"פודזקס" - הרב ד"ר עידו פכטר משוחח עם פרופ' חנוך בן פזי ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, על החיבור המיוחד שבין פילוסופיה, לפרשת השבוע וקריאה לאחריות. הרב זקס הגדיר את היהדות כמרחב של רעיונות. אבל, האם זוהי היהדות? האם רעיונות יכולים לשנות חיים של אדם ושל חברה?
רעיונות משני חיים" -הכנסו ותהנו!
https://open.spotify.com/episode/21SAbGL9OxERsFCUXMDR1E?si=SbNzFI93RxGyKPmgRqUTzg
....................................................................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה
.............................................................................
הרב עמיהוד סלומון במסר מוקלט בן דקה וחצי לפרשת ויחי תשפ"ג- "שיכול ממוקד"
..................................................................
פרשת ויחי –"וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה,לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר"- ישר או עקום – אמת או שקר?
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן - חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
אנו מלווים בשלושה החודשים האחרונים, את פרשות ספר בראשית, הקרוי - ספר הישר.
כך אנו חווים מידי שבת, את סיפורי ואירועי משפחות האבות והאימהות, כפי שהם מוצגים לפנינו - ביושרה ובשקיפות מלאים, על מעלותיהם ועל חסרונותיהם.
הנה הגענו היום בפרשתנו, לאקורד הסיום של ספר בראשית-ספר הישר, בו מתואר, כיצד נפרד יעקב אבינו מבניו וממשפחתו , במסכת של ברכות ותובנות לעתיד, לכל אחד מבניו ונכדיו.
וכאן באפילוג של פרשתנו החותם את מסע בראשית, אנו נוכחים לכאורה, בסוג של אנטי קליימקס ( Anticlimax ), למותג של ספר הישר. אנו תמהים, כיצד פרשתנו מאפשרת לנו, לנהוג באי אמירת האמת, ואף מתירה לנו לשנות את האמת בנסיבות חיים מיוחדות.
שהרי כולנו חונכנו על ידי הורינו ומורינו, לומר רק את האמת. אנו יודעים לשנן: " מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" ( שמות, כ"ג, ז').
כך חושפת לנו פרשתנו , את נוכחותה של אי אמירת האמת, המתכתבת עם הגדרות אחרות- דיסאינפורמציה, הטעיה, ואמירת שקר לבן.
כיצד קורה בפרשתנו ,שלאחר שיוסף כבר התוודע לאחיו, כבר התקיימו הפיוס והסליחה, כבר שוררת אחווה משפחתית, כבר משפחת יעקב מתאחדת לה במקום מגורים משותף בארץ גושן. המשפחה כבר זוכה ביחס אוהד ותומך של פרעה המלך, שבע שנות הרעב כבר לקראת סיומן,
והנה בפרשתנו כמו ביצירה מוזיקלית ,מתרחש הקרשנדו - יעקב אבינו מלכד את בניו ונכדיו סביב מיטתו ומעניק לכל אחד מהם את ברכתו הייחודית, באווירה פסטורלית של הרמוניה, יעקב עוצם עיניו ומת, בניו נושאים את ארונו לקבורה במערת המכפלה בארץ ישראל, הנה הם חוזרים בחזרה למצרים ואז נבקעים לכאורה סדקים בחומת האחדות ההרמוניה והיושרה של ספר הישר, וכך בדיוק מתארת זאת פרשתנו:" וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו" ( בראשית, נ', טז'-יז').
הרי ברור לכולנו מעיון בטקסט תוכן הפסוקים הללו, שהאחים מספרים ליוסף, סיפור לא אמיתי שנגוע בשקר ובכזב. שהרי אם הייתה כוונה כזאת, הרי יכול היה יעקב לגלות זאת באוזני בנו יוסף, טרם מותו. לא כתוב בשום מקום שיעקב צווה צוואה כזו.
אם כן, אז מדוע האחים נוקטים בסוג זה של דיסאינפורמציה ושקר לבן?
דומה שהם מפחדים, שמא יאונה להם רע, עכשיו שאביהם לא בחיים. הם מפחדים שיוסף אחיהם יבוא איתם חשבון וינצל את רום מעמדו וסמכויותיו השלטוניות וינקום בהם על טראומת השלכתו לבור ומכירתו .
