אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.............................................................................
פרשת תצוה:"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" –הָאוּרִים והַתֻּמִּים ב ו' הַמְּחַבֶּרֶת במלחמת המצווה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
מלחמת המצווה בה אנו נתונים כבר 140 יום, אין צודקת ממנה. מטרות המלחמה מאד ברורות – מיטוט שלטון החמאס והשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם. בחזית הצבאית מידי יום ביומו אנו נפעמים, מגבורתם של חיילנו ומפקדינו, גיבורי התהילה, המקריבים את נפשם וגופם על מזבח הקודש של האומה והמדינה.אנו עדים לסיפורי גבורה הרואיים של חברות ורעות ללא גבולות. מלחמתם של צבא המילואים והסדיר היא מלחמה, שיש בה קדושה וטהרה. כך ב- 7.10 דומה שעברנו אִתְחוּל מחדש. כל המחלוקות, המחיצות והגדרות, עד ה-6.10 , נפלובאבחת חרבות ברזל. צבא המילואים על עדותיו, מגזריו ושבטיו, נכנס מתחת לאלונקה, כאיש אחד בלב אחד.
לנגד עינינו -מאירים הָאוּרִים והַתֻּמִּים ב- ו' הַמְּחַבֶּרֶת במלחמת המצווה, כפי שהם משתקפים בפרשתנו: ”וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ד' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ד' תָּמִיד” (שמות, כ"ח, ל').
101 פסוקים בפרשתנו ומתוכם, 89 פסוקים הפותחים באות ו' הַמְּחַבֶּרֶת. כך לדוגמא : וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ...וְאַתָּה הַקְרֵב... וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ... וְאַתָּה, תְּדַבֵּר... וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים... וְהֵם יִקְחוּ... וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד... וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן... וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם... וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ... וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
ו' הַמְּחַבֶּרֶת נוכחת לה, לאורך כל פסוקי חמשת פרשות הקמת המשכן. ספר שמות פותח ב-ו' הַמְּחַבֶּרֶת: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ומסיים בשתי פרשות מחוברות:ויקהל פקודי – " וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם". ספר שמות מסתיים ב-ו' הַמְּחַבֶּרֶת, במילים: "וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל- מַסְעֵיהֶם ".
פרשתנו פותחת בפסוק הראשון ב- ו' הַמְּחַבֶּרֶת: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"ומסיימת ב-ו' הַמְּחַבֶּרֶת בפסוק האחרון: וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה:מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לד'
כך נוכחת ו' הַמְּחַבֶּרֶת בחושן אפודו של הכהן הגדול בפרשתנו, בהארת אבני החושן, המחברות את השבטים - בדגש למיקומן. האבנים מייצגות את שבטי ישראל, בכפיפה אחת ובמרחב אחד, על שונוּת – מאפייניהם, אישיותיהם, דעותיהם, השקפותיהם, תכונותיהם ועיסוקיהם: "וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד: זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב...וְלָקַחְתָּ, אֶת-שְׁתֵּי אַבְנֵי-שֹׁהַם; וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה, מִשְּׁמֹתָם, עַל, הָאֶבֶן הָאֶחָת; וְאֶת-שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים, עַל-הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית--כְּתוֹלְדֹתָם ...וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ....וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר, הָאֶחָד. וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר, הַשְּׁלִישִׁי--לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי-תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל-שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט" (שמות , כח', ו''-כא').
מפרש רש"י- "כְּתוֹלְדֹתָם- כסדר שנולדו-ראובן ,שמעון, לוי ,יהודה ,דן, נפתלי על האחת ועל השנית-גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין...וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן- על שם שהאבנים ממלאות גומות המשבצות המתוקנות להן, קורא אותן בלשון - מילואים".
