לכל המאזינים והעוקבים של החברה לחקר המקרא:
כולנו פעילים בהתנדבות (ההוצאות מיועדות לפעילות מקצועית).
על מנת שנוכל להמשיך ולשגשג ולהציג לכל עם ישראל, כי העשייה שלנו בתחום התנ"ך חשובה לכולם !!!
הנכם מוזמנים לחתום על הוראת קבע החל מ-5 ש"ח לחודש,
וכל סכום יתקבל בברכה עם קבלה ואישור החזר מס לסעיף 46.
להוראת קבע : www.hamikra.org
תזכורת: סדרת ההרצאות תתחדש לאחר חגי תשרי תשפ"ג.
הנהלת החברה לחקר המקרא מגבשת בימים אלו את הנושאים שבהם נעסוק בשנת תשפ"ג ונעדכן אתכם.
פרשת עקב :"וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם... וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם"- נאום חרדת הנטישה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
נאומו של משה בפרשתנו, מאיר את אפקט תחושת הנטישה שבו היה שרוי עם ישראל באירוע חטא עגל הזהב, שקדם לאירוע שבירת הלוחות .
כך מציג זאת משה בנאומו בפרשתנו : "וַיִּתֵּן ד' אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם...וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַד' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה: סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם" (דברים, ט', י'- יז').
הנה כי כן, הכול התחיל במעשה חטא העגל . כתוצאה מתחושת חרדת הנטישה של עם ישראל:" וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ ...וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.( שמות, לב', ד').
הבה נעמיק בנאומו של משה העוסק בחרדת הנטישה ומשמעויותיה, בשתי קריאות בנאום- החברתית והתיאולוגית.
הקריאה החברתית
באירוע חטא העגל התרחש משבר חברתי ונפשי, המאופיין בחששות, בתחושת חרדת נטישה של האבא משה, בתגובת דחק – פוסט טראומטית . דומה שהפרקטיקה הפתולוגית שבה מצא העם כביכול , פתרון למצבו המיוחד, הייתה בהתחברות למשהו מוחשי מלאכותי, שיקהה את תחושת חרדת הנטישה וההתרחקות מעוגן האב והמנהיג .
איך עושים זאת? ביצירת דמות של עגל הזהב. סוג של משהו כביכול מוחשי, שאפשר להתחבר אליו. עגל הזהב ,הפך למותג של חברה החשה תחושה של חרדת נטישה .
כך נמצא סעד לתמיכה בחרדת הנטישה של עם ישראל במעשה העגל בדברי החבר- ר' יהודה הלוי( 1075-1141 ) בספר הכוזרי, מאמר, א', צז' : "אמר החבר-האומות בזמן ההוא היו עובדים צורות וגם הפילוסופים המביאים מופת על הייחוד ועל האלוהות, לא היו עומדים מבלי צורה שמכוונים אליה ואומרים להמונם, כי הצורה הזאת ידבק בה ענין אלוה....ונשארו העם מצפים לרדת משה, והם לא שינו תאורם ועדיים ובגדיהם...ממתינים למשה, ובושש מהם ארבעים יום והוא לא לקח צידה ולא נפרד מהם אלא על מנת שישוב ליומו, אז גברה המחשבה הרעה על קצת ההמון והתחילו העם להיחלק מחלקות ומרבים העצות והמחשבות, עד שנצטרכו מהם אנשים לבקש נעבד מורגש, יכוונו נגדו כשאר האומות, מבלי שיכחשו באלוהות מוציאם ממצרים.....וחטאתם היתה בציור אשר נאסר עליהם ושייחסו ענין אלוהי על מה שעשו בידם ורצונם מבלי מצות האלוהים".
כיצד מטפלים באלו החשים תחושה של חרדת נטישה ?
הטיפול יתמקד בהתחדשות פנימית רוחנית ונפשית של עם ישראל, בכך שליבו ורוחו יתחדשו, שיעניקו לאלו שנתפסים על ידי הנטושים כנוטשים, ממד חדש של רגישות הלב לאחריות החברתית, ולאלו הנטושים החשים תחושה של חרדת נטישה תוענק רוח חדשה של תחושת ביטחון של שייכות ומשמעות , כנגד תסמונת חרדת הנטישה והבדידות הנפשית, כפי שהיטיב לבטא זאת הנביא יחזקאל בנבואתו : "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם"( יחזקאל, לו',כו'-כז').
כך גם נוכחנו לדעת, שהטיפול בתחושת החרדה, משתקף במעשה הקמת המשכן שהביא להתעוררות והתחדשות אנרגטית נפשית ואמונית של עם ישראל, שהיה שרוי בסוג של שינה וייאוש, כתוצאה מחרדת הנטישה של אבא משה, בעלייתו להר לתקופה לא קצרה של 40 יום.
כך מאיר זאת המדרש : "ויקחו לי תרומה- הוא דכתיב ( שיר השירים ה', ב') : "אני ישנה ולבי ער" אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער... אני ישנתי ממעשה העגל ולבי ער- הקב"ה מרתיק עלי ( לשון הכאה ודפיקה),הוי: ויקחו לי תרומה".
פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997 ) מעמיקה בדברי המדרש:" מהי כוונת השינה והלב הער?- כנסת ישראל בבושתה מחטא העגל, בהרגישה התרחקות ממקור חייה-מהקב"ה-בגלל חטא העגל, קרובה לייאוש וזו היא השינה- הפסקת החיים והעירנות. אך הקב"ה, שהוא לבו של ישראל, דופק וקורא ונותן עצה, כיצד להתקרב שוב והוא כמבקש לדור שוב בקרב ישראל....שמצוות עשיית המשכן סימן הוא לכך, שנתקבלו שוב אחרי שנדחו, של קירבה אחרי הריחוק"(שמות רבה לג', ג').
