פרשת בשלח –" וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" - תרפיה במוזיקה ובשירה.
ד"ר זאב (ווה) פרידמן *
המוזיקה והשירה נמצאות במרכז ההוויה התרבותית, בכל תרבויות העולם. גם הפילוסופים הקדמוניים התייחסו אליה ביראת כבוד וכללו את המוזיקה בין שבע החוכמות החשובות .
לצליל ולמוזיקה יש כוח השפעה על הנפש ויכולת להטות אותה מקצה לקצה. החוויה המוזיקלית יוצרת באדם, תחושה של רוממות רוח, שגב והוד. במקורותינו הקדושים קיימת התייחסות נרחבת להשראה הרוחנית, שנובעת מנגינה ומשירה. הנגינה שימשה כהכנה לנבואה, כך מבקש הנביא אלישע : ""וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד' ."( מלכים, ב', ג', טו').
כך המוזיקה נכחה, כמדיום ראשי בבית המקדש: "וַיְכַל דָּוִיד, מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם, בְּשֵׁם ד'..... וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ד', מִן-הַלְוִיִּם--מְשָׁרְתִים; וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל, לַד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.... בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת, וְאָסָף, בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ. וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל, הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד, לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-הָאֱלֹהִים.....וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם, לְמַשְׁמִיעִים, וּכְלֵי, שִׁיר הָאֱלֹהִים; וּבְנֵי יְדוּתוּן, לַשָּׁעַר."( דברי הימים, א', א'- מג').
השירה והמוזיקה, הן הביטוי של הנשמה , אנו אומרים בתפילה בפסוקי דזמרה: "הַלְלוּ-יָהּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע הַלְלוּ-יָה בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ-יָהּ".
גם המלחין הנודע וולפגנג אמדאוס מוצרט, נפעם מעוצמתו הנשמתית של הקלרינט והגדיר אותו כצינור לנשמה וחיבר בשנת 1791 סמוך למותו את הקונצ'רטו לקלרינט, יצירתו הגדולה ביותר, לדעת משתתפי סקר רחב שהתקיים ליום הולדתו ה250 .
המוסיקה בדורנו הפכה לעולם תוכן מדעי ולכלי טיפולי שמוכר כיום כתרפיה במוזיקה.
הטיפול במוזיקה הוא שיטה בפסיכותרפיה, בה נעשה שימוש בכלי נגינה וביצירות מוזיקליות, כשפה טיפולית אוניברסלית המעבירה רגשות וניתן באמצעותה לטפל בקשיים רגשיים. התרפיה המוזיקלית, בשימוש בכלי נגינה ובשירה, מסייעת מאד לשיפור איכות חייהם של אוכלוסיות שונות, כמו למשל, אנשים בפוסט טראומה שמתמודדים עם קשיים רגשיים, נפשיים ותפקודיים, או ילדים על הרצף האוטיסטי וכמו גם אנשים עם דמנציה ואלצהיימר. המוזיקה והשירה בכוחן לחבר אנשים שונים למרחב הרמוני אחד.
התרפיה במוזיקה נוכחת בפרשתנו בשירת הים, במעמד נס קריעת ים סוף וטביעתם של צבא מצרים ובראשם פרעה.
כך בוקעת לה במלוא עוצמתה בפרשתנו, השירה המוזיקלית: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַד', וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַד' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִילִישׁוּעָה." ( שמות, טו', א'-ב').
"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה"- כאן נוצרה לראשונה האוקטבה של 8 התווים ,בגימטרייה של המילה – אָז=8, דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו.
הנה רק משה מסיים את שירת ההודיה לקב"ה ואת עולמה של פרשתנו ממלאות נשות ישראל , במלוא ההדר ולא ההדרה, ובראשן מרים. כך מתארת זאת פרשתנו:"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַד' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם."( שמות, טו', כ'-כא').
כוחה והשפעתה של המוזיקה והשירה על ידי נשות ישראל בהנהגת מרים הנביאה, מעצימה את החוסן של העם בהשראתה של מנהיגות אמונית . כך מפרש רש"י :"בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"- מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים."
