וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם "בֵּינֵיכֶם, בְּתוֹךְ לִבְּכֶם הַחַם"
פרשת תרומה : "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ "- ההתנדבות והפילנתרופיה .
זאב ( ווה) פרידמן
בפרשתנו מתרחשת לראשונה, לידתן של ההתנדבות והפילנתרופיה.
" וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". ( כה', א'-ח' ).
לראשונה, עוברת האחריות מהקב"ה, לאחריות של בני ישראל, כיחידים, כבעלי משפחות וכחברה של אומה ועם. הנה מגיע שלב נעלה בפרשתנו, בו הקב"ה מציב אתגר גדול לעם העבדים של אתמול, לבנות לו מקדש שבו הוא ישכון. זה האתגר, שבו שמים וארץ מתחברים. בפרשתנו אנו פוגשים את קו פרשת המים, אותו קו המעבר, מחברת עבדים תלותית פסיבית של יחידים, זה על יד זה, של אתמול, לעבר יצירת חברת מופת של בני חורין, חברה אזרחית של קולקטיב, של זה עם זה, של סולידריות וערבות הדדית, של המחר.
הנה לנו לראשונה, לידתה של "החברה האזרחית" במדבר, שמאפייניה הם : השותפות, הסולידריות, הערבות ההדדית, הנתינה, ההתנדבות והפילנתרופיה ,באמצעות פרויקט הקמת המשכן ובחסותו. הנתינה היא בכסף אך גם בשווה כסף. הנתינה היא בצדקה אך גם בחסד – במעשים טובים לזולתך.
מהטמה גנדי ( 1869-1948 ) אמר פעם, שהדרך הטובה ביותר למצוא את עצמך, היא לאבד את עצמך, בשירותם של אנשים אחרים. גנדי היה איש חכם, שהבין היטב את מעלת הנתינה לאחרים וגם את השפעתה על חיינו. נתינה מזמנך בהתנדבות מעניקה לך זמן בחזרה.
במחקר משותף לאוניברסיטת פנסילבניה ולאוניברסיטת הארווארד (2012 ) נמצא, כי תרומת זמן בהתנדבות למען אחרים, משנה את תפיסת הזמן של האדם וגורמת לו להרגיש פנוי יותר. אנשים רבים בימינו חשים כי הם חיים במחסור חמור בזמן- לעולם אין די דקות או שעות לעשות הכול. כולנו יודעים שכמות הזמן האובייקטיבית שלנו לא ניתנת להרחבה (יש רק 24 שעות ביממה), המחקר מצביע שתרומת מעט הזמן שיש לנו לפעילות התנדבותית- עשויה למעשה להגדיל את תחושתנו לגבי יכולתנו להשיג שעות פנאי משמעותיות ונינוחות.
מחקר נוסף של איגוד הפסיכולוגיה האמריקני ניסה לבדוק אחת ולתמיד - מה עדיף, לתת או לקבל? החוקרים מצאו, קודם כל, כי להוציא כסף על אחרים, במגוון סיטואציות, גורם לאנשים הרגשה טובה. התופעה אותרה ב-120 מדינות מתוך 136 שנסקרו בסקר גאלופ בשנים 2006-2008. החוקרים הגיעו למסקנה כי ההנאה מנתינה היא עניין אוניברסלי. ישנם עשרות מחקרים מדעיים מתחומי הנפש והפסיכולוגיה החיובית, המראים בבירור כיצד נתינה (ולאו דווקא קבלה) גורמת לנו להרגיש טוב יותר, משפרת את בריאותנו הפיזית והנפשית, מורידה לחצים ומתחים ומשפרת את איכות חיינו.
במחקר שנעשה ב1999 ע"י ד"ר דאג אומן (Doug Oman PhD) מאוניברסיטת קליפורניה/ברקלי נמצא שאנשים קשישים שמתנדבים ב 2 ארגונים או יותר בתקופה של כ 5 שנים, דיווחו על ירידה של 44% ברצון שלהם למות, מאשר חבריהם שלא התנדבו בכלל. בנוסף, הם גם דיווחו בתקופה זו על רצון שהתעורר בהם להתחיל לשנות הרגלי חיים כמו פעילות גופנית , לאכול נכון ולהפסיק לעשן. זאת כדי שיוכלו להמשיך לחיות ולעזור יותר לאנשים אחרים.
