פרשת תולדות –תשפ"ה תום הילדות -מטרת החינוך -
אורי סובוביץ
מידה בפרשה -"תולדות" - על תמימות
לפני 5 שנים זכיתי לצאת למסע בעקבות ביתא-ישראל באתיופיה. אני זוכר עד היום איך חזרתי נפעם מתעצומות הנפש של קהילת יוצאי אתיופיה, על המסע הארוך במדבריות וההתמודדות עם טורפים על 4 אך גם על 2, על האבדות בדרך, ועל המחיר ששילמו כדי להגשים חלום בן 3,000 שנה. מאז שחזרתי משם אני מקפיד לא להשתמש בביטוי המבצע להעלאת יהודי אתיופיה אלא מבצע עליית יהודי אתיופיה. הם לא היו פסיביים שחיכו לישראלים שיבואו להושיע אותם. הם היו מאד פעילים, מסורים ונחושים ועברו מסע מטלטל שמעטים מהישראלים היו מסוגלים לעבור.
אבל הדבר שהכי עורר בי השראה (ואף קנאה) היה הסיפורים שלהם על ירוסלם, על ירושלים של זהב ממש, על חג הסיגד (שחגגו רק אתמול) שמגיע בדיוק 50 יום לאחר יום הכיפורים. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות וכמיהה לירושלים בו הם עורכים טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כוהני הקהילה. כשעמדנו שם על ההר הגבוה ושמענו את הסיפורים האישיים של כמה מחברי הקבוצה תהיתי ביני לבין עצמי כיצד ניתן ללמוד מהקהילה המדהימה הזו שעד היום מלאת צניעות ויחס מכבד להורים ולמבוגרים, את התמימות. כיצד ניתן לחקות את הכמיהה מלאת התום וחסר הציניות לציון, לירושלים...
בפרשתנו, פרשת תולדות, מתואר יעקב אבינו כאיש "תם". עם זאת כשמגיע לאביו יצחק כדי לקבל את ברכות הבכורה יצחק אומר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". הקול, המקום הפנימי והבלתי נראה הוא תם ונקי, אך לעיתים אין ברירה ויעקב נאלץ לעטות עליו את "ידי עשיו", את המעטה החיצוני שנאלץ בעל כרחו להתמודד עם אתגרי המציאות חסרת התום, עם אויבים קשים ואכזריים וכד' אך מבלי שזה יפגע לו בתום הפנימי.
בשנה האחרונה אני מרגיש שכולנו נלחמים לא רק על הבית והמדינה אלא גם על השפיות והתום שלנו. לא רק החייל בקצה בשדה הקרב הנחשף למציאויות קשות ומורכבות, גם האזרח שנמצא בבית וצורך את החדשות והבשורות הקשות. כמה חשוב לשמור על התום, על הפשטות, על העין הטובה שרואה את הטוב במציאות, שממשיכה לחלום על ירוסלם ועל ירושלים של זהב.
אתמול בערב זכיתי להצטרף למסע השבעה של חיילים חרדים שלב ב', בגילאי 26-51... קצינים מקדימה עם פאות ארוכות. חזון אחרית הימים. בתום המסע המ"פ ברך אותם על המסע שעברו, לא רק ברגליים, אלא גם על המסע שהחל בהחלטה לקום ולעזוב את המשפחה והילדים לטובת גיוס לצה"ל וטירונות בגיל מבוגר, כדי לזכות להגן על העם והארץ. התרגשתי ממש ממש מהמחזה ומדבריו המרוממים, ובזמן שירת התקווה הצלחתי לכמה דקות להתנתק מרעשי הרקע ולהתחבר לתום. שנזכה לחזור לתום הילדות שלנו, למידה של יעקב אבינו.
יהיו דברים אלו מוקדשים לרפואת החייל משה אהרון בן לאה בילא ולעילוי נשמת חבר ושכן יקר כאח, עמישר בן דוד ז"ל, מפקד חפ"ק הקומנדו שנפל בחאן יונס.
שבת שלום ובשורות טובות!
אורי סובוביץ
להזמנת הספר "יש בתוכנו שמיים" - https://tic.li/zDbQP6y, ניתן למצוא גם בחנויות סטימצקי, צומת ספרים ודברי שיר.
