ישראל קריסטל
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי כו' מנחם אב, תשפ"ה -20.8.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "ראה" תשפ"ה
מרצה : הרב אלקנה שרלו-בוגר ישיבת ההסדר ירוחם-מוסמך בית מדרש לרבנות ישראלית-חבר בארגון בית הלל,-מוסמך תואר שני במכללת הרצוג
הנושא: ?
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
6 דקות על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על "פרשת-עֵקֶב : לִשְׁמֹעַ. אֲבָל בֶּאֱמֶת לִשְׁמֹעַ- מדהים, כדאי לשמוע",
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
https://drive.google.com/file/d/1StRJtRMs_WUs8l6-7EMEM2KT5XYlquZF/view?usp=sharing
&
ועוד פרק על אהבה בפודקאסט מאת הרב לורד יונתן זקס.בעזרת הבינה המלכותית.
https://drive.google.com/file/d/1kCOhFhChV9n7SshCzOL3eIzb5gpl8Ym-/view?usp=drive_link
******************************
חדש! המצגת שהושלמה כוללת חומרי לימוד מעניינים המספרת את סיפור המיזם,"תנ"ך בראש":
C:\Users\10\Downloads\מצגת jpg-20250804T162431Z-1-001.zip
************************************************************************
*דבר תורה - עקב תשפה - להחליף את העם
מייקל אייזנברג- מנהל ומשקיע הון סיכון
הקדמה
מקובל, שלאור תחזית תוצאות הבחירות בישראל ב 1977 שצפתה מפלה למפלגת השלטון, חבר הכנסת בן-אהרון אמר: "צריך להחליף את העם". למרות שיש מי שיצאו להגנתו של בן-אהרון, והסבירו שלא כך נאמרו הדברים, בפרשת השבוע, פרשת עקב, משה מזכיר שכבר ה' הציע להחליף את העם. והאמת היא, שבסופו של דבר ה' גם החליף את העם, אם כי בווריאציה שונה מהניסוח המקורי.
מבנה ומשמעות
בפרשת השבוע, פרשת עקב, משה בוחר להנמיך במשהו את רוח העם, וניתוח פרקים ט' ו-י' עשוי להסביר מדוע.
המבנה:
1. ט, א–ז : הטענה:
אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ …בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת… לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה… לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'.
2. ט, ח–כא: הוכחה לקשיות עורפו של העם משחזור חטא העגל, כולל הצעת ה' למשה: "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ", שבירת הלוחות, תפילת משה לפני ה' להצלת העם ארבעים יום וארבעים לילה, וניפוץ העגל.
3. ט, כב–כד: הוכחה ממרדנות במקומות נוספים כמו תבערה, מסה, קברות התאוה וקדש ברנע (שם אירע חטא המרגלים).
4. ט, כה–כט: שוב תפילת משה להצלת העם ארבעים יום וארבעים לילה:
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם. וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה'... זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ. פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם, וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר. וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה.
5. י, א-ה: עליית משה להר לקבלת הלוחות השניים והנחתם בארון.
6. י, ו-יא: מסע בני ישראל לירושת הארץ.
המפרשים עמדו על כך שתפילת משה להצלת העם במשך ארבעים יום וארבעים לילה (נקודות 2 ו - 4) התרחשה רק פעם אחת. האירוע היה רק אחרי חטא העגל, ולא היה מהלך דומה של תחינות ותפילות במשך ארבעים יום וארבעים לילה אחרי חטא המרגלים. לדבריהם יוצא, שנקודה 3 המרחיבה על מרדנותם של בני ישראל במקומות נוספים, היא רק הערת ביניים שנועדה להוכיח משהו סדרתי, המעמיק את המסר של חטא העגל. כלומר, נקודה 4 איננה עומדת בפני עצמה, היא רק חזרה לסיפור חטא העגל, שאכן ממשיך מיד בתחילת פרק י' עם קבלת הלוחות השניים (נקודה 5).
למרות שאכן יש כמה ראיות לקריאה זו, קשה להשתחרר מהקריאה על הרצף. תחושה זו אף מתחזקת אם נזכור שבעקבות חטא המרגלים ה' אמר למשה: "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ", בדיוק כמו אחרי חטא העגל, וגם שם משה לא שועה להצעה שזרעו יחליף את העם. גם אחרי חטא המרגלים משה מתפלל אל ה' שיסלח לעם, בלשון הדומה לחלק מלשון התפילה המוזכרת אצלינו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' … וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר".
כידוע, בעקבות חטא המרגלים ה' כן עשה החלפה מסויימת של העם, ולמעשה "העם החדש" הם מי ששומעים את נאומו של משה בהווה: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ… וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ" (במדבר יד, כט - לא). בנוסף, גם הסיומת המזכירה את מסע בני ישראל במדבר (נקודה 6), כורכת את חטא העגל עם חטא המרגלים.