הנה שוב מופיעות הנשים, בזמן הנכון ובמקום הנכון ועושות מעשה שיש בו משק כנפי ההיסטוריה, של השפעה על המציאות, של שינוי מגמה וכיוון: "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').
מרים הנביאה היא מנהיגה של ממש, צופה פני עתיד ועושה מעשה שמשפיע על ההיסטוריה. כך בהצלתו של אחיה משה בתיבה, שבוודאי היא היוותה השראה לנשות ישראל , לחוסן נפשי ואמוני. המדרש מתאר לנו את גדולתן וחוסנן של הנשים המחרפות נפשן במצרים כנגד גזרת הפתרון הסופי של פרעה להשמדת עם ישראל : הנשים נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן....ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה. מתוך הפרך העמידו כל הצבאות שנאמר יצאו כל צבאות ד' מארץ מצרים."( מדרש תנחומא, פקודי, ט').
כך גם בהפטרה לפרשתנו ,בוקעת לה שירת דבורה הנביאה: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.....וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר. בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ, ד'. שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: אָנֹכִי, לַד' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (שופטים, ה', א'-ג').
שירת מרים בפרשתנו , כמו שירת דבורה בהפטרתנו, יש בהן ביטוי עמוק של הודיה לקב"ה. אך דומה שהשירה ממלאת תפקיד נוסף וחשוב על ידי הנשים הנושאות אותה, לטיפול בתופעות הלוואי של אירועי ההפחדה והאיום של פרעה וצבאו שלבסוף טבעו בים סוף ושל יבין מלך כנען וצבאו שלבסוף נגרפו לנחל קישון.
השימוש בשירה ובכלים מוזיקליים ממלאים תפקיד חשוב בטיפול ובשיקום איכות החיים ובתפקוד הנורמטיבי ה- well being, של אנשים וקהילות שחוו אירועים טראומטיים ועלולים להתדרדר לפוסט טראומה ולהפוך להיות הלומי אירועים אותם חוו באופן קשה . כך התרפיה במוזיקה חושפת ומטפלת ביחסי העברה של אנשים עם עברם, סביבתם ואותם אלו שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם- הורים, אחים, בני זוג ואחרים.
דומה, שהטראומה של רצח הבל על ידי אחיו קין והשפעתה על הסביבה האנושית, לא שככה והולידה את הצורך, לברוא את עולם הנגינה, שבכוחה לבנות אנושות טובה יותר, על מנת - לעדן, להרגיע, לרסן ולחבר את כל החלקים השונים, לפאזל אנושי והרמוני אחד.
כך נולד עולם המוזיקה וכליו כבר בספר בראשית, בדמותו של יובל המוזיקאי הראשון בהיסטוריה, נראה שהוא הפעיל את כליו המוזיקליים, לעשות טוב יותר בקרב האנשים בסביבתו ולמצוא את האיזון המתאים בין כלים שכל מטרתם להשחית ולהרוג ובין כלים מוזיקליים שבכוחן להרגיע ולהפגין שליטה עצמית על יצרים ותאוות אנושיים מסוגו של קין: "וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל. הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל. הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה. וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו: "עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי. כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי? וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי? כד כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן, וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה." (בראשית, ד', כ'- כג').
השירה והזימרה ממלאות תפקיד טיפולי באירוע אחר בספר בראשית , כשיעקב אבינו שלח ליוסף מזמרת הארץ: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים."(בראשית, מג', יא'). מפרש רש"י- "מדשבח בארעא שהכול מזמרים עליו כשהוא בא לעולם".
הנה כי כך בפרשתנו -התרפיה במוזיקה של מרים ונשות ישראל, כוחן רב לסייע לבני ישראל הנתונים עדיין בפוסט טראומה כתוצאה מהתמונות אותן חוו לא מכבר, של עבדות מצרים ושל פרעה בראש חייליו רודף אחריהם והם ניצבים כמו הלומי קרב, חסרי אונים ונרפים מול ים סוף שעלול לסגור עליהם.
