www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא ממשיכה. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי ג' אלול, תשפ"ה -27.8.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "שופטים" תשפ"ה
מרצה : נמרוד ביבר -תושב לשם-עובד בתעשייה בטחונית, אוהב, לומד ומלמד תנ"ך
הנושא: " דיני מלחמה בספר דברים".
ולהחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
*****************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
******************************
6 דקות על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על:
"פרשת- ראה - הפוליטיקה המהפכנית של חירות ואחריות קולקטיבית!
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
https://drive.google.com/file/d/1041PkOwejgzyCyyr4XQmV1N41rK2-tvj/view?usp=sharing
*********************************************************
לע"נ אבי מורי אוד מוצל מאש צבי אריה קריסטל יום פטירתו שבת כ"ט אב -זכה להקים בית בישראל ולראות דור ישרים מבורך.
*************************************************
דבר תורה - פרשת ראה תשפה - ההצלחה הכלכלית כמפגש עם ה'
מייקל אייזנברג-משקיע ומנהל קרן הון סיכון.
בפרשת השבוע, פרשת ראה, משה מזגזג. לאורך כל הפרשה הוא נע בין מה שקורה בשדה הפיזי של כל אחד בנחלתו או בביתו, מה שגם בונה את הכלכלה המצרפית של המשק ואת הנורמות של חיי החולין באופן כללי, ובין פעילות דתית-רוחנית במקום מרכזי אחד. הפרשה מתחילה בנתינת ברכה וקללה בטקס מרכזי של כל השבטים על הר גריזים והר עיבל ועוברת לירושת הארץ, שמירה על חוקים ומשפטים והשמדת מקומות הפולחן של הגויים בכל מקום ואתר. בהמשך לדוגמה, יש היתר לאכול בשר חולין בכל מקום לצד חובה להביא נדרים ונדבות לבית המקדש. נביא שקר, עיר הנדחת ודיני כשרות בעלי החיים ואז מעשר שני שאוכלים לפני ה'. ושוב, מעשר עני, שמיטת כספים, הלוואה ודיני עבד עברי, ואז הבאת בכור לירושלים. בעזרת בינה מלאכותית ספרתי תשעה עשר מעברים מנושא לנושא לאורך הפרשה, וגם אם נחלוק על המובהקות של כמה מהם (כמו מעבר פנימי בהלכות פסח מקורבן פסח לאיסור חמץ "בכל גבולך", או מעבר מהתחלת ספירת העומר שמוגדרת "מהחל חרמש בקמה" לחג שבועות עצמו, שבו שמחים לפני ה' במקום שיבחר לשכן שמו שם), עדיין מדובר בתופעה שיש לפענח. כלומר, להבנתי חלק מהסיפור נמצא לא רק בתכנים של הפרשיות עצמן, אלא בתנועה שנוצרת. ואכן, כשביקשתי מהבינה המלאכותית לצייר את תמונת הפרשה היא ציירה אנשים הולכים בדרך עם גדי או הצעה אחרת היתה תמונה עם חצים עגולים בין שדות ירוקים לבין מבנה מרכזי, כשההסבר היה: "זה מבטא את התנועה בפרשה בין הפעולות במרחבי הארץ לבין העלייה והחזרה למקום אשר יבחר ה'... לא אירוע חד־פעמי אלא דינמיקה מתמדת של החיים בארץ מול הריכוז במרכז".
נראה, שפרשת ראה מבטאת את המתח שבין העשייה האנושית לבין העשייה הא-לוהית, וההכרה בה. כל אדם מאמין מצוי במתח מובנה בין מה שהוא עצמו פועל ועושה (מה שמכונה 'השתדלות'), לבין האמונה שהשגחה א-לוהית מאשרת או דוחה את מעשיו, ותומכת בתוצאות שניסה להשיג, או לעיתים מסכלת אותן. וורן באפט מכנה את אותו תווך מזל. אדם מאמין רואה בכך השגחה פרטית וצמודה של הא-ל: "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהילים קכא, ה).
לאורך ההיסטוריה, מדרשים, פרשנים ופילוסופים הגדירו כל אחד בדרכו, ועל פי השקפתו, את הקו בין עשייה ברוכה להשתדלות מוגזמת (כמו הביקורת במדרש (בראשית רבה מט, ג) על יוסף שביקש משר המשקים להזכיר אותו לפני פרעה ו"פנה אל הרהבים"). בדור הקודם, הרב סולובייצ'יק דיבר על האדם שגואל את היקום מסבלו דרך פריצות דרך טכנולוגיות ולפניו הרב קוק הדגיש את חשיבות האומץ והגבורה האנושיים במלחמה ובכלכלה (עין איה ברכות ב פט). לעומתם, ההוגה החרדי הרב אליהו דסלר היטה את הכף הרבה יותר לביטול מעשי האדם ביחס להישענות טוטאלית על הא-ל, עבור האדם המאמין באמת.
דומני, שהפרשה שלנו מציעה מודל אחר לחלוטין. אין קו. יש מטולטלת. יש תנועה מתמדת של האדם בתווך הגיאוגרפי מההצלחה הכלכלית שבביתו להבאת הצלחתו למקום המקדש. התנועה הלוך ושוב בין המוקדים, שנותנת מקום לשניהם, מפרקת את המתח בין מעשי האדם לבין השגחת הא-ל, מיישבת את הלב ומעצימה את הרוח. במקום שאלה בינארית של 'או או', ובמקום חשיבה ליניארית של 'עד לכאן מול מכאן והלאה', יש פה היזון חוזר חיובי. מה שעוד מתברר, שככל שמפגש עם הא-ל איננו רק חובה להצגת הדו"ח השנתי לשותף, אלא גם שאיפה מכוננת, אזי, מי שלא עבד ולא התאמץ ביגיע כפיו, לא יזכה למפגש עם הא-ל. ובכך גם מסיימת הפרשה:
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (דברים טז, יז)
אבל, האמת היא שהמפגש עם הרוחני והאינסופי הוא בלתי אפשרי. לאדם יש סוף, תופעת המחסור מחוללת את העשייה שלו ולכן ה' אמר למשה נחרצות: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ). אז איך בכל אופן בפרשה שלנו נאמר: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה'"? כשהאדם מביא את הגשמי לבית ה' הוא חווה את ה' דרך תחושת ההצלחה. הצלחה, ובייחוד בעולם החקלאי, היא הוספת ערך שלא היה פה קודם, סוג של יצירת יש מאין. נגיעה באלוהי דרכה ניתן לחוש את הא-ל. כך, החוויה הרוחנית של הגעה למקדש עם פרי הצלחה קונקרטי, תופסת מקום אמיתי בלב, וצורבת תודעה. היא תמשיך להיות משמעותית גם כשאחרי החגים המטוטלת תנוע ויתחדש וישובו ימי החול.
