אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46
במס הכנסה.
..................................................................
הרב עמיהוד סלומון -במסר מוקלט של דקה וחצי "סדום והטיטניק"
&
פרשת וירא -"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה " – לאחר הבחירות -דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
עתה הוא הזמן של אחרי הבחירות. זהו מרחב שלב המעבר , הקרוי- הזמן הלימינלי -סִפִּיוּת, שבין – זמן ה- Being המאופיין בהצהרות, בהבטחות, במצעים ובהכרזות של פוליטיקאים לפני בחירות, לבין – זמן הרכבת ממשלה, של חלוקת תיקים וחתימה על קווי יסוד והסכמים קואליציוניים , בואכה לזמן התכליס ה- Doing - העשייה והיישום.
האם מה שהובטח קודם, אכן אותו תקבל אחרי?
לא בטוח. מדוע ?
"כִּי דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן ".
כך שירו של יעקב רוטבליט -כִּי דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן, מתנגן לו בפרשתנו ומאיר את הזמן הלימינלי – של אחרי הבחירות.
"כִּי דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן" , כבר בפתח פרשתנו,כאשר אברהם יושב בפתח אוהלו לקיים מצוות הכנסת אורחים: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה" (בראשית, יח' ,ב').
לא ניתן –מִשָּׁם-עמוק בתוך האוהל,לקיים מצוות הכנסת אורחים, אלא רק –מִכָּאן, מפתח האוהל, אפשר לראות בעיניים, את המציאות האנושית שמחוץ לאוהל.
רק לאחר שרואים -מִכָּאן – פעמיים בפסוק - וַיַּרְא ,שלא קיים סיכון עם האורחים החיצוניים, רק אז- עוברים ל - Doing :"וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם... וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת....וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם" ( בראשית, יח',ה'-ח' ).
כך בהמשך פרשתנו , בדיאלוג המתנהל בין אברהם לבין הקב"ה, בשאלת עתידה של סדום- האם פניה של סדום לקיום או לחידלון: "וַיֹּאמֶר ד', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד... וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר ... וַיֹּאמֶר ד', אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם " (בראשית, יח', כ-לא).
נחמה ליבוביץ ( 1905-1997 )מיישבת הכפילות בפסוק-"אֶמְצָא בִסְדֹם...בְּתוֹךְ הָעִיר", הרי אנו יודעים, שסדום היא העיר ? : "אבל רק אם אותם מעטים בודדים צדיקים הם " בתוך העיר", מעורים ומעורבים בחיי העיר, בעסקיה, במשאה ובמתנה, אם מופיעים הם ומשפיעים הם בציבוריותה. אבל אם אין אותם בודדים, אלא נחבאים וחיים חיי צדקות בחדרי חדרים ... אין אותה עיר יכולה לדרוש חסות בזכות צדיקיה הנחבאים" .
כלומר, אינך יכול לשרת את הציבור,מִשָּׁם- בריחוק ובניתוק, מאותם האנשים אותם אתה אמור לשרת. אינך יכול לעסוק בצרכי ציבור באופן אמיתי בשלט רחוק.
מדוע? - "כִּי דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן ".
המציאות הסדומית הקשה והמורכבת בפרשתנו, מחייבת בדיקה ואבחון מדויק, טרם קבלת החלטה הרת גורל לעתידה של העיר. הקב״ה מציב לכולנו את הפרקטיקה- מִכָּאן ,כיצד יש לנהוג בסיטואציה של סדום ועמורה – " וַיֹּאמֶר ד', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה " ( בראשית, יח', כא').
הקב"ה מלמד את מנהיגי הציבור ומשרתיו, פרק חשוב במשמעות האמיתית של –"דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן ". יש לרדת ולראות בעיניים -מִכָּאן ,ורק אחר כך לקבל החלטה.
רש"י בפרשנותו לפסוק :"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה", מחבר את פעולת הירידה והראיה , לעולם השיפוט האנושי- מִכָּאן: "למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכול כמו שפירשתי בפרשת הפָּלָגָה על הפסוק: " וַיֵּרֶד ד' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. ".
המסר של :" דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן" המופנה גם לשופטים בשר ודם, שעליהם להכריע הכרעות הרות גורל בדיני נפשות, מקבל ביטוי עוצמתי בסרט המבוסס על רב המכר של איאן מקיואן:" טובת הילד" ,שבו מתרחשת דרמה משפטית ומוסרית, שבמרכזה עומדת שופטת בית המשפט לענייני משפחה, שעליה להכריע בסוגיה של – טובתו או רצונו של צעיר שחולה בסרטן הדם שפנה באמצעות הוריו ועורך דינו לבית המשפט לכבד את רצונו, לא לזהם את דמו בדם של אחרים, בגלל אמונתו הדתית ולמנוע את הפרוצדורה הרפואית שעשויה להציל את חייו. השופטת מחליטה שבטרם תכריע, עליה לרדת מכס השיפוט ולבקר את הצעיר החולה בבית החולים. היא מגיעה למיטת חוליו ומתנהל דיון מוסרי ,האם לכבד את רצונו של הצעיר שהמשמעות היא מותו, או לפעול לטובתו שהמשמעות היא סיכוי להצלתו.
