לכל המאזינים והעוקבים של החברה לחקר המקרא:
כולנו פעילים בהתנדבות (ההוצאות מיועדות לפעילות מקצועית).
על מנת שנוכל להמשיך ולשגשג ולהציג לכל עם ישראל, כי העשייה שלנו בתחום התנ"ך חשובה לכולם !!!
הנכם מוזמנים לחתום על הוראת קבע החל מ-5 ש"ח לחודש,
וכל סכום יתקבל בברכה עם קבלה ואישור החזר מס לסעיף 46.
להוראת קבע : www.hamikra.org
תזכורת: סדרת ההרצאות תתחדש לאחר חגי תשרי תשפ"ג.
הנהלת החברה לחקר המקרא מגבשת בימים אלו את הנושאים שבהם נעסוק בשנת תשפ"ג ונעדכן אתכם.:
הרב עמיהוד סלומון - דקה מפרשת ראה - בשר זה רצח?
לע"נ אבי מורי "אוד מוצל מאש" היום יום הזיכרון שלו כ"ט באב.
צבי אריה בן ישראל משה קריסטל.
פרשת ראה- "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה"- נאום חשיבות העיניים הטובות.
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
משה רבנו בנאומיו לאורך ספר דברים ,נושא את נאומיו בראייה של זמן עבר ברטרוספקטיבה, אך גם בראייה עתידית. משה בנאומיו עורך סוג של יומן אוטוביוגרפי, שיש בו ראייה מעמיקה המשוחררת ממעורבות אישית עכשווית, המאפשרת למשה לערוך ניתוח אובייקטיבי ככל שניתן ולגזור תובנות, כצידה לדרך, המוענקות לדור ב' לקראת כניסתו לארץ, אך גם מוענקות לנו לימינו אנו.
משה בנאומיו מקיים תהליך סדור של עיבוד החוויות ( דה בריפינג Debriefing) והאירועים שחווה כמנהיג במסע המדברי ממצרים לארץ ישראל. נאומיו מחברים עבר לעתיד, עת הוא מציג הדברים בראייה שיש בה הסתכלות והתבוננות, מבעד משקפיים ורודות ולא שחורות, שאותן הוא שואף להקנות לעם ישראל , בדרך התמודדותו עם אתגרי העתיד.
כך הכרנו את הנאומים מבעד המשקפיים הוורודות ,שדרכן משתקפות - האנרגיות החיוביות, האופטימיות המעצימה והאמונה בעם ישראל, כמי שכן מסוגל להפוך את הקושי להזדמנות ואת הלימון ללימונדה .
משה מאמין בעם ישראל ומדגיש את סגולתו הייחודית בנאומו בפרשתנו: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַד' אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר ד', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה".(דברים, יד', ב').
למשמעות של- עַם סְגֻלָּה, שתי פנים.
פאן אחד, יצירת מותגיות וייחודיות של עַם סְגֻלָּה בעיני עצמך אך גם בעיני הסביבה החיצונית, ופאן שני, סְגֻלָּה, כמסוגלותו של עם ישראל לעמוד באתגר הנעלה בנאום פרשתנו- "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ" (דברים, יא', לא').
משה בנאומו בפרשתנו, אודות חשיבות העיניים הטובות, מישיר מבטו לעמו וכאומר-כך אני רואה אתכם . אני אופטימי ומאמין בכם. כן, אתם מסוגלים ויכולים לעמוד באתגר - ברית הייעוד – "וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ". אבל, "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ"- לבדה, איננה מספקת. שכן, ירושה המוענקת לכם , יש בה מאפיין של – ברית הגורל ,אפשר חלילה לבזבזה ולאבדה, שכן, לא עמלתם בה. אבל- וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ , הוא אתגר של ייעוד הדורש מעם ישראל – ראייה חיובית שיש בה חוסן אמוני ונפשי, המתעל לפרואקטיביות, ללקיחת אחריות , לאמונה ולהתמדה. כאן בדיוק תיבחן המסוגלות שלכם, בהיותכם-עַם סְגֻלָּה .
משה בנאומו המעצים בפרשתנו , מאיר למרחקים את תפקיד הראייה בהוויית חיינו.
כך פותחת פרשתנו:" רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה", המלמדת אותנו את המשמעות העמוקה של פעולת העיניים והראיה. לא רק במובנה האובייקטיבי הפיזי הביולוגי, אלא בעיקר, במובנה הסובייקטיבי, הפסיכולוגי והחברתי.