ארבעים יום המרגלים תרו בארץ ולכן "יום לשנה יום לשנה" במשך ארבעים שנה הוחלף הדור ההוא במהלך המסע הארוך במדבר. ארבעים יום עלה משה למרום לקבל את התורה (פעמיים) וארבעים יום משה התחנן שהעם לא יוחלף באופן טוטאלי. המספר ארבעים איננו סתם. בספר בראשית המבול ירד ארבעים יום וארבעים לילה ובספר שופטים הארץ שוקטת ארבעים שנה שלש פעמים, עד הגל הבא שיביא לעליית השופט הבא. גם דוד המלך מולך 40 שנה. המספר ארבעים משקף ריבונות, או חלילה החלפה.
להבנתי, משה בכוונה מבלבל לרגע את קהל השומעים. הוא חזר שוב על התפילות במשך ארבעים יום ולילה כדי להשוות בין חטא העגל, והעונש שהיה אמור לחול בעקבותיו, לבין חטא המרגלים והעונש שבעקבותיו. מטרתו היא להבהיר שהחזון של ה' הוא מדינת מופת. כלומר, עם המקיים את התורה בפועל במסגרת ריבונית משלו. לכן חטא העגל של עבודה זרה וחטא המרגלים של הסירוב לכניסה לארץ שקולים - כל אחד מהם פוגע בייעוד המורכב, מכיוון אחר, ומשבש אותו.
כבר התלמוד הבבלי במסכת כתובות מחבר בין ירושת הארץ וריבונות לבין נאמנות לערכי התורה:
כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כה, לח).
וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה?! אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים.
וכן בדוד הוא אומר: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א' כו, יט). וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחוצה לארץ - כאילו עובד עבודת כוכבים. (בבלי, כתובות קי, ב)
אז מה רצה משה לומר לעם? משה מזמין את בני ישראל, את הדור החדש, להיות שונים ולחבר את שני האידיאלים, כמשימה שלהם. אבל הוא מבהיר שהכניסה לארץ והקמת המדינה היא משימה ולא פריווילגיה. אין להם זכויות משלהם. הם נכנסים לארץ בזכות הברית (נקודה 1). מה ההבדל? ברית היא חוזה שיש לקיים. הצד של ה' בחוזה הוא התחייבות לתת הזדמנות. הצד של בני ישראל הוא לנצל את ההזדמנות ולממש בעצמם.
שנית, בשני המקרים הכשל נוצר סביב תיווך במקום אמון ישיר בה׳. בעגל הטריגר היה: “כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ… לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ” (שמ׳ לב, א). במקום להחזיק באמון ישיר בה׳, העם מבחינתו ראה רק את משה, ואולי אפילו האליל אותו. בחטא המרגלים העם יזם מנגנון תיווך: “נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ” (דברים א, כב) וגם פה המתווכים הופכים להיות חזות הכל. כשהם חוזרים, האמון עובר לדיווח שבפיהם ולא להבטחת ה׳. המתווכים נתפסים כמקור סמכות חלופי לה'. כשהעם מבקש להחליף את ה׳ באמצעי מתווך, התגובה הסימטרית של ה׳ היא הצעה “להחליף את העם”. משה, כשליח נאמן של שני הצדדים, ניצב באמצע ודוחה את שתי ההחלפות, מעגן את טיעוניו בכבוד שמים ובברית אבות, ומכונן מודל של מנהיגות משרתת ואמיצה. משה בעצם מדגים בפני העם עד כמה הוא עצמו לא חלק מהסיפור, ובכך מחנך להפנמה של הקשר הישיר עם ה', תורתו וערכיו.
שלישית, הדהוד אירועי חטא העגל וחטא המרגלים מבהיר שאם לא ינהגו אחרת, ולא יקיימו את הברית שכוללת את האמונה בא-ל ללא מתווכים ואת המחוייבות לארץ אבות ריבונית, אפשר בהחלט להחליף את העם. כאמור, במובן מסויים יש לכך תקדים, וככל ולא מקיימים את שני חלקיו של מודל המדינה הישראלית, אין מצידו של ה' מחוייבות בלתי נגמרת. בעצם מובנית פה מעין גישה עסקית, לפיה יש על השולחן גם אפשרויות אחרות במסגרתן יתממש החזון שיציג משה מיד בהמשך. חזון שתואם את כל המרכיבים שהוצגו עד כה - דבקות בברית, שינוי, גמישות, ושמירה על ערכי חברת המופת בארץ המובטחת:
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ… וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד… וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם… וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ… (דברים י, יב - יא, ט)מייקל אייזנברג
&
סרטון על הפרשה - זו הייתה תאונה-הרב עמיהוד סולומון -רב קהילה כפר גנים פ"ת
&
בלומה טיגר-דיכטוולד -פרשת עקב תשפ"ה - ארץ ישראל, המסע במדבר וארץ מצרים
בפרשת עקב (פרקים ז,ח), קיימת "סמיכות פרשיות" בין המסע במדבר לבין ארץ ישראל, ובינה לבין ארץ מצרים. מהי הזיקה ביניהם?
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה ... וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד ... וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ ... עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ..." (דברים ז, יב-טו). כמו כן, ינשל ה' את הגויים מפניך. מיד לאחר מכן מוזכר מסע בני ישראל במדבר. על מסע זה נאמר:
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ... הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ .. וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: (שם ח, ב-ו).
