אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
........................................................................................................
בשבוע שעבר קיבלתי הודעה שאחד מהכותבים שלנו בפרשת השבוע רו"ח יעקב זיצר ז"ל מחיפה נפטר. היום קיבלתי בקשה מהמשפחה לפרסם את הקטע הבא:
בשישי האחרון אבינו היקר, יעקב זיצר ז״ל, החזיר את נשמתו לבורא, בדיוק בשעה שבה בכל שבוע אבא היה שולח דבר תורה. אנו יודעים כמה דבר התורה שלו היה אופייני לדמותו- תמציתי ועמוק, שילוב מופתי של קודש וחול. דבר התורה שהיה שולח הגיע לאנשים רבים מכל קצוות האוכלוסייה , חצה את כל המגזרים והתרבויות.
עם לכתו, יווצר חלל גדול של ימי שישי בבוקר שבהם דבר התורה שלו יחסר לרבים מאד.
בהרבה מאד מדברי התורה אבא היה בסוף מגיע למסקנה שהיתה נר לרגליו: אהבת חינם. לא בכדי ביקש שנשמיע בדרכו האחרונה את הפיוט ״אדרבה״ של רבי אלימלך מליזנסק, ולכן היום זה יהיה דבר התורה לעילוי נשמתו :
״אדרבה,
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה...
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך...
אמן כן יהי רצון״
שנזכה כל אחד לקחת מעט מדמותו של אבא ולראות כל אחד את מעלת חברנו ולא חסרונם.
לסיום, ברצוננו להודות ולהוקיר לכל מי שטרח והגיע להלוויה, לשבעה ושלח תנחומיו.
שבת שלום , חודש טוב, ובשורות טובות, הזיצרים.
..............................................................................
פרשת שופטים –"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ " - נאום המְשִׁילוּת והמבוגר האחראי
ד"ר זאב (ווה ) פרידמן *
כך פותח משה את נאום המְשִׁילוּת בפרשתנו: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".( דברים, טז',יח'-כ')
הפנייה של משה היא קולקטיבית – לעם. אך גם אינדיבידואלית- לכל אחד ואחת.
הנה לפנינו לראשונה מוסדות המדינה המתהווה ונושאי תפקידיה - שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים. מה מצופה מהם? –לנהוג במשילות ראויה, המושתתת על ערכי המוסר והצדק. האם משילותם רק באזור ספציפי?- לא. נוכחותם הפעילה היא בְּכָל שְׁעָרֶיךָ וגם בכל שְׁבָטֶיך. מהי ייחודיות השער?-הוא משמש כחיץ ומגן כנגד הבאים וכנגד היוצאים. משמש כמגן בשמירת הפרדת הרשויות השלטוניות במשילות הקולקטיבית, אך גם במשילות האינדיבידואלית.
הבה ננסה להעמיק באפקט השער- "בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", בכל הנוגע להפרדת הרשויות ,לאיזונים ולבלמים, בין רשויות המשילות הקולקטיבית, בנפש האומה וגם בין רשויות המשילות האינדיבידואלית, בנפש האדם.
ננסה להתבונן בסוגית המשילות הקולקטיבית והאינדיבידואלית , בעזרת המודל הסטרוקטורלי, שהוא אחד המודלים המרכזיים במודל הנפש הפרוידיאני, של זיגמונד פרויד ( 1856-1939). על פי המודל הסטרוקטורלי, הנפש מכילה בישות אחת את יצריו הראשונים ואת דחפיו הקמאיים של האדם, יחד עם הצורך להישמע לחוקי החברה ולנורמות המוסריות המקובלות - תוך בקרה, שליטה ואיזון הכוחות המנוגדים. המודל מבטא חלוקה תאורטית של מרכיבי הנפש באופן היררכי והתפתחותי, לשלוש רשויות: האיד- הוא עיקרון העונג, המאגד בתוכו את היצרים הטבעיים שלנו. האגו – הוא עיקרון המציאות . מרכז הבקרה של כוחות הנפש ועיקר מודעותו של האדם. הוא סוג של ווסת ( רגולטור) אנושי המתווך ומאזן בין כל הלחצים בהם אנו נתונים. הסופר אגו- הוא המצפון , הערכים, המוסר ונורמות החברה בה אנו חיים. הוא עוסק בבלימת דחפים ויצרים שבתוכנו.
