פודזקס שיעור מספר 13 :מיזם של החברה לחקר המקרא בשיתוף הרב ד"ר עידו פכטר, מראיין את ד"ר טניה וויט,
הרב לורד יונתן זקס היה מלא אמונה באלוהים ומתוך כך גם באדם. כיצד אם כן הוא הסביר את הופעת הרע בעולם? אם אלוהים טוב ומיטיב, מדוע יש רע? ד"ר טניה וויט מסבירה את גישתו, שקוראת לנו לא לשאול למה אלא קוראת לנו לפעולה. לא מדובר במדע אלא בברית.
לחיבור ולהאזנה, ולמשלוח הלאה! לחץ כאן:
https://open.spotify.com/episode/6QRQpzDfwwjZ22HZ3TSOGy?si=pNj1uNhJTOeOCURDpQNSow
.............................................................................................
הרב עמיהוד סלומון-רב קהילה במסר מוקלט- "נא להתנהג בהתאם!"
&
הלב והכתף – אהבה ונתינה- פרשת תצווה-תשפ"ג- הרב אבי רזניקוב-רב בית החולים איכילוב-תל אביב.
פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה. בשני בגדים היו משובצים אבנים שעליהם חקוקים שמות בני ישראל. האבנים היו מונחות על הלב ועל הכתפיים. הלב מבטא את הרגש, שמות בני ישראל החקוקים על אבני החושן, נמצאים על לב אהרן הכהן הגדול. תחושה זו אינה מספיקה, בנוסף לה, הכהן הגדול נושא את שמות בני ישראל על כתפיו. הכתפיים מסמלות נשיאה בעול – "בכתף יישאו", וההשתתפות המעשית, את העמידה כתף אל כתף ביחד, לשאת את מסע העם בנכונות להירתם ולסייע. לצערנו, המסע הסתיים השבוע בבית הקברות הצבאי. שמות בני ישראל על כתפי אהרן מלמדות כי מעבר לתחושת ההזדהות המשותפת, יש להיכנס מתחת לאלונקה ולסייע לכל הנדרש לכל הנצרך בעם ישראל.
פריט מסתורי נוסף המופיע בפרשה ה'אורים ותומים'. "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה', ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה תמיד" (שמות, כ"ח, ל')
באופן מעניין האורים ותומים הם גם סמלה של אוניברסיטת ייל שבקונטיקט, ארה"ב מעת היווסדה בראשית המאה ה־18. על גבי הסמל של ייל מתורגם הביטוי גם ללטינית שנוספה מתחת לאותיות בעברית – LUX ET VERITAS. מילולית, הפירוש הוא "אור ואמת", לא רחוק מתרגום השבעים שפירש את המונח "אורים ותומים" כ"התגלות ואמת". נשיא המכללה בשנים 1778-1795 הכומר עזרא סטילס הוא זה שהנהיג לימודי עברית חובה בשנה ראשונה (ככלי ללימוד טקסטים תנכ"יים בשפתם המקורית) הוא גם אחראי על הכנסת הכיתוב בעברית ללוגו שנשאר זהה להיום.
מסר מקביל לחושן ולאפוד, ניתן לראות ב"אורים ותומים", חכמינו לימדו שה"אורים" תרמו ליכולת לראות אותיות מסויימות על גבי החושן, וה'"תומים" תרמו ליכולתו להרכיב את המילה המתאימה מהאותיות שהוארו באור ה"אורים". היכולת הראשונית לזהות את הצורך, ולאחר מכן לנתב את האור באופן מדויק, נכונה באותה מידה גם בחיינו העכשוויים והמודרניים, נדמה שלא תזיק נוכחותם של אורים ותומים, בעידן של חוסר בהירות לא יזיקו מעט התגלות ואמת.
אתם מוזמנים לקרוא על כלי המשכן ומה שהם מסמלים
שבת שלום ובשורות טובות
הרב אבי רזניקוב
&
בלומה טיגר-דיכטוולד
בע"ה, פרשת תצווה
מקומה של אסתטיקה במשכן- בלומה טיגר-דיכטוולד
פרשת תרומה ופרשת תצווה עוסקות במלאכת המשכן וכליו ובבגדי כהונה. יש בהן דגש רב על אסתטיקה. המנורה עשויה זהב טהור ועליה גביעים, כפתורים ופרחים. הארון מצופה זהב טהור מבית ומחוץ, ועליו זר זהב סביב. בגדי כהן גדול עשויים מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. החושן מכיל אבנים יקרות: אדם, פטדה וברקת, ספיר ויהלום וכו'. חשוב שבגדי הכהן הגדול יהיו מכובדים, בגדי תפארת כיאה לבגדי מלכות שהרי הוא משרת בקודש, הוא כהן גדול לה'.