נבוא ונאמר, שעניין לנו בפרשתנו בסיטואציה של דילמת האחים- ערך אמירת האמת, אל מול ערך ההגנה והביטחון על שלומם, מנקודת ראייתם וניהול הסיכונים שהם עושים.
אם כן, מה יכריע? אמת או שקר? ישר או עקום ?
האחים נסמכים בהכרעתם , עת הם עושים שימוש, בכלי של דיסאינפורמציה ובשקר הלבן, על דברי חז"ל :" מותר לשנות מפני השלום" ( יבמות, סה', עמ', ב')
אבל שוב אנו חוזרים לשאלתנו שבה פתחנו, כיצד אי אמירת האמת המתוארת בפרשתנו, מתיישבת עם המותג של ספר בראשית- ספר הישר, אותו אנו מסיימים היום בפרשתנו, בדמות היושר והיושרה, שאנו מבינים את הישר – כאמירת האמת ללא פשרות.
השאלה עוד יותר מועצמת, לאור פרשנותו של בעל -"העמק דבר", הנצי"ב ( ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1893) : בהקדמתו לספר בראשית וכך הוא כותב " הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים". דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחורבן בית שני, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים.שד' ישר ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר. על כן, מפני שנאת חנם שבליבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית".
על מנת לענות על השאלה, מוטלת עלינו הדרישה, להעמיק בדברי הנצי"ב, בהקשר למושג- הישר. האם זאת הקריאה היחידה המקובלת, או שמא , או אולי קיימת קריאה נוספת, במושג – הישר.
על מנת לנסות לענות על שאלתנו ,אבקש להציג קריאה נוספת לדברי הנצי"ב, בעניין – הישר. הבה נטען שההנהגה ערב חורבן הבית, הייתה מנותקת, ולא התיישרה (מלשון ישר) עם המציאות המורכבת והמסובכת, שחייבה סוג של הכרעות לא פשוטות.
עלינו להבין ביתר עמקות, את דברי הנצי"ב ,בקונטקסט של -ימי החידלון, לקראת חורבן בית מקדשנו והגליית היהודים לגולה.
כך למדנו אודות הסיפור המונומנטלי של סיפור החורבן , באירוע של "קמצא ובר קמצא", המייצג במלוא כיעורו את שנאת החינם שאפיינה את הממסד השלטוני והחברה האזרחית של עם ישראל, ברגע הכי מביש וטרגי, שהגביר "המנהיג" עורך הסעודה, ומבייש לעיני כל, את בר קמצא שהיה שונאו שהגיע בטעות לסעודה במקום קמצא שהיה אוהבו. כאשר עולה הדילמה האם להיענות לקיסר להקריב הקורבן שהטילו בו מום, עומד לו מנהיג תורני רוחני, בשם זכריה בן אבקילס ואומר: "יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר ", לא נעשה ולא נאפשר, לא נפעיל שיקול דעת אחראי בסיטואציה מורכבת אל מול איומי הקיסר הרומאי, אולי נקבל הוראת שעה חריגה, אך לא. מדוע ?- " מה יאמרו ? ומה יגידו? ", מדוע? מפני החשש מיצירת תקדים מסוכן ,כיצד תשפוט אותנו בעתיד, ההיסטוריה ההלכתית והתורנית. זה מה שהיה חשוב למנהיגות , באותה סעודה, אף אחד ממנהיגי הישוב היהודי בירושלים באותם הימים, לא קם ומחה כנגד העלבון שנגרם לבר קמצא וכנגד דעתו של זכריה בן אבקילס. הם היו שפוטים של בעלי ההון והטייקונים באותם ימי ערב חורבן ירושלים.
