לשותפות בתרומה באתר עם אישור מס 46 בפקודה הכנסו בבקשה:
*****************************************************
בס"ד חשון תשפ"ו אוקטובר 2025
לכבוד קוראי המיילים השבועי שלנו.
אנחנו פונים אליכם כי יש לנו מטרה משותפת, אנו מאמינים כי המכנה המשותף הגדול ביותר בישראל, הדבר שמחבר יותר מכל בין דתיים, חרדים וחילונים, עולים חדשים וותיקים, אשכנזים וספרדים, זקנים וילדים, הוא בראש ובראשונה – התנ"ך.
ידיעת התנ"ך היא היכרות עם: עם-ישראל, ההיסטוריה של ארץ ישראל, ההווה והעתיד.
מטרת החברה לחקר המקרא (עמותה הפועלת בהתנדבות מלאה), קידום לימודי התנ"ך בישראל והחזרת התנ"ך למרכז השיח הישראלי. אנו עושים זאת באמצעות תוכניות לימוד ייחודיות בבתי הספר הממלכתיים בכל רחבי הארץ.
החברה מציגה תכנית לימוד חדשנית וחווייתית הנלמדת כיום ב 20 בתי ספר ממלכתיים ברחבי הארץ.
בפתחה של שנת הלימודים החדשה, אנו רוצים לראות אתכם שותפים במפעל העצום הזה שיוסד על ידי דוד בן גוריון ופרופ' חיים גבריהו ז"ל.
הסיוע שלכם יאפשר לנו להמשיך ולהפעיל מערכי לימודים חווייתיים, מהנים ומרתקים גם בבתי ספר ממלכתיים נוספים ברחבי הארץ ואף להכין תלמידים לתחרויות מקומיות וארציות ולבסוף גם לחידון התנ"ך העולמי.
לפרטים ולמידע נוסף נא לפנות לישראל קריסטל,
מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
טל.(whatsApp) 0543973801
****************************************************
10 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
פרשת נח:דילמת האסיר וסוד ברית נח:
https://drive.google.com/file/d/1js0INMFV_
LWk88yPq5M29DTGbdmKqAhB/view?usp=sharing
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
******************************
פרשת נח, " וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה " – הדיאלקטיקה של הבושה -ד"ר זאב ( ווה) פרידמן .
דיאלקטיקה, היא השקפה פילוסופית, הרואה את תהליך ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, בדרך של ניגודים ומאבק, בדרך הדרגתית או מהפכנית, עד שנוצרת אחדות הניגודים.
הבה נעסוק במאמרנו לפרשה, בדיאלקטיקה של הבושה.
מונולוג החשיפה האישי של הסטנדאפיסט אודי כגן שפורסם בתקשורת ב- 26.8.25, גרם לטלטלה בקרב הציבור, אודות הדיאלקטיקה של הבושה שלו, בהקשר לפוסט הטראומה בה הוא לקה. כגן מספר במונולוג, כיצד לאחר שירותו הצבאי כלוחם, ביחידת “עוקץ” של צה"ל, במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002, החל לחוות סימפטומים שלא הבין אותם בתחילה ,למשל, להתעורר באמצע הלילה עם קוצר נשימה, דפיקות לב, וזיעה קרה.
בתחילה הכחיש את המצב, גם בפני עצמו: “העדפתי למות מאה פעמים מאשר שמישהו ידע שמשהו עובר עלי”.הוא תיאר את הבושה שצמחה סביב מצבו, בושה לא רק מהרגש הפגיע, אלא גם מהציפייה החברתית, הציפייה להיות “תקין”. הוא לא שיתף תחילה את משפחתו, חבריו או הציבור – מתוך בושה עמוקה ואי רצון, להיחשף כמתמודד עם טראומה.
בעקבות ההכחשה, הוא נכנס לדיכאון, התמכר לסמים ואלכוהול במשך שנים – כמנגנון בריחה מהכאב והצלילים הפנימיים שהיו בו: “הקול הזה בראש שאומר איך עשית את הדברים שעשית? לא מגיע לך לחיות”.
לאחר שנים של מאבק פנימי, הוא פנה לעזרה מקצועית, החל תהליך שיקום, הקים משפחה – והיום הוא מספר את הסיפור שלו בפומבי.
המסר המרכזי שלו הוא, להוציא את “המחלה השקופה” מהחושך והבושה. כך הוא אומר: “הדבר הזה גדל בחושך, בבושה, בדממה… אבל מת מהר מאוד באור. והאור זה אנחנו ”.
עוד ציין כי ההתמודדות איננה רק שלו – “לא יהיה בית בלי הדבר הזה, אנשים שהיו, אנשים ששמעו, אנשים שאיבדו אנשים”. הוא יוצא בקריאה קולקטיבית לדבר על הנושא.
"המחלה השקופה"- הפרעת דְּחָק פוסט טראומטית ( הַלֶּמֶת) והפרעת דחק בתר חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder; PTSD, או פוסט טראומה, היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום ההפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק.
לצערנו, התופעה היא אקטואלית ונוכחת בקרב חיילים ואזרחים במלחמת חרבות ברזל.
הדיאלקטיקה של הבושה, נוכחת מאד במישורי חיינו השונים. מצד אחד, אנו יודעים תוך שימוש במנגנוני הגנה שונים, כיצד להסתיר את הבושה מעיני כל, שכן, הבושה וחשיפתה עלולה להשפיע לרעה עלינו, וכך אנו נמנעים בחיי היום יום, ומסתירים את - חסרונותינו , חרדותינו, פחדינו מכישלון בתחרות, מחלותינו ולקויותינו. כך אנו משתדלים להסתיר, חטאים, עבירות, או טראומות שלנו. מצד שני, חשיפת הבושה וגילוי חסרונותינו ושיתופה עם אחרים והציבור, עשויה לסייע ולהקל עלינו, כפי שעשה זאת אודי כגן.
מחקרים בדיאלקטיקה של הבושה ,כמו ברנה בראון , חוקרת אמריקאית, מרצה ופסיכולוגית חברתית, שהתפרסמה( 2012 ) בעיקר בזכות מחקריה על בושה ,מצביעים על כך, שהבושה, יוצרת "מסכה" ומובילה להסתתרות. אבל, שחרור ממנה, מאפשר לאדם לצמוח ולחיות באופן אותנטי.
כאשר אדם משתף בטראומה, מחלה נפשית או סוד אישי, הוא מקטין את תחושת הבידוד והסטיגמה, ומקל על חרדה ודיכאון. היכולת "לא להתבייש" אלא לספר, להופיע, לכתוב – מייצרת תחושת כוח ושליטה מחודשת בסיפור החיים.
כך נוכחת הדיאלקטיקה של הבושה והקשרה להפרעת דְּחָק פוסט טראומטית בפרשתנו. אנו חווים את התדרדרותו הדרמטית של נח בפרשתנו, מאיגרא רמא: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ", ועד, לבירא עמיקתא, לשפל המדרגה: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו".
