לשמיעת מגוון 16 השיחות בפודזקס, כולן זמינות דרך האתר שלנו. www.hamikra.org
נהנתם? שתפו!
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון 'זכור ושמור' (הלוח והחגים),
חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
פרק שלישי: מדוע אין בתורה 'חג אביב'? האם היה בטבע החקלאי 'חג אביב'?
האם במקביל לחגים ההיסטוריים, חג הפסח וחג המצות, היה גם 'חג אביב' חקלאי בעת הנפת עומר השעורים או "מֵהָחֵל חֶרמֵש בַּקָמה"?1]
אנו מוצאים בתורה את חג הקציר (=הביכורים) ואת חג האסיף (שמות כ"ג, טז; ל"ד כב), אבל איננו מוצאים בה 'חג אביב' אלא רק "חג המצות ... למועד חֹדש האביב" (שם כ"ג, טו; ל"ד, יח). אף ביום הנפת העומר (ויקרא כ"ג, ט-יד; דברים ט"ז, ט) לא מצאנו חג ומועד אלא קרבן בלבד, להנפה לפני ה' ולריצוי.
האם חבוי כאן איזה חג חקלאי קדום עם ראשית הקציר, חג שנבלע כולו בתוך חג המצות ההיסטורי – זיכרון יציאת מצרים – ויום הנפת העומר הוא מעין שריד שלו?
התורה לא ביטלה ולא העלימה חגים חקלאיים שהיו נהוגים בארץ האבות, אף שלבשו בוודאי צביון פגני (= אלילי), אלא טיהרה אותם וקבעה אותם כחגי הודיה לה', כפי שעשתה בחג הקציר ובחג האסיף.2] אילו היה חג חקלאי כזה באביב, הוא לא היה נעלם ונבלע בחג המצות וביום הנפת העומר, אלא התורה הייתה מטהרת אותו ומחברת אותו עם חג המצות; אולם הנפת העומר וראשית הקציר לא היו חגים.
גם הפסח איננו יכול להיות ציון של חג חקלאי קדום, מפני שהוא חג של הצלה פלאית בהקשר ההיסטורי דווקא.
האמת היא, שחג אביב לא היה וגם לא יכול היה להתקיים!
באביב עוד לא היה די מזון לחג, כי התבואה החדשה עוד לא נקצרה; מן התבואה הישנה נשאר מעט, ולפעמים לא נשאר כלום; העדרים אך זה עתה יצאו למרחבי מרעה שופעים, והפירות עודם מבשילים. הקוצרים בשדה היו אוכלים שיבולי 'קָלי וכרמל', והתיאור במגילת רות (ב', יד – "וַיִּצבָּט להּ קָלי") משקף את הקיום הבסיסי בעונת הקציר. כדי לקיים חג, יש צורך במזון רב ובממון רב, ובאביב עוד לא היו כאלו.
זאת ועוד: אבות אבותינו החקלאים ספרו את ימי האביב בחרדה גדולה, מיום ליום, ועד קציר החיטים לא יכלו לנוח ולשקוט. כל עמלם, עם כל שפע הברכה מיורה ועד מלקוש, היו נתונים על כפות המאזנים של משפט הא-לוהים על התבואה.3] די היה ביום אחד של רוח שרב קשה כדי לשדוף שדה שלם, וגשם פתאומי וכבד בהישבר שרב עלול להכות לארץ גם את פריחת הזיתים,4] כמו גם שדה תבואה שלא נקצר עדיין, אבל שיבוליו כבר קשים ושבירים, כפי שהיכה הברד במצרים את הפשתה ואת השעורה – "כי השׂעֹרה אביב והפשתה גבעֹל" (שמות ט', לא).
החקלאי ספר בחרדה טבעית את ימי 'החמישים' (='חמסין') מיום ליום, גם בלי שום צו הלכתי, מפני שהיה מתוח ודאוג מאוד לעבור את התקופה הקשה של תבואה משתבלת במזג אוויר הפכפך ולהגיע אל הקציר הגדול, קציר החיטים, במצב טוב – רק אז יוכל לחגוג.
ספירת העומר מבטאת היטב את החרדה הקיומית של החקלאים. חג המצות, שבמרכזו עומדת כאמור ההימנעות מכל חמץ, שעוד לא הגיע זמנו, משתלב לחלוטין בתמונה זו, ממש כמו יציאת בני ישראל ממצרים, לא לשפע ולרווחה, אלא לדרך ארוכה של נדודים במדבר, דרך תלאות ומצוקות וקיום בסיסי.
לכן ברור, שחג טבעי-חקלאי אינו יכול להתקיים בארץ ישראל באביב, אלא רק בקציר ובאסיף. זוהי בדיוק התמונה המתקבלת מחגי התורה: חג המצות, שהוא חג זיכרון היסטורי, חל "למועד חֹדש האביב", ולצדו עומדים שני חגים טבעיים-חקלאיים: חג הקציר (=הביכורים) וחג האסיף, שאליו מתחבר חג הסוכות כחג זיכרון היסטורי.5]
עתה נתבונן בתיאור המפורט של שלושת החגים בפסוקי ספר דברים ונראה את ההבדל העמוק בין פסח וחג המצות לבין חג השבועות וחג הסוכות:
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱ-לֹהֶיךָ ...
