשכחו גם אותי ואת מפעל חיי. גם אני סוג של – "מְחֹלְלֶךָ " כשליחו של הקב"ה. גם אני הייתי סוג של מחולל עבורכם, ללא לאות, הקדשתי את חיי עבורכם ולמענכם, הקרבתי את חיי האישיים וחיי משפחתי רק בשבילכם, במסע המדברי הארוך והמייגע .

החכם באדם, שלמה המלך המאופיין " בלב שומע " - " ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את עמך, להבין, בין טוב לרע" (מלכים א', ג', ט'), בספרו "קהלת", שאותו נקרא בחג הסוכות בשבוע הבא, מפנה אותנו לתסמונת – שִׁכְחָת הראשונים כלפי אלו שהיו לפנינו: " אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה. "( קהלת, א', יא').

מפרש פרופ' מרדכי זר כבוד "בדעת מקרא" ( הוצאת מוסד הרב קוק) : "אין זכר לדורות הקדמונים... כי כך דרכו של עולם, האחרונים משכיחים את אלו שהיו לפניהם".

האם לא נשמע לנו מוכר ?

כיצד אנשים תרמו ,השקיעו, הקריבו מעצמם בשליחות חייהם למען מטרה או נושא, ולמען אחרים. הם עשו זאת בהתמדה, בישרות, בהגינות, לאורך שנים, במקום עבודה , תפקיד או התנדבות ציבורית ולאחר שפרשו, אותם אלו שבאו אחריהם – לפתע השִכְחָה השתלטה עליהם – לא זוכרים, לא יודעים, לא מכירים, לא מוקירים, שוכחים ומשכיחים ואף בוגדים באלו שאותם גידלו, טיפחו ,רוממו ומינו אותם להיות מחליפם וממשיכי דרכם.

הם אותם אנשים, שנכנסים לתפקידם במישורי החיים השונים, שעוסקים בכתיבת נרטיב חדש ובשכתוב ההיסטוריה, תוך התעלמות והָשְׁכָחָה של אלו שהיו לפניהם. הם אותם אלו, שמכריזים תחת כל עץ רענן, שכל מה שקיים ונעשה, התחיל רק בתקופתם.

משה נסער בנאומו - "ד' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר" ( דברים, לב',יב').

מפרש רש"י- ואין עמו אל נכר- ותהא השירה להם לעד, שסופן לבגוד ולא יזכרו הראשונות שעשה להם".

הנה כי כן, השִכְחָה מביאה להשכחה שמביאה לבגידה.

מדוע? בגלל קנאה בראשונים : "וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ יַקְנִאֻהוּ "( דברים, לב', טז').

משה מבין שאין די רק בנאום , אלא יש לתעד את האתוס של יציאת מצרים, המסע המדברי והכניסה לארץ, על ידי כך שתכתבו את השירה שזאת היא התורה, שמקפלת בתוכה את כל התשועות והנפלאות שעשה הקב"ה למענכם ובחר אתכם כעם סגולה מבין אומות העולם.

אך השירה מקפלת בתוכה, גם את סיפור מפעל חייו של האיש משה:" וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"( דברים, לא', יט'- כא').

משה בנאומו בפרשתנו, מתריע בפני אלו שהם פוטנציאל לשִׁכְחָת הראשונים:" זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" ( דברים, לב', ז').

מפרש רש"י: "אלו החכמים ויאמרו לך- הראשונות".

כך הנאום רלוונטי מאד לזמן- עבר, הווה ועתיד: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי" (דברים, לב', א').

המדרש קובע:" גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא" (ספרי, לב, מג).

האתגר בנאום שִׁכְחָת הראשונים מקבל העצמה, בעובדה שמשה גם יודע שאחרי מותו גם לא יהא לו קבר שישמר את זכרו ושיהפוך מקום צִיּוּן לעלייה לרגל כמו בקברי צדיקים. לכן, גדול עוד יותר חשיבות התיעוד והנחלתו לדורות הבאים:" וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת".

משה בנאומו בפרשתנו בשירת הברבור בסוף דרכו, כמו קהלת בחג הסוכות בסוף דרכו, מנחילים את יסוד ארעיות החיים וגם את ארעיות התפקיד – יהיה התפקיד רם ונישא ככל שיהיה. משה קורא לכל אותם מנהיגים ובעלי תפקידים ברום המעלה, שחשבו שלעולם חוסן ותפקידם מובטח להם לנצח נצחים. משה פונה לכל אותם אלו המשתכרים בשררתם, - שמרו על פרופורציות , דעו לכם- הכול עובר חביבי, כדברי השיר, הכול זמני, כחלום יעוף.