דומה שנֹחַ סבל מהפרעת דְּחָק פוסט טראומטית, כפי שהיא משתקפת לה בפרשתנו. ההפרעה מתפתחת בתהליך של רכבת הרים, למצבי אובדן ואסון, ונוכחות בתנאים קשים, שההתמודדות עימם, דורשת תשתית , של חוסן אמוני ונפשי. הפרעת הדְּחָק הפוסט טראומטית מתפרצת ועלולה לגרום לנזקים תפקודיים והתדרדרות להתנהגויות חריגות.
הנה כי כן , לא פלא שנֹחַ הגיע להתנהגות חריגה , כתוצאה מהתמכרותו לשתיית אלכהול. כך מתארת זאת פרשתנו: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו".
נֹחַ בראשית דרכו , טרום המבול, מתואר כאיש נורמטיבי ואף צדיק: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". אבל נח נחשף בראשית התפתחות הפרעת הדְּחָק הפוסט טראומטית, לעולם מושחת, אפל ודמוני, של כאוס ואנומליה, של גזל, שחיתות וחמס, של הכול בכל, אנרכיה של העדר מורא ואחריות, של איש את רעהו חיים בלעו. עולם שעומד להעלם, המייצרים לאדם תמים וצדיק כמו נח, סוג של תחושת אובדן ובדידות בעולם. למעשה יש לכך כבר ביטוי בסיומה של פרשת בראשית, אותה קראנו בשבת שעברה: "וַיַּרְא ד', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ ...וַיֹּאמֶר ד', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית, ו', ה'- ח') . רש"י מאיר את תשתית החוסן הנפשי השביר של נח: "נח היה צריך סעד לתומכו". הנה לנו היכרות ראשונה עם הפרופיל האישיותי של נח. כשמו כן הוא - איש טוב ונח, אבל חלש, תלותי ונעדר עמוד שדרה איתן וחזק – הוא זקוק כל הזמן לתמיכה – "צריך סעד לתומכו". כבר במבט ראשון אנו נוכחים בפער הגדול, בין התשתית הנפשית השבירה Fragile) )של נח , אל מול האתגר הניצב לפניו – לשמש כמציל האנושות המושחתת.
המציאות אליה נחשף נח, מייצרת לנח, עדות וחוויה מקרוב -24/7 ,של עולם מושחת לא אנושי, של טרור ופחד, ששיאה בהודעתו של הקב"ה לנח, על כוונתו לחסל כמעט את כוולם - האנשים החוטאים והמושחתים, ומצווה את נח, לבנות תיבה, שתשמש מחד, סוג של ממ"ד – מרחב מוגן לנח ולמשפחתו המצומצמת, אך מאידך, נקיטת מדיניות של הֲכָלָה ואשליה לאורך 120 שנות בניינה של התיבה, אולי תהא הזדמנות לאנשים הרעים, להפוך לאנשים טובים.
קשה מאד ההתמודדות של נח, להתייצב לקריאת השליחות של הקב"ה אליו. אנו לא שומעים מנח את קריאת ההיענות לשליחות – הנני. רש"י מפרש: "מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל " – " אף נח מקטני אמונה .היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (בראשית, ז', ה'- ז').
נח מצוי בחרדה ובתחושת איום קיומי מגודל המשימה המוטלת עליו, הוא זקוק להגנה ולתמיכה.
כך מפרש רש"י: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה " – למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אלו רואים אותו נכנס לתיבה, אנו שוברים אותה והורגין אותו. אמר הקב"ה- אני מכניסו לעיני כולם ונראה דבר מי יקום..." וַיִּסְגֹּר ד', בַּעֲדוֹ "- הגן עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם".
בנוסף, נח נחשף לאלימות נגדו בתיבה, כך מפרש זאת רש"י: " גונח וכוהה דם, מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו".
כך בהמשך, נח חווה את חווית היציאה מהתיבה והתבוננות בתוצאות המבול: " וַיָּסַר נֹחַ, אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בראשית, ח', ו'-יג'). כאן, כמו בנפגעי הפרעת דְּחָק פוסט טראומטית, מתחילה להתפתח אצל נח תחושה של רגשות אשמה- כך מלמדנו מדרש הנעלם,נח',כב': "כשיצא נח מן התיבה, פתח עיניו וראה את כל העולם כולו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר: ריבונו של עולם, אם בשביל חטאתי או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתן?".
ואז מגיעה שיאה, של התפרצות הפרעת הדְּחָק הפוסט טראומטית של נח:"וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו, בַּחוּץ". מפרש רש"י: "יש אומרים שסירסו, ויש אומרים שרבעו". ואז ממשיכה ההתרחשות: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ " (בראשית, ט', כ'-כג'). לצערנו הרב – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק ", הופך להיות לאלכוהוליסט, המאבד את צלם אלוקים בהתנהגותו המבישה, לעיני ילדיו ובני משפחתו. כך מתאר זאת המדרש: "נתחלל ונעשה חולין" (בראשית רבה, לו', ג') חילל את עצמו וחֻלל. הניסיון המקצועי והמחקרי מעיד, על בריחה לאלכוהול וההתמכרות אליו, אצל חלק מנפגעי הפוסט טראומה.
אבל בדיוק בנקודה זאת בפרשתנו, נחשפת לנגד עינינו התנהגותו של נח וקימתו מהטראומה, לאחר שהתפקח מהיין ושמע אודות המפגש המביש והטראומטי שאירע לעיני בניו: " וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ד' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ " (בראשית ט', כד'- כז').הנה כאן, מתרחש סוג של מפנה בתפקודו של נח.
דומה שנח התמודד עם דיאלקטיקת הבושה, בכך שבחר לא להסתירה בהמשך, אלא לפעול מתוך מודעות, לדבר עליה וגם לדעת להבחין בין הטובים לבין הרעים, בהתנהגותם של בניו באירוע המביש. הנה הפרשן רבי אברהם בן מאיר אִבְּן עֶזְרָא ( 1089-1164), מאיר את בוחן מודעתו העצמית של נח: "וַיֵּדַע"- הכוונה שנודע לנח על ביזויו". נח בוחר לדבר בגלוי על הסיטואציה המבישה והפוסט טראומה שאירעו לו. נח איננו מכחיש או מסתיר דבר , הוא אף יודע להציג ,סוג של חוסן אמוני ונפשי ומנהיגות של אבא, נביא וצופה פני עתיד, לדורות הבאים. זאת הפעם הראשונה בפרשתנו שאנו שומעים את נח מדבר ובמוד פרואקטיבי של - Doing: "וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן ... וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן... וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ד' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ".