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי ...
שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב ... וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ ... וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ...
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ.
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ ...
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ,
וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱ-לֹהֶיךָ ...
כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ,
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. (דברים ט"ז, א-טו).
התמונה ברורה מאוד: --- בחודש האביב אין עדיין ברכה מאת ה', ולכן יש לזבוח את הפסח ובבוקר ללכת הביתה ("לאֹהליך"). גם קרבן העומר המוקרב אז מצומצם מאוד. גם שבתון חקלאי שציין את פתיחת עונת הקציר (למחרתו) איננו יכול ליצור בחודש האביב ברכה ושמחה, יש מאין. יש לספור שבעה שבועות, ורק אחר כך אפשר יהיה לחוג יום אחד בשמחה עם כל המשפחה ועם כל אלה שאין להם. אבל, כדי לחוג שבעה ימים עם כולם צריך להמתין עד האסיף, וכמידת הברכה ביבול כך מידת השמחה – "והיית אך שָׂמֵחַ". החובה להיראות את פני ה' "שלוש פעמים בשנה" צמודה למידת הברכה שה' נותן – "איש כמַתנַת ידו כְּבִרכַּת ה' א-להיך אשר נָתַן לך" (שם, יז), ולכן יש הבדל בעניין זה בין חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות.
לא רק שאין בתורה מקום ל'קמחא דפסחא', אלא שגם אי אפשר שיהיה, כי עדיין אין קמח חדש. רק בחברה שחדלה מלהיות חקלאית אפשר להשוות את המידות בין חג המצות וחג הסוכות ולחוג שבעה ימים כבר באביב "כְּבִרכַּת ה' אלהיך אשר נָתַן לך".
הפסוק "וּפָניתָ בַבֹּקר והלכתָ לאֹהליך" בא לומר, שאין חובה להישאר בעלייה לרגל באביב הדחוק והדוחֵק, וניתן לצאת ידי חובה בפסח – "צאן וּבָקָר" – כלומר, במה שאפשר לחגוג עם קרבן הפסח. בצדק הבינו חז"ל, שה'בָּקָר' כאן מכוון לקרבן חגיגה.6] אולם התורה אינה מכבידה על החקלאי מעבר למידה באביב, כאשר עדיין מצפים בכיליון עיניים לקציר ולברכה.
1] כמו שסברו חוקרים רבים, ראו למשל יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית כרך א, עמ' 575-576.
2] את ההבדל המכריע בין חגי ישראל לבין החגים הכנעניים הראה בבהירות רבה יחזקאל קויפמן (לעיל, הערה1, עמ' 576-579).
3] "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת (= בשבועות) על פירות האילן..." (ראש השנה פ"א מ"ב).
4] כמאמר חז"ל ההולם את רוח התקופה: "רוח צפונית יפה לחיטין בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שהן חונטין. רוח דרומית יפה לזיתים בשעה שהן חונטין, וקשה לחיטין בשעה שהביאו שליש. וסימנך: שולחן בצפון ומנורה בדרום" (יומא כא ע"ב). מאמר זה ומשמעותו למדתי מפי נֹגה הראובני ז"ל, חוקר למדן עם נשמה ארצישראלית.
5] ראו בספרי 'זכור ושמור' (הלוח והחגים), בפרק על כפל המשמעות של הרגלים, ובפרק על חג הסוכות וחג האסיף.
6] ראו תרגום אונקלוס ורש"י שם, ב; ספרי דברים פיסקא קכט.
&
יגאל גור אריהי
פסח שני חרות ופלאי עולם.
פסח שני - החירות לחפש. מדוע המצה
נהפכה לסמל של פסח?
משמעותו הפנימית של חג החירות. מי הוא בן חורין? מה הוא חופש אמיתי? ביציאת מצרים, אנו מציינים את התהוותו של העם היהודי וההכנה למתן תורה, כיצד משתלבת בזה החירות?
הזכות לחירות הינה זכות מוּלדת ומקורה בהכרה שבני אדם הם יצורים עצמאיים, בעלי תבונה הרוצים לשלוט בחייהם ולשאת באחריות לבחירותיהם. לזכות לחרות 2 היבטים:
א. הזכות הכללית לחופש הפעולה, שמשמעותה כי זכותו של כל אדם להתנהג כרצונו, כל עוד לא הוגבלה זכות זו בחוק, או בכללי ההתנהגות המקובלים.
ב. חירויות מיוחדות הנגזרות מזכות בסיסית זו שהם חיוניות לקידום כבוד האדם וחרותו לרווחת החברה :
*** חירות המחשבה והדעה
חירויות המעגנות את חופש הביטוי, את חופש הביקורת ואת חופש המדע;
*** חירות האמונה הדתית והפולחן הדתי
חירות המעגנת את זכותו של הפרט לבחור בדת ובפולחן;
*** חופש התנועה, האסיפה וההתאגדות
חירויות המעגנות את הזכות לנוע ממקום למקום, להפגין, לשבות, להתארגן במפלגה,
בהסתדרות עובדים, באיגוד מקצועי, לחשוב אחרת בקבוצת אינטרס ועוד...