משה, מי שעלה אל הערפל אשר שם האלהים ומי שה' דיבר אליו פה אל פה, יודע מניסיונו האישי עד כמה קשה לעבור מעולמות של רוחניות מוחלטת של "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי" (דברים ט, ט) כשעלה להר סיני לקבל את התורה, לחיי החולין, לאתגרי היומיום ולקשיי המציאות.
כשמשה מזגזג פעם אחר פעם מהפעילות הנדרשת וההתנהגות הראויה בכל מקום בארץ, לחוויה במקום נעלה מיוחד, הוא מסביר שזאת לא רק מצוה להביא קורבנות מההצלחה שלך והוקוס פוקוס רואים את פני ה׳. מדובר על מצב אחד תמידי - החוויה בבית המקדש מאירה את חיי החולין ומעניקה השראה ליוזמה ויצירתיות, ואז, חיים את חיי החולין מתוך תודעה שעוד מעט יגיע החג הבא, שוב נצטרך להראות את פנינו בפני ה', ולכן צריך לשים לב שנהיה מסוגלים לכך. שלא נבוא בבושת פנים, ״רֵיקָם״ בלשון התורה. שנבוא שוב מתוך חדווה של ההצלחה המעשית ובפנים קורנות, ונזכה להארת פנים: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה).
לסיום, אני חייב לומר שהבינה המלאכותית שפרצה לחיינו בשנתיים האחרונות עלולה להיות מתעתעת. הבינה המלאכותית מאתגרת אותנו, ואפילו מציתה בראשינו כל מיני תסריטים על מחשבים שחכמים בהרבה מאיתנו. במובן מסויים, הבינה המלאכותית מאפשרת לנו הצלחות ועוזרת לנו ליצור. היא מאפשרת אפילו להיפגש עם אינסופיות המידע שצברה האנושות. בניגוד למנועי החיפוש שיכולים להציג רשימות, לא פעם הבינה המלאכותית שמסוגלת לעבד ולזקק פרמטרים שונים, מייצרת תחושה של מפגש. היא מחזקת את היכולות האנושיות שלנו עד כדי שאנו ממש חווים על עצמינו: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (תהילים ח, ו). ללא ספק מדובר בכלי שמחולל מהפיכה אמיתית בכל נושאי הלמידה, החשיבה והמודעות, ומהווה את קרש הקפיצה הבא של העולם.
עם זאת, למרות תחושת האינסוף, הבינה המלאכותית איננה אינסוף אמיתי. רק מספר גדול מאוד מאוד. למרות שנראה שיש למודלים כוחות סופר-אנושיים, הם בעיקר מביאים את הממוצע האנושי. את האמצע המסתבר ביותר. אין פה מפגש עם האחר הייחודי והשונה. אין פה תשומת לב למי שהוא פחות מוצלח ויש לו אתגרים שכדאי לנסות לפתור, ואפילו למנף. ככל שיווצרו פערים גדולים יותר בחברה בשל רמות חשיפה שונות לבינה המלאכותית, אנו נידרש ליותר מפגשים פיזיים אנושיים. כמו בעליה לרגל של כולם יחדיו בחגים, עלינו להתאמץ לבוא בידיים מליאות כל טוב, ולראות איך כולם יכולים להתחבר להצלחה. עלינו להעמיד את ההצלחות שלנו במבחן הערכים, נוכח פני א-להים ואדם, ולזכור לראות גם מה אומרות פניו של האחר, כדי להעצימו ולמנף את הייחודיות שלו.מייקל אייזנברג.
&
בלומה טיגר -דיכטוולד -פרשת ראה תשפ"ה- מהו "ובחרת בחיים"
פרשתנו עוסקת במצוות שעל ישראל לקיים לאחר כניסתם לארץ. היא פותחת בהצגת שתי דרכים העומדות לפני העם. האחת, קיום מצוות שבעקבותיה תבוא ברכה, והשנייה אי קיום מצוות שבעקבותיה תבוא קללה.
" רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: " (יא, כז-כח).
מהו "ראה", מדוע מופיע הפועל "ראה" בלשון יחיד ואילו המשך הפסוק "תשמעו" בלשון רבים, ומה משמעות המילה "היום". ראה, הוא הזמנה אישית לכל אחד להתבונן מתוך שימת לב לעובדה שיש לפרט אחריות גם על החיים הציבוריים. לכן "אני נותן לפניכם " מופיע בלשון רבים. המילה "היום" מתייחסת לעובדה, שזוהי ברית שלישית בין ה' לבין עמו. ברית סיני הייתה עם יוצאי מצרים, וברית ערבות מואב עם הדור שייכנס לא"י. לפנינו ברית שלישית, והמילה היום היא חזרה על ברית שיש כבר, אך משה נותן לה תוקף מחודש. ברית זו אותה יביא יהושע יורשו של משה.
'את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'...והקללה אם לא תשמעו'. מבנה הפסוק מעניין. מדוע לא נאמר בהקבלה, את הברכה אם תשמעו ואת הקללה אם לא תשמעו?
מבאר מלבי"ם: "הברכה אשר תשמעו "...זה עצמו מה שתשמעו אל מצוות ה' הוא הברכה.
