אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
.............................................................................
הרב עמיהוד סלומון במסר מוקלט לפרשת מקץ: רגע על חנוכה - הפרסום עובד.
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון- חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'מקראות' בינה בתורה, לפרשת מקץ:
פותר חלומות, לא נביא
יוסף חלם חלומות והם התקיימו. פרט ל'ירח', שספק אם יכול היה להשתחוות לו, הכול התקיים. יוסף גם פתר חלומות ודבריו התקיימו. האם יוסף היה נביא? האם החלום הוא אחת הדרכים שבהן ה' מדבר עם בני האדם? האם יש הבדלים בין חלום לנבואה?
הרמב"ן סבר שחלומות יוסף היו נבואה מחייבת, ויוסף פעל "לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת" (רמב"ן מ"ב, ט). אולם, בסוגיית הגמרא (ברכות נה, א) נאמר, שבכל חלום יש גם "דברים בטלים", ובוודאי יש הבדל עקרוני בין חלום לנבואה. הנביא ירמיהו הבדיל בין חלום לנבואה כמו בין בַּר לתבן, בין גרעין לקליפה:
"הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה', וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירימיהו כ"ג, כח-כט)
בעקבות הגמרא (ברכות נז, ב), כתב גם הרמב"ם ש"חלום הוא] אחד משישים בנבואה". חלום הוא קרוב לנבואה, אך אינו זהה לה.
פרעה הגדיר את יוסף כ"איש אשר רוח א-להים בו" (מ"א, לח), אבל אין שום פסוק שבו ה' פנה אל יוסף ואמר לו דבר. זה ההבדל הגדול בין יוסף לבין האבות: אצל האבות החלומות הובילו להתגלות ה' (כמו בחלום ה"סֻלם" בבית-אל), אבל אצל יוסף היו רק חלומות ופתרונות, ללא התגלות אחרי כן. להבדל הזה יש משמעות עצומה בהקשר ההיסטורי של מצרים העתיקה –
דמויות כמו יוסף ויעקב השתלבו היטב בעולמם של פרעוני ה'היקסוס' במצרים של אותה תקופה, אך המצרים המקוריים ראו בהם 'שליטים זרים'; כפי שפרעה הבין מיד, יוסף הציל את שלטונו וחילץ את מצרים מהמשבר החמור שהיה צפוי; אבל, יוסף לא יכול היה לדעת לאן כל זה יוביל. הוא לא היה יכול לצפות את הזעם המפעפע של המצרים, שעתיד להביא על בית אביו שעבוד, כאשר יתחלף השלטון במצרים ותקום שושלת פרעונית אחרת, "מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף" (שמות א', ח).
יוסף, מה עם מסרון לאבא?
בחלום האלומות של יוסף (ל"ז, ז) לא נזכר מִספָּר. כאשר ראה יוסף את עשרת אחיו משתחווים לו כדי לקבל 'אלומות' של בָּר מ'השדה' של יוסף במצרים, יוסף נזכר בחלומות, וראה איך הראשון כבר התקיים לנגד עיניו.
למרות זאת, הוא החליט להתנכר והעליל עליהם עלילת ריגול; יוסף החליט שמבחן ההיחלצות יהיה בהבאת בנימין אחיו הקטן, היחיד שאותו באמת רצה. אחרי שלושה ימי מעצר יוסף התרכך והשאיר במעצר רק את שמעון. מכאן הסיק רש"י (מ"ב, כד), ששמעון הוא שרצה להרוג את יוסף באומרו "אל אחיו (ככל הנראה, לוי)... ועתה לכו ונהרגהו... ונראה מה יהיו חֲלֹמֹתיו" (ל"ז, כ). לדברי רש"י, שמעון הוא גם זה שהשליכו לבור.
עוד לפני שעצר את שמעון כבר שמע יוסף את האחים מתחרטים ביניהם: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (מ"ב, כא). יוסף הסתובב ובכה, אך דבק בהחלטתו להביא אליו את בנימין אחיו ולהשאירו אצלו.
הרמב"ן, אחרי שעלה ארצה, וראה את המרחק בין מצרים לחברון (כשִשה ימי רכיבה בלבד), שאל את השאלה הגדולה: מדוע לא שלח יוסף שליח אל אביו כשעלה לגדולה?
לדעתי, יוסף הוא ששאל שאלה זו במשך שלוש עשרה שנה: מדוע אביו ואחיו אינם מחפשים אחריו? הוא לא ידע דבר על כתונת טבולה בדם, ולא על אביו שהתאבל עליו וחשב, בטעות, שיוסף נטרף!
