לכל המאזינים והעוקבים של החברה לחקר המקרא:
כולנו פעילים בהתנדבות (ההוצאות מיועדות לפעילות מקצועית).
על מנת שנוכל להמשיך ולשגשג ולהציג לכל עם ישראל, כי העשייה שלנו בתחום התנ"ך חשובה לכולם !!!
הנכם מוזמנים לחתום על הוראת קבע החל מ-5 ש"ח לחודש,
וכל סכום יתקבל בברכה עם קבלה ואישור החזר מס לסעיף 46.
להוראת קבע : www.hamikra.org
תזכורת: סדרת ההרצאות תתחדש לאחר חגי תשרי תשפ"ג.
הנהלת החברה לחקר המקרא מגבשת בימים אלו את הנושאים שבהם נעסוק בשנת תשפ"ג ונעדכן אתכם.:
....................................................................................................................
הרב עמיהוד סלומון - דקה מפרשת שופטים - רוע זה דבר מסוכן
&
פרשת "שופטים"–"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ"- נאום הַמְשִׁילוּת וקדושת החיים
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
אנו ממשיכים גם בפרשתנו ללוות את משה רבנו בנאומו , המשתרע לאורך פרשות ספר דברים.נאומו של משה כפי שאנו נוכחים ונפעמים מעוצמתו, עוסק בעבר, בהווה ובעתיד. הנאום מכוון לדור ב'- על מנת להבטיח את איכות כניסתו לארץ וקימום עתידו בה. אך הנאום מכוון רחוק גם לדורות הבאים ולימינו אנו. נאומו של משה בפרשתנו מניח את תשתיות היסוד, לאושיות עיקרון הַמְשִׁילוּת - לשמירת הפרדת הרשויות, לסדרי השלטון והמשפט של ניהול המדינה ,לדמות הראשים והמנהיגים, לאחריותם ומוסריותם של רשויות הממשל. כך פותחת פרשתנו –"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" ( דברים, טז',יח'-כ').
נאומו של משה בפרשתנו גם מניח את תשתיות היסוד, להתנהלות המנהיגות השלטונית אל מול הערך הנעלה- קדושת החיים. כך מסיימת פרשתנו –"כִּי יִמָּצֵא חָלָל ...נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ...וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה ".( דברים, כא',א'-ט').
נאום הַמְשִׁילוּת
הנה לפנינו הַמְשִׁילוּת, בדמותם של מוסדות המדינה המתהווה ונושאי תפקידיה –שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים . מצופה מהם לנהוג במשילות ראויה המושתתת על ערכי המוסר והצדק. האם משילותם רק באזור ספציפי?- לא, נוכחותם הפעילה בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ וגם בכל שְׁבָטֶיך. מהי ייחודיות השער?-בהיותו משמש כחיץ ומגן כנגד הבאים וכנגד היוצאים. כך הוא משמש כמגן לשמירת האיזונים והבלמים בהפרדת הרשויות השלטוניות.
הנה רש"י ( 1040-1105 )מאפיין את תשתית הַמְשִׁילוּת בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – " מלמד שמושיבין דיינין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר. מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק"
"וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם... וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ...לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". (דברים יז', ט'-יא' )
ממשיך רש"י בפרשנותו – "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן שאמר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל". כך גם בהמשך נאומו של משה בפרשתנו- "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ד', לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם". (דברים, יט,' יז'). מדגיש רש"י – "אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם"- "יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד". משה מציב בנאומו תמרור אזהרה למניעת אנרכיה משילותית, כאומר:" אין לכם ארץ אחרת...אין לכם מדינה אחרת....אין לכם מוסדות משפט אחרים.....אין לכם שופטים אחרים....אין לכם משטרה אחרת....אין לכם שוטרים אחרים.....לטוב ולרע...ימין ושמאל כאחד....כל בחירה אחרת, היא מתכון לכאוס ,אנומליה ואנרכיה.....היזהרו מהכללות ומשיפוטיות......לתקן-כן, להרוס- לא ".