כך מוארת הזמניות במסילת ישרים פרק א' ( ספר שכתב הרמח"ל- רבי משה חיים לוצאטו בשנת 1740) –"העולם הזה דומה לפרוזדור , בפני העולם הבא".

הנה כי כן, יסוד הארעיות והזמניות בנאום שִׁכְחָת הראשונים בפרשתנו, מתכתב עם הסוכה המאפיינת את מרחב הזמניות והארעיות.

כך ניסה ירבעם המלך לקעקע את יסוד הזמן והמקום של חג הסוכות : "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה...בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א', יב', לב'- לג') . בפעולה זו, העתיק ירבעם את 'החג' – חג הסוכות – לחודש אחר, לחודש השמיני. מטרת פעולה זו הייתה ברורה: ליצור חייץ בין ישראל ליהודה, לקעקע את מרכזיותו של בית המקדש בירושלים שבו חגגו את הסוכות.

ירבעם המלך הוא דוגמא מובהקת לשִׁכְחָת הראשונים - "צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ".

אך בתקופה מאוחרת יותר, בעת שיבת ציון במאה הששית לפני הספירה, בהנהגת עזרא ונחמיה, נעשה על ידם תיקון גדול לקלקול שעשה המלך ירבעם. הם מחזירים עטרה ליושנה . הם מחזירים את חג הסוכות לירושלים: "וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם . וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן הַשְּׁבִ֥י סֻכּוֹת֘ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא" ( נחמיה, ח', טז' - יז').

הנה כי כן, עזרא ונחמיה, משמשים דוגמא לזיכרון הראשונים. הם קובעים סדר עדיפות, שקודם יש לחזק את הזהות היהודית לכל העם, לפני שבונים את בית המקדש. הם מבינים שביצירת חוויה רגשית, של אופן חגיגת חג הסוכות ברחובה של העיר ירושלים, כל זה יביא לחיבור העם, לשייכות, ולמשמעות ויעצב את זהותם היהודית המתחדשת בארץ ישראל.

הנה הסוכה הארעית והזמנית של עזרא ונחמיה, קוראת תיגר כנגד תופעת - שִׁכְחָת הראשונים .

המופת במעשה הסוכות של עזרא ונחמיה, היה בחיבורם של כל גווני העם לאגודה אחת- הלולב, האתרוג, ההדס והערבה.

באופן כזה קמה לה מחדש קהילת הזיכרון לראשונים , של עם ישראל שמעניקה משמעות ורלוונטיות לקידוש חג הסוכות: "וַתִּתֶּן לָנוּ ד' אֱלֹקינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶה, זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ (בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ ,בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ד', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים".

שבת שלום וחג סוכות שמח .

*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות &

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

&

פרשת האזינו - תשפ"ג, קוד מעורפל -מייקל אייזנברג - משקיע הון סיכון- אלפא.

שירת האזינו היא נבואה ייחודית, גם בתכנים אבל בעיקר בסגנון. המוטיב הבולט הוא קוד קצר בבחינת "מעט המכיל את המרובה". כדרכה של שירה המילים והתכנים מעט מעורפלים מה שדורש עיסוק בפענוח והרבה פרשנות. הפרשנות הקדומה ביותר לשירה נאמרה על ידי משה בתורה עצמה, עוד לפני מסירת השירה עצמה:

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.

לפי פסוקים אלו התהליך הוא שובע כלכלי, פניה לאלהים אחרים ועונש מאת ה'. השירה, המתארת תהליך זה, היא עדות שה' ידע את כל זה מראש. אם ה' יודע מראש, ולאור העובדה שאין תשובה מפורשת מה מועילה לנו השירה או הידיעה שה' כבר אמר מראש שכך יקרה? יש פה אתגר בשאלה מה תכליתה של השירה וכיצד היא מהווה מענה לבעיה הצפויה של עזיבת ה' בעקבות ההצלחה הכלכלית.

למעשה חלק מהתשובה נמצא בשירה עצמה שאף היא מתייחסת בחלק השני שלה למטרה שלה עצמה. אחרי ששלושים הפסוקים הראשונים מתארים את החטא ועונשו, השירה עוברת לניסוח פרקטי, לפיו מומלץ לנתח סימנים מקדימים בתחומי הביטחון והכלכלה לפני שהקטסטרופה הגדולה מתרחשת:

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם. לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים. כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ. חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי. לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.