רבנו בחיי בן אשר אומר, לא הזכיר בברכה 'אם תשמעו' כמו שהזכיר בקללה אם לא תשמעו, לפי שהוא לשון ספֵק, ולכן כתב "אשר תשמעו" שהוא לשון ודאי. כלומר אין כאן העמדת שתי דרכים, אלא עידוד, הַמְּרַצָּה והמלצה לבחור בדרך הראשונה היא דרך קיום המצוות, שהיא עצמה ברכה. רש"י אומר כי הברכה ניתנת לאדם עוד לפני שראוי לה. הוא זוכה בה על ידי שישמע בקול ה' ויקיים מצוותיו כי הא-ל ברא עולם שהוא טוב. כך נאמר בבריאת העולם. הטוב הוא מעשה ה' והרע הוא מעשה בני אדם.
במגילת איכה (לג, ח) נאמר: " מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". הטוב נאמר ביחיד והרָעות, ברבים. מפי 'עליון יוצא הטוב' כי כך ברא הא-ל את העולם עליו נאמר בבריאה: " וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב." הרעות הן מעשי ידי האדם, לא מעשי הא-ל.
בפרשת ניצבים נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע ". בכל הפסוקים שלפנינו מדובר במתנה אדירה שניתנה על ידי הא-ל רק לאדם, והיא הבחירה החופשית לעשות טוב או לעשות רע. האם לפנינו בחירה? והרי הא-ל יודע מראש מה נעשה. מה משמעות 'ובחרת בחיים' האם לפנינו ציווי? אם כן היכן הבחירה?
אומר רמב"ם (הלכות תשובה, פרק ה' הלכה ד): "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשֵי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע...אלא כל אדם, ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל ואין לו מי שֶׁיִּכְפֵּהוּ ולא גוזר עליו...אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה".
ועוד אומר הרמב"ם על הפסוק: " כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת " (תהלים קלה, ו), שהכול נעשה ברשות קונו...שהכול כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורים לנו, כיצד? כשם שהיוצר ה'] שֶׁחָפַץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה...ככה חָפַץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורים לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו הא-ל עושה כל שהאדם יכול לעשות. זה רצונו יתברך שתהיה לנו בחירה ". זה כאשר המצב מתוקן. ומשלא מתוקן? האם נאמר שהקב"ה רוצה לאפשר לנו לחטוא? ה' נותן לנו בחירה חופשית והוא בוחר במה שאנו בוחרים. "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" (מסכת מכות י, ב).
כי לא בשמים היא כפי שאמרו חז"ל במסכת בבא מציעא (דף נב, עמוד ב). אמר רבי ירמיה: משכבר נתנה תורה מהר סיני, אין משגיחים בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג), "אחרי רבים להטות".
"ובחרת בחיים", אין כאן ציווי. משל לזקן שהיה יושב על הדרך והיו לפניו שתי דרכים אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים... מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא הלך בשלום ובא בשלום, אבל אותן שלא היו שומעין לו היו הולכים ונכשלין בסוף (תנחומא, ראה, ג).
הנמשל ברור. אין כאן הגבלת בחירה, אלא העמדתה על תוצאה טבעית. רבי יהושע בן קרחה (ספרי) אומר , משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה רומזו ליטול מנה יפה ולא היה (באוהבו) דעה וכן היה אומר " אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי" (תהלים לב, ח), כיוון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה וכך היה אומר: "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי ". האדם מוצג במשל כמי שלא הייתה בו דעה, ואינו בוחר במנה היפה שעל השולחן. למרות זאת הוא מוגדר כאוהבו של המלך. אדם זה זקוק לסיוע ולהדרכה בבחירת הדרך הנכונה. כלומר ובחרת בחיים הוא המלצה לאדם שעלול לא להבין מה שטוב לו עקב שיקול דעת מוטעה.
לעיתים יטעה האדם בין טוב לבין רע . הנביא ישעיהו (ה, כ) אומר: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: ", מתוך שתפיסת עולמו של האדם היא סובייקטיבית. גשם יחשב לברכה בהיותו מקור מים וצמיחה, ולמי שתקוע בפקק בגשם שוטף מול רמזור שהתקלקל, הוא קללה. כך גם עצת הרופא, להימנע ממאכל שמזיק לאדם, נתפסת כקללה אם אותו אדם תאב לאותו מאכל. ובחרת בחיים היא עצת ה' כעצת אותו רופא לנהוג בדרך שתטיב עמנו, משום שהאדם עלול לשגות ולבחור בדרך שסופה פורענות.
הרב זקס בספרו שיג ושיח טוען שבחירה חופשית היא גם הצהרה פוליטית. אדם בעל בחירה חופשית ישאף לחיות בחברה חופשית. מילת המפתח היא אחריות. איך הופכים אחריות לנחלת הכלל? על ידי הכרה בעובדת היותנו ברית וולונטרית שבראשה האל ריבון יחיד. מתוך זה נגזר כי השלטון האזרחי הוא מוגבל, ותחום מוסרית. כך תיווצר חברה מוסרית קולקטיבית צודקת, שטוב ונעים לחיות בה. האדם אינו קורבן של נסיבות. הוא יוצר את מציאות חייו. הוא בוחר האם הוא מביט לעבר ומתייאש, או שפניו קדימה אל העתיד ואל התקווה. המביט לעבר תופס את עצמו כאובייקט, כלי משחק בידי כוחות גדולים ממנו. המביט לעתיד חוֹוֵֶה עצמו כסובייקט, אדם שיש לו אומץ ומטרה והוא בוחר את דרכו. עוצמה אינה כוח, כסף ושלטון אלא יסוד רוחני. עוצמה רוחנית של הפרט שמתורגמת לחוסן של כל החברה. הא-ל לא יציל את מי שלא מוכן להיפרד מחלקים ירודים באישיותו.
כף היד/ ויסלבה שימבורסקה (משוררת פולניה, מסאית ומתרגמת ספרות צרפתית 1923-2012)
עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע עֲצָמוֹת,
שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים,
קָרוֹב לְאַלְפַּיִם תָּאֵי עֲצַבִּים
יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ.
הֲרֵי זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת ״מַיְן קַמְפְּף״
אוֹ אֶת ״פּוּ הַדֹּב״. (מתוך רגע, מבחר שירים, הוצאת כרמל, 2011) -
לבלומה דיכטוולד. כ"ד אב תשפ"ה.
