היו שותפים לעשייה הזאת שלנו:
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון (1952) היא: עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם - מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.
היו שותפים לעשייה בחסות ותרומה
התרומה היא דרך האתר :www.hamikra.org
פרשת ואתחנן – " וְצַו אֶת- יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ " – נאום ההַתְמָדָה.
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
נאומו של משה בפרשתנו מעלה על נס, את ערך ההַתְמָדָה.
הנה דמותו של משה הַמַּתְמִיד מזדקרת לנגד עינינו, כבר בפתח פרשתנו, עת הוא ממשיך בהתמדה בניסיונותיו , בבקשותיו ובתחנוניו לקב"ה, לאפשר לו להיכנס לארץ ישראל, ולו רק כתייר באופן זמני. משה המתמיד לא מוותר , הוא מתחנן על נפשו וכאומר לקב"ה- רק תאפשר לי לפחות לבקר את הארץ, לנשק את אדמתה ולחזור לעבר הירדן המזרחי ולסיים את חיי על ההר שהועדת לי שם לקבורה :" וָאֶתְחַנַּן, אֶל ד', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר ד' אלוקים, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. וַיִּתְעַבֵּר ד' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ד' אֵלַי, רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי לֹא תַעֲבֹר, אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה " ( דברים, ג', כג'-כח') .
הקב"ה מתמיד אף הוא בסירובו ואיננו נענה גם הפעם , לבקשתו של משה. אבל, מטיל על משה משימה - "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ". זאת נראית משימה לא קלה בסיטואציה הנפשית בה נתון משה, נוכח סירובו של הקב"ה לאפשר לו לבקר בארץ.
אך דומה שערך ההתמדה מוטמע בציוויו של הקב"ה במילים – "וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ".
הנה כי כן, מפרשהמַלְבִּי"ם (רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל 1809- 1879) : "התבאר אצלי ההבדל בין חזק ואמץ ,שהאימוץ הוא התמדת החוזק לאורך ימים... שיאמץ לבבו בתמידות".
וְחַזְּקֵהוּ –זאת ההחלטה לקבל על עצמך לעשות מהלך חשוב בחיים שיש בו התנעה לסוג של שינוי בחיים. אך לא די בהתעוררות ראשונית, שתהא חשובה ככל שתהא. וְאַמְּצֵהוּ - העיקר הוא בהטמעה ובאימוץ ההחלטה לשינוי , לשכלך, ללבך ולנפשך, שיסייעו בידך להתמיד ביישומה כאורח וכאורך חיים. ההתמדה היא עוגן משמעותי לקיים את השינוי ולשמרו ,בנתיב שגרת החיים.
מוכרות לנו דוגמאות לא מעטות בהוויות חיינו , אודות החלטות אסטרטגיות חשובות שאנו מקבלים , לשינוי אורחות חיינו, שמאופיינות לא אחת, רק בהתחלותיהן הסוערות ומיד הן נמוגות ונעלמות מחיינו. כך למשל, החלטות כמו – שינוי אורחות חיים של הרגלי אכילה – דיאטה. אנו מצליחים להשיל מעצמנו משקל עודף , אך במעלה הדרך, אנו נשברים ונכשלים בשימורו של ההישג . כך גם בקבלה על עצמנו פעילות גופנית, או בהקדשת זמן איכות לתחביב חדש וכיו"ב . במקרים אלו- דגל וְחַזְּקֵהוּ שרק אתמול הונף גבוה, הנה הוא יורד לחצי התורן, בהעדרה של ההתמדה –וְאַמְּצֵהוּ.
דמותו ואישיותו של הפרשן- המַלְבִּי"ם, הייתה מאופיינת בערך ההתמדה- בכל אורחות חייו ומפעלותיו. כך למשל הוא דרש בהתמדה מהשוחטים להציג בפניו מדי בוקר את סכיניהם לביקורת.
משה רבנו ממשיך להאיר את ערך ההתמדה בנאומו בפרשתנו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם; וּלְמַדְתֶּם אֹתָם, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם ...וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד... שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ד' אֱלֹהֵינוּ, ד' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת ד' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל- מְאֹדֶךָ. (דברים, ה', א'. ו', ג'-ה').
המילים המדרכות לערך ההתמדה הן – וּלְמַדְתֶּם...וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם...שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל...וְאָהַבְתָּ...לְבָבְךָ... נַפְשְׁךָ...מְאֹדֶךָ.
ויקטור פרנקל שפיתח את מודל הלוגותרפיה, מציג בספרו – "האדם מחפש משמעות" , את ערך ההתמדה, בציטוט של הפילוסוף פרידריך ניטשה- "אם יש משהו בשביל, הרי כל איך אפשרי".
אכן דרך ההתמדה איננה קלה. היא דורשת משאבי נפש ואמונה יוקדת .
