החברה לחקר המקרא -המזכירות וההנהלה,מאחלת לכל עם ישראל באשר הם:
"שנה מבורכת בבריאות ובשורות טובות מתוך שמחה"
"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
ישראל קריסטל - מנכ"ל.
בס"ד אלול תשפ"ב ספטמבר 2022
נמאס לנו....
נמאס לנו לקרוא שמקצועות מדעיים זוכים לתשומת לב יותר ממקצועות התנ"ך, תולדות עם ישראל, מורשת ישראל והמסורת היהודית.
החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון מבקשת להנגיש את לימודי התנ"ך, מורשת ישראל והעם היהודי, לכל תלמידי ישראל בחינוך הממלכתי, כפי שמופיע בחוק .
להלן החוק :
מטרות החינוך הממלכתי (תיקון מספר 5) תש"ס - 2000 (תיקון מספר 17) תשע"ח - 2018 הן :
לחנך אדם להיות אוהב אדם.
ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל.
ללמד את תולדות ישראל - תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית.
להלן דוגמאות למיזמים שהחברה מבצעת :
אנחנו מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון..
פרשת "וילך"- וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"- נאום הפרידה
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
פרשתנו מאירה לנו באור אנושי ורגיש ,את התהליך הדרמטי ,העוצמתי והמטלטל, של פרידתו של משה מעל במת ההיסטוריה.
משה ניצב בפרשתנו בשיאו, במסע חייו ובתפקידו המנהיגותי ונאלץ בעל כורחו ובניגוד לרצונו כבן אנוש, לסיים את שירת חייו. משה נושא את נאום הפרידה המרגש – המאוד אישי אך גם הקולקטיבי והציבורי: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה ... יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' ... וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד".(דברים, ל"א, א' -טו').
משה עדיין בשיא פעילותו: "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה " (דברים, לד', ז'). לא פשוט למשה האדם, לפנות את מקומו כמנהיגו של עם ישראל. לא פשוט למשה בשר ודם, לוותר על חלומו ושאיפת חייו להיכנס לארץ המובטחת. משה רבנו חווה באופן טראומטי את תהליך הפרידה האישי. משה נפרד מרום מעמדו, יורד מבמת ההיסטוריה ונאלץ בניגוד לרצונו, להעביר את שרביט המנהיגות ליהושע. משה רבנו שהנהיג את עם ישראל במצרים והיציאה ממנה, שהנהיג את העם במסע המדבר, שקיים דיאלוג ישיר עם הקב"ה ,שהוריד את לוחות הברית מההר, מסתבר שגם הוא בשר ודם וגם לו קשה להכיל תהליכי פרידה כה דרמטיים : "כללו של דבר: אין חז"ל רואים את משה רבנו כיצור על אנושי. אין הוא חלילה אלוה ולא בן אלוקים ולא לחינם שמו חז"ל בפיו כמילים אחרונות במדרש תנחומא : " נטל שתי ידיו והניחן על ליבו ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם " . (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר דברים עמ' 316).
נאום הפרידה של משה בפרשתנו, הוא נאום סוער ומטלטל .
בתהליכי פרידה ומעברים בחיים, קיים ממד פסיכולוגי ונפשי. יש בתהליך הפרידה, סוג של אובדן וחיסרון, של משהו שמאד יקר לנו. לא במקרה עסקו בסוגית הפרידה. פסיכולוגים בעלי שם כמו: פרויד, פרום, יונג ואחרים. אך הפסיכולוגים הגדולים והענקים ביותר היו חז"ל.
הפסיכיאטרית השווייצרית האמריקאית, אליזבת קובלר רוס ( 1926-2004), חוקרת וחלוצה בתחום המחקר החברתי, פיתחה מודל פורץ דרך הקרוי על שמה, שיסודו בתהליכים הפסיכו חברתיים, של התמודדות עם אובדן ופרידה. מודל קובלר רוס, מציג את 5 השלבים הבאים : 1.הכחשה. 2.כעס. 3. מיקוח. 4.דיכאון. 5. קבלה.
האם קיימת זיקה ורלוונטיות של מודל קובלר רוס, לתהליך האנושי, הרגשי והנפשי ,כפי שמשתקף בנאום הפרידה של משה בפרשתנו?