דומה, שלפנינו לראשונה, לידת האתוס של המילואים- צבא העם. כל צבעי האבנים של שבטי ישראל ,מאירים לנו בחווית שירות המילואים, באור יקרות הצבוע בצבע ירוק- מדי צבא העם במילואים, יסוד החיבור של עוצמתנו ,קיומנו ועתידנו במדינתנו.
הנה באבחת חרבות ברזל, צבא המילואים שהוא צבא העם, גויס בצו 8 למלחמת המצווה, כשאחוזי ההתייצבות הגיעו לשיעורים של 150%. היו גם לא מעטים בארץ ובחו"ל, שהתנדבו ביוזמתם למילואים. צבא העם הוא בבואתה של החברה הישראלית, על רבדיה השונים, מדגם מייצג של ריבוד ושונות, בין דורי, בין גילאים, השקפות, דעות, עדות, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים. מרחב המילואים, מאופיין בחיבור בין האנשים, כמו ו' הַמְּחַבֶּרֶת –באווירה, באחדות, בסולידריות, בערבות ההדדית, בהקשבה, בכבוד ההדדי איש לרעהו, באחריות המשותפת. ו' הַמְּחַבֶּרֶת של צבא המילואים, צבועה בצבע מדי הזית ,הבוהק במשמעות, בייעוד ובתכלית, המחברת את כולנו, מבני העשרים ועד השבעים ,לשבט אחים ואחיות גם יחד.
הנה כי כן, היצירה המופלאה של הקמת מדינת ישראל כמו הקמת המשכן , היא השתקפותם של הָאוּרִים והַתֻּמִּים, הקוראים לנו להטמיע את אבני החושן, במרחב חיינו, במלחמת המצווה.
הָאוּרִים והַתֻּמִּים, קוראים למנהיגי הציבור, לכוף את יצרם, לשלב ידיים, ולא לשכוח לרגע, את ייעודנו בו' הַמְּחַבֶּרֶת , בשמירה על חוסנה הרוחני, המוסרי, הביטחוני ,הכלכלי והחברתי של מדינתו, גם ליום שאחרי. שכן, אין לנו, אלא רק משכן אחד ואין לנו אלא מדינת ישראל אחת.
כך גם נוכחת ו' הַמְּחַבֶּרֶת באוּרִים והַתֻּמִּים, באפודו של הכהן הגדול, בציווי של מלחמת המצווה: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים" .
מה המאפיין של איום עמלק ? עמלק צופה בנו מידי יום ביומו ומחכה לאותה שעת כושר, שיוכל לתקוף אותנו ולהשמידנו. מתי זה קורה? כאשר עם ישראל מציג לאויבו העמלקי ולאויביו האחרים, את חולשתו, חוסנו הירוד, רפיסותו, ואת תמונת המאבקים והשסעים הפנימיים שבתוכו – "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים" .
" אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"- מפרש רש"י :לשון קור וחום". כלומר, האיום העמלקי ,מתעצם ועלול להיות ממשי, במציאות של פלגנות בינארית וקיצונית שבתוכנו- מציאות של קור קיצוני או חום קיצוני בקרבנו, שעלולה לסכן אותנו.
בדיוק במציאות בינארית זאת, קרה לנו ב 7.10 , סוג של אתחול מחדש באוּרִים והַתֻּמִּים של היציאה למלחמת המצווה ב- ו' הַמְּחַבֶּרֶת, שחיברה את הקצוות שבתוכנו, לנקודת האיזון והפשרה, שבין הקור והחום הקיצוניים, סוג של מרחב חיים פושר, של אחדות הלבבות.