הד למשפט מורשתי זה נמצא גם בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", של אנטואן דה סנט אכזופרי (1944- 1900), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי ,המתאר את ביקורו של הנסיך הקטן בכוכבו של המלך, ומבין שהמלך שולט ביקום כולו : "אילו ציוויתי על מפקד צבא לעוף מפרח אל פרח כמו פרפר, או לכתוב טרגדיה, או להפך לעוף ים, והמפקד לא היה ממלא אחר הפקודה, מי משנינו לא היה בסדר, הוא או אני?- אתה- אמר הנסיך הקטן בוודאות. נכון מאוד. "מכל אחד יש לדרוש מה שהוא יכול לתת", אמר המלך. הסמכות מבוססת בראש ובראשונה על התבונה. אם תצווה על בני עמך שישליכו את עצמם לים, הם יקומו ויעשו מהפכה. יש לי הזכות לדרוש שיצייתו לי מפני שהפקודות שלי מתקבלות על הדעת. אז מה עם השקיעה שלי? הזכיר לו הנסיך הקטן, שמעולם לא היה שוכח שאלה ששאל. -תקבל אותה, את השקיעה שלך. אדרוש זאת. אבל כיוון שאני מושל בחכמה, אחכה עד שיהיו התנאים נוחים לזה".
צודק הנסיך הקטן – "דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן".
אנו נוכחים לא אחת, בפער שבין החלטה אסטרטגית, , לבין העמידה בביצועה ויישומה באופן קבוע ומלא. אנו נוכחים לא אחת ,בפער שבין הרטוריקה וההצהרה ,על החלטות חשובות ואסטרטגיות שקבלנו על עצמנו, לבין הפרקטיקה ביישומן.
הנה כי כן, "דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן", משתקפים באירוע הדרמטי של הגר ובנה ישמעאל בפרשתנו : " וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ "(בראשית, כא', יד'- יט').
המלאך מורה להגר כיצד עליה לנהוג עם בנה בסיטואציה המשברית של גרוש וחיי מדבר ארעיים- מִכָּאן ולא - מִשָּׁם , מדוע? – "כִּי דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן".
דומה שהמלאך אומר להגר : במצב זה, הילד שלך ישמעאל, זקוק ל- Doing ולא- ל- Being. הוא דורש את קרבתך ומגעך הפיזי –מִכָּאן ולא- מִשָּׁם. ילדך זקוק שתגעי בו, שתחזיקי אותו בידך, ,שתחבקי אותו, שתפנקי אותו, כך הוא ירגיש ביטחון שיסייע לו לשרוד את המצוקה בה הוא נתון וכך ניתן יהיה לצמצם את הנזק הנפשי שיגרם לו במסלול גדילתו ועתידו.
הזמן הלימינלי שבין –מִשָּׁם, לבין –מִכָּאן, ראשיתו בפרשה הקודמת- לך לך, באירוע הדרמטי של - שרה והגר בגירוש הראשון : "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ד' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ד', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ... וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.". ( בראשית, טז', א'-ו' ).
בפרשתנו נמשכת הדרמה בגירוש השני : " וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ. (בראשית, כא',ט'-יא' ).
שרה אמנו שמוכרת כאשת חסד של ממש, במעשיה הנאצלים בגיור והדבקות בבעלה אברהם במסע לארץ ישראל וגם בהכנסת האורחים הנדיבה של האורחים הזרים שהיו מלאכים ,זוכה לביקורת של ממש מפרשנינו השונים.
כך הרמב״ן ( רבי משה בן נחמן 1194-1270): ״חטאה אמנו שרה בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ד' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם, לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי״.
גם הרד״ק ( רבי דוד בן יוסף קמחי, 1160-1236 ) מרחיק לכת בביקורתו: ״ וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל כמו שאמר המלאך להגר: "כי שמע ד' אל עניך, והשיב לה (להגר)ברכה תחת עניה וכל זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות...ולא נהגה שרי בזה (בעינוי של הגר) לא למידת מוסר ולא למידת חסידות...היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מידת חסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם, לעשות כל יכולתו, במה שתחת ידו... ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל".
כוונותיה והכרזותיה של שרה – מִשָּׁם בשלב ה- Being, היו טובות וזכו לאהדה רבה, אבל -מִכָּאן בשלב ה- Doing, היא שרה אחרת. שמתאימה עצמה למציאות המורכבת, הטופחת על פניה .
אכן כן - "דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם לֹא רוֹאִים מִכָּאן".
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת וירא - "אי יציבות"-מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון אלפא
מתחילתו של ספר בראשית התורה חוזרת פעם אחר פעם לסיפורים המערערים את המצב הקיים. בריאת העולם משנה את התוהו ובוהו, גירוש האדם מגן עדן המוגן והמפרנס, המבול ששטף את האוכלוסיה שהתפתחה, הפצת החברה האנושית ופיצולה לעמים ושפות אחרי בניית פרוייקט הדגל של האנושות, מלחמה אזורית בארץ ישראל המשמידה את המשאבים הטבעיים והכלכלה הפורחת של סדום ובנותיה. אומנם, מבחינת השנים אירועים אלו היו רגעי שיא בתקופה של למעלה מאלפיים שנים, אבל מבחינת הסיפור, והחוויה של הקורא בספר בראשית, נראה שהמסר הוא שעלינו להתמודד עם אי היציבות שפוקדת אותנו אחרי כל תקופה של רגיעה.