מהו הניסיון במן? הדעות חלוקות. האם הוא במצוות הקשורות בו כמו ללקט כל בוקר, לא להותיר ממנו, ללקט כפליים ביום שישי וביום שבת כלל לא, כפי שסבור רש"י, ושמא הניסיון הוא בעצם העובדה שהמן יורד מן השמים ללא עמל כפיהם ופותר אותם מכל דאגות פרנסה כפי שסבור רבי עובדיה ספורנו, ואז המבחן הוא האם מתוך השפע יזכרו שהמן הוא מתנת הא-ל, ולא יתקיים בהם "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". רמב"ן רואה את הניסיון במן בהיותו מאכל זר ולא מוכר, שגם אינו ניתן בשפע, לא ניתן לאגירה, והחשש המלווה תמיד את האדם שמא ייפסק לפתע. כלומר, הניסיון הוא בשאלה האם יהיה להם ביטחון גמור בה' שהרי הם תלויים בו ברמה היומיומית. לפנינו אם כן מטרה חינוכית. הכרה בתלות האדם בחסדי הא-ל עד שהיא הופכת לתכונה בנפשו של האדם כפי שסבור הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג בעל "הכתב והקבלה".
המסע במדבר הוא, אם כן תהליך של חניכה ליוצאים ממצרים לקראת הכניסה לארץ ישראל. במדבר הנסים הם גלויים, בארץ ישראל הם יהיו נסתרים. יהא עליהם לעבוד ולהילחם, והמבחן תמיד יהיה האם הם נאמנים לה' ומקיימים את מצוותיו. ככתוב: " וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ ..." (ח, ה). והמטרה? "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (ח, ג).
לאחר המדבר מופיעה שוב ארץ ישראל. בפרק ח' פסוק ז, היא מכונה הארץ הטובה, (המילה טובה חוזרת מספר פעמים), הארץ היא ארץ נחלי מים היוצאים בבקעה ובהר, ארץ של שבעת המינים, וארץ של אוצרות טבע: ברזל ונחושת. השגשוג בארץ נובע אם כן מִטִּיבָהּ בהיותה ארץ פורייה ובעלת מחצבים וגם מעבודת האדם בה - "וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" ח, ט). אותו שגשוג מכיל סכנה בתוכו. פן יאמר האדם: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה " (ח ,יז). התרחקות מן הא-ל עלולה להביא לפולחן אלילֵי הפוריות הנמצא בקרב העמים שכניהם, ואז "כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן " (ח, כ).
הצלע השלישית המוזכרת היא ארץ מצרים. מה מקומה? "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק" (שם יא, י).
בשלושה דברים נבדלת ארץ ישראל מארץ מצרים:
א. אין זיקה היסטורית בין עם ישראל לבין ארץ מצרים, אך יש זיקה בין עם ישראל לבין ארץ ישראל בזכות הבטחת הארץ לאבות.
ב. יש הבדל גאוגרפי -אקלימי בין ארצות אלה. ארץ מצרים היא ארץ מדברית, נטולת גשם, ומקור מימיה הוא הנילוס. על כן גם ההתיישבות והפריון הם רק בעמק הנילוס לאורך הנהר. לא כך ארץ ישראל. היא " נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר " (שם ח, ז). כלומר ארץ ישראל תלויה בגשם אותו ממטיר ה' מן השמים והיא כולה פורייה. באין גשם אין חיים.
ג. אין במצרים קשר בין קיום מצוות האל לבין מצב אוכלוסייתה. לא כך בארץ ישראל. אם ישמע העם בקול ה' יהיה מטר ושפע כלכלי (יא, פסוקים יד-טו), ואם יעבדו אלוהים אחרים, " וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם " (שם יא, יז). הקשר בין העם לבין ארצו עובר דרך עבודת ה'. זהו תנאי להמשך ישיבת העם בארץ ישראל.
בזכות מה ישב העם בארץ? " אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ ... בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת... לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". (שם ט, ד-ה).
כלומר, ישראל יורשים את הארץ עקב שתי סיבות. רשעת עמי הארץ הפוגעת בזכותם לשבת בה, וברית האבות. זו הסיבה לכניסתם לארץ. ההישארות בארץ מותנית בהתנהגותם. תנאי אחד בלבד מבטיח זאת, והוא: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם " (שם יא, יג). בהעדר תנאי זה, לא יהיה מטר, הארץ לא תיתן את יבולה, והתוצאה? " וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: " (שם יא, יז).
רִשעת הגויים וההבטחה לאבות הן הסיבות לכניסה לארץ. ההישארות בה נגזרת מהתנהגותם, מציותם לקוד הדתי. לבלומה דיכטוולד, י"ט אב תשפ"ה
&
ב"ה, לפרשת עקב תשפ"ה -וְזוכֵר חַסְדֵּי אָבות -אריה דיכטוולד.
הברכה הראשונה בתפילת עמידה נקראת "אבות" וכך הוא הנוסח :
בָּרוּךְאַתָּה ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק. וֵאלהֵי יַעֲקב. הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא אֵל עֶלְיון. גּומֵל חֲסָדִים טובִים. נוסח עדות המזרח:קוֹנֵהכל השאר]: וְקונֵה הַכּל. וְזוכֵר חַסְדֵּי אָבות. וּמֵבִיא גואֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמו בְּאַהֲבָה: מֶלֶךְ עוזֵר וּמושִׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם.