כך גם הדיאלקטיקה של הבושה- הסתרתה בחושך או חשיפתה באור, בריאתה כבר בפרשת בראשית: " וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" (בראשית, א', ה'). בקמטי הפסוק , נבראה גם הבושה של חושך, המאופיינת בהסתרתה ואי גילויה, וגם נבראה הבושה של אור, המאופיינת בחשיפתה ובגילויה, והקוראת לחברה -אנא, הבינו אותי, היו שותפים עמי למסע ההתמודדות שלי עם מרכיבי הבושה שלי.
הנה כי כן, פרשת בראשית מציגה לנו שני מצבים - לפני החטא הקדמון: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ" ( בראשית, ב', כה') , ואחרי החטא: " וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ד' אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי ד' אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ד' אֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר, אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא ( בראשית, ג', ו'-י'). דומה, שאדם וחווה לקו אף הם בבושה ובטראומה: "וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם", כתוצאה מחטאם . הם בחרו להסתיר את הבושה בחושך ולהתחבא. כאן הקב"ה מעורב, וקורא את קריאת אַיֶּכָּה. אבל בפרשתנו באירוע הפוסט טראומה והבושה של נח, הקב"ה לא מעורב. נח מתעשת, מציג בוחן מציאות ומודעות, איננו בורח או מתחבא או מסתיר את קלונו. דומה שנח הוא זה שקורא את קריאת – אַיֶּכָּה: "וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן".
פתחנו באודי כגן ונסיים ברז אשורוב, פצוע פוסט טראומה במלחמת חרבות ברזל, שמציג לנו את דיאלקטיקת הבושה ובחירתו, כמו אודי, לחשוף אותה באור, וכך הוא סיפר בראיון ברדיו, אודות מדבקה שהדביק על רכבו, שבה כתוב, שהוא הלום קרב ועליה סמל מגן דוד אדום ועוד משהו שקשור לצבא, וכך כתוב בה: "אני עצרתי בצד הדרך, ואני זקוק לעזרה". כך הוא החליט לייצר מדבקות רבות, לפצועי פוסט טראומה נוספים, שידביקו על רכבם ויחשפו הבושה לאור , בקריאת אַיֶּכָּה, לעם ישראל, כי, "כל ישראל ערבים זה בזה"( בבלי, מסכת שבועות, לט' ע"א).
שבת שלום וחודש מבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד- ב"ה. לפרשת נח תשפ"ו -
נח ולוט, אדם מול טראומה.
אנשים החווים אירוע מטלטל מאוד בחייהם, עלולים להתקשות לשוב אל מסלול חייהם הקודם. לצערנו מלחמת "חרבות ברזל" (וגם מלחמות קודמות) חשפה אותנו למציאות כזאת. רבים בינינו חוו פגיעה כזו. היא מתבטאת באי שקט, בקושי להתרכז ולתפקד, באובדן תחושת ביטחון ויציבות, בהתפרצות אלימה או בהסתגרות מן הסביבה, בנדודי שינה ובמראות קשים השבים ופוקדים את האדם. הפגיעה אינה רק באדם שחווה אישית אירוע קשה, אלא גם בסביבה בה הוא חי. נוצרים מעגלי פגיעה הכוללים בני משפחה וחברים. יש פגיעה קשה בזוגיות, בתפקוד ההורי, ביכולת לעבוד ובקשר עם הסביבה. בהעדר טיפול הבעיה מחריפה עד כדי סכנה של התמכרות לשתייה ולסמים, אי תפקוד ואף אובדנות.
אתייחס לשתי דמויות מקראיות שחוו אירוע כזה והן נח ולוט. יש דמיון רב בין מה שארע לשניהם. כשנולד נח, בחר למך אביו בשם נח כי " ...זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' " (ה, כט). על פי רש"י הביא נח את המחרשה ובכך הקל מאוד על עבודת עובדי האדמה.
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. על כן נבחר על ידי ה' להיות בונה העולם החדש לאחר המבול, שנמחק עקב היותו עולם של חמס בו השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כאשר יוצא נח מן התיבה הוא מקריב קורבנות לה'. אך פעילותו הראשונה לאחר מכן היא נטיעת כרם, שתיית יין ובעקבות זאת שכרות והתבזות. מה קרה לנח?
נח חווה אירוע טראומתי. כל עולמו הושמד. כל מעגלי השייכות שלו פרט למשפחתו הגרעינית נמחקו. נח צפה במחיקת העולם בו חי במקביל לשלבי עליית פני המים. צבאות השמים גם הם נדמו, ורק צוהר קטן בתיבה נותר כקשר יחיד בינו לבין העולם שבחוץ. שנה שלמה חי נח בתיבה עם בני משפחתו ועם בעלי החיים שאסף בצו ה' אל התיבה. לא התקיימו כל חיי אישות בתיבה. נח היה אחראי על הטיפול בבעלי חיים בעלי צרכים שונים. מהן חיות לילה ואחרות חיות יום. טורפים וצמחונים. הוא האכיל וניקה. על פי חז"ל גם סבל מפגיעתם בו.
"וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם... וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז, כג). אומר רב הונא "אַךְ"- מיעוט =בא למעֵט] שאף הוא נח] היה גונח דם מפני הצינה (בראשית רבה פרשת לב). רש"י אומר בשם מדרש אגדה כי נח היה גונח וכהה דם מטורח הבהמות והחיות, ויש אומרים שאֵחֵר שנתן מזונות לאריה והכישו. נח שולח את העורב ואת היונה לראות הקלו המים, אך אינו מעז לצאת גם כשהיונה לא שבה וגם בראותו כי חרבו המים ויבשה היבשה. רק לאחר הצו האלוהי "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" , נח יוצא. סדר יציאת נח ומשפחתו מן התיבה שונה ממה שמצווה אותו הא-ל. ה' אומר לו: 'צא אתה ואשתך ובניך ונשי בניך', ואילו בצאתו מן התיבה נאמר: " וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ ". כלומר גברים לחוד ונשים לחוד. מכאן למדו חז"ל שנח נמנע מקיום מצוות פרו ורבו לאחר המבול.
השתכרותו של נח היא ביטוי למצוקה נפשית קשה. ידוע כי אנשים במצבים כאלה נוטים לבחור באלכוהול או בסמים כבריחה מן המצוקה. המצב בו מצא אותו חם בנו (שיכור ועירום באוהל), ואחר כך גם שם ויפת מבטא שבר גם עבור הבנים. האב שהיה בונה התיבה, ממונה על בניית עולם חדש, קברניטה של התיבה במשך שנה, קרס לעיניהם. חם מגיב בזלזול ובפגיעה באביו, אחיו מבטאים כבוד לאביהם בדרך בה הם מכסים אותו. נח שנקרא בעבר איש צדיק תמים בדורותיו מכונה כאן "אִישׁ הָאֲדָמָה " (ט, יט). הוא מקלל את חם בנו כשמתחוור לו כיצד נהג בו: " אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו ", (כנען הוא בנו של חם), את בניו האחרים הוא מברך.