הנה רש"י ( 1040-1105 ) בפרשנותו, מאפיין את תשתית המשילות בנפש הקולקטיבית-האומה, המדינה, העם והחברה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק" - בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – "בכל עיר ועיר. לִשְׁבָטֶיךָ - מוסב על תיתן לך שופטים ושוטרים, תיתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ד' אלוהיך נותן לך. לִשְׁבָטֶיךָ - מלמד שמושיבין דיינין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר. מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק"
"וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ד'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". (דברים יז', ט'-יא' )
ממשיך רש"י בפרשנותו בשמירת מעמדה העצמאי של הרשות השופטת– "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן שאמר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל". כך גם בהמשך נאומו של משה בפרשתנו- "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ד', לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם". (דברים, יט,' יז'). מדגיש רש"י – "אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם"- "יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד". במילים אחרות, משה מבהיר בנאום המשילות המדינתי הקולקטיבי , את חשיבות מנגנוני האגו והסופר אגו המשמשים כשומרי סף למניעת אנרכיה משילותית, כאומר- אין לכם ארץ אחרת. אין לכם מדינה אחרת. אין לכם מוסדות משפט אחרים. אין לכם שופטים אחרים. אין לכם משטרה אחרת. אין לכם שוטרים אחרים. אין לכם צבא אחר, לטוב ולרע, ימין ושמאל כאחד. כל בחירה אחרת, היא מתכון לכאוס, אנומליה ואנרכיה. היזהרו מהכללות ומשיפוטיות. שמרו והקפידו על הפרדת הרשויות, בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת. לתקן -כן, להרוס - לא .
שנים רבות לאחר נאום המשילות של משה, במאה הראשונה לפני הספירה, אנו חווים את סוגיית המשילות והפרדת הרשויות, כפי שהיא מוארת בספרושל אמוץ עשהאל, מצעד האיוולת היהודי (2019) וכך הוא כותב:" הכוחנות של המלך אלכסנדר ינאי נחקקה בזיכרון היהודי בזכות סיפור מפורסם בתלמוד במסכת סנהדרין, יט', על עימות חזיתי ואישי שהתגלע בינו ( ראש הרשות המבצעת דאז), לבין נשיא הסנהדרין (בית המשפט העליון דאז), לאחר שעבדו של המלך נאשם בהריגת אדם. המשפט העברי דורש מן הבעלים, אפילו אם רק השור שלו הרג אדם (שמות , כא', כט') וקל וחומר אם עבדו הרג אדם, להופיע פיזית בבית המשפט. לכן הוציא כעת ראש הסנהדרין, השופט העליון שמעון בן שטח, צו הבאה למלך ינאי. קרב סמכויות ויוקרה, בדומה לעימות בין הנרי השמיני לוותיקן, יצא לדרכו. המלך אמנם לא התעלם לחלוטין מן הצו, אבל במקום להטריח את עצמו לבית המשפט, הסתפק בשליחת העבד הנאשם, למרות שארמון מלכי החשמונאים עמד מרחק הליכה קצר ממקום מושב הסנהדרין על הר הבית. שמעון, שאף הוא מצטייר בסיפור כאדם תקיף, שלח עוד שליחים אל המלך שהבהירו לו שעליו להופיע בבית המשפט בכבודו ובעצמו. ינאי ציית, אבל משנכנס לאולם המשפט, ולאחר שסקר את שבעים המשפטנים שהקיפו את שמעון, התעלם ממעמדו כאזרח המופיע בפני השופטים ובמקום לעמוד על רגליו תפס כיסא והתיישב. או אז הרעים קולו של שמעון:" ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך" וליתר תוקף הוסיף ואמר:" לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד".
הנה לפנינו שעת מבחנה של סוגיית הציות לבית המשפט. כך בנאומו של משה בפרשתנו: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה... וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ, אוֹ, אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד".
אך משה מכוון בנאומו בפרשתנו, גם למשילות האינדיבידואלית - לשופט ולשוטר הפנימי שבתוכנו .