דומה שנאומו של משה בפרשתנו, בהקשרלאירוע שבירת הלוחות , מתכתב עם אפקט חרדת הנטישה של עם ישראל, והקשרו לימינו, לתופעת הדמנציה והאלצהיימר או להגדרות מקצועיות אחרות- תשישות נפשית או ירידה קוגניטיבית. הנתונים מצביעים על כך, שבקרב גילאי 65 ומעלה ,נוכחת הדמנציה בשיעור של 17% ואילו בקרב גילאי ה85 ומעלה, היא נוכחת בשיעור של בין 40% ל50% . כך גם בקרב אנשים צעירים גילאי 50-60 עם דמנציה ואלצהיימר, המהווים כ4% מקרב כלל האנשים עם דמנציה.
משה בנאומו בפרשתנו מלמדנו ,ששבירת הלוחות, אין משמעותה- שכחת הלוחות הראשונים השבורים ,התעלמות מהם או ויתור עליהם. השילוב בין שני הלוחות- השבורים והשלמים במרחב אחד, מעניק מקום ויחס של כבוד והדר, למנוע תחושה של חרדת נטישה ובדידות בקרב הלוחות השבורים. המסר של משה בנאומו החברתי לדור ב' לקראת הכניסה לארץ ולא פחות מכך כמורשת לדורות הבאים, הוא ברור וחד- לא ניתן לפגוע בנכסי הרוח שכינס אדם לעצמו בחייו. כל הקניין הרוחני intellectual property) או בקיצור בראשי תיבות: IP) שאותו אגר וכינס במהלך חייו, הם קנינו שלו בלבד, גם אם הוא נתפס כלוחות שבורים.
במסכת ברכות ח' עמ' א', נאמר שרבי יהושע בן לוי מצווה את בניו : ״היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון״ .אכן אנו עדים בחיי היום יום לתופעת הדמנציה והשכחה, ללוחות שבורים של אותם האנשים השרויים, בחרדת נטישה ובדידות הזועקים מדם ליבם כלפי שמים, אך גם כלפי דרך ארץ, עליה אנו דורכים: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי)" תהילים, נא', יג' ). כך גם בהפטרה לפרשתנו: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ד'; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי".( ישעיהו, מט', יד').
המהר״ל מפראג( רבי יהודה ליווא בן בצלאל 1520-1609) חודר באופן מדהים לתופעת הדמנציה והאלצהיימר: ״המדרגה שקנה האדם על ידי התורה, אין לומר שבטלה...כאשר שכח תלמודו. כי לא נחשב שהתורה מסתלקת מן האדם...כי זה עניין האדם בעל גוף, אשר מצד גוף שלו, אי אפשר שתהיה התורה עמו כל שעה...וכן אף שנסתלקה ממנו התורה לאנסו בשביל הגוף המקבל, אין נחשב שהתורה מסתלקת ממנו״ (נתיבות עולם, נתיב התורה, יב׳). דומה שהמהר"ל מכוון בפירושו לכך, שתכניו של הזיכרון קיימים ושלמים בהוויתו הפנימית של האדם הסובל מדמנציה ואלצהיימר, אך בפועל, המנגנון המוחי שלנו, ״לשלוף״ נתונים נפגם ואיננו פועל. דומה שזאת המשמעות האמיתית :"לוחות שבורים מונחים בארון, בצד לוחות שלמים" .
משה בנאומו בפרשתנו פונה בקריאה לכולנו, אל לכם לזרוק את הלוחות השבורים , להתעלם מהם , לוותר עליהם ולראותם כשקופים ופחותי ערך. עלינו להעניק גם להם ,קדושה כבוד והדר, בהענקת תחושת ערך, משמעות ושייכות , כאנטיתזה לתחושה של חרדת נטישה ובדידות נפשית ורגשית. עלינו להתייחס לאנשים יקרים אלו כלוחות שלמים, ולהתחבר לאמרתו של הרבי מקוצק ( מנחם מנדל מורגנשטרן 1787-1859 ):" אין יותר שלם מלב שבור". נאומו של משה בפרשתנו קורא לנו, במסע הערבות ההדדית של חיינו, לשאת את ארון הברית, בתחושה של מחויבות חברתית ומוסרית, כשבתוכו מונחים לוחות שלמים בצד לוחות שבורים. משה מנחיל לעם ישראל, ערך חברתי של הכלתם ולא הדרתם, של אלו שפעם היו שלמים ולימים הפכו לשבורי גוף ונפש בצוק העיתים, השרויים בתחושת חרדת הנטישה והבדידות. משה דורש מחויבות זאת ממנהיגי החברה , מהמשפחה ומכולנו.
הקריאה התיאולוגית
הרשב"ם- רבי שמואל בן מאיר,(1080- 1160),מבעלי התוספות נכדו של רש"י, היה הפרשן הראשון ששילב בפירושיו התפלמסות עם הנוצרים באותה תקופה בה הוא חי. את מעשה שבירת הלוחות, הרשב"ם מפרש בהיבט התיאולוגי , כתשישות כוחו של משה ולא כשבירה אקטיבית של משה בחמת זעם, כתגובה לחטא העגל, וכך הוא מפרש: " כשראה את העגל תשש כוחו ולא היה בו כוח להשליכם רחוק ממנו קצת, שלא יזיק את רגליו בנופלם כדרך כול משליכי משוי, כשאין בהם כוח לשאת " . אך ברור לכולם מקריאת הטקסטים והפשט בתורה, באירוע שבירת הלוחות בספר שמות בפרשת "כי תשא": " וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר.(שמות, לב'). וכך גם מקריאת הטקסט בפרשתנו, דומה כי שבירת הלוחות על ידי משה, לא התרחשה בגלל תשישות כוחו של משה, אלא כמעשה פרואקטיבי, כפי שמשה מתאר זאת בפרשתנו : "וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם"( דברים, ט', יח').
מה גרם לרשב"ם להתרחק בפירושו ממה שנראה בעליל מהפשט בטקסט בפרשתנו, כפעולה אקטיבית יזומה בכוונת מכוון של משה, לשבור את הלוחות, ולנקוט בפרוש שמציג את הסיטואציה של שבירת הלוחות כפעולה פסיבית של משה ?