&
פרשת ראה, "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ" - להיות טוב, אבל גם להיות ישר -ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים, כה').
אנו מתפללים ומייחלים להשבתם הביתה במהרה, של 50 החטופים, הנמקים במאפליה במנהרות החמאס .
משה בנאומו בפרשתנו, מטיל אלומת אור ממוקדת, בערך הנעלה – הישר (יושרה): "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ". לפי אחת הדעות בתלמוד במסכת עבודה זרה דף כה' עמ' א', ספר דברים נקרא גם ספר הישר.
שבע פעמים מופיעה בספר דברים המילה -ישר. בשום מקום אחר בתורה, לא מופיעה המילה – ישר.
הנה נפגוש בנאומיו של משה בספר דברים וגם בפרשתנו:" ועשית הישר והטוב", "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת...","כי תעשה הטוב והישר בעיני ד' אלוקיך", "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעיני ד'".(דברים ו',ט',יב',כא').
הביטוי - ספר הישר, מופיע בספר יהושע: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר".
הנה כי כן, הַשֶּׁמֶשׁ מאירה בעוצמה את דבריו הישרים, אודות השקיפות של ערך – הישר, של השופט לואי ברנדייס ( 1856-1941 ), היהודי הראשון שנכנס כשופט לבית המשפט העליון של ארצות הברית:" אור הַשֶּׁמֶשׁ הוא חומר החיטוי הטוב ביותר".
אדם יכול לכאורה, להיתפס בעיני סובביו כאדם טוב שעושה מעשים טובים למען אחרים. אומרים עליו – הוא אדם טוב. יש אפילו שיכנו אותו – צדיק, אבל בפנימיותו ובמעשיו בסתר, הרחק מעין סובביו והציבור, הוא אדם לא ישר. לא תמיד אנו מודעים או יודעים על ההתנהגות האמיתית בסתר, של אותו אדם טוב . לצערנו לא אחת, אנו נחשפים רק בדיעבד, להיחשפותו של חוסר היושר. כך אנו נוכחים ומופתעים בתגובה של לסת שמוטה, בפער המתגלה באור הַשֶּׁמֶשׁ, לפעמים באקראי, שבין הטוב לבין הישר. כך למגינת לבנו זה קורה במישורי החיים השונים במערכות יחסים - במשפחה, חברים, בקהילה, בעבודה במדינה ובפוליטיקה. דוגמאות לצערנו , לא חסרות.
הנה היטיב להציג את הפער, שבין טוב וצדיק , לבין ישר, הנצי"ב מוולוז'ין (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1893 ,בעל העמק דבר), בפירושו לספר בראשית: "דורו של בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, ולא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה צדיק הוא כי לא סבל צדיקים כאלה אלא ישרים בהליכות עולמים " ( בראשית, ו', יא').
מצופה מאיתנו לדבוק במידותיו של הקב"ה – כנאמר בתלמוד: "זה אֵלי וְאַנְוֵהוּ – הוי דומה לו. מה הוא חנון ורחום – אף אתה הוי חנון ורחום " (בבלי, מסכת שבת, דף קל״ג ע״ב), והנה הפעם היחידה במקרא שבה מכנים את הקב"ה – ישר: " הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא"( דברים, לב', ד').
הפער שבין הטוב לכאורה, ש"בידידי", לבין הישר , מוטבע באמרתו של וולטייר, 1694–1778 הפילוסוף והסופר הצרפתי: "אלוהים, שמור אותי מידידי – מאויבי כבר אשמר בעצמי ".
האתגר הגדול שעומד לא אחת בפנינו, היא התמודדות עם מסכות החיים של בני אדם. כך למדנו:
" וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם... וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"( ויקרא, יט',א'-ג') .
זאת המשמעות של בריאתנו בצלם אלוקים.
על מנת להיות ראויים להשתייך לקהילת- "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", עלינו להסיר המסכות ולהיות שקופים, ישרים, הגונים ואמיתיים, במעגלי חיינו, שבין אדם לחברו.
הרב פרופ' יונתן זקס (1948- 2020 )בפרשנותו לפרשת וירא בספר בראשית מדגיש את חשיבות ערך – הישר והאמת, נטול מחיצות ומסכות": התשתית החברתית המוסרית האנושית, של מעשה הקורבנות דורשת גם הקרבה יום יומית, מטרתה להביא לקירוב והתקרבות של האדם, לא רק לאלוקיו, אלא גם לקירוב והתקרבות, בכל מערכת יחסים אנושית, בין איש לאשתו, בין אדם למשפחתו ובין אדם לחברואל לה לקירבה להיות מזויפת, זמנית, אינטרסנטית שתלויה בדבר. היא חייבת להיות אמיתית, כנה ונטולת מסכות. מבקר התרבות היהודי האמריקני ליונל טרילינג בספרו: " כנות ואותנטיות"מציין שבעברית, אין מילה שהיא מקבילתה המדויקת של person האנגלית. יש מילים כמו - אדם ובן אדם ואיש ואנוש, אך אף לא אחד , הוא תרגום מלא שלperson - .הסיבה לכך היא, שמילה לועזית זו מקורה במילה הלטינית persona המציינת מסכה שעוטה שחקן על הבמה, כדברי ויליאם שייקספיר ( 1564- 1616 ) - "כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם".
כך תורתו הפסיכולוגית של זיגמונד פרויד ( 1856-1939 ), מציגה את המסכות המפרידות במבנה אישיותו של האדם, מהסתמי – האִיד (id):, המבנה המאגד את היצרים , התאוות והדחפים הטבעיים שבנו. האני – האגו (ego):,המבנה המהווה את העיקר המודע של האדם. והאני העליון - הסופר אגו (super-ego):,המבנה המייצג את המוסר והמצפון שבנו – ערך הישר.
זאת לדעת, שפוטנציאל הפער שבין הטוב לבין הישר, טבוע באדם מלידתו. כך קריאתו של החכם באדם שלמה המלך: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים" (קהלת, ז', כט').