פרשות אלה מעלות את השאלה, מה מקומה של האסתטיקה ביהדות?
"שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים" (מסכת ברכות נ"ז ע"ב). יש באדם נטייה טבעית לנאה, לאסתטי, ודחיה של המכוער.
רחל מתוארת כאישה יפת תואר ויפת מראה, כך גם שרה ואביגיל. יש לנו בגדי חול ובגדי מועד. שולחן השבת נראה שונה משולחן של ימות החול. הידור מצווה מתקיים למשל בארבעת המינים, אנו מקשטים את הסוכה, מעטרים סידור, הגדה של פסח ומגילת אסתר. בבתי הכנסת יש ויטראז'ים, פרוכות רקומות, כתרי ספר תורה ונברשות יפות.
בפרשת תצווה נאמר למשה " "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי" (תצוה, כח, ג). ובפרשת כי תישא נאמר למשה " רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת" (לא, ב-ד). האוּמנים שעשו את המלאכה, קבלו הוראות מדויקות מאת ה' כיצד לבצע את מלאכתם.
לכאורה, כל אוּמָן (מומחה במלאכתו) יכול היה לבצע את מלאכת המשכן, משום שהיו הוראות מדויקות לביצוע. מדוע אם כן יש צורך באמן ( שהוא יוצר, כגון צייר, פסל, מוזיקאי)? הפסוק מלמדנו שלא די בביצוע ההוראות, אלא יש צורך בחוכמת הלב, באותו רגש יצירתי שה' ממלא בו את האמן. אותה נשמה יתירה ורגישה שבה לכל אמן יש חותם משלו. לכך מתכוון הפסוק באומרו על בצלאל "לחשב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת".
ה' ממנה את בצלאל כאחראי על המלאכה. המשכן, כליו ובגדי הכהן צריכים להתבצע על גבול דק מאוד בין חיצוניות מפוארת ראוותנית שמאפיינת את הַפָּגָנִיּוּת-העולם האלילי, לבין יצירה שחזותה מיועדת לעבודת ה'. גישה אסתטית שיש בה עידון וטעם טוב. לכן יעצו חכמים להורדוס לא לצפות את בית המקדש בזהב1].
רגישות מוסרית לא תיווצר רק משינון הלכות. יש לפתח גם כוחות אחרים באדם: שכל ישר, דמיון ואסתטיקה. הם הוענקו לנו על ידי הבורא כדי שנעשה בהם שימוש.
האסתטיקה יכולה להכיל את הקודש ולהעצימו. היא הכרחית כמו גם המוסיקה והניגון לשם התעלות רוחנית. לא בכדי היו הלויים מנגנים בבית המקדש ושרים שירי מעלות.
הרב קוק אומר: "די לנצח את ההפקרות והכפירה הַמְהָרֶסֶת, צריכים לחנך תלמידי חכמים בריאים בגופם וגם בכל כוחות נפשם, מחונכים בטוב טעם ובכישרון הכרה של נועם הרגשות שבאים מתוך הטיפול בנשגב שביופי, של שירה ומליצה, וגם של הדר הטבע והיופי המובלט בכל מלאכת מחשבת..." (שמונה קבצים א' תקפ"ג).
יחד עם זה חשוב שהאסתטיקה תהיה כמו תבלין לתבשיל. מוסיפה לו טעם, ארומה וריח, אך לא משתלטת עליו. לעולם יש לזכור מה עיקר ומה טפל. בית כנסת נאה ומטופח ולא היכל מנקר עיניים. על הפסוק המופיע בשירת הים "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ " (שמות טו,ב), אומר רש"י: לשון נוי אספר נוֹיוֹ ושבחו לבאי עולם. המטרה לעולם תהיה עבודת ה'.
ז' אדר תשפ"ג- בלומה ואריה דיכטוולד
1] מסכת ברכות דף ד עמוד א:
&
רו"ח יעקב זיצר-חיפה-פרשת תצווה -תשפ"ג "צוו בנחת את הבנים"!
