ישראל קרישטל
לתרומה הכנסו לאתר עם אישור החזר מס 46 : www.hamikra.org
******************************
השבוע הסתיימו חודשיים של החופש הגדול בו ישבו מורים ותלמידים מבתי ספר ממלכתי עם המורים והמנחים ולמדו לקראת חידוני התנ"ך שיהיו בשנה הבאה.זה לא מובן מאלין ! זו העשייה שלנו המיזם "תנך בראש" של החברה לחקר המקרא .
*****************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא ממשיכה. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יז' אלול, תשפ"ה -10.9.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "כי תבא" תשפ"ה
מרצה : ?
הנושא: ?
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
*****************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
15 דקות (ארוך מהרגיל ומאד מעניין) על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על:
"פרשת- כי תצא- (2מאמרים)"
https://drive.google.com/file/d/1nAvF_06_cWf_QG3kYM4Dh5F01_T1ldqL/view?usp=drivesdk
https://drive.google.com/file/d/1sDA0IDoi0aWVGWdJnIBCSp_
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
******************************
פרשת כי תצא-תשפ"ה: " אִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ" - נאום התיקון של האַחִים וַהאֲחָיוֹת -ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
ישראל במלחמה – 700 ימים. אנו מייחלים ומתפללים בתקווה, להשבתם של 48 החטופים הביתה.
משה בנאומו בפרשתנו, מתמקד בחשיבות מרקם היחסים בין אַחִים וַאֲחָיוֹת ומציין 15 פעם, את השם- אָחִיךָ . נאומו של משה בפרשתנו הוא נאום התיקון של האַחִים וַהאֲחָיוֹת.
הנה שני אזכורים: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ" (דברים, כב', א' ) . מפרש רש"י: "וְהִתְעַלַּמְתָּ -כובש עין וכאילו אינו רואהו". כך נראית התעלמות וניתוק בין אחים.
אחיך- הוא לא רק האח הביולוגי האישי, אלא הוא גם האח הקולקטיבי.
אחיך - הוא לא רק האח שאותו אתה אוהב, זאת לא חוכמה גדולה, אלא ובעיקר גם האח, שהיחסים ביניכם התקלקלו ועלו על שרטון. נאומו של משה בפרשתנו מציב לפנינו תמרור דרכים ואתגר – כל שבר וקרע ,ניתן לריפוי ולאיחוי, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, כל מה שמקולקל ניתן לתיקון. נאום התיקון של האַחִים וַהאֲחָיוֹת, יביא לתיקון עולם. המושג "תיקון עולם", או בארמית: תיקון עלמא, הוא אחד המושגים העמוקים במסורת היהודית. כך אנו אומרים בתפילה -"לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי ".
מספרים על ילד קטן שקיבל דף עם ציור של כדור הארץ. הוא קרע אותו לחתיכות קטנות, אביו כעס וביקש ממנו להרכיב את החתיכות מחדש לתמונה אחת. תחילה נראה היה שאין סיכוי – כי הציור היה מורכב ומלא פרטים. אבל הילד הבחין, כי בצדו השני של הדף היו מודפסות האותיות והמילים הפשוטות- בן אדם ... אחים ואחיות ביחד. הוא התחיל להרכיב את האותיות והמילים, וכך נוצר הטקסט המלא. וכאשר סיים לחבר את הכתוב, התמונה של העולם בצד השני התחברה מאליה. הנה דוגמא, שאפשר לתקן.
כך ימימה אביטל ( 1929-1999 ) קוראת לתיקון: "לפני התיקון, המחשבה והלב רבים ביניהם. בינה היא התיאום בין המחשבה ללב...כשמסכימים לתת מקום בתוכנו גם לשגיאה וגם לתיקון, הם מתחילים לרקוד ביחד"( המקור: הספר- "עד שליבך יתנגן" - לימוד ימימה, אלומה לב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2023).
סכסוכים וריבים בין אחים ואחיות במשפחה גרעינית וביולוגית, כמו שאומרים – במשפחה הכי טובה, בנראותה כלפי חוץ, יש להם זיקה גם לסכסוך הקולקטיבי האוחז בנו בעם, שמשתקף במחלוקות , בשסעים וביצרים הפועמים, שמנכיחים גם שנאה ואלימות מילולית ופיזית. זאת לדעת – משפחה לא בוחרים, אבל בוחרים איך להיות משפחה. זה רק נתון בידינו.