כמובן, שניתן לזהות גם שסדרי הגודל של האירועים הולכים וקטנים - העולם, האנושות, האזור - אבל עדיין כולנו מצפים לקרוא מה יתרחש בהמשך, שלא לומר: "מה עוד יכול להשתבש?". מתוך תחושה זו אין פלא שבסוף הפרשה, הבית בחרן אולי אמור לקרוץ לאברהם:
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם. וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל. וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם. וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה.
ההודעה שקיבל אחרי שנות נדודים רבות מכילה אינפורמציה מפורטת מאוד המבטאת את האושר והעושר שבחרן - מולידים ילדים רבים, כלומר יש אפשרות לפרנס אותם בקלות, ואפילו להחזיק פילגש. ( כשבפרשה הבאה עבד אברהם יגיע לחרן לחפש אישה ליצחק באמת מסתבר שיש שם שפע מים ויבול, ולמשפחת אברהם יש בית גדול ומרווח מלא כל טוב). הסאבטקסט הוא: למה שלא תחזור מהמסע האתגרי שלך לטוב המוכר והבטוח, ולחיק המשפחה שבמולדת.
אבל אברהם לא עושה "אחורה פנה". הוא מתמודד עם אתגרי אי היציבות באמצעות בניית נקודות ארכימדיות. לאורך חייו הוא ממשיך במסע אשר מציב חזון אמוני ואזרחי למשפט וצדק. בפרשה הקודמת הוא כרת ברית הגנה עם ענר אשכול וממרא התושבים המקומיים באזור, ונכנס לשת"פ דתי-כלכלי עם מלכיצדק מלך שלם. במקביל, ברית בין הבתרים מעניקה יציבות ומסגור לחזון העתידי וברית מילה מעצבת את הזהות העכשווית. בפרשה השבוע אברהם הופך את הזהות גם למסורת וזהות בין-דורית כשמל את יצחק בנו, והוא מפתח ומבסס את ערכי היסוד של האומה: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". בנוסף, ברית של יציבות עם ראשי הפלישתים, המתבטאת בין השאר במילים "וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן", ממשיכה לנטיעת אשל בבאר שבע. ההתיישבות הארוכה בארץ פלישתים מתרחבת בפרשה הבאה לקניית שדה ומערת קבורה בחברון - אחיזה נצחית בקרקע - תוך כדי משא ומתן מכבד עם יושבי המקום. באותה השיטה של שותפויות ימשיכו גם יצחק עם מלך גרר ויעקב עם אנשי שכם.
העולם חשב שהוא הגיע לקץ ההיסטוריה. מדינות רבות נהיו שאננים. בפנתיאון ההשכלה הגבוהה עסקו רבות בזוטות והוגים לא קידמו חשיבה על המהות. הרצף הסיפורי של ספר בראשית המנכיח את תופעת אי היציבות מכין אותנו לעולם כפי שהוא באמת: לא יציב בעליל.
לאחרונה, אי היציבות חוזרת ומתגברת. מגיפה שפגעה בעולם כולו השאירה אחריה פגיעות מקומיות בכלכלות השונות ובמוסדות השלטון בכל רחבי העולם, עד שבבריטניה האינפלציה היא מעל 10% וראש הממשלה התפטרה לאחר 44 ימים. הקורונה יצרה גל של פגיעה פיזית אבל בריאות הנפש שהתערערה בעקבותיה מתבררת כבעיה חריפה יותר. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה זולגת במובנים רבים מהאזור הספציפי עליו נלחמים, וסימן שאלה גדול מרחף על המתרחש בכלכלה הסינית, ובמערכות של סין בכלל עד שקשה להעריך לאן פניה הפוליטיים והכלכליים של סין. ניתן אפילו לומר שבעקבות הקיטוב הפוליטי ההולך ומתגבר, בימינו נפלגה הארץ בדיוק כפי שבפרשת נח ארע לבוני מגדל בבל בדור הפלגה: "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". הוגים כמו דרק תומפסון כתבו על תכנית לעידן השפע של גן עדן המודרני, אבל אנחנו, חווים מחסור באנרגיה ומדברים על מחסור במזון.
מול אתגרים אלו יש להתחייב במשנה תוקף לגישתו של אברהם. נראה, שבעת הזו יש לתור אחר הזדמנויות לשיתופי פעולה חדשים וליצור בריתות שאינן מובנות מאליהן. במקביל יש לפעול להעמקת הזהות שלנו, ולפתח חשיבה מה הן נקודות התורפה המחלישות את החברה הישראלית. אם נשאיר תפרים שאינם מחוזקים, או חלילה מרחיבים את פערי התרבות, חוסר היציבות עלול להפוך אותם לסדקים ואפילו לשברים. חיוני לחזור לחזונו של אברהם ולצאת למסע אמוני ואזרחי אשר קורא לנו, ולשאר העמים, לצוות על בנינו ובנותינו לשמור את דרך ה׳ ולעשות צדקה ומשפט. שני אלמנטים שניתן לייצר בשפע אם רק נעבוד בזה.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
ספר בראשית בפתח: האם כבר קראתם את ״עץ החיים והכסף״ על ספר בראשית?
