לתרומה בבקשה הכנסו גם לאתר של החברה: www.hamikra.org
ברכתו של כבוד נשיא מדינת ישראל מר הרצוג למיזם "תנ"ך בראש"
*********************************************************
פנייה לתלמידים להצטרף לקבוצת הלומדים במיזם תנ"ך בראש במסגרת "קהילת חברותא בתוכנית תנ"ך בראש" (מאות כבר נרשמו!)
מתמודדים יקרים, בממ״ד ובממלכתי - זה בשבילכם!
משרד החינוך והחברה לחקר המקרא, קוראים לכם להיות חלק מקהילת תנ״ך ארצית - בה תלמידים שרוצים להעמיק את למידת התנ״ך, ולרכוש כלי למידה, ילמדו לחידון בליווי כלת התנ״ך וזוכי עבר משנים קודמות!
במסגרת התכנית יתקיים מפגש שבועי - בו תוכלו לרכוש כלי למידה , להכיר את חידון התנ״ך לעומק, להשתתף בתחרויות נושאות פרסים - לזכות בהן, ולזכות לא פחות ואף יותר להכיר חברים חדשים שצועדים איתכם במסע החידון, ולהיות בקהילת התנ״ך הגדולה בישראל…
מעוניינים להצטרף אלינו? הצטרפו לקבוצה שבקישור:
https://chat.whatsapp.com/L5ga1tBry8PD5x5Q3WheY
בבקשה פרסמו והעבירו להורים ותלמידים.
************************************************************
10 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
פרשת וירא-תשפ"ו:
https://drive.google.com/file/d/1jafx1tosyuv8OhitfpHatIZfoGh7jnXh/view?usp=sharing
ועוד מוצר שלנו, שווה לפתוח! תנו לנו like!
סודות מגילת אסתר-הלא ידועים.
https://drive.google.com/file/d/17xPVXjd8cnc5bcFKGE3gmmFqPWxIsBEV/view?usp=sharing
******************************
פרשת וירא – "וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ " - השַׁלְשֶׁלֶת היא תנצח -ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
אנו מתפללים ומייחלים להשבתם של 6 החטופים החללים הביתה, לקבר ישראל.
דומה שאין רגע משעמם בחיינו ... no dull moment
השבוע התוודענו לשתי פרשות מרעישות שהסעירו את המדינה – חשדות לכאורה, להדלפה, להצגת תצהיר שקרי, שיבוש הליכי חקירה, מרמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח משרה. לקבלת שוחד ולשחיתות, שהביאו למעצרם של נושאי משרה בכירים ברשויות המדינה.
מה המשותף לפרשות מביכות אלו ? –"גיבורי העל" של הפרשות הללו, הם אנשים בשר ודם. הם יכלו לכאורה, למנוע אותן, הם לא עמדו בפיתוי, הם היו נעדרי שליטה עצמית ומיקוד שליטה פנימי. הם לא התמודדו כראוי. עם הדִּיסוֹנַנְס הקוֹגְנִיטִיבִי הרגשי והמוסרי, שפקד אותם.
"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר"(בבלי, מסכת בבא קמא דף צב' עמ' ב').
דִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִיCognitive Dissonance הוא מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התיאוריה טוענת, כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות, בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל. תאוריית הדִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִי, נהגתה על ידי הפסיכולוג החברתי היהודי אמריקאי,לאון פסטינגר ( 1919-1989 ), בשנות החמישים של המאה הקודמת. התיאוריה טוענת, כי שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושה בלתי נעימה של דיסוננס, מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את פועלו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות. (המקור: בטיפולנט- פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל 2020).
דִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִי הוא לווית חן לחיינו, דוגמאות לא חסרות .
הדִּיסוֹנַנְס הקוֹגְנִיטִיבִי נוכח בפרשתנו, בסיטואציה אחת ובמילה אחת – וַיִּתְמַהְמָהּ.
הבה נשים לב, לטעם המקרא הנדיר - שַׁלְשֶׁלֶת, המעטר את המילה – ויִּתְמַהְמָ֓הּ, מעל האות מָ֓.