כך הָאוּרִים והַתֻּמִּים מאירים את אורם, במלחמתו של דוד המלך בעמלק . אנו מתוודעים לאכזריות עמלק : "וַיְהִ֞י בְּבֹ֨א דָוִ֧ד וַאֲנָשָׁ֛יו צִֽקְלַ֖ג בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַעֲמָלֵקִ֣י פָֽשְׁט֗וּ אֶל־נֶ֙גֶב֙ וְאֶל־צִ֣קְלַ֔ג וַיַּכּוּ֙ אֶת צִ֣קְלַ֔ג וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖הּ בָּאֵֽשׁ וַיִּשְׁבּ֨וּ אֶת הַנָּשִׁ֤ים אֲשֶׁר בָּהּ֙ מִקָּטֹ֣ן וְעַד־גָּד֔וֹל ...וַיָּבֹ֨א דָוִ֤ד וַאֲנָשָׁיו֙ אֶל־הָעִ֔יר וְהִנֵּ֥ה שְׂרוּפָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וּנְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֹתֵיהֶ֖ם נִשְׁבּֽוּ׃ וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜ד וְהָעָ֧ם אֲשֶׁר־אִתּ֛וֹ אֶת קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ עַ֣ד אֲשֶׁ֧ר אֵין בָּהֶ֛ם כֹּ֖חַ לִבְכּֽוֹת. וּשְׁתֵּ֥י נְשֵׁי־דָוִ֖ד נִשְׁבּ֑וּ אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי". בנקודת שפל זאת, דוד פונה בשאלה לאוּרִים והַתֻּמִּים שבאפודו של אביתר הכהן: "וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶל־אֶבְיָתָ֤ר הַכֹּהֵן֙ בֶּן־אֲחִימֶ֔לֶךְ הַגִּֽישָׁה־נָּ֥א לִ֖י הָאֵפ֑וֹד וַיַּגֵּ֧שׁ אֶבְיָתָ֛ר אֶת־הָאֵפ֖וֹד אֶל־דָּוִֽד׃ וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בד' לֵאמֹ֔ר- אֶרְדֹּ֛ף אַחֲרֵ֥י הַגְּדוּד הַזֶּ֖ה הַאַשִּׂגֶ֑נּוּ , וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ - רְדֹ֔ף כִּֽי־הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל". דוד יוצא למלחמה בעמלק ממוטט אותו ומשחרר את השבויים: "וַיִּרְדֹּ֣ף דָּוִ֔ד ה֖וּא וְאַרְבַּע־ מֵא֣וֹת אִ֑ישׁ... וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד מֵהַנֶּ֥שֶׁף וְעַד־הָעֶ֖רֶב לְמׇחֳרָתָ֑ם וְלֹא־נִמְלַ֤ט מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר אֲשֶׁר־רָכְב֥וּ עַל־הַגְּמַלִּ֖ים וַיָּנֻֽסוּ. וַיַּצֵּ֣ל דָּוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ עֲמָלֵ֑ק וְאֶת־שְׁתֵּ֥י נָשָׁ֖יו הִצִּ֥יל דָּוִֽד" (שמואל א', ל', א'-יט'). מטרות מלחמתו של דוד בעמלק – הושגו.
כוחנו, רק באחדותנו, בלב אחד - "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן ". הבה נחבר את הלבבותב - ו' הַמְּחַבֶּרֶת, כי רק ביחד ננצח.
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 275 - בגדי כבוד עם כובד האחריות -חיים קופל
1) פרשת תצוה עוסקת בְּהַנְחָיָה להכנת בגדי הכהנים:"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (כ"ח-ב). יש להבין, מה המשמעות של תוספת זו, שבגדי הקודש של הכהן הגדול הם "לכבוד ולתפארת"?
2) נראה לבאר, שקודם חטא עץ הדעת, לא ידעו האדם ואשתו דרך צניעות, להבחין בין טוב לרע, "ולא יִתְבֹּשָׁשׁוּ " (בראשית ב-כ"ה ברש"י), ורק לאחר שחטאו נאמר "ויעש ה' א-להים לאדם ואשתו כתנות עור וילבישם" (ג-כ"א), כך שכל מהות הבגדים, אשר אנו לובשים יסודם בחטא עץ הדעת. ללא החטא, לא היו לאדם בגדים כלל.