הזיקה בין המשפחה הגרעינית לבין המשפחה הקולקטיבית, משתקפת במאמר שכתב פרופ׳ שלום רוזנברג( 1935-2023) על ערך המשפחה בחג הפסח, שבו הוא מצטט את שמשון רפאל הירש ( 1808- 1888) : ״לבניית ישראל כהוויה חברתית, בה אדם לאדם-ריע, יש תנאי הכרחי, קיומה של משפחה, בריאה ואיתנה. ואכן, לזבח הפסח, ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו, יש גוון משפחתי בולט. בכך, קובע שמשון רפאל הירש, מלמדת אותנו התורה שליכוד המשפחה, ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב ,המשפחה המורחבת, הם יסוד העצמאות. הרס המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה...המשפחה עלולה להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני, אלא אף כשהיא טובעת בשפע.....החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות, בקולו של האב, באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע. החבורה המשפחתית המתכנסת ל״סדר״ ,מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״.(מוספשבת, "מעריב" 26.3.2010 תש״ע),
את המחויבות לאחיך הגרעיני או הקולקטיבי גם אם הוא שונאך, בנאומו של משה בפרשתנו, המתכתבת עם דילמת האח – למי עליך לעזור תחילה, לאח השנוא עליך או לאח האהוב עליך ? , כבר הזכרנו במאמרינו במקום אחר בתורה:" כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כג', ה'). אדם עומד מול שני חמורים, הראשון, של האח שאתה אוהבו במצב שזקוק לפריקה. השני, של האח שאתה שונאו, במצב שזקוק להקימו. הרי ידוע שעדיפות ראשונה, היא קודם לסייע בפריקת החמור. אבל כאן העדיפות ניתנה דווקא לחמור של האח אותו אתה שונא, ומחייבת אותנו לסייע לו ראשונה , בסיטואציה של דילמת האח. מדוע? עונה הגמרא: " כדי לכוף את יצרו". (מסכת בבא מציעא לב' עמ' ב'). הנה ההוכחה שכל סכסוך ניתן לתיקון. כך משה בנאומו בפרשתנו: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת, הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף: פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ"( דברים, כה', א'-ג'). לא אחת אנו שומעים על סכסוכי אחים ואחיות, שמתגלגלים לפתחו של בית המשפט, אבל תשומת הלב בנאומו של משה – שבסוף, הריב , הסכסוך והרשע, עוברים טרנספורמציה, לסטטוס של –"אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ". כלומר, לא אח שהוא רחוק מהעין. משה בנאומו בפרשתנו מחזיר אותנו שוב, לסכסוך הבראשיתי שבין האחים – יעקב ועשו האדומי:"לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא"( דברים, כג',ח'). כן, אח זה אח, למרות הנסיבות הקשות.
דר אבידן מילבסקי , חוקר יחסים בין אחים מאוניברסיטת אריאל, מציג שורה של מחקרים המראים ,על קרבה הכי קרובה בין אחיות, פחות אחווה בין אחים גברים, פחות בין אח ראשון לשני מאשר בין אח שני לשלישי. כך הוא מציג במחקריו יחסים המציגים סכסוך, ריב וכעס בין אחים, אבל למרות זאת, קיימת אהבה ביניהם. הדוגמא אותה הוא חווה, אודות שני ילדים אחים שרבו ואפילו פצעו אחד את השני, אבל לאחר מכן, אחד הגיש בקבוק מים לשני. מחקריו מצביעים גם, שיחסי אחים טובים, משפיעים לטובה על הזדקנות. כך גם סיפורים מרגשים אודות אחים שורדי שואה.( המקור: עושים פסיכולוגיה , ספטמבר 2024).
דומה שפתיחתה של פרשתנו בנאומו של משה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ", מכוונת אותנו לקריאה נוספת, דווקא למלחמה הפנימית שלנו, כנגד האויב הפנימי שבתוכנו. אכן כן, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" , חז"ל דרשו – "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (מסכת קידושין, דף כ"א). זאת המלחמה הפנימית בתוכנו שקוראת לנו – "לכוף את יצרנו, להילחם באויב הפנימי שבכל אחד ואחת מאתנו, אויב בדמותן של הקנאה, צרות העין והשנאה ,שמסיתות ומדיחות אותנו למלחמת אחים ואחיות, שסופה מי ישורנו.