עיון בטקסט הפרשה ,במפרשים ובמדרשים השונים, ילמדנו שמשה שהוא בשר ודם, עובר את תהליך הפרידה האישי שלו , על פני כל חמשה השלבים במודל.
אני הקטן, אוסיף שלב שישי משלי ,למודל של קובלר רוס, כפי שמשתקף בפרשתנו והוא: התמודדות פרואקטיבית עם משמעות.
שלב הקבלה: שלב הקבלה בתהליך הפרידה של משה, מאפיין את מצבו הנפשי של משה, כמי שמקבל את הדין באופן צלול, יודע להפנימו ולהטמיעו ,משכיל להכיל את יורשו ולהעביר לו את המקל. ומפגין שאר רוח בדרך פרידתו מהעם. " אותה שעה צעק משה ואמר:מאה מיתות ולא קנאה אחת וקיבל עליו למות " (דברים רבה, ט', ט') "ולא שלטה בו צרות עין והתגבר על כל קנאה ומינה ממלא מקומו בעין יפה" (נחמה ליבוביץ עיונים בספר במדבר עמ' 330). "הנה כי כן לא קרא משה את העם לבוא אליו, לא הקהיל אותם לאסיפה כפי שהיה רגיל לעשות בזמנים שהיה עליו לדבר אל בני ישראל בשם ד', אלא "וילך" – בעצמו הלך אל העם כדי להיפרד ממנו בפשטות גמורה". (ר' שמשון רפאל הירש). תהליך הפרידה של משה מתעדן ומקבל בוחן מציאות. מכאן סלולה הדרך לשלב האחרון ,אותו אני מוסיף למודל של קובלר רוס .
השאלה הנשאלת היא, כיצד מתגברים על משבר הפרידה ? כיצד מכילים ומעבדים את חווית המעברים והשינויים בחיים? כיצד מגיעים לשלב השישי, אם בכלל ?
הרב י.ד. סולוביצ׳יק בספרו ״מן הסערה" (2004), וויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״( 1946) ובמדע הלוגותרפיה שפיתח. שניהם ממליצים, לעבד את תהליכי המעבר והפרידה הדרמטיים בחיים, במצבים של אובדן, בטרנספורמציה של האובדן והריק , למשמעות ומילאות. לדעתם, אין לחפש סיבות לאובדן ,אלא רק לתעל ולכוון את עצמך, לעבר משמעות פשר ויעוד. לא לשאול: לָמָּה ? why)) אלא לשאול : לְמָה? (for what purpose)
משה רבנו מתגלה בפרשתנו כבשר ודם המתמודד עם חווית הפרידה האישית שלו , על פני כל השלבים במודל.
בשלב השישי של המודל, משה משמש לנו מופת ודוגמא ליישום המשמעות. בשלב זה משה איננו מחפש את הסיבות ואת ה - לָמָּה, לאובדן כניסתו לארץ ולאובדן המנהיגות והעברתה ליהושע. משה עושה את הטרנספורמציה ,ל - לְמָה ומעורר השראה בגדולתו, באופן שהוא מעביר לבסוף את התפקיד ליהושע ובדרך הפרואקטיבית המיוחדת לו, בפרידתו מבמת ההיסטוריה.
הקושי הופך להזדמנות, הלימון הופך ללימונדה.
למעשה משה מדגים לנו בנאומו בפרשתנו, כיצד עלינו להתמודד עם מצבי פרידה ואובדן בחיים- מחלום ושברו, מאכזבה אל מול ציפייה, מרצוי אל מול מצוי, ממשאלת לב ואי היכולת למלאה.
משה מעניק לנו בנאומו – "צידה לדרך" , כיצד להתמודד עם טראומות של - אובדן ,חיסרון, פרידות ,שינויים ומעברים בחיים.
ההתמודדות שלנו עם תהליכי פרידה, אובדן ומעברים בחיים, היא מסר - להיום ולא למחר ומתחברת לפיוט בראש השנה וביום כיפור ,השואבת העצמה ,חוסן ותקווה : "הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ אָמֵן .הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה אָמֵן. הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁווְעָתֵנוּ אָמֵן .הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ אָמֵן. הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ אָמֵן".
