"פודזקס" שיעור מספר 8 "מהו חינוך בדרכו של הרב יונתן זקס"
להאזנה לחצו כאן.ושתפו מאזינים נוספים
https://open.spotify.com/episode/2HFF7rrgNoB0EeYX7qc7hb?si=_YfNliVGQg68FlhzXMMXhQ
.............................................................................
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ולהמשיך ולפתח את "הפודזקס"
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה
דוגמה לעשייה של החברה לחקר המקרא:
ימי שיא בתנ"ך יוזמה של החברה לחקר המקרא עם אלופי צה"ל במיל.שופטי בית המשפט העליון ומרצים בכירים בקרית החינוך חטיבת הבינים ותיכון ממלכתי גינזבורג-יבנה (למעלה מ-2000 תלמידים).
הכנסו ותהנו:
......................................................................
הרב עמיהוד סלומון רב קהילה,במסר מוקלט דקה וחצי על הפרשה "רק בן אדם"
..................................................................................
פרשת וארא - מכת דם וכילוי משאבים ציבוריים- מייקל איזנברג משקיע הון סיכון "אלפא"
בפרשת וארא מסופר שעל מנת לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל מהשיעבוד ה' מכה את מצרים. המכה הראשונה היא מכת דם:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם… וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.
ההבנה הראשונית היא שהמכה נועדה להכאיב למצרים באמצעות צימאון למי שתיה. גם המדרש הלך בעקבות קו מחשבה זה כשהוסיף, שלא רק היאור הפך לדם, אלא שאם עברי נתן כוס מים למצרי המים הפכו לדם בידי המצרי. אולם, בפסוקים נאמר שהמצרים חפרו סביבות היאור כדי לשתות מים, וגם התיאורים שהדם יהיה בעצים ובאבנים ושכל הדגה מתה, מורים על כיוון חשיבה אחר. דומני שהמסר הוא כלכלי.
הנילוס היה הכוח הכלכלי של מצרים ובספר דברים התורה מנגדת בין מצרים לארץ ישראל: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא… לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם… וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". המכה הראשונה, שבה הופכים המים של מצרים לדם, מלמדת, שאם רוצים לשנות מדינה מתחילים בכלכלה, כי היא המנוע העיקרי להצלחת המדינה ולעוצמת השלטון. הדם בעצים ובאבנים מסמל את עצירת הצמיחה והבניה.
היאור, שהוצף בדמם של תינוקות-בני-ישראל שהושלכו אליו, ואובדן משאב הדגים שמסמלים פריה ורביה ("וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"), מבטא שפגיעה בילודה היא תחילתה של דעיכה כלכלית. גם בימינו, השחתה של הון על ידי יצירת אינפלציה, ניהול תקציבי לא מרוסן ולא אופטימלי ובזבוזי כספים, עלולים להיות תחילת מפלתן של ממשלה ומדינה.
האתוס המצרי, שנבנה סביב העורק הכלכלי של הנילוס שזורם תדיר, הוא שימור המצב הקיים וקפיאה על השמרים. לכן, עד כה למצרים לא היתה כל סיבה להפסיק שיעבוד בן מאות שנים. כפי שהרחבתי בספרי "עץ החיים והכסף" על ספר בראשית, יוסף, נער עברי, הוכר כבעל חכמה ייחודית כשהצביע על הצורך לתכנן לעתיד. אבל, בתחילת ספר שמות קם מלך חדש על מצרים אשר זנח את מורשתו של יוסף - מורשת הכלכלה הארצישראלית.
כשעל רקע התמונה בה הסתגר פרעה בביתו המצרים חופרים למציאת מים מסוג חדש, הם חוזרים ומהדהדים את סיפורי האבות על חפירה למציאת מים בעתות משבר בארץ ישראל כדוגמת: "וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים". למעשה, המצרים מביעים במעשיהם שלשלטון הנוכחי אין פתרונות ושחייבים לשנות את הפרקטיקה הנוהגת מזה דורות במצרים. השינוי, שיוביל בסופו של דבר להפסקת ניצול העבדים, מתחיל בפיתוח יכולות חדשות והפעלתן על ידי אנשים פרטיים, למען עתיד שונה וטוב יותר. עלייתן ונפילתן של מדינות מתחילה ומסתיימת בצמיחתה או דעיכתה של הכלכלה.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
אנחנו בפתחו של ספר שמות. האם קראתם כבר את "כל אחד משה רבנו"? לינק להזמנות.