פרופ' אלעזר טויטו ( 1929- 2010), תושב אלקנה מקום מגורי, שזכיתי להכירו ולהוקירו מקרוב. נדרש במיוחד במחקריו לדרך פרשנותו של הרשב"ם, בהיבט התיאולוגי, בזיקה להשפעה הסביבתית של התקופה בה הפרשן חי. בניתוח מאלף טויטו מסביר: " כי מטרת הפירוש בה בחר הרשב"ם, בשבירת הלוחות, היא לחזק את רוחם של ישראל מול פרשנות הנוצרים, שראו בחטא העגל ובעונשו, מפנה ביחס הבורא אל עמו. לדעת הנוצרים, בחטא העגל הופרה ברית סיני ונזרעו הזרעים לתהליך שבסופו, בחורבן בית שני, מאס ה' ב"ישראל הישן", "הברית הישנה" וכרת ברית חדשה עם "ישראל החדש" "הברית החדשה" – הנצרות. הלוחות הם מסמך הברית שכרת ה' עם עמו ושבירתם היא, לדעתם, הפרת ה' את בריתו עם ישראל. הפירוש שפירש הרשב"ם מטרתו, ליטול את העוקץ מהפרשנות הנוצרית, פרשנות שהגיונה היה עלול לגרום לערעור אמונתם של ישראל שלא ייטוש ד' עמו". (ד"ר יצחק ספיר, מאמר לזכרו של פרופ' אלעזר טויטו ז"ל, ספרים, שבת משפטים, מקור ראשון, כד' שבט תשע"ה).
הנה לנו דוגמא מאלפת לגדולתו של מנהיג רוחני ופרשן, בדמותו של הרשב"ם שחי בימים האפלים של התיאוריה התיאולוגית של הכנסייה הנוצרית- " תיאוריית החילוף והגינוי". פרשן שהיה מנהיג ובעל השפעה שלא הסתגר במגדל שן, שידע לנתח מציאות מיוחדת בת זמנו, ולגלות אחריות כלפי העם היהודי באותה עת בה הוא חי, שבאומץ ידע לשנות ולפרש את הטקסט בפרשתנו באירוע שבירת הלוחות , כדרך פעולה פסיבית של משה שתש כוחו, וזאת כדי למנוע העצמתה של תיאוריית החילוף והגינוי כלפי היהודים, ולמנוע ערעור אמונתם של ישראל ותחושת חרדת נטישה, שלא ייטוש ד' עמו.
כך למדנו: "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד', א'). מניין לנו שהסכים הקדוש ברוך הוא לשבירת הלוחות בידי משה? והתשובה לכך: "דכתיב 'אשר שברת', ואמר ריש לקיש: יישר כוחך ששברת" (בבלי שבת פז' עמ' א').
נאומו של משה בפרשתנו ראוי לברכת - יִשַּׁר כּוֹחַ.
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת עקב - כסף וזהב -מייקל אייזנברג -משקיע הון סיכון
הפסוקים בפרשה מתארים את העתיד הכלכלי הוורוד שצפוי לעם ישראל בארצו, ואת האתגרים שצפויים לו בשלב ההוא:
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.
למרות שהזהב יקר הרבה יותר מהכסף, בבדיקה לאורך התנ"ך כולו מסתבר שבלמעלה משמונים אחוזים מהמקרים הביטוי הוא 'כסף וזהב'. לדוגמה, על אברהם נאמר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" ולא ברור מה מוסיף הכסף אם אברהם כבד בזהב. דוגמה בולטת נוספת אפשר למצוא בדברי בלעם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי". בלעם מאריך להזכיר 'כסף' למרות שהוא מתכווין לומר שלא ימרה את פי ה' גם אם בלק יתן לו בית מלא זהב.
בבדיקת עשרים האחוזים של הפסוקים שבהם נאמר 'זהב וכסף' (זהב לפני כסף) נראה שבמקרים רבים מדובר על התייחסות למתכות עצמן. כך לדוגמה בתרומת המשכן נאמר: "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת". המתכת זהב יקרה וחשובה מהמתכת כסף, וכסף יקר מנחושת, ולכן הפסוק הזכיר אותן לפי הסדר הזה. אם כן ניתן לשער שכאשר נאמר 'כסף וזהב' מדובר על השווי שלהם כאמצעי תשלום או כתמורה כספית. ועדיין צריך להבין מה היתרון של הכסף. למרות שניתן לדון בכל אחד מ 130 המופעים של 'כסף וזהב' או 'זהב וכסף' כל אחד בפני עצמו, ברצוני להציע הבנה כוללת יותר להבדל שבין כסף וזהב כאמצעי תשלום, ולגזור מה ראתה התורה להקדים את הכסף לזהב.
הגמרא במסכת בבא מציעא בתחילת פרק הזהב הסבירה שמטבע זהב חשוב יותר ממטבע כסף. אולם, דווקא בגלל השווי הגבוה של הזהב, הכסף שמיש ממנו לביצוע עסקאות בשווקים. אם כן, באספקט של צבירת הון, נוח וטוב לשמור זהב במרתפים משום שהוא עמיד יותר ותופס הרבה פחות נפח עבור שווי נתון. באספקט של ביצוע עסקאות משתמשים דווקא בכסף 'עובר לסוחר', כפי שעשה אברהם בעסקה הראשונה המתוארת בתורה - רכישת שדה המכפלה בחברון.