שבת שלום וגמר חתימה טובה
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
בס"ד
תנ"ך ואקטואליה ובת יפתח שופטים י"א] - מיטל נויה ח'ג'ג חברת הנהלת החברה לחקר המקרא. מורה ורכזת תנ"ך
הסיפור של בת יפתח מתחיל בתקופת השופטים שבה עם ישראל חוזר למבנה המעגלי הקבוע שלו. העם חוטא, העם נענש ע"י אחד העמים שמסביב לישראל, העם מבין את טעויותיו וצועק אל ה' בתחינה לסיוע ועזרה ואלוהים שולח שופט שיוביל את העם לגאולה וישועה.
באותה תקופה השופט הנבחר על ידי העם הוא יפתח הגלעדי. דמות חזקה ומלאה אומץ וכוח המגיע ממצב לא אידאלי. אימו היא אישה זונה ובני אביו (שנולדו מאשתו) מגרשים אותו כדי שלא יירש איתם את נחלת אביהם. בהמשך הסיפור, כאשר הם רואים שהם מאוימים על ידי העמונים ואין להם מושיע, הם מבקשים מיפתח שיחזור וינהיג אותם. כך עולה יפתח לגדולה, בזכות כוחו ואומץ ליבו ולא בזכות יחוסו המשפחתי.
יפתח, שיוצא למלחמה עם בני עמון וחושש לחייו ולחיי העם, מבין שהרבה מאוד עומד על המאזנים. הוא מתפלל לאל ונודר נדר שבמידה והאל יהיה עימו ויעזור לו להוביל את העם לניצחון, אז את הראשון שיצא לקראתו כשישוב מהמלחמה, הוא יקריב כעולה לה'.
יפתח יוצא למלחמה מחוזק ומעודד ובאמת, הוא מושיע את העם, מוחץ את האויב ומביא לניצחון גדול ביותר. כשהוא מגיע לביתו מהמלחמה, הראשונה שיוצאת לקראתו היא ביתו האהובה והיחידה ששמחה בניצחון אביה ורצתה לברך אותו על התשועה הגדולה.
יפתח יודע שנדר ואת הנדר הוא מחויב לבצע ולכן למרות כאבו הגדול הוא מבין שיצטרך להקריב את ביתו. יש מפרשים שטוענים שהקריב אותה ממש והרג אותה ויש מפרשים הטוענים ששם אותה במקום מבודד ושהיא לא נישאה לאיש.
והשאלה הנשאלת היא: האמנם? באמת יפתח לא יכול היה להתיר את הנדר שנדר? הרי כולנו יודעים שיש אפשרות להתיר נדרים שאדם נדר מתוך פזיזות או מחוסר מחשבה ואיך יתכן שיפתח נתן לביתו לסבול מהנדר שנדר?
חז"ל מספרים שיפתח יכול היה להתיר את הנדר, אך לצורך ההתרה היה צריך ללכת אל הכהן הגדול שיתיר את נדרו ומכיוון שלא הסכים להוריד מכבודו וללכת אל הכהן הגדול והכהן הגדול לא הסכים להוריד מכבודו ולהגיע אל יפתח כדי להתיר את נדרו, בת יפתח הוקרבה.
לכאורה, הסיפור נראה תלוש ממציאות חיינו, מי הורג את ביתו היום בגלל נדר? ובכל זאת לא נכתב סיפור בת יפתח אלא כדי ללמדנו וממבט נוסף ניתן לראות הרבה מסרים שאקטואליים לימינו.
המסר הראשון מתייחס ליכולת האדם להגיע לגדולה, דמותו של יפתח הגלעדי ממחישה שכל אדם עם כוח רצון עז (שלפעמים דווקא מגיע מתוך קשיי החיים) יכול לעלות לגדולה, להיות מנהיג ולהתקדם בחיים. לכן, אל תיתן לשום מחסום רגשי, פיזי או דמיוני לעצור את התקדמותך הרוחנית והגשמית בחיים. נכון, רוב הסיכויים שיהיה לך קשה פי כמה מאחרים בדברים מסוימים, אבל אין זה אומר שאתה לא מסוגל.