כך משה ממשיך בנאום הַמְשִׁילוּת בפרשתנו , בשרטוט דמותו של שלטון המלך: " שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ...רַק, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת... לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים, יז', יד'-כ' ).
ראוי לשים לב למילת מפתח בפרשת המלך- כְשִׁבְתּוֹ. מדוע משה לא משתמש בנאומו במילה-בְשִׁבְתּוֹ ? גם כאן מלמדנו משה לקח חשוב בהלכות מנהיגות. האות כ היא זאת שעושה את כל ההבדל. אומר משה למוסד המלוכה: " נהג בערכים ובמידות של צדק ,יושר ומוסר. אך גם בצניעות וביראה אל מול אלוקיך , מוסדות המדינה וסמליה ואל מול העם. ראה כל יום את שלטונך -כְשִׁבְתּוֹ ולא בְשִׁבְתּוֹ. העמד עצמך יום יום לבחירה ".
נאום קדושת החיים
פרשתנו חותמת בסוגיית "עגלה הערופה", המעמידה במרכזה , את ערך- קדושת החיים.
" כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה, בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה, אֶל נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל. וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, ד', וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ: כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' " (דברים, כא', א'-ט' ).
חז"ל במשנה בתלמוד הירושלמי, במסכת סוטה פרק ט', ובתלמוד הבבלי במסכת סוטה, דף מד' עמ' ב' ,דנים בסוגיית "עגלה ערופה" ותמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?! ".
אלא הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו, היא אותה האחריות המצופה מזקני וראשי אותה העיר שבה נמצא החלל. חכמי בבל בתלמוד הבבלי, מתמקדים בנרצח, בכך שראשי העיר לא דאגו ללוות אותו ולא נתנו לו את המענה והסיוע הכלכלי בעיר ולכן נאלץ ללכת מחוץ לעיר ונרצח ואילו חכמי ארץ ישראל בתלמוד הירושלמי מתמקדים ברוצח , ומסבירים זאת בכך, ששמא הרוצח היה נתון במצוקה כלכלית ונפשית ונאלץ לרצוח. לדעתם, הרוצח לא זכה בטיפול וסיוע, שהיה אולי מונע ממנו לבצע את הרצח.
האם ראשי אותה עיר , אשמים במה שקרה בעירם ?
גם אם נמצא שראשי ופרנסי העיר, אינם נושאים באשמה, הרי הם כן נושאים באחריות. במילים אחרות, אפשר לומר שיתכן שהם לא אשמים במובן הפלילי ולא בטוח שיוגש נגדם כתב אישום, אבל הם כן נושאים באחריות מוסרית ציבורית שמצופה מהם כמנהיגים, ויתכן ועליהם להתפטר מתפקידם. כיון שאירוע כה חריג התרחש במשמרת שלהם .
מאמר מרתק של ינאי ד' לוין ( מקור ראשון, ג' אלול תשע"א) המצטט מתוך מאמרה של הסופרת שולמית הראבן : " אשמה ואחריות", שופך אור על נאום קדושת החיים, ומציג בהקשר לכך את מחקריו של הפסיכולוג השוויצרי הצרפתי ז'אן פיאז'ה (1896 - 1980). פיאז'ה שעסק בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובפסיכולוגיה קוגניטיבית, פיתח את שיטת הניסוי בפסיכולוגיה, הנשענת על הצגת חידות לאנשים ובמיוחד לילדים וניתוח הסיבות לשגיאות בתשובותיהם.
בהקשר לסוגיית האשמה והאחריות, הציג פיאז'ה 2 סיפורים, לילדים בגילאים שונים.
הסיפור הראשון, מספר על ילד שנשאר לבדו בבית וחשק בריבה. הילד מטפס במטבח למדף הגבוה שם מונחת צנצנת הריבה ותוך כדי כך נשמטת הצנצנת מידיו ונשברת .
הסיפור השני ,מספר על ילד שהתבקש על ידי אימו להעביר ערימה של 20 צלחות מחדר לחדר. בדרכו נתקל במכשול, הוא נפל וכל 20 הצלחות נשברו.