הנה כי כן, עשיית פנקסנות וחשבונאות בין אנשים, מדרדרת אותנו לעברי פי פחת, את פוטנציאל ערך – הישר. אבל עיקר המסר הוא – שהכול נתון בידינו. הנה כך פותח משה את נאומו בפרשתנו: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה ". ההחלטה אם ללכת בדרך הישר לעבר הר הברכה, או ללכת בדרך העקומה , לעבר הר הקללה, היא נתונה רק בידינו.
רוח גבית לכך, גם נמצא בנבואתו של הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו: " אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי " ( ישעיהו, נד'). הקב"ה ברא את האדם והותיר לו את הבחירה החופשית ,איך וכיצד לתעל את יכולותיו וכישרונותיו, מעשיו ומילותיו - לתיקון עולם או לקלקולו? לבניית עולם או להריסתו ולחורבנו? האם לטוב וליושר, או לטוב מדומה, ללא יושר ?.
כך הרמב"ן ( 1194-1270 ) בפירושו לפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ד' (דברים, ו', יח') ןגם בפירושו לפרשת – "קדושים תהיו" ( ויקרא יט', ב') נדרש לפער, שבין הטוב הלא אמיתי הנתפס בחיצוניותו, לבין חוסר היושר – נבל ברשות התורה:" גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא ( הקב"ה) אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, כי אי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקון הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה... חזר ואמר בכלל שתעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין... והעניין לומר, כי יעשה הישר והטוב בכל דבר, עד שיתקן עצמו וישר כל דרכיו...וזה ענין גדול, כי התורה נתנה רשות לאדם, שאם ירצה – יהיה נבל ברשות התורה... על כן בא הכתוב ואמר: ועשית הישר והטוב – כלל, שיתנהג האדם בדרך טובה וישרה בכל דבר".
כך מתגלה לנגד עינינו , בימים אלו, הפער שבין הטוב לבין הישר.
לימוד תורה בלבד נתפס כטוב, כנאמר :"טוֹב־לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"( תהילים, קיט', עב') . אבל במציאות של איום קיומי ופיקוח נפש, גוברת המצווה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ד' " (ויקרא, יט', טז'). אכן בעת מלחמת מצווה, על כולם להתגייס ולהיכנס ישר תחת האלונקה, כפי שזה כבר קורה, בנצח יהודה ובחטיבת חשמונאים. הם מלמדים אותנו את ערך - הישר : "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר"( שמואל ב', א',יח').
הנה כי כן, החשמונאים והמכבים לימדו אותנו, שאת החשכה שמשתררת, יש לגרש – גם במקלות במלחמה – "לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת". זאת מכוח האמונה בצדקת הדרך ובזכותנו להיאחז בארצנו, כפי שמשה מנחיל לנו זאת בנאומו בפרשתנו: "לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".
כך נאומו של משה בפרשתנו מתגלגל לנאומו של שמעון החשמונאי בדבריו התקיפים לאתנוביוס עוזרו של אנטיוכוס בשנת 142 לפני הספירה: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו. חזרנו אל נחלת אבותינו, אשר גורשנו ממנה בלא משפט בידי אויבנו. ועתה, כאשר עזר לנו אלוהינו, שבנו אל נחלת אבותינו".
משה בנאומו בפרשתנו מאמין בעם ישראל הנפלא, כפי שאנו חווים את גדולתו של עמנו בימים אלו של מלחמה הנמשכת כבר – 686 ימים.
משה בנאומו מדגיש את סגולתו הייחודית של עם ישראל: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַד' אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר ד', לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"(דברים, יד', ב').
למשמעות של- עַם סְגֻלָּה, שני פנים.
פאן אחד, יצירת מותגיות וייחודיות של עַם סְגֻלָּה בעיני עצמך אך גם בעיני הסביבה החיצונית.
פאן נוסף, מלשון – סְגֻלָּה. משה בנאומו, מאמין במסוגלותו של עם ישראל לעמוד באתגר הנעלה: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (דברים, יא', לא').
משה בנאומו בפרשתנו, מישיר מבטו לכל עמו ואומר: "כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה, וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ", אבל אני משה, נשאר אופטימי ומאמין בכם. כן, אתם מסוגלים ויכולים לעמוד באתגר גם אם הוא קשה ותובע מחיר- "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". שכן, "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ" - לבדו איננו מספיק. מדוע? כי ירושה המוענקת לכם, יש בה מאפיין פסיבי של קבלת מתנה –אפשר חלילה לבזבזה ולאבדה, שכן, לא עמלתם בה. אבל- "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" , הוא אתגר קיומי, הדורש מעם ישראל – תקווה, וחוסן אמוני ונפשי, המתועל לפרואקטיביות, ללקיחת אחריות , לאמונה ולהתמדה.
כאן בדיוק תיבחן המסוגלות שלכם, להיותכם- עַם סְגֻלָּה .
השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם ולהאיר אותו. הכול תלוי באדם, איך הוא יִרְאֶה את העולם וגם איך יֵרָאֶה העולם בעיניו.
במשנה נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה"(פרקי אבות ב', ט').
העַיִן הטוֹבָה, מתחברת לפתיחת נאומו של משה בפרשתנו:" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הבחירה בטוב ובישר כפי שמשה קורא בנאומו, היא רק בידינו : "כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ".
שבת שלום וחודש מבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 356 -"מסכה" חשיבתית-חיים קופל.
1) לקראת הכניסה לארץ ישראל, התורה מצווה "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם..וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם..לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר.. לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (יב,ב..ה).
2) את הקטע "לא תעשון כן", ניתן להסביר בשני אופנים, שמובאים גם ברש"י: או שהוא מדבר על תחילת הקטע, "ונתצתם את מזבחתם", והכתוב מזהיר, שלא למחוק את שם ה'. או, שהוא מדבר על המשך הקטע, שאין להקטיר לשמים בכל מקום, כי אם במקום אשר יבחר ה'.
