אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
........................................................................
פודזקס- פרק 11 , הרב ד"ר עידו פכטר בשיחה עם הרבנית קרן מילר ג'קסון על "בעיית האנטישמיות על פי עולמו של הרב זקס", האזינו ושתפו אחרים
להאזנה לחצו כאן: https://open.spotify.com/episode/2qZ3MVn4bQc6zoZSXFLIR9?si=07IXsqGxQzey3gXlN26hNA&utm_source=native-share-menu
הרבנית קרן מילר ג'קסון מוסמכת כמשיבת הלכה,מרצה במתן שרון ומנחת פוקדסט של המרכז "על עליית השנאה והאלימות בחברה המערבית".
הרב יונתן זקס הוטרד באופן אישי מבעיית האנטישמיות בעולם, בין היתר בעקבות מועמדותו של ג'רמי קורבין לראשות הממשלה באנגליה.
כיצד הבין הרב זקס את שורשי האנטישמיות בעולם המערבי, ומה הן הדרכים השונות שבהן נלחם בה?
וגם- מדוע התעקש לזהות את האנטי-ציונות עם האנטישמיות?
...........................................................................................
פרשת יתרו –" וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר " - הפסיכולוגיה החיובית במסע מעבדות לחירות
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
מרטין סליגמן, פסיכולוג יהודי בספרו :"אושר אמיתי – הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית" משנת 2005 , עוסק באותם המשאבים והחוזקות שיעשו את האדם למאושר יותר.
כמו למשל, אלטרואיזם, יכולת לדחות סיפוקים, מחשבה על העתיד והומור. כך לא תהא מדוכא. מחקרים מצביעים על כך, ששיעור הדיכאונות באוכלוסייה בעולם המערבי, שהיה 1% -4% בשנת 1990 ,עלה כיום לשיעור של 20%. ארגון הבריאות העולמי צופה שעד שנת 2030 ,זאת תהיה המחלה החמורה ביותר שמקצרת את החיים ותשפיע על המערכת החיסונית.
הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של סליגמן, מציגה מודל דיפרנציאלי לשיפור משמעותי, של הרווחה האישית, איכות החיים והאושר בחיים. הנה המודל : 50% מהדברים שקורים לנו בחיינו, עלינו לקבלם כגורל וכגנטיקה- סוג של מיקוד שליטה חיצוני. 40% ממה שקורה לנו בחיים, תלוי בנו. מהו אופן הסתכלותנו , התייחסותנו וגישתנו לדברים שקורים לנו בחיינו- סוג של שילוב מיקוד שליטה חיצוני ופנימי. 10% הנותרים ,אלו הם שאיפותינו וחלומותינו לדברים שאנו רוצים ומשתוקקים שיקרו, שיש בהם הגשמה ויעוד- סוג של מיקוד שליטה פנימי.
חיינו נעים בין שני צירים : ציר היכולת האופקי וציר האתגר האנכי.
מה יקרה אם היכולת שלנו עולה בפער משמעותי על האתגר ? התוצאה תהא – שעמום ותסכול, העלולים להביא לדיכאון.
מה יקרה אם האתגר שלנו עולה בפער משמעותי על היכולת ? התוצאה תהא – חרדה , שאף היא עלולה להביא לתחושת כישלון ודיכאון.
האיזון בין שני צירים אלו הוא במינון ובמידתיות . עלינו לשאוף תמיד ,להציב לעצמנו אתגרים , קצת מעל יכולתנו. אנחנו מאושרים יותר כאשר אנו מציבים לעצמנו אתגרים, שבעזרת המשאבים האישיים של אמונה, יעוד, תקווה, תרגול, דבקות ונחישות, אנו מצליחים להגשים שאיפות וחלומות. אנחנו מאושרים יותר, כאשר בסיטואציות קשות בחיים היומיומיים, אנו מסוגלים לגייס משאבים וחוזקות, של דרך התייחסות וגישה לדברים,באמצעות מיסגור מחדש(reframing) אל מציאות מרגיזה, מעצבנת ולא נעימה. אחת הדוגמאות השכיחות לכך, היא דרך התייחסותנו ותגובתנו למצב דחק מעצבן , למשל, עמידה ממושכת בפקק או בתור לקבלת שירות וכיו"ב. זה דורש מאתנו ,עבודה על עצמנו, בדרך של תרגול ואימון. כך נראה שני אנשים באותה סיטואציה, כמו עמידה בפקק או בתור לשירות, אחד יהיה חסר מנוחה ועצבני והשני ייראה שליו ומחייך ויודע להפוך את הקושי להזדמנות. הכול תלוי בנו- בגישה ובהתייחסות לסיטואציות החיים.