כך השל"ה הקדוש ( על שם ספרו- שני לוחות הברית - הרב ישעיהו הלוי הורוביץ 1558-1630) בפירושו לפרשתנו ולנושא דיוננו מפרש: "בכאן יש רמז מוסר להא דתנן בספר יצירה, שבעה שערים הם בנפש, שתי עיניים, שתי אזניים, והפה ושני נקבי האף...ועל אלו השערים ישים האדם לעצמו שופטים ושוטרים, כלומר, שישפוט את עצמו תמיד" ( שופטים, דרך חיים א').
כך גם הארתו של הרמח"ל ( רבי משה חיים לוצאטו- 1707-1746 ): " ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים, שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר". כלומר, על האדם לעיתים, להוסיף שוטר חיצוני לשוטר הפנימי שלו.
מנגנוני האגו והסופר אגו מציבים את השוטרים הפנימיים שבתוך כל אחד מאתנו, על מנת שנמשול בדחפינו ותאוותינו. כך מוצגת המשילות האינדיבידואלית בדברי הרלב"ג ( רבי לוי בן גרשום , 1288-1344): "טוב ארך". הנה, מי שימשול בכעסו, שיוכל "להאריך אפו", הוא יותר טוב "מגבור" המנצח זולתו במלחמה, ומי "שימשול ברצונו" ותאוותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי "שלכד עיר", כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו?"
נאומו של משה בפרשתנו בסוגיית המשילות, גם מניח את תשתיות היסוד, להתנהלות המנהיגות השלטונית אל מול הערך הנעלה- קדושת החיים. כך מסיימת פרשתנו – "כִּי יִמָּצֵא חָלָל ...נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה, לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ... וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה ".( דברים, כא',א'-ט').
האם ראשי אותה עיר,אשמים במה שקרה בעירם ?
גם אם נמצא שראשי ופרנסי העיר, אינם נושאים באשמה, הרי הם כן נושאים באחריות. במילים אחרות, אפשר לומר שיתכן שהם לא אשמים במובן הפלילי ולא בטוח שיוגש נגדם כתב אישום, אבל הם כן נושאים באחריות מוסרית ציבורית שמצופה מהם כמנהיגים, ויתכן ועליהם להתפטר מתפקידם. כיון שאירוע כה חריג התרחש במשמרת שלהם .
מאמר מרתק של ינאי ד' לוין ( מקור ראשון, ג' אלול תשע"א) המצטט מתוך מאמרה של הסופרת שולמית הראבן:" אשמה ואחריות", שופך אור על האחריות לקדושת החיים, ומציג בהקשר לכך את מחקריו של הפסיכולוג השוויצרי הצרפתי ז'אן פיאז'ה (1896 - 1980). פיאז'ה שעסק בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובפסיכולוגיה קוגניטיבית, פיתח את שיטת הניסוי בפסיכולוגיה, הנשענת על הצגת חידות לאנשים ובמיוחד לילדים וניתוח הסיבות לשגיאות בתשובותיהם.
בהקשר לסוגיית האשמה והאחריות, הציג פיאז'ה 2 סיפורים, לילדים בגילאים שונים.
הסיפור הראשון, מספר על ילד שנשאר לבדו בבית וחשק בריבה. הילד מטפס במטבח למדף הגבוה שם מונחת צנצנת הריבה ותוך כדי כך נשמטת הצנצנת מידיו ונשברת .
הסיפור השני ,מספר על ילד שהתבקש על ידי אימו להעביר ערימה של 20 צלחות מחדר לחדר. בדרכו נתקל במכשול, הוא נפל וכל 20 הצלחות נשברו.
פיאז'ה שאל את הילדים בגילאים השונים, מי יותר אשם ומי נושא יותר באחריות, בסיפור הראשון או בסיפור השני ? פיאז'ה מצא במחקריו בסוגיה הנדונה של אשמה ואחריות, שהילדים הקטנים יותר, נטו למצוא האשם בילד שבסיפור הראשון, ואילו הילדים הגדולים יותר ,ידעו כבר להבחין בין אשמה לבין אחריות ונטו להטיל האחריות דווקא על האימא בסיפור השני ולא על הילד.
כלומר, בסולם ההתפתחות הגילאית, של המוסריות והאחריות, נראה שהמושג : " מבוגר אחראי" איננו סתם סיסמה, אלא יש לו משמעות מלמדת ומורת דרך.