משה בנאומו בפרשתנו, מדגים את תפיסת הראייה וחשיבותה, שעושה את כל ההבדל בחיינו ,בפרק העוסק במאכלות הטהורים והטמאים, שם מזדקר לו העוף הטמא והאסור לאכילה, הנקרא - רָאָה: " וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם...וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ "
התלמוד ,במסכת חולין (דף סג' עמ' ב') , מאפיין את עוף הָרָאָה: "למה נקרא שמה רָאָה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". עניין לנו עם עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל. העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו שם, הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה ? רק את השלילה. הוא רואה רק את הרע והשחור. לכן הוא טמא ואסור לאכילה. אפשר לקרוא לכך –תסמונת עוף הָרָאָה.
הבה נעמיק בתסמונת עוף הָרָאָה ואת מה שהוא מייצג, במתודולוגיה האבחונית ( על פי החוקרים היל ווסטברוק 1997 ) של מודל ה- SWOT- ( Strengths-חוזקות , Weaknesses-חולשות, Opportunities – הזדמנויות, Threats- איומים).המתודולוגיה הזאת אפקטיבית מאד בניתוח ואבחון ארגוני של חשיבה ותכנון אסטרטגי של ארגון, אך היא גם מאד רלוונטית ,לניתוח ואבחון כל מערכת אחרת בחיינו, ברמות שונות- קהילה, משפחה וגם האדם באופן פרטני.
דומה שעוף הָרָאָה, משתמש באופן חלקי בלבד, במודל הSWOT,בדרך שבה הוא כביכול מאבחן את ארץ ישראל. הוא מאופיין בתסמונת ראיה צרת עין, בדרך הסתכלותו וראייתו השלילית את הדברים. העוף הנדון רואה ומתמקד רק בחולשות ובאיומים, הוא איננו רואה כלל- חוזקות והזדמנויות. דרך ראיה והסתכלות זו של עוף הָרָאָה, מאפיינת את אותם האנשים סביבנו, שרואים נייר לבן, אבל מתמקדים תמיד, דווקא בנקודה השחורה הקטנה בנייר הלבן. הם רואים רק שחור ומתעלמים מהלבן שהוא רוב רובו של שטח הנייר הלבן. הם מתמקדים רק בחולשות ובאיומים, עיניהם טחו לראות – החוזקות וההזדמנויות. לעומתם, ישנם אנשים אחרים שיתמקדו דווקא- בחוזקות ובהזדמנויות. הם אלו שרואים את הלבן שבנייר ולא מעניקים תשומת לב יתירה לנקודה השחורה. זאת ההבחנה בין אנשים פסימיים לבין אנשים אופטימיים, בין אנשים שרואים תמיד שחור ושלילי, לבין אנשים שרואים לבן וחיובי . האנשים הפסימיים רואים רק שחורות וממלאים את סביבתם באנרגיות שליליות. הם רואים רק את חצי הכוס הריקה, יודעים רק למתוח ביקורת, הם צרי עין ונגועים בקנאה וחוסר פרגון. אנשים אלו רואים בעיניהם רק את הר הקללה שבפרשתנו ובוחרים בו. הם נעדרי תקווה ואמונה ורואים רק חידלון ייאוש ואת חוסר הסיכוי. אנשים כאלה תמיד יגיבו ברפיסות לכל רעיון חדש – "זה לא טוב, לא ילך, אין לרעיון או ליוזמה כל סיכוי, חבל לבזבז עליו זמן, הוא לא מסוגל ".
לעומתם, האנשים האופטימיים החיוביים, בעלי העיניים והטובות, ממלאים את סביבתם באנרגיות חיוביות, שרואים את חצי הכוס המלאה. הם רחוקים מצרות עין או מקנאה ויודעים תמיד לפרגן. אנשים אלו רואים בעיניהם את הר הברכה שבפרשתנו ובוחרים בו, הם אוחזים בתקווה ובסיכוי.
הנה כי כן, נאום חשיבות העיניים הטובות, משתקף באירוע 12 המרגלים, שמשה בנאומו בספר דברים עוסק בו. המרגלים שיצאו לָתוּר (לראות) את הארץ, רואים את אותה תמונת הארץ, את אותה ארץ ישראל, אבל נקודת הראות שלהם היא שונה. 10 מרגלים, רואים בעיניהם רק את החולשות והאיומים בכניסה לארץ ישראל, והמסקנה שלהם היא ייאוש:" אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, ... וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". לעומתם, 2 המרגלים- יהושע בן נון וכלב בן יפונה, רואים בעיניהם את החוזקות וההזדמנויות בכניסה לארץ ישראל, ומסקנתם היא הפוכה:" עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ... הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. .... אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (במדבר,יג',לב'-לג' ויד',ז'-ח').