גם יוסף חי בטעות, ואת מה שחשב הוא ביטֵא בשם בכורו: "...מנשה, כִּי נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (מ"א, נא).
מעולם לא חשב יוסף שאביו היה שותף למזימת האחים, חלילה. אלא (כפי שאמר בפירוש בקריאת שם בכורו): יוסף הבין שא-להים ציווה על נשייתו (=הרחקתו לעולם) מבית אביו, כפי שהיה לישמעאל ולעשו; אולי חשב יוסף, שהדבר נעשה בגלל גאוות חלומותיו ובגלל השנאה והפירוד שיצר במשפחה. מתי יגלה יוסף את טעותו?
הכרעות היסטוריות
שתי הכרעות דרמטיות, שיעצבו את עם ישראל לדורות, התרחשו עם הירידה למצרים: כל שבטי ישראל התאחדו, ויהודה התגלה כמנהיג במקום ראובן הבכור.
אחרי שראובן פגע בבלהה, שהפכה לאשת יעקב, ואחרי שנכשל בהצלת יוסף, יעקב אביו כבר לא יכול היה להקשיב לדבריו הסוערים ולתת לו לצאת שנית למצרים עם בנימין (מ"ב, לז-לח). בשלב זה (ולמרות מכירת יוסף), יהודה חזר ותפס מקום כמנהיג אחיו – הצעתו הייתה שקולה יותר מזו של ראובן, נאמרה בטון הנכון ("אנכי אֱעֶרבֶנוּ...") ובזמן הנכון (אחרי שכילו לאכול את מה שהביאו ממצרים), וכאשר יעקב ראה שאין ברירה. כך יקרה גם בהמשך הדורות: ראובן נדחה ויהודה ינהיג, וכברכת יעקב אליו בסוף ימיו: "יהודה אתה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (מ"ט, ח).
במצרים גם חזרו ונפגשו שנים עשר בני יעקב, ויוסף ישב בראש ושלט בהם: "ויֵשבוּ לפניו, הבכֹר כִּבכֹרָתוֹ, והצָעִר כִּצעִרָתוֹ" (מ"ג, לג); הפעם השתחוו ליוסף אחד עשר 'כוכבים', ופעם נוספת השתחוו גם בשם אביהם: "ויאמרו: שלום לעבדך לאבינו, עודנו חי, ויִקדוּ וישתחוו" (מ"ג, כח); כך התקיים גם חלום נעוריו השני של יוסף, חלום השלטון. לא סביב אלומות, אלא בסעודה מלכותית בבית השליט!
בהתאם לכך, שבטי יוסף יהיו שבטים דומיננטיים בישראל, לדורות הבאים.
אולם, יוסף טרם נשבר, ועדיין התנכר אליהם; אף ששמע את חרטת אחיו (בפרק הקודם), וגם ראה בהתגשמות שני החלומות לנגד עיניו, הוא הצליח להתאפק, לאחר שבכה שוב לבדו – עדיין דבק יוסף בתכניתו הראשונה להשאיר אצלו את בנימין, אחיו מאמו, על ידי עלילת הגביע הגנוב.
הרב ד"ר יואל בן-נון
&
רו"ח יעקב זיצר-חיפה-"המשפחה"
בסיום פרשת ״מקץ״ֶמופיעה פרשת הגביע של השליט יוסף שהוחבא בשקו של בנימין ובעקבות זאת הואשם בנימין בגניבתו ללא עוול בכפוֶ.יוסף מצווה את ״אשר על ביתו(רש״י מפרש זהו בנו מנשה). : ״ואת גביעי -גביע הכסף תשים בפי אמתחת(השק) הקטן״,כלומר בשקו של בנימין. לאחר מכן הוא מצווה את אותו אדם לרדוף אחרי האחים ולהאשימם: ״למה שלמתם רעה תחת טובה״ֶ במילים שלנו יוסף מאשים את האחים בכפיות טובה על כל הטוב שעשה עבורם על הכסף שהחזיר להם,על האירוח שנתן להם.
בספר ״פרפראות לתורה״ֶ מובאים דברי בעל״מנחה בלולה״ שהסיבה שלא האשים אותם בגניבה אלא בכפיות טובה,הינה כי כפיות טובה הינה עוון חמור מגניבה בידיים. המסר שיש לנו הינו שחייבים להיזהר מ כפיות טובה וחייב כל אדם להוקיר תודה לכל אדם ואדם על מה שבוצע ונעשה עבורו.
שבת שלום חדש טוב וחג אורים שמח.
נ.ב.