זכריה בן אבקילס מייצג ממסד של מנהיגות תורנית ורוחנית ,שסובלת מבדידות שמאופיינת בניתוק מהמציאות המורכבת ומהאחריות המוטלת עליה. על כך כבר למדנו:" דאמר רבי יוחנן, לא חרבה ירושלים, אלא על שדנו בה דין תורה...שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין " (מסכת בבא מציעא ל' עמ' ב'). המנהיגות הרוחנית בעת ההיא, סבלה מבדידות מזהרת, בהיותה מנותקת ממציאות זועקת, להכרעה מנהיגותית, שלא יודעת להישיר מבטה אל המציאות ולצרכיה האמיתיים. הם אולי היו צדיקים ,אך לא ישרים, במובן של - להישיר( מלשון ישר) מבט, למציאות ולצרכיה המשתנים. הם היו הנהגה מנותקת ומבודדת בבדידותה.
כך למשל, במציאות חיינו הדינמית, נדרשנו לאי אמירת האמת על ידי צה"ל ובצדק, בסיפור המנהרות של החיזבללה, שאיפשר את מבצע - מגן צפוני, כדברי החכם באדם :"ובתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי, כד', ו').
כך גם במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בהטעיית האויב , תוך שימוש בדיסאינפורמציה ובשקר לבן. באפריל 1944 נאספו על חופיה הדרום-מערביים של אנגליה כוחות צבא אדירים, שמטרתם הייתה לנחות על חופי אירופה ולהקים ראש גשר, שממנו יוכלו להילחם בנאצים על אדמת היבשת. המבצע, קיבל את שם הצופן "אוברלורד" וכלל גם תוכנית הטעיה, שתכליתה הייתה לשכנע את כוחות גרמניה, כי הפלישה תיערך בקָלֶה, שבצפון מערב צרפת, ושתהיה גם פלישה לנורבגיה – בעוד שהתוכנית האמיתית הייתה לנחות בנורמנדי, שבה הייתה החומה האטלנטית שהקימו הגרמנים מעובה קצת פחות. הפלישה הגדולה לא הייתה צולחת אילולא ההטעיה המושלמת שהביאה את הגרמנים לבטוח במידע שבידם אודות מיקום התקיפה.
יעל מהודר בספרה "המועמד הנבחר"( 2017 )משרטטת מאפיינים של הטעיות בדמוי שקרים לבנים : ”חוקרים שהתמקדו בסביבות משרדיות, מצאו שעובדים משקרים 28 פעמים בחודש בממוצע דרך המייל והמדיה החברתית ("שלחת לי מייל? מוזר. לא קיבלתי"), ו-17 פעמים בחודש בתקשורת ישירה. ומאחר שהתקשורת המקוונת הופכת שמישה יותר מכול, נראה כי קל יותר לשקר מאי-פעם".
אנו עדים להנכחת ההטעיות והשקר הלבן במקומות נוספים בספר בראשית :
כך במניעת הפרת שלום בית בבית אברהם ושרה: "ותִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן ", אך מיד בפסוק שלאחריו אומר ד' לאברהם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי". מפרש רש"י: "ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן".(בראשית, יח', יג')
כך גם בני יעקב מספרים לאביהם על פגישתם עם יוסף (שאותו לא הכירו) במצרים: "וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ ". על המילים- "וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ ", שאותן לא אמר יוסף, מפרש הרמב"ן ( רבי משה בן נחמן 1194-1270 ): "שינו לו בדבר מפני השלום, כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם".(בראשית, מ"ב, ל"ד).
כך גם באירוע של יצחק ורבקה בגרר : " וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא...וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. " (בראשית, כו', ו'- יב').
אנו גם נוכחים באי אמירת האמת ושימוש בדיסאינפורמציה ושקר לבן באירוע המלכתו של דוד המלך: וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל, עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל, וַאֲנִי מְאַסְתִּיו, מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל; מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי- כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי, מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ, וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי; וַיֹּאמֶר ד': עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי" ( שמואל א',טז',א'-ב'). ראוי להידרש לפרשנותה של נחמה ליבוביץ (1905-1997) לאירוע זה: " לפי דבריו אלה רואים אנחנו, שבאמת היה בפי ד' שינוי, ואילו שינוי זה בא ללמדנו, שאין האמת תמיד, בכל מקום ובכל זמן, ערך עליון, אלא שיש והאמת נדחית מפני ערכים הקודמים לה במעלה, יש שזהו השלום, ויש שהוא כדעת בעל חובות הלבבות-החיים".
