יגאל גור אריה במסר לפרשת חקת תשפ"א- "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו!" & בועז חדד במסר חינוכי-"חשיבות השירה להעברת המסרים "

פרשת "חקת" תשפ"א- יגאל גור אריה.

פאזל החיים:

מדען אחד ישב ועבד, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה-7 נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות קטנות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק.

"אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו!

בכוחות עצמך". המדען חשב שייקח לילד ימים רבים, עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול".

בהתחלה, לא האמין המדען: " זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב

מחדש מפת העולם שמימיו לא ראה!!"

אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת... להפתעתו, המפה הייתה מושלמת וכל החתיכות היו במקומן.

"איך עשית את זה?" שאל המדען את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם".

"אבא", ענה הילד, " אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצידו השני יש תמונה של אדם.

כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי. אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם.

כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי את הדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם...

תחשבו על זה....

"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם..."

למה זה משנה כל כך איך להוציא מים מהסלע? מדוע אלפי שנים מנסים להבין את הסיפור הזה, של משה שמכה בסלע ומוציא מים לעם, ואז מתבשר שהוא לא יכנס לארץ ישראל? למה זה חשוב ועקרוני כל כך מה בדיוק קרה שם ומה הייתה הטעות? כנראה שיש פה איזה סוד– מסר להנהגה ועל ציבור, על הכניסה לארץ. וגם המים הם לא בדיוק מים. זה הרי ידוע שהתורה נמשלה למים.

ההסבר שלי הוא שפעמים רבות האדם רואה מולו "סלע", מציאות חסומה, חומה חוצצת. אפשר להכות אותה, אבל כדי באמת לעורר כוחות פנימיים, להוציא מים שנמצאים בפנים, צריך לדבר צריך להסביר, להתחבר, לשכנע, להקשיב. זה סגנון הנהגה בוגר יותר, סגנון של בניית עם.

עם הכניסה לארץ ישראל, הדרך להוביל את העם משתנה: ההכאה לא תועיל. גם היום ,חינוך והסברה הם הדרך המועילה ביותר. מעבר למה שנראה לנו כמו "סלע" ייבש ,נגלה מים חיים, הדרך להגיע אליהם היא לא במקל אלא במילים נכונות.אפשר גם אחרת. באהבה. במילים. בחשיבה נועזת פורצת גבולות אך פשוטה. ובעיקר– באמון .בחברות, בלי התנשאות.

שנאת הזר שראנו השבוע, היהירה הזו, חייבים להודות היא אחת מאבות הטומאה.

קבלת האחר הישונה היא חובתנו בכל מחיר- אחדות– (אחדות ולא אחידות), התחשבות בזולת, ערכים ויתורים הדדים ללא אגו .

כך יוצרים עם!!

באו ננסה כולנו כולל מנהיגינו .... לו יהי

שבת שלום !

שבת שלווה וענוגה !!!

יגאל גור אריה

&

ספר במדבר פרשת חקת מסריים חינוכיים .
א. ישנם דברים שאדם בשלב מסויים בחייו או אפילו בכל שנות חייו לא יוכל להבין , צריך להבין ולקבל זאת .
ב. שינוי דרכי החינוך בשלב מסויים בחיינו ובהיסטוריה של עמנו הוא הכרחי בהתאם לזמן ולמקום.
ג. חשיבות השירה להעברת המסרים לכל אדם באשר הוא אדם בכל מקום ובכל דור ודור , חוצה שפות ,תרבויות ועמים .


פרשת חקת פותחת בחוק שמדבר על טקס פרה אדומה ,פרק י"ט פסוקים א'- כ"ב .