האם לא מוכרות לנו בחיי היום יום, דוגמאות רבות, ששני אנשים רואים את אותה תמונת מציאות, אבל כל אחד מהם לוקח את נקודת מבטו , פרשנותו ומסקנותיו, לכיוון שונה, כמרחק מזרח למערב.
העיניים והראיה שלנו משפיעים על נקודת הראות שלנו לעבר אנשים ודברים הקורים בחיינו. זאת אותה תסמונת הראיה הבינרית השטחית. אני מאד "מקנא" ( במרכאות כפולות) באותם האנשים שתמונת החיים שלהם מאד ברורה ונחרצת בעיניהם. הם אנשים הרואים רק שחור או לבן, אין אצלם משהו באמצע. הם לא רואים את הצבע האפור. הם אינם רוצים או מעוניינים להתמודד עם מציאות חיים מורכבת ומסובכת, שלא הכול בה- שחור או לבן. עד כמה אנו נוטים לתיוג ולסטריאוטיפיזציה, בסיווגינו ובשיוכנו אנשים, על פי ראייתנו את העטיפה החיצונית שלהם בלבד- על פי צבע העור, הלבוש, סוג הכיפה, מקום מגורים וכו'. איננו מוכנים לראות ולהתבונן לעומק הפנימיות. דרך ראיה כזאת גורמת לצערנו לא אחת, למלחמות תרבות, גזענות , אפליה והדרה. הראיה השטחית והרגעית של העטיפה החיצונית, מובילה למקומות לא טובים ולטעויות חמורות ולא עושה טוב לחיינו.
הגישה ודרך ההסתכלות שלנו ,לדברים שמתרחשים לנגד עינינו, מאד חשובה. היא נגזרת מאמונות, דעות, מבנה אישיות ,אופי וגם מחינוך ותבנית נוף ילדותנו וגידולנו.
נקודת ראייתנו את הדברים, היא בידנו ומסורה אך ורק לבחירתנו, כיצד לנהוג- "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה". הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו , מעניק לנו תובנה חשובה לתיעול נקודת בחירת ראייתנו והסתכלותנו על החיים: " הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי ". ( ישעיהו, נד'). הקב"ה ברא את האדם, אבל לא את הכלי שהאדם יוצר ועושה בו שימוש, לטוב או לרע, כך גם השימוש בלשון. הבחירה החופשית נתונה בידי האדם. אופן הראיה וההסתכלות שלו על החיים והמשמעות שהוא מעניק להם, עשויה להיות מתועלת לאפיקים חיוביים , אך גם עלולה להיות מתועלת לכיוון שלילי ומסוכן. הקב"ה ברא לנו זוג עיניים ונתן לנו את היכולת הפיזית והביולוגית של הראיה. אבל הפסיכולוגיה של הראיה ותיעולה, מסורה אך ורק לאדם. האם תהיה זאת ראיה שנגועה בפסיכולוגיה חיובית, או שמא ראיה של פסיכולוגיה שלילית? האם תהא זאת ראיה של עיניים טובות או שליליות ?
אך כפי שעסקנו בנאומו של משה בפרשת ואתחנן, אודות חשיבות ההתמדה במסע החיים הארוך, כך גם בנאום פרשתנו אודות העיניים החיוביות, יש להתמיד בנתיב הראיה ההתמדתית, כפי שמוטמעת בשירה של נעמי שמר( 1930- 2004): " אתה רואה דקלים? דקלים איני רואה. אתה רואה גמלים? גמלים איני רואה. אולי לפני עיני לרגע צל עובר, איני רואה דבר, איני רואה דבר. סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק ולבך עודו פתוח אל ארבעת הרוחות. וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד. והדרך עוד מושכת ארוכה". הנה הקריאה לראיה התמדתית של עיניים טובות. בראיה כזאת לא נשברים. רואים, מאמינים וממשיכים.
השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם. הכול תלוי באדם, איך הוא יִרְאֶה את העולם וגם איך יֵרָאֶה העולם בעיניו. בפרקי אבות ב', ט', נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה".
מי ייתן ונגייס את עינינו לראות במשקפיים ורודות, את החיוב והטוב, ולא רק את השלילה, במדינתנו, עמנו ,חברתנו, קהילתנו ומשפחתנו. כך נזכה שיקויים בנו: ״ רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה ".