נתמקד בהיגד, 'וְזוכֵר חַסְדֵּי אָבות'. המקור הוא בפרשתנו, פרשת עקב (פרק ז, יב):וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר =וְזָכַר את הבטחתו] ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
גם אחרי חטא העגל אנו פוגשים היגד דומה בפרשת כי תשא (שמות לב, יג ): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם
כך גם בפרשת התוכחה בפרשת בחקתי (ויקרא כו, מב-מג): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם....
בפרשתנו קיים קשר בין ברית לבין לחסד בהקשר של האבות, (אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ).
מה הוא אותו החסד?
לפני הפיכת סדום פונה ה' אל אברהם (בראשית פרק יח פסוקים יח - יט ): וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
רבי יחזקאל בן מנוח ( 1240-? פרובנס) "חזקוני" מפרש:
(יח) ואברהם היו יהיה וגו' כי ידעתיו, לשון חיבה ... לפי שהוא חביב בעיני ועתיד להעמיד משפחות הרבה. ולפיכך נכון להודיעו הדין שאני עושה בסדום. =מדוע?] (יט) למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו שיבואו אחריו שלא יהא כאנשי סדום פן יגיע אליהם כמעשה הרשעים אלא ישמרו הם דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען =בשביל מה ש..] הביא ה' על אברהם וגו'.
רבי חיים בן עטר (1696-מרוקו-1743 ירושלים) בפירושו על התורה "אור החיים" :
(יח) ואברהם היו יהי' וגו'. ... לזה אמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' פירוש, יַָדע ה' אברהם כי ישתדל עם בניו להטיב לזה מודיעו למען יצווה את בניו ויודיע אותם מעשיו יתברך ובזה ושמרו דרך ה'. ואומרו למען הביא ה' על אברהם, כאן הודיע כי עיקר החיבוב לא לזרעו של אברהם אלא חיבת אברהם היא העיקר וכל מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא הם להביא על אברהם אשר דבר להטיב אותו ואת זרעו עד עולם כי אם לא ישמרו דרך ה' לא ימצא המטיב להשלים הבטחותיו לידידו להטיב לבניו:
במעמד הסנה מציג ה' את הקשר בין האבות לבין הגאולה: וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
רמב"ן (רבי משה בן נחמן, ספרד-א"י 1194-1270) :
וזה זכרי לדר דר - יחזור אל אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כי לא לעולם ישכח ברית אבות, וכל הדורות כאשר יזכירו "אלהי אברהם יצחק ויעקב" ישמע אל ויענם. ועל דרך האמת, זה שמי לעולם, אלהי אברהם אלהי יצחק, וזה זכרי ואלהי יעקב,
אכן, רבי שמואל בן מאיר - רשב"ם ( 1080-1160 צרפת) מסביר בפרשתנו, ה' נקרא 'שומר הברית והחסד' וכאן מבטיח הכתוב שאם ישמרו ישראל שבדור הזה את מצוות ה' ישמור להם (=לדור הזה) ה' את "הברית והחסד" אשר הבטיח לאבות (ושמר לך את הברית ואת החסד, פסוק יב)
במעמד הסנה מציג ה' את הקשר בין האבות לבין הגאולה: וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
# אם כן, "חסדי אבות" הוא מה שחז"ל קוראים גם "זכות אבות", היא אותה ידיעה שה' משתף בה את אברהם בה הוא מבטיח לו שאם מידת החסד של עשות משפט וצדקה תועבר מדור לדור, יזכור ה' את בריתו לאברהם בברית בין הבתרים. ה' מייסד "קרן שפע" נובעת מחסדי אברהם וממנה ייהנו כל הדורות. אבל, קרן השפע תִחסם באותו הדור שֶׁיִּסְטֶה מדרך צדקה ומשפט והמוסר האנושי.
האם אותה זכות תמה או שניתן לחדשה?
ר' יעקב בן רבי אשר-בעל 'הטוּר' (גרמניה 1269-ספרד 1343) פוסק שזכות אבות תמַה. ניתן ללמוד זאת בפרקו על הלכות תפילה:
טור שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיג: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו" (=מתוך ברכה ראשונה בתפילת עמידה) ברכת האבות תיקנו להזכיר חסדי אבות אצל הגאולה לומר שאף אם תמה זכות אבות גאולתו לעולם קיימת שהרי הבטיח בה בשמו הגדול וכאשר שמו קיים לעולם ולעולמי עולמים כך גאולתנו לעולם קיימת והכי מפירושו (=כך מפרֵש) זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם". אם כן פוסק ה'טור' שזכות אבות יכולה להסתיים אבל ההבטחה לגאולה קיימת.
