ערב טוב לציבור הקוראים.
אני מבקש לפתוח גם קבוצת כותבים על ההפטרות עם חיבור לפרשה ע"י כותבים מוכרים ודברי הסבר ברוח התורה, עם אפשרות חיבור לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ועם ישראל.
את הכתוב נעלה כאן במייל
אשמח לקבל המלצות עם שם ומספר טלפון ושם הממליץ
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
....................................................................
עמותות וחברות לתועלת הציבור
הנדון: הנחיית רשות המיסים להקלה לעניין תרומות בעת מלחמה- מצורפת פנייתו של סמנכ"ל רשות המיסים שהגיעה גם לחברה לחקר המקרא. אנו כעמותה מסודרת עם אישור מס 46 מאפשרת לכם בהתאם למכתב המצורף לתרום ולקבל החזר מס לפי סעיף 46. אני מצטט :
לדוגמא, עמותה/חל"צ המחזיקה באישור סעיף 46 ושבין מטרותיה הציבוריות חינוך, ספורט או סיוע
לנזקקים תוכל להרחיב פעילותה ולגייס תרומות לצורך רכישת ציוד ומזון או כל פעילות אחרת לטובת
חיילים, משפחות שנפגעו במלחמה, וכיוצא בכך.
בהמשך:
התקבלה החלטה במוסדות העמותה/החל"צ לגייס תרומות למאמץ המלחמתי.
.2 התרומות שתגייס העמותה ניתנו לשם פעילות שנועדה לסיוע במצב המלחמה.
4 העמותה/החל"צ תרשום בספרי חשבונותיה פעילות גיוס תרומות למאמץ המלחמתי באופן נפרד
שיאפשר מסלול ביקורת חשבונאית נאותה.
יש לרשום הערה כי התרומה מיועדת: " לרכישת מזון וציוד לטובת החיילים ומשפחות שנפגעו במלחמה".
כל הכסף יועבר בהתאם להנחיות רשות המיסים,ופירוט יפורסם ויעלה במייל שישלח במערכת שלנו.
ארץ אל תכסי דמם.
בעזרת השם נראה ישועות ובשורות טובות.
ישראל קריסטל- החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
תודה לתורמים שכבר תרמו. תבורכו.
..............................................................................
בכאב עמוק על הסתר הפנים, ובתפילה זועקת לנחמה ולישועת ה' –
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'מקראות בינה בתורה', לפרקי המבול:
הסיבה למבול בתורה
התורה פותחת בהשחתת הארץ שהביאה למבול, השחתה שהתבטאה בגילוי עריות.
קין גורש מעל פני האדמה בגלל שפיכות דמים. לעומת זאת, ההשחתה של דור המבול היא גילוי עריות. אם נדייק, חטאם היה חטיפת נשים: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (ו', ב). כל אישה הייתה יעד לחטיפה ולשעבוד, בין אם היא פנויה ובין אם היא נשואה. אם חשבנו שדברים כאלה נעלמו מן העולם, החדשות בזמן האחרון מעידות, לצערנו, שהתופעה עדיין קיימת.
מי היו "הנפילים, בני האלוהים" (שם) אשר לקחו להם "נשים מכל אשר בחרו"?
כל מפרשי הפשט דבקו בפירוש ש'בני האלוהים' הם בני החשובים – בני השופטים, בני המלכים ובני הנשיאים – "בני הא-לוהים" היו כל מי שראו את עצמם כבני אלוהים, והרשו לעצמם לקחת להם "נשים מכל אשר בחרו".
התופעה הזאת ממשיכה ללוות את ספר בראשית ואת תקופת התנ"ך כולו. אברהם ושרה ידעו מראש ששרה מועדת לחטיפה, אצל פרעה כמו אצל אבימלך, וכך היה גם אצל יצחק.
במכתבים שנמצאו מחוץ למקרא נזכר מלך מצרי ששלח את שר הצבא שלו לארץ כנען, לעיר גזר, להביא לו ארבעים נשים יפות ו"שלא תימצא אחת מהן רעה" (ANET p. 487).
השיא במקרא הוא כמובן אחשוורוש במגילת אסתר. מלכים, שליטים ונשיאים, חושבים שאישה, בעיקר אישה יפה, היא יעד לחטיפה, או לתחרות 'מלכת יופי'.