הנה כי כן, משה חותם את נאומו בפרשתנו בקריאה המהדהדת והמטלטלת אותנו, מאז בוקרו של השבעה באוקטובר בשבת שמחת תורה : "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה', יז'). הנה קבלנו את קריאת הזיכרון האלמותית משחר דברי ימי עמנו – כי רק הזיכרון ומשמעותו , יאחד אותנו , ביחד, לנצח את העמלק סביבנו, שרק רוצה לכלותינו.
אבל כמו בכל תופעה חברתית מסוכנת, הכול מתחיל מבראשית וזורם בעורקי דם השנאה עד ימינו אנו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית, ד', י'), הקריאה האלוקית מהדהדת באוזנינו לאחר רצח האֲחָאִים הראשון בהיסטוריה, עת קין רוצח את אחיו הבל. מדוע ? בגלל התסמונת הקרויה – קְנָק - קנאה, נכסים ,קמצנות. כך למדנו: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו… וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל־ הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ ".
הנה התגלמות הקמצנות של קין: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַד'"
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"( בראשית, ד', ג'-ד')... מפרש רש"י : עלקין -"מִפְּרִי הָאֲדָמָה – מן הגרוע " ועל הבל: "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ – מן המובחר ".
המדרש מאיר את הריב בין אחים על נכסים( בימינו קוראים לזה – צוואות ירושה).:"על מה היו מדיינים? אמרו: נחלוק את העולם. זה נטל הקרקעות וזה נטל את המטלטלין. זה אומר: הארץ שאתה עומד עליה שלי היא, וזה אומר: מה שאתה לובש שלי הוא. מתוך כך 'וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו'..."(מדרש בראשית רבה ,כב', ז').
כך הרמב"ן ( 1194-1270)מתמקד בקנאה, בריב האחים הבראשיתי בתוך המשפחה: "ויאמר קין אל הבל אחיו – ספר הכתוב כי לא נמצא בהבל חטא שיגרום לו מיתה, רק שקם עליו אחיו ויהרגהו בקנאתו " (בראשית ד', ח').
כך גם נגיע לריב האחים – יעקב ועשו וגם של יוסף ואחיו. מלחמות האחים הבראשיתיות, אדי רעליהן נישאים ונוכחים למגינת לבנו, בנתיב דברי הימים של עמנו.
הנה כי כן, הרמב"ן ( 1194 -1270 )בפרשנותו לפרשת וישלח בספר בראשית על רקע הריב בין האחים – יעקב ועשו, מחבר את דבריו לחורבן בית המקדש השני שהחל בריב האחים החשמונאים: "אמר לו הקב"ה לדרכו היה ( עֵשָׂו) מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו, כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים. ומהם שבאו ברומא והיא הייתה סיבת נפילתם בידם". הרמב"ן מכוון את פרשנותו לריב האחים הביולוגיים - הורקנוס ואריסטובולוס, בניהם של ינאי המלך ואשתו שלומציון המלכה. הורקנוס היה מקורב לפרושים ואחיו אריסטובלוס היה מקורב לצדוקים. מלחמת האחים ביניהם מתרחשת בין השנים 60-40 לפנה"ס, שהביאה את סופה של מלכות בית חשמונאים לאחר 100 שנות עצמאות וריבונות. אז מה הפלא שיוספוס פלביוס – יוסף בן מתתיהו, מפקד בחזית הגליל בתחילת המרד, מספר לנו בספרו מלחמת היהודים על המצור שהטיל צבא רומי על ירושלים בתקופת המרד הגדול ועל היהודים בירושלים הנצורה וכך הוא כותב: "כל המפקדים הרומאים שראו בריב שבין שורות אויביהם (היהודים) מתנה מן השמים היו כולם משתוקקים לעלות על העיר (ירושלים), המריצו באספסינוס המפקד הרומאי העליון, שעל פיו יישק כל דבר, לנצל שעת כושר זו. הם אמרו: "האל בא לעזרתנו שסכסך את אויבינו זה בזה. אבל גלגל חוזר בעולם, היהודים יתעשתו מרוב עייפות או מתוך חרטה על מלחמת האזרחים". אספסינוס השיב להם שהם טועים טעות גדולה בדבר המעשה שיש לעשותו :" אם נתקיף את העיר מיד, הרי יביא איחוד בין האויבים, ויפנו כנגדו את מלוא כוחם. אבל אם הוא ימתין, ימצאו אויבים במספר קטן יותר, לאחר שיתבזבזו במאבקם. לפיכך, בשעה שיריביהם הושמדו בידי עצמם והתענו בגרועה שבפורענויות – מלחמת אזרחים – הרי נוח היה להם ליישב ולהסתכל מרחוק בסכנותיהם – מלהילחם באנשים המחרפים נפשם למות והמשתוללים זה כנגד זה...היהודים מסכנים את מפרקתם במלחמת אזרחים וריב... לפיכך, אם עיניהם נשואות לביטחון, יש להניח לנפשם את היהודים הללו המשמידים זה את זה".
