" גם אנחנו רוצים מורשת"!
מיזם של החברה לחקר המקרא -
"ימי שיא בתנ"ך",
במגוון פעילות בשיתוף התלמידים כגון הרצאות,טיולים,חדונים, ועוד עם הכנה לבחינת בגרות 5 יחידות בתנ"ך" באתר שלנו www.tanach5.org
לתלמידי תיכון ממלכתי ברחבי הארץ.
(שלב ראשון כבר פעיל עם חיבור ל-23 בתי ספר)
פתחנו באתר שלנו: www.hamikra.org
אפשרות להוראת קבע להשלמת התקציבים במיזם. ואנחנו מזמינים אתכם לתרום :
"55 ש"ח לחודש למשך שנה, בהוראת קבע".
בבקשה שתפו שגרירי רצון טוב 5 בני משפחה וחברים
ב-55 ש"ח לחודש כל אחד למשך שנה.
התורם שגם שיתף 5 שגרירים יקבל מהחברה לחקר המקרא ספר של הרב זקס לפי בחירתו. (הקפידו שיציינו אותכם כמובילי המיזם).
***********************************************************************************
שביעי של פסח – שירת הים -" אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה " – כוחן של המוזיקה והשירה.
ד"ר זאב (ווה) פרידמן *
המוזיקה והשירה נמצאות במרכז ההוויה התרבותית, בכל תרבויות העולם. גם הפילוסופים הקדמוניים התייחסו אליה ביראת כבוד וכללו את המוזיקה בין שבע החוכמות החשובות .
לצליל ולמוזיקה יש כוח השפעה על הנפש ויכולת להטות אותה מקצה לקצה. החוויה המוזיקלית יוצרת באדם, תחושה של רוממות רוח, שגב והוד. במקורותינו הקדושים קיימת התייחסות נרחבת להשראה הרוחנית, שנובעת מנגינה ומשירה.
הנגינה שימשה כהכנה לנבואה, כך מבקש הנביא אלישע : ""וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד' ."( מלכים, ב', ג', טו').
כך המוזיקה נכחה, כמדיום ראשי בבית המקדש: "וַיְכַל דָּוִיד, מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם, בְּשֵׁם ד'..... וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ד', מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים; וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל, לַד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.... בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת, וְאָסָף, בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ. וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל, הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד, לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-הָאֱלֹהִים.....וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם, לְמַשְׁמִיעִים, וּכְלֵי, שִׁיר הָאֱלֹהִים; וּבְנֵי יְדוּתוּן, לַשָּׁעַר."( דברי הימים, א', א'- מג').
השירה והמוזיקה, הן הביטוי של הנשמה , אנו אומרים בתפילה בפסוקי דזמרה: "הַלְלוּ-יָהּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּ-יָה בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ".
גם המלחין הנודע וולפגנג אמדאוס מוצרט, נפעם מעוצמתו הנשמתית של הקלרינט והגדיר אותו כצינור לנשמה וחיבר בשנת 1791 סמוך למותו את הקונצ'רטו לקלרינט, יצירתו הגדולה ביותר, לדעת משתתפי סקר רחב שהתקיים ליום הולדתו ה250 .
המוסיקה בדורנו הפכה לעולם תוכן מדעי ולכלי טיפולי שמוכר כיום כתרפיה במוזיקה.
הטיפול במוזיקה הוא שיטה בפסיכותרפיה, בה נעשה שימוש בכלי נגינה וביצירות מוזיקליות, כשפה טיפולית אוניברסלית המעבירה רגשות וניתן באמצעותה לטפל בקשיים רגשיים. התרפיה המוזיקלית, בשימוש בכלי נגינה ובשירה, מסייעת מאד לשיפור איכות חייהם של אוכלוסיות שונות, כמו למשל, אנשים בפוסט טראומה שמתמודדים עם קשיים רגשיים, נפשיים ותפקודיים, או ילדים על הרצף האוטיסטי וכמו גם אנשים עם דמנציה ואלצהיימר. המוזיקה והשירה בכוחן לחבר אנשים שונים למרחב הרמוני אחד.