הסגידה לנשים יפות לא נעלמה, אבל החטיפה וההתעללות ולקיחת נשים מכל אשר בחרו, הוכרזו בתורה כפשע שהוביל למבול. בהתאם לכך, מעשים אלו הוכרו על ידי רוב אנשי המוסר והתרבות בכל מקום, כאחד המעשים הנתעבים ביותר.
'תיכנס נח, אני סוגר'
סיפור המבול הוא כפול, חלק אחד מופיע בשם א-לוהים והשני בשם ה' (יה).
בחלק המופיע בשם א-לוהים, מופיע הציווי לקחת "מכל בשר שנים מכל" (ו', יט), רק כדי לקיים את המינים, זכר ונקבה. התורה אף מדגישה בפנינו "שנים שנים באו אל נח" (ז', ט), כלומר, שהם באו אל נח מעצמם ואפילו לא היה צורך לקחת אותם, כי בעלי חיים, בטבע העולם, חשים בסכנה עוד לפני בני אדם ומחפשים דרך להינצל. אולם, בחלק המופיע בשם ה' (ה-ו-י-ה) אנו מוצאים שיש "בהמה טהורה" ויש "בהמה אשר איננה טהורה", ויש הבדלים גם בין העופות – לכן, "שבעה שבעה" היה צריך לקחת רק מן הבהמה הטהורה, ומן העופות המפיצים זרעים, כדי "לחיות זרע על פני כל הארץ" (ז', ג).
רק בפסוק אחד בפרשת המבול אנחנו מוצאים גם את שם א-לוהים וגם את שם ה' (ה-ו-י-ה): "והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כאשר צִוה אֹתו א-להים – וַיִסְגֹר ה' בעדו" (ז', ט).
מבקרי המקרא שהפרידו את שני החלקים לשני סיפורים משני מקורות, השאירו את המילים "וַיִסְגֹר ה' בעדו" תלויות באוויר כמין תאונה. מילים אלו אצלם לא מתחברות לא למעלה ולא למטה.
אולם, בתורה הן מתחברות היטב!
שם א-לוהים הוא שם כללי, אובייקטיבי!
אפשר להוסיף 'הא הידיעה', ולומר 'הא-לוהים' כמו בתחילת הפרשה: "את הא-לוהים התהלך נֹח"; אפשר להוסיף הטיות בגוף ראשון, שני ושלישי: א-לוהיי, א-לוהיך, א-לוהיו, א-לוהינו וא-לוהי אבותינו. אבל, אי אפשר להוסיף 'הא הידיעה', ואי אפשר להוסיף הטיות לשם ה', כי הוא שם פרטי. שם פרטי מעיד על קשר בלתי אמצעי, על השגחה פרטית. העולם איננו פועל רק בחוקיות, כי יחד עם החוקיות יש גם קשר בלתי אמצעי, אינטימי, בין ה' לבין האדם, ברמה של השגחה פרטית.
"וַיִסְגֹר ה' בעדו" – מדוע נֹח לא היה מסוגל לסגור בעצמו את התיבה? האומנם כל כך קשה להעמיד שני קרשים מתחת לפתח התיבה, להוציא אותם ולתת לפתח להיסגר מעצמו?
לדעתי, נֹח לא יכול היה לסגור עליו את מכסה התיבה, כי בזה הוא היה חורץ דין על כל העולם. לא היה לו כוח נפשי לעשות את זה. נֹח לא היה מסוגל לסגור על עצמו את התיבה, ובכך להפקיר את כל העולם. כמובן, שאם לא יסגור את הפתח, לא תועיל התיבה גם לו ולבניו. על כן בא ה' וסגר עליו את הפתח בהשגחה פרטית – "וַיִסְגֹר ה' בעדו".
*
סיפור אישי:
בגיל 16 פתחתי לראשונה ספר שעוסק בתולדות ביקורת המקרא, ושם ראיתי לראשונה איך קוראים כאן שני סיפורים משני מקורות (א' / י') שחוברו יחדיו. די נדהמתי שאפשר לקרוא את התורה בצורה כזאת.
