סידרת פודקסטים: "הפודזקס"
מיזם של החברה לחקר המקרא.
השבוע עלה פרק מספר 17 על מְדִינָה וְאֻמָּה עם שלמה בן צבי. מסע בעקבות עולמו של הרב לורד יונתן זקס.
לשלמה בן צבי, מי שהיה מו"ל ועורך עיתון מקור ראשון, וכיום מלמד את הגותו של הרב זקס, יש הצעה מעשית לפיתרון המשבר העמוק העובר על החברה הישראלית לאור משנתו הפוליטית של הרב זקס. לשיטתו, עם ישראל זקוק לבית שני, הרשות המכוננת, שתעסוק בערכים ותיתן ביטוי שווה למגוון השבטים בחברה הישראלית. ואפשר להתחיל להקים אותה כבר עכשיו, ברשויות המקומיות.לשמיעת הפרק הכנסו כאן:
https://open.spotify.com/episode/3iEDlT00LQOsw670LVsanZ?si=ROzeymcgQ0SGeGTfCeQLLw
...................................................................
לתגובות הערות או הארות, לרעיונות חדשים, או המלצות למרואיינים נוספים, בבקשה כתבו לנו במייל:
............................................
לשמיעת מגוון 17 השיחות בפודזקס, כולן זמינות דרך האתר שלנו. www.hamikra.org
נהנתם? שתפו בבקשה!, ההמשך בקרוב.
( מעל ל-7000 מאזינים כבר האזינו בזכותכם!,
ביחד נעבור את ה-10.000.)
...........................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
בתוכנית: בחודש הזה בבתי ספר תיכון ממלכתי בחולון וברעננה, יקיימו ימי שיא, בהתאם לתוכנית של החברה לחקר המקרא. (חמישה בתי ספר סיימו עד כה השנה את המיזם).
ואנו נמשיך ולפתח את "ה-פודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
................................................................
נביאים מול מעצמות-ימי יאשיהו.
הרב ד"ר יואל בן-נון - חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
שלושה דברים משותפים למנשה מלך יהודה, וליאשיהו נכדו –
שניהם עלו למלוכה כילדים – שניהם הובילו מהפך מדיני, דתי ותרבותי, ביחס לקודמיהם – שניהם כפו את המהפך בתקיפות וביד קשה ביחס למתנגדים מבית.
בכל שאר הדברים היו מנשה ויאשיהו שני הפכים מוחלטים – התבוללות במרחב האלילי בימי מנשה, מול חזרה אל ברית התורה בכל תוקף, על ידי יאשיהו.
מנשה עלה לכס המלוכה אחרי חזקיהו אביו, בהיותו ילד בן 12 – (מלכים-ב כ"א, א-ג, טז):
בן שתים עשרה שנה מנשה במָלְכוֹ,
וחֲמִשים וחמש שנה מָלַך בירושלם...;
וישב ויִבֶן את הבמות אשר אִבַּד חזקיהו אביו,
ויָקֶם מזבחֹת לבעל, ויעש אשרה,
כאשר עשה אחאב מלך ישראל בשומרון, בזמנו],
וישתחו לכל צבא השמים, ויעבֹד אתם;
וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד
עד אשר מִלֵא את ירושלִַם פה לפה...
לכן יש לייחס את תחילת המהפך הגדול של ימי מנשה לחבורת שרים ויועצים שהקיפו אותו, וחשבו, שמדיניות חזקיהו גרמה למסע סנחריב ולתוצאותיו הקשות.
מנשה אולי נחלץ מחבורת שריו ויועציו, כאשר נחשד על ידי השלטון של האימפריה האשורית בחוסר נאמנות (ולא ברור למה!), והובל כשבוי "בבלה" – (דברי-הימים-ב ל"ג, י-יג):
וידבר ה' אל מנשה ואל עמו – ולא הקשיבו;
ויָבֵא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור,
וילכדו את מנשה בחֹחים, ויַאַסְרֻהו בַּנְחֻשְתַיִם,
וַיוליכֻהוּ בבלה; וכהָצֵר לו חִלה את פני ה' א-להיו,
ויִכָּנַע מאד מלפני א-להי אבתיו;
ויתפלל אליו, ויֵעָתֵר לו, וישמע תחִנתו,
וַישיבֵהו ירושלִַם למלכותו,
ויֵדַע מנשה כי ה' הוא הא-להים...
בהמשך (פס' טו-טז) כתוב גם, שמנשה הסיר "את הסֶמֶל (=הפסל האשורי) מבית ה', וכל המזבחות אשר בנה", והשליך אותם "חוצה לעיר", ואמר "ליהודה לעבוד את ה' א-להי ישראל", אולם תיאור זה תמוה – אם כך, מדוע לא הוזכר הדבר כלל בספר מלכים וגם לא בספר ירמיהו (ט"ו, ד)? בפרט כאשר הגזֵרה על החורבן מוסברת בפירוש בדבר ה' "בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה, על אשר עשה בירושלִַם"!