הפתיחה "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" והסיומת: "כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ" מלמדות שניתוח התופעות שבפיסקה זו עשוי להיות רמז מקדים למה שעתיד להתרחש. תשומת לב לסימפטומים עשויה להיות ההזדמנות האחרונה לתקן את הדרך ולמנוע את האסון. בראייתי, שתי התופעות נובעות משורש משותף.

התופעה הראשונה היא הפסד בלתי פרופורציונלי במלחמה. יש לנו צבא אבל הוא מתפזר לכל רוח. התופעה השניה היא כלכלה רעילה. שפע היין מעיד על תפוקה כלכלית עשירה. אבל היין, ששתייה מוגזמת ממנו מביאה לשכרות, נבחר כאן כסמל לשכרון כוח ואפילו התנהלות כוחנית-סדומית. חברה שהקשרים בין חבריה מתבססים על יחסי קח ותן, על טרנזקציות ולא יחסי אמון, מאבדת את הלכידות שלה. אפילו רבבות חיילים, שבחיי היומיום חיים 'אחד ליד השני', לא ישתפו פעולה במערכה נגד אויבים. כל אחד יעדיף לנוס ולהציל את נפשו הוא. לכן, אם הכלכלה מנפה החוצה חלק מהשחקנים, כפי שאנשי סדום הרחיקו מעליהם מהגרים ואפילו אורחים, ההתפרקות הטוטלית בדרך. הפניה לאלילים, שכל אחד בורא לעצמו, היא כבר תוצאה של נטישת הנורמות המחברות את החברה הישראלית. נורמות שכפי שהראיתי בספרי 'שבט שואג' דואגות להכליל את כולם במסגרת של 'כלכלת אחווה'.

וכאן מגיע תפקידה של השירה - השירה יוצרת מכנה משותף של 'כל יודעי השירה'. גם אם מדובר במכנה משותף נמוך, הוא מקיף את כל העם. התחושה שיש היסטוריה משותפת ועתיד משותף מועילה אפילו אם רק מדקלמים את הפסוקים מבלי לרדת לשורשן של הנבואות, המנוסחות (בכוונה) במילים קשות לפענוח.

אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com

&

פרשת האזינו - "האזינו השמים ותשמע הארץ..."- יגאל גור אריה

סוגיית המנהיג שנכשל מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. במוקד עומדת דילמה גדולה. מצד אחד אם המנהיג נכשל ועבר על ציווי מקור הסמכות שמינתה אותו, הרי שדינו להיות מודח ואם הדברים אף נעשו במזיד אפשר שגם יש להעמידו לדין. מאידך, התייחסות שכזו עלולה להרחיק כל אדם מנכונות להנהיג. אם הנהגה היא תחום לא סלחני לטעויות, הרי שמי שבכל זאת יגיע לעמדת הנהגה ימנע מלהודות בטעויות, וממילא לא יהיה תהליך מסודר של תיקון תקלות ויצירת מתאר שימנע כישלונות בעתיד.

*סוגיית המנהיגות מעסיקה אותנו בכל תחומי חיינו* – במשפחה, בקבוצה, במדינה ובעולם. השאלה הראשונה אותה היינו שואלים היום היא האם המנהיגים עוברים מסך? משה כנראה לא היה עובר. יהושע - בסימן שאלה...??

תורות שלמות עוסקות בהגדרות מקצועיות, בהדרכה, בהכשרה ובבניית יכולת המנהיגות. בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה א-לוהית כביכול, ל"כריזמה". כיום מקובל יותר לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם, וניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו למציאות ולתקופה. על בסיס גישה זו התפתחו בעשורים האחרונים טכניקות וטכנולוגיות לפיתוח וטיפוח מנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על ההגדרה שהמנהיגות מבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. ניתן למנות את היכולות שיש לגביהן הסכמה רחבה ביותר:

  1. יכולת הצגת חזון
  2. דוגמא אישית
  3. איזון בין שכל לרגש
  4. יכולת הובלת שינויים והתאמות לסביבה המתפתחת ומשתנה
  5. יחסי אנוש, הבנה באנשים
  6. כושר ארגון
  7. אומץ
  8. האצלת סמכויות

סוגיה זו שעלתה בחברה הישראלית פעמים רבות בשנה האחרונה, כלפי קציני משטרה שהתרשלו, כלפי הנהגה מדינית שקיבלה החלטות שגויות בחינוך, כלכלה, חברה, אחדות העם, הקורונה-בעיית ניהול ועוד..., הביאה לדיון ציבורי, הפגנות בו ניתן להציג את האמת שיש בכל אחד מהצדדים, ולא ניתן לטעון שאין היגיון באחד מהם.