משמעות הטקס איננה ברורה עד היום ואפשר בהחלט להגיע למסקנה ,שהמסר הוא " ישנם דברים נסתרים לעולם לא נדע" ,או כפי שאמר איוב בפרק מ"ב פסוק ג' " ..לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע " או בדברים מתוך ספר קהלת, שמייחסים זאת לשלמה המלך, בהקשר של משמעות הטקס של פרה אדומה .
אומר שלמה המלך בפרק ז' פסוק כ"ג " כל זה ניסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ".
אבל אם בכל זאת ננסה להבין מה המסר שניתן ללמוד מחוק פרה אדומה , אולי שחיטת פרה אדומה מטרתה לכפר על סיפור בניית עגל הזהב, בספר שמות פרק ל"ב ,אולי שרפת הפרה מסמלת את המוות שהוא מקובע ללא חיות ,את היאוש וחוסר התקווה ,והזיית הדם אל אוהל מועד מסמל את החיות והתקווה כפי שכתוב בספר דברים פרק י"ב פסוק כ'ג " כי הדם הוא הנפש".
המים שבהם מערבבים את אפר הפרה האדומה עם תולעת השני ,עם הארז והאזוב והזייתו לכיוון האדם הטמא מסמל את החזרת החיות לאדם כמו שכתוב בספר המדבר פרק י"ט פסוק י"ז " ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל הכלי".


המסר השני הוא שינוי בדרכי החינוך שלנו בהתאם לזמן ולמקום .
בפרק כ' פסוקים ז'- י"ג אומר אלוהים למשה לקחת את המטה ולהקהיל( ובאמצעותו לאסוף) את כל קהל ישראל ולדבר אל הסלע .
משה ,במקום לדבר , מכה פעמיים את הסלע .
אם כך מהו המסר החינוכי ? אנו נמצאים בשלב של כניסה לארץ , זמן אחר , תקופה אחרת ,אנחנו לא נמצאים בתקופת המדבר ,אז,בתקופת המדבר ייתכן וכן היינו צריכים להשתמש בדרך של כוחנות כפי שראינו בפרשת בשלח ,ספר שמות פרק י"ז פסוק ו' שם אומר אלוהים למשה " הנני עומד על הצור בחורב והכיתה בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ".
האבן ,הצור,מסמלים את הלב הקשה של האדם לעיתים ואת אי רצונו ללכת בדרך הישר וזה מאפיין את המרד שיש לעיתים לצעירים של ימינו לא ללכת לפי המוסכמות החברתיות , החוקים והכללים המקובלים בחברה .
ישנם שתי דרכים לחינוך .
הדרך האחת היא דרך הכוח ,קודם תבצע אל תשאל כפי שכתוב בספר שמות פרק כ"ד פסוק ז' " נעשה ונשמע ",קרי קודם תעשה אחר כך תנסה להבין .
הדרך השנייה היא קודם הסבר הטמעת הדברים בדרך של הבנה ,הכרה עמוקה של המסרים שאנו רוצים להעביר ולגרום לתלמידינו או ילדינו לקבל זאת באהבה גדולה, לקיים את הדברים מתוך הבנה ורצון ולא מתוך פחד .