בדקתי שוב ושוב וראיתי שאכן מצטטים נכונה את הפסוקים, עד שהגעתי לפסוק האחד הזה, שיש בו גם שם א-לוהים וגם שם ה-ו-י-ה: "וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים, וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ". אז ראיתי שמחלקי סיפור המבול לשני טורים, לא ידעו מה לעשות במילים 'ויסגֹר ה' בעדו', כי הן לא מתחברות אצלם לשום מקום.
כך סגר ה' בעדי.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד- לפרשת נח -לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם
לאחר שמלאה הארץ חמס (בראשית, ו, יב), מחליט אלוקים להביא מבול על הארץ. הכתוב מתאר את צערו של האל על ההשחתה שפשטה בארץ, שעליה נאמר בסיום הבריאה " וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד " (בראשית א, לא). ה' נִחַם על כי ברא את האדם ונעצב אל לבו. העולם שברא אינו ראוי לשרוד.
האופציות העומדות בפני ה'
ה' בוחר באופציה השלישית. הסיבה כתובה בסיום פרשת בראשית. "ויֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: " (בראשית, ו, ג). ה' מציין בעצב כי האדם לא עשה שימוש מושכל במתנת הבחירה החופשית שניתנה לו. אי לכך אין טעם בבריאה מחודשת. אך אלוקים רוצה בקיומו של העולם, ועל כן בוחר בנח ששמו ניתן לו על ידי אביו למך כי "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' " (ה, כט). שימוש בשורש נחם מופיע לגבי ה' כי ניחם על בריאת האדם וגם בשמו של נח.
פרשת בראשית נחתמת בפסוק "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' " (ו, ח). ה' מגלה לנח את תוכניתו, ומצייד אותו בהוראות ברורות לגבי בניית התיבה ואיכלוסה. נח מציית. קולו של נח לא נשמע. הוא אינו מבקש שה' יחמול על עולמו, שחלק מן האנשים יינצל. הסיטואציה עומדת בסתירה לתגובתו של אברהם על השמדת סדום. אברהם התמקֵח עם ה' לגבי מספר הצדיקים הנחוץ כדי להציל את העיר. כאשר מסתיים המבול והאדמה כבר יבשה, אין נח ממהר לצאת מן התיבה. רק כאשר ה' פוקד עליו "צֵא מִן הַתֵּבָה ", אז הוא יוצא. גם כאן בולט הציות. אין יוזמה מצד נח. נח אינו מנהיג.
נח בונה מזבח ומקריב קורבנות לה', והכתוב מציין "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: " (ח, כא). לפנינו הנמכת ציפיות של ה' מן האדם. לא עוד שיבוש סדרי עולם כדי להעניש את האדם שהוא במהותו אינו יצור מושלם.
אם נשווה את דבר ה' לאדם בפרשת בראשית לדברו אל נח לאחר המבול, נמצא שיש דומה אך גם שונה.
בפרשת בראשית נאמר "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ...: " (א,כח), כך נאמר גם בפרשתנו (ט, א).
בבראשית נאמר " וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ " (א, כח),
ואילו בפרשתנו נאמר " וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם..." (ט,ב).
בפרשת בראשית לא הותר לאדם לאכל מן החי אלא רק מן הצומח, על כן אין צורך להפיל את מורא האדם על החי. אך לאחר המבול הותר לאדם לאכל מן החי, לכן יש צורך בהטלת פחד על בעלי החיים מפני האדם כדי שלא יפגעו בו. התרת אכילת בשר דורשת גבולות.
"אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: " (ט, ד). אכילת בשר בעלי חיים כן, התעללות בהם לא. הפסוק הזה מקבל חיזוק מן הפסוקים הבאים. " וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. " (ד, ה).
ההיתר להמית בעלי חיים לצורך אכילתם, עלול ליצור גם זילות לגבי חיי אדם. קין הוכיח שרצח אדם אפשרי. מכאן האיסור החמור המופיע בפרשתנו לגבי הדם. " שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם " (ט,ו). לא במקרה מוזכר כאן מחדש כי "בצלם אלוהים עשה את האדם". שופך דמים מִתְעַרְטֵל מצלם האלוהים. על קין נגזר להיות נע ונד. רצח מוציא את האדם מקבוצת השייכות שלו. אין הוא שייך עוד למשפחתו ולאדמתו. הוא מנודה מהחברה האנושית.