מסורת טעמי המקרא שהיא צורת הקריאה של הטקסט, התפתחה כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית שני. סימנים כתובים לתיעוד הטעמים פותחו רק סמוך למאה השמינית לספירה בידי בעלי המסורה, שעמלו על תיעוד מסורות קריאת וכתיבת המקרא שהגיעו אליהם. זו בערך אותה התקופה שבה נקבעו סימני הניקוד. הסימנים שבידינו מקורם במסורה הטבריינית. הטעמים מעטרים את המלל ומשמשים כמו תווי נגינה למלל של שיר. ישנם מקרים שהטעם גם מוסיף אינפורמציה נוספת, מלבד ההטעמה, הפיסוק והמנגינה.
טעמי המקרא, כשמם כן הם, נותנים טעם של משמעות למילים, היוצרות משפטים, פסוקים , פרקים ופרשות.
הטעם שַׁלְשֶׁלֶת שמנוגן באריכות רבה, כמו סלסול מתמשך עולה, בשונה מטעמי המקרא האחרים, יתכן כי בא להצביע על פעולה ממושכת, כגון - התלבטות, התחבטות, קושי נפשי לבצע החלטה מסוימת, ואולי אפילו משבר זהותי.
אני מבקש לטעון שהטעם מאפיין סיטואציות מקראיות, שמאפיינות - דִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִי.
בסיטואציה תודעתית, פסיכולוגית ונפשית, טעם ההיכר הוא - שַלְשֶׁלֶת. דומה לסוג של צפירה עולה ועולה, כמו קְרֵשֶׁנְדּוֹ במוסיקה.
טעם השַלְשֶׁלֶת מופע שבע פעמים בתנ"ך, אך בחמשה חומשי תורה, מופיע ארבע פעמים, מתוכם – שלושה בספר בראשית – מעשה אבות סימן לבנים, בימים ההם בזמן הזה.
השַלְשֶׁלֶת הראשונה בתורה, מופיעה בפרשתנו בסיפור של לוט: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם".
מפרש רש"י:" ישב כתיב. אותו היום מינוהו שופט עליהם".
השופט לוט היושב בשער העיר, רואה את המלאכים המגיעים לעיר: " וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ " (בראשית, יט',א' –ג' ).
מעשה אברהם ושרה, סימן ללוט. כך הוא למד מהם, את מידת הכנסת האורחים.
רש"י מאיר את עינינו: "וַיַּרְא לוֹט, מבית אברהם למד, לחזר על האורחים". כך לוט, נוהג באורחיו המלאכים, אבל דומה שהפנים והטמיע לא מעט את "התרבות" הסדומית: " טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן: כָּל הָעָם, מִקָּצֶה. וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. וַיֹּאמַר: אַל נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי" (בראשית, יט', ז'-ח').
הנה לוט, האיש האמיד, העשיר והשופט בסדום, עושה בעצם סוג מנהג סדום. שכן, את זה הוא הבין מיד: בסדום התנהג כסדומאי. נכון, שלמדתי עת ערכה של הכנסת אורחים מאברהם ושרה, עוד טרם הגעתי לסדום. אבל, לא נורא לקיים זאת בסדום, גם במחיר הפקרת בנותיי ". כך נוהג לוט הסדומאי במידת סדום, ביחס לבנותיו. האם לא מזכיר לנו את סיפור פִילֶגֶשׁ בַגִּבְעָה , המופיע בספר שופטים .הסיפור נסוב אודות איש לוי הנקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין, ומתארח אצל אפרתי המתגורר במקום. בלילה מתגודדים בני העיר ודורשים להוציא אליהם את האיש הזר למען ידעוהו. במקום זאת, מוסר לידיהם הלוי את פילגשו והיא נאנסת באכזריות ומתה.
כך ממשיכה להתפתח העלילה- "לוט בסדום", בפרשתנו: " וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים( המלאכים) אֶל לוֹט, עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן הַמָּקוֹם. כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ד', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ד' לְשַׁחֲתָהּ... וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת, פֶּן תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲוֺ֥ן הָעִֽיר, וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת ד' עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃ וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל נַפְשֶׁ֔ךָ אַל תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן תִּסָּפֶֽה׃" (בראשית, יט', ט' - יז''). וכאן בדיוק מתרחש הדִּיסוֹנַנְס הקוֹגְנִיטִיבִי אצל לוט , בדמותה של מילה אחת – וַיִּתְמַהְמָהּ ועליה מעוטר הטעם המקראי הנדיר – שַׁלְשֶׁלֶת . הבה נקרא את המילה "וַיִּתְמַהְמָהּ" בליווי ניגון הטעם – שַׁלְשֶׁלֶת , והרי לנו הדגמה חיה לתיאור הסיטואציה הדיסוננסית קוגניטיבית, בה נתון לוט - השופט העשיר מסדום.