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
מקראות בינה בתורה (לבראשית י"ח-י"ט, פרשת וירא):
יש צדיק ויש נביא מתפלל
פרק הכנסת האורחים בביתו של אברהם, הוא הפרק שבו התברר הייעוד, המטרה, לשמה אברהם נבחר: "כי ידעתיו (=יעדתיו, בחרתיו) למען אשר יְצַוֶה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (י"ח, י"ט). ה"צדקה" התגלתה בהכנסת האורחים.
הבחירה באברהם, היא שנתנה לו את זכות העמידה לפני ה' ("ואברהם עודנו עֹמד לפני ה'"; י"ח, כב) במשפט על סדום. מכוחה של הבחירה ה' גילה לו את "צעקתהּ" של סדום, וגם את חורבנהּ הצפוי. מכוחו של אברהם, אנחנו קוראים עד היום לתפילה 'תפילת עמידה', ופותחים אותה בברכת "מגן אברהם". בזכותו של אברהם אנחנו יכולים לעמוד לפני ה'.
אבל איך באמת אפשר לעמוד לפני "שֹפֵט כל הארץ"? הלוא אברהם עצמו אמר מיד בתום התפילה, כשהוא התחיל להתחנן, "ואנֹכי עפר ואפר" (י"ח, כז) – מי הוא האדם שיכול לעמוד לפני ה' ולהתפלל, ואף להתווכח עם "שֹפֵט כל הארץ"?!
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע"? (י"ח, כג). אברהם ניגש להתפלל במובן המקורי של השורש 'פלל' > 'פלילים' – כלומר, להתווכח כפי שמתווכחים בדיון משפטי. אברהם הרי עמד בתפילה כסנגור ואמר לא פחות ולא יותר: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!" (י"ח, כה).
מאלף להשוות את התיאור הזה לאיוב, שצעק ובכה והתחנן על ייסוריו – איוב רצה לעמוד לפני השם ולהישפט "שם ישר נוֹכָח עמו" (איוב כ"ג, ז) – הוא היה בטוח שיצא זכאי במשפטו, אם רק יינתן לו לעמוד במשפט ישר נוכח פני השופט. אולם איוב לא זכה לזה, בעוד אברהם הוזמן לעמוד ולהתפלל. ה' גילה לאברהם מה הוא עומד לעשות בסדום, אך לא הסביר לאיוב על מה ולמה הוא סובל.
את ההבדל הזה הסביר יחזקאל הנביא (יחזקאל ט"ו, יב-כ): איוב, כמו צדיקים רבים אחרים (כגון נֹח), דאג לעצמו, בכה על עצמו, נאבק על מעמדו והתאמץ להציל את עצמו. אברהם, לעומת זאת, לא עמד בתפילה על עצמו ולא התווכח עם השם על עצמו או על משפחתו, אלא על אנשי סדום (ובתוכם לוט בן אחיו, שלא נזכר בפירוש בתפילת אברהם). אברהם יצא למלחמה כדי להציל את לוט, ואברהם עמד בתפילה כדי להתווכח עם שופט כל הארץ על משפטה של סדום. לזה הוא נבחר, "לעשות צדקה ומשפט".
ליל הפסח של לוט
בעקבות רש"י, אני קורא לפרק זה 'פסח לוט'. לוט אירח את המלאכים בביתו, עשה להם משתה ואפה מצות. הרד"ק הסביר שלוט היה צריך להכין במהירות אוכל עבור האורחים ולכן הכין מצות, שנאפות מהר. רש"י, לעומת זאת, כתב: "פסח היה". בצעירותי הייתי תמה על רש"י: איך יכול להיות פסח לפני יציאת מצרים? וכי מפני שלוט אפה מצות היה זה פסח?! רק אחרי שנים רבות קראתי את הפרק בתשומת לב, וראיתי כמה מדויקים דבריו של רש"י.
סיפורו של לוט מקביל במידה רבה לתיאור פסח מצרים. אצל לוט הבית סגור, המלאכים על פתח הבית הצילו את אנשי הבית והוציאו אותם החוצה, ולוט אמר לחתניו: "קומו צאו מן המקום הזה כי משחית ה' את העיר" (י"ט, יד). זאת גם השפה של פסח ומצרים: בתים סגורים, מלאך מציל על הפתח "ולא יִתֵן המשחית לבֹא אל בתיכם לנגֹף" (שמות י"ב, כג). גם לוח הזמנים מקביל בדיוק: מן הלילה אל הבוקר! ההוכחה המכריעה לקשר בין שני הסיפורים נמצאת במילה הנדירה "ויִתמַהמַהּ" המופיעה אצל לוט (בראשית י"ט, טז), ואצל בני ישראל בפסח מצרים מופיעה בלשון "ולא יכלו להִתמַהמֵהַּ" (שמות י"ב, לט) – גם לוט לא הצליח להתמַהמֵהּ, כי המלאכים הוציאו בכוח.
האלמנטים המרכזיים של יציאת מצרים מופיעים אצל לוט: היציאה מסדום, ההצלה הפלאית, המכות הגדולות על סדום, והצלת לוט ומשפחתו בזכות הכנסת האורחים של בית אברהם. בנוסף, כפי שעם ישראל נולד מתוך היציאה ממצרים, גם ללוט נולדו שני עמים "מתוך ההפֵכה". אין ספק שסיפור לוט מתואר בתורה כפסח, חוץ מן השה שלא היה שם. מדרש חז"ל ורש"י קלעו למטרה בדיוק.