פיאז'ה שאל את הילדים בגילאים השונים, מי יותר אשם ומי נושא יותר באחריות, בסיפור הראשון או בסיפור השני ? . פיאז'ה מצא במחקריו בסוגיה הנדונה של אשמה ואחריות, שהילדים הקטנים יותר, נטו למצוא האשם בילד שבסיפור הראשון, ואילו הילדים הגדולים יותר ,ידעו כבר להבחין בין אשמה לבין אחריות ונטו להטיל האחריות דווקא על האימא בסיפור השני ולא על הילד.
כלומר, בסולם ההתפתחות הגילאית, של המוסריות והאחריות, נראה שהמושג : " מבוגר אחראי" איננו סתם סיסמה, אלא יש לו משמעות מלמדת ומורת דרך.
אם באחריות עסקינן לקיום ערך קדושת החיים, גם אם איננו נושאים באשמה ישירה לאירוע ולא נועמד לדין, הרי נשאל את השאלה, מה צריך לעשות כדי למנוע את אירוע החלל הבא ?
נראה אפוא שהתשובה לכך מחברת אותנו למודל שלוש המְנִיעות , בהקשר לאירוע עגלה ערופה, שהוא בסמיכות לנושא ערי המקלט בפרשתנו, שבהן קולטים רוצח בשגגה, כדי להגן עליו מפני גואל הדם : "שָׁלוֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ: בְּתוֹךְ אַרְצְךָ ... וְהָיָה, לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רֹצֵחַ...פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ ... וְלֹא יִשָּׁפֵךְ, דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב אַרְצְךָ" ( דברים, יט',ב'-ו').
בַּמְּנִיעָה הראשונית- יש להשקיע לכתחילה במודעות ומשאבים של ראשי ופרנסי המדינה והעיר, בעיקר בתשתיות החינוך והרווחה, על מנת למנוע מצב, שאדם יגיע לחרפת רעב ויאלץ לשדוד ולרצוח, ולחילופין, לדאוג לתשתית הגנה וליווי לאדם זר ואורח שנקלע לעיר. תשתיות המניעה הראשונית צריכות גם למנוע הריגה בשוגג כשהיד קלה על ההדק.
בַּמְּנִיעָה השניונית – כאשר האדם הרג בשוגג וברשלנות וידו קלה על ההדק, מוטלת האחריות על ראשי ופרנסי המדינה והעיר, לדאוג לו למקום מקלט והגנה, כדוגמת עיר המקלט, על מנת שלא יפגעו בו ויגרמו לשפיכות דמים, מסוגם של גואלי הדם.
בַּמְּנִיעָה השלישונית – כאשר אדם נרצח, יש כמובן למצות החקירה, לחקור אם יש עילה להגשת כתב אישום ,הבאה למשפט ואכיפת החוק בישיבה בכלא מאחורי סורג ובריח אם נמצאת אשמה. אך אין להימנע מקיום תחקיר יסודי ולהתמקד באחריות של המנהיגים וראשי השלטון, לאירוע הטרגי, גם אם נמצא שאין עילה להגיש כתב אישום נגדם. אין להסתפק רק בהצהרה של המנהיגים במסיבת עיתונאים או בערוצי תקשורת של הרשתות החברתיות: " ידינו לא שפכו את הדם ".כלומר, לא מוגש כתב אישום נגדנו ואיננו אשמים. הם אולי לא נושאים באשמה, אבל הם כן נושאים באחריות ציבורית מוסרית, לאירוע החריג שקרה.