המסר השני, שלעולם יזהר אדם ממה שמוציא מפיו. שלא ינדור דבר שהוא לא בטוח שיוכל לבצע אותו. אלא יחשוב טוב לפני שהוא יוצא בהכרזות. גם אם ההכרזות האלה נראות הכי נכונות וטובות שיש.
המסר השלישי הוא: שאם כבר הוצאת מהפה משהו וטעית, דע לתקן את טעותך. רד מהעץ הגבוה שעלית עליו, גם אם אתה אדם מכובד ביותר ובעל מעמד גבוה תדע להגיד: "טעיתי".
וכדאי ללמוד מיהודה בן יעקב שעל שמו אנו נקראים "יהודים", שהודה בטעותו.
המסר הרביעי: אל תקריב אדם אחר בגלל הכבוד, התאוות או השאיפות שלך.
אנשים רבים, בגלל כבודם או שאיפותיהם, מקריבים את אושרם של ילדיהם/עובדיהם או כל אדם שהם יכולים להשליט עליו מרות. יש להיזהר ולבדוק מתי אנו מכוונים ועוזרים ומתי אנו מקריבים אדם אחר על מזבח שאיפותינו.
עם ישראל נמצא בפתחו של יום הכיפורים, יום שכולו מחילה וכפרה, אך גם יום זה לא יכול לכפר אם לא נעשה תשובה בין אדם לחברו ונדע לבקש את סליחתו ומחילתו.
שנזכה להיכנס ליום זה בניקיון פנימי אמיתי, באחדות ובקבלה לעתיד להיות טובים יותר לאל, לעצמנו ולסביבתנו.
מיטל נויה ח'ג'ג ,אתר- תנ"ך בקליק ,חברת הנהלה בחברה לחקר המקרא, רכזת ומורה לתנ"ך,
&
פרשת וילך מסרים חינוכיים - חבר הנהלת החברה לחקר המקרא- מורה ורכז תנ"ך אורט מעלות.
1. עלינו תמיד לחפש את הדרך הנכונה, להתקדם בחיינו ,לא להתייאש ולא לנוח על זרי הדפנה ,יחד עם זאת ,להכיר את המגבלות של עצמנו כמו כן ,לדעת לעודד את הדור הבא שאמור להחליף אותנו במשימות העתידיות הצפויות לנו.
2. חשיבות השירה בחיינו כהשלמה לדברי התורה , להעברת מסרים והטמעתם בקרבנו.
3. עלינו להשמר מכל משמר מייצר הגאווה, התוצאה יכולה להיות הסתרת פנים עם כל המשמעויות העתידיות .
1. בפרק ל''א פסוק י''ב אומר השם למשה ''הקהל את העם האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יהוה אלוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ''.
המסר החינוכי לחיינו המוטבע בפסוק זה ,הוא , לחנך כל אדם לשאוף למקסימום ,לא להסתפק במועט ולא להתפשר על בינוניות ואכן כל אדם ובוודאי כל מנהיג הרוצה להגיע להישגים ,צריך להציב לעצמו רף גבוה של מטרות וציפיות וצריך לבדוק לא רק את מעשיו, אלא גם את שאיפותיו ולכן מדגיש בורא עולם למשה ''ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת '' כדי להצליח ולהגשים את חלומינו וייעודינו בעולם הזה , אין ''לעגל פינות '' ,יש ללמוד ביסודיות את כל החומר ולדעת גם ליישמו.
יחד עם זאת אנו חייבים להכיר גם במגבלות של עצמנו בהתאם לזמן ולתקופה בה אנו נמצאים בכל שלב בחיינו
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא משה רבינו ,למרות שנאמר עליו בפרק ל''ד פסוק ז' ''לא נס לחו ''כלומר לא אבדה הערצתו של משה בקרב העם, בכל זאת משה מעביר את המסר לעם בפרק ל''א פסוק ב ''לא אוכל לצאת ולבוא ויהוה אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה '' ,משה מרגיש שזמן מנהיגותו הסתיים והוא צריך להעביר את תפקיד ההנהגה לאדם אחר , שמתאים בזמן הזה ובעת הזאת ,להנהיג את עם ישראל ,לאור המשימות העתידיות שיהיו בדרך ,משה מבצע את הוראת השם ,לא מתווכח ומעביר בצורה מסודרת את ההנהגה ליהושע ,הוא אפילו מעודד אותו אומר לו ''חזק ואמץ'' זהו המסר
שאנו חייבים להעביר לתלמידינו ,לילדינו לפקודינו להנהגה הפוליטית שלנו ולכל הדורות הבאים .