אחד העקרונות הטיפוליים בהלומי קרב בתרפיה מוזיקלית, היא להימנע משימוש בכלי נגינה מתכתיים שמזכירה להם נשק וכלי מלחמה ושלא יעורר פוסט טראומה, באלו שחוו את החוויה הקשה. יתכן שזאת הסיבה שמרים משתמשת בתוף שאף נושא את שמה- תוף מרים, שעשוי מעץ ונטול מתכת. אותם תופים העשויים מעץ, שמרים והנשים צפו פני עתיד וכבר דאגו לקחת איתן התופים ביציאתן ממצרים. כך גם דומה שיובל הבראשיתי משתמש בכלי נגינה נטולי מתכת -כִּנּוֹר וְעוּגָב כאנטיתיזה לכלי המשחית המתכתיים של קין, המעצימים את הפוסט טראומה של האנשים שחוו את שפיכות הדמים בסביבתו.
התרפיה במוזיקה ובשירה, מטפלת גם בקבוצה הרחבה, בקולקטיב ולא רק באינדיבידואל. השירה מחברת ומלכדת. כך כוחה של התרפיה במוזיקה ובשירה של מרים והנשים, לאחד ולחבר את הפערים בין האנשים וליצור מרחב הרמוני, בדגש לערב רב והשבטים של יוצאי מצרים: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד."( שמות, יב',לה'). מפרש רש"י: "תערובת אומות של גרים".
אנו מכירים את אותו מיזם חברתי מוזיקלי -הקולולם , של שירת המונים. מטרת המיזם היא לחזק את החברה באמצעות חיזוק הקשרים בין האנשים המרכיבים אותה ולעשות זאת באמצעות שירה בציבור, שבהם קבוצות גדולות של אנשים ללא כל רקע מוזיקלי מתאספים יחד בכדי ליצור יצירה מוזיקלית משותפת. באירוע הקולולם האחרון השתתפו 12,000 איש ואישה.
כך גם שירת העשבים –הקולולם של הטבע, של רבי נחמן מברסלב :"וְכִי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה."( ליקוטי מוהר"ן, תנינא סג').
מרים הנביאה בפרשתנו היא היוצרת הראשונה של מיזם חברתי מוזיקלי –הקולולם המדברי, שאולי היא זאת שסייעה לאחדות ההרמונית של קהילת עם ישראל, להכין עצמו למעמד הר סיני, בפרשת יתרו אותה נקרא בשבת הבאה- "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". מפרש רש"י- " כאיש אחד , בלב אחד".
התרפיה במוזיקה ובשירה, מסייעת רבות לשימור הזיכרון שנותר לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר. הנה כי כן, חשיבות רבה נודעת לשימור הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל, להבניית קהילת הזיכרון לדורות , שראשיתה בפרשתנו באירוע המלחמה בעמלק והציווי בסיומה של פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, ד' נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַד' בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר."( שמות, יז',יד').
כך יש גם לשמר את זיכרון מצרים- " לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. " (דברים,טז',ג').
חוט של שימור הזיכרון, משוך משירת מרים והנשים, לשירת ההגדה בליל הסדר.
עדות לגדולתה של שירה, בהיותה של התורה הנקראת - שירה: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל...."וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"( דברים,לא',יט'-כב'). מפרש הרמב"ן ( 1194-1270): " ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה."
לפני יומיים, צוין בעולם- יום השואה הבין לאומי, ראויים להדהד באוזנינו דבריו של הרב פרופ' יונתן זקס( 1948- 2020) למשמעותה של התורה כשירה וכך הוא כותב:" ומדוע נקראת התורה שירה? כי אם רצוננו להוריש את אמונתנו ואת אורח חיינו לדור הבא, אנחנו מוכרחים לשיר. התורה צריכה לדבר אל הרגש, לא רק אל התודעה....המוסיקה היא הממד הרגשי של התקשורת, האמצעי שלנו להביע רגש. המוסיקה היא מרכיב כה חיוני בשיח שלנו.....לפני כמה שנים ניסה אחד ממנהיגי יהדות התפוצות לברר מה קרה לילדים היהודים בפולין שאומצו בימי מלחמת העולם השנייה בידי משפחת נוצריות וגדלו כקתולים. הוא הגיע למסקנה שהדרך הקלה ביותר לברר זאת עוברת באוכל. הוא ארגן נשף גדול ופרסם בעיתוני פולין מודעות המזמינות את כל מי שסבור שנולד כיהודי לסעודה חגיגית חינם. מאות באו והערב היה על סף כישלון מביך שכן אף לא אחד מהנוכחים זכר משהו מילדותו כיהודי- עד שהמארח שאל את היושב לידו אם הוא זוכר את שיר הערש שאמו היהודייה הייתה שרה לו. הלה התחיל לשיר את "צימוקים ושקדים". אט אט הצטרפו אליו עוד נוכחים, עד שהאולם כולו היה למקהלה. לפעמים כל מה שנשאר מן הזהות היהודית הוא שיר."
