פודקאסט פרשת קרח תשפ"ה-הרב לורד יונתן זקס זצ"ל מעובד על הפרשה עם הבינה המלאכותית, 6 דקות מרתק! בהתאם לשיעור שפרסנו ביום שלישי "המנהיג כעבד"
https://notebooklm.google.com/notebook/444a70d0-cf88-4913-a12c-01d002c67dbc/audio
*************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
ישראל קריסטל-מנכ"ל -החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
**************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה כרגיל ביום רביעי ו' תמוז, תשפ"ה -2.7.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "חקת" תשפ"ה
מרצה : הרבנית צופית ענבר
הנושא: תלונות בני ישראל
מקדישה את השיעור להחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
*****************************************************
סרטון על הפרשה - אשה בונה אשה הורסת -הרב עמיהוד סולומון רב קהילה כפר גנים פ"ת
**********************************************
פרשת קרח תשפה סאל מיל הרב אשר לנדאו רב ישראל הצעיר בב מסביר את האור החיים הקדוש
&
פרשת קורח תשפה - למודי אכזבה מול כוכבי העתיד
מייקל אייזנברג- משקיע מנהל קרן הון סיכון.
פרשת השבוע, פרשת קורח פותחת בניסיון מרד בהנהגתו של משה:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. …זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ …
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה…
וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם. וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. …וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת. (במדבר טז, א - לה)
למרות שאין תיארוך לפרשת המרד של קורח, הדברים נערכו בתורה אחרי אירועי הפרשה הקודמת, פרשת שלח שהסתיימה במצות ציצית וחכמים הציעו שקורח ערער על דקדוקי ההלכה שבפי משה בטענה: "טלית שכולה תכלת צריכה פתיל תכלת?!". הרב סולובייצ׳יק אף קרא לפרשת קורח המרד הראשון נגד סמכות התורה. אולם להבנתי מדובר בנוף רחב הרבה יותר.
בפרשה הקודמת, בעקבות חטא המרגלים נגזר שעם ישראל יתעכב במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור ההוא ש"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ" (תהילים קו, כד). כפי שהרחבתי בשבוע שעבר, לאחר האירוע התורה הציבה מספר פרשיות קצרות המביעות שוויון: כל מי שמקריב נדבה או מביא קורבן על חטא יעשה זאת באותה שיטה, אסור לנצל את השביתה הקולקטיבית בשבת לגריפת רווחים בתחרות שאיננה הוגנת, ובחיי היומיום כולם ראויים לבגד עם פתיל תכלת, כאשר התכלת משקף את עיצוב המשכן ובגדי הכהונה לכל אדם מן השורה. אבל, כל אלו לא הספיקו לקורח ועדתו שאתגרו את המערכת המתהווה בטענה: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". גם האמירה של דתן ואבירם שפגעה מאוד במשה: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה", מהדהדת את סיפור המרגלים ואת דברי כלב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ" (במדבר יג, ל).
מה הסיפור?
להבנתי, אחד המפתחות להבנת האירוע טמון בפסוקים בפרשת פנחס המתארים את מפקד בני ישראל ערב הכניסה לארץ, בסוף ארבעים שנות נדודים במדבר:
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָרֻאוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים. וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב. וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קרואי קְרִיאֵי] הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה'. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ. (במדבר כו, ז - יא)
ההערה, "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ", מפתיעה לכשעצמה, ובייחוד כשהיא מוזכרת במסגרת תיאור המפקד של שבט ראובן, בעוד קורח ובניו היו משבט לוי.
נוכח מזמורי תהילים הנאמרים על ידי בני קורח, המדרש זקף את הצלת בני קרח לשירה בה פצחו כשהארץ איימה לבלוע אותם עם אביהם. יש פה חזרה בתשובה מושלמת כאשר תוך כדי הנפילה בני קורח עושים סיבוב פרסה ומשתמשים בקולם לאחד התפקידים שיועד ללוויים מלכתחילה - המשוררים במקדש. זאת בניגוד גמור למה שעשה קורח עצמו שהשתמש בקולו על מנת להתריס ולפצל.
עם זאת, המדרש לא מסביר מדוע בני קורח שינו את גישתם. לדעתי, שילוב ההערה "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" במפקד של ערב הכניסה לארץ, אחרי שהושלמה גזירת ארבעים שנות נדודים, עשוי להסביר את העניין. בפסוקי העונש לחטא המרגלים, ה׳ קובע שהדור הנוכחי ימות במדבר, אבל: "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ" (במדבר יד, לא). כלומר, אם בני קורח לא היו בני עשרים באירוע המרגלים, אזי הם ייכנסו לארץ, בשונה משכבת הגיל הבוגרת יותר של דור אביהם. לבנים יש עתיד!