אנו מכירים בחיי היום יום את סדרי העדיפויות בהקצאת תקציבים למניעה. לצערנו, התקציבים למניעה ראשונית, הם מזעריים. דוגמאות לכך לא חסרות. אסונות רבים ניתן היה למנוע אם המנהיגים והראשים, היו מנהלים תכניות מראש של ניהול סיכונים ומקצים משאבים למניעה ראשונית. מקרה "העגלה הערופה" הוא מסר לראשי השלטון המרכזי והמקומי, שלא העכבר גנב, אלא החור גנב. הבעיה היא באדישות, בהקטנת ראש, בחפיפיות, בביטויים כמו : " סְמוֹךְ...יהיה בסדר....אל תדאג.....לא ידעתי...לא שמעתי....עזוב אותי עם הבירוקרטיה ... הכללים ...הנהלים ...הפרטים הקטנים...". אך האחריות גם מוטלת על החברה האזרחית והציבור הרחב ,לגלות אחריות ומעורבות, בהתראה וצלצול בפעמונים, לכל סימן חריג שנראה. אסור לציבור לגלות אדישות ולעבור לסדר היום, להקטין ראש ולומר, זה לא שייך לי. מצופה מכל אחד להגדיל ראש ולגלות מעורבות אקטיבית.
הערך של - קדושת החיים, שייך לכולם ומחייב את כולם.
כך ההפטרה של פרשתנו, בישעיהו פרק נ"א, נדרשת אף היא לנאום המשילות וקדושת החיים של משה: " הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ד', אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית מָצִית. אֵין מְנַהֵל לָהּ". הנה קריאת השכמה למנהיגים: "מנהיגים התעוררו! עליכם לנהל באחריות , את שמירתם וביצורם של-המשילות וקדושת החיים, שהופקדו בידיכם ". אך נביא הנחמה גם מותיר אותנו בסיום ההפטרה , בקורטוב של אופטימיות ותקווה, בבשורת המשילות וקדושת החיים: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה".
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.orghttps://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת שופטים תשפ"ב - מייקל איזנברג מקיע הון סיכון אלפא
פרשת שופטים - שלטון מרכזי ומעורבות אזרחית
בפרשת השבוע פרשת שופטים התורה מתווה מודל מלוכני ייחודי:
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד…
התלמוד הבבלי עמד על ההשוואה המתבקשת בין פרשייה זו לבין המתואר בספר מלכים על תקופת שלמה המלך, וציין שבניגוד לאמור בפסוקים, שלמה הרבה נשים והרבה סוסים.
בספרי 'שבט שואג' במאמר 'צו ראשון' ניתחתי בהרחבה את המודל הכלכלי-שלטוני של שלמה המלך. מעשרת הפרקים הראשונים של ספר מלכים עולה שלנוכח חוכמתו האישית של שלמה השילטון התנהל בצורה ריכוזית. יתכן שהדבר נדרש על מנת להקים את בית המקדש ולהפוך את ישראל, חוכמתה וערכיה לאימפריה החולשת על כל האזור. אבל, נראה שבתנופת העשייה וההצלחה לא שולבו האזרחים. כך לדוגמה עם סיום חנוכת המשכן נאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב" (מלכים ח, סו) וגם בהמשך שלמה המלך הקריב בשלושת הרגלים: "וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה'... " (מלכים א, ט, כה) במקום האמור בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לד, כג). העם אומנם נהנה מהפריחה הכלכלית: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" אבל הפסוק בעצם מגלה שכל אחד חי את חייו לעצמו ולא השתתף בעשייה.
במצב זה, הכלכלה חזקה אבל שברירית כי הכל תלוי באיש אחד. בנוסף, תלות בשלטון המרכזי והצלחותיו מגבילה את החרות. ואכן, מיד לאחר מות שלמה, בנו רחבעם שלא למד במשך חייו בארמון כיצד משתפים פעולה עם הנתינים, מוצא את עצמו מול תנועה אזרחית שדורשת ממנו הקלה במיסים. בראייה מקרו-כלכלית, הקלה במיסים פירושה הפחתת היקף פעילותו של השלטון ומעורבות גדולה יותר של האזרחים. הם לא כופרים בצורך לקיים שלטון מרכזי, אבל מבקשים להגדיל את החירות האישית שלהם: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ". כשרחבעם מניף מולם אגרוף ברזל ומציג מתווה משעבד: "אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם" העם מפנה את הגב לשילטונו: "וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" וקשה שלא להתרשם ממוטיב ההליכה 'איש לאוהלו' שחוזר כבומרנג. (להרחבה על המודל המלוכני-שיתופי של אחיה השילוני, מודל שהיה אמור להחליף את המודל הריכוזי של שלמה, ועל התנהלותו של ירבעם שיישם את המודל השילוני בצורה חלקית, ראו באפילוג העורך בספרי 'שבט שואג').