התלמוד במסכת שבת דף נ"ה עמוד א' דן ארוכות באופן הנהגת מידת הדין עם בני אדם. השאלה שנשאלה הייתה האם הקב"ה חוזר בו מהכרעותיו כלפי בני אדם. מסקנתו של רבי אחא ברבי חנינא: "מעולם לא יצתה (יצאה) מידה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מִדָּבָר זה (יחזקאל ט , ד – ו): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו=אל המלאך] עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת... עִבְרוּ ... וְהַכּוּ, אַל תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ: ... כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. שני סוגי סימון של תו היו של דיו ושל דם. להבחין בין רשע לצדיק. ... הקב"ה מקבל את טיעוני מידת הדין וחוזר בו מההבחנה בין רשע לצדיק וקובע שהעונש הכבד יחול גם על הצדיקים, כי היה להם להוכיח את הרשעים. ... חזר בו ה' מדיבורו ... שלא יענשו הצדיקים והענישם. (ואף על פי שהרשעים לא היו מקבלים התוכחה)'. כלומר, הפעלת הזכויות אינה אוטומטית גם לא לצדיק.
למה דווקא האות תו סומנה על מצחם של בני בעיר? התשובות החשובות לעניינו הן משני חכמים גדולים. ר' שמואל: אמר: תָּמַהּ (=הסתיימה) זכות אבות. ורבי יוחנן אמר: תָּחֹן (=תחוֹס) זכות אבות. .... '. זו מחלוקת תיאולוגית חשובה בהשקפה היהודית.
רבי יעקב בן מאיר (1100-1171 צרפת) המכונה רבינו תם מבעלי התוספות, פוסק שאמנם זכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה וסֶמֶך לדבר שנאמר (ויקרא כ"ו, מב. בחוקותי): וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.. וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם ...אפילו בגלות הברית נשמרת אבל לא זכות אבות.
המדרש על פרשת בחקותי: (ויקרא רבה (מרגליות) בחקותי פרשה לו, ו) שואל:
# עד אימתי זכות אבות קיימת?, ר' תנחומא אמר רב ...עד (המלך) יהואחז (בן יהוא), שנאמר, "וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה" (מלכים ב' יג, כג), עד עתה (=עד לאירוע זה) זכות אבות קיימת. ר' יהושע בן לוי אומר עד אליהו (בהר הכרמל): "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
(מלכים א', יח, לו). שמואל אמר עד (הנביא הושע, ...ר' יודן אמ' עד (המלך) חזקיה..".
כלומר, 'זכות אבות' הייתה קיימת עד לאירוע מסוים בתולדות העם. זה מתקשר עם ההתניַה של ה' לאברהם שקרן השפע של זכות אבות תחסֵם אם לא יקיימו צדקה ומשפט. בהמשך המדרש יש מי שלומד שזכות אבות היא נצחית:
'אמר ר' אחא לעולם, זכות אבות קיימת לעולם ומזכירים: כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם: (ואתחנן, דברים ד, לא)..
כלומר, זכות אבות היא ברית האבות.
# צא ולמד: ממה שהבאנו, נראה שיש להבחין בין שני מושגים, ברית אבות וזכות אבות. ברית אבות היא אותה הבטחה לאברהם על ירושת הארץ. מכוח אותה ברית עומד משה בנאומיו לעם, טרם כניסתם למסעות כיבוש הארץ ומבטיח את הצלחתם. אבל הברית היא סוג של אמנה=הסכם שנכרתה, באופן חד צדדי, בין האבות להקב"ה וחודשה בבריתות שעשה משה במדבר, האחרונה שבהן בערבות מואב טרם כניסתם לא"י. עיקרו של ההסכם: " וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ " כמו בכל הסכם, המפֵר נושא בתוצאות. הקב"ה אינו מפר את בריתו. הברית מופרת ע"י צד ב'.
ה' הוא שומר החסד אשר נשבע ה' לאבותינו. מה הוא אותו חסד? זו ההבטחה לשִרשוּר זכות האבות היינו, להיות ישראל חביבו של ה' כאברהם. זאת, כל עוד הם מקיימים את מצוות ה', 'והיה עקב תשמעון'.
האם היא עומדת לנו תמיד? האם היא מוגבלת בזמן ? מחלוקת בין חכמי ישראל לדורותיהם. אנחנו מבקשים מהקב"ה שיתעלם מהמחלוקת הזו ויזכור את אותו מקור שפע הנובע ממעיינות החסד של אבותינו וממנו אנחנו מבקשים לשתות. 'זכות אבות' היא ההצדקה המוסרית למעשינו, ובתנאי שאנו ראויים לה.
אֵיך ניתן לתקן? על כך עונה המדרש בדברי רבי יודן: " אם ראית זכות אבות שמָטַה (שנחלשה) וזכות אימהות שֶׁנִּתְמוֹטְטָה - לך הִדבֵק בגמילות חסדים. זכות אבות אינה זכות מוקנית משפטית אלא גמול למעשינו ואליו אנו מקווים." הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ... כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ" -אריה דיכטוולד, רעננה, י"ח אב תשפ"ה
&
פרשת עקב – "תורה מה תהא עליה?!"-אורי סובוביץ-מנהל שותף בקרן הון סיכון. תורה מה תהא עליה?