בימים ההם בזמן הזה, האם אספסינוס לא מציב לנו מראה ותמרור אזהרה, לימינו אנו ?
כך שר נעים זמירות ישראל: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"(תהילים ,קלג',א').
השיר המפורסם של להקת הרוק ההוליס (באנגלית: The Hollies) מהעיר מנצ'סטר שפעלה בתחילת שנות ה-60, קורא לאחריות ולמחויבות בין אחים ואחיות: "והעומס לא מכביד אותי בכלל, הוא לא כבד, הוא אחי הוא אחי" - He Ain't Heavy He's My Brother"". חומת מגן של אחים ואחיות, מחברת בין נאומו של משה בפרשתנו לנאומו של מנחם בגין באירוע אלטלנה: "לא תהא מלחמת אחים, אל תרימו יד על אח, גם היום לא. אסור שיהודי יילחם ביהודי, ואסור כי נשק עברי יפעל נגד לוחמים עברים...תחי המולדת העברית, יחיו גיבורי ישראל, חיילי ישראל, לעדי עד ... לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער". משה בנאומו בפרשתנו מציב לנו קריאה חדה וברורה- 15 פעם מופיעה בפרשתנו המילה – אחי. מדוע? -כי אחי זה הכי.
הבה נשאל – מדוע פרשתנו הנושאת את השם – "כי תצא", מקדימה את פרשת "כי תבוא". הרי הסדר הנכון הוא, שקודם באים ורק אחר כך יוצאים. אבל דומה שיש בכך מסר – גם התחלה של יציאה למלחמה על אחיך האויב והשנוא עליך, עליך לעשות השתדלות ולא לאבד תקווה, על מנת שהתיקון יביא ל – "כי תבוא", בפרשה הבאה. מהיציאה וההפרדות של אחד מהשני, תבוא – "כי תבוא" - החיבור והאחדות בין האחים. הקריאה האלוקית בימים אלו היא זעקת אחינו: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה". קול דמי אחינו ואחיותינו זועק ממעמקים, אל מול האתגרים הניצבים בפנינו – כי רק בתקווה, באמונה וביחד – ננצח.
שבת שלום ומבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
*דבר תורה - כי תצא תשפ"ה - מלחמה, שלום והיום שאחרי שניהם -מייקל אייזנברג -משקיע ומנהל קרן הון סיכון.
פרשת השבוע, פרשת כי-תצא מתחילה במלחמה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כא, י) ומסתיימת במלחמה: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט). אולם, בחינה מדוייקת יותר מעלה שהפרשה עוסקת דווקא בעת שלום (למעט שני חריגים שאתייחס אליהם בהמשך).
ראשית, את כל תיאורי המלחמות, הנהגותיהן והלכותיהן, שנאמרו בפרק הקודם לפרשה שלנו, קראנו בשבוע שעבר. כלומר, נראה שמסדרי הפרשות בכוונה הפרידו בין הנושאים. שנית, הפרשה בעצם מתחילה במה שקורה אחרי שמנצחים במלחמה ולא במלחמה עצמה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" וממשיכה לשבויה יפת-תואר שאדם לוקח כשלל במלחמה אבל חייב להתייחס אליה בכבוד כבן-אדם: "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ". ולמרות שבספר שמות נאמר: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז), אצלינו נאמר על מחיית עמלק שהיא מתרחשת דווקא בעת שלום:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כה, יז -יט)
אז מה הסיפור? בפרשה הקודמת התורה ניסחה את רוח הלחימה הישראלית. בגדול אפשר לומר שלתורה היה חשוב להסביר שאנו לא יוצאים למסע של הרג באויבים. המטרות של מלחמת הרשות המתוארת שם הן כיבוש שטח, הרחבת הכלכלה והחלה של ערכי התורה על המרחב. לכן, בפרשה הקודמת חשובה ההכרה בנוכחות ה': "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". בנוסף, מי שבנה בית חדש, נטע כרם חדש או לקח אשה חדשה, והוא בדיוק אמור להשיק את התרומה הראשונית שלו להתרחבות העם והכלכלה הישראלית בתוך הארץ, פטור מהמלחמה. גם "הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" חוזר הביתה כי כמו שפירש ר' יוסי הגלילי (מובא ברש"י) הוא ירא מעבירות שבידו. כלומר, הוא לא ברמה הערכית הנדרשת. הצדיקים עולים על מדים. מי שפחות, יושב בבית, בבית הקפה או בבית המדרש.