בהתאם לאבחנה זו, כאשר התורה מקדימה בפרשה פה, ובמקומות רבים נוספים את הכסף, היא מעבירה את המסר שהיכולת לבצע עסקאות חשובה בעיניה יותר מעושר פסיבי. הכסף מקדם את הפעילות הכלכלית ומממש את היתרונות של המסחר. כאשר אברהם מתואר כ״כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב״ התורה מעבירה את המסר שלמרות שלאברהם היה עדיף ונוח לנדוד עם נפח קטן יותר של זהב, הוא שמר לעצמו גם הרבה כסף נזיל כדי לממש הזדמנויות עסקיות שיצוצו (מבלי להיכנס לשאלה מתי הומצאו מטבעות הכסף, הכוונה היא לאפשרות הקיימת בכסף לחלוקה נוחה יחסית ליחידות שעשויות לשמש למגוון רחב של עסקאות). על בסיס אותה חשיבה גם בלעם דיבר על בית מלא כסף וזהב כשהפליג בשווי ההצעה של בלק בתמורה למעורבות שלו בנעשה במואב.
מה קורה כשאנשים משיגים בתים, עדרים, כסף וזהב לרוב ויש בידיהם את כל הדרוש לחיים טובים, נוחים וחסרי דאגות? לפי התחזית של התורה בשלב הזה עוברים לסיכומים והצגת המאזן השמן: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". המפרשים התמקדו ברישא של הפסוק והסבירו מה הטעות באמירה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" אבל ברצוני להדגיש דווקא את הסיפא: "עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". ההתבססות והעושר מביאים למעין סיכום ואפילו יציאה לפנסיה. לא בכדי הפועל 'עשה' נאמר בלשון עבר. כך ארע בימי שלמה, כשהשפע הכלכלי הציף את הממלכה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה".
בהתחלה באמת הכל טוב. אבל לאט לאט מתחיל להתפתח פער. אם אנשים צברו הון מספיק והם פחות עובדים אז כדי להמשיך באותה רמת-חיים הם משתמשים בזהב הצבור באוצרות. במקרה הטוב הכסף הצבור ישמש לתחזק את הקיים, ובתרחיש פחות טוב ישתמשו בו כדי לקנות מוצרים מתכלים או דיגיטליים מאחרים בארץ ובחו"ל. תהליך שבו הייצור קטן, או אפילו נשאר סטטי, ללא פיתוח מקורות הכנסה חדשים להרחבת הכלכלה, מוריד את ההיצע, מעלה את המחירים ומביא לאינפלציה. בדיוק כפי שקורה באירופה היום. אירופה השבעה והעשירה מושכת אליה מהגרים ממדינות נכשלות שיבצעו עבורה את עבודות הדחק. לכאורה win-win. אולם, בפועל אירופה המנומנמת ממשיכה להתקיים על אדי הצלחות העבר והאוכלוסיה המזדקנת שלה איננה מייצרת צמיחה חדשנית.
לא בכדי הפסוק הבא ממשיך בלשון הווה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". לפי הפסוק, ה' לא נותן לנו כוח כדי לקיים מצוות, אלא כדי לפתח את הכלכלה. כך גם רש"י פירש את המונח 'אנשי חיל' עליהם המליץ יתרו לעמוד בראש המערכת המשפטית-חברתית: "עשירים". ה' מצפה מאיתנו לא לשקוט על השמרים אלא להמשיך ולשפר את העולם ואת הכלכלה גם עבור אחרים. ככל שנעדיף יותר את הגישה של 'כסף' כשם קוד להנעת פעילות עסקית, ופחות את גישת 'הזהב' שמחפשת צבירת עושר וישיבה תחת גפן ותאנה, האינפלציה תרד. פעילות כספית נמרצת, ובעיקר השקעות ופיתוח עסקי, מהווים מנועי צמיחה. הצמיחה היא עלייה בשוויה המצרפי של הכלכלה, מה שמעלה את שוויו של המטבע שהכלכלה מגבה.
חשוב מאוד שאנשים שהצליחו לפתח סטרטאפ מועיל, ולהפוך אותו לחברה מצליחה או עשו אקזיט מדהים, יפנו את מרצם והונם לפיתוח הסטרטאפ הבא. אסור שמי שהוכיח יכולות ויש לו ניסיון, יעצור באמצע העליה. ומה שנכון ליחידים נכון לחברה כולה. כך יגברו הסיכויים שהכלכלה הישראלית תמשיך להתפתח לדורות הבאים ולא נשקע בהצלחות העבר. ולכן התורה מזכירה את הברית עם האבות. הם גם המשיכו להשקיע ולפתח עבורנו.
מייקל אייזנברג
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת "עקב" יום הקהל - יגאל גור אריה
ברכות ליאיר מור לשבת בר מצווה .(לפני הרבה שנים).
ברכות לזאב שביט לשבת בר מצווה.
ברכות לניר סיון לשבת בר מצווה.
" וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה..."
והיה עקב - ללמדנו שכל מה שמתרחש אינו בגלל הראש אלא בגלל העקב, אינו בגלל מה שלמעלה אלא דווקא בזכות מה שלמטה כלומר העקב החלק התחתון והאחורי של חיינו ובמילים אחרות- אם אתה רוצה ללמוד על מה שקורה בחייך ולמה חייך נראים כפי שהם נראים תתבונן דווקא על החצר האחורית של חייך ואל תתרשם ממה שמצוי בחזית של חייך.
ימים אחרי ט"ו באב חג הפיוס ואהבה בתקופה בה המדינה מפולגת מאי פעם, חשוב שנזכור את מילותיו (זעקתו) של ראש הממשלה הצנוע והערכי ביותר, מנחם בגין: "*אחים אנחנו*״!
*משל האחים שהציבו ביניהם נחל*
זהו סיפור על שני אחים שחיו יחדיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי. זאת הייתה הבעיה הרצינית היחידה ביניהם במשך 40 שנה.
כל החיים הם עבדו יחד את השדות, התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך.
הכל התחיל עם אי הבנה קטנה שהתגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר
כך- שבועות של שקט.
יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור. בפתח עמד נגר מבוגר עם ארגז כלים. "אני זקוק לעבודה לכמה ימים" אמר הזר. "האם אדוני זקוק לכמה תיקונים בחווה?"
"כן" אמר בעל החווה "יש לי עבודה עבורך. ראה את החווה מעבר לנחל שם גר השכן שלי, האמת שהוא אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול. הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…" סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שליד האסם אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים. אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."