פרשות וישב-מקץ-ויגש הן פרשות יסוד בלימוד דרכי התנהלות משפחתית איך להתנהל בין הורים-לילדים. בין האחים לבין עצמם, בין הילדים להורים וכן לדעת מה להגיד-מתי להגיד ובעיקר איך להגיד זאת.
בה שיצליח בורא עולם במשימה זו שהיא כה חשובה
כי ״משפחה הינה ערך עליון״
שבת שלום וחג חנוכה שמח. הזיצרים
&
בלומה טיגר - דיכטוולד
תהליך המודעות שעובר יהודה - ממנהיג למנהיג ראוי
הופעת הבכורה של יהודה כמנהיג היא במכירת יוסף. יהודה מציל אותו ממוות ומציע למכרו לישמעאלים. "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.." (וישב. לז , כו-כז ) ואכן הם עושים כדבריו.
" וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: ". (וישב. לח א). יהודה פורש ממשפחתו. הכתוב אינו מספק הסבר למעשה זה, אך אם נתבונן בפסוקים הקודמים נגלה תגובה קשה ביותר של יעקב לסיפור האחים על מה שקרה ליוסף. כשרואה יעקב את כתונת הפסים המגואלת בדם בנו, נאמר :" וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: " (שם. לז, לד-לו).
יהודה ואחיו שמכרו את יוסף לא העריכו שהפגיעה באביהם תהיה כה אנושה, שהם ישברו את ליבו. תגובה קשה זו שטלטלה את כל המשפחה, יצרה תחושת אשמה אצל האחים, והכעס הופנה כלפי יהודה המנהיג. וכך אומר רש"י: "למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם אמרו: אתה אמרת למכרו אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". אין ספק שהוא המנהיג, אך האם הוא מנהיג ראוי?
יהודה נושא את בת שוע לאישה, ונולדים לו שלושה בנים: ער, אונן ושילה. ער נישא לתמר ומת, גם אונן נושא אותה ומת (הוא מסרב לייבם בפועל את תמר ולהקים שם לאחיו), יהודה חווה שני אובדנים. הוא שכל את שני בניו.
האם מסוגל יהודה עכשיו להבין את צער אביו שאיבד את בנו?
יהודה חושש לאבד את הבן היחיד שנותר לו את שילה. הוא אולי רואה בתמר אישה קטלנית.
הוא חווה אסון נוסף, מות רעייתו בת שוע. יהודה אינו רואה את צערה של תמר. היא ממתינה ששילה יגדל וייבם אותה. היא כמהה לילד. כשהיא מבינה כי יהודה מוליך אותה שולל והיא לא תינשא לשילה, היא עושה מעשה יוצא דופן שאינו עולה בקנה אחד עם ערכיה, ויש בו הקרבה. היא מפתה את יהודה כזונה ומתעברת ממנו. יהודה מפקיד בידה על פי דרישתה מָשכון כיוון שאין לו אתנן לתת לה. כאשר נודע לו כי תמר הרתה, הוא אינו טורח לברר מה קרה. הוא פוסק, "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף ". מוות הכולל גם את העובר שבבטנה.
המפנה הראשון בתודעתו מתחולל כאשר מודה יהודה שהמשכון אותו הציגה תמר-החותמת, הפתילים והמטה, (שהם כתעודת זהות) הם שלו, וחותם את דבריו במשפט "צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי " (לט, כו-כז). זו אינה הודעה פשוטה עבור אדם נכבד כיהודה. הוא מודה במעשה ומבין גם את הסיבה למעשה. הוא מודה בטעות בפומבי ומכיר באחריותו למעשה שלה. הוא מסוגל לראות את מצוקתה. הוא נוטל אחריות על המעשה.
במכירת יוסף קיבל יהודה החלטה שלא ראתה את כל ההשלכות של המעשה. הוא לא חשב על אביו ועל מה שיקרה למשפחה בעקבות מכירת יוסף, הוא לא היה ער למעשה הנורא שנעשה ביוסף אחיו, והוא לא הוטרד מן התרמית שהוצגה לאב בצורת כותנת הפסים המוכתמת בדם. לפנינו יהודה בתהליך תודעתי משמעותי. הוא עובר שינוי.
זהו תהליך קשה מאוד, שבו אנו נגמלים מן ההרגל הנוח להאשים אחרים בטעויות שלנו, ונוטלים אחריות על חיינו. תהליך זה מתגמל בעשותו אותנו אנשים מודעים וטובים יותר .