"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:... וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" (ה, א-ד). והיכן קין? הוא נמחק מספר תולדות האדם, למרות שבנה משפחה וְיִסֵּד עיר. יורשו של אדם הוא שת. והשושלת נמשכת משת. הכתוב מדגיש כי כל אדם נברא בצלם, לא רק אתה אלא כולם. עלינו לראות בזולתנו בני אדם ברואים בצלם. על האדם לצאת מראיה צרה הממוקדת רק בו ולהתייחס אל סביבתו.
בעולם החדש שלאחר המבול לא מופיע הפסוק "וירא ה' כי טוב". במקום זה האל כורת ברית חד צדדית עם האדם שסימנה קשת בענן. הוא מבטיח לא להביא עוד מבול, וזו אינה הבטחה המותנית בהתנהגותו של האדם. יש כאן הכרה ברורה בעובדה כי האדם אינו יצור מושלם.
האם עמד נח בציפייה של בניית עולם מתוקן? לא. הוא נטע כרם אבל גם הִשְׁתַּכֵּר והתבזה לעיני בניו.
ה' יבחר לו אדם אחר בעל תכונות של מנהיג, יוזם, בעל חזון ואמונה, את אברהם, והוא יהיה גרעין לעם ה' שהוא העם הנבחר. לא עוד עולם מתוקן אלא אומה מתוקנת שתהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, ותשמש אור לגויים.
בשורות טובות - דיכטוולד בלומה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 257- משמעותה של תיבה טובה
1) פרשתנו מתארת את נח:" נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו " (ו-ט). יש לשאול, מה ראתה התורה לחלוק לנח שבח כבר בראשית הפרשה, מבלי שסיפרה לנו על מעשיו שזיכוהו בתואר של צדיק תואר שלא זכו בו אחרים. לדוגמא:
2) אברהם אבינו, שהכיר מיוזמתו את בוראו כבר מגיל שלוש (לפי אחת הדעות), עמד בעשרה ניסיונות קשים ולא זכה בכך. גם לא יצחק בנו, שהיה מוכן להיעקד ולמות על קידוש ה', אף לא יעקב אבינו, שהקים את שנים עשר השבטים, שהיוו בסיס להקמת עם ישראל. גם לא משה רבנו, שקיבל את התורה, עבור עם ישראל והוליך אותם במדבר, עד לכניסתם לארץ ישראל.
3) אין בכל התורה כולה, עוד אדם שזכה לתואר "צדיק" חוץ מנח. היחידי שזכה אומנם לתואר זה היה יוסף , אך בצורה עקיפה בלבד. נאמר עליו בספר עמוס: " עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק " (ב-ו) וחז"ל מפרשים שהכוונה ליוסף שנמכר למצרים.
4) מה עוד שעל נח יש טענות, שהוא לא ביקש, ולא התפלל על בני דורו, בכדי למנוע את המבול. לכן גם המבול נזקף לחובתו, ונקרא "מי נח".
5) מסביר הרבי מלובביץ: מילים גדולות יוצרות אדם גדול". אם אתה רוצה שאדם יהיה "גדול", אמור לו את שבחיו, כמה הוא ראוי לתפקיד, וכמה סומכים עליו. "והנבואה כבר תגשים את עצמה" .
נח היה צריך את החיזוקים האלה. הוא חי בדור של רשעים, שעברו על עבירות חמורות, כולל גזל. העולם היה באנדרלמוסיה, איש לא היה בטוח ברכושו ותמיד חשש שיגזלוהו מידיו. נח היה צריך "בעולם של הפקרות" (אין סדר ואיש הישר בעיניו יעשה), לשכנע את האנשים, שיש מנהיג לעולם ויש להישמע להנחיותיו, ואם לא- ירד מבול ויטביע את כולם. רוב הסיכויים היו, שלא ישמעו לו, ועוד יפריעו לו בבניית התיבה. אף חברה לא אוהבת אנשים, יוצאי דופן שעוד מוכיחים אותם על התנהגותם הקלוקלת.