הנה זה עתה יצאנו מנקודת קצה אחת -עבדות מצרים , והחל המסע המדברי במעלה דרך החירות, לעיצוב זהותו של העם וחישולו.
בפרשתנו אנו ניצבים, בנקודת קצה שניה- אל מול הר סיני במעמד קבלת התורה.
הרב ד"ר יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק ( 1903-1993) מאפיין שני קצוות אלו כמאפיינות שני סוגי בריתות- מברית מצרים, היא ברית הגורל, ועד לברית סיני, היא ברית היעוד. (במאמרו המונומנטלי: " קול דודי דופק" 1956 ).
הבה ננתח את מסע השינוי מעבדות לחירות ,בין שני הקצוות- מצרים וסיני, ששיאו בפרשתנו ,על פי המודל של הפסיכולוגיה החיובית. הבה נדגים את המודל של הפסיכולוגיה החיובית- 50% - 40%- 10% , במסע בני ישראל ממצרים לסיני בתהליך השינוי : מעבדות לחירות, מתלות לעצמאות, מברית הגורל לברית הייעוד.
יישום המודל של הפסיכולוגיה החיובית , בא לידי ביטוי בסרגל מאמצים, המשתרע על דרך ארוכה שיש בה אבני דרך וציונים מובהקים: שעבוד מצרים, יציאה ממצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה בפרשתנו, ובהמשך הפרשות הבאות, בהקמת המשכן, הכניסה לארץ ישראל וההתיישבות בה. דרך ארוכה שהיא הדרך הקצרה בחיים, של התוכנית האלוקית ביציאה ממצרים: " וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף" (שמות, יג', יז'-יח').
50% - גורל וגנטיקה – מיקוד שליטה חיצוני, כיצד ?
ניתן לומר, שהמציאות הקשה במצרים, היא ה50% של גנטיקה- גורל. במציאות זאת של מצרים, של ברית הגורל כפי שהגדיר אותה הרב סולובייצ'יק, העם נתון בעבדות ושעבוד, כתוצאה מגזירת שמים וגורל. העם נתון בפסיביות, במיקוד שליטה חיצוני. לא פלא שבמציאות גורל כזאת , במקום הנמוך ביותר, בבירא עמיקתא –"וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה ". שהרי גורל העבדות כבר נגזר במיקוד שליטה חיצוני, בברית בין הבתרים בספר בראשית: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית, טו', יג').
40%- הגישה וההתייחסות לדברים- בשילוב של מיקוד שליטה חיצוני ומיקוד שליטה פנימי , כיצד ?
האירועים והאתגרים המתרחשים וקורים לעם ישראל, מהיציאה ממצרים דרך המסע המפרך במדבר, היכולת להתמודד איתם ולשמור על עמידות ואיתנות, הם ה- 40% של מבחן ההסתכלות ,הגישה וההתייחסות של בני ישראל, לאירועי המדבר הקורים להם. היכולת להתמודד במיקוד שליטה פנימי אל מול מיקוד שליטה חיצוני, בגישה והתייחסות חיוביים לאירועים הקשים במדבר, דורשים אימון ותרגול, בהקניית סל משאבים ויכולות של מכשירי צמיחה וחוסן לעם ישראל .
אז איך בונים סל של - יכולות ומשאבים ומכשירי צמיחה וחוסן , לפיתוח גישה חיובית ומיסגור מחדש, להתמודדות עם הקשיים במסע המדבר ?
הנה מרכיבי הסל : ״החודש הזה לכם״- המצווה הראשונה שניתנה במדבר. כאמור, הקב״ה מעניק לעם, "שעון", על מנת שייקחו אחריות על הזמן ויתרגלו זאת כבני חורין.
מצות קורבן הפסח, שיש במצווה זאת ,תרגול התנהגותי של ״אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״.