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת 'ראה'-תשפ"ב- יגאל גור אריה
פותחת הפרשה ״ "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". תמצית מילים המכילות סודות חיים.
בערבות מואב מול הכניסה לארץ ישראל משה נושא דברי פרידה וצוואה לעתיד.
סיום שנות הנוודות במדבר וכניסה לארץ-דברים על כוחות האדם, על בחירות חייו, הקשר בין היחיד והקהילה בתוכה הוא חיי, על סוד התיקון וההתחדשות, על הטוב והרע, חיים ומוות.
קריאה ״ראה״ כמעט ציווי, בלשון יחיד להתבונן כל אחד ואחת. *העין היא הרואה אבל הלב הוא הקובע* .חובתנו להשתמש בכוח הראיה, לראות את החיים ולשמוע מה הם מזמינים. זו קריאה לעשייה, לבחירה.
להפנים את מערכת הערכים אשר קבלנו ולהקשיב לקולו של המוסר הפנימי אשר עוצב בידי כל אלה. אולם מעל לכל אלה אנו נדרשים לבחירות ערכיות הקשורות בניהול חיים: מהו אורח החיים שלנו? האם להתנהל בריאותית וכלכלית "בלי חשבון" או מתוך שקיפות, יושר והגינות פנימיים? האם אני רואה רק את עצמי או שאני מתחשב ורגיש גם לצרכיהם ורגשותיהם של הסובבים אותי.
אז מה יש לראות? יש לראות את העבר; או במילים אחרות ללמוד מהניסיון. החלטות אפשר לקבל לאור העבר- לאור מה שראינו שכבר קרה ולא לאור העתיד. העתיד הוא נעלם.
היחיד בתוך הכלל התבונן בעולמך ובחר את הדרך !!
לדעתי *העולם שייך לצעירים אך בעיקר למנוסים*!.
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"
מדוע נותן ה' את הקללה?!
מסתבר *שמערכת השכר והעונש מהווה את הבסיס לבחירה החופשית*.
זכות הבחירה הינה המתנה החשובה ביותר, משום שמציאות הרע נותנת משמעות לטוב.
ובחרת בחיים!!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה
״*אנשים רבים מחמיצים את האושר בחייהם, לא בגלל שלא מצאו אותו, אלא כי אם בגלל שלא עצרו ליהנות ממנו*.״
&
פרשת ראה - מסרים חינוכיים- בועז חדד חבר הנהלת החברה לחקר המקרא -ורכז התנ"ך באורט מעלות.
1.א זהירות מתופעת העדר ,או כפי שאמר הרמב״ם " האמת לא נהפכת לאמיתית יותר מעצם העובדה שכל העולם מסכים איתה ,או לא מסכים איתה .
ב. עיקר האחריות בחינוך מוטלת על התלמיד ועל הבית בא הוא גדל .
ג. על האדם לחפש את האני שלו ,את היהלום שבו ,קרי ,מה הייעוד שלו בעולם הזה . האני שלי זה לא מה שיש לי ,אלא מי אני באמת ומה הייעוד שלי בתרומה לחברה בה אני קיים.
ד. על האדם לשלוט ביצר הרע ,קרי''הקללה'' במעשים הלא טובים ולבחור בברכה קרי במעשים הטובים .
ה. לעיתים כדי להגיע לברכה קרי לטוב אנו צריכים לעבור בדרך קללה קרי, דברים קשים ולא נעימים.
2. עלינו להתייחס לכל יום כיום חדש ,קרי ,לא לשקוע בעבר ולא לחכות לעתיד ,כל יום צריך להיות יום של עשייה לטובת החברה כולה .
3. גם אם אתה חושב שסיכויי ההצלחה שלך הם קטנים ,אל תוותר ,על עצם המאמץ כבר מגיעה לך תמורה .
4. התורה מזכירה לנו שגם אם יש בינינו מחלוקות ,עדיין אנו בנים של השם ואסור להוציא מישהו מחוץ למחנה ,קרי לנדות אדם זה או אחר ,יש תמיד לנסות לקרבו לדרך הישר .
5. בכל דבר בחיים צריך פיקוח ,סדר וגבולות ,כדי שנצליח להגשים את המטרות שלנו בחיים . בנוסף אין להתפתות ללכת אחרי אנשים לא הגונים ,שלעיתים, מציעים לנו ללכת בדרך מושחתת , כדי לקדם את מטרותינו בזמן קצר יותר,כאשר לעיתים קרובות ,הם מנסים לפתות ,כדי לקדם דווקא את מטרותיהם .