העיתונאי האמריקאי מייסון קארי (Currey), שאסף ותיעד תשובות לשאלה :"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?", עד שהחליט שהגיעה העת לקבץ את התובנות בספר שהוציא בשנת 2013- "Daily Ritual: How Artists Work"-"פולחנים של יומיום: איך גדולי המוחות מפנים זמן, מוצאים השראה ויושבים לעבוד ",איך אפשר ללמוד על הרגלי החיים של משכימי הקום - כמו על מחבר רבי המכר ג'ון גרישם, שקם בחמש בבוקר, או על כלת פרס נובל לספרות טוני מוריסון, שמקפידה לכתוב בכל יום, עוד לפני עלות השחר . בספרו מספר מייסון קארי על בטהובן שקם בכל יום עם שחר והכין לעצמו קפה. בטהובן הקפיד מאד בטקס. בכל כוס צריכים היו להיות 60 פולי קפה בדיוק והוא ספר אותם בכל פעם. או אז היה מתיישב אצל שולחנו ומחבר מוזיקה עד שתיים או שלוש אחה"צ. אחר כך היה יוצא להליכה ארוכה ואיתו עיפרון וכמה גיליונות תווים, כדי להעלות על הכתב כל רעיון שיעלה במוחו בדרך. מידי ערב אחרי הארוחה היה שותה בירה מעשן מקטרת ועולה על יצועו לא יאוחר מעשר. או למשל, עמנואל קנט הפילוסוף המזהיר ביותר בעת החדשה, נודע בשגרת יומו הדייקנית. היה קם, שותה קפה, כותב מרצה אוכל, יוצא להליכה וכל דבר בזמנו ובמועדו. כאשר שכניו ראו אותו יוצא מביתו במעילו האפור ובמקל ההליכה, ידעו שהשעה שלוש וחצי בדיוק. היצירה הנולדת בשגרת יום יום קבועה, היא גם תוצר של הערך: התמדה. על כך כבר אמר וינסטון צ'רצ'יל : " אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה, כי אם מכוח התמדתה".
ההתמדה היא ערך מנצח לחיוניות ,להישגים ולהגשמה.
מדרש ידוע הוא המובא במבוא לפירוש הכותב על "עין יעקב", קובץ קטעי האגדתא בתלמוד הבבלי, שם מתנהל דיון של תנאים, מה הם אותם הפסוקים שאפשר לתת להם גולת כותרת Highlights : "כלל גדול בתורה". בן עזאי בוחר הפסוק:" שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" (דברים, ו', ד'). בן ננס בוחר הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך"( ויקרא, יח', יט'). בן פזי בוחר את הפסוק: " וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַד' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם ... עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לד' "( במדבר, כ"ח, ג'–ו'). אלו הן קורבנות התמיד וכיום בהיעדר הקורבנות, הן התפילות היום יומיות - שחרית, מנחה וערבית. זאת בעצם ההתמדה בשגרת היום יום. ואכן נקבע שההלכה כמו בן פזי.
ההתמדה בשגרה היא המנצחת ולא האירועים החד פעמיים והמיוחדים. הרב פרופ' זקס( 1948- 2020) במאמרו: "השראה והשקעה" לפרשת תצווה בספר שמות כותב :"שהאנשים המשנים את העולם, בין אם בקטנות ונסתרות אם בגדולות ונצורות, הם אלה ההופכים חוויות שיא לשגרת יום יום. אלה היודעים שהפרטים חשובים, אלה שיצרו משמעת של עבודה קשה ושל התמדה. גאונות היא אחוז אחד השראה ו 99 אחוז השקעה. האנשים המשנים את העולם, בין אם בקטנות ונסתרות ובין אם בגדולות ונצורות, הם אלה ההופכים חוויות שיא לשגרות יומיום. אלה היודעים שהפרטים חשובים, אלה שיצרו משמעת של עבודה קשה ושל התמדה".
הרב יוסף דב סולבייצ'יק ( 1903 – 1993) כותב במסתו "איש ההלכה":" היהדות מבקשת להפוך אותנו לאמנים יוצרים, שיצירתם הגדולה ביותר היא חייהם, ולשם כך נדרשים הרגלים של יומיום: שחרית, מנחה וערבית, האוכל שאנו אוכלים, צורת ההתנהגות שלנו בעבודה ובבית" .
כך ערך ההתמדה מעוגן, בסמיכות פרשתנו לאירוע טו' באב . במשנה במסכת תענית פרק ד' נאמר: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְליאֵל, לֹא הָּיוּ יָּמִים טוֹבִים לְיִשְרָּאֵל כַחֲמִשָּה עָּשָּר בְאָב וּכְיוֹם הַכפּוּרִים ". בתלמוד במסכת תענית דף ל', מצוינות מספר סיבות לקביעת טו' באב ליום של שמחה. אציג שתי סיבות מתוך שש המוכרות.
הסיבה האחת, שבתקופת המדבר נאסרו שבטי ישראל להתחתן זה בזה. ואילו בתקופה מאוחרת יותר בטו' באב , הותרו השבטים להתחתן זה בזה. מדוע במדבר חל האיסור ? זאת בעקבות תקדים בְנוֹת צְלָפְחָד שהן זכאיות לרשת את נחלת אביהן. כתוצאה מכך, ערער שבט מנשה על ההחלטה, בחשש שאם תינשאנה בְנוֹת צְלָפְחָד לשבטים אחרים, עלולה נחלת שבטם לעבור לשבטים אחרים. לכן נאמר: " זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים"( במדבר, לו', ו'). בתקופה מאוחרת יותר, המנהיגות הרוחנית התורנית, בגמישות מחשבתית, נוכח מציאות מורכבת , בהכרעתם התורנית וההלכתית , דייקו מהפסוק, שהאיסור היה תקף רק בדורן של בְנוֹת צְלָפְחָד, אך הותר אחר כך. כך הותרו שבטי ישראל להינשא זה לזה וזה קרה בטו' באב.
