החברה לחקר המקראיוצאת בסדרת הרצאות בזום מיוחדת לימי המלחמהבהשראת כתביו שלהרב, הלורד יונתן זקס ז"ל:"לרפא עולם שבור - לאן ממשיכים מכאן?"בימי חמישי בשעה 20.30
בשבוע הבא יום חמישי טז' בטבת תשפ"ד -28.12.23
שעה 20.30 בזום חינם, הרצאה שלישית בסידרה.
הרב ד"ר עידו פכטר- (מראיין בפודזקס עבור החברה לחקר המקרא)
נושא:האם עוד ניתן להאמין באדם'? על הצורך האנושי באלוהים בעקבות הרב הזקס
הרשמה ולקבלת קוד לזום באתר החברה לחקר המקרא. www.hamikra.org
..............................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
......................................................................
פרשת ויגש – " וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם " - רק ביחד ננצח במלחמת המצווה - ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" ( ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903 ).
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס" ( בראשית, ו', יא'). תרגום אונקלוס: "וְאִתְחַבַּלַת אַרְעָא, קֳדָם ד'; וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא, חָטוֹפִין " ( מחבלים בארץ לפני ד' ותימלא הארץ בחטופים ).
המלחמה היא מלחמת מצווה למחיית זכר עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
פרשתנו וגם הפטרתנו, מאירים באלומת אור גדולה, את המפגש המכונן ,הטעון והדרמטי, בין יוסף, לאחיו יהודה: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" ( בראשית, מד', יח').
נסיבות החיים גורמות לצערנו לא אחת, לקלקולים בין אחים, גם במשפחות הטובות ביותר. למגינת הלב, לקלקולים יש דינמיקה על גבי המנעד – מקנאה, לשנאה, לאויבות, לסכסוך, למאבק ולהתנתקות באופנים שונים. זאת טרגדיה.
האם קיימת הִתַּכְנוּת וסיכוי, להגיע על גבי המנעד, למצב שנראה חסר סיכוי- לפיוס, לעַרְבוּת ולשלום ? האם יתכן להגיע מהתנתקות להתחברות, בין אחים ביולוגיים: "וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים", אך בהרחבה גם במשפחות לא ביולוגיות- בין מנהיגים? בין פוליטיקאים? בין מנהלים? בין אנשים, אזרחים ובכלל ?.
המפגש המכונן בפרשתנו, בין שני האחים - יוסף ויהודה, הינו מיקרוקוסמוס של עימות היסטורי עתידי, במנהרת הזמן, בין שני מלכים: יוסף (מלכות ישראל בשומרון) לבין יהודה (מלכות יהודה בירושלים). כשירבעם בן נבט משבט אפרים, בנו של יוסף, מורד בשלמה המלך שהוא בן דוד משבט יהודה, הוא משתלח במלכות יהודה:" וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו״( מלכים א', יב', טז').
הנה מתרחש לצערנו באופן טרגי , תהליך של איבה והתנתקות, בממלכה הנקרעת, לשתי מדינות- מדינת ישראל ומדינת יהודה:" וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה, בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו; וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר, קְרָעִים. וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים: כִּי כֹה אָמַר ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ, אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם" (מלכים א', יא', כט'-לז).
כך מנהרת הזמן מפגישה אותנו יותר מאוחר, בדיון תאולוגי, אודות שני משיחים, משיח בן יוסף אל מול משיח בן דוד (יהודה). האם מנעד היחסים בין אחים היא גזרת גורל: "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ" ? מה מאפיין בDNA, את כל אחד מהאחים - יוסף ויהודה ?
יוסף המשביר מייצג את האדם הקיומי החומרי, המתכנן והמנהל את שבע שנות הרעב ודואג לקיום הכלכלי, החומרי והפיזי של המצרים. לעומתו, יהודה, מייצג את האדם הרוחני. עליו נאמר: "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו״ ( תהילים, קיד, ב').
האם נגזר עלינו לַנֶּצַח , הפיצול והקרע בין שתי הממלכות ובין שני המשיחים ?
הפטרת הנביא יחזקאל לפרשתנו, מציגה לנו את התשובה, במפת דרכים, ומציבה לנו את מתווה הפיוס בין השניים ולא את מתווה ההתנתקות:" וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד, לְךָ לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ...כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ד', הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ... וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד". (יחזקאל, לז', טז'-כב').
מתווה הפיוס שיש בו ממד של אחדות הניגודים, אינו בהכרח אחידות. האחדות מקדשת את השונות וההבדלים במרחב חיים אחד. ניגודים רק משלימים ומייצרים אתגר, עניין ושלמות, כך גם בחיי נישואין ובזוגיות. לא בהכרח חייבים להיות דומים זה לזה כתאומים סיאמיים.