ועתה אל הגיבור הטרגי השני, לוט.
לוט הנמלט עם אשתו ובנותיו, חווה חוויה דומה. כנח ומשפחתו כך גם הוא ומשפחתו ניצלים ממוות מתוך בחירת ה' בו. חתניו מסרבים להצטרף אליו. המלאכים מאיצים בו להימלט פן יִסָּפֶה בהפוך ה' את סדום ואת עמורה בשל חמס ושחיתות כפי שארע לדור המבול. מה שבולט בהתנהגותו, זו פניקה מוחלטת. הוא אינו עומד בקצב. הוא מתחנן אל המלאכים כי יניחו לו להימלט אל צוער העיר הקרובה, ולא להרוס אותה, כדי שיוכל למצוא בה מקלט. " הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי" (יט, יט). הוא מאבד את אשתו ההופכת לנציב מלח כיוון שהֵפֵרָה את הצו לא להביט לאחור. לוט מאבד את מעגלי השייכות שלו, משפחה, חברים, את עירו, מעמדו (הוא היה שופט) ואת רכושו. גם בצוער חושש לוט להישאר, ועל כן מסתתר במערה עם בנותיו. לוט אינו בוחר לשתות, בנותיו שגם הן תחת הרושם הנורא של מה שעבר עליהן, חושבות כי קץ העולם בא. על כן הן משקות כל אחת בתורה את אביהן ביין, כדי להביא צאצאים, לקיים את העולם. הכתוב מעיד פעמיים כי לוט עשה את המעשה בבלי דעת, "וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ ".
לסיכום, נח ולוט חוו חורבן והרס מוחלט. האחד חורבן העולם, השני חורבן אזור מגוריו, סדום וסביבתה. שניהם נבחרו על ידי ה' להינצל עם משפחותיהם מן הפורענות שהייתה עונש על חמס ושחיתות. נח ניצל בשל היותו צדיק, לוט בשל היותו אחיינו של אברהם ובשל היותו מכניס אורחים כדודו.
נח הצטווה לבנות תיבה. הוא התכונן לחורבן. התיבה העניקה לו, למשפחתו ולבעלי החיים שאתו מקום מקלט בטוח. לנח הייתה משימה של בניית עולם חדש לאחר המבול. לוט נאלץ להתפנות במהירות. ההתראה הייתה קצרה. הוא נאלץ לנוס על נפשו רגלית בעודו אחוז חרדה פן לא יספיק וייספה, ומוצא מקלט במערה עם בנותיו. משפחת נח ניצלה, משפחת לוט איבדה את האם שהפכה לנציב מלח, ואת החתנים שסירבו להתפנות. נח לאחר המבול הוא אדם אחר. הוא משתכר, מתערטל באוהל ומתבזה מול בניו. גם בניו חווים את הדרדרות אביהם. חם מקולל על התנהגותו אל אביו, שם ויפת מבורכים על הכבוד שנהגו בו. על פי חז"ל הוא נמנע מקיום מצוות פרו ורבו. בנות לוט הבטוחות שקץ העולם בא, משכרות את אביהן שאינו מודע למעשיו, ושוכבות אתו על מנת ללדת צאצאים כדי לקיים את העולם. חוויות קשות משנות דפוסי התנהגות ודרכי פעולה של בני אדם.
לבלומה דיכטוולד, ל' תשרי תשפ"ו
&
דבר תורה -פרשת נח תשפ"ו - יין ובינה מלאכותית ישמחו לבב אנוש - על צמיחה פוסט טראומטית אז ועכשיו-מייקל אייזנברג- משקיע ומנהל קרן הון סיכון.
פרשת השבוע פרשת נח מתארת בהרחבה את סיפור המבול כשבעין הסערה ניצב נח:
…וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ… ויֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר… וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ… וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה… וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה… (בראשית ו, ח - ז, א)
למרות שהפסוקים משבחים את נח הצדיק שמצא חן בעיני ה' ונבחר להציל את החיים על פני האדמה, היו לאורך הדורות מי שמצאו לנכון לבקר אותו. עיקר הביקורת נסוב סביב פרשה קצרה ומעט סתומה, המתרחשת לאחר תום המבול והיציאה מהתיבה:
וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן… וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱ-להִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. (בראשית ט, יח - כז)
העובדה שאחרי המבול נח בוחר לטעת כרם ולהשתכר עד כדי גילוי ערוותו, התפרש על ידי רבים כסימן לכך שנח היה צדיק רק ביחס לדורו. לפני המבול הוא לא התפלל להצלת בני דורו, ואחרי המבול הוא לא פנה להוליד ילדים כפי שה' ציוה אותו: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט, א). אדרבה, הוא דווקא היה מרוחק מאשתו, וכך למרות שה' ציוה: "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית ח, טז) בהמשך מתואר שהוא מרוחק מאשתו: "וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ" (בראשית ח, יח). לפי פרשנות זו, נח לא היה מנהיג, ובמקום להשתקם הוא שקע בדיכאון כשיצא מהתיבה ומצא את כל העולם חרב.
בעקבות מדרש תנחומא, שהיה שגור על פיו של מורי ורבי הרב יהודה עמיטל ששרד את השואה, ברצוני דווקא להצדיע לנח היזם הבלתי נלאה, שהוכתר כ'צדיק' הראשון בתורה. להצדיע לנח, שלפי חכמים המציא את המחרשה והביא שגשוג כלכלי לפני המבול, שבנה את התיבה - מיזם שהציל את כל החיים על פני האדמה, ושאחרי המבול עוד המשיך לטעת ולהמציא:
אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח, שלוש פעמים נח בפסוק] למה? זה אחד משלשה שראו שלושה עולמות: נח, ודניאל, ואיוב. נח ראה עולם בישובו (של העולם) וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו, דניאל ראה בנין בית (המקדש ה)ראשון, וראהו חרב, וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני, איוב ראה בנין ביתו, וחרבנו, וחזר וראה בישובו. (מדרש תנחומא פרשת נח סימן ה)
למרות שאחרי סיפור הכרם, ההשתכרות וההתגוללות באוהל אין עוד סיפורים על חייו של נח, המדרש אומר שלנח היה 'סוף טוב'. היות שהעולם הבנוי שראה נח מושווה לבניין בית המקדש השני, או לתקומתו של איוב שבה ה' כפל לו את כל מה שאיבד בתחילת ספר איוב, עלינו לראות בסיפור הכרם 'עולם בנוי' - סיפור של שיקום וסיפור של הצלחה. הכיצד?
כאמור, לפני המבול נח המציא שיפור טכנולוגי משמעותי בענף החיטה. אם לאדם הראשון נאמר: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יח-יט), אחרי עשרה דורות של מחסור, נח הקל על עבודת האדמה ושיפר לאין ערוך את איכות החיים של בני האדם. אבל, כשהוא יצא מן התיבה הוא לא חזר אחורה להישגי העבר. הוא פנה לפיתוח ענף חקלאי חדש - גידול מטעים.