השבוע השתתפתי באירוע בבאזל לכבוד 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון. הציונות התחילה כתנועה אזרחית והגיעה להישגים אדירים. יהודים מארצות שונות, מתרבויות שונות ומרקעים דתיים, השכלתיים וכלכליים שונים הצליחו לשתף פעולה באופן מדהים וליצור יש מאין - מדינה עצמאית שיש לה טריטוריה, מוסדות שלטוניים מוסדרים, צבא וכלכלה. ההישגים הללו יקרים מפז ודורות רבים בקושי העזו לחלום עליהם. עם זאת, אין לוותר על הרוח האזרחית, בה הרצל ועמיתיו התחילו בבאזל. כשם שהמודל הריכוזי של שלמה הביא את ישראל להישגים ואחר כך היה צורך להחליפו, גם כיום יש צורך בחזון חדש. לאחר שהתנועה הציונית בנתה לקראת קום המדינה את המוסדות הלאומיים שלנו, ואנשי מפא״י הריכוזיים הקימו מדינה ושלטון בארץ ישראל ב 1948, ייצבו את המדינה ושיפרו את חוסנה בעשורים הראשונים, כיום יש להקטין את מעורבותה של המדינה בכלכלה ובתחומי העשייה ולדחוף יזמים ותונעות אזרחיות לקחת עוד ועוד אחריות. אם חלקה של המדינה בתל"ג הוא 30%-40% זה אומר שאנחנו סומכים על הסקטור הציבורי שיתן מענה לכל הצרכים ויפתור חלק גדול מהבעיות. וגם משלמים הרבה מיסים ישירים ועקיפים. תנועה אזרחית שתפעל לעמידה ביעד של הורדת שיעור תקציב המדינה בתל"ג ובהתאם הורדת שיעורי המס (במקום להגדיל את התקציב בהתאם לצפי להכנסות ממיסים) תזניק את פעילות הסקטור הפרטי ותגביר את חירותינו.
"אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה", מבטא את הצלחת ייסוד הממלכה הישראלית אבל במחיר של סולידריות חברתית נמוכה תוך הסתמכות על חוכמתו ופעילותו של השלטון המרכזי. פסוק דומה אבל שונה בספר זכריה מבטא את החזון הדרוש לנו כיום: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְב-ָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה". בספר זכריה החזון הוא על אנשים פרטיים שכל אחד ייזום ויחלוק את ההצלחה שלו עם רעהו וידאג להעצימו.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת "שופטים" תשפ"ב- יגאל גור אריה
'' שנת הלימודים לא מתחילה עכשיו. היא מסתיימת. שנת הלימודים האמיתית מאחורינו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד הכי גדול ומשפיע ומשמעותי, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או במלון, ואיך כל העולם הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל. ברור, החופש ארוך מדיי ולכן מפלס העצבים שלנו שהם נחשפו אליו גדול מדיי. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה לכם!) צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של אבא ואימא עם ילדיהם. בכל הכתבות שעושים עכשיו על "המורים הכי טובים", אין ספק שהמורים הכי משפיעים עלינו הם ההורים. הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואים יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם רבים ולא מסכימים ואומרים דברים חריפים, הורים וילדים לא יכולים לבטל את מה שמחבר ביניהם.
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"
ואילו בנבואת הגאולה כתוב "השיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה".
לאן נעלמו השוטרים ?תפקידו של *השופט לפסוק דין ושל השוטר- לאכוף.*
ב״צדק״ לפנינו דרישה למקצוענות והגינות !
