אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
..............................................................................
פרשת קרח- "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" – רעידת אדמה אידאולוגית
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
פרשתנו פותחת בדרמת המחאה של קרח. הוא מסית ומדיח ומבצע ניסיון של פוטש שנכשל, כנגד משה ואהרן. קרח מנחיל לתודעתנו את - מחלוקת קרח ועדתו, שאיננה לשם שמים. אבל בעצם, קרח לשיטתו, טוען לעיוות וקיפוח של הצדק החלוקתי ההוגן, במשפחת הכוהנים והלווים של אהרן ומשה. שכן, קרח משה ואהרן היו בני דודים באותה משפחה. אביהם של קרח היה יצהר שהיה אחיו של עמרם, אביהם של משה ואהרן. קרח דורש את חלקו בעוגת הכיבודים ,השררה וההנהגה. הוא תובע ג'ובים למשפחתו ולמקורביו. למה לא?
אין ספק שדרכו איננה ראויה והוא נוקט במניפולציות ובהסתה. אבל אין להתעלם מטענתו ודרישתו, לכאורה לגיטימית- "אני בן דוד של משה ואהרון. הם ומשפחותיהם קבלו כיבודי כהונה ומלוכה ואילו אני ומשפחתי לא קבלנו כל מינוי...בצדק אני ומשפחתי חשים מקופחים...אני מוחה כנגד אי הצדק החלוקתי בכיבודי המינויים לתפקידי שררה , כוח וכבוד" . כך קרח מנהל את הקמפיין שלו.
אך אנו גם יודעים, שבניו חזרו בתשובה ומשורר נעימות ישראל בתהילים, מקדיש להם מזמורים- "למנצח לבני קרח".
אם רק זאת הייתה המחאה של קרח, יתכן שמשה היה מכיל זאת והיה מוצא דרך, לסוג של "העדפה מתקנת" בפשרה ובפתרון, לדרישתו של קרח לצדק חלוקתי במשפחה.
אך מסתבר לנו שהשחקנים הראשיים בתנועת המחאה בפרשתנו, הם שני השותפים לניסיון ,ליצירת האנרכיה – דתן ואבירם.
אנו רואים שאותו משה הסנגור הגדול של בני ישראל, באירועי קברות התאווה,חטא העגל ובחטא המרגלים, הנה באירוע של קרח ועדתו, ובדגש לדתן ואבירם, הופך להיות קטגור ללא פשרות.
משה לא מותיר עסקת טיעון כלשהי.
משה באירוע קרח ועדתו בפרשתנו, היה נסער כפי שלא היה מעולם, בעיקר בעקבות נאום ההסתה של דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח לפוטש. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של יסוד מסע החירות והעצמאות, ממצרים לארץ ישראל.
הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט: " אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו". בנאום מחאתם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן : " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה " (במדבר, טז' , יג'-יד' ) .
דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני האמוני והאידאולוגי. מילא אם הם היו רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים –"חינם מן המצוות", זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין, אך את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. שהרי את זה כבר הכרנו קודם, בדרמות של קברות התאווה, במי מריבה ובחטא העגל, שם עם ישראל לקה בשבר נפשי, בתסמונת חרדה ובפחד מפני הפחד. אבל כאן בהציגם מודל אידאולוגי מעוות ,כשהם מציגים את מצרים לארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל.
בהשקפתם, לאדמת ארץ ישראל, אין כל משמעות ,אין כל יעוד ותכלית.
האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליהם. למעשה, דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions )- הקמפיין הקורא לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. הקמפיין החל ב-9 ביולי 2005 על ידי 171 ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל רדיקלי. הכזבנות חסרת הבושה שהם נוקטים לעיתים- שישראל אינה מולדתו העתיקה של עם ישראל, שמעולם לא היה מקדש בירושלים, שישראל היא מעצמה קולוניאלית, נטע זר במזרח התיכון- כזבנות זו מתחרה בחוצפתה הקולוסאלית, בטענתם של דתן ואבירם, שמצרים הייתה ארץ זבת חלב ודבש ושמשה הוציא ממנה את בני ישראל רק כדי להרוג אותם במדבר.
כאמור בפרשתנו, משה נשבר ונסער והופך להיות קטגור חריף לחוטאים: " וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי ד' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ד', שְׁלָחָנִי. וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה" (במדבר, טז', כח'-ל').