בנוסף אחד מהמאפיינים הייחודיים של הגפן שהיא יכולה לגדול בשטחים מוצפי מים. וכך, אחרי המבול נח קרא נכון את המציאות החדשה. וגם, בשונה מחיטה שזורעים בחורף וקוצרים באביב, הגפן נותנת פירות רק לאחר שנתיים עד ארבע שנים ואם כן נח השכיל להבין שהוא נדרש לתהליך שיקום ארוך טווח. הוא בהחלט לא היה מיואש. הכנת היין מהענבים אורכת תקופה נוספת, וכך, למרות שהפסוקים מתארים בקיצור נמרץ את התהליך, הוא ללא ספק היה חדור מוטיבציה ואופטימיות כשהחליט לפתח את תחום הכימיה (תהליך התסיסה) ולהשקיע בעתיד שונה לחלוטין. נוכח ההרס והבדידות, זו הצלחה כמעט בלתי נתפסת.
לעומת האינסטינקט להחזיר לפעילות כמה שיותר מהר את מה שהיה, מדובר בפריצת דרך מחשבתית. יתכן שיש פה את מה שהפסיכולוגים ריצ’רד טדסקי ולורנס קלהון זיהו בשנות ה־90 של המאה שעברה כצמיחה פוסט־טראומטית. על סמך מחקרים תיארו השניים חמישה תחומי צמיחה: ניצולי טראומה מזהים ומאמצים הזדמנויות חדשות; הם מטפחים קשרים חזקים יותר עם יקיריהם וגם עם נפגעים שסבלו באופן דומה; הם מפתחים כוח פנימי מתוך הידיעה שהתגברו על קושי עצום; הם רוכשים הערכה עמוקה יותר לחיים; קשריהם לדת ולרוח משתנים ומתפתחים.
מסתבר, שמשברי חיים הם אירועים סייסמיים. יש בכוחם לזעזע אמונות מושרשות ולכפות התבוננות חדשה לחלוטין בעצמי, ביחסים עם אחרים ובתפיסת העולם. לפיכך, התמודדות עם אירוע טראומטי וניסיון להבין אותו, יכולים להוביל לשינויים חזקים באופן החשיבה, מה שעשוי להוביל לרצון עז לצמיחה. בנייה אחרי טראומה היא הזדמנות אישית, משפחתית, חברתית ומדינתית. אולם, זה תלוי בגישה שמאמצים מול הטראומה: האם חוזרים לדפוסי הפעולה של העבר, או האם מסתכלים קדימה בעיניים ריאליות אך בוהקות.
בהקשרים אחרים, לא אחת כתבתי, שיזמים מאופיינים בשתי תכונות-מפתח: אופטימיות וחוסן. הצעתי גם שיזמים ישראלים מחזיקים בתכונות אלו, בשל עשורים של אי-ודאות-מתמשכת כאן. שנתיים לאחר ה-7 באוקטובר, כשהעולם נמצא בטלטלה והכלכלה ההיי-טקית של ישראל ממשיכה לחדש בתחומים רבים כמו בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, טכנולוגיה ריבונית ועוד, ניתן לומר שישראל מהווה דוגמה לצמיחה טראומטית ופוסט-טראומטית. בראייתי, העולם יהפוך לכאוטי ובלתי יציב יותר בשנים הקרובות, וישראל תהפוך למודל לחוסן ולצמיחה פוסט-טראומטית, מודל ממנו ילמדו מדינות בכל רחבי העולם.
וזה מחזיר אותנו לשאלה בסיסית לגבי נח. מדוע נח בחר דווקא לשתול כרם ולהמציא את היין? בספר במדבר התורה מלמדת שנזיר הוא מי שנדר שלא לשתות יין והוא אסור גם בתספורת ולהיטמא למתים. הנזיר אם כן מרחיק את עצמו מהחברה - הוא לא הולך למסיבות ולא להלוויות, ושיערו הגדל פרא מראה שהוא איננו 'אדם מן היישוב'. בדומה לכך, כשלאחר למעלה מעשרים שנה יוסף התאחד עם אחיו הפסוק אומר: "וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" ואילו על הנזיר נאמר: "ר' אלעזר הקפר אומר - מה תלמוד לומר "מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא) וכי באיזו נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין נקרא חוטא" (נזיר כב, א). כלומר: חברת אנשים מעוררת חדווה ויצירה. ההתבודדות והריחוק הם חטא.
נח, שהחברה בה חי ערב המבול השחיתה את דרכה ו"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" - וכל אחד גזל את מי שחלש ממנו ופירק את הסולדריות החברתית, החליט לבנות חברה חדשה. כפי שהסברתי לפני שבוע וחצי בדבר תורה לפרשת 'וזאת הברכה', לפני המבול נח "התהלך את הא-להים" במובן של התרחקות מהחברה הקלוקלת שסביבו, במקום להפיץ את שם א-להים בכל מקום ואתר בארץ. לאחר המבול, כאחד הלקחים של המבול, הוא שאף לבנות חברה מלוכדת. חברה שמבוססת על רוחו הטובה של היין, שמסיר מחיצות ועד היום מחבר את הלבבות. שאיפה נוספת, שכולם מבינים היום, שחייבים לאמץ ולממש.
האם נח השתכר יתר על המידה במסגרת הניסוי שערך להמצאתו החדשה? או האם בכל זאת התאכזב לגלות שהוא הקדים את זמנו ואין לו באמת בחברת מי לשתות כי לפחות בינתיים העולם שומם? האם, כפי שהסברתי בספרי ״עץ החיים והכסף״ הוא המציא כימיה תוססת אך לא בנה את המסגרת המוסרית והערכית כדי למסגר נכון את הטכנולוגיה ולהעלות אותה על דרך המלך מבחינת התועלת והערכים? קשה לדעת.
מה שהתורה כן מספרת זה שחם, הבן שלגלג על אביו, קולל. הוא קולל להיות עבד כי לעבד אין כל אחריות לשינוי המצב ושיפורו. עבד עושה מה שאחרים מטילים עליו לעשות. אפילו פרנסתו איננה באחריותו או כתמורה על עבודתו והיא מעין 'מלגת קיום' שהאדון מספק לו. העבד לא מביט לשום אופק וקל לו ללגלג ולזלזל ביזמים המפתחים מפעלים ועמלים לשפר את העתיד. לעומתו, שם ויפת, הבנים שגילו אחריות וכיסו את ערות אביהם, זכו לברכה: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם... יַפְתְּ אֱ-להִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם". הם אלו שישתפו פעולה בכל מה שקשור לערכים, ליפה, לנשגב ולחדשני. גם הם עברו את טראומת המבול ואחריה הגיע הזמן לבנות. שם ויפת יממשו את החזון, ויבנו, חלף ההריסות, עולם חדש, סולידרי, משגשג, עשיר, שמח וטוב יותר. גם אנחנו עברנו טראומה. הגיע הזמן לבנות..מייקל אייזנברג.