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה עם מסר שבועי אקטואלי על פרשת השבוע - https://chat.whatsapp.com/Fd6HPJaLXHl1fPx8JPbf36
עד כאן מקוצר ומכאן הההסבר הפרשה על מלא-פרשת תולדות
"תום הילדות -מטרת החינוך"
אורי סובוביץ- מנהל שותף בקרן הון סיכון
לראשונה מזה מאות שנים מערכת החינוך הפורמלית במרבית העולם הייתה מושבתת לתקופות ממושכות בשל מגפת הקורונה. מציאות לא שגרתית זו העלתה בפני אנשי חינוך, הורים ותלמידים תהיות בנוגע למטרת מערכת החינוך, בתי הספר והמחנכים.
מהי מטרת החינוך? האם ייעוד מערכת החינוך הוא רק להכשיר את התלמידים כדי שיגיעו עם הידע והכישורים המתאימים לאוניברסיטה, וכך ירכשו תואר ויתקבלו לעבודה מתגמלת?
האם הילד או הילדה מגיעים לבית הספר כלוח חלק ובשתים עשרה שנות הלימוד רק מתקדמים? או שמא המציאות עלולה להיות גם הפוכה?
"ויעקב איש תם יושב אוהלים"
לאחר שנות עקרות ותפילות מרובות, יצחק ורבקה זכו לפרי בטן. עוד במהלך ההיריון התבשרה רבקה בפרשתנו, פרשת תולדות, כי יש תאומים בבטנה, אך הם עומדים להיות שונים מאוד זה מזה. ואכן, לא רק בחיצוניותם היו שונים יעקב ועשו אלא גם באישיותם (בראשית כה, כז): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".
יעקב אבינו מתואר כאיש תם. מהי תמימות? כיצד תמימות יכולה להיות תכונה טובה וכזו שאנו שואפים אליה?
ברכת התמימות
הרב קוק דרש בטקס חנוכת בית התלמוד תורה ברחובות, ושם נדרש לשאלה מהי מטרת הילדות (מאמרי הראי"ה עמ' 229):
"על הילדות תפול תמיד השאלה, איך אנו מכירים אותה ביחוסה לחינוך? אם היא רק כמו הכשר (=תקופת הכשרה) לאישיות, או שיש לה ערך כביר בפני עצמה?".
הרב קוק התייחס למה שרבים חושבים אך מרגישים אולי פחות בנוח לומר בקול רם: אם "יסוד החיים" הוא קריירה וכסף, תקופת הילדות היא בסך הכול תקופת מעבר, הכנת הילד והכשרתו לקראת "החיים האמיתיים".
על כך ענה הרב קוק:
"מובן הדבר שכשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה, אין לילדות (=תקופת הילדות) זכות מצד עצמה, כי אם, הילד הוא לפי זה גולם יפה שאפשר לחוק (=ליצור) ממנו כלי מעשה חזק ועובר לסוחר".
הרב קוק הציע הסתכלות על פי "ההכרה האידיאלית" שמעריכה את החיים לא לפי המעמד המקצועי או יתרת חשבון הבנק אלא על פי הטוב והתום. לפי גישה זו, לתקופת הילדות יש ערך מצד עצמה, ואולי אף יותר מתקופת הבגרות, שבה לעיתים קרובות האדם מאבד את תומו.
בלשון הרב קוק:
"לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית, המערכת (=מעריכה) את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב החסד והתום הנמסך בקרבם. על פי זה המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות, כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה, ולפעמים תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות החיים שכל החיים ראוים להיות כמכשירים לעמדתה. אז נאמר דברים כמשמעם "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תנוקות של בית רבן" מפני שהוא "הבל שאין בו חטא".
באופן דומה, באיגרות הראי"ה (איגרת קע) כתב הרב קוק:
"מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר".
לפי זה, עיקר האדם הוא התום, אותו יושר פנימי טבעי שרוצה בטוב. התום טבעי ומולד, כך שמטרת המחנכים היא לחשוף ולהעצים את נקודת התום והיושר, ולא פחות חשוב מכך לא לפגום בנקודה זו על ידי העמדת התום הפנימי כטפל לדברים אחרים וחיצוניים.
עדיפות התום על המוסר והחכמה
מדוע הרב קוק מתפעל כל כך מהתום? הרי התורה והמצוות אמורות לסייע לאדם הבוגר, המודע לעצמו ולערכיו לעבוד על מידותיו ולתקן את אישיותו. מדוע אפוא להעלות על נס דווקא את התום, שמאפיין בעיקר את תקופת הילדות ואינו כרוך בחכמה, עמל ועבודה עצמית?