לאור כל זה מובן יותר מדוע תיגזר על העמים עמון ומואב, צאצאי לוט הרחקה מחיתון עם בני ישראל לעולם ועד (דברים כ"ג, ד-ה), על שלא נהגו בעם ישראל שיצא ממצרים את מנהגי הכנסת האורחים של בית אברהם.
&
פרשת "וירא"-יגאל גור אריה
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ.... לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר...וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
הצחוק הוא אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו. *מתברר כי צחוק הוא דבר רציני*.
ואני תוהה:
האם צחוק בקירבו של אדם, הוא גם יכול לרפא חוליו?
איך מופעל מנגנון הצחוק בקרבו של אדם? מהו התנאי הנדרש להפעילו?
אולי זה עובד הפוך? אולי הבריאות נדרשת כדי לשמור על הצחוק? האם אדם במצוקה בריאותית צוחק יותר או פחות? האם הצחוק של אדם הלוקה באחת ממחלות הנפשיות אפשרי?
לתכונת ההומור, הודבק כינוי הלקוח מהרפואה בשם "חוש". כידוע, ההומור לא נכלל בחמשת החושים, משום שלא נולדים איתו, ומכיון שהוא תולדה של הצטברות זכרונית של "נוצרים" והיכולת השכלית לחבר מהם מוצר המותאם לתרבותינו אשר מייצרת מצבים, אשר אם הם אקטואלים/מותאמים, הם יפעילו את מוחנו לתגובת אושר רגעי, אשר מתבטא בצחוק.
הצחוק הוא סממן. האושר הוא מוחי. המוח הוא חלק מרכזי בגוף. כאשר בריאותו של הגוף לקויה המוח, הוא שותף מלא. שימוש בגורמי גירוי חיצוניים לשינוי תגובות מוחייות, הוא אולי יגרום לאושר רגעי אשר יתבטא בצחוק. אבל רגע הוא זמן קצוב וקצר.
מדענים טוענים *שהצחוק* עוזר לבריאות ומשתתף בתהליך הריפוי אצל חולים. במחקרים נמצא שלאחר הצחוק ישנה ירידה בהורמוני הדחק כמו האדרנלין והקורטיזול, דבר המחזק את המערכת החיסונית ומוריד את לחץ הדם. הגוף גם משחרר אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח.
לאחרונה התפתח מקצוע רפואי המשתמש בצחוק למטרות טיפוליות בשם "ליצנות רפואית" שבו ליצנים מסתובבים בבתי חולים ומשעשעים חולים בתעלולים שונים.
שני סוגי צחוק :צחוק ציני ומזלזל שכולו לעג וארס, וצחוק של שמחה ואמונה אופטימית. אפילו השם של בנה יצחק מלמד על צחוק חיובי ובונה. הצחוק סביב לידת יצחק היה מלא בתקווה לגבי עתידו ועתיד העם כולו. מעכשיו לאברהם ולשרה יש בן שימשיך את הדרך. האם זו לא סיבה לצחוק ולשמוח?
מה הוא סוג הצחוק שלנו? האם אנו צוחקים במטרה להקטין את מי שמולנו, או להעצים אותו? האם אנו צוחקים צחוק חלול, מזויף מעליב וחסר משמעות, או צחוק אמתי וטהור?
לצחוק יש מספר רב של יתרונות בריאותיים מגוונים *שישפיעו לטובה על חייכם במהירות מפתיעה*. כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החיים בקלות, לשמוח, לחייך יותר, ופשוט לצחוק.
מכאן ניתן לאמר שלא רק שהצחוק טוב לבריאות, הוא גם עוזר לשמור על הבריאות !!!
משפט השגור בפי: "הבריאות העיקר היתר צ'ופר "
שבת שלום!
שבת צחוקים וחיוכים!
יגאל גור-אריה
&
פרשת וירא - מסרים חינוכיים :בועז חדד-אורט מעלות-חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
1. חשיבות מידת החסד - כאשר אתה מאיר את דרכם של אחרים ,באופן טבעי אתה מאיר גם את דרכך שלך וכפי שאמר דוד המלך בספר תהילים פרק פ''ט פסוק ג' ''עולם חסד יבנה ''.
2. חשיבות ערך הצניעות .
3. עלינו להזהר מלרכל על הזולת ,כפי שכתוב בספר ויקרא פרק י''ט ''לא תלך רכיל בעמך''.
4. ישנו צחוק שמקטין ולעיתים פוגע וישנו צחוק שמרומם - לכל אחד מסוגי הצחוק הללו ישנן תוצאות שונות לעתידינו ולעתידם של אחרים .
5. אל תנסה להתהדר על חשבון הזולת ,אלא עזור לזולת להתהדר בזכות עצמו .
6. עלינו להיות פתוחים לעולם ולא להסתגר בד' אמותינו .
7. הקשר שניתן לראות,בעניין מידת החסד של אברהם , בין פרק כ''א פסוק ל''ג ''ויטע ( אברהם) אשל בבאר שבע ,לבין ברכת המזון ,שבה נאמר ,בין היתר ''הרחמן הוא יברך את השולחן הזה שאכלנו עליו , ויסדר בו כל מעדני עולם ויהיה כשולחנו של אברהם אבינו ,עליו השלום . כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה ואל יחסר ממנו כל טוב לעד ולעולמי עולמים אמן ''.