3) רבי מנחם מנדל מקוצק באר את הפסוק בצורה מעניינת, ואומר: לפני ה' יתברך אין עושים "כן" בבחינת רגילות, כלומר, אל תעשו כל פעם שאומרים לכם משהו בשם ה', את התנועה המסמלת הסכמה, הנעת הראש באופן אוטומטי, אלא עליכם להקשיב, להבין את משמעות הציווי, וכמובן לבצע אותו.
4) גם אברהם אבינו כששמע שה' רוצה לְכַלּוֹת אֶת סְדוֹם, לא הביע מיד את הסכמתו, אֶלָּא הִקְשָׁה: "וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (בראשית יח,כג), והקב"ה השיב לו, שאין הדברים כפשוטם, אלא שהוא יחון את העיר אם ימצאו בה מספיק צדיקים.
5) את הרעיון שאמרנו כותב ומרחיב עליו רבי מָרְדְּכַי יוֹסֵף לַייְנֶר זצ"ל, בהסבירו את הפסוק בפרשת קדושים, "וא-להי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד). ואני מצטט " מסכה היא דבר הניתך ממתכות שלא יוכל לזוז ולהתנענע". כלומר מַסֵּכָה הִיא תַּבְנִית הַמְּקַבַּעַת אֶת פָּנָיו שֶׁל הָאָדָם, אבל לא רק את פניו, אלא גם את פנימיותו, האדם לכוד בתוך המסכה. עתים, גם עולם האמונה שלנו לכוד בתוך מסכה. אמונה צריכה להיות "חיה ונושמת", יש רגעים של התעלות, ופעמים רגעים של משבר ושל שאלות שאנו לא מוצאים עליהן תשובה.
6) עתים, אדם מתרגל להנהגות מסוימות, פיזיולוגיות, או רוחניות, ואין הוא מסוגל לפרוש מהן, לָזֶה יִקָּרֵא "מַסֵּכָה". ההרגל והשגרה הופכים את האדם למי שחי בתוך עולם של הרגלים. הוּא הוֹפֵךְ לִמְשֻׁעְבָּד לְהֶרְגֵּלָיו, שֶׁהוֹפְכִים אֶצְלוֹ "לֶאֱ-לוֹהַּ". ועל זה ציווה ה', שלא נגיע למצב שאנו מורגלים בדבר מסוים ואין אנו מסוגלים לפרוש ממנו, כי אזי הוא הפך לגבינו "כמסכה". (מֵי הַשִּׁילוֹחַ פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים).
7) דברי "מי השילוח" מרחיבים את איסור העיסוק בבניית מסכה והוא כולל לא רק פְּסָלִים וּצְלָמִים, אלא גם תַּבְנִית אֱמוּנִית שהאדם בונה לעצמו. נראה, ש"מי השילוח" שאב את דבריו מרבו "החוזה מלובלין", שרואה בעיה באמירת "כן" אוטומטית לכל הנהגה קבועה שאנו חוזרים עליה. אמירה זאת, מביאה את האדם להיות כמשועבד לאותו הרגל. לכן עלינו לחיות תוך התעמקות וניסיון להבין את קיום המצוות ולא להפכם למצות אנשים מלומדה, ללא הכנה קודם העשיה."לא תעשון כן לה' א-להיכם" (מתוך מאמר של הרב ש. פירון).
8) תשובות לפרשת עקב
א) היכן מוזכרים בפרשה חסידויות גור וויזניץ? תשובה: "וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר" (ו,יט ) גֵּער (באידיש) מלשון גור (חסידות גור) וכן מלשון "הַגֵּר" שזה שם משפחת אדמו"רי וויזניץ. וניתן גם להוסיף את בעלז. הרבנית שרה רוקח,אשת אדמו"ר מבעלז, היא בתו של האדמו"ר מויזניץ.
ב) "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (ח,ג). מדוע בני ישראל התלוננו על שמרעיבים אותם, למרות שקיבלו אוכל בשפע? תשובה: הגמרא אומרת שסומא אוכל ואינו שבע (יומא דף ע"ב) הוא אינו נהנה מהאוכל מאחר שאינו רואה אותו. לכן בני ישראל התלוננו על רעב מאחר ולא ראו את האוכל ,שבסוף אכלו, אלא את המן הגולמי, בטרם ביקשו למה להפוך אותו, שהרי המן החליף צורה לאוכל שכל אחד ביקש, רק כשהיה בגרונו, או במעיו של האוכל.
9) שאלות לפרשת ראה
א)"הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה" (יד,יב). מה מקור השם נשר?
ב) איזה פסוק בפרשה פותח בשתי מילים מסוימות, ומסתיים באותן שתי מילים?
שבת שלום מחיים קופל
מעדנים 356 פרשת ראה תשפ"ה ,תגובות/הערות/הארות/כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com או בווטסאפ 052-360490
&
לע"נ מרת רבקה ב"ר אברהם ז"ל, נלב"ע ל' במנחם אב . תנצב"ה
ב"ה, לפרשת ראה תשפ"ה -אריה דיכטוולד-זקן ושני שבילים וגם מלך
השורש '.ר.א.ה.' במקרא לא תמיד משמעו ראיה פיזיולוגית. לרוב משמעו הבנה, התבוננות מחשבתית או חוכמה. כך השורש ש.מ.ע. משמעו פקודה, ציווי לציות. כך נבין את הפסוקים הראשונים בפרשתנו:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם (פרק יא)
נוסח דומה בפרשת נצבים:
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:...: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: כי הייעוד הוא כ) לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (פרק ל)
במאמר נתמקד בראיה בלבד. כאשר משה רבינו אומר את הדברים האלה מתגלה שלמעשה משה מעמיד לפניהם שתי דרכים לבחירתם. דרך החיים או המוות (מעשים שיביאו למיתות משונות). שתי
הדרכים נקראו גם דרך הברכה או דרך הקללה. זאת לזכור, אנחנו לפני כיבוש הארץ ומשה מעביר להם מסר ברור – אמנם, יש לכם בחירה אבל אני מייעץ לבחור בדרך החיים. הערה: לפי לשון יחיד שמשה משתמש בו- ראה נתתי לפניך-הפניה היא לכל יחיד ויחיד מהטעם הפשוט שבחירה חופשית היא רק ליחיד, אין מושג של בחירה חופשית לציבור. השמיעה=הציות יכולה להיות קולקטיבית]
יש מדרש מופלא המיטיב לבטא את תודעתו של משה בעת הזו:
מדרש: (ספרֵי דברים פרשת ראה פיסקא נג): ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, למה נאמר? לפי שנאמר: "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה", שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך חיים ודרך מוות נלך באיזו מהם שנרצה, תלמוד לומר "ובחרת בחיים" ועדיין נשארת להם זכות הבחירה החופשית!]