על פי ההלכה יש היתר לומר שקר לבן שמטרתו השכנת שלום בין אדם לחברו או שלום בית בין איש לאשתו. הרב אליעזר מלמד התייחס לנושא זה בספרו "פניני הלכה", "לכתחילה, עדיף כמובן שלא להשתמש בהיתר לשקר, ולכן אם למשל, בא אדם ושאל את חברו, האם פלוני דיבר עלי דברים רעים, עדיף להטות את השיחה לכיוונים אחרים. אבל אם הוא מתעקש, ודורש לדעת האם דברו עליו דברים רעים, מותר לומר שקר גמור מפני השלום ".
צא ולמד, ישר- איננו בהכרח קו ישר ליניארי, אלא בנסיבות חיים מורכבות, קיים גם סוג של – ישר עקום. כפי שלימדנו רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוצק ( 1787-1859):" אין שלם מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום"
חזק חזק ונתחזק שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
..........................................................................................................................
&
פרשת ויחי - עקב אכילס של הייבוא והייצוא-מייקל אייזנברג -משקיע הון סיכון-"אלפא"
בפרשת השבוע יעקב מברך את זבולון: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן". במשפחתו של יעקב, המילה 'ירך' היא מילה טעונה. המאבק של יעקב עם ה"איש", שלפי המדרש היה שרו של עשו, הסתיים בפגיעה קשה ובזיכרון מר לדורות: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ… וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".
יעקב רצה שזבולון יעסוק בסחר בינלאומי עם הצידונים לרווחת עם ישראל. אבל הברכה "וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" מבהירה שלצד ההזדמנות קיים גם אתגר. מי שנאבק עם יעקב לא יכול היה לנצח אותו אבל פגע בו בנקודה רגישה, ממש כמו "עקב אכילס". השימוש הלא־שגרתי ב"יַרְכָתוֹ" מקפל בתוכו תמרור אזהרה: זבולון עלול להיפגע, בעיקר ערכית, מהשפעת הצידונים.
היות שיעקב הפקיד את היבוא והיצוא של מדינת ישראל שתקום, בידים של אנשי שבט זבולון, האזהרה קריטית. לא יהודה השליט והמחוקק, לא יוסף המנהיג הכלכלי, לא המלך ולא הסנהדרין יקבעו אילו מוצרים וסחורות יבחר זבולון להביא חזרה באוניותיו.
לכן, המסר של יעקב לבני זבולון הוא כפול. ראשית, כשם שהירכתיים של הספינות צרים ומחודדים כך ההשקה עם התרבות של צידון צריכה להיות צרה ככל הניתן. שנית, תמיד צריך להיות "וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" - החלק האחורי מופנה לצידון כי הפנים נשואות לארץ ישראל.
בתלמוד הבבלי במסכת חולין מסופר שר' פנחס בן יאיר הלך לפדות שבויים. ר' יהודה הנשיא הזמין אותו לסעוד אצלו, והוא השיב שיכנס לביתו כשיחזור מהמשימה. כשר' פנחס בן יאיר חזר הוא הגיע לביתו של ר' יהודה הנשיא וראה ליד הפתח פרדות לבנות. אמר: "מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו?!". שמע ר' יהודה הנשיא ויצא לקראתו.
ר' יהודה הנשיא הבין שהבעיה היא החזקת הפרדות הלבנות שהצטיינו בנשיאת משאות אבל היו גם נשכניות ומזיקות. לכן, הוא הבטיח לר' פנחס בן יאיר שימכור אותן. אבל ר' פנחס בן יאיר סירב כי במכירה לא פותרים את הבעיה רק מכשילים את הקונה. ר' יהודה הנשיא הציע להפקיר אותן, אבל, ר' פנחס התריע שככה, ללא כל שמירה, כל שכן שהפרדות יזיקו. ר' יהודה הציע שיעקר אותן או יהרוג אותן וגם אפשרויות אלו נדחו בגלל צער בעלי חיים ואיסור בל תשחית. בסופו של דבר למרות כל הפצרותיו של ר' יהודה הנשיא ר' פנחס בן יאיר לא התרצה. הגמרא מסכמת ש"גבה טורא בינייהו". כלומר, כאילו צמח הר ביניהם ולא ניתן היה לגשר על הפער.