התרפיה במוזיקה נוכחת בשירת הים, במעמד נס קריעת ים סוף וטביעתם של צבא מצרים ובראשם פרעה.
כך בוקעת לה במלוא עוצמתה, השירה המוזיקלית אותה נקרא בשביעי של פסח: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַד', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַד' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִילִישׁוּעָה." ( שמות, טו', א'-ב').
"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה"- כאן נוצרה לראשונה האוקטבה של 8 התווים ,בגימטרייה של המילה – אָז=8, דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו.
הנה רק משה מסיים את שירת ההודיה לקב"ה ולמרחב ההודיה בשירה וזמר, מופיעות נשות ישראל , במלוא הדרן, ובראשן מרים: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַד' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."( שמות, טו', כ'-כא').
כוחה והשפעתה של המוזיקה והשירה על ידי נשות ישראל בהנהגת מרים הנביאה, מעצימה את החוסן של העם בהשראתה של מַנְהִיגוּת אמונית .
כך מפרש רש"י :"בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"- מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים."
הנה שוב מופיעות הנשים, בזמן הנכון ובמקום הנכון ועושות מעשה שיש בו משק כנפי ההיסטוריה, של השפעה על המציאות, של שינוי מגמה וכיוון: "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').
המדרש מתאר לנו את גדולתן וחוסנן של הנשים המחרפות נפשן במצרים כנגד גזרת הפתרון הסופי של פרעה להשמדת עם ישראל : הנשים נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן....ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה. מתוך הפרך העמידו כל הצבאות שנאמר יצאו כל צבאות ד' מארץ מצרים."( מדרש תנחומא, פקודי, ט').
שירת מרים, יש בה ביטוי עמוק של הודיה לקב"ה. אך דומה שהשירה ממלאת תפקיד נוסף וחשוב על ידי הנשים הנושאות אותה, לטיפול בתופעות הלוואי של אירועי ההפחדה והאיום של פרעה וצבאו שלבסוף טבעו בים סוף ושל יבין מלך כנען וצבאו שלבסוף נגרפו לנחל קישון, בשירת דבורה.
השימוש בשירה ובכלים מוזיקליים ממלאים תפקיד חשוב בטיפול ובשיקום איכות החיים ובתפקוד הנורמטיבי ה- well being, של אנשים וקהילות שחוו אירועים טראומטיים ועלולים להתדרדר לפוסט טראומה ולהפוך להיות הלומי אירועים טראומטיים אותם חוו באופן קשה . כך התרפיה במוזיקה חושפת ומטפלת ביחסי העברה של אנשים עם עברם, סביבתם ואותם אלו שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם- הורים, אחים, בני זוג ואחרים.
דומה, שהטראומה של הרצח הבראשיתי, של הבל על ידי אחיו קין והשפעתה על הסביבה האנושית, לא שככה והולידה את הצורך, לברוא את עולם הנגינה, שבכוחה לבנות אנושות טובה יותר, על מנת - לעדן, להרגיע, לרסן ולחבר את כל החלקים השונים, לפאזל אנושי והרמוני אחד.
כך נולד עולם המוזיקה וכליו כבר בספר בראשית, בדמותו של יובל המוזיקאי הראשון בהיסטוריה, נראה שהוא הפעיל את כליו המוזיקליים, לעשות טוב יותר בקרב האנשים בסביבתו ולמצוא את האיזון המתאים בין כלים שכל מטרתם להשחית ולהרוג ובין כלים מוזיקליים שבכוחן להרגיע ולהפגין שליטה עצמית על יצרים ותאוות אנושיים מסוגו של קין: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל. הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל. הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית, ד', כ'- כג').
השירה והזימרה ממלאות תפקיד טיפולי באירוע אחר בספר בראשית , כשיעקב אבינו שלח ליוסף מזמרת הארץ: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים."(בראשית, מג', יא').