הנגר שתק, ורק פלט: "אני מבין."
החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים.
עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו.
כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי. עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו.
*במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר. גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ*.
האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל. הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה באמת מיוחד" אמר, "לבנות גשר, אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!"
בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה, הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.
האחים פנו אליו ואמרו "אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים- יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."
"הייתי מאד רוצה להישאר, אדונים נכבדים" ענה הנגר "אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות..."
פעמים רבות אנחנו נותנים לכעס להרחיק אותנו מהאנשים שאנו אוהבים, ולגאווה לבוא לפני האהבה. אל תתנו לזה לקרות, דעו לסלוח ולהעריך מה שיש לנו. נודה כל בוקר על היש-בריאות, קהילה, משפחה, בית, גינה, טבע ...ילדים נכדים ו...
נזכור תמיד: *העבר לא משנה אבל העתיד כן, שום "ברוגז" לא יקלקל קשר מיוחד, נסו לבנות את הגשרים שלכם כשצריך, ותמיד לעבור אותם בחיוך*.
בבקשה מכם בנו גשרים נציגנו בממשלה, למען עתידנו !!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור אריה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 193
חי, וקיים! - חיים קופל
1) בפרשתנו: "ויענך וירעבך..למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (ח-ג). כידוע "תרגום אונקלוס" אינו מפרש את התורה, הוא רק מתרגם אותה. לכן יש להבין למה את אותה מילה: "יחיה" שמופיעה פעמיים באותו פסוק, אונקלוס מתרגם בצורה שונה :" לא על לחמא בלחודוהי מתקייםאנשא, ארי על כל אפקות מימר מן קדם ה' חייאנשא"? פעם מתקיים ובהמשך חיי.
2) ונראה ליישב שתחילת הפסוק מדבר על הלחם "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם". הלחם אינו עצם החיים של האדם, רק שללא לחם אין האדם יכול להתקיים, לפיכך תרגם בזה אונקלוס לשון "מתקיים אנשא". שע"י הלחם יש קיום לחיים. אבל בהמשך נאמר: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". "מוצא פי ה' " איננו רק קיום החיים בלבד, אלא הוא הוא "החיים בעצמם" מהות החיים. אנו חיים על פי התורה שהיא "מוצא פי ה' " עליה נאמר: כי היא חייך ואורך ימיך, לכן שינה אונקלוס ותרגם "חיי אנשא". כי דבר ה' הוא עצם החיים.
3) חידד את הדברים ר' ברוך בער ליבוביץ זצ"ל. פעם בא אליו יהודי, שיבח את התורה, והגדיר אותה "כאוויר לנשימה". כך שאי אפשר לחיות בלי תורה. נזדעק רב ברוך בער ואמר, לא כך הדבר: האוויר נצרך לאדם בשביל לחיות, אבל התורה אינה כן. אין היא רק אמצעי בשביל לחיות אלא התורה היא "החיים עצמם". (ספר "אש תמיד").
4) וכן בפרשת נצבים, אומר משה רבנו לבני ישראל: "ראה נתתי לפניך היום את ה חיים..ואת המות" (ל-ט"ו) ובהמשך: "נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה" (ל-י"ט). לכאורה הביטוי "למען תחיה" מיותר, ודאי שבוחרים בחיים בשביל לחיות?. ההסבר נמצא בהמשך, התורה מבהירה שאין הכוונה לחיים ריקניים אלא: "לאהבה את ה' א-להיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא חייך". אלו הם מהות החיים ובהם יש לבחור.
5) ואכן בברכת החודש שאנו מתפללים, מידי חודש, אנו מבקשים בסגנון אחיד: ותתן לנו חיים ארכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה.... אך כשאנו מגיעים למהות החיים הסגנון משתנה ואנו מבקשים: חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא...חיים שתהא בנו אהבת תורה וכו'. אלו בקשות שבעצם החיים הן הופכות לחלק מאתנו, "אורגניזם אחד", זאת אנו מדגישים בתפילה ע"י שינוי הנוסח.
6) תשובות מפרשת ואתחנן
א) מנין לומדים מפרשתנו את הכלל שגר שנתגייר כקטן שנולד? תשובה: "המשך חכמה" (רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל) לומד מהפסוק שנאמר לבני ישראל, לאחר מתן תורה "שובו לכם לאהליכם"(ה-כ"ז). סביר שחלק מיוצאי מצרים היו נשואים לנשים שהותרו לבן נוח, אך נאסרו לישראל לאחר מתן תורה. ובכל אופן ניתן היתר גורף לכל בני ישראל לשוב "לאהליהם" (לנשותיהם). מכאן שגר שנתגייר כקטן שנולד ולכן מותר.(ועי"ש שמפלפל בעניין).
ב) אלו חמשה עשר יגרמו לשלש עברות? תשובה: על המילים "לא תספו" (ד-ב) אומר רש"י : כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב וחמש ציציות. כך שמי שיעשה את כל השלש יצבור חמשה עשר פריטים ושלש עברות.
7) שאלות מפרשת עקב
א) אנו נוהגים בביטויים שונים "לקשור" את הכסף לרגל כגון: "פשיטת רגל" או "הכסף לא הולך ברגל". מצא בפרשתנו את מקור הקשר בין הכסף ובין הרגל?
ב) מה בפרשה עלול להתפוצץ?
שבת שלום מחיים ק.
מעדנים 193 פרשת עקב תשפ"ב
תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
פרשת עקב מסרים חינוכיים :-בועז חדד- חבר הנהלה- רכז תנ"ך אורט מעלות
1. דרך החינוך הטובה והיעילה ביותר היא :
א. הדוגמה האישית והצבת גבולות .
ב.יש לפעול בצעדים קטנים ,כאשר לכל צעד, אפילו הקטן ביותר, יש משמעות על התוצאה הסופית .
סבלנות דבקות במטרה ואורך רוח
2. המודרניזציה חייבת להיות קשורה ולא מנותקת מהעבר .