אנו בדור מיוחד ״עקבתא דמשיחא״ נאמר על הדור. ״פני הדור כפני הכלב״ מה זה כפני הכלב? כתב המגיד על הכלב שבא בתלונה לאריה ואמר לו: שנינו חיות טמאות, אז למה אותך כל כך מחבבים? את הציור שלך שמים על ארון הקודש- כבוד גדול לעומת זאת מי שרוצה לבזות את האחר קורא לו ״כלב״. האריה השיב לו: כל העניין שאני לא עושה אפליה, אצלי אין משוא פנים. אם אני רואה בן אדם, ואני רעב, אני טורף אותו. אתה על כולם נובח ומתנפל, אבל אם מישהו יזרוק לך עצם, מיד תקשקש בזנב...
זה פני הדור כפני הכלב. שופטים השופטים את כולם באותה אכזריות אבל קצת שוחד משנה אצלם את כל התמונה...
״כי השוחד עיור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״....בתקופה מטורפת זו כל שני וחמישי נתפס אדם אחר בשוחד זה קצת מדאיג מה אנו לא עושים נכון .
גיבור ה"משפט" של קפקא יוסף ק. מוצא עצמו יום אחד עצור בתנאים מוזרים, ולאחר מכן נשפט ומוצא להורג מבלי שידע על מה מאשימים אותו .
לדעתי, גם אנו נתונים היום במידה רבה בעולם אבסורדי, בו עלינו לקרוא את קפקא במהופך- בעיותינו שפושעים מתהלכים בגאון ברחובות עם מכוניות משוריינות, עברייני תנועה לא נאכפים- ה״*צדק*״ לא נראה, לא נאכף ולא מורגש מי יתן ......
אנו מוקפים בעורכי דין המרחיבים את הסדקים שבכותלי הצדק.
בהכרזה על זכויות האדם ב- 1948 : "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. היות שהם ניחנו בתבונה ובמצפון, צריכים הם לנהוג איש ברעיהו ברוח של אחווה ".
לו יהיי....
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה וקרה!!
יגאל גור אריה
&
יום רביעי לפרשת שופטים תשפ"ב -מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 195
בעיני א-להים ואדם - חיים קופל.
1) בפרשתנו, מצווים השוטרים לדבר עם העם בטרם יציאתם למלחמה: " מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וְיָשֹׁב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וְיָשֹׁב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וְיָשֹׁב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" (כ.ה-ז). על מקרה אחרון זה מוסיף רש"י על אתר ואומר :"פן ימות במלחמה" :שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות. (אם אינו שומע לדברי הכהן עליו לחשוש שימות).
2) רואים כמה רגישות מראה התורה כלפי החוזר מהמלחמה מסיבת "הירא ורך הלבב", בכדי שהוא לא יתבייש ויתבזה בפני כולם, חוזרים מהמלחמה יחד אתו גם בוני בית חדש ונוטעי כרם, כולם הולכים באותו מסלול, כך שהציבור לא יכול לזהות מי מבין החוזרים הוא "הירא ורך הלבב ".
3) בנוסף רש"י אומר את הביטוי "כדאי הוא שימות" רק לגבי "אֵרַשׂ אשה ולא לקחה" ולא לגבי "בנה בית חדש" או "נטע כרם ולא חללו". מדוע?
4) ניתן לומר, שכאן מדובר באנשים שרוצים להילחם ומוכנים אף לסכן חייהם על קידוש ה' והנה השוטר עוצר אותם ומונע מהם להצטרף ללוחמים, אלו הן ההוראות, אומר. הם חושבים ומטכסים עצה שהבעלים יפקיר את ביתו, או את כרמו. כך הוא עושה ויוצא למלחמה. אבל "באֵרַשׂ אשה" כשיאמר "הפקר" משמע שהוא מגרש את ארוסתו, הוא רוצה להיות "פייטר" לצאת למלחמה על חשבון ארוסתו שנפגעת מכך. להתגדל על חשבון אחרים, או לקיים מצוה כשאחר נפגע, לכך מתנגדת התורה ולכן מוסיף רש"י אזהרה: "כדאי הוא שימות". (הרב אלימלך בידרמן שליט"א).