&
הרב אבי רזניקוב- רב בית החולים איכילוב תל אביב .
"סבלנות"
בפתח הפרשה א-לוקים שולח את משה לבשר לבני ישראל על גאולתם הקרובה, אך עמ"י לא מקשיב לכך, "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו', ט').
מה הסיבה שהם לא שמעו? האם הם לא רצו להיגאל ולשנות את גורלם?
התירוץ המובא בפסוק לתגובתם של בני ישראל הוא "מקוצר רוח", הרש"ר הירש מפרש, "מקצר רוח- שם נרדף ל"קצר אפים" וניגודו של "ארך אפים". פירושו אפוא, חוסר סבלנות.
אנחנו חיים בתרבות אינסטנט. המון מאמצים נעשים בשביל להביא לנו כמה שיותר בכמה שפחות זמן. הטכנולוגיה שמשרתת אותנו היום נעשית יותר ויותר חכמה ומיידית. מתי בפעם האחרונה מצאתם את עצמכם מחכים יותר ממאית השנייה כדי לקרוא את הפוסט האחרון בפיד שלכם בפייסבוק? או בשביל להוציא שיחה מהנייד? או לשלוח הודעת וואטסטפ? ומה קורה כשאנחנו לא מקבלים מענה מיידי?
מחקרים מראים שכאשר אנו עוברים בין משימות, המעגלים העצביים של המוח שלנו לוקחים הפסקה קטנה ביניהם – פעילות הגוזלת זמן שעלולה להפחית את היעילות שלנו ב-50%. מחקר שנערך מטעם אוניברסיטת סטנפורד מצא כי אלו שנוטים להשתמש ביכולת ריבוי המשימות שלהם באופן קבוע בעבודה ובמדיה, מפגינים יכולות נמוכות בכל הנוגע לריכוז והתמקדות במשימה, ואף נתונים להסחות דעת באופן גבוה משמעותית מאלו שאינם נוטים בשגרתם לריבוי משימות. כמו כן, ריבוי משימות עלול לגרום ללחץ וזעת בקרב מבוגרים ולהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים.
אנו חוזרים ואומרים בכל שנה ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". להסיק מסקנות, להסתכל ולבחון את ההקשרים ל'כאן ועכשיו' בהוויה שלנו. אי פניותם של בני ישראל לשמוע את משה וקוצר רוחם, באים ללמדנו יסודות בסיסים המכתיבים ערכים של חברה מתוקנת, חינוך וערבות הדדית.
שבת שלום ובשורות טובות
הרב אבי רזניקוב
&
פרשת ״וארא-תשפ"ג״."חוסר סבלנות" יגאל גור אריה
.." וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה "..המושג קוצר רוח מפורש כ״ חוסר סבלנות״. כל מתנדב רגיל ופוליטי, יודע כמה מתסכלת המשימה לרתום אנשים לפעולה.- תמיד נאמר ״אני בעומס״ ״אני רוצה אבל...״
תחזוקת מתנדבים היא נושא קשה ומורכב (במיוחד היום) איך מצליחים לשמר את כוחות ההתנדבות והעשייה ואיך רותמים מתנדבים חדשים? גם המנהיגים לעיתים מקבלים רגליים קרות-תחושת ערלות שפתיים.
מילת המפתח בניהול מקצועי של מערך מתנדבים היא *מוטיבציה*. ככל שמנהל המתנדבים ישכיל להגביר את המוטיבציה ההתנדבותית, כך מתנדבי הארגון יממשו את עצמם ויתרמו יותר לארגון. המוטיבציה של אדם להתנדב יכולה להופיע ממגוון סיבות: רצון להשתייך למסגרת, רצון להכרה והערכה, רצון לתרום לחברה, אמונה דתית, כמיהה להחברה, כישלונות במסגרות אחרות ועוד.