1. חשיבות מידת החסד מובלטת בהרחבה רבה ,באירוח המלאכים ,על ידי אברהם אבינו . השם התגלה לאברהם אבינו ,אבל מיד לאחר מכן מגיעים אורחים לאברהם . אברהם לא יודע בשלב זה מדובר במלאכים. אברהם אומר לשם בפרק י''ח פסוק ג' ''ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדיך''. אברהם מבקש מבורא עולם ,להתפנות כדי לארח את האורחים ובנוסף לכך הוא מבקש מבורא עולם שילווה אותו וידריך אותו כיצד לארח את האנשים בצורה הטובה ביותר . אל לנו לשכוח שאברהם מחכה בפתח האוהל ,ביום חם במיוחד ,ביום השלישי לברית המילה ,שעשה לעצמו בגיל תשעים ותשע ,זהו השלב שהכאבים בשיאם. אברהם מארח את האנשים מכל הלב ,במהירות רבה .עלינו ללמוד מאברהם אבינו שיותר חשוב ,איך אתה עושה את הדברים ולא רק מה אתה עושה .
ניתן להשליך רעיון זה בכל מקום בחיינו :בבית עם המשפחה ,בעבודה שלנו כמחנכים בבית הספר ובכל תפקיד המוטל עלינו . חשיבות מידת החסד בעולמנו מצילה אנשים והיא ערך עליון ,בניגוד למידת הקמצנות ,שיכולה להמיט אסון על אנשים בודדים בחברה וגם על החברה כולה . בספר יחזקאל פרק ט''ז פסוק מ''ט מתקיף הנביא יחזקאל את אנשי סדום בחטא הקמצנות ,הדאגה של ,כל אחד לעצמו ולא לאנשים הנזקקים בחברה ''הנה עון סדום אחותך ,גאון שבעת לחם ושלותך השקט ,היה לך ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ''. הרגשתם של אנשי סדום הייתה ''אני ואפסי עוד'' כמו שאמר הנביא צפניה פרק ב פסוק ט''ו ,והם בהחלט לא קיימו את דברי הנביא ישעיה בפרק ב פסוק ט''ו ''ומבשרך אל תתעלם''.
חברה שהיא חפצת חיים ,חייבת לדאוג לכלל אזרחיה ,יחד עם זאת ,כל אדם ואדם חייב לראות כיצד הוא יכול לעזור לזולת , בתלמוד בבלי מסכת שבת דף רכז עמוד א נאמר ''גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה ''.
אנו צריכים לחנך את ילדינו ותלמידנו שכאשר אנו נותנים ,פעמים רבות ,אנו מרגישים טוב יותר מהאדם המקבל ולכן הייחס וההתחשבות באחר הינו ערך עליון במיוחד בימים טרופים אלה .
2.מידת הצניעות הינה ערך עליון שהוא ,חשוב מאוד לכל אדם ואדם בכל תחום בחיינו ,גם כהורים ,מורים ,מפקדים ,מנהלים ,שרים ומפקדים בצבא . את מידת הצניעות הזו ניתן לראות ,בייחסו של השם לאברהם ובייחסו של אברהם לאורחים . השם מקטין את עצמו ומגיע לבקר את אברהם לאחר ברית המילה ,השם מוכן לחכות לאברהם עד שיסיים לארח את האנשים שבאו להתארח . אברהם מכנה את עצמו עבד לאורך כל האירוח ,צנוע, למרות שהוא האדון. דוגמה בפרק י''ח פסוק ה' '' כי על כן עברתם על עבדיכם'' .
3. עלינו להיזהר מלרכל על הזולת . מסר חינוכי חשוב זה ניתן לראות ,בדברי המלאכים לאברהם , בפרק י''ח פסוק י''ג ''ויאמר יהוה ( אחד המלאכים שהוא השם בדמות מלאך) אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי ,למרות ששרה אמרה בפסוק י''ב ''אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן '' כלומר ,היא אמרה שגם אברהם זקן ,אבל המלאך לא הזכיר זאת ,כדי למנוע סכסוך משפחתי .
השאלה היא ,האם עלינו לומר ,בכל מקרה ,מה ששמענו על אדם אחר גם כאשר אני יודע שאני יכול להרוס משפחה ? לפי התנהגות המלאך בפירקינו התשובה הינה שלילית .
4.ישנו צחוק שמקטין ופוגע וישנו צחוק שמרומם . לכל אחד מסוגי הצחוק ישנה השפעה על עתידנו וגם על עתידם של אחרים. בפרשת '' לך לך '',כאשר השם אומר לאברהם, אבינו בפרק י''ז פסוק י''ז שלאברהם יהיה בן משרה ,אברהם צוחק בליבו ,'' ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו ,הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ? '' במקרה זה השם לא גוער באברהם ,לעומת זאת ,כאשר שרה צוחקת בליבה בפרק י''ח פסוק י''ב ,אז השם כן גוער בשרה בפסוק י''ג ''ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה?'' והשאלה היא מדוע? האם ישנה אפליה בין אברהם לשרה ? יש הבדל בין מעמדות ? בין אישה לגבר ? התשובה לכך הינה שלילית ,ההבדל בין התגובות השונות ,של השם , הייתה תלויה בכוונת הצחוק ,אברהם לא צוחק מתוך חוסר אמון ,אלא מתוך שמחה והתלהבות,על הבשורה המפתיעה ,שסוף כל סוף,יהיה לו בן יורש, משרה אימנו ,לעומת זאת שרה צחקה מחוסר אמונה .