בין הגל למרקס
האם עיקר מהות האדם הוא צדדיו הגשמיים, . גופו ויכולותיו הפיזיות או שמא נפשו, מידותיו ועולמו הפנימי? זו אינה שאלה תאורטית בלבד, שכן היא משליכה באופן ישיר על השאלה במה האדם אמור להשקיע את עיקר זמנו ומרצו בחייו. ההשקפה המטריאליסטית רואה בחומר את המציאות היחידה הקיימת, המרכיבה ומפעילה את היקום. המחשבות והרגשות הן בסך הכול תופעות הניתנות להסבר במונחים פיזיקליים. קארל מרקס, יהודי מומר בן המאה ה-19, פיתח את משנת "המטריאליזם הדיאלקטי". בעוד רבו של מרקס, הפילוסוף הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל, טען שהרוח היא הכוח העיקרי שמשפיע על המציאות ומקדם אותה, מרקס טען בתוקף שהחומר הוא הכוח העיקרי שדוחף את גלגלי המציאות.
בספר קרל מרקס, שכתב פרנסיס ווין א., מתואר כי בהלווייתו של מרקס, באוגוסט 1883, חברו הקרוב של מרקס, פרידריך אנגלס, נשא נאום הספד שבו השווה את הישגיו של מרקס בתחום הכלכלה המדינית והסוציולוגיה להישגיו של צ'רלס דארווין במדעי הטבע. מרקס, אמר אנגלס, גילה לאנושות את העובדה הפשוטה שהאידיאולוגיות טרחו היטב להסתיר: בני אדם זקוקים למזון, משקה, מחסה וביגוד לפני שיהיה ביכולתם לעסוק בפוליטיקה, במדעים, באמנות ובדת... ומשום כך, היחסים המארגנים את ייצורם של התנאים החומריים קובעים את ההתפתחות הרעיונית של החברה, ולא להפך. החומר קודם לרוח...
מהדיון על טבע האדם וקדימות הרוח לחומר או להפך עולה שאלה: האם טבע האדם הוא לעסוק במושכלות ובענייני רוח בלבד ואילו פיתוח קריירה, עיסוק בעבודת האדמה וביתר צדדי החיים הגשמיים הם הכרח בלבד כדי להתפרנס? או שמא נטען כמרקס, שעיסוק האדם בענייני העולם הזה לצורך קיומו אינו ברירת מחדל אלא נכון מלכתחילה?
"והגית בו יומם ולילה"?
פרשת עקב עוסקת בין השאר בסוגיית השכר והעונש על קיום המצוות. השכר שהתורה מציעה למקיימי מצוותיה אינו קשור לעולם הבא אלא לעולם הזה. התורה מדברת על גשמי ברכה, תנובת השדה ורווחה כלכלית שתאפשר לאדם לעסוק בנחת בתורה ובמצוות: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו).
הגמרא במסכת ברכות (לה, ב) מתארת דיון מרתק בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי על הפסוקים הנ"ל. השניים מנסים ליישב בין הפסוק המדבר על איסוף הדגן התירוש והיצהר, עבודת הכפיים המתוארת בתקופת שפע כלכלי ורוחני, לבין הפסוק מספר יהושע (א, ח): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". אם האידיאל המתואר בספר יהושע הוא שהאדם לא יפסוק מלימוד תורה, כיצד ייתכן שהתורה מתארת דווקא כשכר את האפשרות להתפרנס בכבוד וברווח מעבודת כפיים הכרוכה בביטול תורה?
רבי ישמעאל הסביר: "הנהֵג בהן מנהג דרך ארץ". אמנם עיקר האדם והחיים הוא לימוד התורה, אך יש לשלב זאת עם "דרך הארץ", עבודה לצורך פרנסה. על כך ענה רבי שמעון בר יוחאי בתקיפות: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה?!". לדבריו, אם אדם יהיה עסוק בכל מלאכות החקלאות, מה יהיה על העיקר, על לימוד התורה, העיסוק ברוח, שעליהם נאמר "והגית בו יומם ולילה"?! תשובתו היא שבשעה שישראל "עושין רצונו של מקום", כלומר לומדים תורה ומקיימים מצוות, מלאכתם נעשית על ידי אחרים, ובשעה שאינם עושים רצונו של מקום, הם נענשים ונאלצים להשתעבד לעבודת החומר המבטלת אותם מתורתם, ולא עוד שאף מלאכת אחרים נעשית על ידם.
הרב קוק פירש סוגיה זו והסביר כי אין מחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי בנוגע לגישתם מהו העיקר ומה הטפל בחיים. שניהם הסכימו שהתורה, עבודת ה' והעולם הרוחני של האדם הם העיקר, ואילו הקריירה, עבודת האדמה או כל מלאכה אחרת הנועדה לפרנסת האדם בלבד אלו דברים טפלים לעיסוק ברוח, שכן הם אמצעים בלבד. אלא שרבי ישמעאל סובר כי מרבית בני האדם אינם מסוגלים לעסוק אך ורק ברוח מבלי שתקצר נפשם מכך, ולכן "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". על פי גישה זו, על האדם לשלב בחייו גם עבודה וגם עיסוק בגוף ובחומר ולא רק ברוח, הן בשביל להתפרנס והן כדי לפתח צדדים נוספים שמשלימים את אישיותו. רבי שמעון בר יוחאי, לעומתו, סבר כי היות שעיקר האדם הוא הרוח, לא ייתכן להתבטל מהעיסוק במהות לצורך עיסוק בטפל. לשיטתו, נפש האדם תבוא על סיפוקה רק מהתעסקות ברוח, בערכים ובמופשט, ולכן על האדם לעסוק בתורה בלבד. בגמרא נאמר אחרי הבאת המחלוקת כי "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן". במילים אחרות, השיטה של רבי ישמעאל מתאימה לרבים, ואילו שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתאימה למתי מעט וליחידי סגולה בלבד.