6. כאשר אדם נותן הוא מרגיש לא פחות טוב ולעיתים שכיחות אפילו טוב יותר מהאדם המקבל - עדיף להיות בצד הנותן ולא בצד המקבל .
7. כבר כאשר האדם נולד ,הוא קופץ את ידו ,כאילו אומר ,אני רוצה רק לעצמי ,לצבור עוד הון :בתים ורכוש רב ,אבל כאשר הוא הולך לעולמו ,הוא לא לוקח שום רכוש בתכריכים , מה שנשאר לאדם זה רק ,מצוות ומעשים טובים שעשה לטובת החברה כולה .
1 א. בתחילת הפרשה ,פרק י''א פסוק כ''ו כתוב '' ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה''. המשפט מתחיל ב''ראה'' ביחיד ומסיים ''לפניכם'' ברבים . השאלה היא ,מה משה בא ללמדנו ? משה בא ללמדנו במילה ''ראה'' ביחיד ,שלכל אחד מאיתנו ,יש לו את התיקון שלו בעולם הזה , כל אחד צריך להתחבר רק לעצמו ולהתרחק מתופעת העדר קרי ,כולם מעשנים שותים אז גם אני ,שלא אחשב לחריג ,כולם שוברים ומכים אז גם אני , אם כולם מרמים אז גם אני ארמה ואם לא אנהג כמוהם ,אחשב בעיניהם ל ''פרייאר''. עליך להתרחק מאנשים כאלה שעלולים להזיק לך .
1 ב. ''ראה '' ביחיד , ''לפניכם'' לשון רבים ,המסר הוא ,אני נותן לפניכם ,שווה בשווה את ההזדמנות לבחור ,בין הקללה לבין הברכה , כלומר את האפשרות לבחור ,האם להשקיע יותר בלימודים או לא ,אתם מקבלים את אותם ספרים ,אותם מורים ,אבל כל אחד מגיע עם ''הציוד '' שהוא בא איתו מהבית הרקע המשפחתי הוא חשוב לא פחות מהרמה של המורה בבית ספר זה ,או אחר . ההזדמנות שווה ,אבל ההצלחה תלויה רק בך '' כי מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך'' משנה עדויות ה,ז ואני אוסיף ואצטט את הנאמר בתלמוד הבבלי במסכת נדרים דף פ''א עמוד א '' הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה'' .
1.ג. "הנה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה'' ,מסר נוסף הוא ,שברכה זה המשמעות האמיתית של כל אחד ,המיוחדות של כל אדם ,מה אני נתתי לעולם שצריך אותי ,למצוא את היהלום היחידי שיש בי ושאין לאף אדם אחר בעולם ,כמו טביעות האצבע השונות שיש לכל אחד מאיתנו בכל היקום כולו . אנו המורים צריכים קודם לגלות את ''היהלום'' שבנו ,כדי שנהיה פנויים ומוכנים לגלות את היהלום שיש בכל אחד מתלמידנו ,גם אם יש בוץ מסביב ליהלום ,יש לנקותו ולהבריקו ,בכל אדם יש טוב ,פשוט צריך לחפש היטב , להתאמץ ולא לבחור בקללה ,כלומר ,להכנס לעצלות ,או ליאוש ולומר אין מה לעשות עם התלמיד '' הוא מקרה אבוד'' ,זוהי חשיבה שגוייה ומסוכנת .
דרך אחרת לפרש את המילה ''קללה'', היא לא להתנשא ולהרגיש ''אני ואפסי עוד'' ,קרי חוסר התחשבות באחרים וניצולם ,עוד רווחים מהירים ,כאן ועכשיו ברמייה ,זוהי חשיבה קיצרת טווח שגוייה ,החשיבה ללכת בדרך הישרה היא החשיבה הנכונה והמשתלמת לטווח ארוך .
אפשרות אחרת לפרש את המילה ''קללה'' היא ,בחירת האדם להיות יחודי בזה שנוח לו להיות ''הקדוש המעונה'', כך הוא מרגיש מיוחד ולא מעוניין בשום עזרה כולשהי,חשיבה זו אין עימה ברכה ,אלא רק קללה.
1.ד ''הנה נתתי לפניכם קללה וברכה '' , מסר נוסף ,על האדם לשלוט על ''הקללה '' ,קרי על יצר הרע שלו ,שהרי כבר נאמר בבראשית פרק ח פסוק כ''א ש ''יצר לב האדם רע מנעוריו'' ,על האדם להתגבר על יצר הרע ולעשות טוב לחברה שבה הוא נמצא .