דברי התורה בסוף פרשתנו עוסקים אף הם בדילמה זו, אך מכריעים בצורה ברורה לכיוון אחד: "...עֲלֵּה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶה הַר נְבוֹ אֲשֶר בְאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶר עַל פְנֵּי יְרֵּחוֹ, וּרְאֵּה אֶת אֶרֶץ כְנַעַן אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל לַאֲחֺזָה: וּמֺת בָהָר אֲשֶר אַתָה עֹלֶה שָמָה וְהֵּאָסֵּף אֶל עַמֶיךָ, ....כִי מִנֶגֶד תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָמָה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל"

משה המנהיג הנערץ, שהוציא את עם ישראל ממצרים, זכה לקבל את התורה במעמד הר סיני, ועמד בראש המסע במדבר – אינו נכנס לארץ ישראל בשל העובדה שנהג שלא כשורה בנושא מסוים, ולא עומדת לו הצלחתו הגדולה בכל שאר התחומים. לא זו בלבד, אלא שגם תחינתו להיכנס לארץ כאחד העם בתחילת פרשת ואתחנן – לא התקבלה, והוא מת מחוץ לארץ.

*להיות מנהיג זו לקיחת אחריות,אחריות אישית ולשלם מחיר כבד על טעויות שנעשו בדרך!! כך גם גובה עוצמת הדרישות, כך גם המחיר שיש לשלם. משה לא זכה לממש את כל חזונו וציפיותיו.*

מתי מנהגנו יבינו מהי מנהיגות/לקיחת אחריות?

שבת שלום!

גמר חתימה טובה!!!

יגאל גור אריה

&

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 201

הטוב שברע - חיים קופל

1) בפרשת וילך אומר ה' אל משה: "הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי א-להי נכר...ועזבני והפר את בריתי ...וחרה אפי בו ..ועזבתים והסתרתי פני מהם..ומצאהו רעות רבות וצרות...ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (רש"י: שירת האזינו) ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" ( ל"א..ט"ו -י"ט). בהמשך : "והיה כי תמצאן אֹתוֹ רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (ל"א-כ"א).

2) שואל ר' יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל. הרי כאן הכל פסימי, בני ישראל חוטאים וה' מעניש אותם קשות, אז למה הביטוי "והיה" שהוא לשון שמחה? (תנחומא שמיני פרק ט) (הגאון מווילנה נותן רמז לכך: הרי "היה" זה לשון עבר "והיה" "ו" ההיפוך הופכו ללשון עתיד. איזה דבר היה בעבר ואני רוצה שיבוא שוב בעתיד, הווה אומר דבר שמח).

עוד הוא שואל, היכן מצינו שהתורה באה להעיד נגד עם ישראל?

3) נראה שיסוד הדברים מופיע עוד לפני כן. בפרשת ואתחנן כתובה הפרשה הראשונה של קריאת שמע: "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך" (דברים ו-ה) רש"י על אתר מביא את הספרי שמפרש: בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע . ניקח לדוגמא את מידת הקנאה שהיא מידה רעה, מאד עוצמתית. אבל ניתן לתעל אותה לאפיק חיובי: קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כ"ב.). לכן מותר לפתוח "חדר" לימוד ליד "חדר" קיים, כי התחרות בניהם תפרה ותרבה לימוד. כך עובדים את ה' באמצעות "יצר הרע".(קנאה).

4) לאחר חטא העגל אמר הקב"ה למשה פעמיים, שבני ישראל: "עם קשה עֹרֶף הוא. ועתה הניחה לי..ואכלם" (שמות ל"ב..ט-י). וכן בהמשך:" אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף" רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך" (ל"ג-ה).

5) והנה כשמשה מלמד סנגוריה על עם ישראל הוא אומר: "ילך נא א-דני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא" (ל"ד-ט). אותן המילים, אבל משה טוען כלפי הקב"ה "שקשיות עורף" זה גם יתרון. שהרי בני ישראל אמורים להיות הרבה שנים בגלות, רדופים בעיקר על רקע דתי ורק עם "קשה עורף" יכול לשרוד ולשמור על אמונתו. כך, לאור נסיבות אלה הקב"ה חייב לבחור בעם "קשה עורף", בכדי שישמרו אמונתם לאורך ההיסטוריה.

