אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
............................................................................................
הרב סא"ל מיל, ערן דאום חבר הנהלת החברה לחקר המקרא ורב קהילת שמשוני במודיעין.
&
פרשת "לך לך" – "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ" - הצבא העברי הראשון – רק ביחד ננצח
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
לעילוי נשמתם הזכה והטהורה, של תינוקות, ילדים, גברים, נשים וזקנים הי"ד, שנרצחו ושנטבחו בידי מרצחים תת אדם בני עוולה.
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( חיים נחמן ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק.
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
בתפילה ובתקווה לחזרתם של השבויים והנעדרים.
"אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן" ( מן הסידור)
בפרשתנו מתחוללת המלחמה הראשונה בהיסטוריה : "וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה ... וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים"( בראשית, יד').
במלחמה זו נלקחים לשבי – לוט, בן אחיו של אברהם ועמו משפחתו המורחבת על נשותיהם וטפם: "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם"
כתוצאה מכך, מוקם הצבא העברי הראשון בפיקודו של אברהם, שמנה אז - 318 לוחמים: " וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת".
כך רש"י מדייק- וַיָּרֶק - אזדיין בחרבי עליכם ".
צבא אברהם משיב מלחמה שערה :" וַיִּרְדֹּף, עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".
אברהם אבינו מציב לצבאו במלחמה שתי מטרות: האחת, להכות ולמוטט את האויב והשנייה, הצלת לוט, משפחתו ורכושו מהשבי.
שתי המטרות הושגו במלואן.
הראשונה – " וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם, עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.
מבהיר לנו רש"י: -דַמָּשֶׂק- שרדף המלכים עד דמשק ".
גם המטרה השנייה הושגה – " וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם ".
תמונת הניצחון של צבא אברהם מאד מרשימה, אבל זאת לדעת, שקדמה למלחמה הצבאית, מלחמה אזרחית פנימית בין שני מחנות – מחנה רועי אברהם אל מול מחנה רועי לוט – ריב בתוך המשפחה.
כך מספרת לנו זאת פרשתנו:״וַיְהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (בראשית, יג', ז'-ח').
מלחמה משפחתית זאת, מביאה לצערנו להתנתקות בתוך המשפחה:" וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט, אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם" ( בראשית, יג',יא'- יב').
אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולם ובאידאולוגיה. בשעת מבחן, כאשר לוט בן אחיו של אברהם ומשפחתו נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ בראש הצבא העברי הראשון להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופם:״ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ... וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב". (בראשית,יד',יד'-טז').
המשורר האמריקאי רוברט פרוסט,(1874-1963) בשירו "תיקון חומה" ( 1915) טבע האימרה:
״גדר טובה עושה שכנים טובים״.
פרשתנו מלמדת אותנו ,מבית מדרשו של אברהם, מהי אחריות, מחויבות, סולידריות וערבות הדדית למשפחה הפלורליסטית, מבלי להקים גדר הפרדה טובה.
תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה- האחריות, הסולידריות והערבות ההדדית, לא יודעת גבולות ופשרות.
אברהם איננו עושה חשבונות, איננו עוסק בתיוג בני המשפחה השונים ממנו ובהדרתם, ובשעת משבר, אברהם נחלץ לעזרתם.
אצל אברהם, אין כל גדר. במשפחה לא מתנתקים ולא מקימים גדר בין אנשים, גם אם קיימים הבדלים ושוֹנוּת ביניהם.
המשפחה הבראשיתית, היא הבסיס ליצירתו של העם העברי – עם ישראל.
כך מתארת זאת פרשתנו בברית בין הבתרים : וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ ( בראשית, טו', ה').
האתגר ביצירתו של עם, הוא מאד גדול ומחייב – צו 8 .
הנה המשמעות של צו 8 באירוע ברית המילה בפרשתנו : "וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם...וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם...וְאֶת בְּרִיתִי, אָקִים אֶת יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.( בראשית, יז',יא'-כז')
רש"י משייך לעם היהודי את צו 8 :" וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם" - ברית המילה תהא מסורה לזרעו ליצחק".
כך בטקס הברית, האב של הרך הנולד מכריז:"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי".