1.ה. הרי כתוב בתחילת הפרשה הריני נותן לפניכם ברכה וקללה ולא נאמר ברכה או קללה ,לכן ניתן להבין מכך שלעיתים כדי להגיע אל האמת ,קרי לברכה, אתה צריך לעבור דרך של ייסורים ,לעבוד מאוד קשה עם עצמך ועם החברה הסובבת אותך , שמנסה בכל כוחה להדיח אותך מדרך האמת , החסד,הצדק והמשפט ולכך מכינה אותך התורה , כמו שאמר דוד המלך בספר תהילים פרק צ''ד פסוק י''ב '' אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו''.
2. בתחילת פרשת ראה כתוב ''ראה נותן אני לפניכם היום . '' מדוע חשוב היה להוסיף את המילה ''היום'' ? מהו המסר החינוכי ? התשובה לכך היא ,לדעתי , שאין להסתמך רק על מה שעשינו כבר בעבר לטובת החברה או על מה שנעשה בעתיד, העשייה צריכה להיות יום יומית ,הבחירה לבחור בברכה ולא בקללה , העזרה לזולת באהבה גדולה ,ללא תמורה ללא אנוכיות שלעיתים לא מעטות משתלטת על החברה ,קרי חוסר התחשבות חוסר סבלנות וזלזול בזולת .
3. מסר נוסף , גם אם אתה חושב שסיכויי ההצלחה שלך קלושים , המשך ללכת בדרכך ,מכוון שכבר בעבור הניסיון מגיעה לך תמורה . בפרק י''ג פסוקים ז- י''א כתוב ''כי יסיתך אחיך בן אמך ..נלכה ונעבדה אלוהים אחרים ...כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה ...וסקלתו באבנים ומת '' יש לזכור שמדובר באדם שרק ניסה להדיח ללכת אחרי אלוהים אחרים , לא כתוב שהוא כן הצליח ורק בשל הניסיון הוא מקבל עונש חמור כל כך .
לכן המסקנה היא ,שכאשר ננסה לחנך את תלמידינו ,ילדינו והפקודים שלנו ללכת בדרך הישר ,גם אם לא הצלחנו בכך ,הרי על עצם הניסיון מגיעה לנו תמורה . הדרך לא פחות חשובה מההצלחה'. בספר שמות פרק כ''ה פסוק ה' כתוב שהשם עושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצוותיו .
4. מסר נוסף ,גם אם יש בינינו מחלוקות ,אסור להוציא אדם מחוץ לקבוצה , קרי אסור לנדות אותו מהקבוצה, שהרי כולנו בניו של אלוהים . בפרק י''ג פסוקים י''ג- -י''ט מדובר על עיר נידחת ,אנשים שהסיתו את אנשי העיר לעבוד אלוהים אחרים ,במקרה זה, עליך להכות את העיר לפי חרב ולהחרים אותה ואת כל אשר בה ,אבל מיד לאחר מכן בפרק י''ד פסוק א מדגיש הכתוב '' בנים אתם ליהוה אלוהיכם לא תדגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת'' . לכאורה ישנה סתירה בין הדברים שנאמרו בתחילת פרק י''ב ,ניתן ,לדעתי ,ליישב את הסתירה בכך שנאמר ,שאף פעם לא היה מקרה של עיר נידחת שנאלצו להתנהג איתה בצורה שכזו ושנית מדובר רק באיום בלבד שמטרתו להרתיע ולמנוע מקרה מסוג זה . לכן פרק י''ב מחדד את הרעיון שכולנו בניו של השם ואסור לנו לבודד אדם זה או אחר ולהרחיקו מהחברה לצמיתות ,קרי ''לא תתגודדו'' ,אל תקימו אגודות אגודות נפרדות עם מחסומים ,איש לרעהו .
בהמשך כתוב ''לא תשימו קרחה בין עיניכם'' ,כלומר במקרה שאדם הלך בדרך לא ראוייה לא למצוא את הפתרון בדרך של אבל ,כאילו האדם כבר מת , יש תמיד לנסות להאמין בילד ,בתלמיד ולא להתייאש ולהאמין בקבוצה שאותה אנו מובילים ,בכל תחום ,גם בתחום הלימודי וגם בתחום הספורט.