סיפור זה הוא סיפור של אחריות אזרחית. הוא מתחיל בכך שר' פנחס בן יאיר פועל לפדיון שבויים ולא ר' יהודה הנשיא, למרות שר' יהודה הנשיא, כנצר לבית דוד, היה הסמכות השלטונית של היהודים בארץ ישראל בזמנו. בהתאם לכך, גם בסוף, ר' יהודה הנשיא מוכן להעביר ברוטציה את תפוח האדמה הלוהט. אבל, ר' פנחס בן יאיר נשאר נאמן לאג'נדה של האחריות האזרחית על הכלל, והתריע מפני כשלים ופגעים גם במוצרים שיכולותיהם אולי קורצות לנו.
הסוף העצוב הוא שהמגזר הציבורי לא הצליח להתחבר למגזר האזרחי, השקפתו ופעילותו. מהן הפרדות הלבנות הקורצות והמזיקות של העידן שלנו? מה לא היינו רוצים לייבא לפה ומה לא טוב להחזיק בבית?
כיצד דואגים לערוצי תקשורת אפקטיביים בין הממשלה והאזרחים ולשיתופי פעולה פוריים?
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
אנחנו בפתחו של ספר שמות. האם קראתם כבר את "כל אחד משה רבנו"? לינק להזמנות.
..............................................................................................
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון 'נביאים מול מעצמות, פרק ט"ז:
חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
הרחבת ירושלים בעקבות חורבן שומרון
הגליית עשרות אלפים מן השומרון לאשור הרחוקה ובריחת רבים אחרים (כנראה גם למצרים), גרמו לקריסה כללית של ממלכת ישראל. השכנה הקרובה ביותר לישראל הייתה ממלכת יהודה, שלא עניינה את אשור בעת ההיא. מתקבל על הדעת שרבים מפליטי שומרון הגיעו לירושלים בתקופה זו שלאחר חורבן שומרון (721 לפנה"ס), ותרמו לפריחה יישובית יוצאת דופן בתולדות העיר. ירושלים התרחבה בעיקר לעבר העיר העליונה (מצפון־מערב לעיר דוד) ושכונות חדשות נבנו. גילויה של 'החומה הרחבה' ברובע היהודי של ירושלים העתיקה וחשיפת חומה נוספת ליד הקדרון, במזרחה של העיר, מסייעים להבנת ממדיה החדשים של העיר.
חזונו החדש של חזקיהו: ממלכה מאוחדת (716/5 לפנה"ס)
עם חורבן שומרון וחידוש הזיקה של שרידי ממלכת ישראל לירושלים, התעורר גם המלך חזקיהו לחזון חדש – חידוש ימי דוד ושלמה בירושלים המאחדת את כל שבטי ישראל. בעשר שנות מלכותו הראשונות עסק חזקיהו בטיהור ירושלים ובתיקון מצבו הרוחני של העם היושב בציון. הוא השתדל שלא לעורר את אשור כלפיו ופעל בשקט בתוך גבולות ממלכתו. בשנים אלו לא ניכרו שאיפותיו של המלך להרחבת הממלכה. עם חורבן ממלכת ישראל וגלות השבטים, הבין חזקיהו שירושלים ובית דוד ושארית שבטי ישראל הוטלו לתוך מציאות חדשה. הקרע ההיסטורי בין אפרים ויהודה כבר לא היה רלוונטי. הבורות והמחסומים במִצפָּה וברָמָה שהפרידו בין שתי הממלכות כבר נפרצו בימי הושע בן אלה. המתח הישן על הבכורה כבר התפוגג אחרי חיסולו של פקח.
בהיעדר מלך באפרים ביקש חזקיהו למלוך גם על כל מי שנותר בצפון משבטי ישראל. הדרך הטובה ביותר לבטא את החידוש הזה, מבלי לגרום משבר מדיני וצבאי עם האימפריה האשורית, הייתה חגיגת פסח משותפת לכל שבטי ישראל בירושלים. זהו המעשה הראשון שעשה חזקיהו בהתעורר בו חזון האחדות. יש שביקשו למנות ממנו את שנות מלכות חזקיהו על כל שבטי ישראל, בדומה לדוד שהומלך פעמיים1] – בחברון על יהודה ובירושלים על כל ישראל.