תחזוקה ורתימת מתנדבים בעזרת מילה טובה, פירגון, חיזוק, חיבוק ואהבה כל אלו יכולים לתת למנהיג את הכוח להמשיך הלאה!
בפרשתנו מתחילה הדרמה ההיסטורית של יציאת מצרים בעשר המכות- ״ומשה בן שמונים שנה ואהרון בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה״ כל המפלגות מתגאות בכוכבים צעירים, באנשי ביטחון במפלגתם- משה ואהרון מזכירים לכולנו שיש ערך לאריכות שנים לניסיון מצטבר ולתבונה שמגיעה עם הזמן. המקום שבו יש חשש לאשליית הכוח ושליטה שסותרים את עיקרון *המנהיגות האחרת*- שם צריכים זקנים (זקן בחכמה ) אדם שכבר חש את מגבלותיו יכול למלא את שליחותו בצורה נכונה מתוך ענווה....*העולם שייך למנוסים*. או *העולם שייך לזקנים שיודעים להיות צעירים* או *העולם שייך לצעירים ובעיקר למנוסים*.
מוסר השכל...
פעם הגיע יהודי למאפיה וביקש לקנות 6 כיכרות לחם. המוכר התפלא מאוד, למה הוא צריך 6 כיכרות לחם, אבל הוא לא שאל שאלות. למחרת הגיע עוד פעם אותו יהודי לאותה מאפיה ושוב ביקש לקנות 6 כיכרות לחם. וכך במשך כמה ימים כל יום קנה אותו יהודי 6 כיכרות לחם. מוכר החנות רצה לדעת למה אותו יהודי צריך כל יום כזו כמות גדולה של כיכרות לחם, והוא החליט שבפעם הבאה שיגיע אותו יהודי לקנות לחם הוא ישאל אותו. ואכן למחרת שוב הגיע אותו יהודי ושוב ביקש לקנות 6 כיכרות לחם. ואז פנה אליו המוכר ושאל אותו מדוע הוא קונה כל יום 6 כיכרות לחם?
ענה אותו יהודי למוכר ואמר: 2 כיכרות לחם אני ואשתי אוכלים, 2 כיכרות לחם אני מחזיר חוב, ו-2 כיכרות לחם אני נותן בהלוואה...
המוכר התבלבל, אך עוד לפני שהספיק לבקש ביאור לדברים, היהודי הלך.
כעבור שעה הגיע הרב המקומי למאפיה לקנות חלות ועוגות, פנה אליו המוכר וסיפר לו את דברי היהודי וביקש הסבר לדברים.
חייך הרב ואמר: 2 כיכרות לחם הוא ואשתו אוכלים, 2 כיכרות לחם הוא מחזיר חוב - כלומר הוא נותן להוריו הזקנים שכל ימיו נתנו לו לאכול לחם, ו-2 כיכרות לחם הוא נותן בהלוואה לילדים שלו שכאשר הוא יזדקן הם יחזירו לו חוב ויאכילו אותו כיכרות לחם...
*צריכים אנו לדעת שאנחנו חייבים להורים שלנו את הכל*,*את החיים, את ההצלחות שלנו, את השמחות שלנו, כי הכל מכוחם, וכשהם מזדקנים ונזקקים לנו, אנחנו מחזירים להם חוב*.
שבת שלום !
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה
&
בע"ה בלומה טיגר-דיכטוולד
במה שונה מכת הברד מכל המכות שלפניה
ה' שולח את משה להתייצב לפני פרעה השכם בבוקר ולומר לו :"כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (וארא, ט,יג). פתיחה זו מוכרת לנו ממכות קודמות, אך בפסוקים הבאים נגלה שמכת הברד מיוחדת ושונה מן המכות שקדמו לה.
במה שונה מכה זו מקודמותיה?
שוני ראשון. "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ " (ט, יד). לא מצאנו פתיחה כזאת במכות שקדמו לברד.
