"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" - מוציא שם רע

" זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע " - מוציא שם רע

זאב (ווה) פרידמן

רעם תופי תעמולת הבחירות ברוך ד' מאחורינו. פתקי מפלגות , חיצי מילים ובוטים, פורחים באוויר . קמפיין הבחירות האחרונות שהשתרע על פני 3 חודשים, היה רווי בדם רע של השמצות, לשון הרע ובהוצאת שם רע, בשירות הטכנולוגיה המתקדמת, של המקלדת והרשתות החברתיות, של מלחמת סייבר ורכילות זולה. התוודענו לראשונה לתופעת הבוטים שאופיינו בשימוש בטכנולוגיה מתקדמת ומתוחכמת, של הטלת בוץ, רפש ופייקינג ניוז, איש כלפי רעהו, מפלגה כלפי רעותה. אתיקה ,מוסר, קודים של התנהגות בסיסיים, לפתע ,הועלמו ונשכחו מן העולם. הכול מותר בשם המטרה המקודשת – להיבחר ולנצח. בעת ההיא- איש הישר בעיניו יעשה, אין דין ואין דיין.

דומה שכנסת ישראל שקבעה את מועד הבחירות, לא חשבה כנראה על עיתוי יום הבחירות וצמידות התאריך לפרשתנו – מצורע.

"וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת, מִן הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת;וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ, עַל מַיִם חַיִּים. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.( יד', א' - ז').

מפרש רש"י : " טמא , לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קס', ערכין טו' ) שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו, צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז- לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב- מה תקנתו ויתרפא. ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב".

פרשתנו הנושאת את השם - מְּצֹרָע - ראשי תיבות של - מוציא שם רע, רלוונטית לנושא דיוננו- מוציא שם רע - מאפייניו, משמעויותיו והשלכותיו .

פרשת ״קדושים״ אותה נקרא בעוד שבועיים ,מניחה תשתית מכוננת של האדם, הנברא בצלם אלוקים, לדמותו המוסרית והערכית, בהיותו מחויב ל:״ וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם". (יט', א'- ב').

פרשת "קדושים" מציבה לנו תמרורי אזהרה רבים ,המעוגנים במרקם החוסן החברתי והאנושי של קהילת ״קדושים תהיו״. אחד מתמרורי האזהרה המודגשים בה הוא :״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, ד'. לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ד'". ( יט', טז'- יח')

אי ציות לתמרור זה, אי הפנמתו והטמעתו, עלולים לאיים ואף לסכן את קהילת ״קדושים תהיו״.

רש״י מחבר את הרכילות ללשון הרע :״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ ״: על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע, הולכים בבתי רעיהם לרגל, מה יראו רע, מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל...לשון רמיה...ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, מלשני בסתר רעהו. לשון רמיה, לשון מדברת גדולות. לכך אני אומר, שהלשון הולך ומרגל.....לא תלבין את פניו ברבים ".

רש"י שחי בתקופה בה לא הייתה טכנולוגיה תקשורתית כמו בימינו, כבר חזה בימיו והקדים את זמנו, למה שאנו עדים כיום. כמו מרגל הפועל בסתר, כך הוצאת שם רע ,מתנהלת לה בדרכי סתר. הנה כבר עדות לכך במקום אחר : "״ אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן ״ (דברים כז׳ , כד׳) מפרש רש״י: "ארור זה על לשון הרע הוא אומר״. כיום- מכה רעהו בסתר הסייבר.

הרמב״ם בהלכות דעות פרק ז׳, הלכות א׳ - ג׳, מחבר את הרכילות לשפיכות דמים. כרופא, הוא מנסח מתודולוגיה של פרוטוקול מקצועי בנושא: ״ עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות בישראל. לכן נסמך לו: ולא תעמוד על דם רעך...איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני עליך, כך וכך שמעתי על פלוני -אף על פי שהוא אמת, מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאד והוא בכלל או זה - והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו...אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם...שלושה, לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו״.

בחיים האמיתיים ובמיוחד בימינו , בתופעת הביוש בכיכר העיר הוירטואלית קשה לדעת ,מיהו זה, המחולל והמקור ,אדם מוג לב שבסתר ובעילום שם הוציא שם רע על רעהו - במובן של רעל ורוע.