פרשת ״תצווה״ הינה היחידה מתחילת ספר שמות ועד סוף ספר דברים ששמו של משה לא מופיע בה,ועל כך ישנם מדרשים כולל כאלו שהזכרתי בעבר.
המינוח שמופיע הינו ״ ״ואתה תצווה את בני ישראל…. ומינוח דומה מופיע עוד מספר פעמים בפרשה.
בחוברת ״ותן חלקנו״ מובאים דברי ״החתם סופר״ עם הסבר למונחים הבאים:
א) ״ואתה תצווה את בני ישראל…..״,
כאשר אתה רוצה לצוות מה לעשות עליך לשים לב ולהשקיע מאמץ בשלושה נושאים כדי שישמעו לך.
ב) ״ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך….״—השתדל להתקרב לזולת ושלא יחשוב שאתה מתנשא עליו כי אז לא יהיה קשוב אליך,אך אם ידע שאתה מדבר מתוך קירבה אליו יש להניח שיהיה קשוב לך וישתדל לבצע את שנתבקש לבצע.
ג) ״ואתה תדבר אל כל חכמי לב…״—תן לזולת תחושה שאתה מעריך אותו ומכיר את היתרונות שלו והחכמה שבו, עובדה שתקרב אותו אליך ותעזור לך להשפיע עליו.
ד)״ואתה קח לך בשמים ראש״-דבר בצורה נעימה כמו שבשמים משפרים את האווירה , כך נסה להנעים לזולת את הדברים שאתה אומר לו ואם צריך הוסף משלים ועוד…..
המסקנה הינה שמשה רבינו נצטווה לצוות את בני ישראל,אך התורה לימדה אותו כיצד לעשות זאת על מנת שהצווי יתקבל ויתבצע ע״י בני ישראל.
גם אנחנו יכולים ללמוד מכאן שכדי שיבצעו את את מה שאנו מבקשים עלינו
להיות:
קשובים לזולת,לקרב אותו ,לתת לו תחושה שזו גם דעתו ואתה מעריך אותו ואת חוכמתו, ובסופו של יום גם לפרגן לו ולתת תחושה ואווירה טובה ונינוחה.
חז״ל אמרו: ״דברי חכמים בנחת נשמעים״.
שבת שלום ופורים שמח. הזיצרים
&
שבת פרשת תצווה- יגאל גור אריה-הבגדים עושים את האדם.
"....*וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.*"
הפרשה עמוסה בפרטים על בגדי הכהן הגדול; מעיל, מצנפת, פעמונים, אבנים יקרות, אפוד וחושן.
ממתי התורה משקיעה כל כך הרבה בחיצוניות ולא בפנימיות, ולמה?
סופר מפורסם כתב פעם: "*הבגדים עושים את האדם - לאדם. אסור שהם יעשו אותו לקולב*". אם נשאל את האדם הממוצע לשאלת ייעודם של הבגדים, מן הסתם התשובה הראשונה שתינתן היא שייעודם להגנה. הבגדים מגנים על האדם בקיץ מפני החמה, ובחורף – מפני הקרה והצינה. ברמה גבוהה יותר, יאמר הנשאל שהבגדים הם סממן לתרבות ולעידון. כידוע, עולם הביגוד יצר סביבו תרבות שלמה של אופנה, עיצוב וסגנונות. בגדים שונים משדרים אמירות שונות, אשר לעיתים הלובש מודע אליהם, ולעיתים לא.
הבגד עושה את האדם, פנימה והחוצה. האדם מתנהג אחרת כשהוא בפיג׳מה או שהוא בחליפה. *הביגוד משפיע על הדרך שבה האדם תופס את עצמו, וגם את האופן שבו הוא נתפס על ידי אחרים*. האישיות לא מספיקה צריך גם בגד שייצג אותה וישקף את ערכיה ומסריה.
המסר הוא שהגיע הזמן להכיר ולהתיידד עם המראה החיצוני והפנימי שלנו להתמסר לו. שימו לב למילים,: ישנו חופש גדול כשזוכרים שהכול תחפושת, שהכול משחק, שהבגד אינו בגידה, שהמעיל איננו מעילה והלבוש איננו בושה. אלה חלקיה השונים של מערכת תקשורת שדרכה אנחנו פוגשים אחד את השני ואת עצמנו.