אירוע קריעת ים סוף ושירת הים, שיש בו תרגול של מבחן הגישה והאמונה. משם, בפרשתנו, אנו עדים לרפורמה הארגונית שמציע יתרו לחתנו משה. יש ברפורמה, תרגול של מבחני המשילות, הארגון והסדר של התנהלות מסע חיי המדבר וגם קוד אתי לדמותם הערכית והמוסרית של מנהיגים ומנהלים: " וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע ״.
בעצתו של יתרו יש גם, את הנחלת עקרון הפרדת הרשויות: "הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים...אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם".הנה כי כן, ביהדות קיימת הפרדה בין סמכות המלך לבין סמכות החוק –ההלכה, ואילו הסנהדרין היא הסמכות המפרשת את החוק, ויש חובה לשמוע בקולה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים י"ז, י"א).
יתרו מעביר מסר למשה ודרכו לעם ישראל, כיועץ ארגוני הראשון בהיסטוריה, כיצד יש לחזק את האחריות ,הנאמנות וההשתייכות, לארגון המתהווה במדבר: "עם ישראל-עם החרות".
סל היכולות והמשאבים של מכשירי הצמיחה ,מוטמע בסרגל עיצוב דמותו, חוסנו ונקודת מבטו של עם ישראל, כיצד עליו להתייחס לאירועים הפוקדים אותו במדבר, במיקוד שליטה פנימי, כיצד אפשר להפוך הקשיים להזדמנויות. הגישה ונקודת ההסתכלות , הן אלו שקובעות, כיצד נצלח מציאות מורכבת ומאותגרת, שמעמידה לנו ניסיונות וקשיים.
10% של הגשמת היעוד , כיצד ?
הנה הגענו בפרשתנו לשיא במסע השינוי מעבדות לחירות של בני ישראל , בקבלת התורה ועשרת הדברות. הנה ה10%,של הגשמת הייעוד, כפי שהרב סולובייצ'יק הגדיר זאת ,כברית הייעוד, בהצבת האתגר במידתיות , מעל היכולת ,במיקוד שליטה פנימי.
הנה אנו מגיעים בפרשתנו לקצה של איגרא רמא במעמד הר סיני: ״ וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות, כ', טו'). יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין, שרק אתמול היו במציאות הגורל הגנטית של שעבוד ועבדות. עתה הם הגיעו בתהליך השינוי ,לדרגה נעלה, של יכולת מאד גבוהה לראות ולא רק לשמוע את קולות הקדושה . זאת ראיה אנכית רוחנית מלמטה כלפי מעלה, של בין האדם למקום- לקב"ה . אבל יש כאן גם ראיה רוחבית אופקית חברתית אנושית, של בין אדם לחברו . של ראיה אמיתית ואמפתית של קולות המצוקה, הקשיים והסבל, של מי שעומד על ידך.
אבל בקריאה נוספת- "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת",מוטלת חובה על כל העם, לראות- במשמעות של - להקשיב ולהכיל דעות שונות של מי שעומד לידך וחי במרחבך. המעבר הוא דרמטי , מחושך לאור ,ממצרים החשוכה שכל אחד רואה רק את עצמו , באותם ימים קשים של חושך , של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו , לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני המואר, של: ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (שמות, יט', ב'). מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת" . השינוי הוא מאני ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו, הרואים את הקולות של זולתנו, של האחר, של השקוף, של השונה ממך גם בדעותיו ובהשקפתו. זאת המשמעות האמיתית,של סולידריות וערבות הדדית,"של כל ישראל ערבים זה בזה". כך מאיר זאת ר' צדוק הכהן מלובלין, בפרשנותו: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת "-שהיו רואים את הנשמע. ששמיעה היא הידיעה שבמוח, אבל ראייה היא על ידי ההרגשה שבלב".(דברי חלומות כג').
הפסיכולוגיה החיובית על נדבכיה השונים, מבית מדרשו של הפסיכולוג היהודי מרטין סליגמן, שאולי הושפע מארון הספרים היהודי, במודל של 50% - 40%- 10% , הנדרשים מעם ישראל, במסע השינוי והצמיחה ,מברית הגורל במצרים, לעבר ברית היעוד בסיני, משתקפים באור גדול, במסע החינוכי טיפולי שנגזר מהתוכנית האלוקית- מעבדות לחירות, שמתחילה בראשית ספר שמות, בקצה האחד, עמוק בעבדות ובשעבוד: " וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", ומגיעה לשיאה בקצה השני בפרשתנו, במעמד הר סיני, בחירות הגוף הרוח והנפש: " וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת".