הכתוב מציין כי מכה זו תהא חמורה מכל קודמותיה: "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה" (ט, יח).
מאפייני הברד היו קולות יוצאי דופן ומבהילים ביותר כפי שמעיד פרעה באומרו : "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד" (ט, כח).
ברד אינו תופעה יוצאת דופן, אך ברד כה כבד המכה בכל ארץ מצרים פרט לארץ גושן, משבר כל עץ, ומלווה בקולות עזים ובתערובת של קרח ואש המתלקחת בתוך הברד, הוא תופעה חריגה ומפחידה. קרח ואש הם יסודות מנוגדים. והופעתם המשותפת היא בניגוד לחוקי הטבע. בניגוד לכל מכה קודמת מדגיש כאן הכתוב פעמיים שלא היה כדבר הזה מעולם במצרים:
"וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי: " (ט, כד).
שוני שני. "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ: " (וארא, ט, יט). לפנינו תופעה חריגה בה ה' מאפשר לפרעה ולאנשיו להתגונן מפני המכה, ומציע להם פתרון. אם הם ומקניהם ימצאו בבית, הם לא יפגעו.
מדוע למלט אותם מן הפגיעה?
שתי תשובות לשאלה זו.
"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים" (ט, כא),
על פי פסוק זה מסתמן ראשיתו של תהליך הכרה באלוקי ישראל כא-ל כל יכול.
הברד פגע והשחית את הַפִּשְׁתָּה ממנה מכינים את הבגד ואת השעורה שהיא בעיקר מזון בהמות. אך החיטה והכוסמת שהן מזון לבני אדם לא נפגעו, שכן מכת הברד הייתה באביב כאשר החיטה והכוסמת רק בראשית צמיחתן.
לפנינו מוצגת אם כך מכת הברד, כמאופיינת לא רק במידת הדין אלא גם במידת הרחמים.
מידת הדין מתייחסת לעובדה כי היה זה ברד כבד ביותר שכמוהו לא היה במצרים מעולם, היו מעורבים בו קולות, קרח ואש שנתכו מן השמים והבהילו מאוד את פרעה, וכל זה בנוסף לנזק העצום שחוותה מצרים, בעוד שארץ גושן לא נפגעה כלל. אך הייתה כאן גם מידת הרחמים. מי שהקשיב לעצתו של משה והסתגר עם משפחתו ועם מקנהו בבית, לא נפגע.
מזון בני האדם החיטה והכוסמת לא נפגעו, כי אלוקים בחר להוריד ברד כאשר גידולים אלה עדיין קטנים ביותר. מכאן שכאשר ניתנה בחירה לעבדי פרעה להאמין למשה או להתבצֵר בעמדה של פרעה, חלק מהם לקח את הסיכון והאמין למשה שליחו של האל, וכפי שראינו תופעה זו תתרחב יותר ערב מכת הארבה.
למידת הרחמים תרומה חשובה בכך שאִפשרה את ראשית השינוי וההכרה באלוקים ובמשה עבדו .
מדוע? משום שניתנה בחירה לפרט לא לפעול לפי העצה שנתן משה ולהיפגע או להקשיב לעצת משה ולהינצל. חלק מעבדי פרעה בחרו להאמין למשה וניצלו. מזונם של בני האדם לא נפגע. הייתה זו הפעם הראשונה בה אומר פרעה: "חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים: " (וארא, ט, כז) . הוא מצדיק עליו את הדין.
כ"ד טבת תשפ"ג - בלומה דיכטוולד.
&
מספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,
חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא מקראות – בינה בתורה (בראשית-שמות), לפרשת וארא:
האזינו למקהלה: חיבור הבריתות, המשפחה והאומה
השליחות השלישית של משה, לקראת המכות, נפתחת בדיבור מיוחד במינו (ו', ב-ח); כדי להבין כראוי את הדברים, צריך לשים לב שמדובר בשירת מקהלה (שהייתה מקובלת בכל התרבויות העתיקות).