במציאות ימינו, בעידן הביוש ( השיימינג) באינטרנט והמרשתתת, בסייבר ,בבוטים ובפייק ניוז , אפשר בקלות בלחיצה על המקלדת, לשפוך דמים של אדם, שנופל קורבן לשפיכות דמים, בכיכר הוירטואלית. אדם זה הופך להיות חסר ישע באבחת חרב אחת, כנגד גורם אנונימי, שקשה להתחקות אחר זהותו.

״ אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן ״ (דברים כז׳ , כד׳). שמו הטוב של אדם ,שהופך ברגע אחד להיות חסר ישע וללא יכולת להתגונן, נרמס כתוצאה ממכה רעהו בסתר.

שופט בית המשפט העליון לשעבר, אליקים רובינשטיין, במאמר שפרסם בנושא דיוננו נוקט עמדה נחרצת: ״לדידי, שם טוב עומד במדרגה גבוהה, וכדי להגן עליו ראוי אף להגביל את חופש הביטוי. נזכור, כי בחוק יסוד: "כבוד האדם וחרותו", מצאנו איסור חוקתי על פגיעה בכבודו של אדם באשר הוא אדם וזכות להגנה על כבוד האדם. הייתכן לחלוק על כך ששמו הטוב של אדם הוא חלק מכבודו ?״( שבתון, גליון 647, התשע״ד).

אז מה עושים כדי להתמודד עם התופעה ההרסנית ?

חקיקה ואכיפה הם חשובים ונחוצים, אבל לצערנו , זאת המניעה השלישונית, כשהפיגוע בשמו הטוב של האדם, כבר נעשה. אבל "החפץ חיים"( רבי ישראל מאיר הכהן-כגן מראדין- 1839-1933 ) בספרו ״שמירת הלשון״, מלמדנו ,מהו הטיפול המניעתי הראשוני: ״מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב ? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה " ( תהילים לד׳, יג׳ ).

בעל ה״חפץ חיים״, מורה לנו את דרך הטיפול המניעתי לתופעה מסוכנת זו והמחויבות והאחריות המוטלים על הפרט, הקהילה והחברה לתיקונה: ״ וזה פשוט הוא כי כשירגיל עצמו להיות זהיר בלשונו, שלא לספר לעולם בגנות חברו, אפילו אם לא יגרום לו איזה היזק בזה וכל שכן מלגרום לו שיאבד מחייתו על ידי זה וגם שלא להלבין פניו על ידי הדיבורים הרעים וגם מלהחזיק במחלוקת על ידי סיפוריו, שכל זה הוא רע בלשון״ (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק א׳).

כלומר, יש לאחוז בחקיקה ואכיפה מחמירה במניעה השלישונית אך גם ובעיקר לאחוז במניעה הראשונית, שהיא החינוך במוסדות החינוך ובבית ההורים, להקנות ערכים ומידות למניעת התופעה ההרסנית.

הרב פרופ' יונתן זקס נדרש לתופעת לשון הרע והביוש בפרשנותו לפרשת מצורע ( הוצאת מגיד תשע"ו ) ומספר על אותה צעירה ושמה ג'סטין סאקושב 20 לדצמבר 2013 ,חיכתה בנמל התעופה הית'רו בלונדון לקריאה לעלות לטיסה לאפריקה. כדי להעביר את הזמן, העלתה לטוויטר ציוץ על סכנת ההידבקות באיידס. היא עלתה למטוס בלי לדעת איזו סערה עומדת להתעורר. כעבור 11 שעות, כשנחתה, גילתה שהיא סלבריטאית בינלאומית. הציוץ והתגובות לו נעשו ריאליים. במהלך 11 הימים הבאים חיפשו את שמה בגוגל יותר ממיליון פעם. היא תויגה כגזענית ואיבדה את מקום עבודתה. בן לילה היא הייתה לאדם מנודה. המדיה החברתית החדשה הקימה לתחייה תופעה עתיקה: הביוש בציבור. התופעה נידונה , בספרו שלג'ון רונסון: " אז ביישו אותך בציבור". הוא מצביע על הסכנות שבתופעת הביוש ברשת הגלובלית של זרים שאינם יודעים עליכם דבר ואינם מבינים את ההקשר שבו פעלנו. הדבר דומה ללינץ' של אספסוף.

מדוע הצרעת באה דווקא בגלל לשון הרע? ולא בשל חטאים אחרים?

