פרשת האזינו - "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא " - נאום שירת הפרידה -ד"ר זאב (ווה) פרידמן *
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
נתפלל, נייחל ונקווה לשובם במהרה הביתה של 48 החטופים, הנמקים במאפליה במנהרות החמאס העמלקי, כבר 728 ימים.
משה בנאום הפרידה, המשתרע על פני שלוש פרשות- וילך, האזינו, וזאת הברכה, נמצא בשיא כוחו ופעילותו,במסע חייו ובתפקידו המנהיגותי: "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא נָס לֵחֹה " (דברים, לד', ז').
לא פשוט למשה האדם לפנות את מקומו כמנהיגו של עם ישראל. לא פשוט למשה בשר ודם, לוותר על חלומו ושאיפת חייו להיכנס לארץ המובטחת, עם העם אותו הוא מנהיג 40 שנה במסע המדבר. משה רבנו חווה באופן טראומטי את תהליך הפרידה האישי. משה נפרד מְרוֹם מעמדו, יורד מבמת ההיסטוריה ונאלץ בניגוד לרצונו, להעביר את שרביט המנהיגות ליהושע.
משה חווה את חווית אפקט הנבו שלו האישי וכך מתארת זאת פרשתנו: " וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל עַמָּיו. עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים, לב', מח'-נב') .
מהו אפקט הנבו?
הוא אותו פער דיסוננסי, שיש לקבל אותו ולהשלים עמו - בין הרצוי לבין המצוי, בין החלום לבין שִׁבְרוֹ, בין השאיפה לבין המציאות, בין ציפייה לבין היכולת למימושה, בין משאלת לב לבין היתכנותה, בין האכזבה לבין הקבלה.
משה מנחיל לנו תובנה חשובה: לכל אדם יש את אפקט הנבו שלו. גם לי משה, יש את אפקט הנבו שלי. כך המדרש מלמדנו: "אמר לו משה: ריבונו של עולם! אחר כול אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת ?! ... עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן הזה" (דברים רבה ט', ב').
אפקט הנבו של משה, שחלם וייחל לזכות, לפחות כתייר, שכף רגלו תדרך בארץ הנכספת, ולוּ רק לכמה דקות, וגם זה נמנע ממנו. משה אף מתחנן בפני הקב"ה:" וָאֶתְחַנַּן אֶל ד' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר... אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן"( דברים, ג', כג'- כה').תשובתו הנחרצת של הקב"ה לתחנוניו של משה מעצימה עוד יותר את אפקט הנבו: "וַיִּתְעַבֵּר ד' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ד' אֵלַי, רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי לֹא תַעֲבֹר, אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"( דברים, ג', כו'- כז').
המשוררת רחל( 1890-1931 ) ששאבה השראה בלא מעט משיריה, מהתנ"ך,הטיבה להמחיש לנו את אפקט הנבו, שהנחיל לנו משה: "קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת: הֲבָא? הֲיָבוֹא? בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ. זֶה מוּל זֶה, הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם שֶׁל נַחַל אֶחָד. צוּר הַגְּזֵרָה: רְחוֹקִים לָעַד. פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד שָׁמָּה , אֵין בָּא, אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה" (רחל,1930).
משה בנאום הפרידה מנחיל לנו מורשה -גם אני משה רבנו הגדול, הפנמתי והטמעתי בתוכי עם כל הקושי הנפשי והאישי, את אפקט הנבו שבתוכי, וכך אני מצפה מכל אחד להתנהל עם אפקט הנבו שבתוכו. עלינו לנהל את אפקט הנבו שבתוכנו ולשלוט בו שליטה עצמית ולא חלילה שאפקט הנבו ינהל אותנו וישלוט בנו.
הנה כי כן, אפקט הנבו אותו מנחיל משה בנאומו לדור ב' לקראת כניסתו לארץ וגם לאורך כל דורות זמננו, בא לידי ביטוי גם באופן מותו של משה:" וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ד', בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ד'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים, לד', ה'). דומה שמורשתו של משה באפקט הנבו, מציבה לנו תמרור אזהרה במקום קבורתו הלא נודע, שבו נאמר –דעו להפעיל את אפקט הנבו כצו אלוקי, בהצבת גבולות ומידתיות בכל סוג של מעשה פולחני סביב קברים. אני משה מונע זאת ממכם באופן מוחלט, בכך שמקום קבורתי לא נודע, אבל אתם שמקום קבורתכם נודע, דעו לרסן עצמכם ביחסכם לקברים הקדושים.
משה רבנו מתגלה כבשר ודם, המתמודד עם אפקט הנבו האישי שלו ,בתהליך פרידה ואובדן עוצמתי וטראומטי. משה מדגים ומנחיל לנו, כיצד עלינו להתמודד עם אפקט הנבו שלנו בחיים- של חלום ושברו, של ציפייה אל מול אכזבה, של רצוי אל מול מצוי, של משאלת לב ואי היכולת למלאה.