6) אצלנו, משתמש הקב"ה באותו טיעון. אומנם עם ישראל חטא ועתיד לחטוא גם בעתיד, אבל רק עם "קשה עורף" מסוגל לשאת את התורה בגלויות לאורך הדורות.

7) לכן ה' מצווה " כתבו לכם את התורה הזאת..למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל". התורה אומנם תעיד, אך לטובת בני ישראל שרק הם יוכלו לשאת אותה בכל הגלויות. לכן גם נאמר "והיה כי תמצאן אתו רעות ...וענתה השירה הזאת לפני לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (ל"א..י"ט-כ"א). "והיה" לשון שמחה, כי דווקא הגלויות הקשות שצריך עם ישראל לעבור, הן מצדיקות את בחירת עם ישראל כעם שיישא אתו את התורה וישמרה.

8) וכן בפרשת האזינו: " כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה" (ל"ב-מ"ז). רק שמירת התורה על ידכם היא ערובה לקיומכם לאורך שנים.

9) תשובות מראש השנה

א) "במקום שבעלי תשובה עומדין..." האם בעל תשובה עדיף על צדיק שלא חטא? תשובה: לא! הדגש כאן על המילה "עומדין". לבעל תשובה יש יכולת עמידה איתנה בענייני עולם הזה, יותר מצדיק ששקוע בלימוד התורה בלבד.

ב) משמעויות למילה ראש? תשובה: "התחלה", כמו ראש השנה. "הקצה העליון", כמו ראש ההר או "וראשו מגיע השמימה". "מנהיג", "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר י"ד-ד) רש"י: מלך. "חשבון", "שא את ראש מלקוח השבי" רש"י :חשבון. "תקיף", "ונתנך ה' לראש ולא לזנב"(דברים כ"ח-י"ג) תרגום "לתקיף". "עשב מר", "שורש פורה ראש ולענה"(דברים כ"ט-י"ז)רמב"ן: עשבים מרים. "חכם", זכה נעשה ראש. רש"י במסכת יומא ע"ו: שמפקח ליבו בחכמה. "קרן" ,"ושילם אותו וחמשיתו יוסף עליו" (ויקרא ה-כ"ד). רש"י הוא הקרן.

10) תשובות מפרשת וילך

א) שם של פרשה מספר בראשית? תשובה: "וירא ה' באהל" (ל"א-ט"ו) "מקץ שבע שנים" (ל"א-י).

ב) למה רש"י הפך את הסדר וכתב "לא אוכל עוד לצאת" ורק אח"כ "בן מאה ועשרים"? תשובה: לרש"י היה קשה אם נאמר "בן מאה ועשרים שנה היום" וזה מה שנקצב לו, אזי ברור שלא יוכל עוד לצאת ולבוא, שהרי סיים תפקידו בעולם הזה. לכן הפך רש"י את הסדר ("ליקוטים משולחן גבוה" ר' אהרון כהן ראש ישיבת חברון).

11) שאלות לפרשת האזינו.

א) "כנשר יעיר קִנּוֹ על גוזליו ירחף" (ל"ב-י"א) עיין בפרוש רש"י וכן בפרוש רש"ר הירש, על אתר. מה המוסר השכל לימינו שניתן ללמוד מפרוש רש"ר הירש?

ב) עיין בפרשה ובמפרשים: היכן מוזכר "מתן תורה" בפרשה ?

שבת שלום

מחיים ק.מעדנים 201 פרשת האזינו תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com כ"כ ניתן להירשם לקבל הגיליון