מפרש רש"י- "מדשבח בארעא שהכול מזמרים עליו כשהוא בא לעולם".
הנה כי כן -התרפיה במוזיקה של מרים ונשות ישראל, כוחן רב לסייע לבני ישראל הנתונים עדיין בפוסט טראומה כתוצאה מהתמונות אותן חוו לא מכבר, של עבדות מצרים ושל פרעה בראש חייליו רודף אחריהם והם ניצבים כמו הלומי קרב, חסרי אונים ונרפים מול ים סוף שעלול לסגור עליהם.
אחד העקרונות הטיפוליים בהלומי קרב בתרפיה מוזיקלית, היא להימנע משימוש בכלי נגינה מתכתיים שמזכירה להם נשק וכלי מלחמה ושלא יעוררו פוסט טראומה, באלו שחוו את החוויה הקשה. יתכן שזאת הסיבה שמרים משתמשת בתוף שאף נושא את שמה- תוף מרים, שעשוי מעץ ונטול מתכת. אותם תופים העשויים מעץ, שמרים והנשים צפו פני עתיד וכבר דאגו לקחת איתן התופים ביציאתן ממצרים. כך גם דומה שיובל הבראשיתי משתמש בכלי נגינה נטולי מתכת -כִּנּוֹר וְעוּגָב כאנטי תיזה לכלי המשחית המתכתיים של קין, המעצימים את הפוסט טראומה של האנשים שחוו את שפיכות הדמים בסביבתו.
התרפיה במוזיקה ובשירה, מטפלת גם בקבוצה הרחבה, בקולקטיב ולא רק באינדיבידואל. השירה מחברת ומלכדת. כך כוחה של התרפיה במוזיקה ובשירה של מרים והנשים, לאחד ולחבר את הפערים בין האנשים וליצור מרחב הרמוני, בדגש לערב רב והשבטים של יוצאי מצרים: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד."( שמות, יב',לה').
מפרש רש"י: "תערובת אומות של גרים". אנו מכירים את אותו מיזם חברתי מוזיקלי -הקולולם , של שירת המונים. מטרת המיזם היא לחזק את החברה באמצעות חיזוק הקשרים בין השבטים, המגזרים והאנשים המרכיבים אותה ולעשות זאת באמצעות שירה בציבור, שבהם קבוצות גדולות של אנשים ללא כל רקע מוזיקלי מתאספים יחד בכדי ליצור יצירה מוזיקלית משותפת. באירוע הקולולם האחרון השתתפו 12,000 איש ואישה.
כך גם שירת העשבים –הקולולם של הטבע, של רבי נחמן מברסלב :"וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה."( ליקוטי מוהר"ן, תנינא סג').
הנה בימי הפסח- פריחת הטבע במלוא לבלובה וצבעוניותה ואנו מברכים בהתרגשות את ברכת האילנות.
מרים הנביאה היא היוצרת הראשונה של מיזם חברתי מוזיקלי –הקולולם המדברי, שאולי היא זאת שסייעה לאחדות ההרמונית של קהילת עם ישראל, להכין עצמו למעמד הר סיני- "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". מפרש רש"י- " כאיש אחד , בלב אחד".
התרפיה במוזיקה ובשירה, מסייעת רבות לשימור הזיכרון שנותר לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר. הנה כי כן, חשיבות רבה נודעת לשימור הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, להבניית קהילת הזיכרון לדורות , שראשיתה באירוע המלחמה בעמלק והציווי בסיומה: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, ד' נִסִּי. וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַד' בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר." (שמות, יז',יד').
כך יש גם לשמר את זיכרון מצרים- " לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. " (דברים,טז',ג').
חוט של שימור הזיכרון, משוך משירת מרים והנשים, לשירת ההגדה בליל הסדר ועד לשירת הים.
עדות לגדולתה של השירה, בהיותה של התורה הנקראת - שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל...."וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"( דברים,לא',יט'-כב').