עוד נאמר בפרשה הקודמת: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם". וגם: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר". כלומר, המלחמה נועדה להמשך החיים ולהרחבתם.
אבל, התורה יודעת שבחיים אין שחור ולבן, ושעם כל הניסיונות לעצב נכון את התודעה, יהיו למלחמה גם השפעות פחות חיוביות. מלחמה היא אירוע אלים. לכן, הפרשה הקודמת חותמת בפרשיית 'עגלה ערופה' במסגרתה ההרג של המלחמה מחלחל לתוך מה שקורה בעורף: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ". כשזה קורה, ראשי החברה צריכים לקחת אחריות ולערוך טקס ציבורי רב רושם, ואפילו מאיים, במסגרתו הם יתנערו מאחריות ישירה לרצח, ואף יכריזו על השבתה חקלאית-כלכלית של מקום מסויים, כדי לציין את המחיר הכבד של זליגת התנהגות פוגענית, שלילית והרסנית, למתרחש בארץ.
בפרשה שלנו, התורה עוברת מהפן הציבורי הכללי לפן האחריות האישית. שוב, המלחמה, ההתרחבות הכלכלית שבעקבותיה והשלל, עלולים להקהות את החושים. לכן, הפרשה שלנו, מראשיתה ועד סופה עוסקת באחריות האישית של כל אחד ואחת לטהרת המחנה, ולמניעת סיכונים פיזיים ומוסריים. הרשימה ארוכה מאוד, החל מהיחס לאשת יפת-תואר שהובאה כשלל מהמלחמה וההידרדרות האפשרית לבן סורר ומורה, ממשיך לאיסור להלין נבלת אדם על עץ, עובר להשבת אבדה, עזרה בפריקה וטעינה, שילוח הקן ואחריות למעקה לגג. התורה ממשיכה לדינים שונים בחקלאות, איסורים שונים סביב אשת איש, מי יכול להצטרף לעם ישראל, ריבית ודיני משכון, נורמת האמון בפרשיית נדרים, החשיבות של שמירה על מידות ומשקלות בשווקים ומלחמת עמלק. ואלו רק דוגמאות נבחרות. בעצם, הפרשה מכסה את כל תחומי החיים בהם לאדם הפרטי יש אינטראקציה עם אחרים, וממילא התנהגותו משפיעה בסופו של דבר על הנורמה שמשתרשת בחברת המופת.
במטרה למנוע לחץ מוגבר, ואולי אף לא אנושי, אסרה התורה לקחת מאדם עני את כלי האוכל שלו כמשכון לחוב שלא שילם: "לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל" (דברים כד, ו). בפירושו על פסוק זה הסביר ר' אברהם בן עזרא שחלקה הארי של הרשימה נועד להתמודדות עם עושק בהקשרים שונים של החיים:
לא יחבל רחים - ...כל מצוה עומדת בפני עצמה, והסמיכות - בדרך דרש. וזאת הפרשה דבקה בעלת מכנה משותף], כי הזכיר שלא יגזול ענבים לתת אל כליו, וחרמש בקמה, ולקחת אשה היתה לו גם לאחֵר ויצאה מרשותו, והלוקח אשה - שישמח עמה, לא יהיה עשוק שיצא בצבא; וחבילת הרחים - עושק , וכן "גונב נפש"... וחסימת השור - עושק, כי ייגע ולא יאכל; והממאן לְיַבֵּם - כדמות עושק ... גם עמלק עשַק ישראל. (אבן עזרא, דברים כד, ו)
האברבנאל בפירושו אף קשר את השורש ח.ב.ל, שכאמור משמעו פה איסור לקיחת משכון דורסני, למה שקורה במלחמה והסביר: "ולפי שהמנהג במלחמות להשחית ולחבל כל דבר להעדר המשפט בזמן המלחמה, וכל שכן ברחיים ורכב שהם בדרכים לטחון החטה שמידי עברם יחבלום, לכן הזהיר לא יחבול ריחיים ורכב".