לעומתם, קורח, דתן ואבירם לא ראו עתיד, לא להם ולא לתפיסת עולמם. מה הם כן ראו? הם ראו שבפרשה הקודמת משה הודיע בשם ה' שיש להוציא להורג את מקושש העצים בשבת. כפי שהסברתי בשבוע שעבר, לא היה כאן חטא חילול שבת קלאסי, ולכן משה לא הביא את המקושש לבית הדין ולהכרעתם של שבעים הזקנים שמונו אך לפני שתי פרשיות. משה צֻוָּה להוציא להורג את המקושש מחוץ למחנה כי המקושש במעשיו ערער על הסולידריות החברתית ובעצם על עתיד קיומה של החברה כולה.
כשקורח, דתן ואבירם שהעתיד נחסם בפניהם ראו שמשה דילג על שבעים הזקנים ועל נשיאי העדה, הם קפצו על ההזדמנות להשתמש באירוע במטרה ״להחזיר עטרה ליושנה״ ולהחזיר את הגלגל לאחור. דתן ואבירם שחלומם לקבל נחלה נגוז, וקורח, שעל פי חז״ל היה עשיר ותלמיד חכם עצום, שהבין שנחסמה בפניו ההזדמנות לתפוס נתח שוק משמעותי בהנהגה ובכלכלה בארץ המובטחת, ביקשו לשחזר את העבר. לא בכדי הם האשימו את משה: "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה". הם עצמם לא היו אנשי חזון. במקום להתעלות על ההווה לטובת נצח-ישראל, מבחינתם, ארץ מצרים, בה כולם היו עבדים-חסרי-פנים, וכל מי ששיתף פעולה עם הפריץ נהיה בכיר, נחשבה לארץ זבת חלב ודבש. הם העדיפו את מצרים על ההווה במדבר והעתיד בארץ שבניהם יהיו חייבים לבנות בה שלטון וכלכלה שונה.
כדי לייצר מסה משמעותית מול המערכת שנבנתה משנים עשר נשיאי השבטים, שבעים הזקנים והכהונה, קורח, דתן ואבירם גייסו קבוצה גדולה יותר - פורום של מאתיים וחמישים חותמי מחאה. מכאן גם נולד מבחן מחתות הקטורת. בבניית המשכן הנשיאים תרמו את השמן והבשמים לקטורת (שמות לה, כח), ובחנוכת המשכן כל אחד מהנשיאים הביא כף אחת מלאה קטורת. מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת בפרשה ביקשו להחליף אותם. להיות גם נשיאים. שלטון היחיד שמפגין משה בפרשת המקושש, פתח הזדמנות למהפכה פופוליסטית כי המקושש מהדהד את המבנה הקהילתי ששרר במצרים: "וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן" (שמות ה, ו - ז). השורש ״קשש״ מופיע רק בשני מקומות אלו בכל התורה כולה. כלומר, מי שלא עתידים לקחת חלק בבניית אחריות לאומית אמיצה בארץ מרובת אתגרים, רצו לחזור לחיים נטולי אחריות בכלל. במצב שנוצר הם העדיפו כבר מערכת שכל מה שיש בה זה שוטרים תחת הנהגה זרה. שוטרים ש״הם יקבלו את ההחלטות״ ויעמדו על ביצוע משימות כפי שהיה במצרים. האכזבה האישית שברה אותם ובמקום להתחבר לראיה על עתיד טוב יותר לעם ולילדיהם, הם רצו לחזור לשגרה של טרם הנהגת משה מפי ה'.
בהקמת אומה ומדינה, בשונה ממערכת גלותית, דרושים מנהיגים שיכולים לקבל החלטות קשות ואמיצות. אי אפשר לבנות מערכת-שיתוק של מאתיים וחמישים איש. המערכת של התורה, תפקדה עם שלוש-ארבע רשויות שלכל אחת מהן סמכות בתחום אחר: משה כמושל בסיוע ה', שבעים הזקנים כמנהיגות רוחנית-שיפוטית, אהרן ובניו כמתפעלי המשכן - מערכת הפולחן הטקסי-דתי, ושנים עשר נשיאי השבטים - מפקדי הצבא. התורה מקפידה לתת גישה לקודש והזדמנות לכולם, אבל לא שכולם יופקדו על אותה משימה. כל אחד צריך למצוא את האפיק שבו הוא תורם לעם ישראל.