5. בחיים צריך פיקוח ,סדר וגבולות ,כדי להצליח ולהגיע למטרה הנכספת . בספר שמות נאמר שאפשר לעבוד את השם בכל מקום ,אולם ספר דברים רואה תופעה זו כאנרכיה ולכן כתוב בפרק י''ב פסוק ח שמשה אומר לעם לפני כניסתם לארץ ''לא תעשון ככל אשר אנו עושים היום איש כל הישר בעיניו '' הוא מתייחס לחשיבות הרעיון של ריכוז הפולחן ,שהוא חשוב ביותר ,לסדר וגבולות ,כדי להשגיח שאין חריגות בתהליך, בדרך , כדי להגיע להצלחה מקסימלית .
הכתוב מתייחס גם לכך ,שאנשים ינסו לפתות אותנו בדרך ,לעשות דברים לא מוסריים ,לעיתים הם יהיו בעלי לשון חלקלקה ומשכנעת ביותר ,כריזמטיים, כמו נביאי השקר ,כדוגמת חנניה בן עזור בספר ירמיה,אותם אנשים שידעו לפרוט על המיתרים הנכונים לטובת ריווחיותם ומכך אנו צריכים להזהר ולהמשיך לדבוק באני מאמין שלי וללכת בדרך הנכונה והצודקת .
6. כאשר אדם נותן הוא מרגיש ברוב המקרים טוב יותר מאדם שמקבל . בפרק ט''ו פסוק י כתוב ,לגבי החלשים בחברה '' נתון תתן לו'' מדוע הפועל נתן מופיע פעמים ? לכך יש מספר פירושים : הסבר ראשון ,כמו שנתן לך בורא עולם ,תן גם לנזקקים בחברה ,שהרי אתה בעצם רק צינור שבחר בו בורא עולם כדי לעזור לנזקקים בחברה ,כמו שכתוב בפרשה הקודמת ,פרק ח פסוק י''ח '' כי זכרת כי השם אלוהיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל ''.
הסבר שני ישנה הדגשה לתת לנזקק מכל הלב ולא רק לצאת לידי חובה ,כדי לקבל תמורה עבור העזרה ,על כך אמר הרמב״ם ''הנתינה היא הפעולה המקובלת והמבורכת ביותר כשהתורם נותר בעילום שם''.
7. כבר כאשר האדם נולד ,הוא קופץ את ידו באופן אוטומטי כאילו רוצה לשמור הכל רק לעצמו ,יותר רכוש ,בתים כסף אומר' לעצמו אני רוצה להיות יותר עשיר ,אבל כאשר אדם הולך לעולמו ,ידו תהיה תמיד פתוחה ,כאילו אומר לא לקחתי איתי שום רכוש לאחר מותי ,מה שנשאר לאדם זה,רק שמו הטוב ,תרומתו לחברה מצוות ומעשים טובים ,שעל כך ידברו דורות רבים ובשל כל יזוכו גם בניו וגם צאצאיו אחריו ,כמו שאמר שלמה המלך בספר קהלת פרק ז פסוק א '' טוב שם משמן טוב '' .
רעיון חשוב נוסף הוא ,כאשר אתה פותח את ידך ,האצבעות אינן שוות , ללמדך לא לתרום לכולם את אותו סכום ,אלא לפי צרכיו של כל אדם ,לפי מצבו הנפשי והכלכלי . בספר תהילים פרק קי''ב פסוק ג כתוב'' הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד '' ניתן לפרש את הפסוק כביקורת כלפי האדם שממשיך להרבות הון בביתו ,קרי לצבור עוד ועוד רכוש ,אבל הסכום שהאדם תורם,הוא קבוע ולא תמיד עונה על צרכיו של האדם ולכן יש לתת מחשבה כמה ,מה ,איך ומתי תורמים בצורה היעילה ביותר.
מי ייתן שרק נזכה לתת בהתנדבות מלאה ,כמו שעושות החברות ההתנדבותיות בארץ , כמו החברה לחקר המקרא בארץ על שם דוד בן גוריון,שפועלת רבות בתחומה ,למען קידום המורשת היהודית ,שהיא סלע קיומנו בארצנו האהובה .
שבת שלום ומבורכת ממני באהבה חדד בועז
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 194
יציאה ממצרים - חיים קופל.
1) התורה מרבה להזכיר את יום צאתנו מארץ מצרים. התורה גם מחייבת אותנו לזכור יום זה. בפרשתנו:" שבעת ימים תאכל עליו מצות...למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים" (ט"ז-ג). עתה נסביר, מה החשיבות בזיכרון יום זה, שהתורה כה מרבה לדבר עליו.