פרשתנו מלמדתנו שגם לפסיכולוגיה החיובית ישנם גבולות. הצבת אתגר ויעד מעל ומעבר ליכולתנו, היא עלולה להיות קפיצה יותר מדי מסוכנת. כך גם הצבת יעד נמוך מאד מיכולתנו ,אף היא מסוכנת לאיכות חיינו. כך בחיי הפרט, כך בחיי משפחה, כך בחיי קהילה וכך גם בחיי מדינה ואומה. הנה כי כן, הפסיכולוגיה החיובית, היא לווית חן, במסע עיצוב הזהות והשינוי של העם, מברית הגורל במצרים, לברית הייעוד במעמד הר סיני, שמהדהדת בשירו של יורם טהר לב- ההר הירוק תמיד: "פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט, ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת ותכלת השמיים וענן יחיד וראיתי -את ההר הירוק תמיד...הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים, מתוך המלחמות חזרנו כאחים הבאנו על כפיים רע וידיד ונפרדנו - מול ההר הירוק תמיד. וילדינו כבר היום הם עלמים, הורינו - שערם הלבין מרוב ימים. אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט אל אחינו - אל ההר הירוק תמיד. ההר הירוק כל ימות השנה, אני עוד חולם ושואל לנשום רוחותיך כבראשונה".
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,-חבר בפורום התנך של החברה לחקר המקרא.
נביאים מול מעצמות, פרק כ"א:
מרד חזקיהו באשור
עליית סנחריב: ההכנות למרד בירושלים (705 לפנה"ס)
מות סרגון (ובמיוחד התדהמה על היעלמות גופתו בקרב) ליבה את רוחות המלחמה ששככו ברחבי האימפריה בתקופת שלטונו התקיף. סנחריב, שעלה על כסא המלוכה, נאלץ להתמודד גם עם חידת מות אביו והעלמות גופתו, וגם עם התסיסה העצומה שפרצה בכל רחבי האימפריה. הוא בחר לדכא תחילה את המרידות בבבל ובמזרח, רק בשנת שלטונו החמישית (701 לפנה"ס) פנה מערבה, אל צידון ואל צור, אל ערי הפלשתים וארץ יהודה, ואל מול מצרים. בינתיים עלה במצרים לשלטון שַבַּתַכַּא, דודו של יורש העצר תִרהָקָה (שהיה צעיר מדי כדי למלוך). בשונה מאחיו הגדול פיי, שניהל מערכת יחסים זהירה ואולי אף ידידותית עם סרגון (וגם הסגיר לו את יַמַנִי מאשדוד בשלשלאות), החליט שַבַּתַכַּא שהחלפת השלטון באשור היא העיתוי המתאים לחזק את כוחה של ממלכתו בארגון מדינות האזור למרד נגד אשור. בחזקיהו מלך יהודה ראה את שותפו הבכיר. הייתה זו שעתו הגדולה של חזקיהו מבחינת מעמדו הבין־לאומי. הקשרים שטווה במהלך עשר שנות דיפלומטיה סייעו לחזקיהו להרהיב עוז ולהכריז באופן רשמי על הצטרפותו למרד.
נראה שהתחנה הראשונה למרידתו הייתה עקרון הפלישתית (תל עקרון זוהה ונחפר ליד קיבוץ רבדים, מדרום לנחל שורק). עדויות לכך מצויות בספר מלכים כמו גם בכתובת סנחריב. על פי מלכים־ב (י"ח, ז-ח) חזקיהו מרד במלך אשור ולא עבדו (=חדל מלהעלות מס), ואף "הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים (=נוֹטרים) עַד עִיר מִבְצָר". על פי כתובת סנחריב הצליח חזקיהו לבצע מהפכה בעקרון ותושביה מסרו את פָּדי, מלכם הנאמן לאשור, כבול בשלשלאות לידי חזקיהו:
ואנשי עקרון, אשר הדיחו את מלכם, הכבול בשבועה ובקללה לאשור, מסרו אותו בידי חזקיהו היהודאי. והוא שם אותו במעצר כמו אויב.1]
כל הנתונים שהובאו לעיל מלמדים על כניסתו של חזקיה לקדמת ההכנות למרד ולקרבה יתרה לגבולה של מצרים ורצועת החוף של ארץ פלשתים. כל זה יכול לקרות רק אם המשענת החזקה של חזקיהו הוא מלך מצרים, שליבה את האש היוקדת למען גירוש הכובש האשורי מן הארץ.