בתקופות של דמדומים ומעבר, כשהחיים מתבססים סביב שגרה נראית לעין, יש אנשים שעורגים אל האתמול, ויש אנשים שמחבקים את העתיד, מצפים לו, ומתכוננים לקראתו גם אם יתמהמה. יש לתנועות מנוגדות אלו הד פוליטי והד דתי. לכן הסיפור על מחלוקת קורח ועדתו כל כך חזק פה. הוא מתרחש בבין-השמשות הארוך של תקופת המדבר, לאחר השינוי הדרמטי שחווה עם ישראל בדור ההוא. יש בו את האצולה של הלשעברים: החכם (קורח), העשיר (גם קורח), ההנהגה הפוליטית (דתן ואבירם) ואת האידיוטים השימושיים, התמימים, שרק רוצים חלק ובעצם משמשים ככלי משחק (250 איש).
עם כל השינויים והתמורות שאנו חווים בהשתוממות מאז תחילת הציונות, קום המדינה ובימינו אנו ממש, בישראל 2025, יש מי שרוצים לחזור לעבר - לעלה הנידף של חיי הקהילה היהודית באירופה. גם אירופה עצמה מוכרת בעיקר עבר מפואר, ומעדיפה את היהודי חלש ובן-חסות. האירופאים מעדיפים לעצום את העינים בנוגע לעתידם שעה שאיסלאם קיצוני פושה בקירבם ומאתגר את הערכים ההומאניים (לכאורה) שרוממות בגרונם. גם לנו יש לנולשעברים, שלא מבינים שהמדינה זה לא הם. בתקופות מעבר, הקוקטייל המאתגר של הנהגה פוליטית ורוחנית חוגג.
התורה מלמדת שאסור להתמכר לשקט ואסור לחלום על מה שהיה. בטח שאסור להתעלם משינויים שמתחוללים באופן דרמטי או כאלו שצוברים מסה בשקט מתחת לפני השטח. צריך להקים מנגנון חדש לתקופה החדשה שתבוא. כשחלק חותרים לחזור למה שהיה בעבר ואחרים שואפים וחותרים לעתיד, לפעמים זה אפילו שובר משפחות. בני קורח לא מתו כי הם ראו עתיד אחר ומתוך כך מרדו באביהם גדול הדור בתורה ובעושר. וכך זכו להיות חלק מספר תהילים הנצחי ועתיד האומה.
אחרי כמעט שבועיים תנכיים, קשים, מעוררי השראה הממלאים אותנו בתחושות הודיה, בהם ראינו ישועות! ראוי להדהד את הערגה של בני קורח לעתיד טוב יותר מול אתגרים בטחוניים, כלכליים וחברתיים :
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים…
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי.
אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב.
בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי. (תהילים מב) מייקל אייזנברג.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד-פרשת קורח תשפ"ה-הנהגה במשבר.
קורח שהוא תלמיד חכם ועשיר מאוד, זוכה לכך שפרשה שלֵמה תקרא על שמו.
קורח קורא תִגר על השיטה. " כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' " (טז, ג). קורח שהוא מבני קהת כמו משה ואהרון, בן דודם של משה ואהרון, חולק על כך שכהונה ניתנה לאהרון ולבניו ולא לו. הוא מדבר בשם ערכי דמוקרטיה ושוויון. " וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" מה לקח? אומר רש"י: "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה". לכאורה לפנינו נונקונפורמיסט, אדם שאינו הולך בתֶלֶם, אינו חלק מן העדר ואינו מתקרנף. הוא שומר על ייחודו, וקובל על מה שנראה לו השתלטות של משפחה אחת על משרות המפתח. אל קורח מצטרפים דתן ואבירם משבט ראובן, הבן הבכור של יעקב שהודח ממעמדו, וכן מאתיים וחמישים נשיאי העדה שהיו לפי אִבן עזרא בכורים בבתי אב, שכעסו על שבעקבות חטא העגל, הודחו מעבודה במשכן. לפנינו אם כן ברית של מתוסכלים שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא תחושת עלבון עקב פגיעה במעמדם. העיתוי אינו מקרי. הם מריחים חולשה בהנהגת משה אחרי חטא העגל וחטא המרגלים. "כל העדה כולם קדושים" אומר קורח. מהי קדושה זו? האם היא קדושה אימננטית בתוקף היותם בני ישראל ועל כן הם אוטומטית ממלכת כוהנים וגוי קדוש? זוהי תפיסת קורח. מהי עמדת משה? יש לזכור כי נאמר (שמות יט, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". כלומר המעשים, קיום המצוות יזכו אותם בתואר גוי קדוש, ויש לעמוד במבחן זה בכל פעם מחדש, כדי לזכות בכבוד להיקרא גוי קדוש. כלומר לפנינו שתי תפיסות לגבי השאלה מהו "קדושים".