דומה שגם קהלת החכם באדם, אותו נקרא בסוכות בשבת הבאה, שָׁאַב את תובנותיו ממשה רבנו, בהתמודדותו האישית באפקט הנבו: "אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם, וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ "( קהלת רבה, א', יג').
משה נאלץ בעל כורחו ובניגוד לרצונו כבן אנוש, לסיים את שירת חייו. משה בוחר להשמיע את נאום הפרידה שלו, בשירה ולא בפרוזה.
הנאום מקפל בתוכו – עבר,הווה ועתיד. יש בו תוכחה לעם ישראל, אך גם נחמה לעתיד. משה איננו מסתפק רק בעדות לנאומו, כתיעוד היסטורי לדורות הבאים, בהביאו כעדים את השמים ואת הארץ : "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי פִי "( דברים, לב', א'), אלא הוא מבין שהמבחן יהיה בהשפעתו האפקטיבית של הנאום על בני ישראל. נכון שלאורך פרשות ספר דברים , משה נושא נאומים בנושאים רבים, אך הפעם בנאום הפרידה, זה שונה. נאום זה, אסור לו להיכשל. הצלחתו היא קריטית לנתיב דרכו העתידית של עם ישראל. אין להסתפק – בנעשה ונשמע. אלא – בנשמע ונעשה. הנאומים הקודמים מצטיירים כנאומי מונולוג. לא ברור מהטקסט לאורך ספר דברים , מה הייתה השפעתם על בני ישראל. לא ברור כיצד הגיבו? האם יצאו בתחושה של וואהה? מה הייתה מידת ההשפעה של הנאומים? לכן דומה, שבנאום הפרידה, יש הכרח להשתמש בכלי אפקטיבי, שיפעיל רגש ויחבר את הלבבות. במילה רגש, יש באותיותיה – שַׁגֵּר וגם גֶּשֶׁר. אלו שתי המילים שמשה מצפה להן בנאומו.
אז בכל זאת נשאל, מדוע משה בוחר לקיים את נאומו האחרון והמסכם, בפורמט של שירה ?
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל " ( דברים, לב', מד').
תורת השיווק והתקשורת מלמדת אותנו, שעל מנת להעביר מסר באופן אפקטיבי, שיוטמע, יופנם וישכנע את מקבל המסר, עליך לצרוב בדבריך, לא רק את תבנית ההיגיון והשכל, אלא לא פחות מכך, עליך לצרוב את תבנית הלב והרגש. לכן, נבחר כלי השימוש בשירה , שכולו רגש ותעצומות הנפש, כלי שגורם לרטט לבבות ולחיבור עמוק. השימוש בכלי של שירה מעצים את הרגש לגבהים אדירים וגורם לדיבוק של חברים.
יתכן גם שמשה שסבל מפגם כבדות הלשון: "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל ד' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי" ( שמות, ד', י') והיותו נתון בסוג של פוסט טראומה, מנאומו הראשון את עם ישראל במצרים ותוצאותיו: "וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה "( שמות, ו', ט'), משה בוחר לנהל את נאום הפרידה באופן האפקטיבי והמשפיע ביותר, בדרך השירה והרגש.
אנו יודעים שאנשים כבדי פה ולשון, באים לידי ביטוי מרשים, עת הם שרים ומעניקים בשירתם הזורמת לשומע ולמאזין, קורת רוח ממילות השיר ומשמעותן.
אך דומה שכבדות הלשון של משה,היא איננה הסיבה הבלבדית לבחירת כלי השירה בנאום הפרידה.
עדות לגדולתה של שירה, בהיותה של התורה הנקראת - שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"( דברים, לא', יט'-כב'). מפרש הרמב"ן ( 1194-1270): " ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה"
ראויה להדהד באוזנינו, פרשנותו של הרב פרופ' יונתן זקס( 1948- 2020), לפרשות וילך והאזינו, למשמעותה של התורה כשירה וכך הוא כותב:" ומדוע נקראת התורה שירה? כי אם רצוננו להוריש את אמונתנו ואת אורח חיינו לדור הבא, אנחנו מוכרחים לשיר. התורה צריכה לדבר אל הרגש, לא רק אל התודעה...המוסיקה היא הממד הרגשי של התקשורת, האמצעי שלנו להביע רגש. המוסיקה היא מרכיב כה חיוני בשיח שלנו... היהדות היא דת של מילים. אולם בכל פעם ששפת היהדות שואפת אל הרוחני, היא מבקיעה אל השירה, אל הניגון, כאילו ביקשו המילים עצמן לנוס מכוח המשיכה של המשמעות המוחלטת. יש בניגון דבר מה המרים את עינינו אל מציאות שמעבר לנתפס. מילים הן שפת הדעת, מוזיקה היא שפת הנפש... כאשר היהודים מדברים, הם לא פעם מתווכחים. אך כאשר הם שרים, קולותיהם השונים יוצרים הרמוניה ... המוזיקה היא שפת הנשמה, ובהגיעו אל גובהה של הנשמה, נכנס היהודי בשערי האחדות האלוקית, המתעלה על הניגודים שבעולמות הנמוכים יותר".