מצה מסמלת זריזות, ויציאה מכבלי הזמן. חמץ – מסמל את ההשתעבדות לזמן ולשעות, כי הכנתו מצריכה השקעה ארוכה של זמן, לעומת מצה, שהיא רק שורש הטעם, בלי התפחתו והגדלתו, והיא נעשית בחיפזון, כדי לבטא את העלייה מעל הזמן.
ויש לומר שהמצה, שנמצאת על קו התפר בין גלות לגאולה, באה ללמד את האדם את הדרך האמיתית ליציאה מגלות לגאולה שאינה רק יציאה מסבל ומעוני אל מנעמי החירות והחופש, אלא מעבר ממצב נחות ומוגבל, בו האדם אינו יכול להשתנות ולהתקדם, למצב מרומם, שיש בו מרחבים לבחירה ולשינוי.
מצה – רצון לצאת מיד לדרך חדשה. בלי להתעכב, בלי להכין מזון - אמצעים
בהסתכלות של מצרים, מצה היא לחם עוני. לשיטתם, עני הוא זה שנמצא במצב של חיפוש מתמיד, והעשיר הוא זה שלא צריך לחפש ולבקש עוד, כי יש לו הכל .
פלאי תבל .
קבוצת תלמידים התבקשה לכתוב רשימה ובה לציין מהם לדעתם שבעת פלאי העולם.
היו ביניהם כמה חילוקי דעות, אך הפריטים ברשימה הבאה זכו לדירוגים הגבוהים ביותר :
1.הפירמידות במצרים 2. הטא'ג מאהל 3.הקניון הגדול 4.תעלת פנמה 5. בניין האמפייר סטייט 6. כנסיית סנט פיטר 7.החומה הסינית
בזמן שהמורה אספה את הפתקים של כולם היא הבחינה בכך שתלמידה אחת עדיין לא סיימה את עבודתה.
היא שאלה אותה אם היא זקוקה לעזרה עם הרשימה והתלמידה השיבה בחיוב
"לא הצלחתי להחליט, כי יש כל כך הרבה פלאים", אמרה.
"אם כך", אמרה המורה "ספרי לנו מה האפשרויות ואולי אנחנו נעזור" .
הילדה היססה ואז הקריאה את מה שכתבה, "אני חושבת ששבעת פלאי העולם הם :
1.לראות 2.לשמוע 3. לגעת 4. לטעום 5. להרגיש 6.לצחוק 7.לאהוב
את הדממה שהשתררה בכיתה אף אחד מהתלמידים לא שכח עוד.
לא צריך לחוות רגעים גדולים כדי לחשוב שהם פלא, כל היופי והעוצמה נמצאים בדברים הקטנים.
*הרגילו אותנו לחשוב ולהאמין שצריך המון בכדי לחוות הרגשה של אושר, לחוות את הניצחון, האמת היא שצריך פשוט לנשום ולחייך אל מה שכבר קיים, להודות בכל רגע ורגע על כל מתנות החינם שממלאים את חיינו ואת נשמתנו באהבה, מכיוון ששום דבר בחיים שלנו לא מובן מאליו!!
"תנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת. לכל אדם ובכל עת
." ובזה תנצל מן הכעס...וכאשר תנצל מן הכעס תעלה בליבך מידת הענווה
אגרת הרמב"ן
מועדים לשמחה!
חרות שלמה ובאחריות מלאה!!!
יגאל גור אריה
&
רו"ח יעקב זיצר-חיפה- "אין לסמוך על הנס"
בשביעי של פסח אנו קוראים על נס קריאת ים סוף ועל שירת הים ששרו בני ישראל לאחר הנס הגדול.
כאשר בנ״י ראו את המצרים רודפים אחריהם ״וייראו מאד ויצעקו בנ״י אל ה׳״. בנ״י פונים אל משהו הוא עונה להם: ״ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון״. מיד לאחר מכן כתוב: ״ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בנ״י ויסעו״. רש״י מסביר שהשם אמר למשה שלא להאריך בתפילה כאשר ישראל נתונים בצרה. בהקשר למילה ״ ויסעו״ מובאים(בחוברת ותן חלקנו) דבריו של הרב נח וינברג זצ״ל שאמר לתלמידיו ״למה אתם מחכים-קומו ועשו״.
גם בחיים שלנו ישנם מצבים שהחשיבות הינה במעשה שיש לקום ולעשות ולא להסתפק רק בתפילה.
בנותינו היו נוהגות לרשום ״בעזרת השם ובהשתדלותנו״.
הקב״ה מצפה מאיתנו שאנו לא נסמוך רק על הנס אלא נפעל והוא (הקב״ה)יעזור שנצליח.
מועדים לשמחה. הזיצרים
&
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל ידידי העמותה " מועדים לשמחה - חג שמח וכשר, וקיץ בריא עם בשורות טובות.