אז כיצד מתרחשת עַרְבוּת הדדית בין השבטים – יהודה ויוסף ובין שתי הממלכות המפוצלות- יהודה וישראל, ובין שני המשיחים- יוסף ודוד? מהי הנוסחה לכך ?
הרב ד"ר בני לאו בפרשנותו לפרשתנו, מצטט את נגה הראובני ז"ל מייסד "נאות קדומים", שהסביר בדרכו את משמעות נבואתו של יחזקאל בהפטרה לפרשתנו. לדעתו, מתחולל כאן תהליך של "הַרְכָּבָה" בבוטניקה, שמָרכיבים שני עצים לעץ אחד שמניב פרי משובח. בתהליך ההַרְכָּבָה, יש את הרוכב ויש את הכַּנַּה. כאשר יוסף הוא הכַּנַּה ואילו יהודה הוא הרוכב. כלומר, יש כאן תלות הדדית בין שני השבטים. זה מחייב שותפות אמיתית בין השניים. אבל, ההכרעה היא ששבט יהודה הוא המנהיג. כלומר, לא יכולים שני מלכים לשמש בכפיפה אחת . על זה כבר נאמר: "קדירא דבי שותפי, לא קרירא ולא חמימא " ( מסכת בבא בתרא, כ', ב').
ההכרעה המנהיגותית היא של קודקוד אחד, מנהיג אחד, מנהל אחד, מתכלל אחד, Case Manager אחד. זאת אנו לומדים בהפטרה לפרשתנו: "וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ ... וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם".
שותפות ועַרְבוּת זאת ,דורשת תעצומות נפש מאחים ביולוגיים וגם מאחים לא ביולוגיים, לעבור תהליך נפשי פסיכולוגי של – אקונה מטטא, כמו בסיפור - מלך האריות, של מחיקת משקעי העבר, של סליחה והבניה מחודשת של מערכת היחסים, של ויתור האחד (יוסף) לאחיו ( יהודה) , על המלוכה וההנהגה.
אך כיצד יכול יוסף לסלוח ליהודה נוכח משקעי העבר, כשיהודה הוא זה שהציע לאחיו למכור את יוסף לעבד: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו: מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" ( בראשית, לז', כו)?
הרב פרופ' יונתן זקס ( 1948- 2020) בפרשנות לפרשתנו, מתאר את המפגש שבין יוסף ליהודה ואֶחָיו, כהולדת הסליחה בעולם : " יש רגעים המשנים את העולם. כמו הרגע שיוסף גילה לאחיו את זהותו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית, מה', ד'). זהו הרגע המתועד הראשון בהיסטוריה שבו אדם אחד סולח לזולתו...הסליחה שוברת את הבלתי הפיכות של מעגל התגובה והנקמה. את הנעשה אפשר להשיב. האנושות השתנתה ביום שיוסף סלח לאחיו. כשאנחנו סולחים וכשאנחנו ראויים להיסלח, אנו חדלים להיות אסיריו של עברנו".
אך כיצד עושים זאת בפועל? מהי הפרקטיקה? לא תמיד זה אנושי לסלוח, נוכח משקעי העבר?
עולמנו המודרני פיתח מודל וטכניקות של תהליכי סליחה, שינוי והתמודדות עם משקעי העבר ומצבי חיים קשים, המביאים לפיוס, לאיחוד, למיזוג, לשלום, ולעַרְבוּת. כן, יש לכך סיכוי, זה לא חסר סיכוי. תאוריית הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותית, קוראת לזה:"מיסגור מחּדש" . (Reframing) תמונה של צייר עשויה להיראות אחרת כאשר מחּליפים את המסגרת שלה. כך גם התמונה של החיים. העובדות אינן משּתנות, אך משּתנה האופן שבו אנו תופסים אותן.
דומה שיוסף במפגש עם אֶחָיו, בתהליך הסליחה ,המיזוג ,האיחוד וההתחברות לאֶחָיו, משתמש בטכניקה של מסגור מחדש ( Reframing):" כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית, מה', ד'). הכול היה יכול להיראות אחרת. גדלותו של יוסף הייתה בגיוס משאבי הנפש ,האחריות הכוללת, ביטול האגו, הוויתור על נקמה , וויתור על השררה וההנהגה, לטובת אחיו יהודה.
פרשתנו והפטרתנו מלמדות אותנו שיעור מאלף בחשיבות המיזוג ומניעת הפיצול במשילות והנהגה. בחשיבות שיתוף הפעולה בין הגופים המתמזגים, בחשיבות הנהגה אחודה אחת.
יום העשירי בטבת שחל היום, הוא יום ייחודי ,שבו אנו מציינים את היום שבו החל המצור על ירושלים שהביא לחורבנה ולגלות בבל ורומא. הוא גם יום הקדיש הכללי שבו אנו מתייחדים עם ששת מיליון קדושי השואה. הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי שלנו , נושא עמו את לקחי חורבן ירושלים והגלות, אודות השפל המוסרי, שנאת החינם והתנתקות המנהיגות מהמציאות המורכבת, שהביאו לעולם של חושך.