נישא תפילה ושירה ונתחבר לסיומת שירתה של דבורה בהפטרתנו, שתסלק מקרבנו את אויבנו הנגיפי- הקורונה ותביא לנו השקט המיוחל :" כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, ד', וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה."
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)
מנכ"ל
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
Zeev@melabev.orgwww.melabev.org /
&
שבת פרשת ״בשלח״ מכונה ״שבת שירה״
יגאל גור אריה
פרשת בת מצווה של אחותי היקרה אילה ברכות .
הפרשה מתארת את קריעת ים סוף ואת השירה הגדולה ששרו אז בני ישראל אחרי נס קריאת ים סוף וטביעת רודפיהם המצרים בים הגואש. לכן השבת הנוכחית מכונה "שבת שירה" חוגגנו את ט"ו בשבט.
צמיחת העשבים מכונה גם שירה –"שירת העשבים".-נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב:
וּכִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָּל עֵשֶׂב ועֵשֶׂב יֵש לוֹ שִׁירה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶה ...
בחושך במעבה האדמה, כבר שרים העשבים. בט"ו בשבת הוא מועד החָנְטָה. (הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ;") למרות שעל פני השטח אין כל סימן המעיד על כך שהפרי מתחיל להיווצר. ט"ו בשבט הוא ההבנה שאפילו אם הכל נראה חסר תזוזה בחייך אין זה נכון – איזשהו תהליך קורם עור וגידים. אין המתנה שהיא לשווא: האהבה בדרך, הפרנסה בדרך, הבריאות בדרך. גם אם נראה לך שמזלך רדום הוא עומד להתעורר...נהיה מרוצים מהחיים ונגיד תודה על מה שיש כל בוקר.
״ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא ,כי אמר ה׳ פן ינחם העם ראותם מלחמה ושוב מצרימה. ויסב ה׳ את העם דרך ים סוף..״
למדים מכאן דבר מרתק, ה׳ מחליט להוריד את ״הרף״ למען עם ישראל. ה׳ מבין כי לאחר שהעם שיצא משנים ארוכות של שיעבוד/עבדות אינו יכול אינו בשל אינו מוכן ללכת באופן ישיר עד המטרה –לארץ ישראל .
כי אם בדרך סיבובית וארוכה עד לכניסה לארץ ישראל.
נותן התורה התחשב בנסיבות האנושיות וביכולות שלנו כבני אדם לקבל שינויים ולהכילם.
אנו למדים מתחילת הפרשה את כללי הדרך המובילה בסופו של דבר למטרה. לא ניתן לדלג ישר ליעד הסופי, חייבת להיות הכרה כי מתקדמים לאט לאט. לא בבת אחת קופצים ליעד המלא/הסופי.
צריכים כך לנהוג, הורים ביחס לילדיהם, מורים לתלמידיהם, רבנים ביחס לשומעי דברם, מעסיקים ביחס לעובדיהם, פוליטיקאים ביחס לשולחם. כאשר הפאר בין ההווה לבין היעד נראה בלתי ניתן לגישור, לא דופקים את הראש בקיר, אלא מציבים יעדי ביניים, נעזרים בהרבה הרבה סבלנותתתתת.
ניתן להסתכל על יצאת מצרים כעניין אקטואלי ולא היסטורי, כלומר, הפיכת הים ליבשה היא תהליך שכל אחד צריך לעבור, תהליך שבו מגלים את מה שמכוסה וחושפים את מה שלא רואים ביום יום. זה תהליך חיובי שבו האדם רואה את מה שסמוי ונסתר בדרך כלל. "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם". כולנו צריכים לבקוע את הים סוף הפרטי שלנו !