משה שבאירועי המדבר הקשים האחרים- חטא העגל וחטא המרגלים, לבש את גלימת הסנגור של בני ישראל, הפעם הוא משה הקטגור שאינו מוצא מנוח לנפשו . משה בפרשתנו, מגדיל לעשות, הוא חורג ממנהגו ואף מכתיב לקב"ה מה יהיה העונש החריג והעוצמתי לקרח ולעדתו. למרות שמשה כמובן מודע להשלכות והמשמעויות הגיאו פוליטיות והתקשורתיות של עונש זה, ביחס של אומות העולם לקב"ה ,לעם ישראל והמדינה בדרך באותה עת. הפעם לדידו של משה, השיקול של: "מה יאמרו הגויים", איננו רלוונטי .האינטרסים הגיאופוליטיים נדחקים הפעם לקרן זווית.
יש מצבים בחיים שחוצים קו אדום ויש לפעול בראיה חינוכית ערכית ומוסרית של מהות סוד קיומנו האידאולוגי, של תכלית ומהות היציאה ממצרים לארץ ישראל. משה אמת ותורתו אמת , כאומר לנו- חברים יקרים, עד כאן. גם למחאה ככל שתהיה לגיטימית, יש גבולות. הפעם יש להיות צודק ולא חכם, הפעם יש לדבוק בעקרונות ובאמת. ברעידת האדמה האידאולוגית המתרחשת לפנינו, ששומטת את הקרקע מתחת לרגלינו במאבק של תנועת דתן ואבירם, יש לפעול מיידית ללא פשרות ובנחרצות .
ראו עד כמה אותנטי ועקבי משה, בטיפולו באירוע הדרמטי בפרשתנו, כשבספר דברים, משה בסוג של פוסט טראומה, חוזר ומתאר את אותו אירוע. אבל שם בספר דברים, בנאומו הוא איננו מזכיר במילה את קרח, אלא רק את דתן ואבירם : " וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ד' הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה " (דברים, יא', ו'-ז'). הנה הוכחה לרעידת האדמה האידאולוגית.
כך גם נראה כיצד משה חוזר בנאומו בספר דברים ומדגיש את המשמעות העמוקה של: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ",שמתחברת רק לאדמת ארץ ישראל : "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת כָּל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם" ( דברים, יא',ח'-י')
דתן ואבירם במחנה קרח ועדתו הופכים את הפירמידה האידאולוגית של עם ישראל. לשיטתם, מצרים היא ארץ היעוד והגאולה. זאת היא פתולוגיה וכשל אמוני קולוסאלי. תשובת המשקל לרעידת האדמה האידאולוגית, היא ברעידת האדמה הפיזית, שהאדמה פוצה את פיה ושומטת הקרקע מקרח, דתן ואבירם ועדתם.
מילת המפתח בדרמה המתרחשת בפרשתנו היא – אדמה. המילה- אדם , היא שורש המילה - אדמה. שהרי ,חייבת להיות משמעות אמיתית לחיבור של האדם לאדמתו. אשר על כן, האדמה נשמטת מתחת לרגליהם של קרח, דתן ואבירם ועדתו .
אז מה עושים? ומהו התיקון לאירוע דתן ואבירם ?
ממש בדיוק, לפי מודל התיקון שלמדנו בשבת שעברה בפרשת "שלח". זהו המודל הטיפולי שיקומי ההתנהגותי הביהביוריסטי- של ביצוע פעולות( action items) , בדמותן של מצוות שיש בהן התעסקות פרואקטיבית, המכוונות מטרה, לעיצוב של תודעה, זהות ומשמעות. כפי שלמדנו שתשובת המשקל לחטא המרגלים, שסבלו משבר בחוסנם הנפשי, הייתה בקיום שלוש מצוות- נסכים , הפרשת חלה וציצית. כך גם לאחר הטראומה שעבר משה והעם באירוע קרח ועדתו שהשחקנים הראשיים הם -דתן ואבירם, שסבלו משבר בחוסנם האמוני והאידאולוגי, כשהאדמה פוערת פיה ובולעת את החוטאים, כך ניתנת בפרשתנו ההזדמנות לבני ישראל לתיקון, בהערכות, למידה והפנמה , בדמותן של המצוות הקשורות לאדמה בפרשתנו- הפרשת תרומות ומעשרות : "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד', מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת ד', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד', לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". (במדבר, יח', כה'- כח' ). מצוות המעשרות והתרומה בסוף פרשתנו, הן תיקון לרעידת האדמה האידאולוגית מבית היוצר של דתן ואבירם. הן תיקון לעיצוב מחדש של התפיסה ששורשו של האדם, במילה- אדמה. בכוחו של האדם המחובר לאדמתו- להפוך אותה לגן פורח, אך גם מנגד , בכוחו להפוך אותה לשדה בּוּר, בהיותו אדם בּוּר המנותק מחיבור השייכות והמשמעות לאדמה.