3. אין להסתמך רק על הישגי הדורות הקודמים, כמו על ההורים ,אלא גם לעשות דברים בעצמכם ולהשיג יעדים נוספים בחיים .
אסור להזניח את הדברים הקטנים שאנו צריכים לעשות בחיי היום יום ,מכוון שאלה עלולים להצטבר ולגרום לנזק משמעותי ,לעיתים נזק ללא תקנה .
4. הסכנה שיש בבטחון כלכלי ובמצב בטחוני משופר , יכול מצד אחד לסייע לאדם כדי לחזק את ביטחונו ,אבל מצד שני ,עלול להוביל אותו לאופוריה ולתוצאות הרות אסון -זלזול בכוחו של האחר ולעיתים גם בבורא עולם .
5. יש ללמוד משגיאות העבר ולא להכנס למרה שחורה ולשיתוק פיסי ונפשי ,ולהאמין תמיד שהכל יהיה טוב יותר ולפעול בכיוון זה .
6. לחופש יש מחיר ,אבל אין מחיר לחופש!
1. א. הדוגמה האישית - בפרק יא פסוקים יח' - יט כתוב '' וקשרתם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם '' אחר כך כתוב ''ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם '' ולאחר מכן כתוב'' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך''.
השאלה הנשאלת היא, למה התכוון הכתוב במילה אותם ? לכך יש מספר נקודות מבט כדי להבין את משמעות המילה אותם בהקשרה :
משמעות ראשונה - אפשר בהחלט לומר, מכוון שהניקוד הוא מאוחר , אז ניתן לקרוא את המילה '' אתם'' ולא אותם ובפירוש זה יש מסר חינוכי חשוב מאוד והוא חשיבות הדוגמה האישית ,כלומר לפני שאתם מחנכים את בניכם ,תלמידיהם החיילים שעליהם אתם מפקדים ,לערכים חינוכיים חשובים ,קודם כל תלמדו אתם את אותם ערכים חינוכיים ותיישמו אותם בעצמכם ואז לדרך החינוך שלכם תהיה משמעות רבה עבור ילדיכם ,תלמידיכם ועל החיילים שעליהם אתם אחראים גם ''בלכתך בדרך '-קרי גם לאחר שתלכו לעולמכם '' החינוך שהענקתם יישמר ולא יישכח לעולם , מסר נוסף הוא שההורה חייב להשקיע בלימוד ילדיו גם בבית עצמו "בשבתך בביתך ' גם מחוץ לבית תוך כדי טיול בחופשות ולא להסתמך רק על המוסד שבו לומד הילד - אחריות ההורים הינה עליונה לחינוך ילדיהם .
משמעות שניה למילה ''אותם'' בסוף הפרשה הקודמת פרק ז פסוקים ו- ח נאמר ''כי עם קדוש אתה ליהוה אלוהיך ...לא מרובכם מכל העמים חשק יהוה בכם ..כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת יהוה אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם '' כלומר המילה ''אותם '' מתייחסת לשמירת הקשר החם בינינו לבין תלמידינו ילדינו ונשותינו, מדובר על כוחה של המילה הטובה, אם תעשה זאת ,אנשי הבית לא יחפשו את המילה הטובה בחוץ ,דבר שיכול להביא אסון על חיי המשפחה ולכן עליך לאהוב ולקיים את הבטחתך ,כפי שהשם אוהב ומקיים את הבטחתו לעם ישראל .
משמעות נוספת שיכולה להיות למילה ''אותם'' היא כמובן שמירת החוקים והמצוות כפי שהתחייבנו אליהם ,אנו חייבים להציב גבולות ברורים לתלמידינו לילדינו ולפקודינו , ללא גבולות ,קשה יהיה מאוד להגיע ליעדים ,שאנו מתכוונים להגיע אליהם . יש לשים לב שקודם מופיע מצוות התפילין, שזה דבר גלוי , באמצע כתוב ולימדתם אותם ורק בסוף כתוב על מצוות מזוזה שגם היא גלויה,דבר שבא ללמדנו שכמו שהתפילין והמזוזה גלויה כך אתה חייב להיות גלוי עם בנך וכל בני משפחתך ,מכוון שכל טעות שלך ,שמתבטאת בחוסר אמון, יכול לגרום להרס המרקם החברתי והמשפחתי,כמו שטעות קטנה בכתיבת מצוות תפילין או מזוזה גורמת לפסילת התפילין והמזוזה .
ב. החינוך צריך להיות בצעדים קטנים ,כאשר לכל צעד קטן יש משמעות חשובה מאוד להגשמת המשימה , דבקות במטרה ,סבלנות ואורך רוח .