נאום הפרידה של משה, המתנהל בשירה, ואני מניח שגם עם לווית חן של ניגון, כפי שרק אתמול חווינו את עוצמתה של השירה, בתפילת יום הכיפורים. הבה נדמה לעצמנו אמירת הפיוט – ונתנה תוקף, ללא לווית שירתה, המועטרת בקדושה ובטהרה מבית היוצר המוזיקלי, של המלחין יאיר רוזנבלום (1944 –1996). שכן, עוצמת הרגש בהארת יצירתו האלוקית של רוזנבלום, שוברת מחיצות בין אנשים ובין מגזרים. כך למשל, בערב יום כיפור, הוצפו הרשתות החברתיות הדיגיטליות בהופעה של מקהלת חסידי סאטמר, שביצעו את ונתנה תוקף, בלחנו של יאיר רוזנבלום. מי היה מאמין לחיבור שבין החסידים לבין יאיר רוזנבלום. האם אין בכך דוגמא מוחשית, להארתה של תפילת כל נדרי המכילה את כולם ? כך גם, לא היינו יכולים להתחבר רגשית לתפילת כל נדרי העוסקת בשבועות, נדרים וחרמות, ללא הלחן המסורתי האלוקי ,שכולו רגש וחודר ללבבות העולם היהודי לדורותיו. כך גם בהופעתו המרגשת של הזמר ישי ריבו בקיסריה, בחווית שיריו- סדר עבודת הכהן ואוחילה לאל, ביום הכיפורים.
הנה ניצב משה בסוף דרכו בנאומו בפרשתנו, כשליח ציבור של עם ישראל, מְלֻוֶּה בשירתו בשני עדיו – שמים וארץ: "הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה ,וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי פִֽי"( דברים, לב', א') .
משה פונה כשליח ציבור לעם ישראל: "לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל...וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ ( דברים, לא', יט')".
שבת שלום וגמר חתימה טובה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד-ב"ה. לפרשת האזינו תשפ"ו-
שֶׂכֶל וְרֶגֶשׁ -
שירת האזינו היא שירת תוכחה קשה. בתלמוד נאמר כי את שירת האזינו קראו בבית המקדש בהמשכים במשך שש שבתות בעת הקרבת קורבן מוסף, וזאת על מנת שניתן יהיה להפסיק לקרוא עקב מקומות קשים בכתוב. שירה היא דרך הבעה נעלה הנובעת מהתבוננות בנפלאות הבריאה. התורה כולה נקראת שירה.
שירת האזינו בנויה כמעגל מחזורי. ה' בחר בעם ישראל, הם חטאו, נענשו וחזרו בתשובה. הא-ל קיבל אותם ונפרע מאויביהם. משום שפעולה מחזורית לפנינו, יש צורך בעדות של גורמים נצחיים ומדויקים כמו השמים והארץ. על כן נאמר: " הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי ". (דברים לב, א).
פתיחה זו היא גם קריאה לפרט להקשבה ולהפנמה. דווקא על סיפּה של ארץ ישראל אליה אמור העם להיכנס, קיימת הסכנה של חטא. שדות וכרמים, ושפע כלכלי יכולים לתעתע באדם. לטעת בו את תחושת " כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז). על כן מזהיר הפסוק : "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט ... וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ ...ֹ " (האזינו, טו). מתוך הטוב שיורעף על העם הם עשויים לשכוח את הא-ל, להיות כפויי טובה, כאותו ילד מפונק החושב שהכול מגיע לו ואינו מכיר תודה להוריו. הסכנה היא בהעדר ההבנה שכל הטוב הזה מקורו בברכת ה', והוא יכול גם לחלוף. לאדם בחירה חופשית להיות צדיק כמשה או רשע כירבעם. האדם אינו נשלט רק על ידי שכלו אלא גם על ידי יצריו, שהם כוחות חזקים מאוד. "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ", כמו שאמר ה' לקין לאחר רצח הבל. האם אדם יכול לשלוט ביצרו? כן. הא-ל אומר לקין: " וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ ". אמנם יצר לב האדם רע מנעוריו כפי שאומר ה' לאחר המבול, אך האדם נברא בצלם אלוקים, והא-ל נפח באפיו נשמת חיים ורק אז הוא היה לנפש חיה. בחירה חופשית שהיא מתנה נפלאה שניתנה רק לאדם, בנויה על כך שיש לו היכולת להבחין בין טוב לרע. על כן הוא נענש כשהוא בוחר ברע.