הנה כי כן, נאום המשילות והמבוגר האחראי של משה בפרשתנו, מתחבר לנבואתו של הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו, ושניהם מתחברים לטלטלה הפוקדת אותנו בימים אלו במדינתנו האחת והיחידה, שעליה חלמנו אלפיים שנה. כך זועק הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו: "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ד', אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית מָצִית. אֵין מְנַהֵל לָהּ". קריאת ההשכמה למבוגר האחראי, היא כדי למנוע את – "יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה".
בפרוס עלינו חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות, חודש התשובה והפיוס שבין אדם לאלוקיו ובין אדם לחברו. הנה נשמעת קריאת התעוררות המופנית למנהיגות, שאמורה לשמש כמבוגר אחראי - מנהיגים התעוררו! רק בידיכם האחריות לשמירתה ולביצורה של-המשילות, שליבתה היא – הקפדה על הפרדת הרשויות. משה בנאומו בפרשתנו קורא למנהיגות המבוגר האחראי פעמיים– "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף", על מנת שכל צד על גבי הרצף בזירת ההתגוששות, לפחות יגלה אמפתיה ויכיל את הצדק של הצד היריב . מדוע? כי זאת דרישה קיומית בנאומו של משה – "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ".
דומה שהנביא ישעיהו בהפטרתנו, כאילו נוכח בימינו אלו בהוויית חיינו וקורא למנהיגות, מימין ומשמאל, אנא גלו אמפתיה זה לצד זה - "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" , מדוע פעמיים אָנֹכִי? כי במילה מְנַחֶמְכֶם, יש ביטוי של אמפתיה. אולי מנהיגות כל צד תאמר - אָנֹכִי ותגלה סוג של אמפתיה ליריבתה. אבל זה יקרה כדברי הנביא ישעיהו, רק ביצירת מרחב הידברות משותף, שמנהיגות הצדדים היריבים רואה עין בעין עם כל הקושי, את האיום והסכנה המרחפים על המפעל הציוני והבית הלאומי, כדברי הנביא - " כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ". אבל מוסיף הנביא ישעיהו, יש לעשות זאת בתהליך מושכל :"כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן".
כך נביא הנחמה מותיר אותנו בסיום ההפטרה , בקורטוב של אופטימיות ,אתגר ותקווה : "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה".
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
&
פרשת שופטים - מודעות עצמית
מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת שופטים, מצווה מלך ישראל בין השאר:
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. (דברים יז, יח-כ)
הציווי לכתוב "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה" צד את עינם של חכמים ובתלמוד הבבלי (סנהדרין סו, א) פירשו את המילה 'משנה' מלשון המספר שתים: "כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו". במדרש, הסבירו "מִשְׁנֵה" מלשון שינוי - שהתורה עתידה להשתנות. כלומר, שבמשך הדורות צורת הכתב השתנתה מכתב אשורי לכתב עברי קדום, ובחזרה. רש"י הוסיף שמדובר בלשון שינון ודיבור, וקיים גם דיון נרחב האם המלך כותב את כל התורה או רק את ספר דברים, שכונה בפי חכמים 'משנה תורה'. אונקלוס תרגם: "וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּרְשְׁגַן אוֹרָיְתָא" (ובחלק מהנוסחאות 'פתשגן'), והמילה הלא שגרתית הוסברה במילונים שונים כ'עותק'.
עם זאת, ברצוני להציע פירוש אחר לפיו הכוונה של 'משנה תורה - פַּרְשְׁגַן אוֹרָיְתָא' היא שכל מלך כותב לעצמו פירוש לתורה. המלך לא נדרש להכין עוד העתק של התורה. המלך נדרש לקחת את ערכי התורה ולפרש אותם בהתאם למציאות הלאומית הנוהגת בזמנו, בהתאם לדור ובהתאם לצרכי האומה. (לפי דרך זו, כשבמגילת אסתר כונו האגרות של המן "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב" לא היתה זו רק העתקה אלא נתינת הזדמנות לכל מדינה לפרש איך להשמיד ולהרוג את היהודים. האגרות השניות ששלחו אסתר ומרדכי נקראו גם "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב" כי הן פירשו בדרך חדשה את האגרות הראשונות, שלא היה ניתן לבטל. וכך במקום השמדה חד משמעית, התברר שיש ליהודים זכות להגן על עצמם. כפי שמתואר במגילה פירוש זה שינה לחלוטין את ההוראה והפך את האירוע מיום אבל ליהודים, ליום שמחה; יתכן גם שזיהוי 'משנה תורה' כספר דברים נשען על הפסוק בתחילת הספר (א, ה): "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". כלומר, כעבור כארבעים שנה, משה פירש, או חקק בניסוח חדש, את דברי התורה לדור החדש שיכנס לארץ).