הסיבה השנייה, מתייחסת למקרה הטרגי של פילגש בגבעה . לאחר מלחמת אחים עקובה מדם, נשבעו שאר השבטים לא להתחתן עם שבט בנימין, ובתקופה מאוחרת יותר ,ביום טו' באב בוטלה השבועה, בהכרעת המנהיגות הרוחנית התורנית, בעזרת דיוק מתוך הפסוק: " וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה"(ספר שופטים, כא', א').
מקור האיסור והשבועה, על שבט בנימין לא לבוא בקהל, הוא בעקבות האונס והרצח הברוטלי בעיר גבעה של בני בנימין וסירובם להסגיר את השותפים לאונס, דבר שהביא את כל שבטי ישראל למלחמת חורמה על בני שבט בנימין. משבט בנימין שרדו אחרי המלחמה, אך ורק 700 גברים ואף אישה אחת. בהינתן שקיימת השבועה והאיסור, המנהיגות הרוחנית התורנית וההלכתית,בגמישות מחשבתית , הבינה שיש לפתור הבעיה. שכן, המשך האיסור היה מביא להכרתת שבט בנימין מעם ישראל . הפתרון היה על ידי הדיוק של המילה "יתן" מהפסוק: "אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה לא יתן בתו לבנימין לאשה". ההכרעה של המנהיגות הרוחנית התורנית בטו' באב הייתה, שאמנם קיים האיסור של לא יתן אב את ביתו לשבט בנימין, אבל אין למנוע מבני בנימין לקחת להם נשים משבטים אחרים.
הגמישות המחשבתית וההכרעה ההלכתית של המנהיגות הרוחנית והתורנית שהותרו שבטים להינשא זה עם זה במקרה של בְנוֹת צְלָפְחָד כמו גם ההכרעה להתיר האיסור של נישואין עם שבט בנימין, זאת בעקבות הטראומה של מקרה פילגש בגבעה. ההכרעות ההלכתית האמיצות, משמשת כמגדלור של אור, להארת נתיב ההתמדה של המנהיגות, להתמיד ללא לאות בחיפוש אחר פתרונות של תיקון עולם. מנהיגות שמתכתבת עם ציווי ההתמדה בפרשתנו- "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ".
כך בהפטרה לפרשתנו שהיא הראשונה לשבע הפטרות הנחמה, נוכח ערך ההתמדה בנחמה , הדורשת התמדה – "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹקיכֶם ". פעם אחת לא מספיק , אלא פעמיים - נַחֲמוּ נַחֲמוּ . כך מתואר הקב"ה בהפטרתנו :" הִנֵּה אֲדֹנָי ד' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל". (ישעיהו ,מ' ,י'-יא'). המסר הוא לדמותה של מנהיגות מדינית פוליטית היברידית של בשר ודם. מנהיגות של "גם וגם". מצד אחד מנהיג אסרטיבי חזק שזרועו מושלה בו ומצד שני מנהיג רך וחומל שבזרועו יקבץ טלאים. זאת המנהיגות האידיאלית של דוד המלך - "עדינו העצני", עדין ורך כתולעת כמנהיג אזרחי, אך גיבור וחזק כמו עץ כמנהיג צבאי. הוא אותו מנהיג שיודע מהו ערך ההתמדה, מתי יש לנהוג בהתמדה -בנוקשות , להתעקש ולפעול בנחרצות ללא פשרות ,אך גם יודע במצבים מיוחדים ומורכבים לפעול בהתמדה ,בהפעלת שיקול דעת של גמישות ,רגישות , חמלה ורכות בהחלטותיו.
כך מאיר הרמב"ם ( 1138 -1204 ) את ערך ההתמדה, כיצד על המלך המנהיג לנהוג בהתמדה בניהול ענייני מדינתו ועמו :" כך ציווהו להיות ליבו בקרבו שפל וחלל...ולא ינהג גסות לב בישראל...ויהי חונן ומרחם לקטנים וגדולים...ויחוס על כבוד קטן שבקטנים וכשמדבר אל כול הקהל בלשון רבים, ידבר רכות, לעולם ינהג בענווה יתירה ... ויסבול טורחם ומשאם ותלונות וקיצפם כאשר ישא האומן את היונק" ( רמב"ם, הלכות מלכים, ב', א', ו').
הציפייה מהמלך המנהיג לדבוק בערך ההתמדה - וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ, לא רק לפני בחירתו לתפקידו הרם והנישא, אלא ובעיקר , לאחר בחירתו ולאורך תקופת מנהיגותו.