שירת האזינו מדגישה את העובדה כי דרכי ה' הם דרכי צדק ומשפט, "הצור תמים פועלו", ואילו עם ישראל מכונה "דור עיקש ופתלתל". אך גם כאשר נענש העם בהסתר פנים אלוקי, אין זו נטישה. כמו אב המסתיר פניו מבנו בעת משחק, אך האב נמצא שם. "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם " (שם לג, כ). 'אראה מה אחריתם', מעיד על כך שה' לא נטש. הוא ממשיך לעקוב. ברית סיני בין ה' לעמו יסודה באמונה בא-ל. "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: " (ירמיהו ב, ב), אומר ה' לעמו. גם כשחטאו בחטא העגל הם נשארו בנים לה'. "בנים אתם לה' אלוקיכם", הוא מצב קבוע שאינו מותנה בהתנהגות. יכול אב לקצוף על בנו, אך הוא עדין אוהבו כאהוב אב את בנו.
ה' מוכן תמיד לקבל את האדם השב אליו. הוא אף מוכן לסייע בידו. "פתחו לי פתח כפתחה של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם", שהרי "הבא ליטהר מסייעין אותו". ה' מחכה לנו כפרטים וכעם. "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: " (פרשת ניצבים ל, יט-כ). הדבר הוא בהישג ידנו. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"(שם, יא-יד). אך על מנת להצליח במשימה, על האדם להיות סקרן וְעָנָו (תכונות שאפיינו את משה). סקרנות היא הרצון לחקור ולהבין, והענווה היא ההכרה כי לא הכול ברור לנו כבני אדם, ואם איננו מבינים דרכי הבורא, אין פירוש הדבר שהעניין שגוי או לא קיים. הבעיה היא אצלנו. נפלאות ונסתרות דרכי הא-ל.
שני מנגנונים יש לאדם, שכל ורגש. אינטליגנציה שכלית ואינטליגנציה רגשית. שתיהן חשובות ביותר. ללא אמפתיה וסימפתיה יהיה האדם רובוט חכם, לא יצור אנושי. הרב דב יוסף סולובייצ'יק אומר כי המסורת עוברת מדור לדור דרך האב "שמע בני מוסר אביך" וגם דרך האם. "ואל תיטוש תורת אמך". חלק מתורת האם אינו וְרבְָּלי. אנו מכירים את הגעגוע לקול האם השרה לנו, לריח מאכלי השבת וטעמם, ולליטוף של אימא, גם אצל אנשים מבוגרים. ריח של חלת שבת ושל דג של שבת מעורר געגוע גם אצל אדם שאינו שומר מצוות. מה שמחבר אותו לשבת הוא החלק הרגשי. הזיכרון בא תמיד עם חיוך ועם לחלוחית בעיניים. זהו אלמנט חזק ביותר. הנביאים היו בעלי אינטליגנציה רגשית. והם זעקו על עוול חברתי. נגד חמס ועיוות דין. למען צדק, רחמים וחסד.
פרשת האזינו כתובה כשירה שהיא שפה נעלה. השיר והניגון כובשים אותנו. כאשר בא מרצה דגול לעיר, יבואו לשמעו אנשים שנושא הרצאתו קרוב ללבם. אך בבוא נגן דגול או חזן ברמה גבוהה, יבואו רבים לשמעו. שירה מושכת את הלב וחודרת אליו. היא שפה עוצמתית המתנחלת במעמקי הנפש ומציידת את האדם בכוחות רוחניים גדולים יותר להתמודד עם היצר הרע. הפיוטים הנאמרים בשירה בתפילות ימים נוראים (לדוגמה אבינו מלכנו), יוצרים רושם עז בלבנו. על כן בוחר משה לומר תוכחה בשפת השירה.
משירת העשבים
מילים: רבי נחמן מברסלב]לקוטי מוהר"ן תנינא סג] ונעמי שמר
לחן: נעמי שמר
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק
וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.
לבלומה דיכטוולד. ז' תשרי תשפ"ו
&
פרשת האזינו תשפ"ו-שיר של יום ופרשת האזינו-
אריה דיכטוולד.
שלש הפרשות, ניצבים,וילך האזינו, הן חטיבה אחת שפוצלה לצורך קריאת התורה וסיומה במשך שנה. סוף פרשת וילך היא הקדמה להאזינו:
(כט) כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי־הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־תַעֲשׂוּ אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:(ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם: (דברים פרק לא )
מה היא השירה הזאת? לפי רש"י הכוונה לפרשת האזינו שיש בה נבואה לעתיד בני ישראל והיא תהיה עדות – "ענתה השירה הזאת לפניו לעד על כך שהתריתי בתוכה על כל המוצאות אותן". כלומר, לא תוכלו להתחמק ולומר לא הותרנו או לא ידענו. נכדו מבִּתו רבי שמואל בן שמואל -רשב"ם (המאה הי"א) טוען אחרת. שירה במקרא היא סידור דברים היינו פירוט של פיסות מידע בצורה מיוחדת ודידקטית, ולכן האזינו נקראת שירה " שמעידה עליהם פורענות לכשיעברו על המצות ויבינו כי בחטאותם לקו" ההבדל ביניהם אינו גדול. ללמדנו שגם דברי תוכחה ומוסר ניתן להעביר כשירה. (היום היינו מבקשים לקבל מצגת עם אפקטים והנפְשות!).