בהתאם לדרך זו ניתן להבין היטב גם את ההמשך: "וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו… לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ". הדינמיות של המציאות דורשת עדכון מתמיד וחשוב שהמשטר לא יתקבע בדפוסים כאלו ואחרים.
זו גם הסיבה שהמלך צריך לכתוב את פירושו "מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". לפי התלמוד הבבלי פחות נוח להבין מדוע העתק של ספר התורה צריך להיכתב מלפני הכוהנים והלויים, והמפרשים הסבירו שהכוהנים והלויים החזיקו במקדש את ספר התורה המקורי שכתב משה, והגיהו את העותק שכתב המלך מספר זה. אבל, ככל ומדובר בפרשנות, תפקידם של הכוהנים והלויים (שהם המורים לפי ספר דברים) ברור יותר. הכוהנים והלויים נדרשים לפקח שהפירוש לא יוציא דברים מהקשרם, וישמש כקרדום לגחמותיו של המלך. גם אם מדובר במלך צדיק, שעוסק בתורה ומעוניין בשמירת מצוותיה, לפעמים המשטר איננו מודע מספיק להשלכות של הפרשנות שלו, או להטיות שונות שעלולות לחלחל למערכת בלי משים. תפקידם של הכוהנים והלויים לבקר את המלך ולשמור שמשפטי המלוכה והחוקים יערכו ברוח האותנטית של התורה.
מדוע התפקיד מוטל על הכוהנים הלויים? בפסוקים שקודמים לדיני המלך נאמר, שבנוסף על תפקידם במקדש, הכוהנים והלויים משמשים גם כערכאה שיפוטית. סביר שזה גם תפקידם בפרשת המלך:
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. (דברים יז, ח-יב)
אבל אם כך, השאלה היא מי יבקר את הכוהנים הלויים והשופטים? כיצד נדע אם השופטים לא מוטים לצד מסויים? כפרפרזה על דברי המשנה (נגעים ב, ה): "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו", אולי גם הם אינם מודעים להטיה? תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בסוגיה נוספת בתלמוד הבבלי (נידה כ, ב) שעוסקת בהטיה בין דם ל(אותו) דם:
ילתא אייתא דמא לקמיה דרבה בר בר חנה וטמי לה הדר אייתא לקמיה דרב יצחק בריה דרב יהודה ודכי לה ילתא, (אשתו של רב נחמן) הראתה דם לרבה בר בר חנה וטימא. לאחר מכן הראתה את הדם לרב יצחק בנו של רב יהודה וטיהר לה].
והיכי עביד הכי? והתניא חכם שטימא אין חברו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר? ואיך החכם השני טיהר? הרי הכלל אומר שאם חכם אחד כבר פסק 'טמא' או 'אסור', לחכם אחר אסור לפסוק הפוך?]
…כיון דאמרה לו דכל יומא הוה מדכי לי כי האי גונא, והאידנא הוא דחש בעיניה, דכי לה. מכיון שאמרה לו שבדרך כלל מראה כזה היה החכם הראשון מטהר לה, והיא הבחינה שהפעם כאבה לו העין, החכם השני הרשה לעצמו להפוך את הפסק].
מסתבר שלמרות שהכלל אומר "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולכן עליו לפסוק כראות עיניו ללא מורא, לא תמיד הדיין מודע להטיות שמשבשות את הראייה שלו. מי אחראי לבקר אותו ולהאיר את עיניו לבעיה? העם. האנשים בשטח. השופטים צריכים כל הזמן להביט על עצמם בראי, והראי זה הציבור. השופטים חייבים להיות קשובים ולוודא שאנשים בציבור הכללי לא חשים הטיה כלשהי ולא מעירים עליה. הטיה, שהתעלמות ממנה, תוביל לאובדן האמון במערכת. התורה מאמינה בחוש הטבעי והבריאחוש הטבעי והבריא של עםעם ישראל להחזיר את המערכת לאיזון.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת שופטים - מסרים חינוכיים -בועז חדד-רכז תנ"ך- אורט מעלות-חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
1. האחריות של הדור שלנו :אנחנו המורים ההורים , מפקדי הצבא, על הדורות הבאים .