תגובת משה: " וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו "(טז, ג). האם חלשה דעתו, האם זו תגובת הלם? האם זו תפילה? רש"י בעקבות מדרש תנחומא סבור כי נפילה זו היא ביטוי לצער עמוק של משה שצופה שוב ושוב בבני עמו הסרים מן הדרך. ואולי זו תגובה של קבלה והכנעה מול הא-ל.
לאחר מכן עובר משה למבחן המחתות. " זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ " (שם, ו-ז). משה מוסר את ההכרעה בידי שמים. הוא פונה אל מעשה הנס. מדוע? קריאת התִגר של קורח אינה יכולה להיענות בהוכחה ראייתית. היא עניין לאמונה. אם קורח מפקפק בכך שהא-ל נתן את הכהונה לאהרון ולבניו, כיצד ניתן לסתור זאת? משה ממשיך ואומר אל קורח: " שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה? " (שם, ח-י). משה מדגיש שני דברים. ראשית העושים את עבודת ה' הם משרתי צבור, (לעמוד לפני העדה ולשרתם). שנית, קורח אינו רוצה בדמוקרטיה, שוויון וצדק, הוא רוצה כוח ושררה. מחלוקתו אינה לשם שמים.
בני ראובן דתן ואבירם קוראים תִגר בשפה בוטה ביותר על משה. כאשר משה קורא לדתן ולאבירם ומבקש לדבר איתם, הם מסרבים: " לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר:... הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: " (שם י, ב-יד). הם מאשימים את משה בהונאה. ארץ מצרים היא זבת חלב ודבש לא ארץ ישראל. הם טוענים כי הוא רוצה שררה, ומוליך את העם שולל. (הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר). הם פותחים וחותמים את דבריהם במשפט "לא נעלה".
כאן מופיעה התגובה הקשה של משה. מול האשמות כאלה על טוהר מידותיו ועל עמלו בהנהגת עם קשה עורף. " וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: " (שם, טז). תגובה יוצאת דופן של משה, המורה על עומק הפגיעה בו.
ה' תומך במשה: "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (שם, כ). שוב עולה ומהדהדת אהבת משה ואהרון לעמם גם בשעה כה קשה עבורם. " וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? " (שם ,כא). לא ענישה קולקטיבית. רק האשמים ייענשו.
האם הענישה בידי שמים לעיני כול יצרה את האפקט החיובי של קבלת עול מלכות שמים ואמונה במשה ואהרון כשליחי ה'? לא. אמנם כאשר פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת רכושם, בני ישראל נסו, ואש יצאה מאת ה' ואכלה את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת.
אך מהי תגובת העם לאחר מכן? " ויִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'". הם נקהלו על משה ועל אהרון ופנו אל אוהל מועד. הם לא למדו דבר מעונשם של המורדים. הנס לא שינה את עמדתם. נדרשה התערבות אלוקית כדי לשמור על חיי משה ואהרון. "וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה' ". ה' רוצה לחסל את כל העדה, ומשה המנהיג האוהב והדואג, מאיץ באחיו אהרון לקחת את המחתה לתת עליה אש לשים קטורת ולכפר עליהם.
לסיכום, מול משבר הנהגה קשה ביותר שעל משה להתמודד עמו, מגיב משה בתחילה באופן פסיבי. הוא נופל על פניו מול תלונת קורח, ומשמעות תגובה זו היא הלם, תפילה או כניעה בפני ה'.
את ההוכחה כי אהרון נבחר על ידי האל הוא מעביר לידי שמים. מבחן המחתות. עם דתן ואבירם הוא מנסה להידבר, הם מסרבים (לא נעלה) ומטיחים בו האשמות כבדות בשפה בוטה. משה הפגוע והכועס פונה אל ה' ומצהיר על ניקיון כפיו ועל היותו משרת ציבור נאמן. ה' רוצה לכלות את כל העדה, משה ואהרון נופלים על פניהם ומבקשים מה' לא לבצע עונש קולקטיבי. רק האשמים יענשו. המרד מתרחב לאחר הענשת האשמים. הפעם כל העם מאשים את ההנהגה. "אתם המיתם את עם ה'". מול הופעת כבוד ה' בענן, שולח משה את אהרון לכפר על כל העדה במחתה, כדי למנוע את הענשתם. מנהיג אמיתי שטובת העם מול פניו, גם במצבים קשים של מרד נגדו, אינו עסוק בעצמו ובעלבונו. הוא נשאר נאמן לתפיסת תפקידו כמנהיג משרת, ופועל כדי לכפר על העם.כ"ח סיון, תשפ"ה -בלומה דיכטוולד.