במקרה זה אנו רואים שמועבר לנו מסר חינוכי חשוב מאוד והוא ,גם אם אתה לא רואה את הפתרון ,הגשמת החלום באופק ,גם אם בתחילת בדרך הסיכויים נראים קלושים ,עלינו להמשיך להאמין בהצלחה להגשמת חלומותינו ,גם באופן אישי וגם כאומה חפצת חיים . גם אם אנו נמצאים במצב הקשה ביותר ,כפי שאמר דוד המלך בספר תהילים פרק ק''ל פסוק א ''ממעמקים קראתיך יהוה'' .
5. מסר חינוכי חשוב ביותר הוא ,אל תנסה להתהדר על חשבון הזולת , עזור לזולת להתהדר בזכות עצמו . מסר חינוכי זה ניתן לראות כאשר אברהם מארח את המלאכים נותן להם כל טוב ומארח במהירות רבה ,פרק י''ח פסוק ז' ''ואל הבקר רץ אברהם '' ,אבל בפסוק ד' אומר אברהם ''יוקח נא מעט מים ''. השאלה היא למי אמר אברהם להביא את מעט המים לאורחים ? אחת התשובות לשאלה זו ,שזה נאמר לעבדו,לאליעזר ,אברהם לא רצה להקשות על אליעזר ולומר לו לשאוב מים רבים ,דבר שיקשה מאוד על אליעזר,רק כדי להתהדר בפני האורחים ,על חשבונו של אליעזר.
בפסוק ו' נאמר ''ויתן אל הנער וימהר לעשותו '' ניתן לשאול שתי שאלות : א. מדוע אברהם לא הכין בעצמו את הבשר ? ב. למי נתן אברהם להכין את הבשר ? אחת התשובות לשאלתינו הראשונה היא ,אברהם רצה לזכות גם את האחרים במצוות כיבוד אורחים . ואחת התשובות לשאלתינו השנייה היא ,שהנער שעליו מדובר הוא ישמעאל ,אברהם רצה ללמד את בנו כיצד לארח ולקבל אורחים ,גם אנו צריכים ללמד את ילדינו לעשות דברים בעצמם ,כדי לעזור בכל ענייני הבית ,לתת להם הרגשה שהם מעורבים וללמד אותם לקחת אחריות ,זה מתחיל מחינוך מהבית .
6. עלינו להיות פתוחים לעולם ולא להסתגר בד' אמותינו . בימינו אנו ,עם ההתפתחות הטכנולוגית , ישנה נטייה של ילדינו,להסתגר בד' אמותיהם ולא להתייחס לכל מה שקורה בחברה כולה ,רק אני ועצמי , אברהם מלמד אותנו ,שלא כך צריך לנהוג ,צריך להיות פתוח לסביבה . גם לאחר ברית מילה , אברהם עומד בפתח האוהל ,ביום חם ביותר ,כדי לקבל אורחים ולא מסתגר באוהל ,החברה חשובה לו האנשים חשובים לו ,אולי מישהו צריך עזרה ? לתת ולעזור להם מכל הלב באהבה גדולה.
7. לאחר ריב הבארות בין אברהם לאבימלך מלך גרר נאמר בפרק כ''א פסוק ל''ג ''ויטע אברהם אשל בבאר שבע'' ,שוב אנו רואים את מידת החסד של אברהם ,ניתן לפרש את המילה ''ויטע'' ,למילה ניצב ,מוכן ומזומן לסיים את הסכסוך בדרך של שלום , כאשר אברהם מעניק לאבימלך ''אשל'' ,האות א=אכילה , האות ש=שתיה ,האות ל=לוויה,קרי ללוות את אבימלך ואנשיו ולתת להם כל טוב . שוב אנו רואים יחס חם ואישי של אברהם לאנשים הסובבים אותו ,גם אם היתה ,בעבר יריבות ביניהם .
גם היום קיים סעיף תקציב בתלוש השכר שמעניק המעסיק לעובדיו לטובת התקיימות שוטפת ,סעיף זה נקרא בשם ''אשל''.
מה שמלמד אותנו שסיכסוך ,ככל שיהיה עמוק הפתרון הטוב ביותר הוא בדרכי נועם כפי שכתוב בספר משלי פרק ג' פסוק י''ז על דרכי התורה , ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' שנדע רק ימים של שלום ואחדות בינינו עד סוף הימים.
ממני באהבה גדולה חדד בועז
&
חסד ורחמים-חיים קופל. ד"ת 207
1) בתחילת הפרשה: "וירא אליו ה' באלני ממרא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם..וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו..ויאמר א-דני.. אל נא תעבר מעל עבדך. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם " (י"ח..א-ד). רש"י אומר במקום : הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים. לפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.
2) פירוש: אברהם היה חלש, לאחר מילתו, והקב"ה לא רצה שיטרח וישרת אורחים, לכן הוציא חמה מנרתיקה בכדי שאנשים לא יצאו מביתם וממילא לא יבואו לאברהם. משראה שאברהם מצטער שאינו יכול לקיים את מצוות הכנסת אורחים, שלח אליו מלאכים בדמות אנשים, שיקיים בהם את המצווה.