2 מנהיג צריך לדעת שישנן ''הוראות הפעלה שונות'' , בין התנהגותו בבית לבין התנהגותו כאדם שאחראי מחוץ לביתו ,כמו מפקד צבא ,מלך,מנהלים ,או אפילו אנו המורים , שבאחריותינו להוביל קבוצת אנשים אל היעד הנכסף ,כמו כן אסור להזניח את האידיאלים לטובת נכסים כלכליים כאלה ואחרים.
3. קבוצה כמו צוות מורים או, צוות בית ספר או, עם, שרוצה להצליח חייב לשמור על אחדות כדי להשיג את המטרה בצורה המהירה והטובה ביותר .
4. כדי להיות הורה טוב ,מורה טוב ,מפקד ומנהל מצליח ,עליך ראשית ל''עבוד עם עצמך'' ולנקות את כל המחשבות השליליות כדי לתת מקום למחשבות החיוביות .כמו כן ,רצוי מאוד שגם אתה תעבור את כל התהליך החינוכי כפי שתלמידיך או פקודיך עוברים .
5. מנהיג ,כמו ,ראש ממשלה , ראש צוות מנהל ,צריך לדעת לשתף את אנשי הצוות שלו : שרים מורים פקודים בצבא ,להתייעץ איתם לפני קבלת החלטות גורליות ולהבין שהוא לא המרכז אלא התלמידים,
הצבא או העם שאותו הוא צריך להוביל .
6. כל אדם ,כל מנהיג צריך לחשוב לפני ביצוע כל פעולה ואם הפעולה היא הכרחית ,גם אם היא לא נוחה לו ,הוא חייב לבצע אותה ,בחיים הפרטיים בפרט ובמיוחד כשמדובר באחריות ציבורית .
7. על השופט וגם עלינו המורים ,להרבות בחקירות גם אם על פניו נראה שהאדם , העומד מולך , אשם על פי החוק היבש ,תמיד יש לשאוף לכף זכות ולהתחשב באדם,בתלמיד , העומד מולך, כדי שאדם יעבור גם תהליך חינוכי ולו רק עונש .
8. חשיבות ההתנדבות כערך עליון בחברה בריאה.
1. בספר דברים פרק כ''א פסוק ח כתוב '' כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל''. נשאלת השאלה ,מה הקשר בין זה שבורא עולם פדה אותנו מארץ מצרים ,קרי הוציא אותנו מעבדות לחרות למקרה עגלה ערופה ,שבא אדם רצח אדם אחר בשטח בין עירוני ? מדוע הדור של יציאת מצרים צריך שאלוהים יכפר להם על הרצח שקרה בפרקינו ,אלפי שנים לאחר יציאת מצרים .
המסר החינוכי הוא שלכל דור ודור,לכל אבא ואימא,לכל מורה ומורה,יש אחריות והשפעה על הדורות הבאים . הרצח שנעשה בפרקנו הוא פרי חינוך קלוקל של שנים רבות ,התעלמות במכוון או ,שלא במכוון , מהתדרדרות של החברה ,התלמיד או ילדינו האישים ,לעיתים בלי לשים לב ולעיתים מתוך כוונה ברורה ,שלא ''להכניס את הראש למיטה חולה'' ,לא להתעמת ,קרי ''שקט תעשיתי ''.
המסר החשוב ביותר הוא, שאם אנו לא נתעקש, עם תלמידינו ,או פקודנו בצבא ,על הדברים הקטנים ,אנו נגיע למצבים חמורים הרבה יותר ,כמו , רצח ושלא נאמר אחר כך ''ידינו לא שפכו את הדם הזה '' פרק כ''א פסוק ז.
2. בפרק י''ז פסוק י''ח כתוב על המלך ''והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר ''. פירוש המילה ''משנה'',זה שני ספרי תורה.ונשאלת השאלה מדוע המלך צריך לכתוב שני ספרים ? האם ספר אחד לא מספיק ? גם במקרה זה תורתנו הקדושה מביאה לנו מסר חינוכי מדרגה עליונה והוא , האדם צריך להתנהל, בשתי דרכים שונות , במקרים שונים ,כאשר הוא בביתו זה מתאים לספר הראשון וכאשר הוא מחוץ לביתו הוא צריך לפעול לפי הספר השני . מפקד בצבא , מנהל ,או מורה בבית הספר לא יכול להתנהג בביתו כפי שהוא מתנהג עם תלמידיו או פקודיו בצבא ''ישנן הוראות הפעלה ''שונות בשני המצבים.