לכן באה התורה להדגיש, בפרשתנו, שבגדי כהונה שונים במהותם מסתם בגדים, הם בגדים שונים שֶׁעִנְיָנָם הוא "לכבוד ולתפארת" (להתרוממות עתירה של כבוד ותפארה).
3) אפשר, שֶׁבְּהַנְחָיַת עשיית בגדי הכהנים, יש גם עצות מועילות למנהיגי הדורות, וכדלהלן:
בציווי עשית האפוד נאמר לקחת שתי אַבְנֵי שֹׁהַם, לחקוק עליהן שמות שנים עשר שבטי ישראל, ולשים אותם על כתפות האפוד, ואהרון יישא את שמותם, על שתי כתפיו לזיכרון. (כ"ח-י"ב).
4) ובחושן, מְצֻוֶּה אהרון, לשאת את שמות בני ישראל שבחושן המשפט, על לבו, לזיכרון לפני ה' (כ"ח-כ"ט).
5) הַמֶּסֶר שרוצה התורה להעביר אל הכהן בנושא זה הוא: שעליו להרגיש כל הזמן את "כובד האחריות" על בני ישראל, לכן, הוא נושא את שמותם על שתי כתפיו לזכרון. (כתפיים מסמלות מקום עליו נושאים משאות).
6) אך לא רק "כובד המשקל", אלא הכהן גם נושא אותם על לבו, מקום הרגשות והקרבה להראות שהוא חושב עליהם וער לבעיותיהם. שהרי הכתף הוא שורש היד, והכהן העובד בידיו, זקוק גם למחשבה טובה בכדי שהקורבן ירצה, ולא יפסל כפיגול. לפיכך צריך הכהן הגדול, המשמש דוגמא לאחיו הכהנים, לשאת את שמות בני ישראל על כתפיו ועל לבו כדי שיהיו ידיו ולבו לאל אמונה, ואז תהיה עבודתו שלמה, וקורבנו מְרֻצֶּה. ("אזנים לתורה" שמות כ"ח -ל).
7) ומכאן למנהיגי הדורות שגם לאחר שעלו לגדולה וזכו בשררה, אל להם לשכוח את הציבור שבזכותו זכו בתפקיד, אלא עליהם לעזור להם לשאת בנטל.
8) ומעשה באדמו"ר אחד, שזכר תמיד את שמות חסידיו ואת בעיותיהם. כששאלוהו, כיצד הוא מצליח לזכור את הכל, השיב בפשטות, כל חסיד שבא אלי וְשׁוֹטֵחַ בפני את בעיותיו, אני פותח לפניו את לבי ודבריו נכנסים הישר לתוך לבי ונחרטים עליו, כך שתמיד אני יכול להביט אל תוך לבי ולקרוא עליהם.
9) פעם שאלו את רב מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פונביז' לצעירים. כיצד הוא מצליח לזכור את שמות כל תלמידיו לדורותיהם. והשיב: אכן את שמות התלמידים קשה לזכור, אך את שמות "הבנים" חייבים לזכור.
10) תשובות לפרשת תרומה
א) איזה צבע מְכֻנֶּה בפרשה בשמו של צבע אחר? תשובה: תכלת הוא צבע הצבוע מדם חילזון שצבעו ירוק
(רש"י כ"ה-ד).
ב) מצא בפרשה ברש"י מילה בת שלוש אותיות זהות? תשובה: " וְעֹרֹת תְּחָשִׁים " (כ"ה-ה). רש"י מביא את התרגום: "תחשים" מן חיה... לכך מתרגם "ססגונא שֶׁשָּׂשׂ ומתפאר בַּגְּוָנִים שלו".
11) שאלות לפרשת תצוה
א) ראה סיפור על דָּמָא בֶּן נְתִינָה שוויתר על עסקה כלכלית רווחית, של מכירת אבן יקרה (ישפה) לחכמים מכיוון שלא רצה להעיר את אביו, שישן על המפתח של הכספת, בה נמצאה האבן. (מסכת קידושין דף ל"א. וכן עבודה זרה דף כ"ג:).