כך גם משה ממשיך בנאומו בספר דברים ונותן תוקף למודל המצוות, כתיקון לרעידת האדמה האידאולוגית של דתן ואבירם: "אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ... וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" ( דברים, יא', ח'-יד).
החיבור של האדם לאדמתו ולארצו הוא בפרקטיקה, בפעולות של התעסקות במצוות התלויות בארץ, בתרומות ובמעשרות. זה יכול להתקיים רק במציאות של חיבור, שיש בו שייכות ומשמעות אמיתיים, של עם ישראל לאדמתו, בפרקטיקה של עמל ויזע. קיום המצוות התלויות בארץ של תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב פיזית בארץ ישראל. אין התכנות למציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש ,אם אתה מחזיק באידאולוגיה של דתן ואבירם.
כך מציב לנו תמרור אזהרה פרופ' שלום רוזנברג( 1935- 2023 ) במאמרו, אודות אלו שמנתקים יהדות מטריטוריה, שהובטחה לנו בברית בין הבתרים:" אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים וזקנים...כוונתי לאותם הוגים ואינטלקטואלים, שמציגים את היהדות כרוחנית בלבד, ומנסים לשכנע אותנו שאין אנו זקוקים לטריטוריה, לאותם דברים שהעמים והדתות הפרימיטיביים טועים בהם. אלו הם עניינים לגויים. זה לחלוטין לא מוזר שגם כאן הקצוות מתאחדים. בקצה אחד מופיעים דברים אלה בעולם האולטרה חרדי, כשהיהדות מצטמצמת בד' אמות של בית המדרש. אבל גם בקצה השני, שומעים אנו את הטענה שהאנושיות מתבטאת לא בגווילים הנשרפים, אלא באותיות , שהן האדמה והלאומיות האמיתיות שלנו. גם אצלם הניכור הופך להיות אידיאל, והספר לטריטוריה האמיתית של העם היהודי. ציונות פירושה, חיבור הספר אל האדמה, ציונות פירושה, חזרה לחיים הגשמיים, של שמים ,אך גם של פיסת אדמה".(פרופ' שלום רוזנברג , משל הקת והגרזן, מקור ראשון, ערש'ק "אמור", טז' אייר תשע'ג,26.4.13 ).
הנה כי כן, הכול תְלוי מעשה ידי אדם, בכוחו להאיר העולם ובכוחו להחשיכו, בכוחו להיות קְטַן אמונה ותקווה ובכוחו להעצים לכידות וערבות הדדית, באמונה ובתקווה. בכוחו, לתקן עולם ובכוחו להרסו.
הנה כי כן, למחאתם של דתן ואבירם נביאי השקר אין גבולות. הם שוברים לנגד עינינו את כל הכלים בחוללם רעידת אדמה אידאולוגית. האדמה נשמטת תחת רגליהם.
"אמת מארץ תצמח".
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
&
פרשת קורח -תשפ"ג- עושר ועושר
מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון אלפא
בפרשת השבוע מסופר שקורח ורכושו נבלעו באדמה לאחר שהוא ערער על מנהיגותם של משה ואהרון:
וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם… וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. (במדבר טז, כו-לב)
ההתייחסות המפורשת לרכוש מעלה את השאלה כיצד קורח עשה את הונו ולמה שלושת אלפים שנה אחרי האירוע אנו משתמשים בביטוי "עשיר כקורח"? בתלמוד הירושלמי הוסבר:
רב אמר, קרח עשיר גדול היה תיסברין =אוצרו] של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים.