6) לכן, נח היה צריך לקבל "חיזוקים" מהקב"ה שהוא אכן ראוי, ומתאים לתפקיד. לשם כך אף ניתן לו התואר
" צדיק תמים" תואר שלא זכו בו אחרים. אבל לא שאחרים היו פחות צדיקים ממנו, אלא שהם לא היו זקוקים לכך, והם יכלו להתמודד עם החברה בה הם חיו. אברהם אבינו הכיר לבד את בוראו, מגיל צעיר, וידע להתמודד עם תרח אביו שעבד עבודה זרה. הוא אף אירח אנשים בביתו, ובאוירה טובה זו, הצליח לקרבם לבורא.
7) גם יעקב ידע להתמודד עם עשו אחיו, וכן עם לבן שרימה אותו עשרות פעמים. וכן שאר הצדיקים לאורך הדורות היו "אנשים גדולים" באישיותם שלא נזדקקו למחמאות אלה. אך נח היה זקוק "למילים גבוהות" לחזק אותו, לרומם אותו, כך שיאמין שבכוחו לבצע את המשימה. (מתוך שיחה של הרב שניאור אשכנזי שליט"א).
8) תשובות מפרשת בראשית
א) מילה בפרשה שבתוכה שלוש אותיות זהות? תשובה: "וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל " (ה-י"ב).
ב) בְּעִבְרִית אֶפְשָׁר גַּם אֶבְרָה.
מֵאֵזוֹר גַּמְלָא בִּנְסִיעָה קְצָרָה?
תשובה: "כנף". "וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף (אברה) לְמִינֵהוּ" (א-כ"א).
המושב "כנף" ליד גמלא.
9) שאלות מפרשת נח
א) משהו משותף לכל פסוקי הפרשה?
ב) מִלָּה בַּת שְׁנֵי פְּרוּשִׁים, אֶחָד מֵהֶם בַּפָּרָשָׁה.
הִכְחִישׁ הַבְטָחָה
תְּחַפֶּה בִּמְרִיחָה?
שבת שלום -חיים קופל- מעדנים 257 פרשת נח תשפ"ד
&
יגאל גור אריה
תפילה לשלום חיילי צה"ל*
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן],
הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ,
מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם,
וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם],
בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ
נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ
מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה,
וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה,
וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם,
וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן.
וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד):
"כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם,
לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
וְנֹאמַר: "אָמֵן".
בתפילה לחזרת השבויים במהרה ובבריאות שלמה, לפצועים והחולים החלמה מהירה..
פרשת "נח" ... וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה:(בראשית פרק ז פסוק כג) "...- יגאל גור אריה
תיבת נח היא לא "תיבת הצלה" כי אם "תיבת מבחן" מבחן לחיים משותפים לנח ומשפחתו ולחיות אשר אתו, פגישת ניצולים זו כפתה עליהם מושג שנשכח- חיים משותפים. בכורח המציאות, נקלטו מחדש מושגים וערכים שנשחקו באותה תרבות וחברה ששקעו. תוך התנסות מתמדת למדו יום יום, כי חיים משותפים ייתכנו רק אגב ויתור הדדי והכרה בקיומו של הזולת בתנאי התיבה כל ניסיון להעדפת ה "אגו" הפרטי היה גורם להם להתפוצצות מידית. אז הבינו ולמדו על בשרם, מה הביא את החורבן על בני דורם. על העיקרון החשוב הזה תיכון חברת העתיד שעליהם לייסד. בכך הפך נח ליוצר האנושות השנייה.
התחשבות בזולת, ערכים ויתורים הדדים ללא אגו כלל ועוד...
השבוע חגגנו את תחילת חודש מר חשון בתקוה לגשמי ברכה!!
היה מלך שרצה לדוג. הוא קרא לחזאי של הארמון וביקש ממנו את תחזית מזג האוויר לשעות הקרובות. זה הבטיח לו שאין בימים הקרובים סיכוי לגשם. אז יצא לו המלך לדוג. בדרך הוא פגש איכר על חמורו, וכשראה את המלך אמר, "הוד מלכותך, מוטב שתחזור לארמון, כי עוד מעט זמן ירד כאן והרבה גשם." המלך שהיה מנומס ומתחשב, השיב: "אני מחזיק בארמון מטאורולוג, בשכר מאוד גבוה, שנתן לי תחזית אחרת. אני סומך עליו ואמשיך בדרכי.- וכך הוא עשה.