במחקר שנעשה בשנת 2003 ע"י סטפני בראון (Stephanie Brown ) מאוניברסיטת מישיגן נמצא שזוגות שסיפקו עזרה מעשית לקרובים שלהם, חברים או שכנים או שנתנו תמיכה רגשית לבני זוגם, היו בסיכון נמוך יותר לחלות והעלו את רמת האושר בחייהם.
מחקר שנעשה ב2008 בבית הספר לעסקים בהרווארד, ע"י פרופ' מייקל נורטון (Michael Norton) מצא כי נתינת כסף למישהו אחר השפיעה על רמת האושר של הנותן יותר מאשר שהם השקיעו אותו על עצמם (למרות המחשבה שהפעולה ההפוכה היא זו שתורמת יותר לאושרנו האישי). בסקר שנערך ב 2010 הנקרא "תעשה טוב תחייה טוב" נבדקו 4,500 אמריקאים מבוגרים ש 41% מהם מתנדבים בהיקף פעילות של כ 100 שעות שנתיות. מאותם 41% מתנדבים נמצא כי 68% מהם דיווחו על בריאות פיזית טובה יותר. 89% מהם דיווחו שהם שיפרו את הרווחה הכללית בחייהם ו73% דיווחו שרמות המתח והלחץ בחייהם ירדו באופן משמעותי.
המסקנה היא ברורה וחד משמעית : I Give I Take"" .אם אתה נותן, אתה גם מקבל ובגדול.
מה יש במעשה ההתנדבות והפילנתרופיה, בהתהוות החברה האזרחית המדברית בפרשתנו, שגורם לשכינה לשרות בתוך המחנה, בקרב הקהילה ?.
התשובה נמצאת בשמה של הפרשה: תרומה. " וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי " . עד פרשתנו, הקשר של הקב"ה לבני ישראל, היה חד סטרי. הקב"ה נותן ואילו העם מקבל. פרשתנו מחוללת מהפך: הקב"ה נותן הזדמנות לבני ישראל להחזיר לו משהו. ההיגיון שבהקמת המשכן הוא מתנתו הגדולה ביותר של ד' לעם ישראל- היא היכולת לתת לו.
היותנו במרחב חיים של משמעות ,של "חברה אזרחית", בדרך של נתינה, התנדבות פילנתרופיה, היא התובנה העמוקה של חיבור השכינה לעם ישראל במפעל החברתי הגדול במדבר, בהקמת המשכן. ככה עושים את השינוי מחברת עבדים לחברה אזרחית. ככה בונים עם של בני חורין במרחב של משמעות. החיבור של השכינה לעם ישראל באמצעות הנתינה, מחייבת פרופיל מוסרי ומידות ערכיות של החברה האזרחית של עם ישראל, העוסק לראשונה בהתנדבות ובפילנתרופיה.
פרשתנו מציבה לנו המתווה לכך: " וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.... וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (כה', א' – ח' ). נשאלת השאלה, מדוע ״בתוכם״ ולא ״בתוכו״?
התשובה היא, שהקב״ה איננו זקוק למרחבים פיזיים, כדי לשכון ולהתנחל בהם. הקב״ה איננו שוכן במבנה פיזי, אלא בעם כולו. רבי משה אלשיך שחי בצפת במאה ה-16,מעניק משמעות עמוקה ל ״ושכנתי בתוכם״ וכך הוא מפרש :״ כי הנה שמעתי לומדים מכאן, כי עיקר השראת שכינה באדם הוא, ולא בבית ...ואני אבוא אחריהם ומילאתי את דבריהם...שהם בעצמם יהיו משכן ומדור אל השכינה...כי היכל ה׳ המה ... כי נפשותם הם המשכן האמיתי ״.
