לתרומה הכנסו לאתר עם אישור החזר מס 46 : www.hamikra.org
******************************
השבוע הסתיימו חודשיים של החופש הגדול בו ישבו מורים ותלמידים מבתי ספר ממלכתי עם המורים והמנחים ולמדו לקראת חידוני התנ"ך שיהיו בשנה הבאה.זה לא מובן מאלין ! זו העשייה שלנו המיזם "תנך בראש" של החברה לחקר המקרא .
****************************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא ממשיכה. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יז' אלול, תשפ"ה -10.9.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "כי תצא" תשפ"ה
מרצה : ?
הנושא: ?
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
*****************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
15 דקות (ארוך מהרגיל ומאד מעניין) על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על:
"פרשת- כי תצא- (2מאמרים)"
https://drive.google.com/file/d/1nAvF_06_cWf_QG3kYM4Dh5F01_T1ldqL/view?usp=drivesdk
https://drive.google.com/file/d/1sDA0IDoi0aWVGWdJnIBCSp_
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
*****************************************************************************
בלומה טיגר-דיכטוולד -דברים פרשת כי תצא, תשפ"ה
על מעמדה של אשת יפת תואר
אשת יפת תואר המופיעה בפרשתנו, היא אישה מאויבי ישראל שנלקחה בשבי בעת מלחמה, לאחר שחייל ישראלי חשק בה. התורה מביאה כללים וסייגים החלים על חייל זה. מלחמה, יוצרת עולם כָּאוֹטִי, בו נשים נחטפות בכוח על ידי גברים. אונס נשות אויב היה קריטריון וביטוי לניצחון, והוכחה לגבריות. היה בזה גם השפלה לגברים של הצד המובס שלא הצליחו להגן על הנשים. התורה מכירה במצב כאוטי זה. " כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה ". (דברים כא, י). בתלמוד בבלי (קידושין, דף כ"א ע"ב-כב ע"א) נאמר: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות". הכוונה היא, עדיף לאכל בהמה שנוטה למות אך נשחטה כדין, למרות החשש להיותה טריפה על פני אכילת נבלה שהיא איסור חמור. מוטב לאפשר לחייל לבוא על שבויה, מאשר להֹפכה לשפחת מין או להעבירה לאדם אחר (דבר שהיה מקובל בקרב מנצחים במלחמה). התורה אוסרת עליו לאנסה ולהניחה. האונס הותר בתנאי שכוונתו לשאתה לאישה.
התורה מציגה מערכת כללים החלה על אותו חייל. " וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" (שם, פסוקים יב, יג).
אומר ספר החינוך (מצווה תקלב): "יגלח ראשה כדי לאבד תואר שערותיה הנאוות, ולגדל צפרניה כדי לנוול תואר ידיה, ושירשֶה אותה לבכות חודש ראשון לנוול פניה ולכלות בדמעות עיניה...והכל כדי להמאיסה בעיניו, שיהיה נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בניוולה". כלומר המטרה היא לגרום לו למאוס בה, ומתוך כך אולי למנע מלכתחילה את הפיתוי של אשת יפת תואר. גם סמיכות הפרשיות של אשת יפת תואר עם פרשת כי תהיינה לאיש אשה אהובה ואשה שנואה, ופרשת בן סורר ומורה, אינה מקרית. היא סוג של שרשור תוצאות הנובעות מלקיחת אשת יפת תואר. סופה להיות שנואה, וללדת לו בן סורר ומורה, שדינו מוות. ניתן לראות זאת בהיסטוריה של אבשלום בן דוד. מעכה אמו של אבשלום (בת תלמי מלך גשוּר) הייתה על פי חז"ל שבוית מלחמה, אותה נשא דוד. אישה יפה ביותר ועל כך יעידו ילדיה היפים תמר שהייתה בתה מנישואין קודמים, ובנה אבשלום שהיה בן דוד, ועליו הכתוב מעיד שלא היה יפה כמוהו בכל גבול ישראל. נישואין אלה הביאו טרגדיות רבות לדוד. מעשה אמנון בתמר, רצח אמנון בידי אבשלום כנקמה על אונס תמר, מרד אבשלום בדוד, מות אבשלום והאבל הכבד של דוד עליו (קינת דוד על אבשלום).