אהרון ניחן באהבת אמת. מודל המנהיגות הרצוי בתחום הפוליטי והעסקי ״מנהיגות מעצבת". מנהיגות המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.
*בימים משוגעים אלו אנו למדים שמנהיגות בחליפות מתבלבלת במסרים, בערכים ובדוגמא האישית*, או באישיות לדוגמא- עצוב מאד.
אהבת אמת היא *אינטליגנציה רגשית גבוה* מגבירה אפקטיביות ארגונית. רק אינטליגנציה רגשית העומדת בפני עצמה, תוביל, בסופו של דבר לתוצאות ברמה המערכתית.
אהבה פשוטה ואמתית לבריות היא הגשמת החזון ודוגמא אישית מדהימה.
מקווה כי המודל המנהיגותי ודמותו של אהרון בפרשתנו, יעורר בנו ובמנהיגנו השראה . (מה שקשה לראות בימים מורכבים אלו)
לו יהי לו יהי....
שבת של שלום !
שבת שלווה ועונגה!!
יגאל גור אריה
אדם מבוגר מאד יושב בקופת חולים וממתין לרופא.
לידו יושב בחור צעיר.
מה עושים? מספרים זה לזה את הצרות לבסוף שואל הבחור הצעיר את הסבא:
במה אתה עוסק?
אני נהג מרוצים!! מתפלא הבחור .
כן- משיב הזקן– אני מסיע את הנכדים שלי והם מרוצים .
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 223
"חכם לב"-פרשת תצווה-תשפ"ג-חיים קופל
1) בתחילת הפרשה יש את הציווי על עשיית בגדי אהרן הכהן: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מְלֵאתִיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי" (כ"ח-ג).
אילו היו שואלים אותנו, את מי לבחור על מנת שיכין את בגדי אהרן הכהן, היינו משיבים, לבחור חייט מומחה, שיש לו ידע וניסיון בתפירת בגדים מהסוג שמיועד לאהרן הכהן. אולם, למרבה הפלא אין דרישה מהמופקדים על המלאכה שיהיו עם כישורי חייטות, אלא דווקא "חכמת לב". וכך נאמר בהמשך "וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה'" (ל"ה-י).
2) יש להבין מושג זה, הרי בלב אין ידיעה ואין חכמה אלא רק רגשות. החכמה נמצאת בראש, בשכל?
3) ועוד תמוה, הרי הגמרא אומרת : אמר רבי יוחנן, אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר:" יְהִיב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין" (נותן חכמה לחכמים : דניאל פרק ב-א) (ברכות נ"ה-א). והרי הגיוני יותר לתת חכמה לטיפשים שהם זקוקים לה, ולא לחכמים שלהם יש כבר חכמה ואינם זקוקים לה? ובכלל עלינו להבין כיצד מקבל החכם את חוכמתו הראשונה?
4) ספר "מקדש הלוי" (לרב יוסף צבי דינר זצ"ל, היה ראב"ד בלונדון) שואל את השאלה ועונה, שלהכנת בגדי הכהן גדול, לא זו בלבד שלא נדרשו כישורי חייטות, או כישורים מקצועיים אחרים, אלא שכישורים מעין אלה עלולים להיות לרועץ! שהרי על בגדי הכהן גדול צריכה לחולקדושה. סוד עשיית החושן והאפוד הוא, שהם נעשו בדיוק על פי ציווי הקב"ה ובכך הם קבלו את סגולתם המיוחדת. אילו הבגדים היו נעשים באומנות מקצועית, יתכן שהיו יפים יותר, אולם מאידך היה חסר בהם הדיוקוההצמדות המוחלטת להוראות של הקב"ה, והם לא היו ראויים למקדש, ושכינה לא הייתה שורה עליהם.
5) מעתה, אם היו מפקידים את העבודה בידי חייט אומן בעל ידע וניסיון מוקדם בתחום, סביר להניח שהיה מערב בעשיית המלאכה גם את ידיעותיו המקצועיות, בכדי שיהיו מה שיותר יפים, אבל לא בהכרח כמו שציווה ה' והיה מחטיא את המטרה. חייט רגיל מתעניין איך לתפור, ואילו "חכם לב" מתעניין למה לתפור? לשם ה'.