המפנה השני הוא כאשר תם המזון שהביאו איתם האחים לאחר הירידה הראשונה למצרים, יהודה מופיע שוב כמנהיג שתפקידו לשכנע את יעקב לאפשר להם ליטול עימם את בנימין כיוון שזה התנאי לרכישת מזון שהציג להם יוסף. רק יהודה מצליח לשכנע את אביו בהבטיחו לו , "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: " (מקץ. מג, ט). הוא נוטל אחריות אישית לגורל בנימין בהתחייבות חמורה כלפי אביו להשיבו אליו. "וחטאתי לך כל הימים" מבאר רש"י: לעולם הבא.
המפנה השלישי המתחולל אצל יהודה בא לביטוי בדבריו אל יוסף לאחר שנמצא גביע הכסף אותו שתל יוסף באמתחת בנימין, ויוסף דורש להשאירו כעבד.
מה אומר יהודה ליוסף ומהו התהליך שעבר יהודה לפי דברים אלה?
" וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: (מד, טו). יהודה מזהה כאן מידה כנגד מידה, עונש משמים על מכירת יוסף לעבד, והוא מצדיק את הדין. אך הפעם כל האחים מתייצבים כאחד מאחורי בנימין, לא עוד בני לאה ובני רחל.
כאשר אומר יוסף כי רק בנימין יהיה עבד והם משוחררים, משיב יהודה " וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ " (ויגש. מד, כ). אותה אהבה לבן זקונים שבעבר יצרה שנאה וקנאה הפכה לגורם חומל. גורל בנימין קשור בגורל יעקב.
שלושה נימוקים מעלה יהודה: הנימוק הראשון, האב הינו אב שכול. " וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה " (מד, כט). התגובה הקשה של יעקב על אובדן יוסף היא הנימוק השני, יעקב קשור מאוד לבנימין ולא יוכל לעמוד בטרגדיה נוספת שתפקוד אותו אם בנימין לא ישוב איתנו. " וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ:
וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה: " (מד, ל-לא).
זו טענה מרכזית בדברי יהודה. מטרתה ליצור אמפתיה אצל השומע מתוך כוונה לרכך את לב השליט.
הנימוק השלישי מתייחס לצורך לקיים הבטחות. " כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (מד, לב). יהודה התחייב בפני אביו להשיב את בנימין.
נימוקים אלה מעידים על תהליך הצמיחה והמודעות שעבר יהודה. מנהיג אינו מי שנותן הוראה וכולם מצייתים לה. מנהיג ראוי יורד לעומקם של דברים. הוא רואה תמונה כוללת, בודק רווח מול הפסד, פועל לפי כללי מוסר, מתייעץ, מודע להיבטים ולהשלכות של הוראותיו, ונוטל אחריות אישית על התוצאה. יהודה הפך למנהיג ראוי, והדבר בא לידי ביטוי בברכת יעקב ליהודה בפרשת ויחי. " יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ". (ויחי. מט, ח).
בע"ה. כ"ו כסלו תשפ"ג- בלומה ט- דיכטוולד
&
*פרשת מקץ* שבת חנוכה - יגאל גור אריה
ניצחון המכבים הינו ניצחון האמונה הטהורה על השכל.
היוונים התנגדו לחוקים שאינם מובנים בשכל,
והיהדות רואה באמונה ערך עליון שקודם להבנה השכלית.
"נעשה ונשמע".
"*צריך שכל איש יידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר , וצריך שכל איש יידע ויבין ,שעליו לעמול ולגלות את אור הנר- נורו ברבים ולהדליק לאבוקה גדולה ,ולהאיר את העולם כולו*"
(הרב אברהם הכהן קוק)
הייתה פעם משפחה שבניה היו מאוד מאוחדים, יום אחד הפסיק האח המבוגר להגיע לאירועים המשפחתיים, לאחר תקופה החליט אחיו הצעיר לבקרו, היה זה לילה קר מאד, האח הצעיר מצא את אחיו יושב מול האח הבוערת, האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה.
האח הבין את סיבת ביקורו של האח הצעיר והזמין אותו לשבת לידו בכיסא נוח, מול האח, הוא ישב בשקט וחיכה... שקט עמוק שרר בין שני האחים.
שניהם רק התבוננו בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים, כעבור מספר דקות לקח האח הצעיר את אחד הגחלים הבולטים ובזהירות רבה, הרחיק אותו מהאש.
הוא חזר לכורסתו, והמתין... האח המארח התבונן מרותק למעשיו של האח הצעיר.
אט אט החל הגחל הגדול לדעוך, בתחילה איבד את הברק, ואח"כ כבה כמעט לגמרי, תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום, הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר מת, שחור וקר. *אף מילה לא נאמרה בין שני האחים מתחילת הערב*...