כעת ניתן להבין ששני החריגים ברשימה, המתייחסים באופן ישיר לנושא המלחמה, גם הם בעצם חלק ממה שקורה בעורף באופן כללי. התורה דואגת שהחברה תשמור על עצמה למרות מה שרבים חווים בשדות הקטל. הקביעה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד, ה), עוסקת באופן ברור בבניית החיים המשותפים ובחשיבות התא המשפחתי כאבן יסוד. מי שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום, פטורים מהמלחמה. במאמר מוסגר יש לציין שלפי ההלכה מדובר רק במלחמת רשות, אבל במלחמת מצוה, שנועדה להגן על עם ישראל, כולם יוצאים "אפילו חתן מחופתו וכלה מחדרה" (משנה, סוטה ח, ז).
החריג השני נתון לפרשנות:
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. (דברים כג, י - טו)
בקריאה פשוטה מדובר על התייחסות לשמירה על מחנה מכובד וראוי בעת היציאה למלחמה. אולם, ההקשר בו נאמרים הדברים, מכוון לראות את החריג כמלמד על כל הפרשה. כוונתי היא שהתורה דורשת את טהרת המחנה אפילו כשיוצאים למלחמה כך האמירה: "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" חוזרת בתחילת הפרק הבא כשאדם פרטי מגרש את אשתו: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
בנוסף, בפסוקים שלפני כן נאמר מי יכול להשתייך ל"קהל ה'", ולכן מיד אחר כך, בפרשת המחנה, עוברים מהקהל הקבוע למחנה הזמני כי גם בשטח ההפקר של מלחמה יש לשחזר את קדושת הקהל - מי ומה בפנים, מי ומה בחוץ. הפסוקים שלאחר פרשיית טהרת המחנה עוסקים במערכת נורמות "בקרבך": על עבד שעובר צד ונמלט למחנה ישראל נאמר: "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ”, איסורי זנות המוגדרים במיוחד לתרבות הישראלית: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ואז בשילוב החובה לקיים נדרים נאמר איסור הבאת אתנן זונה לבית ה'. בעצם, נוכחות ה’ בכל מקום "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ" מציבה רף לחיי היומיום.
עם זאת, כפי שמתואר בספר שמות: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" כי עמלק מעוניין לשבש את נוכחות ה' וערכיו בחברה הישראלית, והאנושית. דומני, שרוב האנשים שמסתכלים על הנעשה היום מזהים את עמלק עם רוע תהומי שאינו בר-תיקון ולכן חייבים למחות אותו פיזית. לאור התזמון של מחיית עמלק: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח", אפשר כמובן לומר שהשהיית מחיית עמלק עד לסיום כל המלחמות האחרות מבטיחה שהמלחמה לא תתערבב עם מלחמות הישרדות וכיבוש רגילות. שהיא תהיה מלחמת מחץ ברוע התהומי. כך נראה שהבינה גם הפרשנות המסורתית המשרטטת את מחיית עמלק כמלחמה של הרג וחרב כמו במגילת אסתר, הגם שמלחמה לא נזכרה בפסוקים כאן במפורש.
כמובא לעיל, כשר' אברהם בן עזרא סיים את רשימת המצוות שמבטאות את הסלידה מעושק הוא הסביר את הפסוקים על מחיית עמלק: "גם עמלק עשַק ישראל". לאור ניתוח הפרשה כולה כמתמודדת עם עושק, ולאור התזמון "בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ", הייתי רוצה ללכת צעד אחד נוסף ולהציע פרשנות חדשה:
המלחמה בעמלק היא כנגד רעיון העושק והיא מתממשת על ידי קיום המצוות והערכים שהן מבטאות, ולא כנקמה או השמדה פיזית. לכן כתוב "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". תמחה את ערכיהם ואת ההתנהגות הדורסנית שלהם, שמא יתפשטו. במסגרת השקט והשלום שאחרי המלחמות אסור לשכוח לבנות חברה קדושה ומתוקנת כלכלית, חברתית ותרבותית בעולם הריאלי. כך, זכר עמלק, והכוחניות ההרסנית שהוא מייצג, יימחו. הצלחתה של חברת מופת, בוודאי אם היא מוכיחה אקטיבית את מוסריותה אחרי מלחמה, ידרבנו את כולם לבחור בטוב. כך "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" דווקא "בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ".