5) את הרעיון שנ"ל, ניתן למצוא כבר בפרשת וירא. כשהמלאכים באו לבקר את אברהם הוא כיבד אותם ברוחב לב ונאמר: "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם..ויאמר (אל שרה)..לושי ועשי עוגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ..וימהר לעשות אתו" (בראשית י"ח..ה-ז). ארוח ביד נדיבה. אבל דווקא במים הוא קימץ "יֻקַּח נא מעט מים ורחצו רגליכם" (י"ח-ד) למה דווקא מים בצמצום?.
6) מוסבר בספר "באר התורה" (ליקט רב שמואל ברוך שולמן זצ"ל)) שאת המים נתן להם אברהם באמצעות שליח (כך ברש"י על אתר) ולמרות הקפדתו במצוות הכנסת אורחים, הוא לא רצה להטריח את השליח יתר על המידה, בכדי שהוא, אברהם, יקיים מצוה, לכן ביקש שיביאו רק מעט מים.
7) ידוע הסיפור על רב ישראל ליפקין (מסלנט) זצ"ל שהסכים להתארח אצל תלמידו בשבת, רק בתנאי שיבטיח לו שמיד לאחר הקידוש יוגש האוכל ורק בסיום הארוחה ישירו זמירות שבת ויאמרו דברי תורה. הכל בכדי שלא "לפאר" את שולחן שבת על חשבון המשרתת שתצטרך להמתין הרבה זמן עד שיובאו אילה הכלים לשטיפה.
8) וכבר פרשו, דורשי רשומות, את הפסוק "וּמְצָא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם" (משלי ג-ד). הפשט הוא ברור: שיש למצוא חן בעיני המקום ובעיני הבריות. אך הם פרשו שחשוב מאד למצוא חן בעיני א-להים" אך "ואדם" להישאר עדיין בן אדם ולא לעשות זאת על חשבון הזולת.
9)תשובות מפרשת ראה
א) לאיזה בעל חיים יש "רעבע"? כביכול? (מתוך הפרשה) תשובה: "והחסידה".(י"ד-י"ח).
ב) מה פשר כפל הלשון בפרשתנו כגון: "הֲרֹג תַּהַרְגֶנּוּ" (י"ג-י) "פָתֹחַ תִּפְתַּח" (ט"ו-ח) ועוד. מי הרב שעמד על שאלה זו? ראשי תיבות שמו: י. י. פ. ,נפטר בחודש אלול ושימש ברבנות בת"א עשרות שנים. מה שם הספר שחיבר? מה שם חתנו ששימש ברבנות בת"א אף הוא? ומה הייתה תשובתו לשאלה? ניתן גם לענות תשובות אחרות.
תשובה: הרב הוא יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל . שימש ברבנות בת"א 45 שנה, בתוכן רב ראשי לת"א 14 שנה. חיבר ספר בשם "דרך ישרה", חתנו הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, היה אף הוא רב ראשי לת"א.
ובהקשר לכפל המילים ענה: שזה בנוי על הנגדה: בניה ועזרה, כנגד הרס והכאה אחד תלוי בשני. מי רשאי ואף מצווה לבצע "אבד תאבדון" או "הכה תכה" רק מי שמקיים באדיקות גם את "פָתֹחַ תִּפְתַּח את ידך" (ט"ו-ח) ואת "נָתֹן תִּתֵּן לו" (ט"ו-י). זה כנגד זה. אך מי שמבצע רק את ההרס והרוע, אין זו תורה בשלמותה.
10) שאלות מפרשת שופטים
א) איזה ביטוי נאמר בפרשה במקום "קשה"?
ב) "ולא תקח שחד" (ט"ז-י"ט). מה שם הרב שחי לפני כ-400 שנה ושמו נקשר לשוחד? היכן הוא חי? מה היה האירוע? ומה נוסף לשמו כתוצאה מכך?.
שבת שלום
מחיים ק. מעדנים 195 פרשת שופטים תשפ"ב
תגובות/הערות/הארות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