ביטויי המפתח, בשני האגפים של השיר, לקוחים בבירור משתי הבריתות לאברהם – ברית המילה וברית בין הבתרים; ברית המילה נכרתה על ידי מעשה אקטיבי, והיא המכוננת את משפחת האבות, אז ולדורות. על כן, ביטויים על האבות והברית שהוקמה אִתָם ב"ארץ כנען", מכוונים לברית המילה המשפחתית; שם א-לוהים וגם "אני א-ל ש-די" מופיעים בברית המילה, והם מבטאים את עיקריה שעיצבו את משפחת האבות ואמונתה.
ברית בין הבתרים, לעומת זאת, נכרתה בתרדמה ובחיזיון על האומה העתידה לקום מתוך העבדות והעינוי, ורק עתה הגיע זמנה; זאת הברית ש-ה' זוכר מתוך שמיעת זעקתם של בני ישראל, היא ברית בין הבתרים הרלוונטית ליציאה ממצרים; ובהתאם הביטויים "אני ה' ", "הארץ" ו"מורשה" מגיעים מברית בין הבתרים.
החיבור של שתי הבריתות משתקף בביטוי "אני ה' א-לוהיכם" המופיע כאן לראשונה בתורה, והוא חיבור המשפחות והאומה בברית יציאת מצרים. כך בדיוק ייאמר בקרבן הפסח של כל עם ישראל למשפחותיו, כל משפחה בביתה הסגור – משום שעם ישראל הוא אומה של משפחות.
בטבלה המצורפת ניתן לראות את חלוקת הפסוקים לפי ביטויי ברית מילה (הנאמרים על ידי מחצית מהמקהלה), וביטויי ברית בין הבתרים (הנאמרים על ידי המחצית השניה של המקהלה). פסוק המפתח משולב משתי הבריתות (וממילא נאמר על ידי כל המקהלה יחד).
ביטויי ברית מילה
ביטויי ברית בין הבתרים
"וידבר א-להים אל משה,
ויאמר אליו: אני ה';
וָאֵרָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב
באֵ-ל שַ-דָּי,
ושמי ה' על האומה העתידה] לא נודעתי להם;
וגם הֲקִמֹתי את בריתי אִתָם במילה] לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מְגֻרֵיהֶם אשר גרו בהּ.
וגם אני שמעתי את נַאֲקַתבני ישראל אשר מצרים מַעֲבִדים אֹתָם, וָאֶזכֹּר את בריתי
בין הבתרים];
לכן, אֱמֹר לבני ישראל אני ה',
והוצאתי אתכם מתחת סִבלֹת מצרים
והִצַלתי אתכם מֵעבֹדָתָם
וגאלתי אתכם בזרוע נְטוּיה ובִשפָטים גדֹלים;
ולקחתי אתכם לי לעם
והייתי לכם לא-להים –
(כל המקהלה יחד:)
וִידַעתֶם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים;
והבאתי אתכם אל הארץ
אשר נָשָׂאתי את ידי
לתת אֹתהּ לאברהם, ליצחק וליעקב
ונתתי אֹתהּ לכם מורשה,
אני ה' ".
פתיחת פרשת וארא – השילוב בין שתי הבריתות1]
"... אני א-ל ש-די התהלך לפני וֶהיֵה תמים" (י"ז, א);
אכן, כך פירש רש"י:
"'לא הודעתי להם' אין כתוב כאן, אלא 'לא נודעתי להם' – לא נתוודעתי להם במידת אמיתות שלי, שעליה נקרא שמי ה', שהרי הבטחתי ולא קיימתי (=ועוד לא קיימתי)";
(רש"י ו', ג)
ברית בין הבתרים יגיע זמנה להתקיים רק ביציאה מעבדות "בארץ לא להם", ועל כן, לא נודע "אני ה' " בחיי האבות, ולא בעולם, עד חידוש השליחות למשה.
"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם...";
(בראשית י"ז, ז-ח)
לכן, ברור שזכירת "בריתי" בפסוק זה מכוונת לברית בין הבתרים, ושני הפסוקים הפותחים במילה "וגם" מכוונים לשתי הבריתות, זו וגם זו.