בעוד האח הצעיר מתכונן לעזוב לביתו, החזיר שוב את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות.
כמעט מיד הוא חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור ומהחום של הגחלים הסמוכים לו.
כשעמד האח הצעיר ליד הדלת אמר לו מארחו "*תודה על הביקור שלך ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי-.אחזור למשפחה"*.
בפרשת השבוע מקץ, אנו קוראים על יוסף שממונה להיות משנה למלך במצרים, אחיו של יוסף מגיעים לקנות אוכל ויוסף מתייחס אליהם בצורה משונה, הוא שולח אותם בחזרה לכנען וכשהם חוזרים הוא מאשים את בנימין בגניבה, עד לסוף המרגש שיהודה מגיע ליוסף ומבקש לשבת בכלא, במקום בנימין ואז יוסף מתגלה.
כשקוראים את כל הסיפור לא מובן מה בעצם יוסף רוצה, אם הוא נהנה לנקום בהם על כך שמכרו אותו, שיעשה זאת מיד? ואם הוא סולח להם שיגיד להם תיכף כשהגיעו "אני יוסף רוצו לקרוא לאבא, חבל על כל יום שהוא מתאבל".
אלא שיוסף כשראה שהתגשמו חלומותיו למלוכה פיתח חלום חדש חלום של הורדת השנאה ושל אהבה אמתית בין האחים, יוסף ידע שאחיו אמנם נפלו במכירתו, אבל היה בטוח שבפנימיותם יש רצון חזק לאהבת אחים אמתית ולצורך זה הוא מוביל אותם לנקודה שהם יוכלו להוכיח שגם הם הבינו את המסר של האחווה והם מוכנים למסור את נפשם בשביל אח שלהם, הוא מבקש שיביאו את בנימין ומגלגל הכל כך שבנימין יצטרך להישאר בכלא במצריים ובעצם להיות בסיטואציה דומה לשל יוסף, אלא שהפעם האחים מוכיחים את עצמם ומוכנים למסור את נפשם עבורו וברגע זה יוסף מתגלה ואומר להם אין לכם מה לדאוג אני כבר סלחתי לכם וגם אתם הוכחתם שלמדתם איך צריכה להיות אהבה אמתית בין אחים. יחסי יוסף ואחיו לא חוזרים להיות חמים וזורמים ,אבל לפחות אפשריים ומאוזנים. "מלחמת אחים – תמיד מובילה אותנו לגלות. האחים זרקו את יוסף לבור, וכך התגלגלה המשפחה כולה אל גלות מצרים. אלפי שנים אחר כך שנאת אחים החריבה את הבית וסילקה את עם ישראל מארצו. הלקח ברור פרשת השבוע אינה היסטורית, אלא אקטואלית "
*יהי רצון שנזכה להתאחד ולהרגיש את היותנו משפחה אחת גדולה ומאוחדת של כל עם ישראל*.
שבת שלום וחנוכה שמח!
הדלקת נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת.
שבת שלווה ענוגה!!
יגאל גור-אריה
&
פרשת מקץ – מסרים חינוכיים-בועז חדד רכז תנך אורט מעלות, וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא
בפרשתנו מסופר שפרעה חולם שני חלומות ויוסף פותר את החלומות לפרעה , אבל עוד לפני שפרעה ידע ,אם הפתרון של החלום הוא נכון , הוא מכריז מיד בפרק מ"א פסוק ל"ט "אין נבון וחכם כמוך " ומיד נותן ליוסף , להיות אחראי על כל ארץ מצרים פסוק מ"א " ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים " השאלה הנשאלת היא כיצד פרעה ידע שהפתרון של יוסף הוא הפתרון הנכון , עוד לפני שהפתרון התרחש ? דרך אחת להסביר זאת היא , שפרעה חלם גם על הפתרון של החלום ,אבל לא זכר את הפתרון ,אלא, רק את החלום עצמו . יוסף התחבר לפנימיות של פרעה ובדרך זו הצליח פרעה לזכור גם את פתרון החלום . כך אנו צריכים לנהוג עם ילדינו , תלמידינו להתחבר לעולמם , ולנסות להבין מהי הדרך הנוחה ביותר לכל אחד מילדינו או תלמידינו להגשים את החלום ולהוביל אותם בדרך המתאימה לכל אחד מהם ולא דרך שמתאימה להורה או למורה , יש לזכור תמיד, שהילד והתלמיד הם המרכז !