ביצורי ירושלים
ההכנות העיקריות של חזקיהו למלחמה היו בירושלים עצמה. מפעלו הגדול היה קשור למפעלי המים בעיר, בהבינו שהם נקודת התורפה שלה. בעבודה הנדסית חריגה בתקופתו בכל קנה מידה, הכין את התשתית לעמידה בזמן המצור. בספר מלכים יש רק אזכור קטן של המפעל הענק הזה ואילו בדברי־הימים יש תיאור קצת יותר מפורט:
וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ, כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם;
וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו, לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר,
וַיַּעְזְרוּהוּ;
וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת, וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ,
לֵאמֹר:
לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים?!
(דברי־הימים־ב ל"ב, ב-ד).
עדות למפעל הנדסי יוצא דופן זה היא הכתובת העברית החקוקה בסלע, שנמצאה על יד מוצא המנהרה, היא 'כתובת השילוח', המספרת על דבר המפגש המרגש של החוצבים שעבדו משני עברי המנהרה, כאשר "מְאַת אמה היה גֹבַה הַצֻר על ראש החֹצְבִ ם]".2]
נבואות ישעיהו נגד הברית עם מצרים (ישעיהו ל'-ל"א)
ישעיהו ראה בחרדה את כל ההכנות למרד. עוד בחיי סרגון מלך אשור הוא הלך 'ערום ויחף' בדבריו נגד כל תמיכה במרידות אשדוד, ומחה בחריפות נגד פתיחת מחסני החירום של יהודה לעיני המשלחת הבבלית. גם עתה, אחרי מות סרגון, המשיך הנביא ודבק בהתנגדות עזה לכל המהלכים האלה. הפער בינו לבין המלך חזקיהו, בן טיפוחיו משכבר הימים, הלך והעמיק, והנביא יצא בקריאה מפורשת נגד השותפות עם מצרים. נשים לב היטב לחלק ממילותיו של ישעיהו:
הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם ה'
לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי,
לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת;
הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ,
לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם;
וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת, וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה;
(ישעיהו ל', א-ג).
בממלכה שררה אווירה של גיוס כללי. שיירות ירדו מיהודה לרחבי הדרום, לפלשת ולגבול מצרים, ומשלחות ירדו למצרים כדי להבטיח את סיוע הצבא המצרי בבלימת האשורים.
ישעיהו מתאר הנהגה השקועה בעשייה נמרצת ומסיטה את עיניה מפני החוזה שחורות. אנשי המעשה אינם עוצרים לביקורת. קולו של הנביא מושתק.
ישעיהו חזר על אותה נבואה 'ישנה ושחוקה' שניבא לאחז וליריביו המורדים, תומכי רצין ופקח, שלושים שנה לפני כן. בשני המצבים דרש מהמלכים להימנע מהתערבות צבאית, לא להתרפס, אך גם לא להתקומם ולא להפגין כל כוחנות נגד מעצמת־על שה' השליטהּ על העולם לזמן קצוב. ממלכת יהודה תיוושע רק בהיותה סמוכה על 'מי השילוח' שלה, ההולכים לאט. אולם איש לא שמע את קולו של החוזה והוא הפטיר את דבריו בייאוש מוחלט:
כִּי כֹה אָמַר ה' ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם –
וְלֹא אֲבִיתֶם;
וַתֹּאמְרוּ: לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס =נִדהַר], עַל כֵּן תְּנוּסוּן,
וְעַל קַל נִרְכָּב, עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם;
(ל', טו-טז).
אולם גם בתוך תמונת התבוסה והמנוסה שישעיהו ראה כעת, בימי סנחריב, עלתה מול עיניו תמונת השארית שתינצל:
וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם,
כִּי אֱ-לֹהֵי מִשְׁפָּט ה', אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ;
(ל', יח).
גם הנבואה הבאה (פרק ל"א) מכוונת נגד הברית הצבאית הנשענת על מצרים, ושוב חוזר הניגוד בין ההישענות על צבא של מלך בשר ודם לבין הישענות על מלכות שמים; בין יציאת מצרים לבין ירידה חוזרת אל פרעה ואל כל מה שמצרים מסמלת:
הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ,
וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד,
וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ;
-------
כְּצִפֳּרִים עָפוֹת לחופש] כֵּן יָגֵן ה' צְ-בָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם,
גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט;
--------
וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ...