הגמרא מספרת שהוא זכה לשכר, שנולדה לו פרה אדומה ששווה כסף רב. השאלה: מדוע לא זימן לו הקב"ה שכר, בתחום עיסוקו, שימצא בין האבנים שלו, אבן יקרה למשל?
ב) כיצד קשור חודש טבת לפרשה?
שבת שלום מחיים קופל מעדנים 275 פרשת תצוה תשפ"ד
&
הרב ערן דאום-רב קהילת שמשוני-מודיעין - כל העם מילואים מוקלט-פרשת תצוה -תשפ"ד
&
תצווה - קול שאיננו נשמע
לשון הרע בעידן רשתות חברתיות ובינה מלאכותית
מייקל אייזנברג- מנהל קרן הון סיכון
בפרשת השבוע, פרשת תצוה, מתוארים בפירוט בגדי הכהונה, תוך התעכבות מיוחדת על בגדי הכוהן הגדול:
וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט… (שמות כח, ב-ד)
בהמשך, התורה מפרטת על המראה ודרך העשיה של בגדי הכוהן הגדול, ואף מסבירה מה עומד מאחורי העיצוב הייחודי. כך לדוגמה ביחס לאפוד נאמר: "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (שמות כח, יב); על החושן נאמר: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה', וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח, ל); ועל המעיל נאמר: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת... וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת… פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב. וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה', וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת". (שמות כח, לא-לה)
בתלמוד הבבלי (זבחים פח, ב) הרחיבו על תפקידו של כל בגד, והסבירו שכל אחד מהבגדים מכפר על משהו אחר:
למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם… מכנסים מכפרת על גילוי עריות… מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? אמר ר' חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע…
התלמוד שם מעמת את הקביעה שהמעיל מכפר על לשון הרע עם קביעה אחרת שהקטורת היתה מכפרת על לשון הרע. התלמוד מתרץ, שהקטורת היתה מכפרת על לשון הרע שנאמר בצינעה, ואילו המעיל, היה מכפר על לשון הרע שנאמר בפרהסיה.
על קביעה זו עלינו לשאול שבפסוק נאמר: "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה', וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת", כלומר לא מדובר על קול בפרהסיה, אלא קול שמעטים עשויים, אם בכלל, לשמוע, כי הקול המדובר, הקול המכפר, מופק בתוך המשכן, החל מכניסתו ועד ליציאתו של הכוהן הגדול מעבודתו בקודש.
מעבר לכך, עלינו להבין מדוע בכלל נדרשות שתי כפרות שונות ללשון הרע - הן על ידי הקטורת והן על ידי המעיל. נראה, שבלשון הרע הנאמרת בצינעה, האומר הוא חלק מובנה בסיפור. כלומר השומע, מתרגם לעצמו את הדברים ומקטלג אותם במבנה של: X אמר על Y כך וכך. לעומת זאת, מה שנאמר בפרהסיה, מאבד את הקונטקסט. כשכמה אנשים, שומעים נאום, או נחשפים לסיפור ביחד, וכל אחד מהם מעביר את הדברים הלאה, הסיפור נהנה לפעמים מהילה של אובייקטיביות, גם אם במהלך ההפצה הדברים עוברים מוטציות. ולפעמים זה סתם שמועה משחירה או עקרה.