בדברים פרק ז פסוק יד כתוב ''והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם אותם ועשיתם אותם ''
את המילה ''עקב'' אפשר לפרש כפשוטו ,והיה אם תשמעו את החוקים ותשמרו אותם אז אלוהים ישמור את הברית ואת החסד שנשבע לאבותינו , כלומר ללמדנו שלכל תוצאה יש סיבה ,תורת גמול של שכר ועונש, שגם זה בהחלט מסר חינוכי חשוב ,מדרגה עליונה , אבל ניתן לפרש את המילה ''עקב'' בהקשר נוסף המילה עקב באה ללמדנו , שיש לשים לב לא רק לדברים הגדולים ,אלא גם לדברים הקטנים שכל אחד מאיתנו עושה בחיי היום יום ,לדברים הקטנים בעשייה היום יומית שלנו יש חשיבות מכרעת לא פחות מהדברים הגדולים שאנו עושים במהלך חיינו דרך החינוך חייבת להיות ''עקב בצד אגודל'' ( תלמוד בבלי מסכת שבת דף סב עמוד ב) צריך לשים לב גם בחינוך ילדינו ותלמידנו שקצב הלימוד של אחד שונה מהאחר ולכן ההערכה שלנו להתקדמות של ילדינו או תלמידינו חייבת להיות בייחס לעצמו ולא בייחס לאחר כמו שכבר ציינתי חינוך שצריך להיות בזהירות ,במקצועיות , עקב בצד אגודל כדי לא להיות פוגעניים כדי שנוכל להגיע עם כל ילד למטרה שאליה רצינו להגיע כפי שאמר שלמה המלך החכם באדם '' חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה''( משלי כב ו)
בדרך החינוך אנו חייבים להיות גם סבלניים ודבקים במטרה ,-גם בחיי המשפחה ,הזוגיות, אנו חייבים להקפיד על הדברים הקטנים ולא להתעלם מהם כי אחרת זה יכול להתאסף ולהביא למשבר עמוק שאין לו תקנה ,כך עם ילדיך וכך עם תלמידיך ופקודיך . בספר דברים פרק ח פסוק ט כתוב ''ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת '' הרי ידוע שבארץ ישראל אנו לא משופעים בנחושת ובברזל , אם כך ,מה יכולה להיות המשמעות הנוספת של אמירה זו? משמעות חינוכית נוספת לאמירה זו היא שבזכות הבנים שנחושים כמו ברזל ונחושת ,שמוסרים את נפשם למען קיום המדינה ,האימהות והאבות חיים בארצנו האהובה בבטחון ,כל דור דור תורם לאחיזתנו האיתנה בארצנו האהובה ואנו האבות והאמהות בסבלנות של ''ברזל'' ,כאשר לעיתים, מקבלים גם דברים קשים מאוד על מות יקירנו על קידוש השם ובכל זאת לא נשברים וממשיכים את חיינו ומחזקים את אחיזתנו בארץ ,הדבר דומה לסנה הבוער באש ואיננו אוכל או כפי שהבטיח השם לנביא ירמיה בפרק א פסוק יח'-יט '' ואני הנה נתתיך..לעמוד. ברזל ולחומת נחושת ...ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ''
2. חשיבות השילוב בין המודרניזציה לקידמה . בספר דברים פרק ח פסוק ט כתוב ''ארץ אשר אבניה ברזל '' כלומר האבן יותר חזקה מברזל ובספר ירמיה פרק כג פסוק כט נאמר ''..כאש יהוה וכפטיש יפוצץ סלע'' כלומר הפטיש שעשוי מברזל מפוצץ את הסלע . מה הדבר בא ללמדנו ? הסלע הטבעי מסמל את המסורת והפטיש שמפוצץ את הסלע מסמל את הקידמה קרי המודרניזציה , אנו פעמים רבות מתלבטים בין השמירה על הטבעי ,המסורת לבין התקדמות המודרניזציה ומחובתינו למצוא את שביל הזהב. קיצוניות לכאן ולכאן לא מובילה לשום דבר חיובי אלא רק לסבל לעצמנו ולאחרים .
3. אין להסתמך רק על הישגי הדורות הקודמים, אלא גם לעשות בעצמו למען עצמנו ולמען הדורות הבאים . בפרק ז פסוק יב נאמר '' והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר יהוה אלוהיך לך' את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך''. נשאלת השאלה אם אנחנו נשמור את הברית ונקיים את החוקים ,מה אנו צריכים את חסדי האבות ? הרי אנו נקבל את הגמול בזכות עצמנו !
המסר החינוכי החשוב הוא ,שאנו לא צריכים בהתנהלותינו בחיינו לסמוך רק על חסדי אבות ,קרי על מה שהשאירו בירושה אבותינו ,אלא להמשיך ולפעול בעצמינו ,צריך לשמור על זכות אבות ליום המחר ,כאשר באמת נזדקק לכך , הרי כבר אמר שלמה המלך בספר מלכים פרק ח פסוק מו " אין אדם אשר לא יחטא ''.
דבר נוסף מדוע כתוב '' ושמרתם '-ברבים ואחר כך ושמר ביחיד ? המסר הוא שכולם מחויבים לשמור ,אבל המילה ''ושמר'' מתייחסת לכל אחד בנפרד , הגמול יהיה אישי על פי מעשיו של האדם .
4.תופעות הלוואי המסוכנות שעלולות להיות בגלל שפע כלכלי ומצב בטחוני משופר,בטחון מופרז, שעלול להוביל לתוצאות הרות אסון "ורם לבבך ושכחת את השם אלוהיך '' דברים ח יד ,''ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה'' דברים פרק ח' פסוק יז .לפני מלחמת יום כיפור נפגשה גולדה מאיר עם נשיא ארצות הברית מר ניקסון ואמרה לו ''מעולם מצבינו לא היה טוב יותר'' חצי שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור ואת תוצאותיה הנוראיות כולנו מכירים .
5. יש ללמוד משגיאות העבר ולא להכנס למרה שחורה .
בפרק ז פסוקים יז-יח נאמר '' כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תרא מהם זכור תזכור את אשר עשה יהוה אלוהיך לפרעה ולכל מצרים'' . המסר החשוב הוא ,אם העבר מחזק אותך ונותן לך בטחון תזכור ושאב ממנו עידוד ואמונה לעתיד , אבל אם חוויתה כישלון בעבר אל תנבור בזה , יש לכם חשש מהגויים ? תזכרו מה קרה במצרים !
6. לחופש יש מחיר , אבל אין מחיר לחופש!
בפרק פסוק כתוב "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם '' כלומר לא תאכל לחם תוך כדי עבודת כפייה כאשר הייתם עבדים במצרים ללא חופש מחשבה או פעולה , אלא תאכלו לחם כעם בני חורין שיש לו עצבי ברזל וכוח נפשי ופיסי בלתי נלאה והקרבה רבה , כדי להמשיך לחיות בארצנו - ארץ האבות ולהמשיך לשיר את ההמנון הלאומי שלנו שבין היתר אומר '' להיות עם חופשי בארצנו'' אין מחיר לחופש !