&
ב"ה, פרשת נח תשפ"ו-כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי (ישעיהו נ"ד, ט)-
אריה דיכטוולד
בשלהי פרשת בראשית מביע הבורא את אכזבתו מהאדם יציר כפיו (בראשית ו, ה – ז)
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ ...וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:
... אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה .... כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
זהו הקדימון למבול. מחשבתו של ה' למחות את הרשע. מי שנבחר להיות אדם הראשון 2.0 הוא נח. בפסוק ח, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
לאחר שפסק המבול, משפחת אדם חדשה יוצאת לדרך. אלא שהפעם מתלווה אל המסע החדש הבטחה אלוהית:( ח, כא - כב)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:
הבטחה זו שלוותה באות ברית היא חד צדדית.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ... וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר... (פרק ט, יב-טו)
הנביא ישעיהו (פרק נד) קורא לברית הזו שבועה כפי שנקרא בהפטרה לפרשה:
(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: (י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'. (יא) עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים:
הנביא משווה בין הברית אחרי המבול להבטחה לישראל אחרי הגלות. הקב"ה נשבע לקיום הבטחתו
המבול נקרא בפי הנביא "מי נח". רבי דוד קמחי-רד"ק (1160-1235): מביא שתי אפשרויות להבנת שתי המילים. א. המבול שהיה בימיו של נח= מִיֵּמַי נח. זו גרסתו של מנחם בן סרוק מהמאה העשירית. ב. המבול נקרא על שמו של נח. היינו, מי נח=המים המבול] של נח. "הנביא מביא את דבר ה' ופירושו זאת הגלות והשביה היא לך כמו מי נח כמו שהם לא יהיו עוד כן לא יהיה לך גלות עוד". הברית כאן היא כמו שבועה = קיום השבועה.
הגרסה הראשונה היא ניטראלית ביחס לנח. הגרסה השנייה היא ביקורת מרומזת על נח בכך שהמבול
נקרא על שמו.
א. הגישה הביקורתית על נח
ספר הזוהר (כרך א (בראשית) פרשת נח דף סז עמוד ב) מסביר שאכן יש כאן ביקורת על נח. נצטט בתרגום לעברית:
בא ראה מה בין משה לשאר בני העולם. בשעה שאמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי וגו' ואעשה אותך לגוי גדול" וגו', מיד אמר משה: וכי אעזוב דינם של ישראל בשבילי? כעת יאמרו כל אותם בני העולם, שאני הרגתי את ישראל כמו שעשה נח. שכיון שאמר לו הקב"ה שיציל אותו בתיבה, שכתוב: "ואני הנני מביא את המבול מים" וגו', וכתוב: "ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה ואני הנני מקים את בריתי וגו' ובאת אל התיבה". כיון שאמר לו שינצל הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו, ומשום כך נקראים מי המבול על שמו, כמו שנאמר: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח".
חסידים קוראים לצדיק מסוג זה אַ רֶבֶּע אין אַ פֶּעלְץ=רבי שעטוף במעיל פרווה, רבי שרק לו חם ואינו מחמם את אלה שנזקקים לו. במילים פשוטות. נח לא השפיע על בני דורו.
ר' צדוק הכהן (רובינשטיין) מלובלין (המאה הי"ט) בספרו פרי צדיק (דברים כי תצא) מרחיב את דברי "הזוהר":
ולמה נקרא מי המבול מי נח רק במקום הזה =בישעיהו] ולא הוזכר במקום אחר?. רק הוא על פי מה שנאמר (ישעיה נ"ט, ט"ז) " וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ:" וגו'. כי אין איש היינו שיהיה איש אחד שהוא יהיה היחיד ששב שבשבילו מוחלים לכל העולם כולו (יומא פ"ו ב) היינו שהיחיד יכניס הרהור תשובה בתוך לב כל הכלל וזהו וירא כי אין איש. וישתומם כי אין מפגיע שיתפלל בעד הכלל ופירוש מפגיע שיפציר מאד ויאמר איני זז מכאן עד שתמלא מבוקשי. ... וזה שאמר כי מי נח זאת לי וגו' אף שנח לא התפלל אז בעד הכלל מכל מקום נשבעתי בעבור מי נח בצדקת ה' כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך: =וממשיך ר' צדוק להסביר את הקשר לגאולת ישראל
ונאמר אחר כך (ישעיה נ"ד, ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' והוא שה' יתברך אומר שגלות ישראל נחשב בעיניו כחורבן כלל העולם שכל העולם נברא רק בשביל ישראל ... וזהו "כי מי נח זאת לי". וקרו ליה מי נח על פי שמובא בזוהר הקדוש...
גישה ב: "מי נח" – במשמעות חיובית
מדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לד ו: ...כתוב (קהלת. ג) "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה לנח להיכנס לתיבה, שנאמר "בֹּּא אתה וכל ביתך אל התיבה", וזמן היה לו שיצא ממנה שנאמר "צא מן התיבה".
משל לְפַרְנַס שיצא מן המקום והושיב אחֵר תחתיו כיון שבא אמר לו צא ממקומך. ... כך נח (=נאמר לו) צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת אמר אצא ואהיה פּרֵה ורבֵה למאֵרה,(=לקללה, אולי שוב יבוא מבול) ?? עד שנשבע לו המקום (הקב"ה) שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח".
אפשר לומר שנוח מתגלה כמי שיודע להפוך משבר להזדמנות
צא ולמד! פרק נ"ד בישעיהו נבחר כהפטרת פרשת נח בגלל אזכור המבול בו "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ". הפרק נקרא, כשהוא מפוצל, גם בשתיים משבע שבתות הנחמה שלאחר ט' באב. מדוע נבחר המבול כסימבול להבטחת שיבת ציון ?
" שגלות ישראל נחשב בעיניו (=של הקב"ה) כחורבן כלל העולם " כדברי ר' צדוק לעייל.
מכאן נוכל להבין מדוע חלוקים המדרשים בניתוח המשמעות של הביטוי " מֵי נֹחַ ", האם המונח הוא חיובי או שלילי.
המדרשים "השליליים" דוגלים באילו הטוענים כי "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" – לגנאי הוא , שאילו היה חי בדורו של אברהם לא היה נחשב. בדורו בלבד נחשב צדיק וההסבר לכך, כי לא דאג להשפיע מצִדקתו על הכלל. מכאן-"מֵי נֹחַ" הם המים שהיו בתקופתו של נח ונקראים על שמו כי היה עליו להשפיע ולמנוע.