כך מסביר זאת רש"י: וַיִּתְמַהְמָהּ - כדי להציל את ממונו". כך גם התלמוד הירושלמי: " דייך שאתה ממלט את נפשך, מלמד שיצא לוט וידיו על ראשו ולא הציל מנכסיו כלום" ( ירושלמי, סנהדרין, י', ח').לוט השתקע, נטמע והתערה בקהילת העיר סדום. הוא רכש לעצמו מעמד גבוה. גם אדם אמיד וגם שופט. כנראה זכה גם לכבוד מאנשי סדום בתוקף אמידותו והיותו שופט.
לוט שרק קודם היה מוכן להפקיר ולאבד את היקר לו - את בנותיו בידי אנשי סדום. כאשר הוא מבין שהעיר סדום על כל תושביה, צפויה להשמדה ולכיליון. אותו לוט, לא משלים עם אובדן ממונו. הוא נתון בדיסוננס קוגניטיבי - קדושת החיים או קדושת הדמים ?.
קשה ללוט להשלים עם אובדן ממונו וזאת אל מול הצלת חייו וחיי משפחתו. וַיִּתְמַהְמָהּ - לוט כנראה מנסה להחזיק החבל בשתי קצותיו. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא מנסה במניפולציות סדומיות, להרוויח זמן ולדחות ההכרעה. לוט בפועל מציל את נפשו, גופו וגם את שתי בנותיו: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ד' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה".( בראשית, יט', א'-כב').
לוט היה עושה הכול כדי להישאר בסדום , בסך הכול, הוא חי שם לא רע. הממון שצבר הפך להיות עיקר בעיניו. הוא חס על הממון יותר מבנותיו. תודעתו ומוסריותו נשארו בסדום, אבל רק גופו יצא בפועל מסדום. הפרידה לא הייתה צעד פשוט בשבילו. הוא היה צריך לעזוב את הבית ואת כל הרכוש והקהילה, להותיר מאחוריו.
לוט יצא מסדום, אך סדום לא יצאה ממנו.
הבה נראה שהטעם -שַׁלְשֶׁלֶת , מופיע בעוד שני מקומות בספר בראשית .
כך נפגוש את התנהגות הדיסוננס הקוגניטיבי המעוטר בטעם שַלְשֶׁלֶת בפרשת חיי שרה אותה נקרא בשבת הבאה. עת אברהם מבקש מעבדו אליעזר ללכת ולמצוא כלה ליצחק בנו. אך לא נתעכב במאמר זה בניתוח משמעותה של השַלְשֶׁלֶת , באירוע זה. נעשה זאת בפעם אחרת.
אך כן נתמקד בנוכחותה של השַלְשֶׁלֶת השלישית במעלה הדרך בספר בראשית ובהתנהגות הדיסוננס הקוגניטיבי, בסיפור של יוסף שמופקד על בית פוטיפר שר פרעה: "וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵ֓ן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים " (בראשית, לט', ז'-ט') . אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף, הנתון במוד השַלְשֶׁלֶת - וַיְמָאֵ֓ן, בדיסוננס קוגניטיבי.
כך מאיר את עינינו הרמב"ן ( רבי משה בן נחמן 1194-1270):"סיפר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה, אף על פי שהיא גבירתו אשת אדוניו והוא ירא ממנה, כי היה ירא את ד' יותר". המילה "וַיְמָאֵ֓ן " מוטעמת בשַלְשֶׁלֶת, ומבטאת את הדיסוננס הקוגניטיבי והמאמץ הגדול שנדרש מיוסף לסרב לה. הוא לא וויתר רק על הפיתוי אלא גם על כל המעמד שהוא התחיל לבסס לעצמו במצרים, וכל זה קרה כשהוא היה מנותק פיזית מהמשפחה שלו.
הנה כי כן, התמודדות והתנהלות לא ראויות בשַלְשֶׁלֶת, תוביל לנפילה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אך דוגמא אישית בהתמודדות ובהתנהלות ראויות בשַלְשֶׁלֶת ובדיסוננס הקוגניטיבי, יובילו לטעם הניצחון המוסרי, הערכי והרגשי של האדם, המצביע על חוסן ערכי ונפשי בעמידה מול פיתויים ובהדיפתם, המצביע גם על שליטה עצמית ומיקוד שליטה פנימי.