הקב״ה ישכון רק בהיכלי בשר ודם, בעלי מידות, ערכים , רגישות אנושיות וחמלה .
המלבי״ם , רבי משה לייבוש, שחי ברוסיה ופרוסיה במאה ה 19,מוסיף בפירושו : ״ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה׳ ומעוז לשכינת עוזו״.
יש כאן מסר חשוב לדרך ולאופן התנהגות החברה האזרחית במעשה ההתנדבות והפילנתרופיה, שעליה לנבוע ממעמקי הלב הרחב,ברגישות הלב ובתשומת הלב . עלינו לעשות זאת כמו הפרחים: "כמו הפרחים, מפיצים ריח לכולם: בלי חשבונות, בלי תמורה".(אסתר קל מתוך השיר "סיפור כמו הפרחים").עלינו לעשות זאת בדרכו של יאנוש קורצ'אק: " ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב.בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו". עלינו לעשות זאת בדרכו שלמשה מונטיפיורי:" ופה מתן בסתר ושמה נדבה, פה צביטה בלחי אוליטוף של אהבה ולכל היהודים שמחה וגאווה וכל הכבוד לשר " (חיים חפר).
מהי המשמעות של ההתנדבות והפילנתרופיה בהקמת המשכן ?
ההפטרה של פרשתנו, בספר מלכים, פרק ו' , מתארת את בניית בית המקדש על ידי שלמה המלך,- ״ויעש לבית חלוני שקופים אטומים...ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל״.המקדש היהודי, מפיץ את האור ,מתוכו החוצה. במקדש האלילי, זה בדיוק הפוך,- מהחוץ פנימה. המחשבה ביסוד תכנון החלונות השקופים שהם אטומים לאור מבחוץ, אבל שקופים לאור הפנימי, כמו במראה חד סטרית, היא באתוס היהודי של תפקידנו ויעודנו, להשפיע על הטבע ולתקנו. באתוס האלילי בדיוק הפוך, הטבע משפיע על האדם, בדמות ייצוגיו בפסלים מעולם הטבע.דהיינו, סגולתה של החברה האזרחית היהודית, שכל אחד מחבריה רואה את תפקידו להשפיע בתיקונו של עולם, מהפנים החוצה. שהרי "חברה אזרחית" שמיוצגת בהתנדבות ובפילנתרופיה, עוסקת בתיקונו של עולם.
היהדות איננה מקדשת את המרחב הפיזי, אלא מקדשת את עם ישראל. ״מקדש ישראל והזמנים״. הקב״ה מוכן לשכון, רק בהיכלי אדם ולא בהיכלים פיזיים ארכיטקטוניים מפוארים. על עם ישראל, על כל מעמדותיו ורבדיו , להיות ראוי ,מוסרית ערכית ורוחנית, לקלוט את השכינה בתוכו. תו התקן של המקדש היהודי, איננו נבחןבמיקומו הפיזי בהר הבית, גם לא ביצירתו הארכיטקטונית, גם לא בכליו המפוארים, גם לא בגודלו ותפארתו. תו התקן של המקדש היהודי נבחן בתרומתו ונתינתו של האדם לחברה, בקדושתו במוסריותו ,באורח חייו ובתרומתו המעשית היום יומית, להשפיע על הטבע, לא להתנתק ממנו ולתקן עולם מלכות שדי. הפנימיות של עם ישראל, היא העיקר והיא חייבת להיות מזוקקת בטהרה ובקדושה שתשפיע על החיצוניות. ״ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל״.
פרשת תרומה היא בעצם התרוממות של עצמנו. רום הוא השורש של תרומה. עלינו תמיד לשאוף למעלה. לידתן של ההתנדבות והפילנתרופיה בפרשתנו משלימות שלב גבוה מאד בתכנית האלוקית, שמטרתה לחולל שינוי מהותי בעם ישראל- מעבדות לחירות.
הבה נהיה מוכנים לשאלה, בשירתו של יענקלה רוטבליט ובלחנו של יזהר אשדות: "כי אחרי ככלות הקול והתמונה, מישהו יכול לשאול בלי כוונה, מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו".