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 348 -קדושה-עבר הווה ועתיד -חיים קופל
1) השבת נקרא בתורה את פרשת קֹרַח. בכל ספר במדבר ישנן רק שלוש פרשיות, שֶׁבִּשְׁמָן יֵשׁ אֶת הָאוֹת "ק", והן מופיעות ברצף: קֹרַח, חֻקַּת וּבָלָק. נשים לב איך האות "ק" משנה את מיקומה בתוך שם הפרשה, בכל אחת מהשלוש. תחילה בפרשת קרח היא מופיע ראשונה מימין, אחריה בפרשת חקת היא מופיע שניה מימין (באמצע) ובפרשת בלק היא מופיע שלישית מימין (בסוף). ונראה להסביר את הדברים.
2) הגמרא במסכת שבת דורשת את אותיות "האלף בית" כדלהלן: "אָלֶף" (לְמַד), "בֵּית" (בִּינָה).
"גִּימֶל דָּלֶת "= "גִּימֶל" (גְּמֹל) "דָּלֶת" (דַּלִּים). האות "ק" מסמלת קדושה.( שבת ק"ד.).
3) בהמשך לדברי הגמרא, אומר הרב שְׁלֹמֹה סוֹבֵּל זצ"ל (מדרשני ירושלים, נפטר לפני כ-50 שנה). שֶׁיֵּשׁ לְפָרֵשׁ אֶת עִנְיָנָהּ שֶׁל הָאוֹת "ק" שמופיעה בשלוש הפרשיות שהזכרנו. ( קרח, חקת, ובלק).
4) בפרשת קרח מופיעה האות "ק" בראש המילה. מאחר שקרח היה קדוש כבר מלידתו. הוּא הָיָה מִמִּשְׁפַּחַת כְּהֻנָּה, וְהַקְּדֻשָּׁה עָבְרָה אֵלָיו מֵאֲבוֹתָיו. "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר, בֶּן קְהָת, בֶּן לֵוִי" (במדבר טז,א) בן יעקב שלא נכתב במפורש.
5) הפרשה השנייה, היא "חקת", ובה האות "ק" מופיעה באמצע המילה. פרשת חקת עוסקת בפרה אדומה, שלה קדושה עצמית. הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּמִימָה, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. אֵין הִיא נִזְקֶקֶת "לִקְדֻשַּׁת אָבוֹת", וְלֹא "לִקְדֻשָּׁה עֲתִידִית שֶׁל צֶאֱצָאֶיהָ". לכן האות "ק" =קְדֻשָּׁה, אינה מופיעה בראשית המילה, ולא בסופה, אלא באמצע המילה.
6) הפרשה השלישית היא "בלק" והאות "ק" (קדושה) מופיעה בסוף המילה. במקרה זה "חִכְּתָה הַקְּדֻשָּׁה" הרבה דורות, עד שהגיעה בדמותו של דוד המלך. נציין שֶׁסָּבְתָא רַבָּה שֶׁלּוֹ הייתה רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. גַּם הָאַבָּא, בֹּעַז, הָיָה צֶאֱצָא שֶׁל יְהוּדָה וְתָמָר. כָּךְ שֶׁהֶעָבָר וְהַהוֹוֶה אֵינָם קְדוֹשִׁים, ורק העתיד, אחרי דורות, הביא את הקדושה בדמות דוד המלך.
7) כהכנה לשלוש קדושות אלה, נבראו בערב שבת, עם סיום בריאת העולם שלושה דברים שקשורים להם, וכמו שאומרת המשנה : עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵלּוּ הֵם: פִּי הָאָרֶץ, פִּי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן. (אבות פרק ה, משנה ו).
פי הארץ: (שבלעה את קרח ועדתו). פרשת קרח
פי הבאר: (שסיפקה מים לישראל במדבר). פרשת חקת
פי האתון: (אתונו של בלעם). פרשת בלק
8) חז"ל אומרים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁתִּרְגְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה לִיוָונִית, "הָיָה אוֹתוֹ הַיּוֹם קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הָעֵגֶל, שֶׁלֹּא הייתה הַתּוֹרָה יְכוֹלָה לְהִתַּרְגֵּם כָּל צָרְכָּהּ" (מסכת סופרים פרק א' הלכה ז'). לכאורה, מה רע שתורתנו תתורגם ותהיה אוּנִיבֶרְסָלִית? אחת מהתשובות היא,שֶׁיֵּשׁ רְבָדִים לַתּוֹרָה, ורמזים שמסתתרים בין האותיות. כל זה נעלם בתרגום. דוגמא לכך ניתן לראות במאמר זה.