רעיון זה של שני תאריכים לתחילת מלכותו של חזקיהו מאפשר את פיענוחו של פרק קשה המתאר את המהפכה הדתית של חזקיהו:
הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיְחַזְּקֵם ... ]
וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ, וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם ה' וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה' לְיָמִים שְׁמוֹנָה, וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ ...]
וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱ-לֹהִים לָעָם, כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר
(דברי הימים ב כ"ט, ג, יז, לו).
סדר הזמנים נראה במבט ראשון דחוס. בשנה הראשונה למלכו בחודש הראשון פתח חזקיהו את דלתות בית ה'; לאחר שמונה ימים כבר נכנסו לאולם וכעבור שמונה ימים נוספים כבר היה ההיכל מטוהר, אז החליטו לדחות את הפסח בחודש ימים בשל טהרת הכוהנים והקושי של בני השבטים הצפוניים להגיע לירושלים במועד. לאחר שנות הקלקול של אחז קשה לתאר מהפכה כוללת בן לילה.
ככל הנראה, מתוארים כאן שני שלבים במלכות חזקיהו,2] כאילו הם מאורע אחד – הטיהור בראשית מלכות חזקיהו, והפסח המתואר התרחש רק אחרי שהחל למלוך על כל שבטי ישראל, כ־11 שנה אחרי עלייתו לשלטון, וכ־6 שנים אחרי חורבן שומרון. זהו מפעלו הגדול של חזקיהו לאיחוד העם. פרק ל' מספר על הכנת הפסח ועל המאמץ להביא את שארית שבטי ישראל מן הצפון:
וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה,
וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל;
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי;
כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא, כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי, וְהָעָם עוד] לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם;
וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל;
וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן, לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם,
כִּי לֹא לָרֹב =לרוב לא] עָשׂוּ כַּכָּתוּב;
וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר ...]
וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם;
אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם;
(שם ל', א-יא).
בפרק זה כבר חשים בבירור את הימים שאחרי גלות אשור. הפסוק מדייק מאוד בתיאור חזקיהו המחפש את שארית שבטי אפרים ומנשה (בני רחל), וגם את שבטי הגליל, כדי להחזירם לחיק המשפחה הרחבה של בית דוד. מבחינה זו מעשהו של חזקיהו אינו עוד צעד במהפכה דתית, אלא מעבר אל שלב אחר בחזון הגאולה – מהפכה לאומית ומדינית המוכרזת בפסח, חג ראשית האומה ביציאת מצרים. כדי לחוג בטהרה וברוב עם ביקש חזקיהו לעשות צעד חריג ולדחות את מועד הפסח בחודש ימים.
הפסוק אומר: "וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל", אולם מסורת חז"ל מנתה את עיבור השנה בניסן כאחד משישה דברים שעשה חזקיהו "ולא הודו לו חכמים" (פסחים נו א). את התקדים להזזת חג בחודש ימים יצר ירבעם בן נבט ששינה את מועד חג הסוכות וקבע אותו לחודש השמיני. מעשה זה 'זיכה' את ירבעם בתואר של מי שעקר את התורה.3] ייתכן מאד שירבעם הוסיף חודש אלול שני כחודש עיבור, וכך 'הזיז' את החודש השביעי שבצפון לחודש השמיני ביהודה.4] לפי השערה זו, מסתבר שבין שבטי ישראל עדיין שרר הפער הקבוע של חודש גם בימי חזקיהו, ולכן לעגו תחילה לשליחיו של חזקיהו. כשראה חזקיהו כך, החליט להוסיף חודש גם ביהודה כדי שיבואו רבים משבטי ישראל, ואכן הגיעו המונים, שחלקם לא הספיקו להיטהר. כל זה התחולל בחודש הראשון (ניסן), בו הוסיפו חודש (עיבור), והפכו אותו למפרע לחודש האחרון בשנה הקודמת, ולכן נאמר שהפסח נחוג "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" – ייתכן שמכאן למדו חז"ל 'שלא הודו לו חכמים' שכן מנקודת מבטו של חזקיהו זה היה החודש הראשון.