בתלמוד הבבלי (סנהדרין קי א) נאמר:
"עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב) - אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח. (דברים יא, ו)... ואמר רבי לוי משוי שלוש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח… אמר ר' חמא ברבי חנינא שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים: אחת נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.
קורח מוזכר פה ברשימה אחת עם אטונינוס והצדיקים. יש שמזהים את אנטונינוס, הנציב הרומאי ששלט בארץ ישראל בסוף המאה השניה לספירה, עם הקיסר מרקוס אורליוס, שגם הוא כונה אנטונינוס והיה קיסר משכיל ונאור. במדרשים ובתלמוד מתואר שרבי יהודה הנשיא רקם מערכת יחסים אישית עם אנטונינוס והם עסקו בצוותא בשאלות פילוסופיות שונות. בתלמוד מסופר שאנטונינוס שלח הרבה זהב לר' יהודה הנשיא כדי שליהודים יהיה מספיק כסף לשלם גם בדורות הבאים את המיסים הכבדים שמטילים, וימשיכו להטיל, הרומאים.
לאנטונינוס היה חשוב, והוא אפילו התעקש על כך, שהעושר שלו ישמש למטרות טובות - החירות הכלכלית של עם ישראל בטווח הבינוני. שזה לא יהיה "עושר שמור לבעליו", וממילא לרעתו, אלא פלטפורמה לפעילות ערכית. לצדיקים, העושר גנוז לטווח הארוך. הם משקיעים היום בפעילות ערכית טובה ולא דואגים כלל מתי יראו את הפירות כי הם מאמינים במה שהם עושים.
על קורח נאמר שנדרשו שלוש מאות פרדות לבנות כדי לשאת המפתחות של הכספות שלו. פרדות לבנות הן חזקות אבל גם נחשבות במקומות אחרים בתלמוד לפראיות ומסוכנות. זה כמו לאלף כלבי תקיפה לשמור על משהו שהוא לא חוקי וקשה, עד בלתי אפשרי, להוציא אותו ולהשתמש בו. ולכן זה נחשב עושר שמור לבעליו לרעתו. זה כסף שיושב בכספת. לא מושקע בעתיד ולא תורם לחברה ולעולם. בהתאם לכך עד היום "עשיר כקורח" הוא עשיר גדול שאין לו מה לעשות עם עושרו הרב. אדם שיש לו כיסים עמוקים אבל אצבעות קצרות...
ולכן, למרות הגישה החיובית של התורה לעושר כמו "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג, ב), שגם הובטח לו בברית בין-הבתרים שבמסגרת היציאה משיעבוד מצרים: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", ולמרות שיתרו המליץ למשה למנות שופטים ראויים - 'אנשי חיל' שרש"י שם פירש: עשירים, הגישה לקורח ועושרו שלילית. הוא לא יצר את הונו אלא התעשר בזכות אוצר של הקופה הציבורית שניכס לעצמו. יתכן שקורח היה רשאי לשמור לעצמו את הכסף שמצא, והציפיה שהוא יפעל עם האוצר שיוסף מן הסתם הטמין לטובת כל העם היא דרישה גבוהה. אבל הבחירה של קורח לשמור לעצמו, למשפחתו ואנשי שלומו מעידה שהוא איננו ראוי להיות מנהיג העם.
ואכן, כשקורח ועדתו טענו כנגד מנהיגותם של משה ואהרן: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר טז) הם רק רצו לפרק את המבנה הקיים. הם לא באו בהצעה אופטריבית או עם אג'נדה אחרת. הדבר מודגש בהמשך כששותפיו למרד דתן ואבירם אומרים:
...לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.
ההדגשה הכפולה "לא נעלה" מלמדת שלא היה להם חזון אלטרנטיבי. הם היו עשירים: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דברים יא, ו), אבל נטולי חזון, אנוכיים וכפויי טובה.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
אנחנו בשיאו של חומש במדבר - האם קראתם את ספרי חלב, דבש ואי-וודאות ?
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, נביאים מול מעצמות, פרק לא:
עולם בתהפוכות –
"לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר" (חבקוק א', ה)
מה קרה בעולם באותו הזמן, במקביל לפעילותו של יאשיהו?
האימפריה האשורית הלכה ונחלשה, וחזון נחום כבר צפה את חורבנה הגמור של נינוֵה:
שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ, וְהַהֵיכָל נָמוֹג...
וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת מַיִם, מִימֵי הִיא וְהֵמָּה נָסִים...
(נחום ב', ז-ט)
נינוֵה "עיר דמים" (נחום פרק ג')
כ־50 שנה אחרי שצבאות אשור הגיעו עד מצרים הדרומית (661 לפנה"ס), וכבשו את הבירה "נֹּא-אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים" (ג', ח), עלו צבאות מָדַי (בקואליציה עם נבוכדראצר מבבל), צרו על נינוֵה בירת אשור, שישבה ממזרח לנהר חִדֶקֶל. כנראה שהציפו אותה על ידי סתימת התעלות ויובל החִדֶקֶל שעבר בתוך העיר, והפכו אותה לברֵכת מים, ושרפו והחריבו אותה עד היסוד (612 לפנה"ס). רוב תושביה גלו לחרן והעיר לא נבנתה עוד לעולם – תושביה התפזרו ללא חזון שיבה והחורבות המתינו לארכיאולוגים.
הנביא נחום דימה את נינוֵה לנֹא-אמון המצרית – כשם שלא הגנו מי היאור על נֹא אמון מפני צבאות אשור עם נינוֵה בירתה, כך יציפו מי החִדֶקֶל את נינוֵה ולא יָגֵנוּ עליה כשתיפול ביד מָדַי, ואף אחד בעולם לא יצטער:
שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ?!
מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ?!
הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים?
מַיִם סָבִיב לָהּ, אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ;
כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה, פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ;
גַּם הִיא (=נֹא אָמוֹן, וכמוה נינוֵה) לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי,
גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת ...
(נחום ג', ז-י)
שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד המלך], וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ,
אַיָּם מנהיגיו]?
נָמוּ רֹעֶיךָ =נרדמו ראשי צבאך] מֶלֶךְ אַשּׁוּר ...
נָפֹשׁוּ =נָפֹצוּ] עַמְּךָ עַל הֶהָרִים, וְאֵין מְקַבֵּץ;
... כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד?
(ג', יח-יט)
הבעיה הגדולה של חזון נחום צצה דווקא כאשר התקיימו דבריו לפרטי פרטים. רבים השתכנעו שזהו 'דבר ה' הנצחי' – 'רגלי מבשר' – 'לא תקום פעמיים צרה' – 'לא אַעֲנֵךְ עוד'. כל מי שפקפק בדבר, (כנראה) אמרו לו: 'מַשָּׂא נינוֵה... חזון נחום' – וכי לא שָמעתָ נבואה שהתאמתה ב־18 ליאשיהו, ואחרי עשר שנים בחורבן נינוֵה? חסידי נבואת ה'מַשָּׂא של נחום לא רצו להקשיב לנבואות צפניה, חולדה, חבקוק וירמיהו.
חבקוק – זעקת שבר נבואית
למטבע של חורבן נינוֵה יש שני צדדים: נחום וחבקוק: הקלה גדולה עם סגירת החשבון – וחרדה גדולה מפני הצוררים החדשים (כמו במזרח אירופה ב־1945). הזעזוע של חבקוק (פרק א') מעליית הכשדים הוא חריג, ומסמן קו שבר בנבואה (בייחוד ביחס לנבואות ה'מַשָּׂא'!). בשונה מכל נבואה מוכרת, חבקוק פתח בתגובת הזעזוע שלו:
הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא –
עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע??
אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ??
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן, וְעָמָל תַּבִּיט??...
(חבקוק א', א-ד)
רק אחרי הזעזוע מובאת הנבואה הקשה בעצמה:
רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ,
כִּי פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר –
כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים =שליטי בבל],
הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר =המהיר והלוחם העַז],
הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ –
אָיֹם וְנוֹרָא הוּא ... וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו ...
וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל;
כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא ... וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס ...
הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ;
(א', ה-י)
אנשים יִשרֵי דרך המצפים לישועת ה' ולצדק משפטו, חלמו וקיוו שנפילת האימפריה האשורית תוליד עולם רגוע יותר ומתוקן יותר. אולם חזון "הַמַּשָּׂא" שהראה ה' לחבקוק חשף את עומק השבר – במקום האשורים יעלו הכשדים־הבבלים. במקום איסוף עמים וממלכות "כֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת" (ישעיהו י', יד), יאסוף הכשדי בני "אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" ברשת ענקית (='חֵרֶם'), ללא יכולת להימלט (חבקוק, א', יד-יז):
הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ ושוב יְמַלֵּא אותו]?