אם כן, פסוקי "וארא" משלבים את ברית המילה עם ברית בין הבתרים – ברית המשפחה יחד עם ברית האומה – ברית הזהות של משפחת האבות, ברית המילה, משולבת עם ברית האומה והארץ, שעתידה להתקיים ולהתממש רק ביציאה מעבדות מצרים ובכניסת בני ישראל לארץ כריבונים הנוחלים את הארץ "לרשתה".
אבל, הפסוק הבא חוזר שוב לברית המילה:
לקראת יציאת מצרים, הגיע הזמן להפוך משפחה לעם, ולחבר את ברית המשפחה עם ברית האומה, כלומר, את ברית המילה עם ברית בין הבתרים. לכן ממשיך הפסוק:
"אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
(במדבר ט"ו, מא)
הביטוי "אני ה' א-להיכם המוציא אתכם" הוא בדיוק החיבור של "אני ה' אשר הוצאתיך..." (ט"ו, ז) מברית בין הבתרים, עם "להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך" (י"ז, ז) מברית המילה, שתי הבריתות שנכרתו עם אברהם אבינו.
הפסוק האחרון משלים את קיום ברית בין הבתרים בארץ:
גם שמות האבות, אברהם, יצחק ויעקב מופיעים כאן פעמיים, בתחילה ובסוף: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די", כחלק מובהק מפסוקי ברית המילה. ובסוף – "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אֹתהּ לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אֹתהּ לכם מורשה, אני ה' ", לשון המזוהה לגמרי עם ברית בין הבתרים.
אפשר לדמות את כל זה לנהר זורם על פני השטח, מתפתל בין ההרים וחורץ לעצמו את אפיקו. במקביל אליו זורם נהר תת-קרקעי, סמוי מן העין, שניזון ממי תהום. הנהר הגלוי הוא ברית המילה המשפחתית, והנהר הסמוי הוא ברית בין הבתרים על האומה שתקום, שכל ימי האבות הייתה חבויה בחיק העתיד.
במקום מסוים פורץ הנהר אל מרחבים חדשים, אל נוף חדש. שינוי פני השטח מביא את הנהר התת-קרקעי לבקוע אל פני השטח בסדרה של מעיינות גדולים. הנהר הראשון הופך לנהר ענק בו יכולות לשוט גם אוניות. לעיתים יש לו גם שם חדש, אבל הוא באמת זורם ושופע מהנהר הגלוי ומהנהר הסמוי שפרץ, ונתאחדו שניהם לאחד.
1] השערת 'המקורות' בביקורת המקרא מתעלמת במכוון מן ההקבלות המפורשות לברית בין הבתרים, מפני ששילוב שתי הבריתות במודע, שומט כליל את היסוד להשערתם על 'מקורות' שלא הכירו כלל זה את זה בעת ההיא! שילוב שתי הבריתות לברית אחת מוכיח את אחדותו של ספר בראשית עם תחילת שמות, והסיבה לשילוב זה רק ביציאת מצרים היא צמיחתו של "עם בני ישראל", שבימי האבות היה צפון בחיק העתיד, בתרדמת הבתרים. שמות ה' ושתי הבריתות אינם מעידים על 'מקורות' נפרדים, כי הם דווקא משלימים ומשתלבים.
הרב ד"ר יואל בן-נון
&
פרשת וארא תשפ"ג
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 217 - חיים קופל
נשיאה בעול
1) בפרשתנו "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בני ראובן..ובני שמעון..וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גרשון וקהת ומררי" (י"ד-ט"ז). שואל "השל"ה" הקדוש (ישעיה הלוי הורוביץ, מח"ס שני לוחות הברית), מדוע כשהוזכרו שמות בני ראובן, או שמעון נאמר רק "בני ראובן" או "בני שמעון" ואילו בשבט לוי יש תוספת, נאמר: "ואלה שמות בני לוי", וצריך להבין מדוע נוספה המילה "שמות"?