הנה יוצאת קריאה, לזיכרון שנאת החינם, מחד, אבל גם לאחדות באורה של ירושלים- "עיר שחוברה לה יחדיו- עיר שעושה את כל ישראל חברים
אני כותב את מאמרי, עת אני מגויס בצו 8 כמו רבים אחרים , לשירות האומה.
אני נפעם ונרגש מהסולידריות, הערבות ההדדית, הפירגון, התקווה והאמונה, של שבת אחים ואחיות גם יחד.
הצבא, הוא צבא העם ומגלם את ארץ ישראל היפה והטובה.
אחוזי ההתייצבות למילואים הם מעל ומעבר.
כך גם בחברה האזרחית, מתגלה לעינינו ההון החברתי המדהים, שמשתקף בהפטרה לפרשתנו בנבואתו של הנביא ישעיהו:" אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק"
רק ביחד ננצח, עם ישראל חי
שבת שלום ומבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
חיילי צה"ל נחים באלונית כפר עזה לאחר הקרב
הרב אבי רזניקוב -רב הקמפוס בית החולים איכילוב תל אביב
פרשת לֶךְ-לְךָ מספרת על קריאת אלוהים לאברם (שמאוחר יותר ישונה שמו לאברהם) לצאת ממולדתו וללכת לארץ כנען. הארץ המובטחת. ההבטחה הא-לוקית כי אברהם יהיה לגוי גדול וברכה לאנושות כולה. הירידה למצרים והתחזות לאחיה של שרי, מריבת רועי אברהם ורועי לוט, מלחמת ארבעת המלכים עם חמשת המלכים, פגישת מלכי צדק מלך שלם עם אברם. הברית בין הבתרים וההבטחה החוזרת. לידת ישמעאל מהגר, שינוי שמות אברם ושרי לאברהם ושרה. ברית המילה כסימן לכל צאצאי אברהם ושרה לדורות עולם.
'שש אחרי המלחמה' הוא ביטוי שמשמעותו חזרה לשגרה ולמנהגים הרגילים לאחר תקופת מלחמה. מקור הביטוי בספרו של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק "החייל האמיץ שווייק" מתחילת שנות ה-1920.
מיד אחרי שאברהם מוצא עצמו לראשונה מעורב במלחמה, אחרי שהציל את לוט מהשבי, מתפתח בינו לבין הא-ל דיאלוג ששיאיו – האמונה והברית. ראשיתו, בדברי ההרגעה של האל "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית, ט"ו, א'). אפשר שהרגעה זו מכוונת אל הסכנה החיצונית המאיימת על מי שמעורב במלחמות, אף אם ניצח באחת מהן. אפשר גם שהיא מכוונת אל הסכנה הנוראה הטמונה בעצם הלחימה, הרג וניצחון.
לאברהם אין בן, לשכר המובטח לו לא תהיה משמעות לאחר מותו, למפעל חייו לא צפוי המשך. מלחמה מעצימה את הצורך בהמשכיות, לאברהם אין בן שימשיך. הא-ל, בצעד דרמטי, מוציא אותו מאוהלו ומבטיח לו, באורח פנטסטי, שזרעו יהיה ככוכבי השמים לרוב.
אברהם בוחר לבטוח, להאמין. "וְהֶאֱמִן בַּד' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (שם, ט"ו, ו'). ועתה, אחרי נוראות המלחמה שחווה כדי לשחרר את לוט, הוא מבקש הבטחה על הארץ, "במה אדע כי אירשנה" (שם, ט"ו, ח'). כיצד אדע שעם ישראל יזכה לארץ ישראל? מה מבטיח שיחיו בארץ ולא יגורשו על ידי עמים ותרבויות שכנות שלא ירצו בקיומם בארץ ישראל?
ומה היא תשובתו של ד' ?
'ברית בין הבתרים', לא ניכנס כעת לכל הפרטים של חזון זה, אבל דבר אחד ברור, ד' כורת ברית עם אברהם ובכך הוא אומר לו שאמנם עם ישראל יחטא ואף יִגְלה וייענש, אולם, עם ישראל עתיד לחזור לארץ. ישנה ברית בין עם ישראל לד', ארץ ישראל הובטחה לעם היהודי.
הברית התממשה, שבנו ארצה לאחר 2000 שנות גלות, הקמנו מדינה והחיינו את השפה, ההבטחה לאברהם לא הופרה ולא תופר.