מפני שהדיבור הוא המלכד את החברה. אנתרופולוגים טוענים כי השפה האנושית התפתחה כדי לחזק את הקשרים בין בני האדם, כך שיוכלו לפעול בקבוצות גדולות יותר מכול יונק אחר. שיתוף פעולה מחייב אמון. היחיד מוכן להקריב למען הקבוצה משום שהוא סומך על האחרים שגם הם יעשו כמוהו. משום כך לשון הרע הוא כה הרסני. הוא מערער את האמון. הוא גורם לאנשים לחשוד זה בזה. הוא פורם את החוטים המחברים את הקבוצה יחדיו. אם אין מטפלים בלשון הרע, הוא הורס כל קבוצה שהוא תוקף: משפחה, צוות, קהילה, אפילו עם. כאן טמונה עוצמתו הייחודית של לשון הרע: הוא משתמש בכוחה של השפה כדי להחליש את הדבר שיצירתו היא סיבת קיומה הראשית של השפה. לכן העונש על לשון הרע הוא הוצאה זמנית מן החברה באמצעות חשיפה ציבורית, תיוג, ביוש ונידוי. כזו על פי חז"ל, הייתה פעולתה הפלאית של הצרעת בימי קדם. צורה של צרעת אינה קיימת עוד. אבל לאינטרנט ולרשתות החברתיות יש כוח ביוש דומה והוא ממחיש את עוצמתה ואת סכנותיה של תרבות הבושה...לעולם אל תדברו רעה על אחרים ושמרו תמיד מרחק מאלה העושים זאת.

מה היה קורה, לו טרם יציאה למסע תעמולת הבחירות, היה מכנס נשיא המדינה ויו"ר ועדת הבחירות ,את ראשי המפלגות והרשימות המתמודדות בקמפיין. היה נותן לכל אחת ואחד מהם - צִּפּוֹר, דוגמית של ְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. היה מעניק בידם ספר תנ"ך ומבקשם לפתוח בפרשתנו ובפרשת קדושים והיה מקריא להם את פרק תורת המצורע והוצאת שם רע. וכל ראשי הרשימות המתמודדות, היו עונים אמן ומקבלים על עצמם אתהקוד הבסיסי של קהילת קדושים תהיו. לאחר מכן, כל אחת ואחד מראשי הרשימות, היה חותם בחתימתו על אמנה ומקבל על עצמו בקול רם : " זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ...... לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, ד'. לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ...... אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן...... קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם ".

הבה נשאף כולנו כיחידים וכציבור, לבצר דמותנו המוסרית והערכית כקהילת ״קדושים תהיו״, בהקפדה על כשרות מחמירה, לא רק במה שאנו מכניסים לפינו, אלא לא פחות, במה שאנו מוציאים מפינו ״.

בימינו, אנו גם נתבע אפליקציה: של שימוש מועט בחומרה ( תרתי משמע) מחמירה בכשרות פינו, ונתבע שימוש יתר באפליקציה: של חומרה מחמירה בכשרות אצבעותינו על גבי מקלדת האינטרנט, הפייסבוק, והווטצאפ.

שבת שלום

זאב ווה

חריזה לשבת .

אַשְׁרֵי הָעָם הַזֶּה / דוד אשל

הָעָם הַזֶּה אוֹמֵר "אַשְׁרֵי"

שֶׁהוּא נִמְצָא כְּבָר אַחֲרֵי,

אָמְנָם פָּגוּעַ וְשָׂרוּט

אַךְ לְפָנָיו חַג הַחֵרוּת,

אַף שֶׁנִּקְרָא אֶת "מְצֹרָע"

מֵאֲחוֹרֵינוּ כָּל הָרַע,

נוֹתָר מְעַט לְהִתְאַמֵּץ

וּנְקִיִּים נִהְיֶה גַּם מֵחָמֵץ.

"נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא, י'/34)

לְהָסִירוֹ מִתּוֹכֵנוּ עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם,

הַכְּתָלִים עֵדִים לַהַשְׁמָצוֹת

מֵהַבֹּקֶר עַד חֲצוֹת,

בְּרַעַשׁ רַב וְלֹא בְּלַחַשׁ

הַכְּתָלִים שׁוֹמְעִים כָּזָב וְכַחַשׁ,

שׁוֹמְעִים הֵם לְשׁוֹנוֹת רָעוֹת

וְלֹא שׁוֹמְעִים הֵם מַחְמָאוֹת,

לַכְּתָלִים יֶשְׁנָם אָזְנַיִם

וְהַקּוֹלוֹת חוֹדְרִים אֶל הַקְּרָבַיִם,

גַּם כְּתָלִים מְחֻזָּקִים

מִקּוֹלוֹת כָּאֵלֶּה נִסְדָּקִים,

זוֹ צִרְעַת הַכְּתָלִים

וְקָשֶׁה מִמֶּנָּה לְהַחְלִים.