עם הכניסה לארץ ,אנחנו כבר לא עם של עבדים ,אין צורך בכוחנות כדי ליישב סכסוכים ואי הסכמות , אנחנו עם חופשי בארצנו , ולכן הדרך הטובה ביותר ליישוב מחלוקות היא דרך של לדבר אל הסלע ,קרי לדבר אל הלב הקשה של הילד והתלמיד ולא להכות בסלע, קרי לחפש פתרון , ציות, בדרך של אלימות .
והרי סיפור אישי שלי . אני בן העדה התימנית ואצלנו בעדה כבר בילדות, מגיל הגן למדנו לקרוא בתורה אצל אדם שנקרא " מורי" . באותה תקופה היה נהוג ללמד בדרך של אלימות . לא קראת נכון הייתה חוטף מכות כואבות באצבעות ואם הייתה מספר לאבא ,אז הייתה מקבל גם מאבא שהיה שואל אז למה לא קראת נכון ? דרך הלמידה הייתה לשנן את הפרשה למרות שלא הבנת לעומק את המסרים של הפרשה , דבר שהפריע לי מאוד .
אבי היה מפרש את הכתוב בספר משלי פרק כ"ט פסוק ז' " יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך" , ככתבו וכלשונו לפי פשט הכתוב ,קרי לייסר פירושו להכות .
אומנם זו הייתה דרך יעילה מאוד כדי ללמוד היטב לשנן את פרשת השבוע לפי טעמי המקרא בצורה כמעט מושלמת אבל יחד עם זאת זה הותיר בי טעם מר שגרם לי בבגרותי לא ללכת שנים לבית הכנסת מאותה טראומה שחוייתי בילדותי .
יחד עם זאת " מהלמון עשיתי לימונדה " " ומעז יצא מתוק " שופטים פרק יד פסוד יד . דווקא החוויות הטראומתיות שליוו אותי בילדותי בלימוד התורה הובילו אותי ללמד דווקא תנ"ך אבל בסגנון אחר ,בדרך של הסבר ,בדרך של לקרב את התלמיד לעולם התנ"ך, תוך כדי העברת שיעורים
שיש בהם : ערכים , מעורבות ורלוונטיות לכל תלמיד באשר הוא וגם כמובן לילדי האישיים. יש לעודד את הילד תמיד לשאול שאלות ולהעלות קושיות זו הדרך הנכונה ללימוד התורה .
כאשר ילדי היו חוזרים מבית הספר לא שאלתי אותם אם הם ענו תשובות נכונות ,אבל כן שאלתי אותם אם הם היום שאלו שאלות טובות
המסר השלישי והאחרון שבו אני רוצה לסיים את פרשת השבוע הוא, חשיבות השירה להעברת המסרים בצורה הטובה ביותר .
במברך השישי של פרשת השבוע, פרק כ"א פסוקים י"ז - כ' מסופר שבני ישראל נכנסים לארץ תוך כדי שירה . בשירה זו כלל ישראל מודים למשה שהיה להם למשענת כל תקופת המדבר ושהעלה את העם על במת ההיסטוריה ונתן להם גם נחלה - את ארץ ישראל.
בניגוד לתקופה הקודמת - בשירת הים ,בספר שמות פרק ט"ו פסוק א' ,שם משה מוביל את השירה " אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה",בפרשה שלנו כלל עם ישראל מובילים את השירה ככתוב בפרק כ"א פסוק י"ז" אז ישיר ישראל את השירה הזאת " ,השירה היא מתנת פרידה של העם למשה שלא זכה להכנס לארץ שראל, דבר שמוכיח על בגרותו של העם שבעבר התלונן על מנהיגותו ודרך מנהיגותו של משה ואף רצה לפגוע בו ולאחר שהתבגר ידע גם להודות למשה על כל פועלו עבורם .


כך גם בהחלט , עלול להיות המצב ,עם ילדינו או תלמידינו, כאשר בשלב מסויים בחייהם ,בצעירותם,כאשר הם לא רואים את התמונה המלאה, מחוסר ניסיון וחוכמת חיים, הם עלולים להתעמת איתנו ,לנסות למרוד במוסכמות ,אבל אם אנו נתעקש ולא נוותר, בדרך של הבנה ולנסות לקרב באהבה ולא להרחיק ,אז בהחלט נגיע יחד עם תלמידינו וילדינו האישיים למצב האידיאלי ,מצד אחד קשר טוב עם תלמידינו וילדינו האישיים ומצד שני העברת המסרים והטמעתם בקרב תלמידינו וילדינו ולאחר מכן הם גם יודו לנו על כל מה שעשינו עבורם .
לשירה יש כוח עצום הרבה יותר מהדיבור, היא מטמיעה את המסרים בצורה הרבה יותר עמוקה ,ואולי זה אחד הדברים החשובים שאני הרווחתי מלימוד התורה ,בדרך הנוקשה , כאשר הייתי נער צעיר . שירה שעד היום אני מאוד נהנה ממנה ,שיוצקת המון עומק ואהבה בלימוד התנ"ך דבר שמזכה אותי לגרום גם לאחרים להנות כמוני מספר הספרים. אסיים בדברי המשורר הצרפתי רובר סאבאטייה שאמר על השירה " התקשורת האמיתית היא שירה "
מאחל לכל המורים שיוצאים לחופשה ,חופשה נעימה בשמחה ובשירה כפי שמופיעה גם בפרשה שלנו .
שבת שלום לכולם-בועז חדד מורה לתנ"ך ביה"ס אורט מעלות