שבת שלום ומבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת ואתחנן - שפע וצנע: מה עדיף?- מייקל אייזנברג משקיע הון סיכון-אלפא
בפרשת ואתחנן מסתבר שיש הרבה יותר מתרי"ג מצוות:
לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה. שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ. לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. (דברים ו, טז-יט)
פירושים רבים נאמרו בעניין הישר והטוב ושניים מהם אף אביא בהמשך. לפני כן חשוב להבין את הבעיה העקרונית שבפסוקים אלו: אם עושים את מצוות ה', עדותיו וחוקיו כלשון הפסוק זה לא ישר וטוב? יש משהו לעשות מעבר? ואם יש טוב נוסף שצריך לממש אז למה שהתורה לא תצווה גם עליו?
כדי להבין את הפרשייה צריך להבין את התמונה הגדולה יותר - ההקשר הכלכלי בהתאם להקשר הכלכלי של הפסוקים הקודמים. הפסוקים בפסקה הקודמת עוסקת בשפע לו יזכו ישראל בכניסתם לארץ. והסכנה שהשפע יביא לעזיבת ה':
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם. כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (דברים ו, י-טו)
במצב כזה צריך כל הזמן לשמור על התודעה - יראת ה', עבודת ה' ושבועה בשם ה'. ככל שהשפע יביא לכרסום בברית עם ה', העם לא ישאר על אדמתו. (במקביל בפרק ח נאמר ששפע ממקור נוסף עלול להיות מסוכן בדיוק אותו דבר. ושם נאמר על השפע שישראל יצרו בעצמם: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ…". במקביל ליראה ולשבועה, שם הברכה משמשת לשמירת התודעה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ…" (דברים ח, י-יח))
בניגוד לבורות המלאים, לבתים, לערים ולמטעים, הפרשיה של "ועשית הישר והטוב" פותחת במחסור במים, ומזכירה את אירועי מסה ומריבה כשלא היה לעם מים. זו פרשיה שעוסקת באתגרי המשבר הכלכלי ופה לא התודעה חשובה אלא המעשה - ועשית הישר והטוב - מה שיזכה בהדיפת האויבים. כאמור, בפסוקים הישר והטוב באים כתוספת על העדות והחוקים. לפי המלבי"ם 'עדות' הם הדברים שציווה או תיקן ה׳ במטרה להזכיר את יציאת מצרים. הוי אומר, הלקחים ממצרים שם עם ישראל חווה משבר ובקושי שרד. חקים קובעים מגבלות, הקצבה, וחלק מוגדר. לדוגמה: ״שם שם לו חק ומשפט״ מבטא את חלוקת המים במרה ו״חק לכוהנים מאת פרעה״ מבטא את חלקת האדמה המסוימת של כוהני מצרים. ובמקביל ״חקך וחק בניך״ באהרן הכהן ובניו להגדרת חלקם במתנות הכהונה. בעת משבר כלכלי חשוב שאזרחים-אחים יוודאו שלכל אחד יש את לחם חקו.
אם כן, ההנגדה היא מושלמת - שפע של מים ושפע בכלל עלול להביא לפניה לתרבויות זרות ולדתות אחרות מה שיביא לגלות. במצב כזה צריך לשמר את התודעה. לעומת זאת, במחסור אין בעיית תודעה כי כשיש משבר או סכנה, אנשים נוטים לאמונה - "אין אתאיסטים בבונקר". כשיש מחסור שמירת העדות והחוקים - זכרון מצרים (עדות) והקצבת הצריכה (חוקים) - יסייעו לשמירה על המדינה העצמאית שלנו. זהו השלב הראשון. בשלב השני, כדי לצאת מהמשבר ולחזור ולשגשג חשוב לגייס כוחות מעבר לסטנדרט של התורה: לעשות - ישר וטוב וזו פשר הדרישה הייחודית של הפרשייה שלנו.
מאיפה מגייסים ישר וטוב? ברמב"ן וב'תורה-תמימה' יש שתי תשובות שונות:
והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך. ועתה יאמר גם באשר לא צוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם. אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל (ויקרא י"ט:ט"ז) לא תקום ולא תטור (שם פסוק י"ח) ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק ט"ז) לא תקלל חרש (שם פסוק י"ד) מפני שיבה תקום (שם פסוק ל"ב) וכיוצא בהן חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין. (רמב"ן)
"ר' אליעזר אומר זה ספר משנה תורה ואמאי קרו ליה 'ספר הישר'? דכתיב (דברים ו) ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (מסכת ע״ז כה, א). ויש להעיר בכלל מאי מעליות דפסוק זה יותר על כמה פסוקים בספר דברים שמבואר בהם מידות והנהגות ישרות ורצויות? ולמה זה נעלה על כולם פסוק זה שעל שמו יקרא כל הספר? ויש לומר על-פי המבואר בתלמוד בבלי מסכת שבת (לא עמוד א) ואהבת לרעך כמוך זה כל התורה כולה, וכמו שהאדם לעצמו רוצה לעשות אך ישר וטוב כך המוותר לזולתו על שלו הרי זה יסוד כל התורה ולכן נקרא כל התורה על שש יסוד זה. (תורה תמימה, דברים ו, כד) .
כאמור, ההקשר של פרשיית ועשית הישר והטוב הוא בתוך פרשה כלכלית ולכן: לפי הרמב"ן מתוך חוקי התורה נוכל למצות את הערכים העומדים בבסיס התורה ולהמשיך משם בכוחות עצמנו לקביעת מהו ישר וטוב. כפי שכבר כתבתי כמה פעמים בסדרת הספרים 'עץ החיים והכסף' - ערכים יוצרים ערך.