אִם לֹא מְטַהֲרִים אֶת הַנֶּגַע

הַבַּיִת טָמֵא וְהוּא פֶּגַע,

חוֹבָה עָלֵינוּ לְנַתְּצוֹ

וּבִמְקוֹמוֹ אַחֵר לִמְצֹא.

כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל בֵּיתֵנוּ שָׁלֵם

לֹא נוּכַל לְהִתְעַלֵּם,

הַבַּיִת נִסְדַּק אַךְ הוּא לֹא בָּלֶה

אָז הָבָה נַקְשִׁיב לַקּוֹל הָעוֹלֶה,

אִם בִּרְצוֹנֵנוּ לֹא לַחְדֹּל

זֶה הַזְּמַן בְּ"שַׁבָּת הַגָּדוֹל".

נַפְנִים אֶת הַכָּתוּב בַּהַפְטָרָה :

"לְפָנַי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", (מלאכי,ג'/23)

נְדַבֵּר זֶה אֶל זֶה בַּנְּעִימִים

וְנָשִׁיב "לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים", (שם, ג' /24)

נַשְׁאִיר בְּדוֹרֵנוּ חוֹתָם :

וְנָשִׁיב "לֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". (שם,ג'/ 24)

"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי,ג'/22)

הַצַּו נִתַּן לְכָל יְהוּדִי.

נְקַבֵּל אֶת חַג הַחֵרוּת

מִתּוֹךְ רֵעוּת וַחֲבֵרוֹת,

נַפְגִּין אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּיַהֲדוּת

נַפְגִּין בְּחוּצוֹתֵינוּ אַחְדוּת,

וְעַמֵּנוּ הַנִּפְלָא יִתְעַשֵּׁר

בְּחַג שָׂמֵחַ וְכָשֵׁר.

שבת שלום על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

מסר משבת - בועז חדד מורה אורט מעלות

פרשת מצורע שני מסרים חשובים : כדי לדבר על המסר הראשון יש לחזור לפרק יג פסוק 3 בפרשה הקודמת , פרשת תזריע וכך כתוב " ומראה הנגע עמוק בעור בשרו " מכאן ניתן להבין שהנגע הוא בפנימיותו של האדם , כלומר יש פער בין מה שהאדם חושב ויודע לבין מה שהוא מראה כלפי חוץ לכן המצורע צריך לשבור את ביתו ולשרוף את בגדיו כדי ליצור מצב של שקיפות בין הפנימיות של האדם לבין החיצוניות אל לו לאדם להיות צבוע , השקיפות היא התרופה הטובה ביותר לשחיתות וגם במישור האישי והמשפחתי אנו רואים שתקשורת ישירה ושקופה , בלי ליצור משקעים בפנים יוצרת יחסים יותר בריאים בין הסובבים אותנו לעיתיים הסרת המשקעים דורשים מאיתנו מאמץ פיזי ונפשי לא פשוטים אבל התוצאה לאחר הסרת המשקעים תהיה טובה יותר. אם נהפוך.את האותיות של המילה נגע נקבל את המילה ענג וזה מה שיקרה לאחר שנטהר את עצמנו מבחינה רוחנית וחברתית .לפי פירושו של הספר אמת המילה מצורע היא חיבור של שתי אותיות מוציא פלוס רע האדם צריך להוציא את הרע שבגופו ולהתנקות כמו שאמר הנביא ישעיה פרק א פסוק 18 " אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו " שקיפות והוצאת הרע היא התרופה הטובה ביותר לריפוי מחלת הצרעת . מסר שני מופיע בהפטרה של פרשת.מצורע שמופיעה בספר מלכים ב פרק ז' פסוקים 3-20 שם מסופר על מצורעים שמנודים מהחברה בסכנת מוות מרוב רעב , דחויים מבחינה חברתית וה' גרם לכך שדווקא בזכות אותם מצורעים מחנה ארם יפול ביד יהורם מלך ישראל אחת המסקנות החברתיות ההומניות שניתן להסיק מכך היא שגם לאנשים הדחויים בחברה יכול להיות תפקיד חשוב בעזרה לכלל ישראל ואין בשום פנים ואופן להתעלם מהם וה' תמיד יהיה בעזרם ,כמו שכתוב בספר תהילים פרק כ פסוק 3 " ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך"
בועז חדד. שבת שלום.

‍