מצד אחד עלינו לבצע את תפקידנו כמורים ,כהורים, כמנהלים ,כמפקדים בצבא ,לדרוש מאותם אנשים שאנו מובילים לשאוף למקסימום האפשרי בכל משימה ובכל תפקיד ,תוך כדי הכרת המגבלות שלנו ושל כל אחד מאותם אנשים שאותם אנו מובילים , אבל יחד עם זאת , לדעת מתי הגיע העת לפרוש ולהעביר את ''השרביט'' לאדם או ,מנהיג. אחר ,דבר שלעיתים שכיחות ,לא קורה לצערי ,גם בימינו אלה.
2. בפרק ל''א פסוק י''ט אומר השם למשה ''ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל '' ובפרק ל''א פסוק כ''ו ,אומר השם למשה ''לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית יהוה אלוהיכם והיה שם בך לעד'' .
יש,לשים לב שמדובר בשני עדים התורה ,קרי החוקים והמצוות והשירה ,שני עדים אלה משלימים אחד את השני ,כאשר השירה תפקידה לטעת בקרב העם את דברי התורה בצורה יותר קלה ,קל יותר לזכור את דברי התורה דרך מנגינה ,מאשר מילים ,השירה מדברת גם אל הלב ואל הרגש יותר מאשר התורה .
לכן לדעתי על כל אדם ובטח כל מורה למקרא לשאוף לכך שיידע לנגן את טעמי המקרא לתלמידיו ושתלמידיו ידעו לנגן את דברי התורה ,דבר שמוסיף עושר רב בלימוד התנ״ך ובהעברת המסרים החינוכיים שיש בתורתינו הקדושה .
3. בפרק ל''א פסוק ט''ז אומר השם למשה ''הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר ..ועזבני והפר את בריתי ''.
השאלה הראשונה הנשאלת היא ,מדוע חשוב היה להוסיף את הפועל ''וקם'' אפשר היה להבין. את הפסוק גם ללא המילה ''וקם'' שלכאורה מיותרת בפסוק זה .
השאלה השניה היא כיצד בורא עולם ידע שהעם בעתיד יבחר בדרך הרעה ? הרי יש לכל אחד מאיתנו זכות בחירה!
התשובה לשאלה הראשונה לדעתי ,היא , שבפועל ''וקם''בא להדגיש את חטא ההתנשאות ,במשמעות של ''הגולם קם על יוצרו''.
המסר החינוכי שניתן לדלות מפסוק זה לחיינו הוא שאנשים נוטים לשכוח מהר מאוד בזכות מה הם הגיעו לאן שהגיעו ,ניתן לראות זאת במהלך חיינו האישים והציבוריים גם יחד .
בפסוק זה ניתן גם ללמוד על שלילת הרדיפה אחר הממון שמסמל הביטוי ''אלוהי נכר '' על חשבון המוסריות ודרך ארץ ,הדרך שמתווה תורתינו הקדושה .
בורא עולם מזהיר שאם נבחר בחטא הגאווה ובאים נעדיף את רדיפת הממון על חשבון המוסר ,התוצאה תהיה ,כפי שכתוב בפרק ל''א פסוק י''ז ''וחרה אפי בהם ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם ומצאוהו רעות רבות וצרות'' .
יש להתייחס להסתרת הפנים כעונש ,אבל יש להתייחס להסתרת הפנים גם לכאב עמוק. של בורא עולם ,שלא מסוגל לראות מה יקרה לעמו לאחר שהם בחרו בדרך השגוייה. הסתרת הפנים של בורא עולם נעשתה בכוונה על ידי בורא עולם גם כדי שבורא עולם יוכל לראות, עד כמה אנו באמת מתכוונים לשנות את דרכינו ,אם נתעקש מתוך רצון אמונה ומאמץ זה יראה לבורא עולם עד כמה אנו מאמינים בו ואז הסתרת הפנים תתבטל .