חודש מבורך ושבת שלום
זאב ווה
מְקוֹם חֲנִיָּה (פרשת תרומה)/ דוד אשל
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
בֵּינֵיכֶם, בְּתוֹךְ לִבְּכֶם הַחַם.
גַּם לוֹ לַבּוֹרֵא יֵשׁ צִפִּיָּה
לִמְצֹא בְּתוֹכֵנוּ מְקוֹם חֲנָיָה,
וְאָמְנָם, בְּכָל מִי שֶׁיִּדְּבֶנּוּ לִבּוֹ
הָאַל מוֹצֵא חֲנִיָּה בְּקִרְבּוֹ,
זוֹ הַתְּמוּרָה לַתְּרוּמָה
הֲסָרַת מְחִצָּה אוֹ חוֹמָה.
הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה מַתָּנָה
הֲרֵי שֶׁבְּלִבּוֹ מָקוֹם הִתְפַּנָּה,
וְעַל כָּל מָקוֹם פָּנוּי
רַק הָאֱלֹקִים מָנוּי.
וְהַתְּרוּמָה אֵינָהּ רַק בְּמָמוֹן
אֶפְשָׁרֻיּוֹתֶיהָ מְרֻבּוֹת כְּגַרְגְּרֵי הָרִמּוֹן,
גַּם אִם הַפְּרוּטָה בַּכִּיס אֵינָהּ
הַתְּרוּמָה... תָּמִיד זְמִינָה.
הִיא מְצוּיָה, בְּהוֹסָפַת רַעְיוֹן וַחֲשִׁיבָה
בְּלָטַעַת בִּמְיֹאַשׁ עָתִיד שֶׁל תִּקְוָה
וּבְלָדַעַת לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה הַטּוֹבָה,
לַחְלֹק עִם בּוֹדֵד יְדִידוּת
וּלְפַזֵּר מֵעָלָיו אֶת צִנַּת הַבְּדִידוּת,
לְהַשְׁקוֹת שְׂפָתַיִם שֶׁיָּבְשׁוּ
וּלְהָקֵל עַל כָּל מִי שֶׁהִתְקַשּׁוּ.
יִזָּקֵף לִזְכוּתָם שֶׁל הַתּוֹרְמִים
שֶׁבְּכוֹחָם, לְהַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים אֶל מְרוֹמִים
וּלְהָפִיחַ חַיִּים בִּלְבָבוֹת דּוֹמְמִים,
כָּל חִיּוּךְ וְגִלּוּי שֶׁל חֶמְלָה
מִצְטָרְפִים לִתְרוּמָה עֲנָקִית וּגְדוֹלָה,
נְתִינָה מִלְּבָבוֹת מוּאָרִים
בְּכוֹחָהּ, לְהָסִיר יִסּוּרִים.
כָּל תְּרוּמָה רְצוּיָה וְטוֹבָה
וְהִיא בְּתוֹכֵנוּ, הִיא לָנוּ קְרוֹבָה.
גַּם "בֹּקֶר טוֹב", "שָׁלוֹם" וְ"סְלִיחָה"
תְּרוּמָתָן אֵינֶנָּה זְנִיחָה,
גַּם מִי שֶׁהוּא אֵינוֹ אָמִיד / יָכוֹל נוֹפֵל לְהַעֲמִיד
אַשְׁרֵי אָדָם תּוֹרֵם תָּמִיד.
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
פַּנּוּ לִי בִּלְבַבְכֶם מִתְחָם,
כָּל תְּרוּמָה הִיא מִקְדָּשׁ
וּמְפַנָּה הִיא לָאֵ-ל, מִשְׁכָּן חָדָשׁ,
בִּנְתִינָה שֶׁל כָּל תְּרוּמָה
הָאֵ-ל תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמָהּ
בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיָּחִיד וּבְלִבָּהּ שֶׁל הָאֻמָּה.
חודש טוב ושמח
שבת מבורכת על כל בית ישראל
בלהה ודוד אשל