לפי 'תורה-תמימה' המקור לישר וטוב הוא אנחנו. להתנהג כפי שהיינו רוצים שיתנהגו אלינו מה שמחזק את הסולידריות החברתית ומגביר את החיבוריות בין אנשים. חיבוריות גבוהה עשויה לשפר את היכולות של המשק הרבה מעבר לסך התפוקות המדוד. התייעלות ושיפורים טכנולוגיים יעבירו את המשק מהישרדות לצמיחה ויוציאו את העגלה מהבוץ.
ואולי אפשר לקבל את שני הפירושים. את 'הישר' נפרש כמו הרמב"ן - ממשיכים בקו ישר מהחוקים של התורה לעבר יישום הערכים באופן נרחב יותר, ואת 'הטוב' נפרש כמו התורה-תמימה - מה שטוב לנו נעשה לאחרים. בסופו של דבר חשוב לחזק את התודעה שהשפע שכולנו מייחלים לו טומן בחובו סיכון לא מבוטל - ערכית וחברתית. הצנע מהווה הזדמנות להרבות יושר וטוב מעבר למה שכבר קיים ומוכר.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת ואתחנן- יגאל גור אריה- *לייצר הזדמנות שווה*.
היום יום שישי ט״ו באב (חמישה עשר בחודש אב)
יום זה שנחשב כיום פיוס ואהבה.
״לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשרה באב....״
ברכות ושמחות לשלמה ארדינס פרשת בר מצווה ויום חתונה שלהם!
פרשת ואתחנן שבת נחמו
בפרשתנו ציווי הנחת תפילין "וקשרתם לאות על ידך..."
מדוע הנחת תפילין של יד קודמת לראש? הראש לא חשוב יותר??
היד מסמלת את המעשה את הכוח את הפעולה ואת העשייה.
הראש את הכוחות הנפשיים במוח ומחשבה.
לרמוז שקודם צריך להתחבר ברגש, לכן תפילין של יד כנגד הלב, ורק אח"כ החיבור השכלי- תפילין של ראש.
החיבור האמיתי בין הבריות, אנשים, אוהבים הוא החיבור בין *הרגש והשכל*.
קצת שמחה מגיע לנו!!!
ט"ו באב הינו תאריך חשוב לא רק בנשיקה המדוברת ובזר פרחים אחרי הגב, מסתבר שהחמישה עשרה באב הוא יום שמחה קדום בישראל. במסכת תענית מסופר שבסיום בציר הענבים נחשפו הכורמים והוכשרו לחגיגות השמחה. אל בין הגפנים הגיעו בחורים מכל הסביבה וארבו למחוללות שהיו יוצאות לרקוד בכרמים.
"בנות ישראל הרווקות יצאו לחולל בכרמים ונתנו הזדמנות לנסיכי החלומות להגיע אליהן״ כולן לבשו לבן, על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לעניה, שלא לבייש את מי שאין לו, (לא לעשות פדיחות ) *לייצר הזדמנות שווה*.
מנהג יפה זה נשכח– המחוללות בלבן- נשאר היום שמיכה על חוף הים בחצות, בקבוק יין לבן ריק והרבה חול בין השיניים.-אולי תקראו לזה "חג האהבה"?
על פי לוח הירח, תאריך זה הוא התאריך של הירח המלא ועוד מימי קדם היה לו קשר עם מחזור הפריון הנשי, שחפף, פחות או יותר את חודש הירח.
*לכולנו ט״ו באב חג שכולו פיוס אהבה שמחה, שוויון הזדמנויות, אחדות ושקט בגבולות*.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!
יגאל גור אריה
?
אל תהיה ניצב- חיים קופל
1) בפרשתנו משה מבקש מהקב"ה:" אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן" (ג-כ"ה). הקב"ה משיב לו, אך אינו מפרט בפניו את הסיבה למה הוא, משה, שהוביל את בני ישראל בשהותם במצרים ובהליכתם במדבר אינו זכאי להיכנס לארץ ישראל. במדרש רבה מופיעה בקשתו של משה ותשובת הקב"ה.
2) אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ . אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו כשגבירתו (אשת פוטיפר) אמרה עליו: "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית ל"ט-י"ד), כך שהוא נראה כעברי, לכן נקבר בארצו. אתה שלא הודית בארצך, שהרי בנות יתרו אמרו עליך "איש מצרי הצילנו מיד הרועים (שמות ב-י"ט) היות שנראית כמצרי, לא תגיע לארץ ישראל. (דברים רבה ואתחנן פרשה ב פרק ח).
3) ממדרש זה אנו למדים, עד היכן מגיעה הדרישה מאתנו. לא רק על מעשים שעשינו, או שהתרשלנו ולא עשינו. אלא אף איך "נתפסנו"בעיני אחרים כשהיינו פסיביים לחלוטין. משה רבנו נענש על שנראה כמצרי, ע"י בנות יתרו ונענש על כך, למרות שהיה במנוסה מִמִּצְרַיִם לְמִדְיַן ולא היה סיפק בידיו להחליף בגדים ולהראות כעברי.