אחד התפקידים המרכזיים של הלויים במקדש, הוא לשורר על קרבנות הציבור שהתדיר ביניהם הוא קורבן התמיד שהיה קרֵב פעמיים ביום. מצווה זו נלמדת ע"י חז"ל במסכת ערכין (דף יא עמוד א) מהפסוק בפרשת שופטים (דברים יח, ז):" וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה' " - איזהו שירוֹת שבשם? הוי אומר: זה שירה. שירת הלויים הייתה מתקיימת בעת הקרבת קורבנות ציבור בשעת ניסוך היין. עיקרה של המצווה הוא דווקא בשירת הלויים בפיהם, לעומת זאת, הניגון בכלי נגינהאינו מעיקר המצווה. לא נרחיב יותר.
הבבלי במסכת ראש השנה (דף לא עמוד א)מגלה לנו מה שוררו בכל יום:
... בראשון1 מה היו אומרים – (תהלים כ"ד, א):לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:= על שם שקנה והִקנה ושליט בעולמו.
בשני ... (תהלים מח, ב) גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר־קָדְשׁוֹ = על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן.
בשלישי ...(תהלים פב, א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת־אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט = על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו.
ברביעי ... (תהלים צד א) אֵל־נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ= על שם שברא חמה ולבנה, ועתיד להיפרע מעובדיהן.
בחמישי ... (תהלים פא ב): הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב - על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו.
בששי ... (תהלים צג, א) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט = על שם שגמר מלאכתו, ומלך עליהן.
בשביעי היו אומרים (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת = ליום שכולו שבת. =משנה מסכת תמיד פרק ז משנה ד: שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים]
בשבת, בראש חודש ובחג היו מקריבים קורבן נוסף הוא "קורבן מוסף" (כנגדם אנו מתפללים תפילת מוסף).
ומה היו משוררים בעת הקרבת קורבן מוסף של שבת ?
...(בהמשך הגמרא הנ"ל בתרגום קל) במוספי השבת מה היו אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב: הזי"ו ל"ך. ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: כדרך שחלוקים כאן - כך חלוקים בבית הכנסת =כך גם הפרשיות של פרשת האזינו]. ... ( ראש השנה לא עמוד א )
מה ראשי התיבות של הזי"ו ל"ך ?
רש"י :....הזי"ו ל"ך - פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים, הראשון - האזינו, השני - זכור ימות עולם, השלישי - ירכבהו על במותי ארץ, הרביעי - וירא ה' וינאץ. עד כאן ששה פסוקים לפרק, ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי - לולי כעס אויב אגור, הששי - כי ידין ה' עמו
מדוע נעשתה הבחנה בין ימות השבוע לשבת בעת שירת הלויים?
מהרש"א (ר' שמואל אליעזר בן ר' יהודה הלוי איידלס), (מאות ט"ו-ט"ז ) בפירושו "חידושי אגדות" על אתר: במוספי דשבת כו' הזי"ו ל"ך כו'. והם כלל שירוֹת שבתורה וקבעו אותן שירות ביום השבת לפי הקדושה ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כל כך ולסימן טוב חלקו פרשת האזינו לז' חלקים בראשי תיבות הזי"ו ל"ך ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו: (=כך גם פירש רבנו בחיי במספר מקומות)
להלכה נקבעה החלוקה הזו (שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכח סעיף ה) : פרשת האזינו מחלקים פרשִיותיה כדרך שהיו מחלקים אותה במקדש, שהיו קוראים השירה פעם אחת לששת ימי השבוע וסימן: הזי"ו לך...
והסיבה שנותן הרמב"ם לחלוקה בין הקרואים
הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג: ... ולמה פוסקין בה בעניינוֹת (בקטעים הנ"ל) אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה. =לרוב, פרשת האזינו נקראת בעשרת ימי תשובה].