(ישעיהו ל"א, א,ה,ח).
ישעיהו חזר כאן על תמצית נבואתו משכבר הימים. התרכזות בתיקון פנימי, בצדק ובמשפט, בשמיעה בקול ה' והליכה בדרכיו – אלה מרכיבי התכלית היחידה של האדם בעולמו. ישעיהו דגל ביציאה מוחלטת מן המשחק הבין־לאומי. חזונו ליהודה ולמלכה הוא חזון השלום הא-לוהי השורר בין כל בני האדם. ירושלים צריכה להיות המופת לשלום הזה ולהתחזק במוסריותה. בזמן שממלכות מתגרות זו בזו, סבור ישעיהו, טוב שחזקיהו ידאג לעמו ולעירו.
תגובת ישעיהו לירושלים המתבצרת (פרק כ"ב)
ישעיהו מסתובב בירושלים ורואה עיר הומיה. רבים רצים למזרח העיר לראות בסתימת הגיחון; אחרים פונים לצפונה של העיר ועוקבים אחרי חידוש החומה הרחבה; גגות הבתים הומים בלילות מסעודות בשר ויין. הניצחון בפתח, אומרים האנשים, ואם לא – לפחות נמות על בטן מלאה. באווירה מחשמלת זו משמיע ישעיהו את קולה של הנבואה:
מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן:
מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת?!
תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה,
חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב, וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה;
--------
עַל כֵּן אָמַרְתִּי, שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי,
אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי;
(ישעיהו כ"ב, א-ב,ד).
פרק זה מופיע לקראת סוף הסדרה של נבואות המשא על הגויים (פרקים י"ג-כ"ג), והוא הפרק היחיד בסדרה זו המתייחס ליהודה. במקום לקרוא לירושלים בשמה הנביא מעדיף לכנותה גֵּיא חִזָּיוֹן. הנביא מביט בחברה המתהוללת על הגגות וממרר בבכי. בשונה מכל העם הנרגש וההומה, הוא כבר רואה מול עיניו את האויב העולה על חומות העיר:
כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַה' צְ-בָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן
כאשר אויב] מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ =וצועק] אֶל הָהָר;
(כ"ב, ה).
ישעיהו בא חשבון גם עם מפעלו העצום של חזקיהו לביצור ירושלים ולהכנת מאגרי המים בעיר:
וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ,
וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה =השילוח];
וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם, וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה;
וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה –
וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ =אל ה'], וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם;
(כ"ב, ט-יא).
בתי ירושלים הפכו לחומרי בנייה לחומה החדשה ותושביהם נרמסו, כמו גם החקלאים בנחל קדרון, שחלקותיהם התייבשו בגלל סתימת מי הגיחון מפני האשורים. במקום חשבון נפש, טירוף חושים פוקד את העיר.
וַיִּקְרָא ה' צְ-בָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא
לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק –
וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן,
אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת =נילחם];
וְנִגְלָה בְאָזְנָי, ה' צְ-בָאוֹת,
אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן בקרב],
אָמַר ה' צְ-בָאוֹת;
(כ"ב, יב-יד).
חצי הנביא שלוחים נגד שבנא אשר על הבית (פרק כ"ב)
לאחר שזעק על ירושלים המתבצרת למלחמה, ניבא ישעיהו נגד שבנא אשר על הבית, הנתפס בעיניו כסמל הרוע של העיר:
כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת:
לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת;
מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר?
חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ;
(כ"ב, כא-כה).