2) מתרץ "השל"ה" שהתורה רצתה להדגיש לנו רעיון מסוים. שבט לוי לא היה בשעבוד מצרים, למרות זאת הם רצו להשתתף בצער שעבוד בני ישראל, לכן הם קראו לבניהם בשמות שמזכירים את הגלות והצער בה. כך שכל פעם שהזכירו את שם אחד מילדי השבט, נזכרו והזדהו עם סבל אחיהם בגלות:
"גרשון": על שם גרותם בארץ מצרים.
"קהת": עַל שֵׁם שִׁינֵּיהֶם שֶׁקֵּהוֹת.
"מררי": על שם שמיררו את חייהם.
לכן התורה מדגישה "ואלה שמות בני לוי"
3) ומכאן למד "השל"ה" את חשיבות השותפות בצער הזולת, וקל וחומר בצער הציבור. ואם אי אפשר לעזור להם בפעולות ממשיות בשטח, יש לפחות לזכור ולהזדהות עם סבלם.
4) כך גם נהג משה רבנו בהמשך. "ויגדל משה ויבא אל אחיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם " (ב-י"א). לא כתוב וַיַּרְא סִבְלֹתָם אלא בְּסִבְלֹתָם, לכן מפרש רש"י על אתר: נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם. (כאות הזדהות עם מצבם).
5) כך גם בדורות האחרונים נהגו רבותינו. נראה דוגמא להזדהות, שבזכותה הגיע גם מעשה ממשי בשטח. מספרים על הרב חיים מבריסק זצ"ל שבזמנו פרצה שריפה בבריסק, בשנת תרנ"ה (1,895 למניינם) וכילתה כמחצית מבתי היהודים. רב חיים, כרב העיר, כינס אספת עסקנים שהחלו מיד בגיוס כספים ובעבודה טכנית הכרוכה בשיקום הבתים.
6) את האנשים חסרי הבית שיכנו, חלק בבתי התושבים, וחלק בבית הכנסת שם ישנו על ספסלי עץ.
משך תקופת השיקום לא ישן רב חיים במיטתו, אלא השיג ספסל מעץ פשוט, הציבו בסלון ביתו ועליו שכב לישון. כשנשאל ע"י בני ביתו לפשר הדבר, הסביר שכל עוד ליהודי העיירה אין מיטת, והם נאלצים לישון על ספסל עץ בבית הכנסת, אין אני מסוגל לישון על מיטה נוחה.
הוסיף והסביר, שהשימוש בספסל עץ, גורם לו לחוש על בשרו את כאבם וצערם של בני העיר וזה מסייע בידו לקום למחרת בבקר במרץ ולפעול למענם.(מתוך הספר "עובדות והנהגות לבית בריסק").
ראינו אפוא דוגמאות "לנשיאה בעול" עם הזולת הן בפעולות בשטח והן כהזדהות.
7) תשובות מפרשת שמות
א) בפרשה מילה החוזרת על עצמה ארבע פעמים באותו פסוק? תשובה: המילה "או" :" או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור"(ד-י"א).
ב) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"..איש וביתו באו"(א-א)פתח ב- "הבאים" לשון הווה ובהמשך "באו" לשון עבר? תשובה: זו שאלת "הכלי יקר"(רבי אפרים לונטשיץ נפטר לפני כ-400 שנה בפראג). הוא מתרץ, שהיות שבסוף פרשת ויחי מסופר על מות יוסף, "וישם בארון במצרים"(נ-כ"ו)ואחרי מות יוסף השתנה לרעה היחס אליהם, כאילו באו זה עתה למצרים, לכן "הבאים",בהווה. אבל לפני מות יוסף הם כבר "באו", (עיין גם באה"ח הקדוש)
8) שאלות מפרשת וארא
א) היכן מוזכרת עֵז בפרשה?
ב) מה פרוש המילה "אוֹקְסִימוֹרוֹן"? הבא דוגמא מהפרשה "לאוֹקְסִימוֹרוֹן".
שבת שלום
מחיים קופל. מעדנים 217 פרשת וארא תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות או בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