חזקיהו ידע שיש בידיו חלון הזדמנות נדיר, ואם יחמיץ אותו תחלוף השעה. הוא נכנס להנהגת האומה ולמהפכת החיים הדתיים בחיפזון ובמחיר של היעדר בשלות ועומק מצד העם. כך גם מתפרשת תפילתו של חזקיהו על הרבים:
כִּי =אכן] רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לה';
כִּי =אכן] מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ,
כִּי =אכן] אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב;
כִּי =אכן] הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד;
כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱ-לֹהִים – ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ;
(שם ל', יז-יט).
זו תפילה של מנהיג גדול היודע שבעוברו על דברי התורה בהוראת שעה מיוחדת, הוא נקט צעד חריג אך הכרחי (לדעתו). מסביבו (היו כנראה) צדיקים שלא ראו את גודל השעה ונאחזו במערכות ההלכה המוכרת והבטוחה. ייתכן שחזקיהו באומרו: "ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד" ביקש רחמים גם על אלה שפרשו מדרכו בגלל חששות וספקות.5]
החלום לאיחוד כל שבטי ישראל לממלכה אחת חי בקרבם של כל מלכי יהודה מאז העתקת ארמונו של דוד מחברון לירושלים. כך מובנת גם השמחה הגדולה וההלל:
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַה' בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה,
וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ;
(שם כ"ט, ל; וכן ל', כא-כב).
מתוך כל זה מובנים גם שבעת הימים הנוספים, שהקהל המתאסף לירושלים החליט לחגוג בשמחה מיוחדת את ימי האיחוד, ובהתייחסות מפורשת לימי שלמה:
וַיִּוָּעֲצוּ =החלטת מועצה!] כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה; ...
וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם – וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל –
וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ שבטי] יִשְׂרָאֵל – וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה;
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִַם, כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֹא הייתה] כָזֹאת בִּירוּשָׁלִַם;
(שם ל', כג-כו).
"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי", ונבואת קיבוץ הגלויות (ישעיהו י"א)
התעוררות חזקיהו לחידוש הממלכה המאוחדת הביאה את ישעיהו, שציפה כבר שנים לחידוש מלכות דוד, לשיא נבואי. מתוך התמוטטות ממלכת שומרון והגליית יושביה, עלתה נבואת הצמיחה המחודשת של משיח ה' שיבוא משורש ישי; לאחר תיאור מופלא זה, בחלקו השני של הפרק, מתואר קיבוץ הגלויות:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ,
אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם, וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ, וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת, וּמֵאִיֵּי הַיָּם;
וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ;
וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ –
אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם;
וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם,
אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם;
וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם, וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם =בסערת] רוּחוֹ,
וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים =יעברו דרכם בנעליים];
וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר,
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
(שם, יא-טז).
רבים מפליטי שומרון נסו לכל עבר וחלק מהם אף הגיע דרומה עד מצרים וכוש (סודן ואתיופיה), מזרחה עד עילם (פרס) ושנער (בבל), ואף מערבה אל איי הים – וכל זה כבר בימי ישעיהו וחזקיהו.
פסח חזקיהו, שקיבץ חלק מן הנידחים, פתח מימוש חלקי של הנבואה על שיבת הגולים כולם מארבע כנפות הארץ.
1] רעיון זה הציעה ר' רביב, 'ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח', שמעתין 74-73, תשמג, עמ' 47-38. כך יתפרש בקלות גם התאריך של מסע סנחריב במקרא (בשנתו ה-5) – ב־14 שנה לחזקיהו – דהיינו מאז מלכותו הכוללת על כל ישראל; מעליית חזקיהו לשלטון כבר עברו 25 שנה במסע סנחריב.
2] ד"ר אילת מזר פרסמה שני חותמות של המלך חזקיהושנמצאו מדרום להר הבית, אחד מואר יותר ומפואר יותר (Eilat Mazar, The Other Exavations to the Temple Mount 2009-2013, Final reports, v. 1, 2015, pp. 629-638 .
3] "בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ" (מלכים א י"ב, לג).