הדבר דומה לתלמיד שלא למד במודע , כראוי למועד א של הבחינה ולכן התלמיד נכשל בבחינה והכשלון הוא עונשו של התלמיד שלא למד כראוי לבחינה וזהו המחיר שהוא משלם פה מדובר על הסתרת פנים של המורה -התלמיד לא למד ולכן זה המחיר .
מקרה אחר המורה מסתיר פנים ,קרי , בכוונה לא מציע לתלמיד מועד ב כדי לראות האם התלמיד באמת יראה , עקשנות, האם הכוונה היא אמיתית ,לא רק בהבטחות אלא גם במעשים, מכל הלב עם עבודה קשה ,אז מן הסתם ,המורה יראה בחייוב את הבקשה של התלמיד לתת לו מועד ב.
הסתרת פנים נוספת מתרחשת כאשר ילדינו בוחרים בדרך השגוייה,ולעיתים אנו לא מתערבים כדי לתת להם עצמאות אבל הילד או התלמיד לא מוכנים לשמוע בעצתנו כיצד לנהל את חייהם בצורה נכונה ויש פעמים.שאנו לא מסוגלים להתמודד עם הנזק שגרמו לעצמם, עד כדי כך ,שקשה לנו לראות מהי התוצאה הכואבת , שהם הגיעו אליו למרות שליבנו ''שותת מדם ''.
התשובה לשאלה השנייה לדעתי ,היא , שבורא עולם יודע ,לפי העבר כיצד עם ישראל יתנהג ולכן השם אומר למשה ,יש חשש סביר להניח שהעם יתנהג כך גם בעתיד לפי דברי הנביא ירמיה פרק י''ג פסוק כ''ג ''היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו''?,למרות שבורא עולם בהחלט מקווה שאכן העם ילמד לקח וישנה את דרכיו .
הדבר דומה לתלמיד שכל השנה לא השקיע ,לא גילה שום נכונות לשתף פעולה ולכן הציון הפנימי שקבע המורה לתלמיד הינו נכשל ,מכוון שהמורה הסיק שהתלמיד לא יעבור את הבחינה לאור התהליך שעבר התלמיד בעבר ,ברוב המקרים הדבר נכון ,אבל לעיתים אנו רואים הפתעה ואכן התלמיד למד לקח ישב ולמד ועבר את מבחן הבגרות בהצלחה מרובה . כך מקווה בורא עולם שיקרה גם לנו למרות שהוא אומר למשה ממה הוא חושש לאור ניסיון העבר בכל הקשור להתנהגותו של עם ישראל .
מאחל לכולם.מכל הלב שבת שלום וחג שמח ,שנשמע רק בשורות טובות ,שנבחר ללכת בדרך הטובה ושיתקיים בנו הכתוב ''תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה''
ממני באהבה גדולה חדד בועז
פרשת וילך תשפ"ג- יגאל גור אריה
"וילך משה וידבר את בדברים האלה אל בני ישראל.."
להיכן הלך משה הרי כולם היו שם ביחד לשמוע את דברי הפרידה.
"*וילך*" משבט לשבט מאיש לאיש כל אחד בביתו שלו. הלך בפשטות גמורה נפרד באופן אישי. משה היה מנהיג שלא נישא מהעם, נבחר לבצע שליחות –הוצאת העם ממצרים והנחלת התורה לדורות. כאשר נבחר היורש יהושע בן נון הגיע הזמן להיפרד לא על ידי טקס פרידה רשמי מעל במה מוגבהת או יחצנות. פשוט בדברים אישים מלב אל לב כשווה בין שווים.
*ראוי שמנהיגנו ילמדו איך מסיימים שליחות*.
למרות שכולנו עומדים במשפט יחד לפני בורא עולם, עדיין כל אחד ואחת מאתנו נידון לבדו. זה לא משנה מי לידי, כמה הוא פחות או יותר דתי, טוב או רע. בורא עולם דן כל אדם בנפרד. העמידה בדין הינה אישית, ומתוך כך אנו נקראים לקחת אחריות על עצמנו, שהרי כולנו בסופו של דבר, נעמוד לבדנו בפני בי"ד של מעלה כשנצא מן העולם.