ואסיים במסר החשוב שכבר נגעתי בו בתחילת דברי , המצוות שאדם דש בעקביו ,הן המצוות היום יומיות הפשוטות לכאורה , השגרתיות . על מסר חינוכי זה בעניין הובלה ומנהיגות כתב דוד בן גוריון ( מתוך יחוד ויעוד דברים על בטחון ישראל ) " המפקד צריך לדעת שכושרו של הצבא נמדד לא רק בנוכחותו הקרבית ובהתלהבותו, אלא באדמיניסטרציה מעולה הסידורים הנאותים ובשמירה על אלף פרטים קטנים שישפיע על יכולתו של הצבא לא פחות מאשר בנוכחות ההקרבה העצמית ,יש לשים לב לא רק על המקרו אלא גם על המיקרו, המנהיגות בכל תחום צריכה להתנהל כמו סימפוניה שעל המנצח להקפיד גם על הפרט הקטן ביותר כדי שתהיה הרמוניה מושלמת ''
שבת שלום לכולם בריאות ואושר ממני באהבה גדולה חדד בועז
&
אברהם רזניקוב-רב בית החולים איכילוב- ת"א
גובה האדם נמדד כאשר האדם עומד זקוף .גובה האדם מושפע ב-%80 מגנטיקה,
כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-%20 הנותרים. בני האדם בעולם הפכו
גבוהים יותר בממוצע בדורות האחרונים, בין היתר עקב השיפור בתזונה.
כששבו המרגלים מתור את הארץ תיארו את העם היושב בה ..."אנְשֵׁי מִדֹות וְשָם רָאִיּנו, אֶת הַנפִילִים בְנֵׁי עֲנָק מִן הַנפִלִים, וַּנְהִי בְעֵׁינֵׁיּנו כַחֲגָבִים וְכֵׁן הָיִיּנו בְעֵׁינֵׁיהֶם ("במדבר, י"ג ל"ב-ל"ג). רש"י מפרש שאנשי מידות הם "גדולים וגבוהים ."בפרשתנו, כשעומדים בני ישראל לחצות את הירדן אל ארץ כנען, מכליל משה את דיווחם של המרגלים בבחינת נתון דמוגרפי כלל-אזורי" ,עם גדול ורם בני ענקים אשר ידעת ואתה שמעת מי יתייצב לפני בני ענק ("דברים ט' ב'). הרמב"ן הקשה – אם הארץ אוכלת יושביה, כיצד יש בה אנשים
גדולים וגבוהים? ובלשונו "ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מדות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים שפלי קומה חסרי הכוח ."ומסביר הרמב"ן שדיבת המרגלים הייתה בכך שאמרו ש"הארץ ההיא חזקת האוויר כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים "כך שאנשים בינוניים לא ישרדו בה. רק "הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כוח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגובהם וקומתם, ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם ,"בדרך זו "סובבו" המרגלים את העם.באו עליהם ב'עקיפין' וגרמו בכייה לדורות.
הסיפור "והיה העקוב למישור" אותו כתב הסופר ש"י עגנון, לקוח מפרק בספר ישעיהו,העוסק כולו בנחמת ירושלים ובכפרת עוונותיה "נחמו נחמו עמי יאמר א-לקיכם... כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקֹב למישור והרכסים לבקעה ("מ', א'-ה').
המפגש עם הענק הוא הזדמנות לא רק לתיאור של האויב אתו יצטרכו להתמודד, אלא גם לרפלקסיה של המרגלים עצמם. הם כוללים בתיאור שלהם גם את יחסי הכוחות כפי שהם רואים אותם מנקודת מבטם ה"חגבית", אבל גם מנקודת המבט המשוערת של הענקים עצמם.
הענק השונה מאתנו כל כך בממדיו כופה עלינו את ההתבוננות בעצמנו מבעד למשקפיו של האחר (כפי שאנחנו מדמיינים) או בתיאור של המרגלים המוות והענק כרוכים זה בזה ובצד תיאור הארץ כארץ של ענקים בא גם תיאור הארץ כארץ של מוות, "ארץ אוכלת יושביה."
חז"ל דרשו על הפסוק" ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" – "אמר רב משרשיא,מרגלים, שקרי הוו (הם היו שקרנים). תפסנו אותם "על חם" בשקריותם" .בשלמא "ונהי בעינינו כחגבים, לחיי! אלא וכן היינו בעיניהם", מנא הוו ידעי ?(מנין להם שכך חשבו הכנענים?). הם באמת לא יכלו לדעת זאת. התלמוד ממשיך ואומר "ולא היא, כי הוו מברי אבלי תותי ארזי הוו מברי וכי חזינהו, סלקו יתבי באילני, שמעי דקאמרי, קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני "(כשאנשי המקום אכלו את סעודת האבלים, הם היו אוכלים תחת העצים – וכשהמרגלים היו רואים אותם, היו מטפסים על העצים והיו שומעים את אנשי
המקום אומרים, ראינו אנשים הדומים לחגבים) (סוטה ל"ה ע"א). כך ידעו שהם דומים לחגבים בעיני הכנענים.
באינטרפרטציה לימינו כתב הפילוסוף עמנואל לוינס, כשישראל מצטיידת בנשק נגד שכניה,
שוחרי השלום אומרים לה, איך אתם יודעים ששכניכם אינם רוצים לחיות אתכם בשלום?
האם אמרו לכם? כן, הם אמרו שאנחנו נראים בעיניהם כחגבים. מסתכלים על פרצופים אנושיים כחגבים! המרגלים דיברו אמת. הם ידעו שהם נראים בעיני יושבי הארץ כחגבים, הפיקחות המנוסה של אנשים מציאותיים! וההמשך "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו ,"מצפונם ייסר אותם לשווא. הם בכו בלי סיבה. מקור זכותם על הארץ הוטל בספק.
דמעותיהם המתגייסות להגן על הצדק המוחלט מקפלות בתוכן את סיבת הגלייתם, זכותם ניתנת לביטול (תשע קריאות תלמודיות, עמ' 83.)
עקב תשפ"ב -אברהם רזניקוב.
שבת מבורכת בבריאות- מאת החברה לחקר המקרא.