לא אחת אני שומע בן משפחה זה או אחר אומר לבן או בת הזוג ,מה אתה מדבר אלי כך או ,מתייחס אלי כך ? אתה חושב או את חושבת שאני התלמיד שלך או שלך ,או אני אחד הפקודים שלך ? הוראות ההפעלה בבית חייבות להיות שונות ,עם הרבה יותר חום ,אהבה ,שיתוף וויתור והתחשבות.
3. בפרק י''ז פסוק ח נאמר '' כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשערך'' גם בנקודה זו ,ניתן לראות מסר חינוכי מדרגה עליונה והוא ,חשיבות האחדות בתוכנו ,ניתן לפרש את הפסוק בכך שנאמר שאל לנו להתפלא ,שכאשר אין אחדות בתוכנו ''דברי ריבות בשערך'' אז , התוצאה תהיה ,שהאויב יזהה את נקודת החולשה שלנו ואז תיווצר אפליה לרעתנו , ביננו לבין כל אומות העולם ,לצערי אנו רואים זאת גם היום, חדשות לבקרים ,כאשר אנשים מתוכינו מצדיקים את מעשי הזוועות של אויבינו ומטילים ספק בהיותה של מדינת ישראל, כמדינה של העם היהודי ,כפי שאמר הנביא ישעיהו בפרק מ''ט פסוק י''ז ''מהרסיך ומחריביך ממך יצאו''.
4. בפרק י''ז פסוק ז כתוב ''ובערת הרע מקרבך'' ',כלומר לפני שאתה מחליט לחנך מישהו, ראשית עליך לנקות את כל המחשבות השליליות שבך ,השיפוט שלך חייב להיות על הדרך המקלה,המתחשבת בילד , בתלמיד או, המבוגר שעומד מולך, במיוחד כאשר מדובר על עונש חמור כמו גזר דין מוות .
במקרה שלנו, המורים חייבים להבין את צרכי הילד , מאיזה רקע הוא הגיע ,ובטח לא לשפוט אותו על פי דעות שליליות ,על פי מידע קודם, שקיבלנו על התלמיד ,ממקום אחר .
5. אחת השאלות שניתן לשאול על הפרשה שלנו היא ,מדוע המלך לא מוזכר בראשית הפרשה ? הרי על פניו הוא האישיות החשובה ביותר במערכת השלטונית ואי לכך הוא הראשון שצריך לדבר עליו ולא על השופטים ולא על השוטרים ולא על הכהנים ולא על הלווים . אם כך מה המסר החינוכי של פרשתנו בעניין זה? המסר החינוכי לכל הנהגה שהיא ,הוא, שמנהיג חייב להבין שהוא לא המרכז ,אלא, הציבור ,הוא פועל למען הציבור ולא למען עצמו ,מערכת המשפט דואגת לחברה תקינה, שאין בה שחיתויות ולאף אחד משליחי הציבור אין חסינות ,במקרים שבהם הם לא פועלים על פי אמות מידה של יושרה ,שקיפות וצדק .
6. בפרק ט''ז פסוק י''ח כתוב '' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'' לפי פשט הדברים ,למען הסדר הטוב ראוי שבכל עיר יהיו גם שוטרים וגם שופטים , מסר חינוכי נוסף הוא ,שלכל אדם ישנם שבעה שערים : פה ,שני אוזניים ,שני נחיריים ושתי עיניים ולכן האדם צריך להשתמש בצורה ראוייה באותם חושים , שנתן לנו הקדוש ברוך הוא ,פירוש נוסף הוא שהמילה ''שופטים '' משמעותה שכל אדם צריך לחשוב לפני ביצוע כל פעולה וגם לאחר שביצע אותה לחשוב האם הייתה ראוייה או לא , זה יכול להיות קשור לחיי המשפחה שלך , למצבים שבהם התנהגת עם תלמידיך או הצוות שאיתו אתה עובד בבית הספר או הפקודים שלך בצבא ,לעומת זאת השוטרים מסמלים מה עלינו לעשות בפועל ,גם אם לא בא לנו ,כאשר יש עלינו אחריות כלפי המשפחה שלנו וגם אחריות ציבורית כלפי הסובבים אותנו הקרובים והרחוקים .