9) תשובות לפרשת שלח
א) "עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (טו,לח). הגמרא אומרת: התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד. (מנחות מג:). השאלה, למה חז"ל לא נתנו לנו מיד צבע הדומה לכסא הכבוד, לְמָה זֶה נֶחֱלָק לִשְׁלַבִּים?
תשובה: ללמדנו שאדם צריך לְהִתְעַלּוֹת בַּקֹּדֶשׁ בְּהַדְרָגָתִיּוּת, עד שיגיע לכיסא הכבוד. לא קונים זאת ברגע אחד(אגרות משה, ר' משה פינשטיין זצ"ל). תשובה נוספת שמעתי מהרב י. אדואר שליט"א שהים מסמל עומק, עומקם של דברים. ורקיע מסמל רוחב, לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה. בכדי להגיע לכיסא הכבוד חייבים ללמוד ולעבור דרך שני גורמים אלה, ואין קיצורי דרך.
ב) פסוק בפרשה, שמתחיל ומסתיים באותן שלוש תיבות(מילים)?
תשובה: בפרשתנו "אני ה' א-להיכם" (טו,מא).
10) חידות לפרשת קרח
א) איזה מאכל אינו מתקלקל לעולם?
ב) היכן מצינו בפרשה מועד שאינו חג? ומה כן פירושו?
שבת שלום-מחיים קופל.-מעדנים 348 פרשת קרח תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com -או בווטסאפ 052-3604905
&
הַבְדָּלָה לְצֹרֶךְ חִבּוּר-ב"ה, לפרשת קרח תשפ"ה -אריה דיכטוולד
לע"נ נשמת אבי מורי ר' מרדכי הכהן ז"ל ב"ר אברהם ז"ל ושפטל הי"ד נלב"ע ל' בסיון תשמ"ב
ולע"נ סבי אבי-אבא, ר' אברהם ב"ר מרדכי הכהן ז"ל, וורשה, נלב"ע ג' תמוז-תנצב"ה
פרשת קרח תשפ"ה- הַבְדָּלָה לְצֹרֶךְ חִבּוּר
לאה קוראת לבנה השלישי לוי וטעמה: "...וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי " המילה "ילווה" שורשה ל.ו.ה. מה פירושה ובעקר בהקשר שלנו?
תרגום אונקלוס משיב לשאלתנו: "... הדא זימנא =בזמן הזה] יתחבר לי בעלי..." אם כך לווי פירושו חיבור.
כך גם הרב דוד צבי (רד"צ) הופמן (1943-1921 ) " ילווה, יתלווה אלי, יתקשר אלי קשר הדוק "
הרב מציין שלמעשה הרב הירש בן זמנו כבר כתב זאת אלא שרש"ר הירש הוסיף ייסוד חשוב: את הַמְּחֻיָּבוּת: " "ילווה אישי אלי". ואכן, "לווה", "הלווה" מציין התקשרות הדוקה של שני בני אדם, בה כל אחד רואה את עצמו כ"לווה" וכבעל חוב לשני, ורק בו הוא מוצא את אושרו "
בנביא ישעיהו (פרק יד, א): מצאנו קשר ישיר בין ליוו לחיבור"... "יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב "
ליווי הוא חיבור בין שני בני אדם היוצר מחויָבות.
לאחר פרשיית קורח ועדתו בא בפרק יח מקבץ של חוקים והלכות המוטלים על הלווים והכוהנים, הקשורים בשמירה על המשכן=מקדש ובהרחקת הזרים מהמקומות המקודשים. הם גם מקבלים שכר על משרתם בדמות מתנות כהונה ולוויה. פרק זה למעשה הוא תיקון ליחס לבני לוי.
בפרשת קורח ועדתו. הפסוק שמושך את העין הוא פסוק ב': " וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת"
ובהמשך מוגדר מִתחַם האחריות: "(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת "
"וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ " מה משמעות הליווי כאן? מפרש רש"י: "ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם" " "וישרתוך" - בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין "
בני לוי הובדלו והופרדו מאחיהם לצורך חיבור אל המקדש. אבל יש תפקיד נוסף המחבר אותם לעם ישראל – לימוד התורה (פרשת שמיני פרק י):
ח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
.. (י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
(יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה =נקודת החיבור בין בני לוי לבין הציבור
בחסידות, רואים בהיבדלות סכנה גדולה. היא יכולה ליצור כוח, במיוחד אם מדובר בקבוצה מאד מגובשת עם רעיון מלכד שאינו ראוי. הבדלה ראויה היא זו היוצרת חיבורים.