(ועוד טעם לחלוקה ראה ספר אבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות)
ספר החינוך המאה הי"ג ברצלונה)1] מסביר שהטעם לקורבן מוסף בשבתות ומועדים .. כדי שנקבע במחשבתנו עם מעשה הקרבן גודל היום ורוב קדושתו וכי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו',
מדרש פלאי מצאתי על פרשת שמות (שמות רבה (וילנא) פרשה א) " ... וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם..: " ראה (=משה) שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח בו. = וזה מה שאנו אומרים בתפילת שחרית של שבת "ישמח משה במתנת חלקו" שירת מי שקרן אור פניו- ובזכותו ניתנה לנו השבת
# צא ולמד: ניצבים וילך: חידוש הברית ופרשת התשובה. פרשת האזינו: פרשת התוכחה ופרשת ההיסתוריה (היסטוריה שיש גלוי והסתר-עבר ועתיד). מחולקת בפרקי הזי"ו ל"ך ותוכנם: מעשי ה' ישרים, יש שכר ועונש, כל קורות העם במדבר, כולם השגחה ותוצאה של העם הנבחר ע"י ה', ניסים גלויים. מהמדבר לנחלת אבות, שם שכחו את ה' ומרדו בו בעבודה זרה. התוצאה–גלות, חורבן והסתר פנים-חילול השם, סכנה מוחשית. ה' חס על עמו מענישם, ולבסוף, נקמה בגויים ושיבת ציון-גאולה. קורבן התמיד, קורבן עולה הנשרף כליל. כך גם מוסף של שבת. שיר של יום המלווה את קורבן התמיד מביא כל יום מסר אחר, שיש בו דמיון מסוים לפרקי האזינו. במוסף שבת, הלווים משוררים את פרקי האזינו כל שבת פרק במחזוריות. קורבן העולה יש בו יסוד של כפרה על הרהורי הלב. רמב"ם (מורה נבוכים חלק ג', פרק ח) ביאר את המדרש: הרהורי עבירה חמורים יותר מאשר העבירה עצמה, שכן כאשר אדם מבצע עבירה עושה זאת באיבריו, ואילו כאשר הוא מהרהר בדבר עבירה, הוא מטמיע את העבירה בשכלו ובתודעתו, החלק היותר נעלה של האדם. הרהורי עבירה הם של היחיד-הקורבן הוא משל ציבור. זהו המסר בשירת הלווים, פרקי תהילים (שירת היחיד) ושירת האזינו (היא תוכחת משה לעם), קורבן התמיד ומוסף של שבת הם של כול הציבור.
שנה טובה וחתימה טובה- אריה דיכטוולד.
ו' תשרי תשפ"ו -א. מקובל לחשוב שמדובר ברבי אהרן בן ר' יוסף הלוי מברצלונה הרא"ה] בברצלונה שבספרד במאה הי"ג.
&
לפרשת האזינו תשפ"ו -מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 362-"
גיבור כארי"- חיים קופל
1) "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" ( לב,יא). ומסביר רש"י על אתר, כמו הנשר, שלא נכנס לקינו בהפתעה, אֶלָּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף, בֵּין הָאִילָנוֹת, כדי שגוזליו יתעוררו בהדרגה, ויהיה להם כח לקבלו. כך הקב"ה, במתן תורה, לא בא לישראל בהפתעה, אלא בא קודם לשעיר (עשו), אח"כ להר פארן (בני ישמעאל) ועוד. כך שבני ישראל יכלו להתכונן לקראת בואו.
2) רש"ר הירש, לומד דבר נוסף מהדימוי לנשר. הנשר מגביה עוף, והוא אינו חושש מעופות שיעופו מעליו ויפגעו בגוזליו. לכן הוא נושא אותם על גבו, לא כשאר העופות שנושאים אותם בצמוד לבטנם. אבל, אומר רש"ר הירש, זה מחייב את הגוזלים, לקום ולקפוץ על גבו של הנשר, בכדי שיישא אותם. ואולי, מכאן רמז, לנאמר " פתחו לי פתח כחודו של מחט" ורק אח"כ אפתח לכם פתח.....
3) ראינו שהתורה משתמשת בדימוי של בע"ח בכדי להמחיש את הנהגת ה' עם בני ישראל. ונראה עוד דוגמאות לכך, שבהם השתמשו חז"ל.
4) יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עֹז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כַּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אבות ה,כ). סביר, שיהודה בן תימא היה רוב הזמן בבית המדרש, ודאי לא בגן חיות, מדוע אפוא הוא לקח דִּימּוּיִים מעולם החיות? ובכלל, כיצד יכולים אנו להדמות לאריה, הרי האריה נולד עם כוחות ותכונות מסוימות, ואיך נוכל להדמות לו? התנא היה יכול לומר: תהיה גיבור בעבודת ה' שלך, מִבְּלִי לְהִזְדַּקֵּק לְדִמּוּי לְחַיּוֹת.
5) בכדי להבין את המשל ומשמעותו, ניקח את האריה כדוגמא ונתבונן בו. האריה הוא גיבור גדול, מלך החיות, אבל האם הוא התאמן בכדי לקבל את כוחו וגבורתו? האם מישהו לימד אותו, את אָמָּנוּת הַגְּבוּרָה, בכדי להגיע לרמה כל כך גבוהה? התשובה היא שלילית. האריה נולד עם התכונות הללו. כנ"ל הנשר, שנולד עם תכונות, וּמוֹטַת כְּנָפַיִם שמאפשרות לו להגביה עוף.