2) מסתבר שיציאת מצרים איננה רק סיפור היסטורי, אלא אירוע מכונן המוביל את האדם כל חייו.
בתחילת פרשת מסעי נותנת התורה כותרת "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" (ל"ג-א) ומיד מתחיל פירוט של כל ארבעים ושנים המסעות, תחת אותה כותרת. יש להבין הרי יציאת מצרים הייתה כבר אחרי המסע הראשון:" ויסעו מרעמסס..ויחנו בסכת" (ל"ג..ג-ה) שזה כבר במדבר, מחוץ לארץ מצרים ולמה מוגדרים כל המסעות "כיציאת מצרים"?
3) נראה ש"מצרים" במובן הרחב הוא לא רק מקום גאוגרפי אלא מצב של "הגבלה ועצירה". מצרים מלשון "מיצר". שזה בניגוד לארץ ישראל שמוגדרת "כארץ טובה ורחבה". השאיפה הנדרשת מכל אחד מאתנו היא להגיע ליעד של "ארץ ישראל". לא רק במובן הגיאוגרפי, אלא במובן הרחב יותר: לצאת מכל מיני מיצרים והגבלות בהן אנו "תקועים" ולהשתחרר למרחבים גדולים יותר.
4) כמובן שמיצר ומרחב זה מונח יחסי ושונה אצל כל אחד ואחד. "המרחב" אצל פלוני יכול להיות "מיצר" אצל אלמוני. גם אצל האדם עצמו "המרחב" אליו הגיע אתמול יחשב כבר "מיצר" ביחס לשאיפותיו ותוכניותיו לעתיד. ועל האדם לשאוף ולהתקדם לעוד ועוד "תחנות" בחיים "ומרחב" גדול יותר. האדם יכול להשתפר בנושא מצוות שבין אדם לחברו, או בין אדם למקום, או תרומתו לחברה. עליו לזכור שביחס ליעד הבא אותו הציב, הוא מצוי עדיין "במצרים".
5) מצד שני יכול האדם לחשוב מה ערך יש לשיפור התמידי שלי ביחס "ליציאת מצרים" הגדולה של כלל ישראל? עליו לדעת שכל פסיעה וכל התקדמות שלו, ולו הקטנה ביותר היא חלק ממסע יציאת מצרים ומקדמת אותנו אל היעד של "המרחב הגדול" בגאולה השלמה. יתכן שדווקא "הפעולה הקטנה" שלו היא זאת שתכריע את הכף ותביא את הגאולה.
6) זהו המסר שרצתה התורה לרמוז לנו בכך שכללה את כל ארבעים ושנים המסעות תחת כותרת אחת " מסעי בני ישראל מארץ מצרים". כי אומנם יצאנו ממצרים, אבל עלינו להוציא את "המצריות" מאתנו.
7) תשובות מפרשת עקב.
א) מה מקור הביטויים "שקושרים" את הכסף לרגל כגון: פשיטת רגל, או, הכסף לא הולך ברגל.?
תשובה: בפרשת עקב כשמשה רבנו מספר על מעשה קרח הוא אומר:" ואשר עשה לדתן ולאבירם ..אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם" (י"א-ו). ואומר רש"י על אתר: "היקום אשר ברגליהם" :זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. (גמרא פסחים דף קי"ט.).
ב) מה בפרשה עלול להתפוצץ? תשובה:" וְלֹא תַּעֲבוֹד את א-להיהם כי מוקש הוא לך" (ז-ט"ז).
8) שאלות מפרשת ראה
א) לאיזה בעל חי יש "רבה" כביכול?
ב) בפרשתנו יש הרבה "כפל לשון" כגון: "הֲרֹג תַּהַרְגֶנּוּ" (י"ג-י) . "הכה תכה" (י"ג-ט"ז). "אבד תאבדון" (י"ב-ב).
"פָּתֹחַ תִּפְתַּח" (ט"ו-ח). "נתון תתן" (ט"ו-י). "ברך יברכך" (ט"ו-ד). מדוע?
שאלה זו שאל הרב: י.י. פ. שנפטר בחדש אלול ושימש ברבנות בת"א עשרות שנים.
מה שם הרב? מה שם הספר שחיבר? מה שם חתנו ששימש אף הוא הרבה שנים ברבנות בת"א? ומה הייתה תשובתו לשאלה? ניתן גם לענות תשובות אחרות.
שבת שלום
מחיים ק- מעדנים 194 פרשת ראה תשפ"ב
תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