הרב קוק (שמונה קבצים ז, קעח) הסביר שהתום נעלה יותר מן המוסר שכן כל מטרת העבודה המוסרית היא להחזיר את האדם לתום שבו, למקום הישר והפשוט שבו, ללא התחכמויות וערמומיות ש"נמסכה בנו מבגרותנו" כדי לשרת את הצרכים והאינטרסים שלנו. מדבריו למדנו שהמוסר נובע מהתום ופועל להשגתו:
"התֹם הפנימי הוא הרבה למעלה מהמוסר. כל המוסר כולו נובע הוא מנחליו המשתפכים מכל עבריו (=של התום), וממלאים את כל אופקי הרעיונות והמעשים ישרנות אופיית (=אופי של יושר וישרות). התום הוא המבוע העליון, המתעלה מכל הגה חברותי, מכל רעיון של צורך חוצי, ושל צורך עצמי, הוא הוא האושר... והתום הזה נחלת יעקב הוא, נחלה בלי מצרים, נחלת איש תם יושב אהלים, המביאה ברכת השלום בעולם...".
הרב קוק (שם ז, רה) הוסיף וכתב שככל שאדם פחות מתוסבך, מתחכם ומתפתל בנפשו כדי לשרת את האינטרסים הצרים שלו, והוא יותר מלא תום – כך הוא זוכה להיות מאושר יותר. לשם כך אנחנו צריכים לשאוף שגם התרבות והמדיה שאנו צורכים תהיה מלאה בתום, ולא בגסות וציניות, המעכירות את נפשנו. בסיום דבריו כתב הרב קוק שגם אדם זקן צריך לשאוף לשמור על רוח נעורים צעירה ותמימה, ואכן, לא לחינם אנשים נוטים אינטואיטיבית להתפעל מאנשים מבוגרים שנותר בהם ניצוץ ילדותי ותמים בעיניים.
ובלשון הרב קוק:
"צריכים אנו לדעת מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו (=הופכת אותנו למאושרים) אלא התום של הילדות. וזהו אושרנו, שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף (=חודר) בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמימות שנמסכה בנו (=השפיעה ופועלת בנו) מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו".
לסיכום
תום אינו מבטא נאיביות או עצימת עיניים ביחס למציאות. חייו של יעקב היו מלאים בסיבוכים משפחתיים: הוא נאלץ לפעול בעורמה כדי לזכות בברכות מאביו יצחק, לברוח מאחיו עשו שרצה להורגו, להתמודד עם רמאותו של חמיו לבן, להיאבק במלאך ועוד. תמימותו לא התבטאה בנאיביות מנותקת מהמציאות, כזו שמושיטה את הלחי השנייה למבקשי רעתו. תמימותו באה לידי ביטוי בכך שתמיד זכר מה עיקר ומה טפל, מה אמת ומה שקר, ופעל כדי לקדם את הנכון והטוב הכללי ולא הפרטי. כל עוד היה יכול, יעקב התנהל מול העולם בתמימות, ורק כאשר נאלץ להתמודד מול מציאויות מורכבות ואנשים מפוקפקים ידע להתנהל בעורמה כדי לקדם את הטוב בעולם.
גם כשהמציאות אילצה את יעקב לנקוט בדרכי תחבולות, הוא זכה לשמור על תום פנימיותו משום שפעל תמיד לטובת אמת שגדולה יותר מצרכיו האישיים. הוא לא היה אדם ערמומי, אך ידע לבחור מתי נכון להשתמש בערמומיות כדי לתקן את המציאות. הוא היה נאמן לאמת הפנימית שלו, ומסיבה זו מידתו של יעקב היא "אמת", כפי שכתוב (מיכה ז, כ) - "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם".
קצב החיים, החשיפה המוגברת למדיה ולרשתות החברתיות הופכים את ההתמודדות של כולנו, ושל הדור הצעיר בפרט, למאתגרת ביותר. גם אם המציאות מורכבת, כל עוד אדם פועל לטובת אידיאלים וערכים הגדולים ממנו וקודמים לו, יש בכוחו להתנהל בחכמה תוך שימור "תום הילדות" שבו, מבלי להפוך לאדם נכלולי ושפל. במקום לגעור ולהטיף מוסר לנוער על אובדן תמימותם, צריך להזכיר להם שאין יקר יותר מהתום הפנימי, ובזה יש למבוגרים הרבה מה ללמוד מהצעירים.
שבת שלום! אורי סובוביץ.
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