האסון המר שהתרחש ביום שמחת תורה ב 7 באוקטובר, לא ניתן להכלה. אבל המעבר של יום אחד מ 6 ל 7 באוקטובר, חולל סוג של איתחול ( RESTART ) מחדש, בחברה הישראלית. לפתע, באבחת חרבות ברזל, נפלו כל המחיצות שהיו מנת חלקנו בשנה האחרונה.
האתגר העומד לפנינו במלחמת המצווה , עדיין גדול ודורש נשימה ארוכה ואורך רוח.
רק ביחד ננצח – עם ישראל חי - שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון
&
סא"ל הרב ערן דאום -רב קהילת שימשוני -מודיעין.
עשרה בטבת - יום תענית ייחודי בשנה מיוחדת -מוקלט.
&
פרשת ויגש - תשפ"ד- ותחי רוח יעקב אביהםמייקל אייזנברג - משקיע הון סיכון
בפרשת השבוע יוסף חושף את זהותו בפני אחיו. ברגע הראשון, אחיו ההמומים היו חסרי מילים נוכח הגילוי המרעיש:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (בראשית מה, ג)
השאלה "הַעוֹד אָבִי חָי" איננה ברורה משום שעד כה האחים אמרו ליוסף כבר כמה פעמים בפרקים הקודמים שיעקב חי, כולל בדבריו האחרונים של יהודה שיוסף מגיב אליהם. גם ההמשך לא ברור. יוסף, שלא קיבל מענה לשאלתו, ממשיך בתיאור המצב הכלכלי וחוזר על כך כמה פעמים - הן כלפי האחים והן במסר לאביו (שאיכשהו יוסף פתאום מתייחס אליו כחי בוודאות):
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר.
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.
וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.
וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה. (בראשית מז, ה-יג)
למעשה, לאורך הפרק כולו התורה חוזרת שוב ושוב לסיפור ההצלחה הכלכלית כשגם פרעה מבטיח את עתידה הכלכלי של משפחת יעקב: "וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ", וגם יוסף מעניק להם בגדים, כסף וחמורים עמוסים באוכל ו"מִטּוּב מִצְרָיִם". כששמים על המאזניים את האירוע המרגש של מציאת הבן והאח האובד, לא ברור מדוע הסיפור הכלכלי חשוב כל כך. מדוע הוא הופך להיות ה-סיפור. ואם עוד לא הפנמנו את העניין, הפרק מסתיים כשהאחים מספרים ליעקב שיוסף בנו האהוב והנעדר עודנו חי, אבל יעקב משתכנע רק למראה העושר הרב:
וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. (בראשית מה, כה-כח)
לכן, עלינו לומר ש"הַעוֹד אָבִי חָי" זו לא שאלה עובדתית ביולוגית האם הוא בחיים. השאלה היא האם יעקב מסוגל לראות עתיד אחר מכל מה שכולם חשבו, מהקונספציה. הקונספציה היתה שיוסף מת ואיתו נגוזו חלומותיו, שיעקב והאחים ממשיכים לעסוק ברעיית צאן ושהם שורדים פחות או יותר, גם אם בשנת רעב צריך לייבא אוכל מארץ אחרת.
השאלה היא האם יש ליעקב את החִיּוּת הנדרשת להאמין שאפשר אחרת כפי שלפני עשרים ושתים שנה הוא האמין בחלומותיו של יוסף: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז, יא). יוסף מסביר לאחים שהמציאות איננה כפי שהם חוו אותה. צריך לספר מחדש את ההיסטוריה למען עתיד אחר. והוא אכן מספר סיפור אחר. כל האֵבֶל, הרעב ותחושת ההישרדות חייבים להפוך לאופטימיות: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם". ליוסף חשוב להחיות את התובנה שיהיה עתיד אחר ולכן הוא חוזר על כך כמה פעמים.
כשם שאחרי עשרים ושתים שנות אֵבֶל יעקב מצליח להתחדש: ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" גם אנחנו צריכים לאמץ תובנה זו כיום. ספגנו מכה קשה בחודשיים האחרונים אבל "עוד אבינו חי, עם ישראל חי" - החִיּוּת בדמנו ואנחנו נצלח את המשבר ונצא ממנו מחוזקים כשפנינו לעבר עתיד טוב יותר. את סיפורי העבר נצטרך לשנות ולשנן בצורה אחרת לילדנו ולנכדנו. חיילנו בעז״ה יחזרו מהקרב ויספרו סיפור אחר ש״למִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם״. לא הסיפור של יעקב והאחים, לא הסיפור או קונספציית העבר של חלק מהמנהיגים הפוליטיים והרוחניים, אלא סיפור אחר, סיפור שמחיה ונותן חִיּוּת.-מייקל אייזנברג