שבת שלום!
שבת שלווה וחמה !
יגאל גור אריה
&
חמשיר לשבת: דוד אשל
"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם
הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם
ללכת יומם ולילה" (שמות י"ג / כ"א )
בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם / דוד אשל
עָדִיף עַמּוּד אֵשׁ הַמֵּאִיר חֲשֵׁכָה
מֵעַמּוּד עָנָן הַמְּהַוֶּה מַסֵּכָה.
אוּלַי מֵאֲחוֹרָיו יֵשׁ מַחְסוֹם
אוֹ שֶׁמָּא רוֹם אוֹ תְּהוֹם ?
הָאֹפֶק מֻסְתָּר
וּבְכֵן מַדּוּעַ הֶעָנָן, לְמוֹרֵה דֶּרֶךְ מֻכְתָּר ?
עָנָן בִּלְבַד מוּל עֵינֵיהֶם
אֵינָם רוֹאִים אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּפְנֵיהֶם,
הֶעָנָן הוּא מֵעֵין קִיר
וְאֶת שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו הוּא מַסְתִּיר.
לָלֶכֶת אֶל הַלֹּא נוֹדַע
זוֹ הֲלִיכָה בַּחֲרָדָה,
אַחֲרֵי קֶרֶן אוֹר
קַל יוֹתֵר מִכְשׁוֹל לַעֲבֹר.
הֶעָנָן מַסְתִּיר אֶת הַנּוֹף
וְלֹא רוֹאִים אֶת הַסּוֹף,
הַהֲלִיכָה הִיא עֲצוּבָה
כִּי מֻסְתֶּרֶת הַתִּקְוָה.
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא בְּרוּרָה :
"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע" זוֹ הַתּוֹרָה,
לִבְטֹחַ בַּשְּׁכִינָה
זוֹ תּוֹרַת הָאֱמוּנָה.
אֲפִלּוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ לֹא בְּרוּרָה
אֲפִלּוּ שֶׁחוֹשְׁשִׁים מִמַּהֲמוֹרָה,
כָּל עוֹד וְהַהֲלִיכָה הִיא מִתּוֹךְ אֱמוּנָה
הָאוֹר יִמָּצֵא מֵעֵבֶר לַפִּנָּה.
אַחֲרַי !!! אָמַר אֱלֹקִים
וְהָעָם הוֹלֵךְ וּמַסְכִּים,
לַהֲלִיכָה שֶׁכָּזוֹ יֵשׁ מַעְלָה
הִיא מוֹבִילָה אֶל הַגְּאֻלָּה.
קִמְעָה קִמְעָה יִתְפַּזֵּר הֶעָנָן
וְהַגְּאֻלָּה הַצְּפוּיָה תּוֹפִיעַ בַּזְּמַן,
גַּם אִם הָעָם סוֹפֵג יִסּוּרִים
הוּא מַאֲמִין שֶׁעֲנָנִים מִתְפַּזְּרִים.
הַהוֹלְכִים לֹא רָאוּ שְׁבִילֵי עָפָר
וְאוּלַי גַּם לֹא מְעוֹפוֹ שֶׁל פַּרְפַּר,
לֹא הָרִים, לֹא פְּסָגוֹת, לֹא גֵּיאָיוֹת
וְאוּלַי חָשְׁשׁוּ מִטַּרְפָּם שֶׁל חַיּוֹת,
אֲבָל הָלְכוּ בְּבִטְחָה אַחֲרֵי הֶעָנָן
נָתְנוּ קְרֶדִיט וְלֹא בִּקְּשׁוּ מְזֻמָּן.
הַבִּטָּחוֹן בָּאֱלֹקִים הָיָה וִיטָמִין
שֶׁהָפַךְ עֲבָדִים לְעַם מַאֲמִין.
נַמְשִׁיךְ לְהַלֵּךְ בְּאוֹתָהּ אֱמוּנָה
וְנִתְגַּבֵּר אי"ה עַל כָּל עֲנָנָה.
שבת מבורכת ובריאה
דוד אשל