ניתן לראות בפסוקי אשת יפת תואר רגישות רבה למצבה של השבויה, שאין לה קול בפרשה זו. היא פסיבית, ונתונה לחלוטין בידי הגבר. היא יכולה להיות גם אשת איש. (הכתוב מציין אשת יפת תואר). יש מחלוקת בין הפרשנים לגבי השאלה האם מותר לבוא עליה בשדה הקרב. בתלמוד ירושלמי (מסכת מכות ,פרק ב הלכה ו), מובאת מחלוקת בין רב לבין רבי יוחנן לגבי השאלה האם מותרת ביאה ראשונה על השבויה עוד בשדה הקרב. לדעת רב מותרת ביאה אחת משום שדיברה תורה כנגד יצר הרע, יביאנה לביתו, שם תתאבל על הוריה וכ'ו, ואז יגיירנה וישאנה לאישה. לדעת רבי יוחנן לא התירה התורה ביאה כלל. אלא יביאנה אל ביתו, כדי שכל מעשיו יהיו מתוך שיקול דעת ולא מתוך תאווה בלבד. לדעת הרמב"ם מותר, אך רק פעם אחת ובמקום מוצנע, ואז יביאנה לביתו, וישאנה לאישה. לדעתו גם איננה צריכה לגלח ראשה ולנוול עצמה. אך אם תסרב להתגייר ולהינשא לו - רק אז עליה לנוול עצמה כדי שימאס בה וישחררה. לדעתו, אם היא מסרבת להתגייר, היא נשארת במעמדה שנים עשר חודשים ואין לפגוע בה גם אם היא עובדת עבודה זרה. אחר כך תקבל על עצמה שבע מצוות בני נח ותשוחרר. רש"י ורמב"ן סבורים שניתן לכפות עליה גיור. מכאן כי התורה ניסתה למזעֵר פגיעה בשבויה, בניגוד למקובל בקרב עמים אחרים. הכובש נדרש לריסון, לשמור על כבוד מינימלי לאישה. התורה דורשת מן השובֶה להתחשב במצבה. היא נלקחה כשלל מלחמה, הופרדה מהוריה (שאולי גם נספו במלחמה), הופרדה אולי גם מבן זוגה ומילדיה. היא נותקה בכוח מקבוצת השייכות שלה, היא נלקחה בכפיה אל בית זר בעל תרבות שונה מתרבותה. היא לבד במצב זה, ללא כל תמיכה. על כן מצווה התורה להתחשב ברגשותיה. יש לאפשר לה להתאבל במשך חודש על הוריה, להסיר את בגד שביה, לגזוז שערה וצפרניה (או להניח להן לצמוח פרא). המטרה היא שלא תישא חן בעיני האיש ששבה אותה, כדי שישחרר אותה. ניתן לראות בחודש זה גם תקופה המאפשרת לה להסתגל למצבה החדש. לשינוי במעמדה ולשינוי בעולם החברתי והתרבותי אליו נקלעה בעל כורחה. זהו גם טקס פרידה מזהותה הקודמת. אסור לשובה לבעול אותה בעודה אבלה. לפנינו פן פסיכולוגי המאפשר לה לפרוק את יגונה ללא הפרעה.
בימינו יש חוקים שתפקידם לעגן את ההגנה על זכויות השבויים והשבויות. אנו יודעים שבפועל יש מקרים רבים בהם זכויות אלה אינן מכובדות. לוחמי דעא"ש שובים נשים שבעיניהם נחשבות לכופרות (כולל ילדות) והן הופכות לרכושם הפרטי. ניתן לנהוג בהם ככל שיעלה על דעת השובה, כולל מכירתן כשפחות מין לאחרים. כך היה גורל הילדות והנשים היזידיות וכך גם גורל נשים שיעיות (לוחמי דעא"ש הם סונים). במלחמות בין שבטים באפריקה, אונס נשים הוא חלק מהלחימה. כך היה גם במלחמה בצ'צניה, קוסובו ואלבניה. יש לזכור שכתוצאה מכך נולדים גם ילדים. האם הם רצויים? חוקי התורה מנסים לשמור על צלם האישה ועל צלם הגבר גם במצב של מלחמה, שם עלול להיווצר מצב של איש הישר בעיני יעשה. קביעת גבולות וכללים נועדו למזעֵר את הנזק ככל שניתן.
יש בפרשתנו כללי מוסר ואתיקה במלחמה משום שבמצב זה הסכנה גדולה במיוחד לחלשים בחברה, ועל כן יש להגן עליהם ביתר שאת.- לבלומה דיכטוולד. י' אלול, תשפ"ה
&
בס"ד-נסיון חדש -שמואל עמרוסי חתן תנ"ך וכותב השאלות לחידוני התנך-מנטור במיזם
"תנ"ך בראש"
מעלה כאן לראשונה דבר תורה על פרשת השבוע ובסיומה שאלות,אנחנו מבקשים לקבל תשובות עם הסבר על השאלות, ואם תהיה הענות למיזם אנחנו ניתן נקודות בהתאם לתשובות וניצור מנגנון שאחת לתקופה העונים יקבלו ספר מתנה מהחברה לחקר המקרא.
דבר תורה פרשת השבוע פרשת כי תצא-תשפ"ה שמואל עמרוסי.
"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ".
אומר הספרי "הלך וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק, פטור. שנאמר הקם תקים עימו.
הספרי מחדש לנו שאין חובה לעזור לאדם שאינו עוזר לעצמו. כך גם הקב"ה כמו שכתוב הבא ליטהר מסייעים בידו. דהיינו אם אדם רוצה לטהר את עצמו ממעשיו הרעים, אין זה מספיק שיתפלל לבורא עולם שיטהר אותו, אבל אם אדם אומר קשה לי אעשה השתדלות וגם מבקש מהקב"ה שיעזור לו בהשתדלות שלו אז מתקיים בו הבא ליטהר מסייעין בידו.
אדם מתפלל בתפילה אתה חונן לאדם דעת ומבקש מה' חכמה בינה ודעת, אך לא פותח ספר ולא מנסה להתמודד עם לימוד כלשהו, אז איך יחכם.