אבל, כאמור הפרשה שלנו מזהירה שהמלחמה מאתגרת את המוסריות הטבעית, וגם שאחריה קל לצנוח חזרה לכל מה שהיה קודם. להט המלחמה ושללה עלולים להוביל לניצול נשים, להתעמרות בחלשים, לבן סורר ומורה שלא סופג את הערכים הנכונים, ולקיצורי דרך כלכליים נצלניים. אחרי סיום משימה מורכבת ומאתגרת אנו עלולים לחזור למצב של "עָיֵף וְיָגֵעַ". בחזרה לשגרה ול'מה שהיה קודם' עלולים להיווצר בקעים שפוגעים באחוות החברה. לכן התורה נדרשת להדגיש שוב את מצוות השבת אבידה וקוראת: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" ואת מצוות "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ", שנאמרה במסגרת פריקה וטעינה של משא עודף על החמור, אבל היא בעצם קריאה כללית לקוד ההתנהגות הנדרש. מצוות אלו כבר נזכרו בספר שמות במסגרת המשפטים הבסיסיים של החברה הישראלית המתוקנת. הם נזכרו פה שוב כי חייבים לנצל את סופה של המלחמה לחיזוק הסולידריות החברתית מהפרט אל הכלל בכל קשת התחומים.
זָכוֹר! לֹא תִּשְׁכָּח! השאיפה הישראלית היא לבנות, לפתח, לתקן, להשכין שלום, ואחווה. למנוע חמס ועושק, ולחזק את הנורמה המוסרית בתוכנו ובעולם כולו. זו העוצמה היהודית.-מייקל אייזנברג.
&
פרשת כי תצא-תשפ"ה-דובי פריצקי -קק"ל
פרשת כי תצא היא הפרשה עם מספר המצוות הגדול ביותר בתורה – שבעים וארבע מצוות. מאחורי ריבוי המצוות האלה עומד עקרון אחד מרכזי: עקרון הרחמים.
כמו שהרחם מגדל את העובר שלב אחר שלב, כך גם המצוות נועדו לגדל אותנו ואת החברה שלנו לאורך זמן.
החיים מביאים אותנו למצבים מורכבים, לפעמים אפילו מאוד בעייתיים. התורה לא מתעלמת מהם – אלא נותנת כלים להתמודד, מתוך אמונה בכוחו של האדם להיאבק ביצר ולתקן. דוגמה לכך היא דין אשת יפת תואר: התורה מתירה לאדם שליבו נשבה אחרי אישה במלחמה לקחתה אליו, אבל חז”ל אומרים – זה לא נישואין שיש להם עתיד. סופו לשנוא אותה.
ומכאן התורה עוברת לדבר על דיני ירושה: אם יש לאדם “אהובה” ו”שנואה”, אסור לו להעדיף את בן האהובה על פני הבכור, גם אם הוא בן השנואה. כאן התורה נוגעת בנקודה כואבת: המתח בין אהבה לשנאה.
המילים “אהבה” ו”שנאה” מופיעות בתורה עשר פעמים. שלוש מהן בקשר שלנו עם הקב”ה, ארבע בפרשתנו – כולן בענייני ירושה. ושלוש נוספות בסיפור חייו של יעקב: ההעדפה של רחל על פני לאה, ושל יוסף על פני אחיו. אנחנו יודעים כמה סבל נגרם מהעדפות כאלה, ואיזה נזקים הן יצרו לדורות.
מכאן בא המסר הגדול: אהבה מצמיחה, אבל שנאה מולידה דמעות.
התורה אומרת לנו – אם אהבה מובילה לסכסוך, היא צריכה לפנות מקום לצדק. כי הצדק שייך לכולם, ואילו האהבה עלולה לשרת רק את הרצון האישי. הצדק הוא זה שבונה חברה מתוקנת. קודם כל – “צור צדק”, ורק אחרי זה – אהוב.
היהדות שמה את האהבה במרכז – אהבת ה’, ואהבת הגר ואהבת הרֵע. אבל היא גם מלמדת: בלי צדק, האהבה לא תציל. להפך, היא עלולה להביא לאסון.
שנזכה לאהוב מתוך צדק, ושיהיה לנו שבת שלום מירושלים️-דובי פריצקי-קק"ל
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