שבת שלום ובשורות טובות -הרב אבי רזניקוב
&
לך לך - בעלי ברית תשפ"ד
מייקל אייזנברג-
בפרשת השבוע מסופר על ההרס והחורבן שזרעו כדרלעומר והמלכים אשר איתו:
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם. וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר. וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר... וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ. וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם. (בראשית יד, ה-יב)
לא היתה זו מלחמה לכיבוש שטח. זה היה מסע לשם הרג, הרס, שבי וביזה. מסע שבסיומו חזרו כדרלעומר וכוחותיו בחזרה לגבולם. בהמשך, כשפליט מהמלחמה מספר לאברהם על אשר אירע הוא יוצא עם חניכי ביתו לרדוף אחר החוטפים ולשחרר את לוט בן משפחתו. אליו מצטרפים ענר, אשכול וממרא המסייעים בשחרור בני הערובה:
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם… וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם. (בראשית יד, יג-כד)
עד כה לא שמענו על הברית של האמורי עם אברהם, וגם בהמשך נפגוש את סיפור קניית מערת המכפלה שם אברהם עושה מאמצים גדולים לרכוש חלקת קבר לשרה אשתו ואף מגדיר את עצמו כ'גר ותושב' - אפילו לא שותף. אומנם אברהם היה עשיר ומכובד, אבל קשה להתעלם מהתחרות הכלכלית, הדתית-תרבותית ואפילו המדינית-התיישבותית מול עמי הארץ. כבר שמענו על הריב שבין רועי אברהם לרועי לוט על שטחי מרעה תוך ציון: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (בראשית יג, ו) ומיד בסמוך: "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ" - גם הם מתחרים על שטחי מרעה וזקוקים לפרנסה מה שמסבך עוד יותר את המצב. וגם בפרק הבא נאמר לאברהם שזרעו ירד למצרים לתקופה של ארבע מאות שנה: "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית יד, טז) - כלומר בעתיד עם ישראל ילחם באמורי ויכבוש את הארץ.
מה אם כן גרם לענר אשכול וממרא להצטרף? ברמה הטכנית אפשר להציע שהיות שכדרלעומר הכה בין השאר גם את "הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר", לענר אשכול וממרא האמוריים היו קרובי משפחה שנשבו. אולם נראה שהברית נוצרה בגלל שלכולם היה ברור שזו מלחמה בכוחות הרוע ואין מלחמה צודקת מזו. אברהם, הוא לא רק עשיר והוא לא עורך מסעות לקריאה בשם ה'. הוא בראש ובראשונה איש חינוך והוא יוצא למלחמה עם "חניכי ביתו". המלחמה היתה על חופש במובן הרחב של המילה, על חירות הקניין, ועל הזכות לבנות. כל אלו בסיסיים ועקרוניים עבור כל בן תרבות עוד לפני ששואלים מי יחזיק בשטח כזה או אחר. ענר, אשכול וממרא הבינו היטב את הערכים שאברהם מוביל בארץ ובעולם, גם אם הוא מכונה כאן "אַבְרָם הָעִבְרִי" - "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה מב, ח). ואולי דווקא משום כך בלט בייחודיותו
הרש"ר הירש הסביר שברוח זו התעצבה הזהות היהודית גם בהמשך ההיסטוריה שלנו, לאורך אלפי שנות הגלות:
הגטאות שבודדו אותנו שמשו לא רק לרעתנו, אלא גם העניקו לנו יתרונות. אלה שגרו בין כותלי הגטו היו מוגנים בימי הביניים מפגעים רבים, שאלה היושבים בחוץ נפלו להם קרבן. היהודים לא נחשבו טובים דיים להיות שופטים ושוטרים, או להמנות על חבורות האבירים. הם לא הורשו להשתתף בתחרויות, ולא לקחו חלק בעסקי עולם. אך מאידך גיסא גם לא היה להם חלק בעינוי, שחיטה, חניקה או שריפה של בני אדם. לעתים קרובות היו הם הקרבנות, אבל אף פעם לא המתעללים. ידיהם לא היו מוכתמות בדם אדם.
אברהם אבינו, שהיה "אב המון גויים" יצר את התשתית לחתימה על הסכמי אברהם עם כל אנשי האזור. כל מי שדגלו בעקרונותיו נגד הברברים של כדרלעומר, ולמען השבויים, הם בעלי ברית אברהם!
מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
שבת מבורכת בבשורות טובות- החברה לחקר המקרא