כתוב בספר דניאל בשפת הארמית בדברי דניאל "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" , דהיינו שה' נותן חכמה לחכמים ומדע ליודעי בינה, ונשאלת השאלה למה לא לתת חכמה לטפשים ומדע למי שאינו יודע דבר. והתשובה היא שהחכמה תימצא כאשר מחפשים אותה ומנסים לעבוד עליה ואז היא מגיעה, אבל אדם שלא מחפש חכמה ובינה ודעת, גם אם תהיה לידו חכמה הוא לא ישים לב אליה מפני שהיא איננה מענייניו.
לכן בשביל להיות חכם צריך ללמוד ולעמול ומתוך העמל מגיעה הברכה.
וכן כתוב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה – וזה עוסק בבניין המקדש, שמי שבנה את המקדש מיוצאי מצרים למרות שאיש מהם לא היה צורף וכולם עסקו בבניין במצרים, היה חכם לב, דהיינו אדם שמבקש חכמה.
הרוצה חכמה יעסוק בה – והיא באה אליו מאליה.
מספרים שפעם אחת ראש ישיבה מפורסם התארח אצל חבירו שהיה גם ראש ישיבה, וביקש לדבר כמה מילים בפני התלמידים. לאחר שלימד אותם שיעור יפה העלה בפניהם שאלה מאוד קשה. אחרי שניסו לענות פעם ופעמיים ולא הצליחו, אמר להם ראש הישיבה האורח. למען האמת בעבור זה באתי לפה, אני מחפש חתן לביתי ואני מחפש תלמיד חכם גדול, מי שיענה על שאלתי זו, אשמח שיהיה חתן לביתי וגם אשפיע עליו שפע גדול של פרנסה שיוכל ללמוד בנחת כל חייו. התלמידים רעשו וגעשו כולם רצו להצליח וכך במשך 3 ימים ניסו את מזלם, אך לכל תשובה היתה לרב מייד קושיה שסתרה את התשובה שלהם, ואמר להם הרב זו לא התשובה. ביום השלישי אמר להם הרב בשעה 15:00 אני יוצא מפה במרכבה לביתי ואני בצער גדול שעדיין לא מצאתם את התשובה.
המשיכו התלמידים עד השעה 15:00 ולא מצאו תשובה, אלה בצער וזה בצער. וכך יצא לו הרב במרכבתו לכוון ביתו.
אחרי שהוא נוסע כחצי ק"מ הוא שומע קול מאחור, והנה הוא רואה אחד מתלמידי הישיבה רץ אחריו ומנסה להדביק אותו. החליט הרב לעצור ולהמתין לו. כשהגיע התלמיד כולו מתנשף אמר לו הרב וכי מצאת את התשובה ? למה זה דלקת אחרי ?.
אמר לו התלמיד אני כבר 3 ימים שובר את ראשי מהיא התשובה, ומשלא מצאתי ויצאתי מחדרי, אמרו לי שיצאת ורדפתי אחריך שתאמר לי מה התשובה, כי איך אמשיך את הלימוד שלי בלי לדעת את התשובה לשאלתך.
מייד נסך הרב חיוך גדול, ואמר לו עלה למרכבתי. הסתובב הרב וחזר לישיבה וכינס את כל התלמידים שוב. אמר להם הרב מצאתי חתן לביתי והנה הוא והצביע על התלמיד שרץ אחריו, אמרו התלמידים וכי הוא ידע את התשובה ?
אמר להם הרב, הוא לא מצא את התשובה, אך הוא לא יכל ללכת לישון וללמוד בלי לדעת התשובה, כזה חתן שרודף אחרי החכמה אני רוצה עבור הבת שלי וכך היה.
שבת שלום
שאלות מפרשת כי תצא
&
פרשת כי תצא – שימו לב אל הנשמה- מחיר האדישות- אורי סובוביץ -מנהל שותף בקרן הון סיכון.
בצד הכביש, ליד אחד מהיישובים השכנים למקום שבו גדלתי, עמדה במשך שנים ארוכות אנדרטה שעליה כתוב "מחיר האדישות". השלט ביטא זעקה מרה וכואבת על חוסר האכפתיות והדאגה לזולת, שכן פעולה פשוטה וקלה יכלה למנוע אסון כבד. במשך מספר ימים שכב על הכביש לצד האנדרטה פגר של חמור, וכל העוברים והשבים עקפו אותו בזהירות והמשיכו בנסיעתם מבלי לדווח על כך ולבקש לפנותו. כעבוד כמה ימים איתרע מזלה של אישה שתוך כדי עקיפת הפגר התנגשה חזיתית ברכב ממול ונהרגה. אילו רק אדם אחד היה משקיע כמה שניות בדיווח לרשויות בבקשה לפנות את המפגע הבטיחותי, חייה של הנהגת היו ככל הנראה ניצלים.