משל לאחד (=במדרש אחר כתוב זקן) שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור כשתיים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתיים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור כלומר, כדי להחליט יש לקבל נתונים.]
כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצליחים וסופם לתהות באחרונה ... אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמוח באחרונה...הזקן מכיר מניסיונו את סופה של כל דרך ומאפשר מידע לצורך הכרעה. רק המנוסה או המומחה יכולים לייעץ.
ועוד מוסיף המדרש משל דומה והפעם על מלך:
רבי יהושע בן קֹרחה אומר, משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מֵֵיסב ביניהם והיה רומזו (=המלך לאוהבו) ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה (=לא הבין את הרמז) ...כיון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה וכן הוא אומר... יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם והם מודים ומשבחים על כך וכן הוא אומר: ... רק מי שהכין את הסעודה יודע מה היא המנה היפה!]
התנאים להיות יועץ ראוי
רבי חיים ב"ר משה בן עטר (המאה ה-18 מרוקו-א"י) בפירוש "אור החיים": ראה אנכי נותן וגו'. צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, עוד אֹמרו אנכי, עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה?
ונראה, שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם (=להיותם נבחרים, מובחרים) בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים - צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, אחד, שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והשני שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו.
כי אם המוכיח יהיה משולל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה, כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו =עליהם] ובוחר בזולתו ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו., גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע. אבל, משה הכיר את שתי הדרכים
ולזה אמר מושיע ורב האיש משה: "ראה אנכי". פירוש אלַי תִראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגיבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז"ל (שבת צ"ב, א), 'ויפה דודי אף נעים' {= בבלי שבת דף צב עמוד א:... משה שונה היה שאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר ובעל קומה] גם בטוב העליון הכיר כי עלה לשמים וטעם טעם עליון, ...
האם יכול כל אדם לעשות עצמו כמשה?
עוד ירצה (=לומר) במאמר "ראה אנכי" על דרך אומרם ז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ה) יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבינו, והוא מה שהעירם (=משה) כי אליו יראו להדמות אליו כל הבא ליקרב לעבודת הקודש עבודת ה' ולא יעריכו עצמן עם מה שלמטה מהם ויהיו בעיני עצמן כי כביר מצאה ידם... חידוש: על האדם להכיר ולהעריך את עצמו =לא סותר את מידת ענווה].
"אנכי" מראה על עצמיותו של המדבר
הרב מאיר ליבוש וייזר (אוקראינה המאה הי"ט ) -המלבי"ם מפרש בראשית פרק כז: ויש הבדל בין 'אני' ובין 'אנכי', שכל מקום שיאמר אנכי, רוצה לומר אנכי בעצמי והוא דיוק על עצמותו של המדבר, וכל מקום שאומר אני, אינו מדייק זאת רק מייחס אל המדבּר (לעצמו) תארים או פעולות, (עיין מלבי"ם שמות פרק כ- אנכי ה' אלוקיך).
# צא ולמד: משה רבינו, שליח ה', הנפרד מהעם, דומה כאותו זקן היושב על צומת ומייעץ לאנשים ללכת בדרך הנכונה. אמנם ראשיתה קשה אך סופה בשובה ונחת. כיצד יכול הזקן לייעץ? התשובה - הוא כבר התהלך בשתי הדרכים. כך משה הפונה לעם בטרם פרידתו, מציע ללכת בדרך הברכה, בגלל היכרותו את שתי הדרכים. הפניה היא בקשה להפעלת חוש הראיה="ראה". ראיה מאפשרת לאדם להבחין, לעבד את הממצאים ולהחליט. ראיה מביאה להתבוננות=בינה. אחת הדרכים המאפשרת עיבוד מידע, הוא הצלבתו עם מידע אחר. משה מציע את המידע האישי שלו=את ניסיונו. זהו חידושו הנפלא של בעל "אור החיים" הקדוש.
המילה "אנכי" טעונה בשני קטבים: א. "אנכי" במקרא, בא להראות את עצמיותו של המדבר. לומר משהו משלו ולחדש לנו מתוך פנימיותו. "אני" הוא דיבור ניטראלי שמטרתו להצביע על זהות המדבר. משה מדבר מתוך עצמו אל הזולת. בחירה חופשית היא אישית לחלוטין. אין בחירה חופשית לציבור בכללו. לכן הפנייה בלשון יחיד.
ב. בפרשת ניצבים: "ובחרת בחיים"- משה הוא המלך הלוקח את יד אוהבו ומנחה אותו למנה היפה. הוא מכיר את הארוחה היפה, (הטוב העליון) וגם הארוחה הפחות טובה- (הטוב הגשמי). ומביא את אוהבו לבחור ב"אנכי ה' אלוקיך" מול ה"אני" הסתמי = החומריות המתייגת את האדם אבל אינה מצביעה על פנימיותו.
דיכטוולד אריה, רעננה. כ"ד במנחם אב תשפ"ה.
&
מואב במדינת יוטה- ארה״ב -רעיונות לפרשת ראה -יגאל גור אריה.
פותחת הפרשה ״ "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". תמצית מילים המכילות סודות חיים.
נכנס בבוקר למטבח להכין קפה ורואה שהכול הפוך. אתה שם כפית קפה מר ומיד אחר כך סוכר מתוק. שופך מים רותחים ועל זה חלב קר, הקפה בתחילה שחור ואחר כך הופך ללבן.