6) לכן אומר לנו יהודה בן תימא, עלינו ללמוד, בעבודת ה' שלנו, לא רק להיות גיבורים, אלא לְהַגִּיעַ לְהַטְמָעָה, כך שהגבורה תהיה חלק מאתנו. אין אנו צריכים ללמוד זאת בחוץ, אלא זה צריך להיות חֵלֶק אִינְטֶגְרָלִי מֵאִתָּנוּ "אוֹרְגָּנִיזְם אֶחָד".
7) ניקח לדוגמא, אדם שמכניס ידו לאש, אם היה צריך לחשוב על הנזק שיגרם, ועל התגובה הרצויה על ידו, הייתה ידו מִתְמַלֵּאת בֵּינְתַיִם בִּכְוִיּוֹת. לכן ברא לנו הקב"ה אִינְסְטִינְקְטִים, שברגע שאנו מרגישים, נגיעה באש, אנו מיד נסוגים מהמקום, מבלי להבין, למה אנו עושים זאת.
8) אדם צריך לקבוע לעצמו, סדר יום קבוע, ולקיימו (גבורה) , בהמשך עליו להרגיל עצמו בכך, עד שזה יהפוך אצלו לְטֶבַע, אִינְסְטִינְקְט. גיבור כארי, הכוונה לגיבור בעבודת ה', שֶׁגַּם הִפְנִים וְהִטְבִּיעַ תְּכוּנָה זֹאת, כאילו נולד עימה. ועתה היא חלק ממנו "אוֹרְגָּנִיזְם אֶחָד". (מתוך שיחה של הרב אברהם שטרית שליט"א).
9) תשובות לפרשת וילך
"ועתה כתבו לכם את השירה..." (לא,יט). מי אמר למי וּבְאֵיזֶה הֶקְשֵׁר: "אַתָּה צוֹרְבָא מִדְּרַבָּנַן, אֲבָל עַם הָאָרֶץ מִדְּאוֹרָיְתָא"? (אתה תלמיד חכם מדרבנן, אבל עם הארץ מהתורה). (רמז: רב מירושלים, נפטר לפני כ- שבעים שנה).
תשובה: המדובר ברב רְאוּבֵן זֶעלִיג בֶּנְגִיס. מח"ס לְפַלְגוֹת רְאוּבֵן. גאב"ד של העדה החרדית בירושלים. ת"ח גדול, סיים את הש"ס מעל מאה פעמים. מאד חרה לו שת"ח לא לומדים תורה ונ"ך, והמעט שהם יודעים זה מתוך לימוד הגמרא. לכן כל אברך שבא לבקש ממנו "סְמִיכָה" לְרַבָּנוּת הוא בחן אותו גם על התורה. ומעשה באברך שבא להבחן, את הגמרא אומנם ידע היטב, אבל את התורה לא ידע. ואז אמר לו הרב, אתה ת"ח מדרבנן, אך עם הארץ מהתורה (תרתי משמע, שהרי אינך יודע את התורה..).
10) שאלות לפרשת האזינו
א) איזה איבר מגוף האדם מופיע בפרשתנו, אך אינו מופיע פעם נוספת, בכל התורה?
ב) "אחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" .( שבת קו.). מָה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים לפי פרשתנו?
שבת שלום -מחיים קופל
מעדנים 362 פרשת האזינו תשפ"ו-תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com - או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת האזינו - "האזינו השמים ותשמע הארץ..."=יגאל גור אריה
סוגיית המנהיג שנכשל מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. במוקד עומדת דילמה גדולה. מצד אחד אם המנהיג נכשל ועבר על ציווי מקור הסמכות שמינתה אותו, הרי שדינו להיות מודח ואם הדברים אף נעשו במזיד אפשר שגם יש להעמידו לדין. מאידך, התייחסות שכזו עלולה להרחיק כל אדם מנכונות להנהיג. אם הנהגה היא תחום לא סלחני לטעויות, הרי שמי שבכל זאת יגיע לעמדת הנהגה ימנע מלהודות בטעויות, וממילא לא יהיה תהליך מסודר של תיקון תקלות ויצירת מתאר שימנע כישלונות בעתיד.
*סוגיית המנהיגות מעסיקה אותנו בכל תחומי חיינו* – במשפחה, בקבוצה, במדינה ובעולם. השאלה הראשונה אותה היינו שואלים היום היא האם המנהיגים עוברים מסך? משה כנראה לא היה עובר. יהושע - בסימן שאלה...??