תסמונת המופע של טרומן
בשנת 1998, עוד לפני שפרצו לחיינו תוכניות הריאליטי, יצא לאקרנים הסרט המופע של טרומן. טרומן, גיבור הסרט, מגלה בבגרותו שלמעשה כל חייו מצולמים בכל רגע נתון ומשודרים בשידור חי למיליוני צופים מסביב לעולם. כל הדמויות המוכרות לטרומן, לרבות משפחתו, שכניו וחבריו, הם למעשה שחקנים או ניצבים בסרט חייו. הסרט, שזכה בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר, עורר דיונים רבים על ענייני מוסר, התמודדות עם מציאות דטרמיניסטית וכד', אך עורר גם תסמונת פסיכיאטרית שנקראה "תסמונת המופע של טרומן". אנשים שסבלו מהתופעה הרגישו שכל מציאות חייהם מבוימת, ואף הסובבים אותם הם בסך הכול שחקנים הפועלים על פי תסריט ומשננים טקסט שנכתב עבורם מראש. לא כדאי או נעים לסבול מהפרעה פסיכיאטרית, אך יש מסר חשוב שניתן ללמוד מהסובלים מהתופעה. גם אם הסובבים אותנו הם אנשים נורמטיביים שמגיבים בספונטניות למתרחש ואינם מדקלמים טקסט שנכתב עבורם מראש, כל אחד מאיתנו חי במעין סרט, אלא שבכוחו לכתוב את "סרט חייו".
תסמונת המופע של טרומן חלפה בראשי בכל פעם שהתעלמתי מקבצן או כשפטרתי את מצפוני כשהגשתי לו מטבע בלבד. הרי ידעתי שבתרומתי הדלה לא סייעתי לקבצן באמת, אם כן מדוע לא טרחתי לתת לו סיוע כספי משמעותי יותר או לשאול בכנות לשלומו? המחשבה הראשונה שתמיד חלפה בראשי היא "כי כולם ככה". מעולם לא נתקלתי באדם שנעצר ליד קבצן ובירר איתו לעומק כיצד ניתן לסייע לו באמת ולא הסתפק בתרומה סמלית שתשקיט את מצפונו. המחשבה הבאה שחלפה לי בראש, היא שאולי כולנו נוהגים בבחירה מלאה לחיות כמו טרומן, ולנהל את חיינו כמו ה"שחקנים לצידנו" כי כך כולם נוהגים...
התיקון לכך הוא לדמיין את כל העוברים ושבים ליד הקבצן כשחקנים-ניצבים בסרט שלנו, שאלמלא היו שחקנים, ודאי היו הופכים עולמות כדי לסייע לקבצן והיו שואלים אותנו בפליאה כיצד ייתכן שאנו לא עושים דבר כדי לסייע לו בצורה משמעותית יותר. הרי אלמלא הם עצמם היו "ניצבים" בסרט, הם ודאי היו עוטפים אותו בתשומת לב ומנסים להשלים לו את כל מחסורו. מיותר לציין שאין פה קריאה לחיות לפי תסמונת טרומן או להשתעבדות טוטלית לכל קבצן או נצרך, רק להתבונן סביבנו ולשים קצת יותר לב לאלו הזקוקים לכך.
לא תוכל להתעלם
הן בפרשה הקודמת, פרשת שופטים, והן בפרשתנו, פרשת כי תצא, ישנה קריאה מהדהדת לערנות חברתית ולאזהרה נגד האדישות וההתעלמות. הפרשה הקודמת, פרשת שופטים, מסתיימת בפרשיית עגלה ערופה, שבה מתואר מקרה שבו גופת אדם נמצאה בשטח פתוח בין שני יישובים. בשל העובדה ש"לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כא, א), ואין מי שייתן דין וחשבון על האירוע, יוצאים שופטי העם, הסנהדרין, זקני העיר הקרובה לאירוע, והכוהנים, ועורכים במקום שבו נמצאה הגופה טקס שבו מביאים עגלה, עורפים אותה ואומרים "וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּּ" (שם, ז). וכי מישהו היה מעלה על הדעת ששופטי העם רצחו את האדם? רש"י שם הסביר, על פי הגמרא, שהם אומרים ש"לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה". ייתכן שאם היו רואים אותו, נותנים לו לאכול ודואגים שלא יצא לבד בשעת לילה מאוחרת, האירוע לא היה קורה. על כך הם מקבלים אחריות בשם הקהילה כולה.
בפרשתנו, פרשת כי תצא, מופיעה כמה פעמים ברצף הקריאה שלא להתעלם מצרותיו ובעיותיו של הזולת, ואף לפעול אקטיבית כדי לתת לו מענה: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם. לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (שם כב, א-ד).
כמה קל ומתבקש היה בימי קדם להסיט את המבט מכבשת השכן שנגלית לעינינו מרוחקת מביתה כך שלא נצטרך להשיבה אל השכן. על אחת כמה וכמה כשלא מדובר בשכן, והבעלים של הכבשה אינו מוכר לנו, מה יגרום לאדם לאסוף את הכבשה ולטפל בה עד שיגיע הבעלים ועל פי סימנים יבקש לקבלה חזרה? ומה בנוגע לסיוע בהקמת החמור שכרע תחת עומס הציוד שהשכן העמיס עליו באמצע יום שרבי? ובמונחי ימינו: האם אנו עוצרים בצד הכביש לסייע לחבר או אף לאדם לא מוכר בהחלפת צמיג הרכב? נוכל תמיד לתרץ לעצמו ברוח המופע של טרומן: הרי חלפו פה עשרות מכוניות לפנינו ולא עצרו, ומכאן שהמעשה הנורמטיבי הוא לא לעצור, אם כן מדוע שנהיה שונים? אך התורה קוראת לנו בקול: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם!".