4) דוגמא נוספת לרעיון מביא "הסבא מסלבודקה" (רב נפתלי צבי פינקל) מההפטרה "לשבת הגדול". שם אומר הנביא מלאכי:" חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך: אמרתם שוא עבוד א-לוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו..." (ג-י"ג). שואל "הסבא מסלבודקה" הייתכן שיכחישו דברים שהנביא טוען שהם אמרום? מה עוד שהמדובר "באמירה קשה" כלפי הקב"ה: "מה בצע כי שמרנו משמרתו". ומתרץ הרב פינקל שאומנם בני ישראל לא אמרו את המילים האלה בפועל, אבל בהתנהגותם, בזלזול והאדישות בקיום המצוות הם "שידרו" כאומרים את האמירה הזאת כלפי הקב"ה ונחשב להם כאילו אמרוה.
5) הרבי מלובביץ אמר צעד משלים לנער שבא אליו להתברך לפני הבר מצוה. ומעשה באב שבא עם בנו, לרבי, לפני הבר מצוה שלו להתברך. הרבי דיבר אתו וברך אותו, אך בטרם נפרדו הוא קרא שוב לנער ושאל אותו: האם אתה אוהד ספורט? כן, השיב הנער. הוא גם סיפר לרבי איזה ספורט הוא אוהב ואיזו קבוצה הוא אוהד. בהמשך, לשאלת הרבי, הוא סיפר על משחק של הקבוצה אותה הוא אוהד שבה הוא נכח. נהנית מהמשחק? שאל הרבי. האמת שלא! השיב הנער, קבוצתי שיחקה גרוע ולכן אף לא המתנתי לסיום המשחק וכבר במחצית פרשתי וחזרתי לביתי. והאם גם השחקנים עזבו במחצית שאל הרבי? לא, וודאי שלא, השיב. מדוע? שאל הרבי. והנער השיב: יש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד בא למשחק רק להנות וכשהוא מתאכזב מהמשחק זכותו לקום וללכת. אבל השחקן הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, הוא צריך להשקיע את כל מרצו עד לסיום המשחק ולקוות שאולי בכל זאת הוא וקבוצתו יצליחו לנצח.
6) כאן הפסיקו הרבי ואמר לו: דע לך שכך בחיים ככלל ובלימוד התורה בפרט. יש אוהדים ויש שחקנים, אני מציע לך שתיקח את החיים ברצינות ותהיה "שחקן" ולא רק אוהד. תאמין שבכחך לתקן ולשפר ואל תעזוב את המשימה באמצע. האדם אינו ניצב ("סטטיסט") בעולם הזה, הוא שחקן בשליחות הקב"ה כאן בעולם הזה ועליו למלא את תפקידו.
7) תשובות מפרשת דברים
א) מי נשאר תמיד בגיל 50? תשובה: "יהושע בן-"נון" (א-ל"ח) בגימטרייה חמישים.
ב) ציין שני מקרים בפרשה שבהם מצאנו "שם של אות" בודדת?
תשובה: 1) אות "ריש" " עלה רש" (א-כ"א). 2) אות "כף" "מדרך כף רגל" (ב-ה).
8) שאלות מפרשת ואתחנן
א) מנין לומדים מפרשתנו את הכלל של: " גר שנתגייר כקטן שנולד"
ב) אלה חמשה עשר יגרמו לשלש עברות?
שבת שלום- מחיים ק.
מעדנים 192 פרשת ואתחנן תשפ"ב
תגובות/הערות/הארות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
&
פרשת ואתחנן - מסרים חינוכיים -בועז חדד- מורה אורט מעלות- חבר הנהלת החברה לחקר המקרא
1. חינוך לא מתבטא רק באמירה , אלא גם בעשייה - קרי חשיבות הדוגמה האישית .
תפקיד המנהיג לחשוב על השפעת פעולותיו , לא רק על ההווה , אלא גם על העתיד הרחוק , על הדורות הבאים, כאשר הוא כבר " ילך מן העולם".
משה המורה הדגול מלמד אותנו שעור חשוב במנהיגות , תפקיד המנהיג, ראשית , לדאוג לאנשים שאותם הוא מוביל ואחר כך לעצמו .
2. במשפט צדק אין הנחות למנהיגים - אין הנחות "סלב".
1. בפרק ד' פסוק א אומר משה לעם " ועתה שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות ..." משה מעביר לעם חומר תאורטי כיצד להתנהג כדי שירושת הארץ אכן תתממש. כמו כן הוא מעביר להם שוב את ההיסטוריה , איזה אסון קרה לעם בבעל פעור , סיפור ההצלחה עם סיחון מלך האמורי , בזכות בורא עולם, שכן יש נטייה שלאחר ההתנחלות , לאחר שהעם ירגיש בטוח בארצו , הוא ישכח בזכות מי הוא הגיע למקום טוב כל כך , עניין זה קורה לעיתים שכיחות גם בימינו . משה שוב חוזר על עשרת הדברות שנאמרו כבר בספר שמות פרק כ בפרשת יתרו ומחדד דברים שאולי לא היו ברורים בקריאת הדברות שבספר שמות . משה המורה האולטימטיבי ,חוזר על החומר, מחדד דברים ; מוסיף.ומבהיר, החומר ניתן שוב-במרוכז , כדי שהעם יעבור בהצלחה את המבחן, ויזכה להתיישב בארץ המובטחת לנצח נצחים. דוגמאות לכך הן :
- בספר שמות נאמר זכור את יום השבת , ומשה מחדד שמור את יום השבת , קרי גם לזכור וגם לשמור .