הרב שמואל בורנשטיין האדמו"ר מסוכוצ'וב (1856-1926) בפירוש "שם משמואל" (במדבר פרשת נשא) :
"ונראה עפ"י מה שהִגדנו כבר בעניין ההבדלה שהבדיל את ישראל מהאומות ואת שבט הלוי מישראל, ואת הכהנים משבט הלוי, שכל המובדל מחברו צריך להגביה את דבר המובדל ממנו.
כמו שבת שמובדל מששת ימי המעשה ...וזה שמיניה שיתא יומין מתברכין (=שממנו ששת הימים מתברכים). כי באמצעות ישראל יש גם לאומות אחיזה בצד מה בקדושה ולעתיד יתעלו גם האומות באמצעותם...
וכן הבדלת הלויים מישראל, שאחר חטא העגל צריכים ישראל לאמצעות הלויים הן בבחינת "סור מרע" שיהיה בכוח כל אחד מישראל לדחות את הרע ממנו שכמעט אין זה בטבע האנושי...
וכן בבחינת הדביקות ... צריכין ישראל לאמצעות הלויים ועבודתם בשיר שהוא דביקות הנפש כידוע. ... וכל דבר שהוא יותר פנימי הוא מגביה ומעלה את הנמוך ממנו ...
במילים אחרות, לכל מופע בחיינו יש שתי פנים: רע וטוב, שלילי וחיובי, טמא או טהור, כך בחיבור ובהבדלה="סור מרע" או "עשה טוב". תפקיד הגבוה הוא להעלות את הנמוך.
# צא ולמד: כשנולד הבן השלישי ליעקב, קראתו אמו, לוי-"וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי": יש האומרים, שלא לאה קרא לו לוי אלא יעקב (כי הכתוב מסיים " עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי"). לאה מדברת על "ילווני אישי" ובא יעקב ומשלים את שמו ללוי. עפ"י התרגום המשמעות למושג לווי-"ואמרת הדא זמנא- יתחבר לי בעלי. לווי=חיבור.
פרשת קורח מתחילה במחלוקת ובפירוד עצום (אנטי חיבור מוחלט). הסיסמא המוכרזת בראש חוצות היא: "רב לכם כי כל העדה קדושים " וסיסמא עוד יותר ממוקדת, "רב לכם בני לוי ". בסיומה של פרשת המחלוקת, שהוכרעה באופן חד וברור, מביאה התורה את פרשת חלוקת התפקידים בין כהנים ללויים וחוזרת שוב על מצוות מתנות כהונה ולוויה. הקשר ברור. יש כאן מסר חשוב במיוחד: לא מדובר בשררה שטובות הנאה בצידה, אלא באחריות כבדה ביותר "ואתם תשאו את עוון המקדש". הכהנים הם הממונים על עבודת הקורבנות. הלויים על השירה. אין אחד נכנס לתחום זולתו. אמנם השירה טפלה להקרבת הקורבנות אבל חובה ואחריות מפני עצמה. היא משלימה ומחברת. מחברת בין הקרבת הקרבן ובין ההודאה לה'. היא מחברת בין כהנים ללויים ובין המקדש לישראל. מלבד עבודת הקורבנות, היו משימות נוספות הקשורות למקדש. הראשונה במעלה היא השמירה מסביבו ובתוכו. גם כאן נעשתה חלוקה בין שתי הקבוצות. משימות נוספות קשורות לניהול השוטף של הבית: גִזברות, אֲמַרְכָּלוּת. לוגיסטיקה וכיו"ב. כאן האחריות כולה של שבט הלויים. בימינו היינו קוראים לכך ליווי מקצועי או לווי תומך, לעשייה משותפת למען מטרה אחת.
המטרה העיקרית היא כבוד הבית וכבוד ה'. מימושה יהיה רק ע"י חיבור בין כל הקבוצות, כוהנים, לויים וישראל, כאשר כל קבוצה יודעת ומקבלת את מקומה ואחריותה. כל אחת היא מהות נפרדת. כל אחת מהווה תוספת מכפיל-כוח (סינְרגיה=אִגְבּוּר). הליווי אצל לאה הוא מיזוג עם בעלה-האמור ליצור בכירוּת בתוך המשפחה. אצל לוי ההתבדלות היא זו שמאפשרת התחברות.