לשורש ש.ב.ר יש שתי משמעויות הפוכות בשפה העברית . המשמעות האחת היא , שבירה והתפרקות והשנייה הופעה של לידה ,של קיום חדש . כאשר מסופר בפרקנו שיוסף היה המשביר , פירושו של דבר שיוסף העניק לאנשים קיום חדש , במקום מצבם הכלכלי הקשה שהיה בעבר , מצב של משבר , בפרק מ"ב פסוק ו' אנו רואים שיוסף משביר לכל עם הארץ , הוא מספק אוכל , מציל אנשים מרעב "ויוסף הוא השליט על הארץ , הוא המשביר לכל עם הארץ ". אנו בחיינו צריכים תמיד לצפות ולקוות שגם ברגעים הכי קשים בחיינו אנו נראה את האור שציפינו לא ונגיע ליעד שאליו רצינו להגיע ויתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו בפרק נ"ח פסוק ח " אז יבקע כשחר אורך וארוכתך {=המצב הקשה שבו אנו נמצאים } מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך ".
בפרשתנו מסופר שיוסף חולם חלום ,שהוא עומד על שפת היאור , פרק מ"א פסוק י"ז "וידבר פרעה אל יוסף בחלומי הנני עומד על שפת היאור ",קרי פרעה לא מתקדם ,לא ,שוחה עם הזרם " , עומד על שפת היאור ולא מתקדם קדימה , במצב כזה ,כאשר אתה לא פורץ דרך ,אלא עומד על השפה ולא מתקדם ,לא תוכל אף פעם להגשים את מטרותיך בחיים ,לחלום זה לא מספיק , החלום הוא רק "שפת היאור" , קרי רק ההתחלה לעבר הגשמת ייעודך בחיים .
בפרשתנו חולם פרעה שני חלומות , בחלום הראשון הוא חולם על פרות רזות שאוכלות פרות שמנות ובחלום השני הוא חולם ששיבולים רזות בולעות שיבולים שמנות . לגבי החלום על הפרות הרזות שאוכלות פרות שמנות נאמר בפרק מ"א פסוק כ"א "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראייהן רע כאשר בתחילה ..." ישנה נטייה לשכוח את הטוב שהיה בעבר ולזכור רק את הרע ,לעיתים גם בחיי הזוגיות שלנו ,יתכן ובהתחלה אנו נמצאים במקום מצוין , קרי מצב כלכלי מצוין שמזכיר את הפרות השמנות , אבל לעיתים יש רגעי משבר ,שמזכיר את הפרות הרזות ,ואז אנו נוטים לשכוח את הזמנים הטובים שהיינו בחיי הזוגיות שלנו ,כפי שכתוב בפרק מ"א פסוק כ"א" ולא נודע כי באו אל קרבנה " החשש בחיי הזוגיות הוא ,, שאנו נתייחס רק לרע שאופף את חיי הזוגיות שלנו בהווה ולא נדע להתמודד כראוי עם המכשולים ,שאנו מתמודדים איתם בהווה ונשכח במהרה את התקופות היפות שהיו בעבר, בחיינו ולא ניתן הזדמנות לעצמנו ולבנות הזוג שלנו לחזור לאותם ימים יפים שהיו בעבר ומהר מאוד ננתק את מערכת היחסים בינינו וחבל.. עלינו לא להתייאש ולשמור את הקשר בחיי הזוגיות ותמיד לקוות שתסתיים תקופת החושך ומיד יגיע האור במהירות כמו שכתוב בפרק מ"א פסוק י"ד "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה ".
4.יוסף מלמד אותנו מסר חינוכי חשוב ביותר שעלינו מוטלת האחריות לשמור את האחווה בינינו ולא את העוינות , למרות המתיחות בינינו ,בתוך המשפחה המצומצמת וגם בחברה כולה, וזה לטובת כולנו .
יוסף מחנך את אחיו לקחת אחריות על מעשיהם ,מה שלצערי , לעיתים שכיחות , תלמידינו , ילדינו ומנהיגינו לא יודעים לקחת אחריות על מעשיהם ומטילים את האחריות אחד על השני , שלא כמו אחי יוסף שאמרו בסופו של דבר "אבל אשמים אנחנו " , יוסף חינך אותם והוביל אותם למצב שהם ידעו לקחת אחריות על מעשיהם .
כבר בפרשה הקודמת נאמר ,בפרק ל"ז פסוק ד' נאמר "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום , ופסוקים י"ט- כ' נאמר "ויאמרו איש אל אחיו ... ועתה לכו ונהרגנו ונשליכהו באחר הבורות " , אבל יוסף לעומת האחים , כאשר הוא פוגש את האיש בפרק ל"ז פסוק ט"ז הוא אומר "את אחי אנוכי מבקש " הוא מנסה להתקרב לאחים למרות העויינות כלפיו.