על כך כתב הרב קוק (עין איה ברכות ו, ט):
"מפני שהמחלוקת היא בעצם טבע האדם, אם הוא עלול להיות בלתי עסוק בשום דבר מעשי כי אם בהשכל ודעת או שהוא דבר שלמעלה מטבעו. ואם ימצאו אנשים נעלים שהם ירגישו בעצמם כי לגדולות נוצרו והעסק בחכמה ושכל היא להם לעונג טבעי באין הפסק וחילוף כלל, הם למעלה מן הטבע האנושי. אבל משפט התורה צריך שיהיה רק לפי טבע האנושי הנוהג ברוב ולא נתנה למלאכי השרת. על כן אמר שמהעיון יקשה להבחין דבר זה, כי אם מהניסיון נדע שהדבר הנוהג ברוב הוא מורה על היסוד הטבעי. על כן באשר אנו רואים שהרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, ומצאו קורת רוח בין בתורתם וחכמתם, בין בעמלם בחיי החברה וכשרון המעשה. כרבי שמעון ולא עלתה בידם, כי ירדו כשרונותיהם מסבת ההתנגדות הפנימית שמצאו בנפשם מעסק העיון ועבודת השכל הבלתי מתחלף בעסק גופני, מזה אנו רואים שלפי טבע האדם הוא ראוי להתנהג במדת דרך ארץ עם התורה כמדת רבי ישמעאל, ומדתו של רבי שמעון היא לפי מעלת המעולים שבאנשים שהם למעלה מטבע האנושי, שלהם יאתה להתנהג לפי מעלת טבע רוממות נפשם ולא לרדת ממעלתם בודאי".
לסיכום
נראה כי החברה המערבית כיום אימצה בפועל הרבה יותר את שיטתו של מרקס המטריאליסטי על פני תפיסת האידיאליזם ההגליאני. בפועל, אנשים משקיעים את רוב זמנם ומרצם במטריאליזם ולא ברוח. לעומת הגל ומרקס, התורה מחנכת ומורה לאדם כי אמנם הרוח היא העיקר, ורק על אדם שמבכר ומקדים את הרוח לחומר ניתן לומר כי "מותר האדם מן הבהמה" (קהלת ג, יט), אך גם לחומר יש מקום משמעותי במציאות כל עוד הוא מוכוון מוסרית על ידי הרוח.
המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי מאירה גם לימינו אנו כי על החברה לאמץ ולעודד אנשים המסוגלים להתמסר לחלוטין לעיסוק ברוח, מחשבה ומוסר. המחיר האישי שהם משלמים מבחינה חומרית הוא גבוה מאוד, ותרומתם לחברה כולה בקריאת הכיוון המוסרית והרוחנית לא תסולא בפז. עם זאת, מרבית החברה לא מסוגלת להתמסר לעיסוק ולימוד תורה בלבד. לא זו אף זו, אלו שלא מתאימים לכך ויכפו זאת על עצמם, לא רק שלא יצליחו בכך אלא תתפתח בקרבם התנגדות פנימית ללימודם, בשל המחנק הפנימי וחוסר המענה לנטיות החומריות הטבעיות הקיימות בהן ואינן מקבלות ביטוי. דרך המלך למרבית החברה היא לדעת כי העיקר הוא העיסוק ברוח ובמוסר, ולכן עליהם לקבוע עיתים לתורה בכל יום. אף אם מרבית שעות היום יוקדשו לעיסוק בחומר, למלאכה ולפרנסה, מעט הזמן שיוקדש ללימוד תורה יאיר גם את העיסוק בחומר באור יקרות בבחינת "מועט המחזיק את המרובה". הגמרא במסכת ברכות (יז, א) מסכמת את העניין בכבוד ההדדי שעל כל צד צריך לתת לזולתו: "אני בריה וחברי בריה... אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט (בלימוד תורה)? למדנו – אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים".
שבת שלום! אורי סובוביץ.
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
א. עיתונאי וסופר בריטי.
&
מהעיר בולדר במדינת קולרדו- ארה״ב-יגאל גור אריה.
רעיונות לפרשת עקב יום הקהל.
אפתח בטרם אשכח באיחולים לחברי ומשפחותיהם שקשורים לשבת זו;
שבת בר מצווה של נפתול לוין – ברכות
ברכות ליאיר מור לשבת בר מצווה .(לפני הרבה שנים).
ברכות לזאב שביט לשבת בר מצווה.
ברכות לניר סיון לשבת בר מצווה.
" וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה..."
והיה עקב - ללמדנו שכל מה שמתרחש אינו בגלל הראש אלא בגלל העקב, אינו בגלל מה שלמעלה אלא דווקא בזכות מה שלמטה כלומר העקב החלק התחתון והאחורי של חיינו ובמילים אחרות- אם אתה רוצה ללמוד על מה שקורה בחייך ולמה חייך נראים כפי שהם נראים תתבונן דווקא על החצר האחורית של חייך ואל תתרשם ממה שמצוי בחזית של חייך.