- בספר שמות נאמר " כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך " ומשה מחדד בספר דברים ומוסיף " למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ".
- בספר שמות נאמר בפסוק י"ד " לא תחמוד בית רעך: לא תחמוד אשת רעך ,ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך " - קרי , ניתן אולי להבין שהאישה היא חלק מרכוש הבעל ולכן משה פוסל רעיון זה מכל וכל משה מדגיש ,שאין להגיע למסקנה מוטעת שכזו ,שהאישה היא חלק מרכוש הבעל , בפרק ה פסוק י"ח כתוב " לא תחמוד אשת רעך" ובהמשך כתוב " לא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך " , ישנה הדגשה שאין להכליל בשום פנים ואופן את האישה כחלק מרכושו של הבעל.
אבל יחד עם זאת, אנו רואים שמשה לא מסתפק במתן הוראות תאורטיות בלבד , משה רבינו מקיים את הוראת אלוהים לגבי הקמת שלושה ערי מקלט גם בעבר הירדן המזרחי , הוראה שניתנה כבר בספר במדבר פרק ל"ה בפרשת מסעי . נשאלת השאלה מדוע למשה היה חשוב להקים את ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי כעת ? שהרי אנחנו עדיין נמצאים בשלב שלפני כיבוש הארץ ושניים וחצי השבטים יתנחלו שם רק לאחר כיבוש הארץ כאשר יצאו חלוצים לפני אחיהם ויעזרו להם בכיבוש הארץ . התשובה לכך היא שמשה רצה להראות באופן מעשי את קיום המצווה האלוהית , למרות שהוא יודע שהערים - קרי ערי המקלט יתחילו לתפקד רק לאחר מותו , משה לא דוחה את עשיית הטוב , רק לאחר שמשה הראה לעם דוגמה אישית לקיום המצוות ,הוא יכול לפנות אליהם ולדרוש מהם " שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים " פרק ה פסוק א .
כפי שכבר ציינתי מנהיג טוב לא מסתפק רק בדיבורים , אלא גם במעשים וחושב גם על השפעת מעשיו על הדורות הבאים .
דוגמה נפלאה של דוגמה אישית ניתן לראות בסיפור אם שמשון , בספר שופטים פרק י"ג שם נאמר שמלאך אלוהים אומר לאם שמשון , אשת מנוח, בפסוק ד " ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא " . נשאלת השאלה מדוע זה נאסר על אם שמשון , הרי היא לא אמורה להיות נזירת האלוהים , שמשון אמור להיות נזיר האלוהים כפי שכתוב בפסוק ז " נזיר אלוהים יהיה הנער" וכפי שכתוב בספר במדבר פרק ו פסוק ד " כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל". המסר הוא , דוגמה אישית ,לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.
גם במקרה זה , אם שמשון משמשת דוגמה אישית לשמשון בהתנהגותה , גם אנו ההורים, מודל חיקוי לילדינו בטוב וברע וגם לתלמידינו ולכל הסובבים אותנו וגם משה רבינו בפרשתנו זו .
אפשר בהחלט להסביר את דברי משה בפרק ג פסוק כ"ו למילה "למענכם " ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה " לטובתכם , משה המנהיג הדגול הבין שתפקידו בעת הזאת הסתיים והוא צריך לפנות את מקומו לאדם שמתאים יותר לתפקיד העתידי - כיבוש הארץ , כל מנהיג צריך להבין שהוא מתאים לתקופתו , וישנן תקופות שבני האדם משתנים ,החברה משתנה , המשימות הן אחרות מכפי שהוא הכיר ויש לפנות את המקום למנהיגותים צעירים יותר; שמתאימים לתקופתם .
2. המסר החינוכי השני של הפרשה הוא , שבמשפט צדק אין הנחות למנהגים - " אין הנחות "סלב" , משה מתחנן לאלוהים להכנס לארץ ישראל , אולי כדי לזכות במצוות הקשורות לארץ ישראל , אולי כדי לחוות סיום תהליך שאותו החל כבר ביציאת מצרים , אולי כדי לסייע ליהושע בן נון מחליפו בתפקיד ,מהנסיין רב השנים שיש לו בהנהגת העם , אבל בורא עולם משיב בשלילה, כמו שמעביר משה לעם את דבר אלוהים אליו , בפרק ג פסוק כ"ז " וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה " , כמה כואב לראות את "הבאר אבל לא לשתות ממנה" . אבל על חטאים משלמים , כפי שמשה הבין בסופו של דבר וכפי שאנו צריכים להבין ולהפנים , כל אדם בעל תפקיד מנהיגותי כולשהו אם זה מורה , מפקד בצבא , פוליטיקאי המכובד והנערץ ביותר חייב לשלם על מעשיו ואפילו בצורה החמורה ביותר, מכוון שהנזק שהוא יכול לגרום חמור יותר מאדם פשוט מן הישוב כפי שאמר גדעון לחייליו בספר שופטים פרק ז פסוק י"ז " ממני תראו וכן תעשו" , המנהיג הוא דוגמה אישית לאנשים שאותם הוא מוביל.ישנם הטוענים שמשה זלזל , שלא במודע ,בפשוטי העם כאשר אמר להם בזלזול בספר במדבר פרק כ פסוק י " שמעו נא המורים( = המורדים ) המן הסלע הזה נוציא לכם מים?"משה אמר זאת מתוך כעס לעם כפוי טובה ואין לשפוט אדם בשעת כעסו , אבל בכל זאת, בורא עולם לא סלח לו על כך וגוזר גם עליו וגם על אהרון עונש דומה , למרות שאהרון לא יכול היה לראות מה שמשה ראה שהרי ממקום שבו אהרון הלך לעולמו , מהרי אדום, הוא לא יכול היה לראות את חלקת הארץ שראה משה מהר נבו , אבל שניהם לא נכנסו לארץ המובטחת .