סר אדמונד הילרי (1919-2008 ) הכובש הראשון של הר האוורסט בשנת 1953 , השאיר לנו כמורשת, משפט אלמותי: " לא את ההר אנו כובשים, אלא את עצמנו אנו כובשים".
"וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ" – מי יחזיק בידנו בשעת מבחן ?
השַׁלְשֶׁלֶת היא תנצח.
שבת שלום
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון.
&
פרשת וירא -תשפ"ו- מסרים חינוכיים :בועז חדד
1. חשיבות מידת החסד - כאשר אתה מאיר את דרכם של אחרים ,באופן טבעי אתה מאיר גם את דרכך שלך וכפי שאמר דוד המלך בספר תהילים פרק פ''ט פסוק ג' ''עולם חסד יבנה ''.
2. חשיבות ערך הצניעות .
3. עלינו להזהר מלרכל על הזולת ,כפי שכתוב בספר ויקרא פרק י''ט ''לא תלך רכיל בעמך''.
4. ישנו צחוק שמקטין ולעיתים פוגע וישנו צחוק שמרומם - לכל אחד מסוגי הצחוק הללו ישנן תוצאות שונות לעתידינו ולעתידם של אחרים .
5. אל תנסה להתהדר על חשבון הזולת ,אלא עזור לזולת להתהדר בזכות עצמו .
6. עלינו להיות פתוחים לעולם ולא להסתגר בד' אמותינו .
7. הקשר שניתן לראות,בעניין מידת החסד של אברהם , בין פרק כ''א פסוק ל''ג ''ויטע ( אברהם) אשל בבאר שבע ,לבין ברכת המזון ,שבה נאמר ,בין היתר ''הרחמן הוא יברך את השולחן הזה שאכלנו עליו , ויסדר בו כל מעדני עולם ויהיה כשולחנו של אברהם אבינו ,עליו השלום . כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה ואל יחסר ממנו כל טוב לעד ולעולמי עולמים אמן ''.
1. חשיבות מידת החסד מובלטת בהרחבה רבה ,באירוח המלאכים ,על ידי אברהם אבינו . השם התגלה לאברהם אבינו ,אבל מיד לאחר מכן מגיעים אורחים לאברהם . אברהם לא יודע בשלב זה מדובר במלאכים. אברהם אומר לשם בפרק י''ח פסוק ג' ''ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדיך''. אברהם מבקש מבורא עולם ,להתפנות כדי לארח את האורחים ובנוסף לכך הוא מבקש מבורא עולם שילווה אותו וידריך אותו כיצד לארח את האנשים בצורה הטובה ביותר . אל לנו לשכוח שאברהם מחכה בפתח האוהל ,ביום חם במיוחד ,ביום השלישי לברית המילה ,שעשה לעצמו בגיל תשעים ותשע ,זהו השלב שהכאבים בשיאם. אברהם מארח את האנשים מכל הלב ,במהירות רבה .עלינו ללמוד מאברהם אבינו שיותר חשוב ,איך אתה עושה את הדברים ולא רק מה אתה עושה .
ניתן להשליך רעיון זה בכל מקום בחיינו :בבית עם המשפחה ,בעבודה שלנו כמחנכים בבית הספר ובכל תפקיד המוטל עלינו . חשיבות מידת החסד בעולמנו מצילה אנשים והיא ערך עליון ,בניגוד למידת הקמצנות ,שיכולה להמיט אסון על אנשים בודדים בחברה וגם על החברה כולה . בספר יחזקאל פרק ט''ז פסוק מ''ט מתקיף הנביא יחזקאל את אנשי סדום בחטא הקמצנות ,הדאגה של ,כל אחד לעצמו ולא לאנשים הנזקקים בחברה ''הנה עון סדום אחותך ,גאון שבעת לחם ושלותך השקט ,היה לך ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה ''. הרגשתם של אנשי סדום הייתה ''אני ואפסי עוד'' כמו שאמר הנביא צפניה פרק ב פסוק ט''ו ,והם בהחלט לא קיימו את דברי הנביא ישעיה בפרק ב פסוק ט''ו ''ומבשרך אל תתעלם''.
חברה שהיא חפצת חיים ,חייבת לדאוג לכלל אזרחיה ,יחד עם זאת ,כל אדם ואדם חייב לראות כיצד הוא יכול לעזור לזולת , בתלמוד בבלי מסכת שבת דף רכז עמוד א נאמר ''גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה ''.