לא שמענו עד כה על "שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת" ועלינו לדלות פרטים על האיש, על תפקידו ועל מעלליו מתוך דברי ישעיהו כאן. בסוף דברי הנבואה מבטיח ישעיהו שהוא יסיר ממנו את הכתונת והאבנט המיוחדים לו וייטול מידיו את מפתחות בית דוד: "וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ". מתיאור זה ברור שלא מדובר בנושא תפקיד זוטר, אלא בראש השרים המופקד על בית דוד לכל עניין כמו "יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן". דבר זה ברור גם מהרכבהִּ של משלחת השרים שיצאה לקראת רַבשָקֵה, שליחו הבכיר של סנחריב, שקרא לירושלים להיכנע: "וַיֵּצֵא אֵלָיו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר" (ישעיהו ל"ו, ג). לא ברור אם "שֶׁבְנָא הַסֹּפֵר" הוא אותו 'שֶׁבְנָא', שהודח לתפקיד משני, אבל ברור שחזקיהו פעל בהתאם לדברי הנביא, והחליף את ראש השרים "אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת".
מה היה הרקע לנבואה קשה זו? מתברר כי ראש השרים, איש המפתח של ירושלים, ניצל את ההתרגשות הגדולה שאפפה את העיר וחצב לעצמו קבר מפואר ב'חלקת גדולי האומה'. היה זה עיתוי מושלם לניצול עבודות ציבוריות למטרות פרטיות; המהנדסים והקבלנים כבר ממילא עבדו בשירות הממלכה, ושבנא לא החמיץ את ההזדמנות. הוא עשה לביתו, פשוטו כמשמעו, בעת חירום לאומית, ועל ניכור ואטימות אלו ישעיהו לא היה מוכן להבליג. כשראה את העם המתארגן למלחמה ובה בעת שבנא חוגג, ישעיהו בכה וקונן; אולם על מעשהו של שבנא הוא מחה בנבואה קשה ותוקפנית של הרחקת שבנא כמו כדור מתגלגל ל"אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם, שָׁמָּה תָמוּת...", וה' יציב במקומו את אליקים בן חלקיהו, וחזקיהו שמע ועשה:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא,
וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ;
וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ,
וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה;
וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ,
וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ;
וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו;
(כ"ב, כ-כב).
חכמי המדרש בארץ ישראל הציעו פרשנות מרחיבה, על פיה שבנא היה ראש המפלגה שהתנגדה למרד ותמכה בכניעה לאשור:
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר:
מה עשו שֶׁבְנָא ויוֹאָח =אלה שיצאו מול סנחריב עם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ (ל"ו, ג) אך לא היו נאמנים כמוהו]? נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב. מה כתבו בה? אנו וכל בני ישראל מבקשים להשלים לך, ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך;
(ויקרא רבה, פרשה ה; והרחבה למדרש זה בסנהדרין כו, א)
לפי הבנה זו, שבנא פעל בתוך ירושלים כ'גיס חמישי' פרו־אשורי, על דרך מדיניות אחז, וחתר תחת הנהגתו של חזקיהו. בגין זה יצא נגדו ישעיהו. המדרש התרחב בתלמוד הבבלי, והפך לדרמה פוליטית של עימות בין ראשי 'מפלגות':
בפועל ישעיהו לא תמך בכניעה לאשור ולא במרד, וכל ההתנצחות בעניין זה הייתה מאוסה עליו. אולם לאחר שחזקיהו כבר יצא למרד וצבא סנחריב חנה וצר על ירושלים (בתיאור המדרשי) – ישעיהו התפלל לשלומה של העיר (כמתואר בהרחבה בישעיהו ל"ז). הוא לא עמד מנגד אף שחזה את הפורענות. 'מפלגתו' של 'שבנא' הייתה מגונה בעיניו לא פחות מהקֶשֶׁר של המורדים, במיוחד בשעת "צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה" (ל"ז, ג), והוא עודד את חזקיהו לעמוד איתן ולא להיכנע, כי בסופו של יום ה' יציל את ירושלים.
1] כתובת סנחריב, עמודה שנייה שורות 78-73, בתוך: מ' כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל, ירושלים תשס"ד, עמ' 79-78. לאחרונה התברר שנשארו בתוך הנקבה כמה שורות מהכתובת המקורית, וחזקיהו ומעשיו נזכרו שם במפורש.
2] על הנקבה והסבר התוואי המפותל שלה, ראו מאמרי, 'ולא יורה שם חֵץ', על אתר יא, תשס"ג, עמ' 43-29. הכתובות החדשות שנמצאו בנקבה תואמות לתיאור המקראי, וברור שהכנסת מפעל המים כולו אל תוך החומות נעשתה על ידי חזקיהו.
הרב ד"ר יואל בן-נון
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל הקוראים שבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות. ישראל קריסטל