"מהות הנשמה העצמית"
במחשבה מעמיקה יותר, כאשר אדם אדיש למצוקות סובביו, הוא למעשה אדיש לנשמתו. ככל שאדם קשוב יותר לנשמתו, ומחובר יותר לנקודה הפנימית והטהורה שבו, כך הוא רגיש יותר למציאות סביבו ומתעלם פחות מקשיי הדרך של המתהלכים לצידו. הרב קוק כתב על כך שכשהאדם, או אפילו עם, שוכח את "מהות נשמתו", ממילא הכול נעשה "מעורבב ומסופק". אין אמת ברורה, אין טוב ורע, אין ערכים מחייבים, הכול יחסי ומסופק, כי "ככה כולם נוהגים". ממילא, נורמות חברתיות לא יכולות לחייב, והסטנדרטים המוסריים והסולידריות החברתית הולכים ונעשים רופפים יותר ויותר. התיקון לכך הוא תהליך ה"תשובה", חזרתו של האדם (והעם) אל עצמו, אל המקום והרצון היותר פנימיים ואותנטיים שבו. במקום התעלמות, האדם חוזר לשים לב לנשמתו.
וכך כתב הרב קוק (אורות התשובה, טו, י):
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות. וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה...".
לסיכום
יש משהו מיוחד בלוח השנה ובמסורת היהודית המאפשרים ומזמנים בין סוף שנה לתחילת השנה העוקבת זמן להתעוררות פנימית, לתשומת לב ולמחשבה על כל הדברים שמהם התעלמנו ולהם היינו אדישים בשנה שחלפה. היופי הוא שהפנים והחוץ אינם וקטורים וכיווני פעולה מנוגדים. כשהאדם שב אל עצמו, אל שורש נשמתו, ממילא הוא שב ממקום טוב יותר גם אל הסביבה. "שימו לב אל הנשמה"א.אין יקר ממנה.
שבת שלום!-אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
א. פיוט לתפילות הימים הנוראים שכתב רבי שמעיה קוסון במאה ה-16 בצפון אפריקה.
&
מתפללים להצלחת חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, לשובם בשלום של הנעדרים, השבויים והחטופים, לרפואה שלמה בנפש ובגוף לפצועים, ולשלום בתוכנו.
ב"ה, דברים, פרשת כי תצא תשפ"ה -
אוזֵר יִשרָאֵל בִּגְבוּרָה- אריה דיכטוולד
ברכת "אוזֵר יִשרָאֵל בִּגְבוּרָה" היא אחת הברכות הנאמרות בברכות השחר שנועדו להודות על החזרה לשגרה לאחר השינה. ברכה זו מבטאת את התקווה והאמונה שה' הוא המקור לכוחנו הפיזי והנפשי לקראת אתגרי היום. המילה "אוזר" מתקשרת לחגורה כמו שמצאנו בתיאור הפלסטי שמתארים עבדי אחזיה מלך ישראל את אליהו הנביא (מלכים ב, א, ח): וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא!.
בפרשות שופטים וכי תצא, משה מעביר מעֵין "סדנא מטכ"לית" בו נלמדים כללי מלחמת רשות כפי שהתורה מחייבת אותם, (מלחמות רשות תהיינה רבות ואינן קשורות ישירות לכיבוש) והם:. פרוטוקול ההיערכות למלחמה, כללי הפטור ללוחמים, דיני מצור על עיר והחובה לקרוא לשלום, שמירה על עצי הפרי בעת מצור, היחס לנשים שבויות ולבסוף כללי השמירה על נקִיות וקדושת המחנה. בזה האחרון אדוּן במאמר.
בפרשתנו: (י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע: (יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: (יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:
(יג) וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ
(יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ:
(טו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:
# ביאור המילים המודגשות: א. וְיָד=מקום, בית שימוש ייעודי ציבורי לכלל חיילי המחנה להתפנות בו לנקבים קטנים ב. וְיָתֵד=כלי חד המשמש גם לחפירה ומיועד לשימוש היחיד לנקבים גדולים. ג. אֲזֵנֶךָ=היתד היא חלק מכלי הנשק של הלוחם. ד. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ=השכינה שורה במקום של נקיות וקדושה או לפי רבי חזקיה בן מנוח – "חזקוני" (המאה הי"ג פרובנס):היתד הוא הארון שעשה משה שהיה יוצא עמהם למלחמה.
רבי נפתלי צבי יהודה ברלין-הנצי"ב מוולוז'ין (המאה הי"ט רוסיה ופולין)-ב"העמק דבר" רואה בכיסוי אחריות אישית של הלוחם שאינו רשאי לשלוח אחר במקומו וסיבה לכך היא "משום שיש להיות צנוע בבית הכִּסא ". כלומר, מה שהתורה קובעת אינה המלצה אלא חובה-הלכה.