אנו צריכים לחנך את ילדינו ותלמידנו שכאשר אנו נותנים ,פעמים רבות ,אנו מרגישים טוב יותר מהאדם המקבל ולכן הייחס וההתחשבות באחר הינו ערך עליון במיוחד בימים טרופים אלה .
2.מידת הצניעות הינה ערך עליון שהוא ,חשוב מאוד לכל אדם ואדם בכל תחום בחיינו ,גם כהורים ,מורים ,מפקדים ,מנהלים ,שרים ומפקדים בצבא . את מידת הצניעות הזו ניתן לראות ,בייחסו של השם לאברהם ובייחסו של אברהם לאורחים . השם מקטין את עצמו ומגיע לבקר את אברהם לאחר ברית המילה ,השם מוכן לחכות לאברהם עד שיסיים לארח את האנשים שבאו להתארח . אברהם מכנה את עצמו עבד לאורך כל האירוח ,צנוע, למרות שהוא האדון. דוגמה בפרק י''ח פסוק ה' '' כי על כן עברתם על עבדיכם'' .
3. עלינו להיזהר מלרכל על הזולת . מסר חינוכי חשוב זה ניתן לראות ,בדברי המלאכים לאברהם , בפרק י''ח פסוק י''ג ''ויאמר יהוה ( אחד המלאכים שהוא השם בדמות מלאך) אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי ,למרות ששרה אמרה בפסוק י''ב ''אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן '' כלומר ,היא אמרה שגם אברהם זקן ,אבל המלאך לא הזכיר זאת ,כדי למנוע סכסוך משפחתי .
השאלה היא ,האם עלינו לומר ,בכל מקרה ,מה ששמענו על אדם אחר גם כאשר אני יודע שאני יכול להרוס משפחה ? לפי התנהגות המלאך בפירקינו התשובה הינה שלילית .
4.ישנו צחוק שמקטין ופוגע וישנו צחוק שמרומם . לכל אחד מסוגי הצחוק ישנה השפעה על עתידנו וגם על עתידם של אחרים. בפרשת '' לך לך '',כאשר השם אומר לאברהם, אבינו בפרק י''ז פסוק י''ז שלאברהם יהיה בן משרה ,אברהם צוחק בליבו ,'' ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו ,הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ? '' במקרה זה השם לא גוער באברהם ,לעומת זאת ,כאשר שרה צוחקת בליבה בפרק י''ח פסוק י''ב ,אז השם כן גוער בשרה בפסוק י''ג ''ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה?'' והשאלה היא מדוע? האם ישנה אפליה בין אברהם לשרה ? יש הבדל בין מעמדות ? בין אישה לגבר ? התשובה לכך הינה שלילית ,ההבדל בין התגובות השונות ,של השם , הייתה תלויה בכוונת הצחוק ,אברהם לא צוחק מתוך חוסר אמון ,אלא מתוך שמחה והתלהבות,על הבשורה המפתיעה ,שסוף כל סוף,יהיה לו בן יורש, משרה אימנו ,לעומת זאת שרה צחקה מחוסר אמונה .
במקרה זה אנו רואים שמועבר לנו מסר חינוכי חשוב מאוד והוא ,גם אם אתה לא רואה את הפתרון ,הגשמת החלום באופק ,גם אם בתחילת בדרך הסיכויים נראים קלושים ,עלינו להמשיך להאמין בהצלחה להגשמת חלומותינו ,גם באופן אישי וגם כאומה חפצת חיים . גם אם אנו נמצאים במצב הקשה ביותר ,כפי שאמר דוד המלך בספר תהילים פרק ק''ל פסוק א ''ממעמקים קראתיך יהוה'' .
5. מסר חינוכי חשוב ביותר הוא ,אל תנסה להתהדר על חשבון הזולת , עזור לזולת להתהדר בזכות עצמו . מסר חינוכי זה ניתן לראות כאשר אברהם מארח את המלאכים נותן להם כל טוב ומארח במהירות רבה ,פרק י''ח פסוק ז' ''ואל הבקר רץ אברהם '' ,אבל בפסוק ד' אומר אברהם ''יוקח נא מעט מים ''. השאלה היא למי אמר אברהם להביא את מעט המים לאורחים ? אחת התשובות לשאלה זו ,שזה נאמר לעבדו,לאליעזר ,אברהם לא רצה להקשות על אליעזר ולומר לו לשאוב מים רבים ,דבר שיקשה מאוד על אליעזר,רק כדי להתהדר בפני האורחים ,על חשבונו של אליעזר.