גם לא מובן, מדוע התיאור בספר מלכים מייחס רק ליאשיהו את הטיהור הגדול ביהודה, בירושלִַם ובבית ה'?
ככל הנראה, המהפך האישי הזה של מנשה בא מאוחר מדי, וכבר לא יכול היה להשפיע על אָמוֹן בנו, שכנראה מילא את מקומו עוד בחייו, מרגע שהובל לשבי, וגם לא השפיע כלל על חבורות השרים והיועצים שמסביב – (דברי-הימים-ב ל"ג, כא-כה):
...ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו
זִבַּח אָמוֹן וַיַעַבְדֵם;
ולא נכנע מלפני ה' כְּהִכָּנַע מנשה אביו,
כי הוא אָמוֹן הִרבָּה אַשמה...
כך נכון להסביר מדוע 'תשובת מנשה' לא נזכרה כלל בספר מלכים, ולא בספר ירמיהו, כי כל סביבתו לא קיבלה את התשובה הזאת, והמשיכה בחטאי מנשה הראשונים, מעצבי הפוליטיקה והתרבות של אותו הדור.
יאשיהו עלה לכס המלוכה בהיותו בן 8, וחבורת השרים והיועצים שהקיפה את מנשה ואת אמון, המשיכה באותו הקו עוד 12 שנה – (מלכים-ב כ"ב, א-ב + דברי-הימים-ב ל"ד, א-ג):
בן שמונֶה שנה/שנים יאשיהו במלכו,
ושלֹשים ואחת שנה מָלַך בירושלִַם/...;
ויעש הישר בעיני ה',
וילך בכל דרך/בדַרכֵי דוד אביו,
ולא סר יָמין ושמאוֹל;
ובשמונֶה שנים למָלְכוֹ והוא עודנו נער –
הֵחֵל לדרוש לא-להי דוד אביו;
ובשתים עשרה שנה הֵחֵל לטַהֵר את יהודה וירושלִַם
מן הבמות והאֲשֵרים, והפסִלים והמַסֵכוֹת...
כאן חייבים לעצור ולשאול: אחרי קרוב ל-70 (55 + 2 +12) שנה של מדיניות מנשה, שנכפתה ביד קשה, איך הצליח יאשיהו הצעיר (בגיל 16 עד 20) להיחלץ מחבורות השרים והיועצים, ולחזור למדיניות חזקיהו אבי סבו, ממש לבדו?
נבואות צפניה ויאשיהו
4 דורות לאחור
דבר ה' אשר היה אל צפניה – בן כּוּשי – בן גְדַליה – בן אֲמַריה – בן חִזקיה –
בימי יֹאשִיהו – בן אָמוֹן – בן מנשה – בן חזקיהו], מלך יהודה (צפניה א', א);
ייחוסו של הנביא 4 דורות לאחור מבטא קשר של הנביא צפניה לדור ישעיהו וחזקיהו, למרות השבר הגדול של ימי מנשה ואמון. ניתן להוכיח קשר זה דרך הקבלות משמעותיות בין דברי צפניה לדברי ישעיהו, כמו בנבואת "יום ה' הגדול... יום חֹשך ואפֵלה... יום שופר ותרועה..." (א', ז-יח).
מסקנה זו שופכת אור על אחת הצְפוּנוֹת העלומות בתקופה – איך הצליח יאשיהו הצעיר לדרוש בה' אחרי קרוב ל-70 שנה של ניתוק בית דוד וירושלִַם מדבר ה'??
כאמור, יאשיהו מָלַך כילד – כעבור 8 שנים (בגיל 16), החל יאשיהו "לדרוש לֵא-לֹהי דוד אביו", ולחפש את דרכו, "ובשתים עשרה שנה (בגיל 20) החל לטהר את יהודה וירושלִַם", מעבודת אלילים לסוּגֶיהָ (דברי-הימים-ב ל"ד, ג).
בנבואת צפניה (פרק א') מתואר טיהור מקיף של ירושלים ובית המלך מעבודת אלילים – אמנם, על פי דברי הנביא נראה, שאויב מבחוץ יעשה זאת, אולם הטיהור של יאשיהו דומה כל כך לנבואת צפניה, עד שברור ממי למד לדרוש את ה' בדרכו של דוד –
צפניה א', ד-ח
ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלִַם
והִכרַתי מן המקום הזה את שְאָר הבעל,
את שֵם הכְּמָרים עם הכֹּהנים;
ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים,
ואת המשתחוים הנִשבָּעים לה', והנִשבָּעים במַלכָּם (=במִלכּוֹם =במוֹלֶך);
ואת הנְסוֹגים מֵאחרי ה', ואשר לא בִקשוּ את ה' ולא דְרָשֻהוּ;
... והיה ביום זבח ה', ופקדתי על השרים ועל בני המלך,
ועל כל הלֹבשים מלבוש נכרי...;
מהפכת יאשיהו
יאשיהו שמע היטב את זעקת צפניה (ב', ב-ד), לבקש את ה' לפני שיהיה מאוחר –
...בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה' –
בַּקשו את ה'...