בעידן של מודעות גוברת והולכת לניצול הרשתות החברתיות להפצת פייק-ניוז, קולם של הפעמונים, הנעשים "עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב", מלמדים אותנו לשים לב לאפקט השולי - יש קול נלווה, שאיננו נשמע כי הוא משפיע על התת-מודע שלנו. כשידיעות עוברות באינטרנט במהירות האור לכל רחבי תבל, אפילו הקלטה אמיתית, נשמעת אחרת לחלוטין במנותק מההקשר בו נאמרו הדברים. במצב זה, אפילו קולות שהיינו דוחים על הסף בגלל התנגדות לתכנים או לצורת האמירה או לאומר, בסופו של דבר משפיעים עלינו ועל אחרים מבלי שנרגיש. וזו גם הסיבה שגילויי אנטישמיות ברשתות מזיקים במיוחד, גם אם בדיעבד יוצאים כנגדם, ואפילו אם מתנערים מהם.
כשם שקולות הפעמונים הם חלק ממעיל תכלת שלם, וחכמים הסבירו שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד, כך עלינו לזכור לבדוק מי המקור של המידע, מהם האינטרסים מאחורי הפצת הידיעה, ובאיזה הקשר התוכן המועבר יוצר. במילים אחרות עלינו להפעיל קיטלוג וסינון אקטיביים וחשיבה ביקורתית. כך לדוגמה, הניו יורק טיימס, פירסם דיווחים פלסטיניים על הפגיעה של ישראל בבית החולים שיפא. בהתעלמות מהמקור למידע, הנושא הפך לדיון בינלאומי שפגע בישראל, וביהודים בכל העולם (ורק לפני שבוע הואיל העיתון לחזור בו מהכזבים).
הדבר נכון שבעתיים ביחס לבינה המלאכותית שכובשת לה מקום בחיינו במהירות שיא. בינה מלאכותית יושבת על דאטה עצומה ורחבה, שמודל אלגוריתמי אומן לאתר ולאפיין את מיליוני הפרמטרים השונים מהם הדאטה מורכבת. כשאנו מבקשים מהמודל לתת לנו תשובה, או פלט מסויים, הוא מוצא את הפרמטרים הרלוונטיים לבקשה שלנו, ומרכיב מהם תשובה "חדשה". תשובה זו היא תשובה חדשה כי היא מנותקת מההקשרים שבמסגרתם נוצרו המידעים השונים עליהם אומן המודל (וחלק מהדיון על זכויות יוצרים בבינה מלאכותית נסוב על רמת האובייקטיביות של ניתוח המידע שעושה המודל, ומידת הניתוק מהמקור). השבוע ראינו גם התקדמות מטורפת ביכולת לייצר סרטונים כאלה. כשהסיפור מועבר וויזואלית, והיכולות צפויות להתקדם אף יותר, הוא עוד יותר בעל כנפיים ובעל השפעה.
חלק מכוחה של הבינה המלאכותית הוא היכולת לאפיין פרמטרים וקטגוריות שעד כה לא היינו מודעים להם או התקשינו להבחין בהם או אפילו לחשוב עליהם. אבל חשוב להיות מודעים למחיר: ככל שהיצירה של הבינה המלאכותית היא חופשית יותר, עצמאית יותר ומתבססת על מגוון גדול יותר של מידעים אותם היא מכמתת לפרמטרים אובייקטיביים, אנחנו מפסידים את ההקשר. ההקשר לא פעם עושה את ההבדל בין סינטטי למהותי. בין משהו חשוב, ומועיל למשהו רדוד או פרובוקטיבי.
כיום אין כפרה על ידי המעיל והקטורת ועדיף לא להסתבך עם לשון הרע שעשוי להיות קטלני לאחר ולחברה. בהיעדר המעיל וללא התזכורות שקולו מעורר, נדרשים לנו פעמונים משלנו כדי להיות ערים ולהפעיל יום יום ושעה שעה חשיבה ביקורתית.