יוסף נמצא במצרים לאחר שאחיו מכרו אותו לישמעאלים , הוא היה צריך להרגיש איבה ושנאה לאחיו ,לאחר ששנים רבות היה מנותק מהבית בגלל אחיו . הם מגיעים אליו הם צריכים אוכל מיוסף , אולי זה הזדמנות להשיב להם כגמולם , אבל יוסף רוצה להוביל אותם למקום של אחדות "את אחי אנוכי מבקש " כאשר יוסף אוסר את שמעון כתוב "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו " הפעם האמירה "איש אל אחיו "מתוקנת , הם זוכרים שהוא התחנן והם לא הקשיבו לו ,ומביעים חרטה , לשם כך יוסף מעביר את אחיו מספר מכשולים, כדי להוביל אותם להביע חרטה על מעשיהם . יוסף כשלושים שנה בניכר ומרוחק ,אבל הוא רוצה לאחד את השבטים שתהיה אחווה ביניהם , יוסף בוחר בדרך האחווה , המחילה , האחדות ולא בדרך השנאה והפילוג .
יש לזכור שאנו משפחה גדולה שנקראת "העם היהודי" , יוסף הצדיק מלמד אותנו , את החשיבות לשמור על קשר אמיץ בתוך המשפחה המורחבת והמצומצמת למרות שיכולות להיות מחלוקות ואפילו אירועים קשים שפוגעים בצד זה או אחר ,בסופו של דבר ערך המשפחה הוא ערך עליון שאנו חייבים לנסות לשמור עליו ולא לפרק את המשפחה מיד ,ללא ניסיון ,לתת לצד זה או אחר לשפר את דרכיו . לצערנו משפחות שלמות נמצאות ביריבות ,גם בתוך האחים עצמם וגם בין בני הזוג וגם בחברה בה אנו חיים ולא מנסים לגשר ולסיים את הנתק ביניהם וחבל .
בפרשה הקודמת וגם בפרשה שלנו אנו מדברים על ענייניים של חלומות . בפרשה הקודמת יוסף חולם שהאלומות ,קרי האחים משתחווים לו וגם השמש הירח והכוכבים ,קרי האחים ,האבא והאמא משתחווים לו . בפרשה שלנו יוסף פותר גם לשר המשקים וגם לשר האופים את החלומות וגם פותר לפרעה את החלומות ,אבל בשאלה הנשאלת היא ,כיצד יוסף עדיין מאמין בחלומות הרי גם יוסף חלם על זה שכולם משתחווים לו , אבל היכן הוא הגיע ? אל בית האסורים ! כיצד יוסף עדיין מאמין בחלומות ? המסר הוא שיוסף מבין שכדי לעלות לגדולה קרי להיות מלך, אתה קודם צריך לרדת ולהיות בבית האסורים , לעבור דברים קשים בחיים ,לעבוד קשה , לעיתים עד כדי כך שאתה מרגיש ממש בתחתית הבור ,אבל מצבים קשים אלה, יהפכו אותך למחושל יותר , דבר שיעזור לך להגשים את חלומותיך ולהעריך יותר את ההישגים שהגעת אליהם .
פרשת השבוע היא פרשת מקץ ,כמעט כל שנה היא גם שבת חנוכה . לגבי פרשת וישב או היא שבת חנוכה ,או שבת לפני חנוכה וזה לא מקרה . בפרשת וישב מסופר על החלומות של יוסף , יוסף הוא היחיד למול אחיו "והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי " פרק ל"ז פסוק ז' האחים מנסים למנוע ממנו להגשים את חלומותיו , אבל בסופו של דבר לא מצליחים, למרות שהם הרבים והוא היחיד. בפרשת מקץ הפרות השמנות נאכלות על ידי הפרות הרזות פרק מ"א פסוק כ' , השיבולים השמנות נאכלות על ידי השיבולים הרזות ,כלומר החלש בסופו של דבר מנצח .
יש כאן מסר חינוכי גדול מאוד והוא שבעולם שלנו יש מצב ,שבו אנו סבורים ,שמי שיותר חזק ומי שיותר הרבה מנצח "כל דאלים גבר " כאן התורה מלמדת אותנו שזה לא בהכרח כך ,יש מצב שדווקא היחיד מול הרבים הוא זה שמנצח , הרבים ישתחוו ליחיד ויכול להיות גם מצב , שהגדול והחזק ינוצח על ידי החלש ,כך גם בחנוכה קומץ קטן של חשמונאים נלחמו נגד הממלכה האדירה ,מממלכת יוון , והם ניצחו ,כפי שאנו אומרים בחג החנוכה "נתת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים " הכוח שלנו היא כוח האמונה בצדקת הדרך ולכן אפילו אם אנו מעטים והאויבים שלנו מרובים , בסוף אנו ננצח בזכות האמונה בצדקת הדרך כמו שאמר הנביא זכריה בפרק ד פסוק ו' "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם".