מאידך, המדרשים "החיוביים" מצדדים בטוענים ש"נח איש צדיק היה בדורותיו", הכוונה לכל הדורות (לשון רבים). מכאן דו-השיח (על פי מדרש תהלים (בובר) מזמור לז א -עיין שם בהרחבה) שמנהל אברהם עם נכדו של נח, מלכי צדק מלך שלַם בנו של שֵם, המספר לו כי בזכות הצדקה שעשו נח ומשפחתו עם בעלי החיים של העולם החדש, נגאלו ויצאו מן התיבה. הביטוי " מֵי נֹחַ ", פירושו, מאז הימים של תקופת נח ועד לימי גאולת ישראל.
המבול והתיבה הם משל לחורבן ולגלות. כשם שהבטיח הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם, כך נשבע הקב"ה שישראל יצאו מתיבת הגלות וישובו לארצם. ההבטחה שנתנה לישראל בגלות היא המשכה של ההבטחה שניתנה לאבי האומה שלמד קל וחומר מנח בתיבה.
פרק נד בישעיהו נבחר לאחד מהפטרות הנחמה (פרשת ויצא) בתקופה שאחרי תשעה באב (שבע דנחמתא). נח שהביא את הקב"ה להפריד בין מידת הדין (מבול) לבין מידת הרחמים (הקשת) מלמד אותנו לצפות לַתִּקְוָה.- לאריה דיכטוולד, רעננה. כ"ז תשרי, תשפ"ו
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 365-תכלית השקר בעולם -חיים קופל
1) התורה מתארת את הכניסה לתיבת נח "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים" (ז,ט). במדרש מובא, שכשבאו בעלי החיים, זוגות זוגות, להיכנס לתיבה, מפני המבול, ביקש גם השקר להיכנס, אך נח סֵרֵב לוֹ, עד שיביא בת זוג כמקובל. הלך השקר וּמָצָא אֶת "פְּחָתָא" (מִדַּת הַחֶסֶר, הַכִּלָּיוֹן), ביקש אותה שתינשא לו בכדי שיוכל להיכנס לתיבה, ובתמורה הבטיח לה, את כל מה שירוויח בעתיד. הפחתא הסכימה ושניהם נכנסו לתיבה, וכך ניצלו מהמבול.
2) לאחר המבול כשיצאו מהתיבה, חזר השקר למנהגיו, וכך הרוויח כל מיני דברים. לפי ההסכם הוא מסר את הכל לפחתא . לאחר זמן שאל השקר את הפחתא, היכן האוצרות שמסרתי לך? השיבה לו: הרי סיכמנו שאת כל רווחיך, אתה מוסר לי. וַאֲנִי הֲרֵי מִדָּתִי, כִּשְׁמִי, לְאַבֵּד אֶת הַכֹּל, וְכָךְ אָבַד כָּל רְכוּשֵׁינוּ. כמובן שלשקר לא היה מענה על כך (ילקוט שמעוני פרשת נח פרק ז,נו). ומאז ועד היום, את כל מה שהשקר אוסף, לוקחת הפחתא . או במילים אחרות, כָּל מָה שֶׁמֻּשַּׂג בְּאֶמְצָעוּת שֶׁקֶר, סוֹפוֹ, לְכִלָּיוֹן וַאֲבַדּוֹן.
3) מכאן נלמד, שלשקר אין רגלים - אין קיום. תחילה הוא "מתנפח" כְּאִלּוּ אִתּוֹ נִתָּן לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף, אבל בהמשך מתברר, שכל מה שהושג בשקר, נאבד, וכך מתברר כוחה של האמת, שיש לה יציבות, וקיום לאורך זמן.
4) הרב יוסף הלוי דינר זצ"ל, בספרו "מקדש הלוי", שואל על דברי המדרש. לָמָּה נֹחַ חִפֵּשׂ תּוֹאֲנָה (שצריך בת זוג), ובכך ביקש למנוע את כניסת השקר לתיבה, וכתוצאה מכך, התגלגלו הדברים כפי שמתואר במדרש (שהשקר נכנס לתיבה יחד עם הפחת כבת זוגו). למה לא אמר לו את האמת בפנים, שהוא אורח בלתי רצוי בתיבה, וכי אינו ראוי להינצל מן המבול, ודינו להימחות , יחד עם הרשעים שנשארו מחוץ לתיבה. במצב זה היה העולם לאחר המבול מתוקן ואמיתי, נקי משקר ופחת. שהרי כניסתם לתיבה, ויציאתם לאחר תום המבול, תגרום, לְבַלְבֵּל אֶת לֵב הַבְּרִיּוֹת, ולעקור כל השפעה חיובית של המבול על התנהגות הבריות. שהרי המבול פקד את הארץ, בין היתר, בעקבות שקר וגזל, שנהגו בארץ, וְהִנֵּה הֵם רוֹאִים שֶׁהַשֶּׁקֶר שָׂרַד אֶת הַמַּבּוּל, והוא ימשיך ללוות אותם.
5) מסביר הרב דינר, שבכדי שאדם יזכה לשכר טוב לעתיד לבוא, הוא חייב לעבור את חיי העוה"ז , ולקיים בו את המצוות מתוך בחירה, למרות הפרעות היצר הרע. אילו לא היה יצה"ר בעולם, היה העולם מאבד את תכליתו, כולם היו מקיימים את המצוות, ללא הפרעות, ומבלי שיעמדו במבחן, הבחירה בטוב. וממילא לא ניתן היה לזכות על ידו, לשכר טוב, לעתיד לבוא. לכן היה הכרח להכניס את השקר לתיבה, על כל החסרונות שבכך, בכדי שישאר יצה"ר בעוה"ז ויתאפשר למקיימים את המצוות לזכות לשכר טוב לעתיד לבוא.
6) תשובות לפרשת בראשית
א) מהו הפסוק בפרשתנו, בעל מספר התיבות הקטן ביותר, ומהו הגדול ביותר? תשובה: הקטן ביותר "ונח מצא חן בעיני השם" (ו,ח). חמש תיבות. וכן "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" (ב,א) הגבוהה ביותר: "ויצר השם א-להים מן האדמה...נפש חיה הוא שמו" (ב,יט) עשרים ושמונה תיבות.
ב) הוכח מפרשתנו, שֶׁאֵין הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, אִם כְּנֶגְדּוֹ עוֹמֶדֶת הָאֱמֶת? תשובה: המדרש אומר בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתות כיתות,.. מֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא...חסד אומר יברא, שהוא גומל חסד. וכן צדק אומר יברא. וכנגד: אמת אומר אל יברא: כולו שקרים, וכן השלום אומר אל יברא. כך שנים כנגד שנים? מה עשה הקב"ה : השליך אמת ארצה, ונוצר רוב שנים נגד אחד, שיברא, ולכן ברא. השאלה: למה לא השליך הקב"ה את השלום ארצה, וגם אז הייתה התוצאה, שנים נגד אחד, לברוא עולם? מתרץ "ילקוט שמאי" שאין זה פתרון, מאחר שרוב אינו מכריע את האמת. רק כשיש לנו ספק הולכים אחר הרוב, אך כשהאמת ברורה לנו, אין הרוב יכול להכריעה, לכן השליך הקב"ה את האמת. ומעשה בגוי ששאל את רבי יהונתן אייבשיץ, למה היהדות לא הולכת אחר רוב העולם, שהם גויים, ונוהגת כמותם? והשיב רבי יהונתן, שהיהדות הולכת אחר הרוב, רק כשיש לה ספק, אך עיקרי הדת ברורים לנו ואין לנו ספק בהם.