6) לפיכך הורה הקב"ה למסור את העבודה דווקא בידיהם של "חכמי לב" אשר אינם פועלים אלא מכוח רוח החכמה שנתן ה' בליבם. אצל אנשים אלה ודאי השיקול היחידי העומד לנגד עיניהם הוא לבצע בדיוק מה שציווה ה' ואף לא מעבר לכך. גם אם יחשבו שזה ישפר את יופי הבגד. בגדים אלה אכן יזכו לקדושה מאת ה'.
7) עכשיו הכל מובן. הקב"ה ציווה לבחור "חכם לב" שיש לו את המידה הטרומית שהוא מסוגל לבטל את "דעתו המקצועית" ולעשות בדיוק לפי ציווי ה' וחוכמה זו נמצאת בלב.לאחד כזה, יש גם "כלי קיבול" ראוי לכך, לכן הוא גם יקבל מהקב"ה חוכמה ומקצועיות בנוסף.
8) נוכל אולי להעמיק בדבריו ולהוסיף: הבסיס לחכמה הוא בדברי דוד המלך " ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" (תהילים קי"א-י). יראת ה' היא הבסיס לחכמה ולא מנת המשכל.
9) נסביר: בכדי לקלוט נכון אינפורמציה, או כל הוראות ביצוע, האדם הקולט צריך להיות אובייקטיבי, ללא נגיעות אישיות וזה יתכן רק באדם ירא שמים, הרגיל לבצע את ציווי ה' בדיוק, מבלי להוסיף, או לגרוע,משיקולים אישיים, או הרגל. לאדם כזה הקב"ה מוסיף חכמה: משכל, דעת וכלים שיוכל לבצע בדיוק את מה שמנחים אותו.
10) תשובות מפרשת תרומה
א) דומם ההולך לישון? תשובה: "וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר" (כ"ג-י"ח)
ב) בציווי הארון יש את כל אותיות א-ב, חוץ מאות אחת (כ"ה..י-ט"ז). מהי האות? ומה הסיבה לחסרונה? תשובה: האות היא "ג". לומר שלא ילמד תורה בכדי לקבל גְּמוּל, אלא ילמד לשמה. (אומנם יש גְּמוּל בעוה"ב). (ראה גם בשפתי חכמים במקום).
11) שאלות מפרשת השבוע
א) בפרשתנו, ישנם בפסוק אחד שני מקרים שאות שמסיימת מילה, פותחת במילה הבאה אחריה? מהוא הפסוק, ומהי האות?
ב) איזה כלי מכלי המשכן, היה עובר שינוי במרכיביו בכל חניה?
שבת שלום
מחיים קופל מעדנים 223 פרשת תצוה תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות/ אובקשת הצטרפותניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא
בינה בתורה בראשית-שמות, לפרשת תצוה-תשפ"ג:
פרשיות תרומה-תצוה הן רצף אחד שלם, תחת "וידבר ה' אל משה לאמר" פעם אחת בלבד בראש תרומה, ובהמשך, רק "ועשית" (48 פעמים), "ועשו" (5 פעמים), "תעשה" (31 פעמים) – "ואתה תצוה", "ואתה הקרב" – משה הוא המצוּוה בשתי הפרשיות ולכן אי אפשר לומר שאינו נזכר בפרשת "ואתה תצוה". משה למד בהר סיני אדריכלות של המשכן, כדי שכבוד ה' ישכון "בתוך בני ישראל", והמשך הציווי למשה יבוא מקודש הקודשים.
התוכן הוא התוכנית
מדוע מאריכה התורה כל כך בתיאורי הכלים לפרטי פרטים, וגם חוזרת על התיאורים פעם שנייה, בפרשיות ויקהל-פקודי? בשום מצווה בתורה אין אריכות כזו! האריכות והדיוק בפסוקי המשכן, החוזרים פעמיים, בציווי (בתרומה-תצוה) ובעשייה (בויקהל-פקודי), מרמזים על תופעה של "אדריכלות מהר סיני"; כדברי הפסוק:
"כאשר הֶראָה אֹתךָ בהר כן יעשו" (כ"ז, ח);
מי שחשף שיטה זו היה מאיר בן-אורי ז"ל, אדריכל-אמן (וחבר קרוב לאבי מורי ז"ל) שחי בקרית שמואל ליד חיפה ובה יסד מוזיאון לאומנות יהודית. מאיר בן-אורי, שאימץ את שם משפחתו מבצלאל בן-אורי בונה המשכן, הֶראָה איך הפסוקים עצמם כתובים על התכניות לפי הצורה הקדומה של שרטוט תוכניות, ולפי קנה מידה קבוע למילה; זוהי גם השיטה העתיקה של כתובות על קירות מקדשים ועל הפתחים.