מקבלים תגובות בכתובת: מייקל אייזנברג treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
הכותפות של הכהן הגדול - הכהן הגדול נציגם של שבטי ישראל
הרב אבי רזניקוב-רב קמפוס בית חולים איכילוב-תל אביב
פרשת השבוע, "תצווה", היא חלק מרצף ההנחיות הא-לוקיות שמשה מקבל במהלך ארבעים הימים והלילות שלו על הר סיני. אחרי שכרת את הברית וקיבל אוסף חוקים בפרשות 'יתרו' ו'משפטים', ואת ההנחיות לבניית המשכן וכליו, בפרשת 'תרומה', מגיעות ההנחיות הנוגעות לבגדי הכהן הגדול ולהקדשת הכוהנים לתפקידם.
בכותפות האפוד משולבות שתי אבני שוהם, שעל כל אחת שמות 6 מן השבטים, "אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאל", המייצגות ומזכירות לו יום יום את העול והאחריות המונחים ומילולית על כתפיו.
מדובר בבגדי הוד והדר, שבמרכזם עומד האפוד של הכהן הגדול, הנושא 12 אבנים, המסמלות את שבטי ישראל. לשאלה מדוע בחרה התורה באבנים טובות לסמל בהן את עם ישראל, יש כמה תשובות אפשריות, מעניינת מאוד העובדה שלשם ייצוגם של השבטים על האפוד נבחרו 12 סוגי אבנים, שונות בצורתן ובצבען. ניתן היה לצפות כי בשם השיוויון, או הסימטריה, תבחר התורה שנים עשר פריטים מאותו חפץ, ששמות השבטים חרוטים עליו, בדומה לשתי אבני השהם שעל כתפיו, אך במכוון נושא הכהן הגדול על חזהו שתים עשרה אבנים שונות, סמלם של שבטים שהם שונים באופיים, במנהגיהם ובעיסוקיהם, כפי שאנו למדים מהברכות בהן ברך יעקב את בניו בסוף ספר בראשית. שתים עשרת תת-זהויות שונות, שמתנקזות יחד אל תוך חזהו-ליבו-תודעתו-זכרונו של נציגן מול הקודש, הכהן הגדול, ואף אחת לא נדרשת לוותר על ייחודה וצבעה.
חושן המשפט, ובו 12 אבנים יקרות, כל אחת כנגד אחד מן השבטים, מונח על לוח ליבו של הכהן הגדול, "בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶש", לכן, ההנחיה" וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּו", פירושה שהעם כולו, על כל מגוון צבעיו וסוגיו יהיו במחשבתו של המנהיג, בקבלת החלטות שלו – בין אם בהפעלת שיקול דעתו האישית או בשאילה בא-ל, "האורים והתומים" היו חלק מן החושן.
מוקלט- דיברה תורה בלשון בני אדם והמשכן -מוקלט
https://youtu.be/Ig2zIfHnMdI?si=eoqW1IEk-LDCM9M4
בברכת שבת שלום ובשורות טובות - הרב אברהם רזניקוב
&
דובי פריצקי-קק"ל- פרשת תצוה - תשפ"ד
פרשתינו מתמקדת בכהן, משה הנביא אינו נזכר בה. תפקידיהם של הנביאים והכוהנים היה שונה. מילות המפתח של כוהן היו: טהור, טמא, קודש, חול. ואילו של הנביא :צדק ,משפט , חסד, רחמים. הכוהנים סיפקו לחיים הדתיים מבנה והמשכיות, טקסים ומנהגים. חגים וחגיגות. הנביאים היו המבקרים החברתים הראשונים בעולם. המסר המרכזי של התורה בענייני מנהיגות שאסור להותירה בידי רשות אחת, או בעל תפקיד אחד. היא חייבת להיות מחולקת ומבוזרת. בישראל הקדומה המלכים היו אמונים על הכוח והכוהנים על הקדושה. והנביאים על יושרה ונאמנותה של החברה. אנו תפילה שגם בימינו נדע לכבד ולבחור במנהיגות המורכבת מאנשים ובעלי תפקידים שונים ,עם נקודות חוזקה שונות, מזג אישי שונה ונקודות מבט שונות(הרב זקס) שבת שלום מירושלים️ -דובי פריצקי