בפסוק ו' נאמר ''ויתן אל הנער וימהר לעשותו '' ניתן לשאול שתי שאלות : א. מדוע אברהם לא הכין בעצמו את הבשר ? ב. למי נתן אברהם להכין את הבשר ? אחת התשובות לשאלתינו הראשונה היא ,אברהם רצה לזכות גם את האחרים במצוות כיבוד אורחים . ואחת התשובות לשאלתינו השנייה היא ,שהנער שעליו מדובר הוא ישמעאל ,אברהם רצה ללמד את בנו כיצד לארח ולקבל אורחים ,גם אנו צריכים ללמד את ילדינו לעשות דברים בעצמם ,כדי לעזור בכל ענייני הבית ,לתת להם הרגשה שהם מעורבים וללמד אותם לקחת אחריות ,זה מתחיל מחינוך מהבית .
6. עלינו להיות פתוחים לעולם ולא להסתגר בד' אמותינו . בימינו אנו ,עם ההתפתחות הטכנולוגית , ישנה נטייה של ילדינו,להסתגר בד' אמותיהם ולא להתייחס לכל מה שקורה בחברה כולה ,רק אני ועצמי , אברהם מלמד אותנו ,שלא כך צריך לנהוג ,צריך להיות פתוח לסביבה . גם לאחר ברית מילה , אברהם עומד בפתח האוהל ,ביום חם ביותר ,כדי לקבל אורחים ולא מסתגר באוהל ,החברה חשובה לו האנשים חשובים לו ,אולי מישהו צריך עזרה ? לתת ולעזור להם מכל הלב באהבה גדולה.
7. לאחר ריב הבארות בין אברהם לאבימלך מלך גרר נאמר בפרק כ''א פסוק ל''ג ''ויטע אברהם אשל בבאר שבע'' ,שוב אנו רואים את מידת החסד של אברהם ,ניתן לפרש את המילה ''ויטע'' ,למילה ניצב ,מוכן ומזומן לסיים את הסכסוך בדרך של שלום , כאשר אברהם מעניק לאבימלך ''אשל'' ,האות א=אכילה , האות ש=שתיה ,האות ל=לוויה,קרי ללוות את אבימלך ואנשיו ולתת להם כל טוב . שוב אנו רואים יחס חם ואישי של אברהם לאנשים הסובבים אותו ,גם אם היתה ,בעבר יריבות ביניהם .
גם היום קיים סעיף תקציב בתלוש השכר שמעניק המעסיק לעובדיו לטובת התקיימות שוטפת ,סעיף זה נקרא בשם ''אשל''.
מה שמלמד אותנו שסיכסוך ,ככל שיהיה עמוק הפתרון הטוב ביותר הוא בדרכי נועם כפי שכתוב בספר משלי פרק ג' פסוק י''ז על דרכי התורה , ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' שנדע רק ימים של שלום ואחדות בינינו עד סוף הימים.
ממני באהבה גדולה חדד בועז
&
פרשת וירא – האומץ להאמין גם כשלא רואים-דובי פריצקי -קקל
אברהם אבינו הולך אחר דבר ה' באמונה שלמה. הוא עוזב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו, ובוטח כי הבטחת ה' תתגשם. אך כשהוא מגיע אל הארץ המובטחת – דווקא אז “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ”.
אברהם לומד שהדרך בין ההבטחה האלוקית לבין הגשמתה – אינה ישרה. יש בה עליות ומורדות, ניסיונות ואתגרים.
ניסיון העקדה, אולי הקשה מכולם, אינו מבחן של ויתור אלא מבחן של אמונה באי-ודאות.
אברהם כבר הוכיח שהוא מוכן לוותר – על בית, על מולדת, אפילו על בנו ישמעאל.
אך כאן הוא נדרש למשהו אחר: לחיות עם הסתירה שבין דבר ה' לבין המציאות הנראית לעיניו, ולבחור להמשיך להאמין גם כשהכול לא מובן.
אברהם לא ידע כיצד יסתיים הניסיון, אך הוא האמין ש“האל יראה לו את השה לעולה”.
הוא ידע שה' נאמן להבטחתו – גם אם הדרך לשם אינה ברורה.
כך גם אנו, זרעו של אברהם, נדרשים לאמונה שאינה מבוססת על ודאות אלא על אומץ.
האמונה האמיתית איננה לדעת איך הכול יקרה – אלא לבחור לבטוח בכך שהדברים יסתדרו בזמנם, בדרך שהקב"ה מכוון לנו.
שבת שלום מתל אביב ️-דובי פריצקי.
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