מסר זה ניתן ללמוד מפרשתנו , כאשר יוסף מציע לפרעה מלך מצרים לשמור בר בשבע שנות השבע , כדי שיישאר מספיק אוכל בשבע שנות הרעב , קרי השנים הקשות שיגיעו לאחר מכן ,יש לנהל את חיינו בתבונה רבה . ישנם לא מעט אנשים שמבזבזים את כספם בהווה, בצורה נהנתנית ולא חושבים על העתיד ,כאשר יהיה מצב שהם יזדקקו לאותם כספים , כדי לחיות בכבוד את שארית חייהם ,כאשר הם חלשים וחולים ולעיתים שכיחות ,נתונים לחסדי אחרים ,לא יישאר להם המינימום לחיות בכבוד את שארית חייהם .
נשאלת השאלה מדוע יוסף לא מגיע לאביו כבר לפני זמן רב , לדווח לו שהוא עדין בחיים ? למה חיכה יוסף ? האם ליוסף לא היה איכפת מאביו ? האם הוא לא חשב על הסבל שעובר אביו מהידיעה שהוא מת ? זוהי שאלה קשה מאוד ! אבל הפתרונות לכך הן "ודבר בעיתו מה טוב " ישנן כמה אפשרויות לפתרון הבעיה המוסרית הלא פשוטה הזו :
המסר לחיינו הוא , שגם אם הדברים לא מתרחשים ,בדיוק בזמן שקיווינו, אל לנו להתייאש , עלינו להאמין ולהמשיך לחתור בסבלנות ובעקביות לכיוון המטרה שהצבנו לעצמנו ,יחד עם זאת אל לנו לשכוח ,בלהט העשייה ,עבור עצמנו ,משפתנו המצומצמת ,כמו אישה והילדים ,את הורינו ,שהביאו לנו את החיים ושהיו איתנו לאורך כל הדרך גם ברגעים הקשים של חיינו . התורה מלמדת אותנו במקרה זה כיצד לא להתנהג ברגעים אלה של חיינו . אין אדם בעולם שהוא מושלם גם יוסף הצדיק .
בסיפור יוסף ,בפרשה הקודמת , יוסף חולם שני חלומות ,החלום הראשון , הוא שהאלומות משתחוות לאלומה שלו ,במקרה זה מדובר על משהו חומרי , אבל בחלום השני הוא חולם שהשמש הירח והכוכבים משתחווים לו , כלומר ישנה עליה מכיוון החומר לכיוון המעמד הרוחני , אצל יוסף מתחילים מעולם הצומח – החומריות לכיוון מעלה מעלה , השמש הירח והכוכבים , מעמד רוחני גבוה ביותר , יש תנועה תמיד כלפי מעלה. יוסף בעצמו פועל ולא עומד מהצד , גם בחלומותיו ,כפי שכתוב בפרק ל"ז פסוק ז' כאשר יוסף אומר לאחיו "והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה " , יוסף הוא אקטיבי ולא פסיבי , כל הזמן בתנועה כלפי מעלה "השמש הירח והכוכבים , אבל בסיפור פרעה נאמר בפרשתנו , בפרק מ"א פסוק י"ז "הנני עומד על שפת היאור " , כלומר פרעה רק צופה מהצד ואיננו אקטיבי ,לכן ממצב של נחת שפע ותנועה ,שמסמלות הפרות השמנות בחלום הראשון הוא מגיע למצב של שיבולים , קרי, מצב פחות טוב בחייו שאין בו תנועה כלפי מעלה ,אלא התדרדרות במורד ההר כלפי מטה .
עלינו תמיד לחפש אתגרים חדשים בחיינו לא רק מבחינה חומרית ,כפי שמסמלים האלומות , אלא גם מבחינה רוחנית כפי שמסמלים השמש הירח ואחד עשר הכוכבים , תמיד להיות בתנועה , דבר שיאריך את חיינו וימלא את ליבנו בשפע של שמחה וסיפוק .
שבת שלום וחג חנוכה שמח ממני באהבה גדולה חדד בועז !!!
שבת שלום וחג חנוכה מלאור
מהחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