4] פירוש זה הציע הרב ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, ירושלים תשכ"ד, עמ' נד-נו.
5]ראו: ש' ליברמן, 'הפסח שעשה חזקיהו המלך לשיטת הירושלמי', סיני, ספר היובל (תשי"ח), עמ' פ-פח.
.........................................................
הרב אבי רזניקוב רב בית החולים איכילוב.
לגלות את הקץ, אז מה טומן לנו העתיד?
עוד חצי שנה הקורונה תחלוף", "אי אפשר לדעת אם היא לא פה כדי להישאר", "בבחירות הקרובות יהיה סדר חדש ואמיתי", "אומרים שההסכם החדש יפתור את משבר הסכסוך ישראלי-פלשתיני",
פרשתנו, פרשת 'ויחי', מסיימת את ספר בראשית, ובכך נחתמת תקופת האבות, אולם בד בבד, פותחת הפרשיה פרק חדש בתולדות עם ישראל. פרק קשה שתחילתו בפרשיות ויגש ויחי וסופו בפרשיות בא בשלח בספר שמות - גלות מצרים.
חכמים לימדו שרצה יעקב, ניסה לגלות לבניו את הנתיב המהיר לתיקון העולם "לגלות את הקץ". אולם ליעקב אבינו הועבר מסר עמוק מאוד דרך הסתלקות השכינה – העתיד הנסתר מוכרח לעבור דרך ההווה הגלוי, ודווקא דרך אי ידיעה של העתיד. בלשון חז"ל,
"ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים".
מישל דה נוטרדם, הידוע בשמו "נוסטרדמוס" (1503-1566) אסטרולוג ורופא צרפתי-יהודי. התפרסם לראשונה בזכות טיפול רפואי חדשני שמצא למחלה שפרצה בשנת 1546. שנים מספר לאחר מכן הוא נודע כסופר של חרוזים שהתיימרו לנבא את העתיד. כשנוסטרדמוס כותב שהשמיים יבערו ב-45 מעלות (זוית), מאמיניו רצים לגלובוס ומראים כי נוסטרדמוס חזה את פיגוע התאומים והתימוכין לכך הם שניו-יורק נמצאת בקו הרוחב 45 (שבבדיקה פשוטה ניתן לראות שהיא דווקא לא). חסידיו של נוסטרדמוס חיברו ופירשו חרוזים על מנת שיתאימו לאסון התאומים, בצורה כזאת כל אחד מאיתנו יוכל למצוא בכל ספר שלא יהיה נבואה, או יותר נכון, כל המתאים לאינטרסים שלו.
הרמב"ן מסביר שבתחילה סבור היה יעקב לגלות לבניו את נתיב האמת באופן שלם ואידאלי, ליידע אותם דרך הופעת השכינה עליו על כל הצרות העתידות להתרחש על האומה הישראלית, וממילא ללמד אותם כיצד להתמודד במצבים הנוראיים ביותר. בשונה מיעקב, דעת עליון חפצה בתהליך אחר לגמרי, היא רוצה בניין איטי המברר את דרכו של היחיד ובונה את אישיותו וזהותו באופן עצמאי. השכינה מעוניינת בתהליך שהולך ומתגלה דרך החשיפה העצמית של כל שבט למהותו ותכונתו. הסתלקות השכינה מיעקב העמידה אותו על פספוסו – ולכן הוא שינה כיוון, כעת עניינו לא לגלות לבניו את אחרית הימים, אלא לסייע להם לגלות את תכונות נפשם השונות, את כישרונות החיים והנקודה המיוחדת הקיימת בכל שבט.
השל"ה (רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש, על שם חיבורו "שני לוחות הברית' היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17) מבאר שאומנם הקץ לא נגלה, נסתם מיעקב, אך מסר חשוב הועבר על ידי יעקב שרצה לגלותו, "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" , "כי אי אפשר להקץ שיבוא כשיש בינכם שנאת חינם, רק אם צריכים אתם להגאל כולכם באסיפה אחת ובאגודה אחת" (פרשת ויחי, ח"ג).
שבת שלום ובשורות טובות
הרב אבי רזניקוב
החברה לחקר המקרא מאחלת לקוראים שבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות.