ואסיים בדברי צ'ארלס סלברמן שאמר " הגיע העת שהמחנכים יבינו שאיך שהם מלמדים ומתנהגים , עשוי להיות חשוב יותר ממה שהם מלמדים " .
שבת שלום לכולם רק בריאות ממני באהבה גדולה חדד בועז
&
הַמִּקְדָּשׁ
הועתק לעריכת ספר 4 -כתבה רחל ארזני
אֲנִי שׁוֹמַעַת מְדַבְּרִים עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁחָרַב וּמְצַפִּים לְבִנְיָנוֹ וּלְחִדּוּשׁ הָעֲבוֹדָה בּוֹ
כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בִּנְגִינָתָם
הֲתִמְצָא בְּיָמֵינוּ יְהוּדִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּנוּיָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת ולָשִׂים עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית מִדַּם הַקָּרְבָּן?!
הֲלֹא הָאִישׁ "בַּשְּׁטָחִים" שֶׁהִכְרִיז עַל גִּדּוּל צֹאן לְקָרְבָּנוֹת מוֹכֵר אוֹתָן וְאֶת צַמְרָן לִשְׁכֵנָיו הַמְּחַפְּשִׂים בָּשָׂר דָּשֵׁן לְשִׁישְׁלִיק וּלְקַבָּבּ.
הַמַּכְרִיזִים עַל בִּנְיַן הַמִּקְדָּשׁ מֵחָדָשׁ, מְלַהֲגִים מִלִּים שֶׁנִּשְׁמָעוֹת לְאֹזֶן הֶהָמוֹן, שֶׁחֵלֶק מִנַּפְשׁוֹ, דּוֹמֶה, עֲדַיִן בַּגּוֹלָה. בֶּעָבָר הַמִּקְדָּשׁ סִמֵּל נִבְדָּלוּת תַּרְבּוּתִית-דָּתִית שֶׁל הָעִבְרִים
לַמְרוֹת הַנַּכְלוּלִיּוּת שֶׁל רוֹכְשֵׁי 1]* כְּהֻנָּה בְּכֶסֶף, וְלָכֵן הָעַמִּים הַכּוֹבְשִׁים רָאוּ חוֹבָה לְהוֹרְסוֹ. חָשְׁבוּ, יֵהָרֵס הַמִּקְדָּשׁ, יִמָּחֲקוּ הַיְּהוּדִים וֶאֱמוּנָתָם הַמּוּזָרָה בִּמְצִיאוּת אֵל בְּלִי יִצּוּג מוּחָשִׁי עֲלֵי אֲדָמָה. לֹא פֶסֶל לו, וְלֹא תְּמוּנָה לו, וְלֹא מַסֵּכָה, וּבְכָךְ יְחֻסַּל קִיּוּמוֹ הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ, יְחֻסְּלוּ הַמְּרִידוֹת וְשָׁלוֹם לַכּוֹבְשִׁים. וְאָכֵן בְּחֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ נִשְׁבַּר גְּאוֹנָם, נָפוֹצוּ לְכָל עֵבֶר בּוֹ מָצְאוּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָם בְּלִי רְדִיַּת זָר.
הַיּוֹם יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ, לוֹ עַצְמָאוּת מְדִינִית וְדָתִית2]
הַיּוֹם הִתְפַּלְּלוּ לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה הַקַּיֶּמֶת. אַל תִּשְׂרְפוּ אֶת אֲסָמֵי תַּרְבּוּתָהּ עַתִּיקַת הַיּוֹמִין, אַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי "הַמְּתַקְּנִים" בְּהֶתְאֵם לְמַשַּׁב הָרוּחַ הַמַּעֲרָבִי - נוֹצְרִי הַמִּשְׁתַּנֶּה חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים.
הַחֲזִיקוּ בְּ"יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ" וֶחֱיוּ!
רחל ארזני
1] אמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא, על דאוקמי ליהושוע בן גמלא בכהני רברבי...על זה אמר רב יוסף: קטיר קחזינא הכא – כלומר קשר רשעים ראינו כאן, שלא היה ראוי להתמנות , אלא שנתן ממון ומינוהו...יבמות סא,א
2] למרות השוללים את קיומו כעם גם היום, כדי לרשת את נחלתו.