היכן היה היתד כשלא היה בשימוש? מן הסתם היה נעוץ בחגורתו של הלוחם או במכנסיו. מהטעם הפשוט שבקרבות פנים אל פנים היתד שִמש גם ככלי נשק. (בעבר, ה"חפירה" (את חפירה מתקפל) הייתה פריט ציוד סטנדרטי וכמעט הכרחי לכל לוחם חי"ר. היא שימשה לא רק לחפירת עמדות, אלא גם ככלי מאולתר ללחימה מטווח קרוב).
הרב יעקב צבי בן רבי גמליאל מקלנבורג בעל "הכתב והקבלה" (המאה הי"ח גרמניה) מביא שני פירושים מקובלים ל"אזנך" א. המילה אזנך בא מהמילה כלי זיין ( קריעגסגעראֶטה Kriegsgerät=כלי מלחמה) ב. אבנט" "אמנם לרבותינו (כלים פרק כ"ו משנה ג) זין הוא אזור כמין אבנט שכן בלשון יוני קורין לחגור זוני " בפשטות אפשר לומר שהכוונה שהיתד תהיה נעוצה באבנט שעל מותני הלוחם כחלק מכלי המלחמה.
מותניים או חֲלָצַיִם מתארים אזור במרכז הגוף, הממוקם בין הצלעות התחתונות לבין עצמות האגן. מכאן הביטוי יוֹצֵא חֲלָצָיו שמתאר מקום ממנו הגיע אדם או מקום שממנו התפתחה שושלת. החלציים מסמלים גבריות.
במקרא מצאנו גם קשר בין אזור חלציים ובין דריכות או זריזות (ישעיהו ה, כז): "אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו" ('הלוחמים ישנים עם החגור והנעליים'). פתיחת החגור מייצגת גם מעברים בין מצבים כמו (תהלים ל ,יב): הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי - פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.
בסידור "הרוקח" (רבי אליעזר מוורמייזא גרמניה המאה הי"א) שלא עשאני גוי ושאר ברכות השחר עמוד יג :מצאתי השלכה לעניין ההכנות לתפילה על פי משמעות הדברים שהבאנו לעייל:
" 'אוזֵר יִשרָאֵל בִּגְבוּרָה': אוזר חלציו בזריזות לילֵך, כנאמר במכילתא (בא פרשה ז ) "מתניכם חגורים" (שמות יב יא.), מכאן ליוצאי דרכים שהיו זריזים. וגבי אוזר שייך גבורה, כדכתיב (תהילים סה ז): "נאזר בגבורה" .... לפי שצריך אדם לאזור עליו אזורו במתניו משום "הכון לקראת אלקיך ישראל (עמוס ד יב), ובעת התפלה צריך להדבק אזורו אליו, שנאמר (ירמיה יג יא)" כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם ה' '...." האזור מסמל גבורה וזריזות
* מכאן נשאלת השאלה האם צריך לחגור אבנט (גַרְטֵל) בתפילה ? המילה "גאַרטל " (Gartel) מקורה בשפת היידיש, ופירושה הוא אבנט או חגורה וקשורה למילה הגרמניתGürtel שפירושה - חגורה, הגרטל מוכר בעיקר כחגורה שחוגרים במהלך התפילה, כמנהג של הידור או כחציצה. מנהג זה מבוסס על הפסוק בעמוס עמוס (ד, יב ) " הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹוהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" וראינו שחגורה-אבנט הם סימן לכוננות ודריכות. אמנם מי שרגיל ללכת כל היום בלא חגורה, אינו צריך להקפיד לחגור עצמו לתפילה. ומנהג חסידים (וחסידות), לחגור תמיד חגורה בתפילה, מפני שהחגורה מבטאת את ההבדלה שבין הצד הגבוה שבאדם שבו המוח והלב, ובין הצד הנמוך שבו הערווה והרגליים הרב זלמן מלמד-בספרו "פניני הלכה" מוסיף:
"רוב בני האדם...מוחם וליבם טרודים בענייני השעה והחומר בלבד. אבל ישראל שקיבלו תורה מן השמים, מסוגלים להתגבר על יצרם ולייחד את מוחם וליבם לעניינים שברומו של עולם, ומתוך כך לחזור אחר כך לעולם החומר והמעשה ולתקנו. ולזה רומזת החגורה בתפילה, ועליה תקנו חכמים ברכה מיוחדת בברכות השחר: "אוזר ישראל בגבורה".
# צא ולמד: היהודי מקדש את מקומו גם בהכנה למלחמה. מכבד עצמו ומכבד את מקומו. התורה בפרשתנו מודעת למצבו של האדם בעת משבר ולחץ קיצוני, אבל, אין התורה מוותרת לאדם, גם במצבים כאלה, על מידותיו הטובות. התורה מציבה כללי יסוד כיצד עליו לנהוג בתנאים החורגים משגרת החיים.
נקודת המוצא היא: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך...והיה מחנך קדוש". תחום "המחנה" בעת מלחמה התרחב, ע"י חכמי ישראל, לכל "מחנות" החיים ובכל עת. נקיות פיזית וסביבתית היא אחריות אישית.