&

פרשת האזינו - מסרים חינוכיים :- בועז חדד- רכז תנ"ך אורט מעלות- חבר הנהלת החברה לחקר המקרא
1. האדם העשיר הוא האדם השמח בחלקו .
2. חשיבות ההקשבה לפני הדיבור .
3. עלינו למצוא את האיזון ,בשילוב הרוח עם החומר .
4. החשיבות הרבה בתשומת לב גם לדברים הקטנים בחיינו ,שנראים לנו אולי לא חשובים כל כך.
5. חשוב לנו להפנים את מה שנאמר על האשה בבראשית פרק ב פסוק י''ח ' אעשה לו ( לאדם) עזר כנגדו (האשה)''.
6. משמעות ארבעת המינים לימינו אנו, בתפקידנו כאנשי חינוך ותפקידנו במשפחה.
7. ''חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'' משלי פרק מ''ג פסוק כ''ב , ואני מוסיף גם בהתחשב ברוח הזמן בו אנו חיים .
8. ''כי לא יטש יהוה את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יהוה לעשות אתכם לו לעם'',קרי אלוהים בחר העם ישראל כעם סגולה לנצח.
9. עלינו להעביר את המסרים החינוכיים
מתוך התלהבות .
10. הצניעות בכל מעשינו והתנהגותינו הוא מסר עליון .
1. בפרק ל''ב פסוק ט כתוב '' כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו ''
השאלה הנשאלת היא מה פירוש הביטוי ''כי חלק יהוה עמו '' בהקשר לפסוק ? ניתן לדלות מביטוי זה ערך חינוכי ממדרגה עליונה והוא חיזוק הנאמר במשנה במסכת אבות ''בן זומא אומר ..איזה עשיר השמח בחלקו '',קרי למרות שיהוה ''יצב גבולות עמים '' כפי שנאמר בפרק ל''ב פסוק ח' כלומר ברא את כל העמים וחילק אותם , הרי בורא עולם בחר דווקא בעם ישראל כעם נבחר ,למרות כל המהמורות שבדרך ביחסים בין השם לעם ישראל ,עדיין בורא עולם שמח בחלקו ,בבחירת עם ישראל כעם הנבחר .
כך אנו ההורים ביחסינו לילדינו ,ייתכן ויש מכשולים בדרך בחינוך ילדינו ,ילדינו לא ממלאים את כל הציפיות שתלינו בהם ,דבר שמאכזב אותנו במעט ,כאשר אנו לעיתים מסתכלים על התנהגותם ,הצלחתם של ילדים אחרים , אבל הקשר בין ילדינו אלינו ההורים לא ינותק לעד ותמיד נהיה קשורים אליהם כמו בחבל עבוט ,לכן , עלינו לשמוח בחלקנו וליישם את הכתוב ''כי חלק יהוה עמו' יעקב חבל נחלתו ''.
2 בפרק ל''ב פסוק א כתוב ''האזינו השמים ואדברה'' המסר החינוכי שניתן להסיק מביטוי זה ,הוא בעל חשיבות עליונה , אנו בפרשת תשובה ולכן התשובה הטובה ביותר לאדם שאנו מנהלים איתו דו- שיח ,היא היכולת להקשיב לאותו אדם ,גם בבית ,גם בחברה שאותה אני מנהל ,גם עם הפקודים שלי בצבא וגם עם תלמידי.
ישנם פעמים שאנשים שומעים אבל לא מקשיבים,אולי מתוך גאווה ''אני יודע הכל '', או מתוך לחץ ,מתוך מחשבה שהרעיונות החדשניים שאני שומע יכולים לערער את היציבות המחשבתית שהייתה לי עד כה ואז אני אצטרך לשנות את דרך המחשבה שהייתה לי עד כה וזה יכול להיות להפחיד .
עלינו להבין שאם אנו המורים ,ההורים ''נשחרר לחץ'' ניתן לילדינו ולתלמידינו להתבטא ,גם אם ישאלו שאלות קשות ,שאיננו יודעים את התשובה ,אפשר לומר ''אינני יודע אני אבדוק'' ' ,תלמידינו ,ילדינו
יעריכו יותר אותנו בתור הורים ,מורים, ויחס כנה שכזה יעשה נפלאות בקשר בינינו לבין ילדינו ותלמידנו .
3. עלינו למצוא את האיזון בין הרוח לחומר ,
בפרק ל''ב פסוק א כתוב ''האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ''.
יש לשים, לב שמוזכרים גם השמים וגם הארץ ,השמים מסמלים את הצד הרוחני ,קרי תפילות ,מחשבות על כוונות טובות , תכנון , רגשות , אבל עלינו לדעת לשלב את הרוח עם החומר ,קרי את השמים עם האדמה על מנת להמשיך ליישם את ההוויה היהודית ,גם כעם הספר וגם כעם המעש,כי אחד אלוקינו גם בשמים וגם בארץ.