ואז ירד מהשמים גשם זלעפות. המלך ועמו המלכה, נרטבו וכל הפמליה צחקקו עליהם בראותם במצב מביש שכזה. עצבני, המלך חזר לארמון ונתן הוראה לפטר מיד את החזאי.
לאחר מכן זימן את האיכר והציע לו להיות חזאי המלכות. האיכר אמר, "אדוני המלך, אני לא יודע כלום על חיזוי ומה שאני יודע שאוב מהחמור שלי , אם אני רואה שהאוזניים של החמור שלי נפולות, זה אומר בוודאות שירד גשם."
אז המלך שכר את החמור.
וכך החל המנהג לשכור חמורים לעבוד עם השלטון.
*זאת הסיבה שבגללה החמורים כובשים את העמדות הגבוהות ביותר בממשלה ומקבלים את השכר הגבוה ביותר בכל ממשלה*.(ראו למה וכמה אנו בוכים כל היום)
שבת שלום!-שבת שלווה וענוגה!-*יגאל גור אריה*
&
"האדם נושע על-ידי האהבה ובאהבה"
הרב אברהם רזניקוב רב קמפוס בית החולים איכילוב תל אביב
"דשדשנו בחשיכה לאורך דרך היציאה האחת מן המחנה, כשאנו מדלגים על אבנים גדולות ומתבוססים בשלוליות נרחבות. הזקיפים המלווים אותנו לא פסקו מלצרוח כלפינו ומלהאיץ בנו בקתות רוביהם. בעלי רגליים פצועות נשענו על זרועות שכניהם. לא נשמעה כמעט מלה, רוח הכפור לא עודדה את הדיבור. האיש שצעד על ידי הסתיר את פיו מאחורי צווארונו החשוף ולחש לי פתאום- "אילו הנשים שלנו יכלו לראותנו עכשיו! אני מקווה שטוב להן יותר במחנות שהן נמצאות בהן" (קטע מספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" (עמ' 52-57) על כוחה של אהבה כמקור חוסן, תיאור היציאה מהמחנה בימי הזעם)
פרשת השבוע, נח, מתארת את התפתחות האנושות לאחר הטרגדיה האפוקליפטית שכמעט והכחידה את האנושות, המבול.
גם אחרי שיבשה הארץ, גם לאחר ששלח את היונה שהביאה סימן להתחדשות הצומח, גם לאחר שכבר פתח נח את חלון התיבה ואח"כ גם את מכסה התיבה, עדיין מהסס נח לצאת מהתיבה, עד שד' מצווה עליו לצאת!.
המראה שנגלה לנח מן הסתם היה קשה למדי, עולם שלם חרב, עצים חשופים או עקורים, פגרי אדם ובהמה וחיה בכל מקום. כבר נלאו נח ומשפחתו מסגר של שנה בתיבה, אבל מה מחכה להם בחוץ? האם נואש נח מלהתחיל חיים חדשים עד שד' צריך לצוות עליו לצאת? או שמא היה זה דיבור רך ומנחם שלא בכדי כולל את משפחתו ובא להזכיר לנח שאחרי ככלות הכל הוא לא לבד, יש לו משפחה ששרדה איתו וגם כל החיה והבהמה שטרח חודשים ארוכים לטפל בהם ושסבל מהם, גם הם איתו. לא הכל נכחד. כך או כך, אנחנו נבקש להתמקד בציווי זה לנח, צא מהתיבה – התחל חיים חדשים,
אנו בשלב ההתבוננות, הדיבור נעתק מפינו, ההבנה שאנו רקמה אנושית אחת חיה היא שיכולה להציל אותנו מן החורבן, מההרס הנורא שזרעו אותם פורעים סביבנו,
יש בנו והיא תנצח, יש בנו אמונה בצדקת דרכנו, אנחנו לא רק נצא מן התבה, אלא נבנה עולם ראוי יותר, בניו של אברהם אבינו אינם משלימים עם הרוע ואינם מתכנסים לתיבה.
שבת שלום ובשורות טובות - הרב אברהם רזניקוב
לכל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון - ה' ישמור צאתכם ובואכם לחיים ולשלום
מאחלת ומברכת החברה לחקר המקרא.