העיקרון של מידת נקיות הוא יצירת חַיִץ בין קודש לבין חול, בין טהור לבין טמא. בפרשתנו החיץ הוא פיזי=היתד. נקִיות היא חלק משרשרת הקדושה שתחילתה בזריזות. במשנה סוטה פרק ט נאמר: "ר' פינחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות ונקיות מביאה לידי טהרה וטהרה מביאה לידי פרישות ופרישות מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי ענווה וענווה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקדש ...":
אחריות כבדה הונחה לפתחנו ע"י ר' פינחס. כאשר, המילה נקיות כוונתה לנקי מחטא שתחילתה בזריזות.
משחרב הבית ובטלו קורבנות, התפילה היא דרך המלך להתקרב לה'. ההתקרבות, כמו מעשה הקורבנות, מחייבת הכנה וזריזות, שיאפשרו כניסה למחנה הקדוש. אחד האמצעים שחכמי ישראל הציעו לנו הוא יצירת חציצה פיזית –אבנט, חגורה, גַרְטֵל- בין הלב והמוח לבין חלקו התחתון של האדם. חיץ פיזי מאפשר חיץ תודעתי.
מרן הרב קוק שיום פטירתו היה השבוע מבאר ( עולת ראיה, חלק א , עמוד ע"ה) כך:
"גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל, גבורה המצטיינת לא בכבושים שמכבשים את אחרים, מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעקרה היא קשורה בכבוש שהאדם כובש את עצמו... "ומושל ברוחו מלוכד עיר" זאת היא הגבורה הָאֲזוּרָה לישראל, הנאותה ליסוד המוסר הטהור והרמת ערכו של האדם ביתרונו מן הבהמה, ... בחיזוק הַמָּתְנַיִם להיות יותר חמוש במלא הכוח, ... בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה . על חלק טוב זה... הננו מברכים ל"אוזר ישראל בגבורה".
אריה דיכטוולד, רעננה. י' אלול, תשפ"ה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 358 -וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים -חיים קופל
1) בפרשתנו "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ ..שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (כב,ו-ז). מצוה חשובה שיש בה גם סגולה, ללידת בנים, שכתוב: "ואת הבנים תקח לך", וגם הבטחה , לאריכות ימים.
2) בגמרא מסופר על כמה אמוראים, שדווחו, על מצוות שקיימו, או הנהגות שנהגו, שבזכותן זכו לאריכות ימים כגון: הָיָה וַתְרָן בְּמָמוֹנוֹ, לא קדמו אדם לבית המדרש, לא הקפיד בתוך ביתו ועוד(מגילה דף כז:- כח.). הגמרא לא מסבירה האם יש קשר הגיוני, בין קיום המצוות, או ההנהגות, שהם נהגו, לבין השכר שבו זכו: אריכות ימים. גם התורה שכותבת ששכר המקיים את מצוות שילוח הקן, הוא אריכות ימים, לא מסבירה את הקשר.
3) בגיליון נביא מהנהגות שניים מרבותינו, במאה השנים האחרונות, שדיווחו על מעשים שעשו, שזיכו אותם באריכות ימים, ונראה שיש קשר הגיוני בין המעשים שעשו, לבין השכר המיוחד שזכו בו, אריכות ימים.
4) מספרים על הרב מפוניבז' (הרב שלמה יוסף כהנמן זצ"ל) שֶׁבְּאַחֲרִית יָמָיו עבר ניתוח, ומצבו הבריאותי היה בכי רע. באותה שעה הוא דיבר עם מקורביו על תוכניותיו הכבירות, איך להרחיב את ישיבת פוניבז' ולבנות סביבה מוסדות נוספים (בית יעקב, בית החיים ועוד). שאלו אותו מקורביו, איך כבוד הרב, במצבו הבריאותי הרעוע ,יכול לחשוב בכלל, על תנופת בניה כזאת? השיב להם הרב, שדווקא בשעה שמצבו הבריאותי קשה, הוא מבקש מהקב"ה עוד שנות חיים, והוא מנמק את בקשתו ברצונו לבנות עוד מוסדות ולאכלסם בתלמידים, בכדי שיוכל להגדיל ולפאר את שמו יתברך, ולכן הוא מבקש מהקב"ה, להאריך את ימיו כאן בעוה"ז. ונראה שה' שמע לקולו בנושא.
5) ואולי הדוגמא הבולטת ביותר, מזמננו, היא האדמו"ר מצאנז בעל "שפע חיים", שבשלהי שנת תשל"ח (1978), היה בסכנת חיים, כשלבו נחלש מיום ליום, והרופאים קבעו שהוא חייב לעבור ניתוח לב פתוח, ניתוח, שבתקופה ההיא גְּבַל בְּסַכָּנַת חַיִּים. לאחר שעבר בהצלחה את הניתוח והחלים הוא סיפר למקורביו, שעוד בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַמַּחֲלָה הוא חשב על הפרויקטים שכבר ביצע: ישיבות בקרית צאנז,בני ברק, ואשדוד, בית חולים לָנִיָּאדוֹ בִּנְתַנְיָה ועוד. אך מיד תיכנן פרויקט תורני חדש לזיכוי הרבים והוא, הֲקָמַת "כּוֹלֵל שָׁ"ס" עֲבוּר אַבְרֵכִים בְּנֵי עֲלִיָּה, בְּרוּכֵי כִּשְׁרוֹנוֹת, בכדי לגדל דור חדש של גדולי תורה. ומתוך מיטת חוליו יצאה ההכרזה על פתיחת מחזור ראשון של "הכולל ש"ס" בארץ, כשבהמשך הוא הקים גם את מרכזו בארץ.