וְתָמִיד יתאפשר לו] לַהֲרֹג גּוֹיִם, לֹא יַחְמוֹל?
מתי יתגלה הצדק מול המעצמות? (חבקוק פרק ב')
את נבואת ישעיהו (י', ה), "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי...", חבקוק (א', יב) כבר ידע:
הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה'... צופה ומביט],
לֹא נָמוּת =כן נִשְׂרוֹד, ונֵדַע כי],
ה' לְמִשְׁפָּט בעולם] שַׂמְתּוֹ =כמעצמה שלטת],
וְצוּר, לְהוֹכִיחַ =להעניש ולייסר] יְסַדְתּוֹ –
אבל] –
לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים?
תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?
(א', יג)
עַד אָנָה ה' ...??
עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה ...?!
כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר =מְכַתֵר, מקיף] אֶת הַצַּדִּיק,
עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל?!
(א', א-ד)
הדרמה הנבואית בשיאה, והתשובות הידועות שוב אינן מְסַפקות אחרי שאשור נופלת והכשדים עולים:
עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר,
וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי ה'],
וּמָה אָשִׁיב =ישיב] עַל תּוֹכַחְתִּי?
(ב', א)
על זעקת השבר הנבואית הזאת, באה תשובה מפורסמת, שהפכה לאחד מעיקרי האמונה בעם ישראל:
וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר:
כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר=וַחֲקוֹק] עַל הַלֻּחוֹת,
לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ –
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,
וְיָפֵחַ =ויעורר] לַקֵּץ, וְלֹא יְכַזֵּב –
גם] אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא ואז] לֹא יְאַחֵר;
הִנֵּה עֻפְּלָה =חָשְכה], לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ =בַּקֵץ הדָחוּי]?
וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ =בְּיַשְרוּתוֹ] יִחְיֶה ויבטח]!
(ב', ב-ד)
יש חוקיות בהיסטוריה כמו בטבע, והיא רצונו של בורא העולם ומנהיגו. במאבקי הכוחות שבהיסטוריה עלולים לקום כשדים במקום אשורים, רומאים במקום הלניסטים, גרמנים־צוררים במקום גרמניה קיסרית, ודיקטטורה סובייטית במקום רוסיה צארית. ואנשי יושר ואמונה יחיו בתוך כל התהפוכות האלה בביטחון מלא, שכל רשעי עולם יקבלו לבסוף את עונשם בתוך החוקיות ההיסטורית (כמו שעשו לאחרים; ב', ח) – ויש מועד עתידי ונסתר לגילוי של צדק שלם בעולם, והוא נרמז בדברי חבקוק (ב', יד), שנאמרו ממש בלשון ישעיהו (י"א, ט):
כִּי =כאשר] תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד ה',
כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם.
כך ניתן להבין מדוע ירמיהו (כ"ג, לג-לט) ראה בנבואות 'מַשָּׂא ה'' נבואות שקר!
סיפור אישי: כנח"לאי בעין הנצי"ב עבדתי בברֵכות דגים, ועוד לא למדתי חבקוק – אבל מאז שלמדתי, המשל המזעזע ניצב לנגדי ממה שראיתי בעיניי: כשפורסים רשת הדגים אינם מרגישים בסכנה – כשהרשת נסגרת פורצת בתוך הרשת מהומה נוראה – תמיד יש חורים ברשת, ותמיד חומקים כמה ניצולים מתחת לרשת ואף בקפיצות נועזות מעליה, בעוד הרוב נותר לכוד – ריבונו של עולם: בני אדם כדגים ברשת??
כמו בְּאֵר שחופרים אותה וחוצבים בסלע, כך הביאור חָקוּק כמו 'מילים חצובות בסלע'. בעברית המאוחרת הביאור הוא הפירוש החזק והברור, אלא שמרוב פירושים אפשריים אבד (לרוב) הפירוש הברור, החד־משמעי.
הרב ד"ר יואל בן-נון
החברה לחקר המקרא מברכת את הקוראים והלומדים, בשבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות.