המילים והאותיות עצמן הן התכניות שמשה ראה בהר; לשיטה הזו של מאיר בן-אורי קרא אבי מורי ז"ל, חברו הטוב, 'לשון בנייה בתורה', כי התורה נותנת את לשון הבנייה יחד עם תוכנית העשייה, בתוך הפסוקים עצמם. מאיר עצמו קרא לשיטה, 'אדריכלות מהר סיני'.
האתגר הגדול היה למצוא את קנה המידה לכל מילה ולכל אות; מאיר בן-אורי לקח את המידה הקטנה ביותר הנזכרת במעשה המשכן, חצי אמה, והשתמש בה כקנה המידה – כל מילה בפסוקי הכלים (המרובעים) למשכן, שוות ערך לחצי אמה; כך מובן מדוע ישנן 25 מילים בתכנית הארון, בהתאם למידותיו (כפי שמופיע בתמונה, בכתב ידו של מאיר בן-אורי ז"ל), ורק 20 מילים בתכנית השולחן לפי מידותיו.
נר תמיד ועולת תמיד - הרב ד"ר יואל בן-נון
לאחר סיום תיאור המשכן ובטרם פרשיות בגדי הכהונה, הובא הציווי של לקיחת "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית" כדי "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" על ידי "אהרן ובניו" (כ"ז, כ-כא). העלאת נר תמיד היא הציווי הראשון בפתח פרשת הכהונה, עוד לפני הפירוט של בגדי הכהונה; אחר בגדי הכהונה בא הציווי למלא את ידי הכוהנים שבעה ימים בכניסתם לכהונתם, ולאחר מכן קרבן התמיד – עולת תמיד. כך יש לפרשת תצוה מסגרת של עבודת הקודש: פותחת בהעלאת נר תמיד במנורה, וסוגרת בעולת תמיד במזבח.
מסגרת זו נראית, לכאורה, חסרה, כי בקודש היו שולחן ומנורה ובהם הייתה עבודה כפולה: לחם הפנים כלחם תמיד, והעלאת נר תמיד; אולם, לחם התמיד לא מופיע בפרשייה הסוגרת; המזבח ובו עולת התמיד, ואחריו גם מזבח הקטורת ובו קטורת התמיד, מופיעים כחלק מהסגירת בחתימת הפרשה (ל', א-י); אך הכנת לחם התמיד אינה מופיעה כלל בפרשיות שמות, אף על פי שמקומה המתבקש יחד עם העלאת נר תמיד.
קל להבחין בכך, כאשר קוראים את הפרשה המקבילה בסוף ספר ויקרא (כ"ד, א-ט), אחרי פרשת השבת והמועדים; שם חוזרת התורה על הציווי להעלות נר תמיד ומצמידה לו את הציווי "וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת", עם הציווי לערוך את הלחם "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד":
"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת.. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (ויקרא כ"ד, ה-ח)
ברור שהציווי על לחם התמיד אכן בא למשה יחד עם נר התמיד, שהרי בסוף ספר שמות, בהקמת המשכן המתוארת בפרשת פקודי, כתוב במפורש שמשה ערך את הלחם על השולחן:
"וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד... מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (מ', כב-כג)
לכן נראה, שהתורה השאירה במכוון את פרשת לחם התמיד לסוף פרשת השבת והמועדות בספר ויקרא, כדי לייצור מסגרת גדולה עוד יותר; מסגרת זו מכניסה את רוב ספר ויקרא לתוך העבודה, עבודת הכוהנים, שראשיתה בפרשת תצוה. המסגרת של פרשת תצוה, מהעלאת נר תמיד דרך עולת תמיד ועד קטורת תמיד, נשלמת על ידי החזרה להעלאת נר תמיד יחד עם לחם תמיד, בסוף ספר ויקרא.
פרשת תרומה היא פרשת הארון, הכלים והמשכן; פרשת תצוה היא פרשת העבודה, פרשת הכוהנים, שאליה מתקשרות רוב פרשיות ויקרא.
הרב ד"ר יואל בן-נון
&
החברה לחקר המקרא- מאחלת לכם שבת מבורכת בבריאות ובשורות טובות.
ישראל קריסטל.