6) ראינו אפוא, שקביעת משימות תורניות ואחרות הַמְּפָאֲרוֹת אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, עשויה לגרום בע"ה, לקב"ה להוסיף למבקש, שנות חיים, בכדי שיבצע את המשימות שנטל על עצמו. (הרב שמואל רבינוביץ שליט"א).
7) תשובות לפרשת שופטים
א) איזה דבר היה אָהוּב וְנִהְיָה שָׂנוּא? (מתוך הפרשה והמפרשים). תשובה: "לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱ-לֹהֶיךָ" רש"י: מצבת אבן, תחילה אהבה בימי האבות, משעשוה הכנענים לע"ז, שנאה.
ב) פסוק בפרשה בו מופיעים המספרים: 1,2,3, תשובה "על פי שנים עדים, או שלשה ..לא יומת על פי עד אחד" (יז,ו).
8) שאלות לפרשת כי תצא
א) איזו צעקה מצילה חיים?
ב) היכן מרומז רב יואל סירקיס בפרשה?, מי התפרסם שתבע אותו לדין תורה?, מדוע תבע? ומה היו תוצאות הדיון?
שבת שלום -מחיים קופל -מעדנים 358 פרשת כי תצא תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com -או בווטסאפ 052-3604905
&
מ-לאק פאול lake Powel במדינת נבאדה - ארה״ב -יגאל גור אריה -פרשת "כי תצא"
פרשת בר מצווה של שחף– בננו היקר- ברכות!!
פרשת בר מצווה של מיכה עמר- ברכות
"מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' ....
בפוליטיקה הישראלית נפוץ הביטוי המפורסם "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" בחו"ל אנחנו מכירים את ההקדמה Read my lips " "כאילו בלי שלושת המילים הנחרצות האלה– אין ערך למה שנאמר ולפעמים גם הן לא עוזרות.
בפרשתנו, תוך כדי דיון בנושא הנדרים, שלוש מילים נוקבות אחרות "מוצא שפתיך תשמר", כלומר שמור על המילים אחרי שהן יוצאות לחלל האוויר, והתייחסות בכבוד למילה שלך למה שהצהרתה בקול רם. זה מהות כוח הדיבור. יש לשמור על היוצא מהפה – לא רק אחרי שיצא אלא גם לפני שיצא. כלומר חשוב לפני שאתה מדבר. את מה שיצא מהפה לא ניתן להשיב.
כל ההבל ופנימיות האדם הוא יוצא על ידי מוצאות הפה, על כן צריך שמירת יתר. כאשר אדם שומר על הבל פיו זה שורש לכל המעשים, שכל המעשים תלויים בשמירת הפה. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
בחודש זה, חודש אלול, על האדם לערוך לעצמו חשבון נפש, לתקן את עצמו וזה" כי תבנה בית חדש", שמוטל על האדם "לבנות בית חדש"- לתקן את עצמו. אך למרות שהאדם משתדל לתקן את עצמו, עליו לעשות "מעקה" לגגו. על האדם לחזק את ביתו על ידי "מעקה" שהם הגדרות והסייגים שיקבל האדם על עצמו, לא להיסחף לחומריות, על מנת שישאר בערכיו. אדם אשר אינו שומר על עצמו, איננו גודר עצמו בסייגים ומסייגים ברורים ימצא את עצמו נופל.
ננסה לתחום את עצמנו גם במוצא שפתנו וגם במעקה- בסייגים לעזור אחד לרעיהו.
העיפרון המחודד בקלמר
נגר אחד פנה אל העיפרון שזה עתה הכין ואמר לו: "אני חייב להדריך אותך בחמישה דברים, על מנת שתסתדר בחיים בתור עיפרון".
אז דע לך...
1. כל דבר שאתה עושה משאיר סימן.
2. התקנתי לך בקצה שלך מחק, כדי שתמיד תוכל לתקן את הטעויות שעשית.
3. זכור שמה שחשוב בך, זה מה שיש בתוכך ולא המעטה החיצוני.
4.בחיים אתה תעבור הרבה הרבה חידודים שיכאיבו לך מאוד. אבל תזכור שדווקא חידודים אלו יהפכו אותך לעיפרון טוב בהרבה משהיית. חד יותר וברור יותר.
5. כדי להיות העיפרון הטוב ביותר בעולם והמדויק, אתה חייב להרשות לאחרים לאחוז בך ולהוביל אותך. וככל שאתה תובל על ידי בן אדם יותר חכם ויותר משכיל, הרי שיצאו ממך דברים יפים יותר ומיוחדים יותר.
אז...להיות העיפרון המחודד בקלמר, זה בידנו.
בין סקנדל לפסטיבל,בין חושך לאור,
בין יגון לתקווה,-שתהא השבת,-שקטה שלווה וענוגה!-יגאל גור אריה
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