מאחורי כל זה עומד עיקרון בסיסי ביהדות, עיקרון שיש בו סוג של פרדוקס. היבדלות מאפשרת התחברות. תפקידו של המובדל לרומם את מי שהוא מובדל ממנו. לא התנשאות אלא העלאת רמתו של המובדל. כך השבת ביחס לששת הימים =זו מטרת ברכת הבדלה במוצאי שבת-חיבור בין ששת ימי המעשה עם קדושת השבת], כך ישראל בין העמים =ותפקיד ישראל לרומם את העולם מבחינת רוחנית-הכרה בה'] וכך הכהנים והלווים בתוך ישראל =להורות ולהבדיל בין הטהור ובין הטמא]. פעמים ההתעלות באה ע"י הסרת הרע =הריגת עובדי העגל] ופעמים ע"י מניעה באמצעי שלום =מניעת העם מלגשת אל המקדש כאשר קיים איסור לכך] ופעמים ע"י הוראה ולימוד. זהו הרעיון המופיע בתורתו של האדמו"ר מסוכוצ'וב . הבדלה יוצרת התחברות לרעיון משותף אחד. דבקות בה'. חודש טוב
כ"ט סיון, תשפ"ה אריה דיכטוולד.
&
רעיונות לפרשת -קרח -יגאל גור אריה.- פרשה בתורה על שמו של רשע?!
מסתבר שגם מקורח/רשע יש מה ללמוד:
הפרשה מלבה את *המחלוקת*– מהי מחלוקת?
זוג בא ליעוץ למען שלום בית, האם תאמר להם טוב שיש מחלוקת כי מזה תיבנו– או בואו נעשה שלום בית.
מה ההבדל בין *שלום בית- למחלוקת*?
נעשה שלום בית זה כאילו לטייח את המצב כאילו אין מחלוקת.
מחלוקת היא הכרה הפנימית שלי בשונות שלך. אני אומר מחלוקת אני חלק- אני לא שלם. שלם הוא אוסף של חלקים.
לכן שלום בית זה לבנות את הפאזל הגדול, אני חלק ואתה חלק יחד אנחנו בית!!
שאיפתו הפנימית של קרח להיות כהן או התקוממות ל ״צדק חברתי״ יצא נגד ההנהגה (משה ומשפחתו) בטענה שהיא לא מחוברת לעם והיא בחרה את עצמה להנהגה. עמדות כח מרוכזות בידי משפחת משה. קרח טען, נגד טובות הנאה, ושחיתות . התקוממותו של קרח הייתה חולשה אנושית של *קינאה פשוטה*.
קרח היה אחד מגדולי דורו וממכובדו.
עלינו ללמוד אם כן את ההיבט החיובי ולשאוף לעלות בקודש, לבקר ולשאוף להחליף הנהגה שלא בחרה את עצמה. אך לזכור שיש כללים והמטרה לא מקדשת את כל האמצעים. (כמה אקטואלי)
המסר בפרשתנו, מנסה להעביר לנו ולהזהיר אותנו מפני כוחה ההרסני של מידת הקנאה.-את קרח היא הובילה לאובדנו. קרח "זכה" ששמו נותר לדראון עולם כמחררריב, אבי המחלוקת לסוגיה.
כמו כן הפרשה מלמדת אותנו אין ספור לקחים על מחלוקות, שטיפת מוח ושכנוע, ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים ביותר: זמן לא רב אחרי יציאת מצרים אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש"?, ויש מי שיקנה את הסיפור הזה.
מאחל לנו שמה שמפורסם ונאמר הוא נכון, אמתי ונקי מאינטרסים!!!
ב – 1948 השיקו שני חוקרים, ניקולס בריסטקיס וג'יימס פאולר מחקר לבחינת נתוני הלב של למעלה מ 15 אלף תושבים בעיירה פרָמינגהאם. הממצאים הראו, חד משמעית שתפוקות הלב של אנשים שהיו להם חברים, היו טובים לעין ערוך מאלה של הבודדים.
*מנהיג צריך חברים*. לא רק שותפים ולא רק כאלה שיוכל להתחלק איתם במשימות. הוא צריך חברים כדי לשפוך את הלב, כדי לשתף בתחושות וחוויות, כדי לצחוק ולבכות יחד.
אם אתם מובילים ארגון חברתי או עסקי, אם אתם מנהיגים פוליטיים, אל תספרו לעצמכם שאין לכם זמן לחברים. אל תספרו לעצמכם שאתם מסתדרים לבד ואל תשתמשו בקלישאה הנבובה: "אין לי זמן לחברים, העבודה ממלאת אותי". (אין לי זמן לחברים, כשיהיה לך זמן לא יהיו לך חברים)
ואם יש לכם חברים מנהיגים, אל תותירו אותם לבד. אל תאמינו להם שהם עסוקים. הם זקוקים לכם.
קרח לא הבין: החיים הם כמו *קפה*, או שהם *בבוץ*, או שהכול *שחור*, או שהכול *הפוך* או שזה פשוט *נס*.
שבת שלום!-שבת שלווה וענוגה!!-*יגאל גור-אריה*
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