בַּקשו צדק, בקשו עֲנָוָה,1]
אולי תִסָתרוּ ביום אף ה';
יאשיהו לא חיכה אף רגע. תועבות האלילות, שתיאר צפניה נעקרו ונשרפו ב-6 השנים (622-628 לפנה"ס) של טיהור יהודה וירושלִַם ומחוזות הצפון, עד חגיגת הפסח, וחידוש ברית התורה.
והנה (בהמשך צפניה פרק ב') עוד סעיף מפתיע בתכנית העבודה של יאשיהו – כניסה מחודשת לתוככי פלשת במהלך נועז – כאשר חזקיהו פעל כך מול עקרון, זה הביא עליו את 'מסע סנחריב', ואת חורבן ערי השפלה, והנה יאשיהו חזר לפלשת והגיע עד לחוף, ושוב בהשראת צפניה (ב', ד-ז; גם כאן צפניה לא אמר מי יעשה זאת) –
כי עזה עֲזוּבה תהיה, ואשקלון לשממה,
אשדוד בצהרים יְגָרְשוּהָ, ועֶקרוֹן תֵעָקֵר;
... והיה חֶבֶל הים] לשארית בית יהודה, עליהם יִרעוּן צאן] ...
בזמן קצר, כ-12 שנים מופלאות (610-622 לפנה"ס) של צמיחה ופיתוח מואץ ביהודה, הושלם השיקום של ערי השפלה הבצורות (שחרבו במסע סנחריב), נבנו מחדש מבצרים בדרום, יהודה שוב חדרה לעומקה של פלשת, ולראשונה נבנו מבצרים יהודיים גם על חוף הים (ביבנה-ים =פלמחים, וגם בין יפו לשפך הירקון), כנראה כדי לעצור עלייה של צבא מצרי – יישובים חדשים הוקמו בכל האזורים, וגם במדבר יהודה –
גם מאמץ גדול של תיקון מוסרי-חברתי ניהל יאשיהו על פי דרך הברית של 'ספר התורה', ועדות מפתיעה לכך נמצאה בחפירה ארכיאולוגית במצד הסמוך לחוף (ביבנה-ים), שחשפה במקום אחד את עוצמת יהודה בימי יאשיהו, יחד עם הביטחון שחש פועל פשוט להתלונן על הממונה עליו, על שחָבַל את הבגד שלו בלי צדק –
חרס הקוצר
המכתב שנמצא על החרס מגולל סיפור אישי ומשפטי, כתב תביעה של פועל פשוט שהיה קוצר 'בחצר אסמ', שכילה את קצירו 'לפני שבת', ואז בא מנהל עבודה בשם 'הושיעיהו בנ שֹבי' 'ויקח את בגד עבדכ ... לקח את בגד עבדכ' (כנראה בגד עליון, שהקוצר הניח בצד בשעת עבודתו); הבגד נלקח ככל הנראה מפני שמנהל העבודה מצא את הקוצר במנוחה, אלא שהקוצר טען במכתבו, שהוא כילה (=סיים) את מכסת קצירו, כפי שנדרש 'זה יממ' (=כל הימים).
המכתב מופנה אל 'אדֹני השר', והוא מסתיים בבקשת רחמים להשבת הבגד שנלקח בלא אשם, שכן יש לו לקוצר עדים נאמנים שהוא נקי, הלוא הם 'אחי ... הקצרמ אתי בחמ השמש] אחי יענו לי אמנ נקתי מאשמ]';
'יענו לי' פירושו 'יעידו לי', כמו "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ', יב); 'אמנ' (=אמן) הוא אישור בשבועה לעדות אמת, כמו במעמד הברית (דברים כ"ז, טו-כו).
עדות האמת של 'אחי ... הקצרמ' (=הקוצרים), תוכיח לשר שמנהל העבודה שלו פעל שלא כדין בלקיחת הבגד, כי הקוצר מילא את חובתו, וכילה את קצירו: 'נקתי מא..' (=ניקיתי מאשם).
המכתב מרגש מאד בכמה מובנים:
1] זו בקשה ייחודית לצפניה, בקשת "עֲנָוָה" – האם יש בה רמז ליאשיהו להיזהר ולהשפיל ראש, ולא רק לטהר?
הרב ד"ר יואל בן-נון
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