האחריות היא עצומה, אך יש כאן גם הזדמנות נהדרת. היהדות מלמדת אותנו כי כל אחד חשוב וחיוני בדיוק באותה מידה כמו המנהיגים העומדים סביב. כל אחד חשוב וחיוני שהוא ראוי לעמוד לבדו לפני בורא עולם בימים הנוראים.
קולו של עמנואל מורנו ז"ל
את תמונתו עדיין אסור לפרסם, בגלל המבצעים הסודיים שבהם השתתף. אבל היום, באזכרה בהר הרצל במלאת 16 שנים לנפילתו של סא"ל עמנואל מורנו, יושמע קולו. מדובר בהקלטה של דברים שאמר מורנו בטקס קבלת דרגה, 11 חודשים לפני שנהרג ושבועיים אחרי תכנית ההתנתקות. יהודה שלזינגר מהעיתון "ישראל היום" פרסם היום את הדברים שאמר אז מורנו, מול צמרת צה"ל:
"עומדים אנו בתפר בין סיומה של שנה ותחילתה של שנה חדשה הבאה עלינו לטובה. חיתום וסיכום של שנה הוא לא רק תיאור תמציתי של רצף אירועים שהתחוללו, אלא נקודת מוצא לקראת השנה המתחדשת. השנה החולפת הייתה רצופה באירועים ומשברים שאיימו על אחדות העם ושלמותו. קיימות שלוש דרכי תגובה מול משבר: האחת, לשקוע במצולות הייאוש והדכדוך, אך זו אינה דרכנו כלל ועיקר. הדרכים האחרות מבטאות אופטימיות, אך האחת משובחת מהשנייה: הראשונה מביטה אל עבר האור שאחרי החושך, הטוב שמעבר לרע, ומתעלמת מעצם קיום הרע. זו הדרך הקרויה בפי העם 'לראות את חצי הכוס המלאה'. אך יש דרך טובה ממנה, וזוהי דרכו של רבי עקיבא – שימוש ברע כמנוף להתחזקות.
כידוע, כאשר אדם נמצא בקושי ובמשבר, הוא מגלה כוחות נפש שאלמלא המשבר לא היו באים לידי ביטוי, בדומה לחייל שעובר מסלול קשה ומייגע. בעצם בזכות אותם קשיים, הוא יוצא חייל מחושל וטוב יותר. ניתן לסכם ולומר שבדרך האופטימית הראשונה נשארים *חזקים*, בעוד שבדרכו של רבי עקיבא יוצאים *מחוזקים*. בעומדנו בפתח השנה החדשה, מי ייתן ונדע לאמץ הסתכלות זו על המציאות, גם בחיי היומיום הפרטיים וגם בחיי האומה. הסתכלות שהופכת *משבר – למבשר".*
מלמד אותנו שכל אחד לוקח אחריות על עצמו בלבד. זה עניין אישי.
שבת שלום !
גמר חתימה טובה !
יגאל גור אריה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 200
הליכה להלכה - חיים קופל
1) פרשתנו פותחת בפסוק "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל בני ישראל" (ל"א-א). המקרה חריג: בדרך כלל נאמר "ויאמר משה" או "וידבר משה" בלי קידומת, לשם מה נכתבה אצלנו הקידומת "וילך משה"? ובפרט שכלל לא נאמר להיכן הלך?
2) מסביר "הפרי צדיק" (ר' צדוק הכהן מלובלין) שמכאן ניתן ללמוד יסוד חשוב בעבודת ה'. אדם עלול לחשוב : אני בסך הכל בסדר, מתפלל במניין, שומר כשרות, לומד לעיתים, בינוני, מתאים גם לאופיי ולמה לי להתאמץ ולשאוף ליותר?! לכן מדגישה התורה: "וילך משה" . משה רבנו, על אף דרגתו הרוחנית הגבוהה המשיך ללכת ולהתקדם ברמתו הרוחנית, אף ביומו האחרון.
3) כך כל אדם צריך תמיד "ללכת" ולהתקדם בדרגתו הרוחנית. לא לעמוד ולקפוא על השמרים. מי שעומד עלול ליפול, או להידרדר אחורה. כמו רוכב אופנים שצריך תמיד לנוע קדימה אם אינו רוצה ליפול. כך בחיי הרוח, בעבודת ה', יש "להלך" ולהתקדם כל הזמן, אחרת נסוגים.