ככה זה גם בחיים, אתה לא ממש יודע איך ייראה היום שלך, מר מתוק, חם קר, שחור לבן?
התורה אומרת לנו בפרשתנו "ראה". תתבונן הכול מונח לפניך. ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ברכה זו מילה מובנת לכל אחד. אך מהי קללה?
קללה, זה החלק המר, האתגר שאם נעמוד בו, יהפוך למתוק. אז זה לא יהיה סתם מתוק, אלא טעם אחר לגמרי, מר שהפך למתוק.
בערבות מואב מול הכניסה לארץ ישראל משה נושא דברי פרידה וצוואה לעתיד.
סיום שנות הנוודות במדבר וכניסה לארץ-דברים על כוחות האדם, על בחירות חייו, הקשר בין היחיד והקהילה בתוכה הוא חיי, על סוד התיקון וההתחדשות, על הטוב והרע, חיים ומוות.
קריאה ״ראה״ כמעט ציווי, בלשון יחיד להתבונן כל אחד ואחת. העין היא הרואה אבל הלב הוא הקובע .חובתנו להשתמש בכוח הראיה, לראות את החיים ולשמוע מה הם מזמינים. זו קריאה לעשייה, לבחירה.
להפנים את מערכת הערכים אשר קבלנו ולהקשיב לקולו של המוסר הפנימי אשר עוצב בידי כל אלה. אולם מעל לכל אלה אנו נדרשים לבחירות ערכיות הקשורות בניהול חיים: מהו אורח החיים שלנו? האם להתנהל בריאותית וכלכלית "בלי חשבון" או מתוך שקיפות, יושר והגינות פנימיים? האם אני רואה רק את עצמי או שאני מתחשב ורגיש גם לצרכיהם ורגשותיהם של הסובבים אותי.
אז מה יש לראות? יש לראות את העבר; או במילים אחרות ללמוד מהניסיון. החלטות אפשר לקבל לאור העבר- לאור מה שראינו שכבר קרה ולא לאור העתיד. העתיד הוא נעלם.
היחיד בתוך הכלל התבונן בעולמך ובחר את הדרך !!
לדעתי העולם שייך לצעירים אך בעיקר למנוסים!.
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"
מדוע נותן ה' את הקללה?!
מסתבר שמערכת השכר והעונש מהווה את הבסיס לבחירה החופשית.
זכות הבחירה הינה המתנה החשובה ביותר, משום שמציאות הרע נותנת משמעות לטוב.
כתב ש׳י עגנון, סופר גדול שחי בירושלים: תגידו לי מה השתנה בגישה שלנו מאז:?
כבר ב-1935 כותב ש"י עגנון, בספר "שירה":
"דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים, בצנעא ובפרהסיא, ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג, הנחנו את סעודתנו, עכשו, שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש, קורא ואומר – שוב נהרג יהודי. שוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים, ואנו יושבים ומבליגים, והרשות (ממשלת המנדט) מה עושה, עושה עוצר. יושבים ישראל עצורים בבתיהם ואינם יוצאים לחוץ, כדי שלא יפגעו בהם בעלי חיצים, ובעלי חיצים מהלכים בכל מקום ומשלחים חציהם. אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים".
בין סקנדל לפסטיבל,בין חושך לאור,בין יגון לתקווה,שתהא השבת,שקטה שלווה וענוגה!
יגאל גור אריה
״אנשים רבים מחמיצים את האושר בחייהם, לא בגלל שלא מצאו אותו, אלא כי אם בגלל שלא עצרו ליהנות ממנו.״
&
פרשת ראה תשפ"ה-דובי פריצקי-קק"ל.
בדרך כלל אנו רגילים לקריאה לעם ישראל בלשון “שמע”, ואילו פרשתנו נפתחת דווקא במילה “ראה” – קריאה לבחירה מודעת בין טוב לרע.
המילה ברכה קשורה גם לפועל “להבריך” – כלומר, לכופף ענף עץ ולהחדירו לאדמה כדי שיצמיח חיים חדשים. כך מלמדת אותנו התורה שהברכה האמיתית היא היכולת להתחדש ולהתפתח.
טקס הברכה והקללה התקיים בימי יהושע, עם כניסת ישראל לארץ, בין שני ההרים גריזים ועיבל – כדי לקבוע מראש את תנאי הברית.
• הר גריזים: שמו כולל את המילים “גר” ו*“זר”*. דווקא בעולם שבו אנו עלולים להרגיש זרים, מתעוררת המשאלה להתברך.
• הר עיבל: מזכיר את המילה “עב” – ענן קל החולף ונעלם ללא משמעות.
קרבתם של ההרים, וחלוקת העם כך שחציו עומד על כל אחד מהם, מלמדת על הגבול הדק שבין טוב לרע, ועל המשמעות הגדולה של הבחירה.
משה מדגיש: עתידכם לא ייקבע על־ידי כוחות חיצוניים שאינם בשליטתכם – “כי לא מפי העליון תצא הרעות והטוב” – אלא על־פי בחירותיכם. אם תבחרו בטוב – יבואו עליכם דברים טובים; אם תבחרו ברע – תסבלו.
השאלה היא תמיד: האם אנו מתמקדים בעבר, או בוחרים להביט קדימה?
בתפילה אנו אומרים “מפני חטאינו גלינו מארצנו”. בכך אנו מסרבים להציג את עצמנו כקורבנות של מצרים, אשור, בבל או הגורל. הדברים מזכירים את דבריו של ניצול השואה ויקטור פרנקל: גם באושוויץ היה חופש אחד שלא נלקח – החופש לבחור כיצד להגיב.התחושה שאנו קורבנות מקבעת אותנו בעבר שאיננו יכולים לשנות; הבחירה מחזירה אותנו לעתיד – זה שאנו יכולים להשפיע עליו.
ההפטרה לפרשה מדברת על התרוממות מתוך החורבן, על נחמה ושיבה לקשר עם האלוקים, על תקווה ובנייה. זו הבחירה שהנביאים הציבו – ורק בדרך זו נוכל באמת להתברך.
שבת שלום,מבית רימון דובי פריצקי-קק"ל