7) שאלות לפרשת נח
א) כיצד היה מקום לכל בע"ח והעופות בתיבה? ובכלל מדוע הסכימו להיכנס "לְהִסָּגֵר" בַּתֵּבָה, הרי חיותם בדרך כלל בטבע, שם הם חופשיים? מי מהמפרשים שואל זאת , ומה תרוצו?
ב) שם של ירק שמופיע בפרשה?
שבת שלום -חיים קופל-מעדנים 365 פרשת נח תשפ"ו
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com -או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת "נח" ... וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה:(בראשית פרק ז פסוק כג) "...יגאל גור אריה
תיבת נח היא לא "*תיבת הצלה*" כי אם "*תיבת מבחן*" מבחן לחיים משותפים לנח ומשפחתו ולחיות אשר אתו, פגישת ניצולים זו כפתה עליהם מושג שנשכח - חיים משותפים. בכורח המציאות, נקלטו מחדש מושגים וערכים שנשחקו באותה תרבות וחברה ששקעו. תוך התנסות מתמדת למדו יום יום, כי חיים משותפים ייתכנו רק אגב ויתור הדדי והכרה בקיומו של הזולת בתנאי התיבה כל ניסיון להעדפת ה "אגו" הפרטי היה גורם להם להתפוצצות מידית. אז הבינו ולמדו על בשרם ,מה הביא את החורבן על בני דורם. משפחה-זה מה שנברא אחרי הסערה הגדולה. התיבה מגיעה אל החוף, וממנה יוצא הסטארט-אפ הראשון שעמו תצעד האנושות מעתה והלאה. על העיקרון החשוב הזה תיכון חברת העתיד שעליהם לייסד. בכך הפך נח ליוצר האנושות השנייה.
*התחשבות בזולת, ערכים ויתורים הדדים ללא אגו כלל*..
בהקשר הזה, של חיים בתוך תא משפחתי, שמעתי פעם מאדם חכם את המשפט הבא: "*ההגבלה של הרצונות שלי מפני הרצונות של אחרים- היא הדרך היחידה להיבנות*"
10 תובנות מתיבת נח*
את כל מה שאתה צריך לדעת על החיים, למד מתיבת נח
השבוע חגגנו את תחילת חודש חשוון בתקווה לגשמי ברכה!!
היה מלך שרצה לדוג. הוא קרא לחזאי של הארמון וביקש ממנו את תחזית מזג האוויר לשעות הקרובות. זה הבטיח לו שאין בימים הקרובים סיכוי לגשם. אז יצא לו המלך לדוג. בדרך הוא פגש איכר על חמורו, וכשראה את המלך אמר, "הוד מלכותך, מוטב שתחזור לארמון, כי עוד מעט זמן ירד כאן והרבה גשם." המלך שהיה מנומס ומתחשב, השיב :"אני מחזיק בארמון מטאורולוג, בשכר מאוד גבוה, שנתן לי תחזית אחרת. אני סומך עליו ואמשיך בדרכי.- וכך הוא עשה.
ואז ירד מהשמים גשם זלעפות. המלך ועמו המלכה, נרטבו וכל הפמליה צחקקו עליהם בראותם במצב מביש שכזה. עצבני, המלך חזר לארמון ונתן הוראה לפטר מיד את החזאי.
לאחר מכן זימן את האיכר והציע לו להיות חזאי המלכות. האיכר אמר, "אדוני המלך, אני לא יודע כלום על חיזוי ומה שאני יודע שאוב מהחמור שלי. אם אני רואה שהאוזניים של החמור שלי נפולות, זה אומר בוודאות שירד גשם."
אז המלך שכר את החמור.
וכך החל המנהג לשכור חמורים לעבוד עם השלטון.
זאת הסיבה שבגללה החמורים כובשים את העמדות הגבוהות ביותר בממשלה ומקבלים את השכר הגבוה ביותר בכל ממשלה.(אולי אנו לפני שינוי??)
שבת שלום!שבת שלווה וענוגה!*יגאל גור אריה*
&
פרשת נח – בין מבול לברית-דובי פריצקי-קק"ל
בפרשה שלנו – 77 הפסוקים הראשונים עוסקים בסיפור המבול, ואילו 76 הפסוקים שלאחר הפסוק “זֹאת אוֹת הַבְּרִית” מתארים את עולמנו אנו.
הברית נועדה להיות הבטחה אלוקית לקיומו של העולם לנצח.
אך מה באמת השתנה באדם?
לפני המבול נאמר:
״וכל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רק רע כל היום”
ואחרי המבול נאמר:
“כי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רע מִנְּעוּרָיו”
ההבדל דק – אך מהותי.
דור המבול מושחת מוסרית לחלוטין: גזל, חמס, עריות, אלימות ורוע מוחלט.
לעומתו, דור הפלגה איננו מושחת מבחינה מוסרית – הם דווקא מאוחדים, משתפים פעולה וחיים בשלווה.
אלא שחטאם הוא רוחני: רצון למרוד באלוקים וליצור חברה אנושית טוטאלית, נטולת תלות באל.
תגובת האלוקים היא בלבול הלשונות – עונש מתקן, שמטרתו ליצור עולם מגוון ולא אחיד.
הביטוי “רע מנעוריו” מלמד שאין מדובר ברוע מוחלט; זהו רוע שניתן לתיקון.
לפני המבול – הרוע טוטאלי, אין תקווה.
לאחר המבול – האלוקים מכיר בכך שהיצר הרע הוא חלק מהאדם, והאתגר הוא להתמודד עמו – לא להשמידו.
חז”ל רואים בתיבת נח גם סמל:
“תיבה” פירושה גם “מילה” – מילות תורה, מצוות ודרך חיים.
וה“צֹהַר” שבתיבה, שלפי חז”ל הייתה “אבן טובה המאירה להם”, רומז לכך שהתורה היא האור המאירה את דרכנו בעולם.
כדברי הרב יונתן זקס זצ”ל:
״האתגר של ימינו הוא לפתוח צוהר – חלונות – שדרכם העולם יאיר לנו את הבנתנו בתורה, והתורה תאיר לנו את דרכנו בעולם.”
שנזכה לעשות טוב – ועוד יותר טוב.
שבת שלום מאשקלון️-דובי פריצקי.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.o