4) ההסבר משתלב עם תרגום יונתן בן עוזיאל על אתר שמתרגם: "וילך משה" ואזל משה למשכן בית אולפנא.." משה הלך לבית המדרש ואמר את הדברים לבני ישראל.
5) דוגמא לכך אומר רב צדוק מצאנו כבר בפרשת וישב על הפסוק:" וישב יעקב בארץ מגורי אביו " (בראשית ל"ז-א) ואומר רש"י, על אתר, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה? אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז? לכאורה, למה לא מגיע לצדיק, ודאי כמו יעקב, לישב קצת בשלוה אחרי הסבל שעבר עליו?.
6) מסביר ר' צדוק שאומנם לצדיק מגיעה מנוחה, אבל אסור לו "לשבת", במובן שהסברנו, הוא צריך להיות "מהלך" שמתקדם בעבודת הבורא.
7) נשים לב שהשורש "הלוך" מופיע בתורה כמה פעמים ודווקא אצל אדם. כמו אצל אברהם שנצטווה ע"י הקב"ה "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז-א). לכאורה המילה "התהלך" מיותרת המסר הוא "היה תמים"? אלא לומר לו שבכדי להגיע לדרגה של שלמות צריך להיות בדרגה של "מהלך" לנוע ולהתעלות כל הזמן, אחרת נסוגים.
8) אכן אצל המלאכים שהם בחזקת "עומדים": אין להם בחירה והם נשארים במצב קבוע כל הזמן . הם מקבלים משימה, מבצעים אותה בדיוק וממתינים למשימה הבאה. לא כתוב "הליכה" כמו לדוגמא אצל הנביא ישעיהו שנאמר "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים" (ישעיהו ו-ב), כי המלאכים עומדים.
9) נראה שהדבר נכון לא רק בעולם הרוח , אלא גם בעולם המסחר. אדם שהמציא פטנט, או תוכנת מחשב, חייב כל הזמן להוסיף לעדכן ולהפיק גרסה חדשה, אחרת יהיה מי שיחקה אותו וייקח ממנו "פלח" מהשוק.
10) תשובות מפרשת נצבים:
א) אירוע מספר בראשית בפרשתנו: תשובה: הפיכת סדום "כמהפכת סדם ועמרה" (כ"ט-כ"ב).
ב) שני פסוקים דומים בפרשתנו ובפרשת כי תבוא. מדוע בפרשת כי תבוא נאמר: "וְהוֹתִירְךָ ה' לטובה בפרי בטנך ..." (כ"ח-י) והמילים "בכל מעשה ידך" שנכתבו בפרשתנו ,הושמטו בפרשת כי תבוא? : התשובה כתובה "במשך חכמה" (לרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק נפטר ב-ד' אלול תרפ"ו-1,926) על פי המחלוקת בין ר' ישמעאל ור' שמעון בר יוחאי. רבי ישמעאל אומר, נאמר: "ואספת דגנך" : הַנְהֵג בהם מנהג דרך ארץ, אכן נצטרך לעבוד לפרנסתינו. אבל רבי שמעון בר יוחאי אומר שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר" ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיהו ס"א-ה) (ברכות ל"ה:). לכן פרשת כי תבוא מדברת במקרה שבני ישראל עושים רצונו של מקום ממילא אין צורך לברך את מעשה ידיהם שהרי הגויים יעבדו עבורם. אבל פרשתנו מדברת שישראל חטאו ורק אח"כ חזרו בתשובה שנאמר" ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו" (ל-ח) לכן יזדקקו לעבוד, כדברי ר' ישמעאל לכן כתוב גם "בכל מעשה ידך" שיתברכו.
11) שאלות לפרשת וילך
א) שֵׁם של פרשה מספר בראשית שמוזכרת בפרשתנו?
ב) בתחילת הפרשה:" ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (ל"א-ב). הסדר הוא קודם "בן מאה ועשרים שנה" ובהמשך: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא". למה רש"י בפרושו הופך את הסדר ומקדים: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" ורק אח"כ " בן מאה ועשרים שנה"?
שבת שלום
מחיים קופל-.מעדנים 200 פרשת וילך תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות/ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