3) יש להסביר: מדוע הצטער אברהם כשלא באו אליו אורחים? הרי המצווה קיימת רק כשישנם אנשים שמסתובבים בחוץ וזקוקים לאירוח, אבל כשאין אנשים בחוץ ואין את מי לארח, אין חיוב במצווה?
4) הגמרא אומרת, שבזכות הכנסת אורחים שקיים אברהם עם המלאכים, זכו בני ישראל במדבר: במן, עמוד הענן ובארה של מרים.(ב"מ דף פ"ו:). לכאורה, יש להבין, למה להתלות דווקא במקרה חריג זה. הרי אברהם אבינו קיים תדיר מצוות הכנסת אורחים עם אנשים רגילים ומדוע לא תולה הגמרא את קבלת הטובות לבני ישראל במדבר בהכנסות האורחים הרגילה שקיים אברהם?
5) ובכלל במה עדיפה מצוות הכנסת אורחים, שקיים אברהם אבינו, יותר משאר האנשים שקיימו ,אף הם, מצווה זו ולא זיכו בכך את בני ישראל במדבר בהטבות הנ"ל?
6) אומר "השיח יצחק" (רב יצחק דוד קופלמן זצ"ל, היה ראש ישיבת לוצרן בשוויץ, נפטר בגיל 105 בשנת תשל"א) יסוד שעונה על כל שאלותינו: ישנה מידה שנקראת "חסד" וישנה מידה, שהיא ענף מענפי החסד שנקראת בשם "רחמים". אנו מוצאים הבחנה זו כבר בתפילה ואומרים: "הַמְּנַהֵג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים". או בברכת המזון: "הזן את העולם כלו בטובו בחן בחסד וברחמים".
7) "חסד" היא מידה שהיוזמה למעשה בא מצד הנותן, מבלי שנתבקש לכך. (לכן הביטוי "רודף צדקה וחסד"). "רחמים" היא מידה שהיוזמה, הבקשה, באה מצד הנצרך. הוא פונה ומבקש, או שהוא ניצב מולך ואתה מבחין מיד שהוא זקוק לעזרה, רחמיך נחמרים עליו ואתה עוזר לו.
8) גדולה מידת החסד ממידת הרחמים, שבה האדם יוזם ומחפש לעשות חסד, גם אם לא ניצב לפניו הנצרך לכך.
9) ממילא הכל מוסבר: הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה בכדי שאברהם לא יצטרך לטרוח ולהזמין אורחים. אומנם מצד מידת "הרחמים" אין הוא מחויב לחפש אורחים ולהזמינם, אך אברהם נהג במידת "החסד" ותמיד נהג "לחפש את הנזקקים ולהזמינם" ומשראה הקב"ה את צערו, שלח אליו את המלאכים שיקיים בהם את המצווה.
לכן מציינת התורה דווקא מקרה זה שהוא "חסד" ולא הכנסת אורחים אחרת שקיים אברהם, שיתכן שהיה בה רק ממידת "הרחמים". לכן דווקא מקרה זה מזכה את צאצאיו בשכר מרובה במדבר: מן, עמוד הענן ובארה של מרים.
10) תשובות מפרשת לך לך.
א )"ויקח את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו" (י"ד-י"ב). לכאורה מיקום המילים "בן אחי אברם" צריך להיות אחרי המילים "את לוט" ולא כפי שנכתב? תשובה: כוונת הפסוק לומר שרכוש לוט היה "המשפחולוגיה", היחוס שלו, שהוא היה בן אחי אברם ואולי זה ירתיע אחרים. כך שהמיקום נכון. אך לאחר ששבו אותו ירד לטמיון "רכוש" זה.
ב) מדוע נקרא שמה הגר? תשובה: הגר מלשון "הא-אגרך". כלומר, זה שכרך שתהיי שפחה בביתו של ירא שמים. כלומר פרעה מלך מצרים, אביה, העדיף שבתו תהיה שפחה בבית אברהם ולא נסיכה בארמונו.מובא במדרששפרעה ראה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטלה לבית אברהם ואמר: מוטב תהא בתי שפחה בבית זה, ולא מטרונה (גברת) בבית אחר. (ב"ר פרשה מ"ה-א).
11) שאלות מפרשת וירא
א) "הכצעקתה הבאה אלי עשו"(י"ח-כ"א)רש"י מביא (בתמצית) את הסיפור, שארע בסדום, עם בת לוט שנתנה אוכל לעני, מרחו אותה בדבש והניחוה על חומת העיר. כך עקצו אותה הדבורים ומתה. השאלה: האם לאנשי סדום היה הגיון במעשיהם, או שהייתה זו אכזריות לשמה?
ב) "וילכו שניהם יחדו" (כ"ב-ו) מוסיף רש"י: הלכו שניהם ברצון ובשמחה. (כשהלכו לעקידה).
"וילכו שניהם יחדו" (כ"ב-ח) מוסיף רש"י: בלב שווה. (כשהלכו לעקידה)
"וילכו יחדו" (כ"ב-י"ט). כשחזרו מהעקידה. כאן רש"י לא מוסיף מאומה?! למה במקרים הקודמים רש"י כן הוסיף ?
שבת שלום
מחיים קופל.- מעדנים 207 פרשת וירא תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