תורות שלמות עוסקות בהגדרות מקצועיות, בהדרכה, בהכשרה ובבניית יכולת המנהיגות. בעבר היה נהוג לייחס את יכולת המנהיגות להשראה אלוקית(גנטיקה) כביכול, ל"כריזמה". כיום מקובל יותר לחשוב כי מדובר בפוטנציאל הקיים במידה זו או אחרת בכל אדם, וניתן לפתח ולטפח אותו, ואפילו להתאימו למציאות ולתקופה. על בסיס גישה זו התפתחו בעשורים האחרונים טכניקות וטכנולוגיות לפיתוח וטיפוח מנהיגות. למרות קיומם של הבדלים בולטים בין הגישות השונות, כולן מסכימות פחות או יותר על ההגדרה שהמנהיגות מבוססת על קיומן של יכולות אנושיות מסוימות אצל המנהיג. ניתן למנות את היכולות שיש לגביהן הסכמה רחבה ביותר:
סוגיה זו שעלתה בחברה הישראלית פעמים רבות בשנה האחרונה, כלפי קציני משטרה שהתרשלו, כלפי הנהגה מדינית שקיבלה החלטות שגויות בחינוך, כלכלה, חברה, אחדות העם, ערכים, מגילת העצמאות הקורונה-בעיית ניהול ועוד..., הביאה לדיון ציבורי, הפגנות בו ניתן להציג את האמת שיש בכל אחד מהצדדים, ולא ניתן לטעון שאין היגיון באחד מהם.
דברי התורה בסוף פרשתנו עוסקים אף הם בדילמה זו, אך מכריעים בצורה ברורה לכיוון אחד: "...עֲלֵּה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶה הַר נְבוֹ אֲשֶר בְאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶר עַל פְנֵּי יְרֵּחוֹ, וּרְאֵּה אֶת אֶרֶץ כְנַעַן אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל לַאֲחֺזָה: וּמֺת בָהָר אֲשֶר אַתָה עֹלֶה שָמָה וְהֵּאָסֵּף אֶל עַמֶיךָ, ....כִי מִנֶגֶד תִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָמָה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אֲנִי נֹתֵּן לִבְנֵּי יִשְרָאֵּל"
משה המנהיג הנערץ, שהוציא את עם ישראל ממצרים, זכה לקבל את התורה במעמד הר סיני, ועמד בראש המסע במדבר – אינו נכנס לארץ ישראל בשל העובדה שנהג שלא כשורה בנושא מסוים, ולא עומדת לו הצלחתו הגדולה בכל שאר התחומים. לא זו בלבד, אלא שגם תחינתו להיכנס לארץ כאחד העם בתחילת פרשת ואתחנן – לא התקבלה, והוא מת מחוץ לארץ.
*להיות מנהיג זו לקיחת אחריות,אחריות אישית ולשלם מחיר כבד על טעויות שנעשו בדרך!! כך גם גובה עוצמת הדרישות, כך גם המחיר שיש לשלם. משה לא זכה לממש את כל חזונו וציפיותיו.*
*מתי מנהגנו יבינו מהי מנהיגות/לקיחת אחריות* ?
שבת שלום!-גמר חתימה טובה!!!*יגאל גור אריה*
&
האזינו -דובי פריצקי-קק"ל
(פרשת הבר מצווה שלי)
מילים מצמיחות כנפיים,
כשהן נטמעות בשיר.
משה פונה אל הלב,
מדבר אל הרגש,
כי את אלה – נזכור.
שירת האזינו –
סיפורו של עם:
עבר ועתיד,
חטא ועונש,
חורבן וגאולה.
“זכור ימות עולם,
בינו שנות דור ודור;
שאל אביך – ויגדך,
זקניך – ויאמרו לך.”
אנו עומדים על כתפי אבותינו,
ילדינו יושבים על כתפינו.
וכאשר העם יפנה עורף,
צרות יגיעו.
אך השירה –
לעולם לא תישכח,
והיא תשיב את הלב
אל אלוקיו.
בין שפע לחורבן,
ובין חורבן לגאולה –
כך אנו צועדים
בהיסטוריה,
ובחיינו הפרטיים.
דו־שיח מתמשך
בין שמיים לארץ,
בין האידיאל
למעשה.
האל דורש אחריות,
ובה נמדד האדם.
האדם הראשון ברח ממנה –
וגורש.
אך אם ניקח אחריות –
עולמנו ישוב להיות
גן עדן.
המצוות – לא למען האל,
כי אם למעננו.
בחירה חופשית בידינו,
מתנה יקרה,
אך כזו הטוענת:
קח אחריות על מעשיך.
הארץ – ניתנה לנו,
אך עלינו לכבוש,
לשמור, להגן.
התבואה – נמסרה,
אך עלינו לחרוש,
לזרוע, לקצור.
עולם שפע קיבלנו,
ובידינו להפוך אותו
לעולם של ערכים
ומוסר.
נמשיך לשאוף לתיקון עולם,
נמשיך לחלום ולבנות,
עולם טוב יותר
לנו ובנינו ובנותינו.
שבת שלום
מאשקלון️- דובי פריצקי-קק"ל
***********************************************************************
*כל הכתוב במייל הוא על אחריות הכותבים.