לפני כמה שנים בדקו בארה״ב מי הם ארבעים המנהלים הטובים והמוצלחים ביותר. המשותף לכולם; כולם נהגו לכתוב את משימותיהם לאותו היום על פתקים.
הדבר השני הוא שכולם הכירו בצורה מעמיקה את השומר שעמד בכניסה לחברה שהם מנהלים.
הקשר בין הדברים נרמז בפרשתנו"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְמְעוּן אֵת הַםִּשְפָטִּים ..." רש״י אומר ; ״הן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון״..
למנהלים יש נטייה לראות דברים במקרו ולרדת לפרטים רק כשמגיעים לתחום הפננסי, המאזנים ודו״חות רווח והפסד. גישה זו עלולה להביא את המנהל לתחושה כי הוא שולט בעולם וכל מי שתחתיו שקוף לחלוטין. מנהלים היודעים כי כל אחד מאנשי הצוות שלהם הוא חלק מ״משפחה״ של החברה שלנו ."ההון האנושי" הבנה באנשים בחברה הוא היקר ביותר.
אפשר לחיות ולנהל הכל בצורה כללית, גלובאלית ומלמעלה ואפשר לרדת לפרטים הקטנים ואל האנשים, לגעת בהם ולהתחבר אליהם. גם אלו שלכאורה נראים זניחים ולא חשובים. יתר על כן, נראה שיש כאן מסר עקרוני וחשוב בענייני הובלה ומנהיגות שחורג מעבר לגבולות העולם הרוחני. כך, למשל, כתב דוד בן גוריון: "המפקד צריך לדעת שכָשרו של הצבא נמדד לא רק בנכונותו הקרבית ובהתלהבותו - אלא באדמיניסטרציה מעולה, בסידורים נאותים ובשמירה על אלף פרטים קטנים שבהם תלויה יכולתו של הצבא לא פחות מאשר בנכונות ההקרבה העצמית.
(מתוך: יחוד ויעוד – דברים על בטחון ישראל)
המנהיגות בכל תחום נדרשת לשימת דגש רב על הפרטים הקטנים, לדיוק, לזהירות מ"מבט מלמעלה" או מעיסוק בכללים ובעקרונות העל בלבד. רק בהליכה זהירה של עקב בצד אגודל, במבט שמשלב מיקרו ומקרו, נוכל להוביל בבטחה ובהצלחה אל היעדים המוצבים בפנינו ולעמוד בהם בהצלחה.
החיים בנויים מהדברים הקטנים!! צה״ל הגדול ינוע רק עם; הטבח, האפסנאי והנהג!!
ימים אחרי ט"ו באב חג הפיוס ואהבה בתקופה בה המדינה מפולגת מאי פעם, חשוב שנזכור את מילותיו (זעקתו) של ראש הממשלה הצנוע והערכי ביותר, מנחם בגין: "אחים אנחנו״!
משל האחים שהציבו ביניהם נחל
זהו סיפור על שני אחים שחיו יחדיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי. זאת הייתה הבעיה הרצינית היחידה ביניהם במשך 40 שנה.
כל החיים הם עבדו יחד את השדות, התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך.
הכל התחיל עם אי הבנה קטנה שהתגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר
כך- שבועות של שקט.
יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור. בפתח עמד נגר מבוגר עם ארגז כלים. "אני זקוק לעבודה לכמה ימים" אמר הזר. "האם אדוני זקוק לכמה תיקונים בחווה?"
"כן" אמר בעל החווה "יש לי עבודה עבורך. ראה את החווה מעבר לנחל שם גר השכן שלי, האמת שהוא אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול. הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…" סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שליד האסם אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים. אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."
הנגר שתק, ורק פלט: "אני מבין."
החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים.
עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו.
כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי. עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו.
במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר. גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.
האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל. הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה באמת מיוחד" אמר, "לבנות גשר, אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!"
בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה, הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.
האחים פנו אליו ואמרו "אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים- יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."
"הייתי מאד רוצה להישאר, אדונים נכבדים" ענה הנגר "אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות..."
פעמים רבות אנחנו נותנים לכעס להרחיק אותנו מהאנשים שאנו אוהבים, ולגאווה לבוא לפני האהבה. אל תתנו לזה לקרות, דעו לסלוח ולהעריך מה שיש לנו. נודה כל בוקר על היש- בריאות, קהילה, משפחה, בית, גינה, טבע ...ילדים נכדים ו...
נזכור תמיד: העבר לא משנה אבל העתיד כן, שום "ברוגז" לא יקלקל קשר מיוחד, נסו לבנות את הגשרים שלכם כשצריך, ותמיד לעבור אותם בחיוך.
בבקשה מכם בנו גשרים נציגנו בממשלה, למען עתידנו !!
בין סקנדל לפסטיבל-בין חושך לאור,-בין יגון לתקווה,-שתהא השבת,-שקטה שלווה וענוגה!-יגאל גור אריה-
&