מפרש הרמב"ן ( 1194-1270): " ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה."
לקראת יום השואה והגבורה שיחול בשבוע הבא, ראויים להדהד באוזנינו דבריו של הרב פרופ' יונתן זקס( 1948- 2020) למשמעותה של התורה כשירה וכך הוא כותב:" ומדוע נקראת התורה שירה? כי אם רצוננו להוריש את אמונתנו ואת אורח חיינו לדור הבא, אנחנו מוכרחים לשיר. התורה צריכה לדבר אל הרגש, לא רק אל התודעה....המוסיקה היא הממד הרגשי של התקשורת, האמצעי שלנו להביע רגש. המוסיקה היא מרכיב כה חיוני בשיח שלנו.....לפני כמה שנים ניסה אחד ממנהיגי יהדות התפוצות לברר מה קרה לילדים היהודים בפולין שאומצו בימי מלחמת העולם השנייה בידי משפחת נוצריות וגדלו כקתולים. הוא הגיע למסקנה שהדרך הקלה ביותר לברר זאת, עוברת באוכל. הוא ארגן נשף גדול ופרסם בעיתוני פולין מודעות המזמינות את כל מי שסבור שנולד כיהודי לסעודה חגיגית חינם. מאות באו והערב היה על סף כישלון מביך, שכן אף לא אחד מהנוכחים זכר משהו מילדותו כיהודי- עד שהמארח שאל את היושב לידו אם הוא זוכר את שיר הערש שאמו היהודייה הייתה שרה לו. הלה התחיל לשיר את "צימוקים ושקדים". אט אט הצטרפו אליו עוד נוכחים, עד שהאולם כולו היה למקהלה. לפעמים כל מה שנשאר מן הזהות היהודית הוא שיר."
חג שמח ושבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
שביעי של פסח תשפ"ב- יגאל גור אריה
מדוע בפסח אנו מברכים "פסח כשר? רק פסח הוא כשר? החגים האחרים לא? אלא שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה .
"פסח כשר" כולל בתוכו את כל חגי השנה:
*פ* ורים
*ס* וכות
*ח* נוכה
*כ* יפור
*ש* בועות
*ר* אש השנה
אז שיהיה לכולנו פסח כשר, ואביב פורח גם בלב
אנקדוטה נחמדה לאוהבי השפה העברית: הון ולשון...
איננו מסוגלים לדמיין עולם ללא כסף, אולם לפני שנים רבות כך התנהלו החיים. בעולם נטול כסף, כיצד הייתם יכולים לקנות ?
באמצעות "סחר חליפין". כלומר: תרנגולת תמורת 50 ביצים, גמל תמורת 20 כבשים וכו'...
דבר זה יצר 2 בעיות מרכזיות: האחת - בעיית אומדן. כמה שווה גמל? כמה שווה שק קמח? השנייה - הימצאות של סחורה מרובה במקום אחד.
לכן - היו צריכים למצוא פתרון לבעיות: לקחו מתכות, התיכו אותן, ובצעו מהן חתיכות.
חתיכות אלה נקראות בצעים, וביחיד - בצע! מכאן הביטויים בצע כסף, רודף בצע.
על מנת לשמור את הבצעים הללו צריך היה ארנק. אך מה עושים כשאין ארנק?
שמים את הבצעים בתוך קרן של בעל חיים. מכאן הביטוי קרן חיסכון, קרן פנסיה, קרן להשכלה גבוהה...
מי שלא היה חכם במיוחד שם את כספו בקרן הצבי שהיא חלולה ופתוחה משני הצדדים. מכאן הביטוי: שם את כספו על קרן הצבי...
מי שהיה לו הרבה מאוד כסף היה צריך קרניים גדולות שיאחסנו את כל הכסף בתוכן. לכן השתמש בקרניים של ראם שנקראות 'תועפות'.
מכאן הביטוי - הון תועפות!
שבת שלום!
מועדים לשמחה!!
יגאל גור אריה