ואסיים נקודה זו במה שכתוב בעניין זה במסכת קידושין מב ''תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ''.
כך אנו צריכים לחנך גם את ילדינו וגם את תלמידינו ,לדעת לשלב בין הרוח לבין המעשה ,זהו מסר חשוב ביותר גם עבור ילדינו ,תלמידינו וגם עבור החברה כולה .
4. יש להתייחס בכובד ראש גם לדברים ,שלכאורה , פחות חשובים בחיינו ''כי חלק יהוה עמו חבל נחלתו '' ,ניתן לפרש שהחבל שמקשר בינינו לבין בורא עולם מורכ מ- 613 חבלים דקים ,שמסמלים 613 מצוות שנצתוונו ,לכן ,כל עברה ,אפילו הקטנה ביותר מחלישה את החבל וכל מצווה מחזקת אותו ואת הקשר בינינו לבין בורא עולם ולכן אל לנו לזלזל במצוות הקטנות יש לזכור את הביטוי שטבעו חז''ל ''כל ישראל ערבים זה לזה ''.
זה המקום לטעת בקרב תלמידינו את הערך המוסרי של עזרה לזולת בכל תחום בחייהם ,הסיפוק כאשר אתה עוזר , גדולה לעיתים שכיחות לסיפוק של זה שמקבל ,בנוסף חשובה מאוד הערבות ההדדית ,מכוון שזה סוד קיומנו כעם לאורך כל הדורות .
5. האשה היא עזר כנגדו של האדם .
בפרק ל''ב פסוק א כתוב ''שמעו שמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ''.
ניתן לפרש שהשמים מסמלים את הבעל והאשה מסמלת את הארץ ,אם הבעל רוצה שמערכת היחסים בינו לבין אשתו תהיה מערכת יחסים מלאים באהבה ,תשוקה וקשר עמוק וארוך ,עליו להרעיף לאשתו המון אהבה וחום, השמים מסמלים את החום ,הגשם , האור ,והארץ מסמלת את האישה שניזונה מהשמש האור ,החום והגשם ,במידה והבעל יספק זאת לרעיתו , אשתו תמיד תהיה עזר כנגדו של הבעל ,במובן החיובי של המילה ,קרי תתמוך ותעניק יחס ואהבה ,אבל אם הבעל לא יספק את צרכי האשה ויזלזל בתפקידו כבעל ,אז האישה תהיה ''עזר כנגדו'' במובן השלילי של המילה ,קרי , לא תמלא את תפקידה כרעיה, ייתכן אפילו תמצא נחמה במחוזות אחרים .
6. המסר החינוכי שיש בארבעת המינים:.
א. הלולב = יש לשים לב שהלולב צריך לעמוד ישר , כמו עמוד שדרה ,דבר שמסמל את היושר גם בחברה אנו
חיים ,במקום עבותידנו וגם במשפחה .
ב. האתרוג = יש לשים לב שהאתרוג חייב להיות נקי לפחות בחלקו העליון ,מסמל את הלב שחייב להיות נקי גם בביתך וגם בחברה בה אתה חי .
ג.הדס = יש לשים לב ,שהגבעול של ההדס מכוסה בעלים ,דבר שמסמל צניעות ,עליך להיות צנוע בכל דרכיך כפי שכתוב בספר מיכה פרק ו פסוק ח ''הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך''
ד. הערבה= מסמלת ,שאם תיישם את שלושת המסרים החינוכיים שאותם ציינתי ,אז זה יהיה הערבות שתפילותיך , יתקבלו על ידי בורא עולם וששנתך תהיה ערבה ומתוקה ,מכוון שתרגיש הרבה יותר שלם עם עצמך .
מסרים חינוכיים אלה הם חשובים לא רק לנו ההורים ,המורים , אלא חובה עלינו להעביר אותם גם לדורות הבאים ולעשות ככל יכולתנו שמסרים אלה לא רק יילמדו ,אלא גם ייושמו .
7. ''חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'',ואני מוסיף, שעלינו להתחשב, בתור מחנכים ,גם ברוח התקופה .
בפרק ל''ב פסוקים כ'- כ''א אומר השם למשה שהוא ימות בהר נבו ולא יזכה להכנס לארץ והסיבה היא ''על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש במדבר צין'' . מה קרה במדבר צין שהכעיס מאוד את השם ? התשובה לכך מופיעה בספר במדבר פרק כ פסוקים ז- י''ג ,שם נאמר שהשם אמר למשה ,שהוא ואהרון ידברו אל הסלע כדי להוציא לעם ישראל מים מהסלע פסוק ח ''ודברתם אל הסלע'' ,אבל, במקום לדבר אל הסלע, משה מכה פעמים את הסלע ,פסוק י''א ''ויך את הסלע במטהו פעמים ''