סיפור עגלה ערופה הינו מקרה מצויין שבו ניתן לראות כמה חשובה אחריות מנהיגי הציבור ,במקרה שלנו , זקני העיר. מסופר על הרצח שהיה בשטח הבין עירוני ,שקרוב לעירם, שם נאמר , שזקני העיר צריכים לשחוט עגלה לטבול את ידם בנחל הזורם ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה . השאלה הנשאלת היא ,מדוע זקני העיר צריכים לעשות את הפעולה הזו ? האם יעלה על הדעת , שהם הרוצחים ? המסר החינוכי הוא ברור ,זקני העיר עושים את הפעולה ,כדי לבטל את החשיבה שיכולה להיות, שאולי בדרך עקיפה הם גרמו לרצח, בזה שהם לא טרחו לתת לרוצח ,או לנרצח ,את מה שהוא צריך כדי להתקיים באופן נורמלי ,הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית והם לא קיימו את הכתוב ''שופטים ושוטרים תתן לך'' ,כלומר לא הטריחו אתה ,עצמם להרגיש את הכאב של האחר והתעלמו ממנו במודע או ,שלא במודע .
7. בפרק ט''ז פסוק כ נאמר ''צדק צדק תרדוף''. הרי ברור שהשופט צריך לרדוף צדק ,אם כך , מדוע המילה ''צדק'' כתובה פעמיים ? גם פה יש מסר חינוכי חשוב מאוד לשופטים ולדעתי גם לנו כאנשי חינוך . בפעם הראשונה שהמילה צדק מופיעה ,כוונתה היא על פי החוק היבש ,אבל בפעם השנייה, כאשר המילה צדק מופיעה ,הכוונה היא , לפני שאנו פוסקים , אנו צריכים לקחת בחשבון את מצבו של הנאשם ואת האירוע המיוחד שעומד מולנו .אתן דוגמה מתחום המשפט ודוגמה מהתחום החינוכי .
אם לדוגמה אדם נאשם במעשה מסויים ,למרות שהוא איננו אשם ועומד למולו עבריין מוכר שידע להשתיק את העדים שעומדים מולו ובנוסף לקח לעצמו עורך דין מהטובים שיש ,מן הסתם יצא שדווקא זה שאיננו אשם יצא אשם על פי החוק היבש, ולכן כאן השופט צריך להפעיל שיקול דעת למרות שעל פי החוק היבש העבריין צריך לצאת זכאי .
וכעת אתן דוגמה מתחום החינוך ,הרי תלמידנו לא באו מרקע דומה ,או נמצאים במצב נפשי דומה ,כל אחד מהם הוא עולם ומלואו ולכן לעיתים על אותה עברה של תלמיד זה ,או אחר, אנו צריכים להגיב באופן שונה בחומרת העונש והאם להעניש בכלל את אותו תלמיד ,ולכן לעיתים אנו שומעים את תלמידינו טוענים ,למה אותו לא הענשת ,או מדוע הענשת אותו , בצורה קלה יותר מאשר אותי ? ופה זה תפקידינו בתור מורה- שופט להשתמש ב ''צדק'' במשמעותה השנייה בפסוק ,קרי לא רק לפי החוק היבש אלא להתאים את התגובה לתלמיד שעומד לפניך .
8. בפרק י''ח פסוק ו כתוב'' וכי יבא הלוי מאחד שעריך...ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר יהוה ושרת בשם יהוה''.
המסר החינוכי החשוב הוא שאנו המורים המנהלים החיילים ומפקדי הצבא צריכים ללכת בדרכי הלויים שעליהם נאמר ששרתו את השם בכל אות נפשם ,עם כל הלב ,אפילו על חשבון זמנם הפנוי התנדבו למלא את תפקידם וכך גם אנו צריכים לפעול , כדי למלא את תפקידנו בחברה בה אנו חיים לטובתנו ולטובת החברה כולה ומורי ישראל ברובם , הם הדוגמה הטובה ביותר לכך ,יישר כוח לכולכם .
שבת שלום ומבורכת באהבה גדולה ממני חדד בועז