משה לא הבין שהדור השתנה ,זה לא דור שמחנכים אותו באמצעות המטה,קרי המקל ,זה לא דור שבאמצעות המכות ,בדרך של אלימות ירצה לקבל את דבר ההורה ,או המורה המלמד ,אלא ,באמצעות חינוך נעים , בדרך של הסבר והקשבה שהרי כבר נאמר על התורה שבאה לחנך אותנו בספר משלי פרק ג פסוק י''ז ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ''.
זכורני שבעבר היינו מקבלים מכות מהמורי בחדר כדי שנלמד טוב יותר ואבי פירש את הכתוב ,במשלי כ''ט פסוק י''ז ''יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך '',כפשוטו , קרי ,בדרך של אלימות ,אבל לצערי יחס זה לא קרב אותי ללכת לבית הכנסת ,אלא נהפוך הוא וחבל .
8. בספר שמואל א פרק י''ב פסוק כ''ב נאמר '' כי לא יטש יהוה את עמו בעבור שמו הגדול '' ובספר תהילים פרק מ''ג פסוק י''ד חוזר אותו רעיון שוב ''כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזוב''.
יש לשים לב שבפרשת האזינו אין שום התייחסות לחסדי אבות : אברהם יצחק ויעקב ואין שום התייחסות לחרטה של עם ישראל על מעשיו ,אבל בכל זאת בורא עולם לא עוזב את עמו וממשיך להוביל את עם, ישראל לארץ המובטחת , דבר שמוכיח מעל כל ספק שאהבת השם לעם ישראל ,היא אהבה נצחית ,גם אם עם ישראל יחטא ,אומנם הוא יענש על חטאיו אבל בורא עולם יאהב את עם הבחירה לנצח נצחים ולעולמי עולמים ,כמו הורים שאוהבים את בנם היחיד ,במיוחד לאחר תלאות רבות שעברו איתו .
9.עלינו להעביר את המסרים החינוכיים לילדינו ,תלמידינו ,מתוך התלהבות ,כדי להטמיע בתוכם ,את האמונה ושיתוף הפעולה בדרך החינוך שאליה אנו רוצים להוביל אותם .
בפרק ל''ב פסוקים מ''ו- מ''ז אומר משה לעם '' שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ... כי לא דבר הוא רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה''.
יש לשים לב שהמילה ''רק'' מתפרשת להעברת מסרים שלא בדרך כוונה טהורה ,מכל הלב , צריך להעביר את המסרים כפי שציינתי מתוך הלב, תוך כדי שיתוף פעולה עם אותו תלמיד ,או ילדינו האישים ,שאנו מתכוונים לחנך.
10. הצניעות הינה מעלה עליונה בהתנהלותינו בכל אשר נלך .
הושע בן נון מלווה את משה לאורך כל הדרך ,משה מחליף את שמו של הושע ליהושע ,הוספה של האות י' שהיא אחת מאותיות השם ,שזה נחשב למכובד יותר ,אבל ,כאשר כאשר יהושע מקבל את תפקיד הנהגת העם הוא שוב מכונה הושע ,בשמו המקורי ,השאלה היא מדוע ? מהו המסר החינוכי בשינוי השם יהושע לשם המקורי הושע ?
ניתן בהחלט ניתן לראות בזה מסר של צניעות ,הושע חוזר לשמו המקורי ,השם שמסמל יותר פשטות ,ההרגשה שהוא נשאר כפי שהיה בעבר למרות התפקיד הנכבד שקבל ,האמירה היא אני חלק מהעם ללא שום התנשאות גם אם קבלתי מעמד מכובד של מנהיג העם .
לדעתי גם אם אנו המורים ,המפקדים המנהלים ,נקרין מסר כזה וניתן הרגשה ,לאלה שאותם אנו מובילים ,ההצלחה של כולם, תהיה הרבה יותר טובה תוך כדי שיתוף והפרייה הדדית של כל הצוות ושל כל חברה באשר היא .
אסיים בדברי עקיבא בן מהללאל במשנה ,מסכת אבות פרק ג משנה א ''דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון ''.
מאחל לכולם שנה טובה ומתוקה שנת בריאות והצלחה ,ממני באהבה גדולה חדד בועז

שבת שלום וחג שמח-הנהלת החברה לחקר המקרא.

www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org